אמונה ובטחון · בן שאביו מכריחו ללמד בישיבה תיכונית או מקצועית ונפשו חשקה בתורה, האם ישמע לו או לאו?
כבר הורה לנו בזה הסטייפלר במכתביו (מכתב מ', מא') שאין על הבן לשמוע להוריו בזה.
והדבר פשוט בנוסף לכך שהאמונה מחייבת להאמין שפרנסתו של אדם קצובה לו ולעולם אין אדם מעני מהתורה, עוד, גם אם נצרך לאדם זה לעבוד מאיזה סיבה - הלא אפשר תמיד ללמוד מקצוע, ולמה להרוס לבן היקר שנפשו חשקה בתורה את שנות הבחרות שהמה הפוריות ביותר לתורה ויראת שמים.
וביותר היאך אפשר להתעלם מסכנת הרחוב, והלא כל אלו הלומדים בישיבה חצויה לחול ולקודש הלא רואים אנו במו עינינו כמה לקויים המה בענייני צניעות וקדושה, שמירת העינים והלשון - מאן דכר שמיה, ולא מעטים אף נופלים חללים לאיסורי כריתות ומיתות בית דין כך שאין מה לשקול בזה, ובוודאי שסיכויי ההרס גדולים על הבנין ויש לבן להציל עצמו מרדת שחת, וכמה שיכול בדרכי נועם עדיף אלא שבכל אופן חייב לסרב.
וכבר היה אומר הרב מקלויזנבורג: ''אם פעם היה נצרך להיות יושב אוהל כל היום רק בשביל להיות ראש ישיבה או מגיד שיעור בלבד, הרי שהיום נצרך להיות יושב אוהל כל היום גם בשביל לא להיות ''עבריין''.