אור ברסלב
נפש חיה על השס בענין ביטול ברוב

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בענין ביטול ברוב

בסוגיא דטיפת חלב

סימן א

בש"ע א"ח בסי' תצ"ז בס"ק י"ב זימן שנים ומצא שלשה אסורים והוא מגמרא ביצה בדף י' ע"ב במשנה וקאמר בגמרא הטעם ממ"נ אי אחרינא ננהו הא אחרינא ננהו ואי לא אחרינא ננהו הא איכא חד דמעורב בהו ונסתפק המ"א איזה טעם עיקר אי הטעם דחיישינן דכולהו אחרינא ננהו או הטעם דאיכא חד דמעורב בהו ונפקא בינייהו דאם הטעם דאיכא חד דמעורב בהו קשה קושית הפוס' דלבטל חד בתרי ותרצו דהוי דבר חשוב דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי או משום דהוי דבר שיש לו מתירין ולפי זה כשנאכל אחד מהם או נפל לים כולהו מותרים ואם הטעם דחיישינן דכולהו אחרינא ננהו בכל גוונא אסור ובאמת לשון הגמרא בעצמו קשה דקאמר אי אחרינא ננהו הא אחרינא ננהו ואי לא איכא חד דמעורב בהו ואמאי לא קאמר הגמרא דבר ברור טעם זה או טעם זה:

וגם על תירץ התוס' קשה למ"ד דדבר שיש לו מתירין לא הוי כשחוזר ונאסר וגם אמאי לא קתני תקנת' דנכבשינהו דניידי לא בש"ס ולא בפוסקים וכאשר הקשה בנו"ב מהדו"ת סי' ח' דאמאי ביור"ד סי' י"ז גבי אותו ואת בנו פסק דנכבשינהו דניידי וכאן בזימן שנים ומצא ג' לא פסק דנכבשינהו דניידי:

ונראה לי שיטה חדשה בסוגית הש"ס דהנה הפרי מגדים ביור"ד בשפתי דעת בסי' ק"ט בס"ק י' הביא וז"ל כתב הכה"ג בהגהות הטור אות ז' דכתב בתשובה דחד בתרי בטל דוקא בוודאי היתר לא בספק איסור וא"י מה בא ללמדינו פשיטא דכולן ספק הן עכ"ד

ואני אומר דדבר גדול בא ללמדינו דאף ספק שמצד עצמו הוא מותר כגון ספק דרבנן שהוא מותר עכ"ז לא אמרינן בי' חד בתרי בטל ואם נתערב ודאי איסור דרבנן בתרי ספק דרבנן אינו בטל וכי אמרינן חד בתרי בטל בוודאי ולא בספק איסור:

כאשר נסתפקתי במקום אחר מאי דקי"ל דהא דספק ספיקא מותר היינו רק בנודעו ב' הספיקות ביחד אבל אם נודע הספק אחד מקודם חשיב אותו פעם כאיסור ודאי וכשיהי' הספק השני לא הוי אלא ספק אחד כדאיתא בסי' ק״י ס"ק ט' בהגהה ובט"ז שם ס"ק י"ד חלק ע"ז והש"ך בדיני ס"ס בס"א מסיק כהרב:

ונסתפקתי מאי יהי' להיפך היכא דיהי' ספק דרבנן וספיקו מותר וספק ספיקא לאיסור אסור ואחר שהי' ספק אחד להיתר והי' הדין דמותר נולד עוד ספק לאיסור אם נימא דכבר ניתר הספק האחד ולא הוי עתה ג"כ רק ספק אחד או דמצטרף הספק השני להראשון והוי ס"ס לאיסור ואינו דומה להתם דלא אמרינן דספק הראשון כודאי רק לאסור כיון דהתורה אסרה ספק זה הוי כודאי:

וכן נסתפקתי לדעת המריב"ל שהוכיח מדברי התוס' בכתובות בדף ט' ע"ב בד"ה אי למיתב לה כתובה דבספק ספיקא מוציאין ממון ונסתפקתי ג"כ היכא שמתחלה יהי' ספק אחד ולא יוכל להוציא ואח"כ יולד עוד ספק שמגיע לו אם יוכל להוציא אם תלוי הדבר בשני השיטות הנ"ל בנודע ספק איסור אם מצטרף השני להתיר או אף למאן דס"ל התם דאין מצטרפין אפשר רק באיסור כיון דספיקו מהתורה להחמיר נעשה כודאי אבל לענין ממון אף דאינו יכול להוציא בספק אחד אם נולד אח"כ עוד ספק שפיר יכול להוציא

וא"כ הי' מצאנו דרך מרווח ליישב סוגית הש"ס בבבא מציעא בדף ו' בסוגיא דתקפו כהן דאיתא שם דאמר ר' נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שיש לו עשרה פטרי חמורים בתוך ביתו מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו והקשו בתוס' בד"ה מפריש עליהן עשרה שיין וז"ל ותימא פרק קמא אמרינן דשה אחד פוטר כמה פטרי חמורים ואמאי צריך עשרה שיים ותו כיון דאמר מעשרן מה צריך להשמיענו דהן שלו וכו' דאלו לא הי' שלו לא הי' חייב במעשר יעו"ש:

ולפי הנ"ל ניחא הכל דאף דשה אחד פוטר כמה פטרי חמורי' מ"מ בעשרה ספק פטרי חמורים אם הי' פודה בשה אחד הי' מחויב לתנו לכהן מטעם ס"ס שמא הראשון פטר חמור והוי השה פדיון פטר חמור ואם הראשון אינו פטר חמור שמא השני פטר חמור וכן השלישי ומש"ה חנו מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו דכיון דמפריש עשרה שיין על כל ספק פטר חמור שה אחד הוי שלו דלא הוי רק ספק אחד וניחא גם קושית התוס' אמאי תני ומעשרן והן שלו דזאת קמ"ל דצריך להפריש עשרה שיין ומש"ה הן שלו:

וכן לענין הספק השני שנסתפקנו בספק איסור דרבנן דתלינן לקולא ואח"כ נולד עוד ספק לאיסור דמצטרף הספק השני עם הראשון והוי ס"ס להחמיר ולא אמרינן דהספק הראשון הוי כודאי רק לאסור דכיון דהתורה אסרה ספק זה נעשה כודאי ומש"ה יהי' ניחא דין הכנסת הגדולה הנ"ל:

דהנה בתשובה בס' בארנו דביטל ברוב הוא ג"כ רק מטעם דהוי שני צדדים להתיר יותר מלאסור דכל עיקר ביטול ברוב הוא משום אחרי רבים להטות כדאיתא ברש"י בחולין ובתוס' בע"ז הכלל היוצא מתוך דברינו שם דביטול ברוב הוא ג"כ רק משום שאיכא צד יותר להיתר מלאיסור ואיכא רוב יותר להיתר:

וא"כ ניחא דין הכנסת הגדולה דהיכא שייך ביטול ברוב בודאי היתר ולא בספק איסור דהיכא דההיתר הוא ודאי היתר ואיכא רוב שפיר איכא רוב להיתר אבל היכא דהיתר הוי ספק איסור אף דאנו מקילין בספק זה דהוי רק איסור דרבנן מ"מ היכא שנתערבו בו איסור ודאי שוב אסור דלא שייך לומר דאיכא רוב יותר להתיר מלאסור דאדרבא איכא כאן רוב לאסור דהרי ההיתר גופי' היא ג"כ ספק ספק היתר ספק איסור והוי ספק השקול ובהצטרף אליו עוד מיעוט מאיסור ודאי שנתערב בו שוב הוי רוב לאסור ואף ספק דרבנן להקל הוא רק בספק השקול ולא ברוב איסור אך יהי' הדבר תלוי בספק הנ"ל דהיכא דכבר הי' כאן ספק והספק ההוא מותר אם נצטרף אליו אח"כ עוד ספק לאיסור אם חוזר ונאסר או דנימא דהספק הראשון נעשה כודאי והכי נמי כבר הותר הספק האחד ודבר גדול משמיענו הכנסת הגדולה דהא דאמרינן חד בתרי בטל היא בודאי היתר ולא בספק איסור והיינו אף דהספק גופא הי' מותר מ"מ כיון שנצטרף אליו עוד מיעוט לאיסור איכא רוב לאיסור ואסור והפ"מ אמר דא"י מה בא להשמיענו ולפענ"ד דבר גדול דיבר הנביא:

והנה בדברי הכנסת הגדולה עדיין יש לספק דשמא נימא כיון דכבר הותר הספק האחד נעשה כודאי אמנם היכא שהספק איסור נולד ביחד עם ביטול ברוב בוודאי אסור שביחד נולדו שני הספיקות ואין כאן רוב להיתר רק רוב לאיסור:

ומעתה מיושב בטוב טעם סוגית הגמרא הנ"ל דקאמר ממ"נ אי אחרינא ננהו הא אחרינא ננהו ואי לא אחרינא ננהו הא איכא חד דמעורב בהו היינו אף דנתיר הספק וכמ"ד דספק מוכן מותר דהוי ספק דרבנן ורק ספק צידה אסור מ"מ הא איכא חד דמעורב בהו ולא קשה קושית התוס' דלבטל ברובא דהא כיון דהוי ספק איסור שוב אינו בטל ברוב כדברי הכנסת הגדולה הנ"ל דכי אמרינן חד בתרי בטל היינו בוודאי היתר ולא בספק איסור וא"כ כיון דאיכא ספק שמא אחרינא ננהו ואף דהספק מותר שוב אסור משום דאיכא חד דמעורב בהו ושוב אינו בטל ומיושבים כל הקושיות דנימא נכבשינהו דניידא וכן דחוזר ונאסר ולא הוי דבר שיש לו מתירין דכאן בל"ה לא בטל וממילא לא מהני אף שנאכל אחד מהם או שנפל לים כספק המ"א:

ולדינא צ"ע ולהחמיר כדברי הכנסת הגדולה דחד בתרי אינו בטל בספק איסור ודו"ק:

שוב הראה לי הג' אבדק"ק בלאשקי מו"ה אביגדור יהוד' וכעת אבדק"ק קויל דברי הנו"ב מהדו"ת בסי' נ"ד ס"ק ל"ב דמסופק שם בזה אם מצטרפים שני ספיקות נפרדים וז"ל שם על מ"ש במכתבו הראשון שיש כאן ס"ס להחמיר שמא כיון שיחולו משיגדיל ואת"ל לא כוונו לזה שמא קידש אח"כ בביאה השיב הרב המשיג שאין כאן אלא ספק קידושין והקשה דלדברי אם זרק קידושין ספק קרוב לה ושוב זרק פעם שנית והי' ג"כ ספק נימא שהיא מקודשת קידושי ודאי ספק שמא הי' פעם ראשון קרוב לה ואת"ל קרוב לו שמא הי' פעם שנית קרוב לה וכן בספק דרוסה אם יארע שני פעמים יהי' ודאי טריפה וע"ז השיב הנו"ב וז"ל והנה מתחלה אני אומר ערבך ערבא צריך ובאמת אם יש נ"מ שיהי' דבר חילוק אם נתקדשה פעם ראשון או פעם שני באמת מחשב ס"ס וכן בספק דרוסה אם יש נ"מ בניהם כגון חלב או בצים שבנתים ג"כ מחשב ס"ס להחמיר ואמנם אעפ"כ אני מקבל סברת הרב המשיג בזה ומתקבל אצלי יותר מסברתי ואמנם למעבד עובדא ע"ז אם יזדמן עדיין צריך חיפוש בש"ס ופוסקים בזה עכ"ד הרי שמסופק כעין זה אם מצטרפים שני ספיקות כה"ג היכא שמתחלה הי' ספק אחד ואח"כ נולד ספק להחמיר:

והנה על זה הספק שלכאורה הוא נגד הסברא באם יזרוק קידושין ספק קרוב לו קרוב לה ואח"כ יזרוק עוד קידושין בספק זה שנאמר שיהי' ודאי קידושין ע"ז יש להשיב כיון דמצד הקידושין הראשונים אין כאן קידושין שוב לא מצטרפין הקידושין השנים דהוי מקדש בלא עדים דבשעת קידושין הראשונים אין כאן עדים שנתקדשה וכאשר הבאתי בתשו' אה"ע בס' בשם המשאת בנימין דמש"ה בקידושין עדות מיוחדת אינו מצטרף כיון דכל קידושין בפני עצמן לא מהני דהוי מקדש בלא עדים ואדרבא מדינא אוקמינן אחזקה דהיא חזקת פנוי' כאשר פרשתי במקום אחר דברי הגהות מיימוני דכתב דבספק קרוב לו או קרוב לה אינה מקודשת דהוי מקדש בלא עדים ומוקמינן אחזקת פנוי' ופרשתי דצריך לתרתי טעמא דאל"ה היינו אומרים דשפיר יש עדים שראו הספק אבל כיון דהדין דאוקמינן אחזקה א"כ אין שום חשש קידושין לומר ולחוש לספק דרבנן שמא נתקדשה ושמא הי' קרוב לה דאף אם באמת הי' קרוב לה אין כאן חשש דקידושין כיון דבשעת ראיית העדים מוקמינן אחזקה דאינה מקודשת שוב הוי מקדש בלא עדים וכאשר הארכתי בזה בסוגיא דיבמות בתרי ותרי וא"כ מש"ה לא מצטרף עוד ספק שחזר וזרק לה קידושין כיון דכבר הוי מקדש בלא עדים ובטלין הקידושין הראשונים לגמרי:

ולענין שאר ספיקות בכה"ג הנו"ב מסופק וכל זאת שלא נולד בב"א אבל בב"א בוודאי מצטרפין הספיקות:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה