נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בקידושין בדף מ"ד ע"ב
סימן א
אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' צריכה גט וצריכה מיאון צריכה גט שמא נתרצה אבי' בקידושין וצריכה מיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה והקשה שם במקנה בד"ה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון דאמאי חוששין שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה הא מדאורייתא באמת אם תתקדש אחותה לא תהי' מקודשת דמוקמינן אותה על חזקת פנוי' שאחותה נתקדשה ואין קידושין תופסין בה ואין לומר דלא מוקמינן אותה על חזקת פנוי' משום דאיכא כנגדה חזקת פנוי' דידה לומר שהיא לא נתקדשה וממילא קידושין תופסין באחותה מדאורייתא זה דוחק כיון שהיא נתגרשה כבר ואין לדון עלי' אלא על אחותה לא יגרע חזקת פנוי' דאחותה בשבילה ומעמידין אותה על החזקה שאינה מקודשת ומדאורייתא אין קידושין תופסין באחותה ואי משום דאסורה מדרבנן משום איסור דרבנן לא גזרינן ותירץ כיון דחזקה דידה קודמת ומוקמינן לה מדאורייתא על חזקת פנוי' והוי כאילו בטלו הקידושין וממילא קידושי בתראי הוי קידושין מן התורה ואף דלכאורה לא משמע כן לקמן בדף ע"ט בתוס' בד"ה קדשה אבי' בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו וקידושי' קידושין ולא של אבי' ושמואל אמר חיישינן לקידושי שניהם וכתבו וא"ת אמאי אפליגי רב ושמואל בכה"ג נפלגי' בקדשה אבי' גרידא יש לומר דוודאי לא פליגי בקדשה אבי' לחוד דהא מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרינן העמד האשה על חזקת פנוי' כמו שהיתה קודם שקדשה והרי היא בוגרת לפנינו ואין קדושי האב קידושין אבל עתה שקדשה אף היא עצמה ליכא חזקה דפנוי' כי הדרא מקדשה את עצמה נתבטל חזקה קמייתא יעו"ש הרי דאף דבשעה שקדשה האב לא היינו חוששין לקידושין מ"מ עכשיו שקדשה אף היא עצמה חיישינן לקידושי אבי' למפרע מ"מ זה דווקא כשלא נודע הספק בב"ד אבל כשכבר נודע הספק הראשון בב"ד הוי כבר חזקת היתר וקידושי אחותה קידושי וודאי הם כדאיתא בכה"ג בכתובות בדף כ"ג אמר אבוה דשמואל לא ניסת ממש אלא התירה להנשא עיין מה שכתבתי שם דהטעם הוא דכל שנתחזק בב"ד הרי היא כבר בחזקת היתר עכ"ד המקנה:
ואנכי אשמע ולא אבין דאמת כל שנתחזק בב"ד הוי חזקת היתר ושם כיון שהתירה להנשא היא בחזקת היתר ואה"נ בנ"ד אולי היתה באה הקטנה לשאול לפנינו והיינו פוסקין לה דמותרת להנשא ואין ממש בקידושין הי' שייך לומר סברא זו כיון שנחזקה בב"ד לפנוי' ושלא נתקדשה לפלוני ממילא קידושי אחותה קידושין גמורין אבל כאן בנ"ד שפוסקין הב"ד שצריכה גט וקבלה גט מהמקדש א"כ לא נתחזקה לפני הב"ד לפנוי' דאדרבא הצריכו אותה גט שפיר קשה קושית המקנה דניהו דהיא מדאורייתא אינה מקודשת משום חזקה דידה לגבי אחותה נהפך הוא דג"כ אית לה חזקה דלא נתקדשה ולגבי דידה אין נ"מ עוד:
ומה שנראה לפענ"ד דהנה בתשובות מיימוני בסי' א' להלכות אישות דהיכא דהוי לעדים ספק אם הי' הקידושין קרוב לו או קרוב לה הוי כמקדש בלא עדים וכן הביא הב״ש בסי' ל' ס"ק ט' בשם הגהות אשרי אך הגהות מיימוני אתי עלה משני טעמים דמעמידין האשה בחזקת שלא נתקדשה והוי כמקדש בלא עדים ובארנו בתשובתינו לאה"ע בס' כ"ב בארוכה דשני טעמים אלו המה לאחדים דהב"ש הביא בסי' ל"א ס"ק ו' דלענין ספק שמא שוה פרוטה במדי לא הוי כמקדש בלא עדים שהרי העדים בעצמם ראו הספק ודבריו סותרים למ"ש בסי' ל' הנ"ל ותוכן הענין שכל שהעדים ראו ספק שהספק הזה מותר ממילא לא ראו כלל מעשה קידושין שלפי ראותם אין כאן קידושין וא"כ בספק קרוב לו או לה דהספק הזה מותר דמעמידין על חזקת פנוי' ממילא הוי כמקדש בלא עדים דהעדים לא ראו כלל מעשה הקידושין אבל בספק שמא שוה פרוטה במדי דאנו מחמירין בספק לומר שמא שוה פרוטה במדי ואפשר דלזה לא מהני חזקת היתר שלה דהוי ספק גם לדברים אחרים ועכ"פ אנו מחמירין לומר דשוה פרוטה במדי יהי' מאיזה טעם שיהיה שוב לא הוי כמקדש בלא עדים דהעדים ראו הספק אבל בספק קרוב לו או קרוב לה דמביא הגהות מיימוני דמעמידין על החזקה חזקת פנוי' שלא נתקדשה ממילא הוי כמקדש בלא עדים ונ"מ לטעם זה דהוי כמקדש בלא עדים אף דבל"ה אין חוששין לספק זה דמעמידין על חזקת פנוי' מ"מ נ"מ שם בנידון הגהות מיימוני דהיא בעצמה יודעת שנפלו הקידושין לתוך רשותה אך שהעדים לא ידעו וא"כ מטעם חזקה לחודי' לא היה מהני שהרי היא בעצמה יודעת שנפלו לתוך רשותה אך כיון דמצד ספק העדים מוקמינן על חזקת פנוי' שוב הוי כמקדש בלא עדים וזה ברור מאוד דבקידושין כל היכא שבלא הודאתם אין כאן קידושין לא מהני הודאתם אף ששניהם מודים אך בעינן שיהיה עדים בדבר שיתקיים אף בלא הודאתם וכאן בלא הודאתם אין כאן קידושין דמצד עדות העדים מוקמינן אחזקה שלא נתקדשה ואין כאן עדים על הקידושין מה שהמה מודים לא מהני וזה ברור ובתשובות בסי' הנ"ל הבאתי דגם הנו"ב הערה בסברא זו וגם המקנה בעצמו בסי' ל' ס"ק ה' בקונטרס אחרון כתב סברא זו:
ומעתה אין מקום לקושית המקנה הנ"ל דהקשה דניהו דהיא מותרת מדאורייתא מטעם חזקת פנוי' מ"מ אחותה ג"כ מדאורייתא אינה מקודשת משום חזקת פנוי' ולפי הנ"ל אין מקום לזה דכיון דגבי דידה איכא חזקת פנוי' שלא נתקדשה אין כאן עוד שום ספק קידושין ואף אם באמת היה קרוב לה אינה מקודשת דהוי כמקדש בלא עדים ואף אם היא בעצמה יודעת שהיה קרוב לה ואין כאן עוד ספק כלל והיא בוודאי לא נתקדשה וממילא אין לספק באחותה ולא מהני חזקת פנוי' דאחותה לומר שהיא נתקדשה שהיא בוודאי לא נתקדשה ואף דמדרבנן הצריכו אותה גט מ"מ מדאורייתא היא בוודאי פנוי' הוא דמדאוריי' מעמידין על חזקת פנוי' ושוב הוי מדאורייתא מקדש בלא עדים אבל שם בקדשה אבי' בדרך וקדשה היא עצמה בעיר שם לא שייך לומר כיון דבשעה שקדשה הי' לה חזקת פנוי' הוי כמקדש בלא עדים דהרי שם בשעה שקדשה אבי' הי' אפשר לברר הספק ויוכל להיות אם בדקנו אותה אז היינו רואים שהיא אינה בוגרת עוד והיה הקידושין של אבי' קדושין גמורין אבל בשאר ספק קידושין דמעמידין על חזקת פנוי' אף שקבלה היא אח"כ קידושין משני וממ"נ לא הוי פנוי' או משום קידושי ראשון או משום קידושי שני כמו בקדשה אבי' ואח"כ קדשה עצמה מ"מ כיון דבשעת הקידושין הוי חזקת פנוי' ולא חלו הקידושין אז דהוי כמקדש בלא עדים אין כאן שום חשש עוד:
והנה במקום אחר בארנו דגם בספק קרוב לה דכתבו הפוסקים דהוי מקדש בלא עדים והא אפשר למדוד בשעת מעשה ולידע האמת אך משכחת לה שהלכו תיכף משם האיש והאשה ולא הי' אפשר למדוד או באופן אחר:
והנה איתא בקידושין בדף ט' ע"ב נתן הוא ואמרה היא ספיקא וחיישינן מדרבנן שאם בא אחר וקדשה צריכה גט משניהם שמא לא הוי קידושי ראשון קידושין וחלו קידושי שני או שמא של ראשון קידושין ולא של שני והר"ן כתב וז"ל והאי לישנא דאמרינן ספיקא הוא וחיישינן מדרבנן מספקא לן טובא כיון דספיקא הוא הוי לי' ספיקא דאורייתא והיכא אמר דחיישינן מדרבנן הא מדאורייתא איכא נמי למיחוש וכו' ואפשר דמדאורייתא שרי משום דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה וכו':
וקשה דהא היכא שקדשה אחר ג"כ כאשר פירוש רש"י שוב צריכה משניהם גט מדאורייתא דלא שייך להעמיד על חזקת פנוי' דממ"נ מקודשת או לראשון או לאחרון כמו שם בקדשה אבי' בדרך וקדשה היא עצמה בעיר ולפי חילוק המקנה בין היכא שבא הדבר לפני ב"ד כבר והותרה עכ"פ היכא שלא בא הדבר לפני ב"ד עד שקדשה אחר תצטרך גט משניהם מדאורייתא ובגמרא קאמר רק חיישינן מדרבנן אך הוא הדבר אשר בארנו דכל ספק קידושין כיון דמעמידין על חזקת פנוי' אין כאן עוד ספק כלל דהוי כמקדש בלא עדים ולא חלו הקידושין כלל ואף שנתקדשה אח"כ לאחר דאתרע החזקת פנוי' אין לספק עוד בקידושין הראשונים ושאני התם דקדשה אבי' בדרך דבשעת הקידושין הי' אפשר להתברר עוד:
אך הנה בנ"ד בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' עדיין יש לדון בדבר לפי מה שהביאו הרא"ש והמרדכי שם בפרק האיש מקדש בשם רבוותא דעל מינוי השליחות א"צ עדים והביאו ראי' ממאי דאיתא לקמן דאב שקיבל קידושין עבור בנו דרצה הגמרא לומר דחיישינן שמא עשה הבן להאב שליח או דארצוי ארצי קמי' וקשה הא אף אם עשאו שליח או ארצוי ארצי קמי' מ"מ ליכא עדות ע"ז והוי קידושין בלא עדים והביא ראי' דעל מינוי השליחות א"צ עדות וכל דאיכא עדות שהגיעו הקידושין ליד השליח והמה מודים במינוי השליחות מקודשת:
וא"כ בכאן בנ"ד שפיר יש לחקור בחקירת המקנה דאין לחוש מדאורייתא לקידושי אחותה דאית לה חזקת פנוי' ולא נוכל לומר כיון דמוקמינן הקטנה על חזקת פנוי' אין כאן ספק קידושין כלל דהוי מקדש בלא עדים שקידושין הללו ין בהם ממש לפי ראות העדים כנ"נ דהא כיון דהעדים ראו נתינת הקידושין לידה אך הספק הוא אם נתרצה האב הוי כספק על מינוי השליחות אם נעשית שליח לזכות עבורו כאשר איתא במרדכי ועל מינוי השליחות א"צ עדים אך לדעת הריטב"א דכיון שהיא קטנה אינה בת שליחות ואף אינה יכולה לזכות לאבי' אך הטעם דמהני דנתרצה האב דהוי כאומר תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב וה"ה באומר תן מנה לפלוני ותחקדש בתי לך כיון שנתן על פיו מקודשת דמקדשה בההוא הנאה שעשה דיבורו דשוה פרוטה ה"נ כשנתרצה האב בקידושין הרי הוא כאומר הניח הכסף שנתת לבתי שיהי' שלה ולא תטלנו ממנה:
א"כ בזה בוודאי צריך עדים ע"ז שיתרצה בזה במה שבתו מקבלת הקידושין דהא כאן הוי כאלו בא כסף הקידושין לידו ולא ליד שלוחו כמו שאומר תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמה שנתן לפלוני הוי כאלו נתן לה ממש וצריך עדים ע"ז הריצוי דבזה באו הקידושין לידו ועל ביאת הקידושין לידו צריך עדים וראיתי באבני מלואים בסי' ל"ז בס"ק ד' על מאי דאיתא שם בש"ע דיכול האב לומר לבתו צאי וקבלי קדושיך וצריך לומר לה כן בפני עדים וכתב האבני מלואים ע"ז דלשיטת הרא"ש מה שאומר אדם לבתו צאי וקבלי קדושיך הוא בתורת שליחות א"כ בלא עדים נמי יש להחמיר לפי דעת הרא"ש דבקידושין אינו צריך עדים על השליחות אבל לשיטת המפרשים והוא הריטב"א הנ"ל והראב"ד והרמב"ן שהביא שם בס"ק ג' דהוא מתורת ערב דהוי כאומר לה מי שיתן לך מעלה אני עליו כאלו נתן לי ובתורת ערב בזה בוודאי צריך עדים כיון דעיקר נתינת הקידושין לאב לא ידוע אם לא ע"פ עדים שאמר לבתו צאי וקבלי קידושין עכ"ד והוא כדברינו הנ"ל:
וא"כ לשיטה זו שפיר ניחא דחיישינן שיאמרו אין קידושין תופסין באחותה דמדאורייתא קידושין תופסין בה כנ"ל ולא מהני חזקת פנוי' שלה דאין שום חשש על קידושי הראשונה דהוי כמקדש בלא עדים ומדאורייתא בוודאי אין כאן קידושין כיון דמדאורייתא מעמידין על החזקה שוב הוי כמקדש בלא עדים:
ובזה הי' אפשר ליישב קושית התוס' בד"ה קטנה שנתקדש' דה"ה בנערה משכחת האי דינא והא דנקיט קטנה משום דבנערה לא שייך לומר צריכה מיאון דאין מיאון בנערה כדאמרינן בנדה בדף נ"ב עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות והקשה הפני יהושע דמאי ראי' מייתי ניהו דביתומה שאין לה אב אינה ממאנית משהביא' שתי שטרות משא"כ הכא דמיירי ביתומה שיש לה אב והיא ברשותו דלא אשכחן מיאון אלא משום חששא דשמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה כיון שראו שנתגרשה א"כ מה לי קטנה מה לי נערה יעו"ש:
ולפי הנ"ל ניחא דהנה הריטב"א הנ"ל כתב אחר הדברים הנ"ל דמהני כשאומר לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מטעם דהוי כאומר תן מנה לפלוני ואקדש אני לך כתב מיהו בעינן שיהי' הכסף בעין בשעה שיתרצה האב דאי לא במאי מקדשה ובבתו נערה לא בעינן שיהי' הכסף בעין בשעת ריצוי דנערה ניהו דלית לה יד לקבל קידושי' מ"מ בת זכי' היא וכי מקבלת להו הרי היא כזוכה בכסף לאבי' וכי שמע האב ונתרצה זכתה לו למפרע דזכין לאדם שלא בפניו עכ"ד ופירוש דבריו דבנערה מהני מטעם שליחות ובקטנה לא מהני רק מטעם ערב וכאלו הגיע כסף הקידושין לידו וכן כתב באבני מלואים בסי' ל"ז בס"ק י"ב אחר שהביא דברי הריטב"א כתב וז"ל דבקטנה ס"ל להריטב"א דאע"ג דה"ל זכותא דאב לא מצי הקטנה לזכות לגדול ולא מהני בקטנה אלא מדין ערב ומש"ה אינה מקודשת אלא מכאן ולהבא אחר ריצוי דהאב אבל קידושי נערה דמהני באומר צאי וקבלי קידושיך בתורת שליחות ומש"ה מהני נמי למפרע ומתורת זכי' עכ"ד:
וא"כ שפיר בנערה נוכל לומר דא"צ מיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה דמדאורייתא אה"נ אין קידושין תופסין בה דמוקמינן אותה על חזקת פנוי' ולא נוכל לומר דאין ספק בקידושין הראשונים דהוי מקדש בלא עדים דבנערה מהני מטעם שליחות ועל מינוי השליחות א"צ עדים ודו"ק:
סימן ב
והנה בגוף סברת המקנה הנ"ל דדעתו דהכל אזלינן בעת שבא הדבר לפני הב"ד אף אם בעת שנולד הספק הי' חזקה אם בעת שבא הדבר לפני הב"ד ליכא חזקה אנו דנין כמו שהוא אז כמו שם בקדשה אבי' בדרך קדשה היא עצמה בעיר אפשר ליישב בזה מה שהי' תמוה לי מאז:
במשנה דטהרות בפרק ה' משנה ג' שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהם ועשה טהרות ונאכלו הזה ושנה וטבל טהור הלך בשני ועשה טהרות הרי אלו טהורות אם קיימות הראשונות אלו ואלו תלויות אם לא טיהר בנתים הראשונות תליות והשניות ישרפו:
ותמוה אמאי אם לא טיהר בנתיים הראשונות תלויות הא ספק טומאה בר"הר ספיקו טהור אך בשני שבילין כיון דע"כ אחד טמא ואי אפשר לטהר שניהם ואיזה מהן נטמא ואיזה מהם נטהר ומש"ה שניהם טמאות אבל בדין המשנה דלא טיהר בנתים והטהרות השניות ישרפו דהמה בוודאי טמאים א"כ שוב הראשונות טהורות כיון דעל השניות אין אנו דנין כלל והשניות בוודאי טמאות ובלמדי המשנה הזאת בדרך נתקשיתי בה מאד וראיתי אחר כך בחידושי הגר"א מוילנא שעשה ט"ס במשנה שצריך להיות הראשונות טהורות והשניות ישרפו אך קשה לשבש המשנה:
אך הנה איתא בתוס' בנדה בדף ב' בד"ה מעל"ע לענין האשה שראתה שטמאה מעל"ע למפרע ולא גמרינן מסוטה לטהר ברה"ר אלא כמו ספק נגע ספק לא נגע שגם עתה בספק דומיא דסוטה אבל היכא דהשתא ודאי טמאה לא גמרינן מסוטה לטהר ברה"ר:
וא"כ הכי נמי בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור שהלך אחד בשני השבילין ולא טיהר בנתים דעתה בוודאי טמא שפיר מטמאין אף הטהרות שעשה לאחר שהלך בשביל הראשון דלא גמרינן מסוטה לטהר ברה"ר כיון שעתה בוודאי טמא או משביל ראשון או משביל שני מטמאין אותו למפרע כמו שם במעל"ע שבנדה ואף דבשעה שהלך בשביל הראשון היינו מטהרין אותו דאז עדיין לא הי' ודאי טמא מ"מ עתה בשעה שבא לפנינו לשאול הוי ודאי טמא אנו דנין כמו שהוא עתה ומטמאין למפרע כיון שעתה הוא בוודאי טמא כמו שם בקדשה אבי' בדרך וקדשה עצמה בעיר דאנו דנין על הקידושין שקדשה למפרע כמו שהוא עתה אחר שקדשה היא עצמה וכדברי המקנה הנ"ל
אך עדיין אפשר לחלק דתמיד אנו דנין כמו שהי' בשעת לידת הספק ושאני הך דקדשה אבי' בדרך דאז הי' אפשר להתברר עוד ודו"ק: