אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת כוחות הנפש › מה הם: הנפש, הנשמה, יצה''ר ויצה''ט?

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

כוחות הנפש · מה הם: הנפש, הנשמה, יצה''ר ויצה''ט?

היאך אפשר לשנות את התאוות והרצונות הנמשכים מהנפש הבהמית שבאדם, הכי אפשר להשפיע על גדר ''בהמה''?

הדברים מפורשים היטב בדברי הרב ''מכתב מאליהו'' (ח''א עמ' 71) ונבאר תוכן דבריו בזה.

א. הנפש.

ה''אנוכי'' של האדם זו נפשו, ובנפש זו יש בה מדות רעות וטובות, ואלו הם יצרי הנפש הטבעיים: יצר טוב טבעי ויצר רע טבעי, ונפש זו גדולה היא מנפשות שאר הברואים כבהמות והחיות שגם בהם יש נפש, אלא שנפשו של האדם משכלת היא בחכמה שיש בה שכל דבור והסבר מה שאין בבעלי חיים.

ב. יצר טוב ויצר הרע

מלבד הטוב והרע המוטבעים בנפש ברא הקב''ה ב' מלאכים, האחד ידרוש טובת האדם ומלמדהו לטוב, ואח''כ ביום הדין מלמד עליו זכות והוא יצר הטוב, והשני הדורש להרע לאדם, והוא כח הטומאה והחושך הרוחני שבבריאה, והמלאך הזה הוא יצר הרע והוא השטן המקטרג על אדם זה תמיד להרע לו, וכן הוא המקטרג עליו ביום הדין, והוא מלאך המות המוציא נשמתו.

ג. נשמה

ואח''כ שם בו הקב''ה באדם נשמה קדושה הנקראת ''נשמת חיים'', והיא המסתלקת מהרשעים כשהם חוטאים, לכן רשעים בחייהם נקראים מתים, ואף שיש בהם ''נפש'' הנ''ל אולם להיות ומסתלקת מהם ה''נשמת חיים'' קרויים מתים. ולכך כשהאדם אינו מרגיש קדושה בעצמו כלל - זה לאות שאין בו נשמה ונסתלקה ממנו. ורק אם ישוב בתשובה תחזור אליו נשמתו. ובשבת יש באדם נשמה יתרה, ואכן אדם שאינו מרגיש בשבת קדושה יתרה סימן הוא כי אין בו אותה נשמה יתרה עיי''ש.

אדם הרואה סיעתא דשמיא גדולה בדרכו, אם זה בזכוי הרבים שעושה, או בצדקות וגמ''ח שעושה, או בתורה שהוא לומד, ורואה הצלחות למעלה מן המשער, האם בהכרח שהוא ברמה רוחנית גבוהה וראוי הוא באמת למה שהוא זוכה לפעל?

הרב ''מכתב מאליהו'' (ח''ב עמ' 243) מביא שם שיתכן שיתגלה ה' לאדם בס''ד גדולה לזכות לעשות מעשים ופעולות למעלה מן המשוער ואף שהוא אינו כדאי לכך ואדרבא, פגום הוא למאד, בהיות ועדיין הבורא רואה שישנה אפשרות ולא אפסה תקוה מאותו איש להשלים עצמו ולהיות נתקן מאותה השפעה טובה שמשפיע עליו ה' ית', כי אפשר שבדרך זו יבא להיטיב דרכו ולהתעלות כנדרש ממנו.

וע''ש ראייתו, שהנה אותם עשרה ניסים שהיו בבית ראשון התמידו גם לאחר שמנשה העמיד צלם בהיכל, והוא להיות שכל זמן שהיתה אפשרות לתיקון בקיום בית המקדש, נתקיימו הניסים במקדש.

על כן בוודאי יש לאדם לשמוח כאשר זוכה הוא לפעול פעולות גדולות, ורק יזהר שלא תזוח דעתו עליו, וכה יאמר קטנתי מכל החסדים שזיכני ה' לזכות למצוות גדולות כאלו.

והנה אני ראיתי בעיני, מנהלי ארגונים להפליא, שממש נפשות של ישראל בידם להמית או להחיות לזכותם בתורה ובתשובה וכיוצא, והנה הם כחיות ממש, מלאים בכעס וגאוה, ומי אשר יעיז לפגוע בהם או בארגונם - יבלעוהו חי בחמה שפוכה ואין אלקים לנגד עיניהם כלל.

ובספר מכתב מאליהו ח''ב עמ' 285 מבואר שאדם זה בתפקידו אינו אלא ככלי שמשתמש בו הבורא, וכדוגמת הזונה שנצטווה הושע הנביא לקחתה על מנת להמחיש הנבואה לעם ישראל, הרי שהוצרכה זונה להתקיים בעולם לשמש ככלי לנביא להביא נבואה לעם ישראל, כך שאל יקבע אדם מדריגתו כפי הנראה במעשיו כאשר לבו לא טהור, שהעיקר הוא הלב, וכל שהלב הוא שקוע בתאוות ומדות רעות אף שיהא אדם זה במעשיו ''מושיע ישראל'' אינו אלא כלי חיצון, כי לפעמים נצרך כדי להשקיט המקטרג, והוא בכך שיעמוד בראש ארגון שיש בו כדי להחיש ישועה - איש קשה ורע, וכמו כן נצרך הדבר לצורך הבחירה והנסיון לבל תחלש דעת המאמינים מאיש כזה המעורב רע בטוב.

הרואה הנהגה של גדול מצדיקי וקדושי הדורות הקדמונים ומתאוה וחומד להיות כמוהו, אימתי נכון הדבר ואימתי נובע זה מרברבנות להיותו מתימר להדמות לגדולים?

על האדם לפתח ב' תכונותיו, האחת שאיפה והשנית מצפון, השאיפה צריכה להיות ככל היותר, וכל המרבה הרי זה משובח. וכהא דאמרו ב''תנא דבי אליהו רבא'' (כה.): לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב - לא פחות! אלא שלמעשה יש לו לילך דרגה אחר דרגה, ושלבי התקדמותו יהיו כפי זעקת מצפונו הזועק לו על מחדליו. כי המצפון של האדם זועק לו על אשר יש ביכולת האדם לעשות ואינו עושה, ולכן ''השאיפה'' באה בניחותא, כי השאיפה היא על השגות גבוהות שעדיין אין ביכולת האדם לעשותן, ואילו המצפון בא בריתחא על אשר הוא בא בתביעה על מחדלי האדם מדברים שיש ביכולתו לעשותן זה עתה במצבו של עכשיו - ומתרשל מהן.

ולדוגמא,

אדם שיש ביכולתו ללמוד ב' שעות ביום ואמנם שאיפתו לזכות ללמוד עשר שעות ביום, לא ינקפנו מצפונו על אשר לא למד היום עשר שעות כי זה בשאיפתו ולא ביכולתו. אלא מצפונו תקפנו באם לא למד השעתיים שיכל ללמוד, וכן כיוצא בזה.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה