אור ברסלב
נפש חיה על השס דיני אין איסור חל על איסור › סימן ד

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

דיני אין איסור חל על איסור · סימן ד

סימן ג

בכריתות בדף י"ד בסוגיא דיש אוכל אכילה אחת וחייבין עליו ארבע חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשים ביום הכיפורים ומפרש בגמרא איך חלים כל האיסורים טהור מעיקרא לא אסור אלא בחלב איטמא מיגו דאתסר בחתיכות טהורות אתוסיף נמי איסור גבי חלב וחלב מעיקרא לא אסור אלא באכילה אקדשי מיגו דאתוסיף איסור הנאה אסור באכילה נותר מיגו דאתוסיף איסור לגבי גבוה אתוסיף איסור אכילה וכו' ומקשה וניתני חמש וכגון דאכל פיגול ומתרץ נותר ופיגול בחדא בהמה לא משכחת לה ומקשה דמשכחת לה שהעלה אבר פיגול לגבי מזבח דפקע פיגולו מיני' והוי לי' נותר ומתרץ באבר אחד מיירי בשני אברים לא מיירי ומקשה דמשכחת לה שהעלה חצי אבר לגבי מזבח דההוא פלגא פקע פיגולו והוי נותר והשאר הוי פיגול ומסיק דבכזית אחד מיירי בשני זתים לא קמיירי:

ואיתא ברש"י בגליון ואי אנחו פלגא דזית אמזבח אין הקטרה פחות מכזית:

ודברי רש"י תמוהים מאד דמאי מועיל שיניח חצי זית ע"ג מזבח ויפקע מחצי זית זה איסור פיגול ויחול נותר הא על חצי זית אינו חייב קרבן ולא כרת:

ונראה לפרש דבריהם עם מאי דאיתא במעילה בד' י"ז ע"ב הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהם שני שמות בגמרא אמר ר' יהודא אמר שמואל ל"ש אלא לטומאת הידים דמדרבנן הוא אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא ר' אליעזר אומר לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו:

וכתב רש"י וז"ל אבל לענין אכילה דפיגול ונותר מצטרפין דאי איכא פחות מכזית פיגול ונותר משלימו לכזית ואכלו חייבין עליו משום פיגול וכן אי הוי רוב נותר ופיגול משלימו לכזית ואכלו חייב עלי' משום מחר ואמר לי' רבי דאי הוי חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפין זה עם זה לחייב עליו משום נותר ומשום פיגול:

ולשיטה זו שוב יהי' תמוה בסוגיא דידן מאי קא מתרץ בגמרא בזית אחד מיירי בשני זתים לא קמיירי הא משכחת לה בזית אחד שיהי' חייב משום נותר ומשום פיגול היכא דאנחי חצי זית על גבי מזבח שמחצי זית יפקע פיגול ויהי' נותר וחצי זית השני יהי' פיגול ויתחייב משום נותר ומשום פיגול ואפשר שלזה כיון רש"י ורש"י לשיטתו במעילה הנ"ל ומש"ה מקשה דמשכחת לה דאנחי לחצי זית אמזבח ותירץ דאין הקטרה פחות מכזית:

אמנם עדיין אינו מתורץ בזה דעדיין משכחת לה שהעלה זית ע"ג מזבח דפקע הפיגול ואח"כ אכל חצי זית מזה שפקע הפיגול וחצי זית מהשאר ויהי' חייב משום פיגול ומשום נותר:

אך הנה התוס' יו"ט פירש שם במעילה שיטת רש"י שהביא בשם רבו שחייב משום נותר ומשום פיגול אין הפירוש שיתחייב שתים רק בין אם התרו עליו משום נותר מחויב ובין אם התרו עליו משום פיגול אבל לעולם אינו חייב אלא אחת ולפי דבריו הי' ניחא כאן שיטת הגמ' אך גוף דבריו אינם מובנים כיון דאיכא כאן איסור נותר ואיסור פיגול ויוכל להתרות עליו משום כל אחד אמאי לא יתחייב שתים:

ובתוס' חדשים כתב דנראה דאינו עובר רק על לאו אחד על לא יאכל כי קדש הם וצריך להתרות משום לאו זה אך מדברי רש"י והתוס' יו"ט לא נראה רק דשפיר חייב משום לאו דנותר ומשום לאו דפיגול וגם לפי דברי התוס' בע"ז בד' ס"ו בד"ה כל שתעבתי לך שכתבו ח"ל ואפילו למ"ד לאו שבכללות אין לוקין עליו ה"מ כגון עלין ולולבין דנפקי מכל אשר יעשה מגפן היין אבל היכא דאיסור מפורש כל אחד לבדו כגון בכל איסורי דעלמא אי חזינן מהכא שמצטרפין לא חשבינן לי' לאו שבכללות יעו"ש הרי דלר' מאיר דלמד מפסוק זה לכל איסורים שבתורה שמצטרפים מ"מ לא הוי הלאו משום זה דאם כן הי' לאו שבכללות אך מהכא ילפינן דעיקר הלאוין מצטרפין ונראה דהחיוב הוא על עקרי הלאוין:

אך הנה על גוף דברי רש"י קשה אמאי באכל חצי זית פיגול וחצי זית נותר לשיטתו חייב משום נותר ומשום פיגול הא כיון דאי אפשר לצמצם והוי ספק שמא הוי נותר יותר או שמא הוי פיגול יותר הוי לי' למפטר לגמרי וכדאיתא בזבחים בד' ע"ח הפיגול והנותר והטמא שבללן יחד ואכלן פטור משום שאי אפשר שלא ירבה מין אחד על חבירו ויבטלנו ופירוש רש"י ואינו ידוע אם נתערב נותר בפיגול יותר ממה שנתערב פיגול בנותר ובטל נותר בפיגול וכן להיפך והוי התראת ספק וכן בנ"ד במחצה כזית פיגול ומחצה כזית נותר כיון דאי אפשר לצמצם והוי ספק איזה הוי יותר הי' לו לפטור לגמרי דאין לחייבו משום פיגול דשמא הוי נותר יותר ואין לחייבו משום נותר דשמא הוי פיגול יותר והוי התראת הפק:

אך הנה התוס' כתבו בחולין בד' כ"ח ובריש עירובין ד' ו' על מאי דפליגי בגמ' במחצה על מחצה אי הוי כרוב בשחיטה וכן בפרוץ כעומד אם הוי כגדור או כפרוץ והקשו הא אי אפשר לצמצם ומנין אנו יודעין שהוא מחצה ותירץ רבינו שמעון דבכל מחצה איכא שלשה ספיקות שמא הוא מחצה ושמא הוא מיעוט ושמא הוא רוב ולמ"ד דמחצה על מחצה כרוב איכא שני ספיקות להתיר דאם הוי רוב כשר ואם הוי מחצה כשר רק מיעט פסול והוי ספק ספיקא להתיר ולמ"ד מחצה על מחצה אינו כרוב איכא שני ספיקות לאיסור דאם הוי מיעוט איסור ואם הוי מחצה איסור רק דאם הוי רוב כשר והוי ס"ס לאיסור ובתוס' בעירובין בד' ה' בד"ה וספק דבריהם להקל הקשו על תירץ זה וז"ל וא"ת דבפ"ב דבכורות בד' י"ו אמר נמצא בין שתי עירות לרבנן יביאו עגלה אחת ויתנו והשתא כל אחת תביא עגלה לעצמה דשמא קרובה היא ואפילו מצומצמות הא אמרינן קרובה אפילו קרובות ואיכא שני ספיקות על כל עיר שהיא חייבת דאם החלל קרוב אלי' חייבת ואם הוא מצומצם בין שני העירות שניהם חייבות והיא ג"כ חייבת וי"ל דממה נפשך סגי בעגלה אחת דאם רחוקה היא פטורה ואם קרובה היא יוצא בשל תנאי (היינו שיביאו עגלה אחת ויתנו שתעלה לאיזה עיר שיצטרכו) ולא נשאר רק הפק אחד שמא נמצא ההרוג מצומצם בין שני העירות וצריך שני עגלות והוי רק ספק אחד להביא שתים ושני ספיקות דדי באחת:

ומעתה ניחא גם דברי רש"י הנ"ל דבחצי זית פיגול וחצי זית נותר שפיר יכול להתרות בין על פיגול בין על נותר אף דאי אפשר לצמצם שיהיו שוים לשיטת רש"י דהיכא דהמה שוים חייב על פיגול ועל נותר שפיר יכולין להתרות בין על פיגול בין על נותר אף דאי אפשר לצמצם מ"מ בין על פיגול בין על נותר איכא שני הפיקות על כל אחד דחייב דאם הוי פיגול יותר חייב על פיגול ואם הם שוים חייב על שניהם על פיגול ועל נותר ועכ"פ חייב על פיגול ג"כ ולא נשאר רק ספק אחד שמא נותר הוי יותר ואיכא שני ספיקות לחייב על פיגול וכן על נותר ג"כ איכא שני ספיקות לחייב על נותר דשמא נותר הוי יותר ושמא המה שוים וניחא שפיר כשיטת התוס' יו"ט דנוכל להתרות בו בין משום נותר בין משום פיגול אבל שתים אינו חייב משום נותר ומשום פיגול דלענין לחייבו שתים איכא שני ספיקות דאינו חייב דאם הוי נותר יותר אינו חייב רק משום נותר ואם הוי פיגול יותר אינו חייב רק משום פיגול רק דאם המה מצומצמות חייב שתים ואיכא שני ספיקות דאינו חייב אלא אחת כדברי התוס' הנ"ל לענין עגלה ערופה דלענין זה איכא שני ספיקות שאין לחייבו שתים ודו"ק:

ושפיר ניחא סוגיא דידן דבכזית אחד ליכא נותר ופיגול דבחצי זית פיגול וחצי זית נותר ג"כ אינו חייב שתים רק אחת ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה