נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני אין איסור חל על איסור · סימן א
בחולין בדף קי"ג איתא שם במשנה ר' עקיבא אומר חיה ועוף אינו מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו שלש פעמים פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה רבי יוסי הגלילי אומר וכו' את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבילה יכול יהיה אסור לבשל בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם יעו"ש כל הסוגיא:
והנה ר' עקיבא לא ס"ל האי סברא דחלב אמו דוקא דאל"כ לא היה צריך קרא למעט עוף וקשה דאיתא שם בגמרא בחלב אמו ולא בחלב טמאה ופירוש רש"י כיון דמרבינן דגדי משמע דוקא טהורה וא"כ חלב נמי מטהורה דהא אמו כתיב וא"כ קשה ממאי יליף ר' עקיבא דדוקא חלב טהורה כיון דהוא לא ס"ל אמו דוקא וא"כ ניהו דגדי ממעט טמאה עדיין חלב לא ידעינן:
אך הנה המפרשים הקשו ויעו"ש בראש יוסף בד"ה ר"ע אומר לפי מאי דאיתא בתוס' לעיל ק"א בד"ה ר' עקיבא אומר דהא דאמר לקמן דר' עקיבא סובר איסור חל על איסור היינו רק אליבא דשמואל אבל ר' עקיבא בעצמו ס"ל אאחע"א וא"כ קשה למה לי קרא למעוטי טמאה דהא בנ"ה אין איסור חל על איסור:
ואפשר לומר לפי מאי דאיתא ביבמות דאיסור אחות אשה מתלי תלי וקאי כי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אבה וחייל דאף דאין איסור חל על איסור מ"מ כי פקע איסור אשת אח אחי איסור אחות אשה וחייל:
והנה בגמרא פסחים מקשה לר' עקיבא דיליף משרת להיתר מצטרף לאיסור טעם כעיקר מנ"ל ורצה למילף מבב"ח דלאו טעמא בעלמא היא ואסור וקאמר מבב"ח ליכא למילף דחידוש היא ומסיק דיליף מגעולי עכו"ם ורש"י כתב בחולין בדף צ"ח ע"ב דלפי האמת לא נוכל למילף מגעולי עכו"ם דחידוש היא ושפיר בכל האיסורין טעם כעיקר לאו דאורייתא וע"כ נראה לפענ"ד ברור אם בישל בשר טמא בחלב דשפיר נאסר החלב ואף דהבשר לא נאסר משום בשר בחלב משום דאין איסור חל על איסור אבל החלב נאסר דמשום איסור טמאה לא נאסר הבשר וטעם הבשר הנכנס בחלב אינו אוסר הבשר דבשאר איסורים טעם כעיקר לאו דאורייתא ופקע איסור הראשון ושוב חייל איסור שני דהוא איסור בב"ח דמשום בב"ח שפיר אמרינן טעם כעיקר ושפיר איצטרך קרא למעט טמאה דעל טמאה ליכא כלל איסור בב"ח ואף החלב אינו נאסר:
והנה הרשב"א בחידושיו לחולין בסוגיא דזרוע בשלה כתב דמשום החלב קרי לבב"ח טעם כעיקר דליכא בה רק טעם אבל בהבשר שפיר נכנס ממשות מהחלב והוי ממש ולא טעם והביאו דבריו גם בב"י בסי' צ"ח:
וכן הוא ברש"י בזבחים בדף צ"ז ע"ב בד"ה עד שיבלע שכתב וז"ל כגון המחתך שומן חטאת וסך ממנו צלי של שלמים ונבלע בו ומכאן אנו למדין היתר מצטרף לאיסור בקדשים ואין ללמוד מכאן טעם כעיקר שאין זה טעם אלא ממש יעו"ש:
ומעתה ניחא קושיא הנ"ל דממאי מוכיח ר' עקיבא דעל חלב טמאה אינו חל איסור בב"ח ולפי הנ"ל ניחא דלענין חלב א"צ קרא דאאחע"א ואין נפקא מיניה לענין טעם כעיקר דלענין החלב בעצמו בוודאי אין איסור בשר בחלב חל דעל החלב איכא איסור טמא ואף על הבשר ג"כ אינו חל דהחלב שנכנס להבשר הוי ג"כ בעין ודו"ק: