נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בסוכה בדף מא רב ביו״ט הראשון שחל להיות בשבת
סימן א
רבי יוסי אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציא ברשות ואיתא שם בגמרא אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב דכיון דכבר יצא בו שוב לא הוי טעה בדבר מצוה ומקשה בגמרא הא מדאגבהה נפיק בו ומתרץ אביי כשהפכו רבא אמר כשיוציאו בכלי:
והרמב"ם בפרק ג' מהלכות שגגות הלכה יוד הביא דין זה דשכח והוציא את הלולב בשבת פטור משום דהוי טעה בדבר מצוה ולא הביא דמיירי כשהפכו או כשהוציאו בכלי ושוב קשה מדאגבהה נפיק בו:
ונראה דהנה אנכי הקשיתי בעצמי וכן מצאתי להגאון מו"ה עקיבא איגר זצק"ל שנתקשה מאד בזה מאי דמקשה בגמרא והא מדאגבהה נפיק בו ולא הוי אח"כ טעה בדבר מצוה והא בכל הוצאות שבת אינו חייב רק בעקירה והנחה והכא בשעת עקירה הוי טעה בדבר מצוה ואינו חייב אח"כ:
אך הנה בשבת בדף ה' ע"ב איתא אמר ר' יוחנן המפנה חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ואיתא בכתובות בדף ל"א ובתוס' בשבת שם בד"ה בשלמא לבן עזאי דלבן עזאי דסובר דמהלך כעומד דמי אף דמתחלה הי' העקירה ע"מ שלא להוציא מ"מ חייב כיון דמהלך כעומד דמי הוי בכל עת עקירה חדשה דמהלך כעומד דמי והוי כעומד ואח"כ עקר גופו דעקירת גופו חשיב גם כן עקירה ובדברי מזה עם הגאון מו"ה דוב בעריש ז״ל אבדק"ק ווארשא הראה לי שבפירוש מבואר בירושלמי בריש שבת דר' יוסי ס"ל כבן עזאי דמהלך כעומד דמי ואם כן שפיר מקשה לר' יוסי מדאגבהה קניא אף דלא הוי עקירה באיסור שתגרום החיוב דהא לבן עזאי הוי אח"כ עקירה חדשה.
וניחא דברי הרמב"ם דהוא לא פסק כבן עזאי אך מהלך לאו כעומד דמי ואינו צריך למוקמי כשהפכו:
והנה הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל הביא שהקשה לו אחד על מאי דאיתא דאין נוטלין אתרוג בשבת משום שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והתוס' הקשו דלבן עזאי לא משכחת מעביר ארבע אמות ברשות הרבים כיון דמהלך כעומד דמי ותרצו דמשכחת לה בקופץ וקשה לבן עזאי אמאי לא יטלו לולב בשבת דאטו ניחוש שיקפוץ ד' אמות:
אך הנה רש"י הקשה אמאי לא קאמר החשש שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים ומתרץ דלא יטלנו מתחלה ע"מ להוציאו והוי כמפנה חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהן להוציאן והקשו בתוס' דא"כ אף משום מעביר ארבע אמות ברשות הרבים לא יתחייב ותירץ הכפות תמרים דהך דינא דר' יוחנן דמעביר חפצי' מזויו' לזויו' ונמלך עליהן להוציאן פטור הוא רק לענין להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים שנלמד ממשכן והיתה עקירה ע"מ להוציאן אבל מעביר ד' אמות ברשות הרבים דהוי הלכה למשה מסיני חייב אף שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך יעו"ש:
והנה גוף דברי רש"י דחוקים לומר שיעקור ע"מ שלא להוציאן ובגמרא איתא הטעם שילך אצל בקי להתלמד וא"כ יהי' העקירה ע"מ להוציאן:
אך הנה לכאורה קשה מאי גזירה שייך שמא יעביר ד' אמות ברשות הרבים הא אף אם יעביר ד' אמות ברשות הרבים לא יהי' חייב דהוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ובחמדת שלמה כתב דבטעה בדבר מצוה ועשה מצוה לא הוי אף שוגג לענין שיחשב מצוה הבא בעבירה אך שאין כאן איסור כלל:
אך באמת ניחא דהגמרא מקשה דנימא מדאגבהה נפיק בו ולא הוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ומתרץ כשהפכו או כשהגביהו בכלי אבל אם יטול אותו כדרכו לא יהי' טעה בדבר מצוה שהרי מדאגבהה נפיק בו ושפיר איכא חשש שיעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים ויתחייב:
אך לפי אשר אמרנו לעיל דאף היכא דאגבהה נפיק בו מ"מ לא יתחייב דחסר עקירה אך הגמרא מקשה שפיר אליבא דרבי יוסי דסובר מהלך כעומד אבל לרבנן שוב קשה דאין חשש דיעביר ד' אמות ברשות הרבים דהרי יהי' טעה בדבר מצה ואף דמדאגבהה נפיק בו מ"מ חסר עקירה והוי כמעביר חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהן להוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך:
אך לשיטת הכפות תמרים ניחא דהא דינא דמעביר חפצים מזויות לזויות פטור בשביל שלא הי' עקירה משעה ראשונה לכך הוא רק מרשות היחיד לרשות הרבים אבל מעביר ד' אמות ברשות הרבים חייב אף שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך וא"כ שפיר איכא חשש דיעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים ולא יהי' טעה בדבר מצוה משום דמדאגבהה נפיק בו ושפיר חייב אף דחסר עקירה:
ומעתה מיושב שפיר קושית רש"י ותוס' דלא הי' יכול לומר החשש דיוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים דיהי' טועה בדבר מצוה ואי משום דמדאגבהה נפיק בו שוב תהי' חסרה העקירה ודו"ק:
ובזה יתיישב גם הקושיא שהביא מו"ה עקיבא איגר כנ"ל דלבן עזאי דסובר דמהלך כעומד דמי ליכא החשש דיעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים דאינו חייב רק בקופץ דאל"ה הוי הנחה בנתים ולפי הנ"ל ניחא דלבן עזאי שוב הוי החשש דיעבירנו מרשות היחיד לרשות הרבים ולא יהי' טעה בדבר מצוה דהרי מדאגבהה נפיק בו ואף דחסר עקירה כמו מפנה חפצים מזויות לזויות לבן עזאי חייב דמהלך כעומד דמי והוי עקירה חדשה כאשר בארנו לעיל דמש"ה מקשה הגמרא לר' יוסי דנימא מדאגבהה נפיק בו משום דסובר כבן עזאי ודו"ק:
אך עדיין יוקשה מאי דאמר בגמרא והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה דבשופר ומגילה שוב יוקשה דהוי טועה בדבר מצוה ושם לא שייך מדאגבהה נפיק בו אך במ"א בסי' תקפ"ח בס"ק ד' באמת איתא דבשופר הוי הטעם משום שבות דתקיעה ואפשר דגם במגילה איכא טעם אחר: