נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בקידושין בדף מ"ד ע"ב · סימן ב
והנה בגוף סברת המקנה הנ"ל דדעתו דהכל אזלינן בעת שבא הדבר לפני הב"ד אף אם בעת שנולד הספק הי' חזקה אם בעת שבא הדבר לפני הב"ד ליכא חזקה אנו דנין כמו שהוא אז כמו שם בקדשה אבי' בדרך קדשה היא עצמה בעיר אפשר ליישב בזה מה שהי' תמוה לי מאז:
במשנה דטהרות בפרק ה' משנה ג' שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהם ועשה טהרות ונאכלו הזה ושנה וטבל טהור הלך בשני ועשה טהרות הרי אלו טהורות אם קיימות הראשונות אלו ואלו תלויות אם לא טיהר בנתים הראשונות תליות והשניות ישרפו:
ותמוה אמאי אם לא טיהר בנתיים הראשונות תלויות הא ספק טומאה בר"הר ספיקו טהור אך בשני שבילין כיון דע"כ אחד טמא ואי אפשר לטהר שניהם ואיזה מהן נטמא ואיזה מהם נטהר ומש"ה שניהם טמאות אבל בדין המשנה דלא טיהר בנתים והטהרות השניות ישרפו דהמה בוודאי טמאים א"כ שוב הראשונות טהורות כיון דעל השניות אין אנו דנין כלל והשניות בוודאי טמאות ובלמדי המשנה הזאת בדרך נתקשיתי בה מאד וראיתי אחר כך בחידושי הגר"א מוילנא שעשה ט"ס במשנה שצריך להיות הראשונות טהורות והשניות ישרפו אך קשה לשבש המשנה:
אך הנה איתא בתוס' בנדה בדף ב' בד"ה מעל"ע לענין האשה שראתה שטמאה מעל"ע למפרע ולא גמרינן מסוטה לטהר ברה"ר אלא כמו ספק נגע ספק לא נגע שגם עתה בספק דומיא דסוטה אבל היכא דהשתא ודאי טמאה לא גמרינן מסוטה לטהר ברה"ר:
וא"כ הכי נמי בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור שהלך אחד בשני השבילין ולא טיהר בנתים דעתה בוודאי טמא שפיר מטמאין אף הטהרות שעשה לאחר שהלך בשביל הראשון דלא גמרינן מסוטה לטהר ברה"ר כיון שעתה בוודאי טמא או משביל ראשון או משביל שני מטמאין אותו למפרע כמו שם במעל"ע שבנדה ואף דבשעה שהלך בשביל הראשון היינו מטהרין אותו דאז עדיין לא הי' ודאי טמא מ"מ עתה בשעה שבא לפנינו לשאול הוי ודאי טמא אנו דנין כמו שהוא עתה ומטמאין למפרע כיון שעתה הוא בוודאי טמא כמו שם בקדשה אבי' בדרך וקדשה עצמה בעיר דאנו דנין על הקידושין שקדשה למפרע כמו שהוא עתה אחר שקדשה היא עצמה וכדברי המקנה הנ"ל
אך עדיין אפשר לחלק דתמיד אנו דנין כמו שהי' בשעת לידת הספק ושאני הך דקדשה אבי' בדרך דאז הי' אפשר להתברר עוד ודו"ק: