אור ברסלב
נפש חיה על השס חידושים › סימן א

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

חידושים · סימן א

חידושים

הנה הגמרא קאמר שם בסוכה דף ל"ה דבענביו מרובין מעליו דממעטין ביו"ט דלא נשמע מיני' רק דיחוי מעיקרא דלא הוי דיחוי כגון היכא דאשחור בערב יו"ט אבל היכא דאשחור ביו"ט דהוי נראה ונדחה לא נשמע מיני' ולעולם הוי דיחוי והרמב"ם פסק סתמא דעבר ומיעטן כשר ולא חילק בין נראה ונדחה ובין דיחוי מעיקרא ותירץ הכסף משנה דהיכא דהוי בידו לא הוי דיחוי כאשר כתבו התוס' אך כיון דאסור למעט ביו"ט לא הוי בידו אבל הרמב"ם דפסק כר' אליעזר בר' שמעון דמותר למעט לאכילה שוב הוי בידו ולא הוי דיחוי אך חזר והקשה דהרי הגמרא מקשה על ר' אליעזר בר' שמעון מאי טעמא מתיר ומסיק דסבר כאבוה דדבר שאינו מתכוין מותר ומקשה דהא הוי פסיק רישא ולא ימות ומתרץ דאית לי' הושענא אחריתא וא"כ בלית לי' הושענא אחריתא דהוי פסיק רישא דאסור למעט שוב הוי דיחוי יא"כ הוי לי' להרמב"ם לחלק בין היכא דאית לי' הושענא אחריתא בין היכא דלית לי' הושענא אחריתא עכ"ד הכסף משנה:

והפני יהושע תירץ דהיכא דלית לי' הושענא אחריתא מותר למעט לכתחילה דלא גזרו על שבות לבטל מצות עשה ומאי דהגמרא מתרץ הכא במאי עסקינן דאית לי' הושענא אחריתא היינו דע"כ מיירי דאית לי' הושענא אחריתא דבלית לי' הושענא אחריתא מותר למעט ביו"ט ד"ה:

והנה מצינו כמה פעמים שבטלו מצות עשה משום שבות כמו הך דאין עולין באילן וכן וכו' וע"ז תירץ הפני יהושע דהיכא דאפשר דאתי לידי חיוב חטאת גזרו ואפשר לומר דגם כאן איכא גזירה שיוכל לבוא לידי חיוב חטאת דהוי כעין מתקן מנא ויוכל לתקן מנא גמור וגם המרדכי הביא שיש כאן איסור דאורייתא דהוי מתקן מנא ממש ולא שייך לומר דלא בטלו מצות עשה משום שבות:

ומה שנראה לפענ"ד דהנה שפיר נוכל לומר כשיטת התוס' לעיל דאף דאסור למעט ביו"ט מ"מ מקרי בידו למעט ונראה שיטתם דכיון דבידעבד אם עבר ומיעטו כשר מקרי בידו אף דאסור למעט ודבריהם סותרים בזה לדבריהם בזבחים בדף דשם כתבו דכיון דאסור למעט לא הוי בידו וכן כתב הר"ן כאן וכן נראה שיטת התוס' דכיון דאסור למעט ביו"ט לא הוי בידו ממש ולא מהני רק לענין דיחוי מעיקרא ולא לענין נראה ונדחה וחילוק זה לא מבואר שפיר:

ואפשר לומר דלעולם כיון דאם עבר ומיעטן כשר שפיר מקרי בידו לענין דיחוי אף דאסור למעט ביו"ט אעפ"כ כאן פסול משום דיחוי:

וראיתי סברא זו בילדותי בספר תולדת אדם מגאון אחד אבדק"ק טאלמשיו והוא דקשה במתני' אין ממעטין ביו"ט ובעבר ומיעטן כשר נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכעין שהקשה הפרי חדש על ביטול איסור נימא דלא מהני והנה ידוע קושית המרשד"ם דנימא דשוחט בשב' לא מהני ותירץ המהרי"ט דלא אמרינן דלא מהני רק היכא דיתוקן האיסור אבל בשוחט בשב' לא יתוקן האיסור דאף אם נימא דלא מהני ג"כ ישאר האיסור משום נטילת נשמה וכאן לא שייך זה דהאיסור הוא בשביל דמתקן מנא ויצא בו ידי חובת מצוה והיכא דלא יצא בו ידי המצוה לא יעשה איסור ומש"ה היכא דאית לי' הושענא אחריתא לא הוי פסיק רישא דאם לא יצא ידי מצוה לא יעשה איסור וא"כ קשה דנימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ושפיר יתוקן האיסור דאם נימא דלא מהני וההדס ישאר פסול לא יעשה איסור כיון דאינו ראוי למצוה:

וצריכין אנחנו לתירץ התוס' בתמורה דהקשו בצורם אוזן בכור נימא דלא מהני ותירצו דלא גרע מנפל בו מום מאליו דג"כ מותר ותירץ זה תירץ הפרי חדש על ביטל איסור דלא שייך בזה לא מהני דלא גרע מנתבטל מאליו ולא הביא שהתוס' בתמורה קדמוהו בתירץ זה וה"ה בהדס שמיעט ענבים ביו"ט לא שייך לומר לא מהני דלא גרע מנתמעט מאליו דג"כ כשר:

ולפי זה שפיר מקשה בגמרא דהוי דיחוי ולא נוכל לתרץ דלא הוי דיחוי משום דהוי בידו ע"ז שפיר אמרינן דלא הוי בידו כיון דאין ממעטין ביו"ט ואי משום דכיון דעבר ומיעטן כשר הא גם בעבר ומיעטן אינו כשר דלא מהני כיון דאסור למעט ביו"ט ולא שייך לומר דלא גרע מנתמעט מאליו דהא בנתמעט מאליו פסול משום דיחוי ולא הוי ההיתר רק משום שבידו למעט ושוב לא הוי בידו דלא מהני מעשיו כלל כיון דאסור למעט ביו"ט ומאליו פסול משום דיחוי וממילא לא הוי בידו דשוב לא מהני מעשיו כיון דאסור למעט ביו"ט ודו"ק:

אך הנה נודע מה שהגאון מו"ה יוסף ז"ל אבדק"ק פאזען שאל להנו"ב על דברי הריב"א בחולין דאמר דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ מלקו' אינו חייב דעכ"פ הל"ת נדחה והקשה כיון דהעשה אינו דוחה שוב הוי עבירה עכ"פ והוי מצוה הבאה בעבירה ולא הוי מצוה כלל ושוב אף הל"ת ג"כ איכא וחייב מלקו' דאין כאן עשה כלל שנדחה הל"ת כיון דהוי מצוה הבאה בעבירה ותירץ לו הנו"ב דהא דאמרינן דאין עשה דוחה עשה לא הוי מקרא אך מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ושב ואל תעשה עדיף וזה הוא קודם שעבר אז אמרינן דלא יעבור דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אך לאחר שעבר אז אמרינן להיפך מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ולא הוי מצוה הבאה בעבירה כלל בשביל שעבר על העשה דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ועי"ש בסוף ספרו:

וא"כ מעתה שוב קשה בנ"ד דלא הוי דיחוי משום דהוי בידו דאם עבר ומיעטן כשר ולא שייך לומר כנ"ל כיון דנתמעט מאליו יפסול משום דיחוי שוב בעבר ומיעטן פסול משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כנ"ל דהא בלא"ה קשה דניתי עשה דלולב וידחה ל"ת דיו"ט מאי דאסור לתקן אך צריך לומר דיו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה כאשר מתרץ בגמרא בשבת לענין שמן שריפה ובפסחים לענין נותר וא"כ שוב היכא שעבר ועשה לא שייך לומר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דהרי לא הוי עבירה כלל דאחר שעשה שוב אמרינן להיפך מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ולא שייך לומר כלל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דההתורה לא אמרה כלל לא תעביד דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה:

אך היכא דאית לי' הושענא אחריתא לא שייך לומר דאתי עשה ודחה ל"ת דהרי אפשר לקיים שניהם ושפיר מקשה בגמרא דהוי דיחוי אבל היכא דלית לי' הושענא אחריתא דשוב העשה דוחה ל"ת לא הוי דיחוי כלל וניחא דברי הרמב"ם דלא חילק בין היכא דאית לי' הושענא אחריתא או לא ודו"ק:

ועל מה שאמרנו לעיל דעשה דוחה ל"ת לא קשה דלא הוי בעידנא דהרי אפשר ללקט בשעה שהארבעה מינים בידו דאז שפיר הוי בעידנא דתיכף כשמלקט יוצא ידי המצוה ולקמן נתרץ עוד לענין בעידנא:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה