נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני אין איסור חל על איסור · סימן ז
שם בשבועות בדף כ"ד מתיב רבא ברי' דרבה יש אוכל אכילה אחת וכו' ואם איתא משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דמיגו דחייל אתמרים חייל אחלב:
וכתבו שם בתוס' בד"ה שלא אוכל תמרים וחלב וז"ל מפרש ר"ת דאיתא בלאו והן דמשמע נמי חלב שעל גבי הקיבה או של חי' לפי שמזכיר עמו דבר היתר אבל בלאו הכי לא משמע אלא חלב האסור עיקר החלב. כוונתם דמשכחת לה בלאו והן משום דבאומר שאוכל תמרים וחלב ג"כ משכחת לה שיאכל חלב הקיבה או חלב חי' אך שוב קשה להם למה לו לומר הכולל משום תמרים וחלב בחלב גופא הוי כולל משום חלב הקיבה או חלב החי' ולזאת תירצו דהיכא דכלל תמרים שהוא דבר היתר אמרינן דכוונתו גם על חלב המותר אבל בלא כלל דברים המותרים כוונתו רק על חלב האסור יעו"ש:
אך זה הוא רק לשיטת התוס' אך שיטת רש"י אינו כן דשיטת התוס' דהיכא דכלל דבר היתר כגון בנבלות וכשרות אז הוי כוונתו אף בנבלה מוסרחת ג"כ ומשכחת לה כהן שאכל נבלה מוסרחת אבל שיטת רש"י אינו כן דאף בכלל כשרות ג"כ עם נבלות לא אמרינן דהי' כוונתו בנבלה מוסרחת ושיוכל לקיים היכא שנשבע שיאכל נבלות וכשרות בנבלה מוסרחת אך דנבלות פירושו דאיסור נבלה עליו א"כ ה"ה בנשבע שיאכל תמרים וחלב והי' כוונתו על חלב האסור ועדיין לא הוי בלאו והן וע"כ לשיטת רש"י צריכין אנחנו לחלק דשאני חלב דהכל שם חלב וא"כ אף בנודר מחלב לחוד נימא דהוי כולל דכולל חלב חי' וחלב קיבה:
אך הנה שם בכריתות הקשיתי על מאי דמקשה שם בגמרא דלתני ג"כ פיגול והקשיתי לפי מאי דאיתא בזבחים בד' ע"ח דאמר שם ריש לקיש הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור שאי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ופירוש שם רש"י דהיינו שנתן לתוך פיו כזית פיגול וכזית נותר כאחת פטור משום דכיון שאכלן כאחת אי אפשר שלא יתערב משהו מאחת ונתערב עם השני וכן מהשני נתערב בזה וכל מה שנתערב מאחד מחבירו בטל בו ואנן לא ידעינן אם נתערב יותר פיגול בנותר או נותר בפיגול וכל מה שנתערב באחד יותר מהשני נפחת שיעורו ואינו חייב עליו ולא ידענו אם פיגול נפחת משיעורו או נותר וא"י על מה להתרות אם על פיגול או על נותר דודאי לא יתערב בשוה מכל אחד לחבירו והוי התראת ספק יעו"ש:
ועכ"פ מוכח משם דבאוכל פיגול ונותר ביחד אף למ"ד התראת ספק שמי' התראה עכ"פ שנים אינו חייב ואם כן מאי מקשה הכא דלתני שאכל כזית פיגול ג"כ בב"א דע"כ הפי' דאכלן בב"א כמו דמסיק שם הגמרא דשלש זתים אי אפשר למתני משום דבית הבליעה אינו מחזיק יותר משני זתים ובחדא אכילה קא מיירי בשני אכילות לא קא מיירי דאוכל אכילה אחת קתני אבל שני זתים שפיר משכחת לה באכילה אחת וקשה דאף אם יאכל כזית פיגול וכזית נותר באכילה אחת ג"כ לא יתחייב שתים רק אחת משום דאחד יבטל חבירו כנ"ל:
אך הנה התוס' שם בזבחים בד' ע"ח בד"ה הפיגול ונותר בסוף דבריהם הקשו על מאי דקאמר שם הגמ' דפיגול ונותר מבטלין זה את זה הא בפ' קדשי מזבח במעילה בד' י"ו אמר דלענין אכילה פיגול ונותר וטמא מצטרפין להדדי והכרתי ופלתי בס"ק י"ב בסי' צ"ח מסיק באמת דלהרמב"ם דפיגול ונותר מצטרפין לא יתכן שיבטלו זה את זה יעו"ש בהג"ה באמצע דבריו דכיון דמצטרפין לחיוב ביחד אין מבטלין זה את זה:
וא"כ שפיר ניחא דלדידן דפסקינן דמצטרפין שפיר מקשה דלתני שאכל כזית פיגול בהדייהו ולא יבטלו זה את זה אך זה ניחא לפי הס"ד דאכל שני זתים איסור אך לפי מאי דמסיק שאכל כוליא בחלבה ולא הוי רק כזית איסור דהיא כזית חלב עדיין יוקשה דההיתר יבטל האיסור דלענין נותר ופיגול תירצנו לעיל דכיון דמצטרפים זה עם זה אין משן זה בזה אבל כאן בחלב ובשר עדיין קשה דהבשר יבטל החלב כין דאין על הבשר איסור חלב שפיר הבשר יוכל לבטל החלב:
אך הנה שם בזבחים בד' ע"ח מקשה על ריש לקיש דאמר דנותר ופיגול בטל זה בזה ממאי דאיתא דעשה עיסה מהחטין ומן האורז אם יש בו טעם דנן חייב בחלה אלמא כל זמן דאית בו טעם אינו בטל בחבירו ומתרץ מין בשאינו מינו בטעמא מין במינו ברובא ופי' רש"י דמאי דאמר ריש לקיש דבטל זה בזה היינו במין במינו דשניהם מין אחת דבזה לא אמרינן טעם כעיקר ובטל:
והנה בריש התערובות איתא מין שנתערב בשאינו מינו כגון חלב שנתערב בבשר וכתב שם הש"ך בס"ק ק"א מכאן משמע דחלב עם בשר הוי מין בשאינו מינו יעו"ש וא"כ ניחא דלפי המסקנא דאכל כוליא בחלבא דהיינו בשר עם חלב א"כ הוי שני מינים שוב אמרינן טעם כעיקר ואין מבטלין זה את זה וכן צ"ל לפי מאי דמסיק שם הגמ' דמליא בתמרים דג"כ לא קשה שיתבטל החלב בתמרים דהוי ב' מינים:
ומצאתי אח"כ במחנה לוי דהקשה כן על חלב ותירץ כן דחלב ותמרים הוי מין בשאינו מינו ואמרינן בי' טעם כעיקר אך לפי דבריו יוקשה קושיא הראשונה לפי הס"ד דגמ' דיתבטל הנותר עם הפיגול דהוי מין אחד לפי הס"ד וכפי שבארנו ניחא בע"ה:
והנה בנדרים בד' נ"ב איתא הנודר מהבשר מותר ברוטב ובקיפה ור' יהודא אוסר מעשה ואסר עלינו ר' טרפון בשנים שנתבשלו עמו ואימתי בזמן שאמר בשר זה עלי שהנודר מהדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם אסור ופירשו שם הרא"ש והר"ן דכיון שאמר בשר זה עלי שויא אנפשי' חתיכא דאיסורא כדין כל שאר איסורין ואמרינן בי' טעם כעיקר ואוסר עד ס' אבל אם אמר סתם בשר עלי ולא אמר זה אינו אסור רק בשר ולא בטעמי' יעו"ש:
והנה כבר הבאנו דברי התוס' דהקשו בנשבע שלא יאכל תמרים וחלב דליתא בלאו והן ותירצו דמשכחת שיאכל חלב חי' וחלב הקיבה וזה ניחא באומר שלא אוכל חלב סתמא אבל באומר שלא אוכל חלב זה שוב ליתא בהן דאם יאמר שיאכל חלב זה אינו חל וא"א למוקמי בחלב זה:
ומעתה מיושב קושיא הנ״ל דע"כ צריך למוקמי במשכב שלא יאכל תמרים וחלב ואף דחלב גופא הוי גם כן כולל משום חלב המותר דהגמ' הסיק התם בכריתות דמיירי דמלייה בתמרים שאכל החלב עם התמרים וא"כ לא יהי' חייב על החלב משום איסור שבועה משום דנתבטל עם התמרים כמו דקשה לענין איסור חלב כנ"ל ולא יועיל כאן התירוץ דכיון דהוי מין בשאינו מינו טעם כעיקר ואינו בטל כיון דע"כ לא מיירי שאמר חלב זה רק סתם חלב שוב לא אמרינן בי' טעם כעיקר ובעל החלב בתמרים ומש"ה קאמר הגמ' דנשבע שלא יאכל תמרים וחלב ועל התמרים איכא ג"כ איסור שבועה ולא שייך ביטול לענין השבועה ודו"ק:
ולא נוכל לומר דנשבע בסתם שלא יאכל חלב ואכל כזית חלב איסור עם כזית חלב היתר (דע"כ מיירי דאכל שני זתים באכילה אחת שיתחייב משום יום כיפור כדאיתא שם) דאין מבטלין זה את זה כיון דהשבועה הי' על חלב טהור ג"כ דמ"מ האיסור חלב יתבטל בחלב טהור דהוי מין במינו ולא נוכל לומר דאכל עם חלב טמא עוד כזית דבכזית אחד איסור מיירי ולא בשני זתים כדאיתא שם: