אור ברסלב
נפש חיה על השס בסוגיא דטיפת חלב

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בסוגיא דטיפת חלב

פסחים בדף כ״ט

סימן א

בחולין ק"מ שם וסבר רב אפשר לסחטו אסור והאתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ואי סלקא דעתך אפשר לסחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא לעולם קסבר רב אפשר לסחטו אסור ושאני התם דאמר קרא לא תבשל גדי בחלב אמו גדי אסרה תורה ולא חלב וסבר רב גדי אסרה ולא חלב והא אתמר חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה אמר רב לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו ואי ס"ד גדי אסרה תורה ולא חלב אאכילה אמאי לקי חצי שיעור הוא והקשו הכרתי ופלתי והראש יוסף דאף אם נימא גדי אסרה תורה ולא חלב מ"מ כיון דחתיכה נעשה נבלה ונהפך ההיתר להיות איסור ומצטרף ההיתר להאיסור להתחייב מלקות וא"כ נעשה החלב ג"כ נבלה ומצטרף למלקות יעו"ש:

ומה שנראה לפענ"ד דהנה התוס' בחולין בדף קי"ב ע"ב בד"ה ורוטבן וקופה שלהן הקשו דלמה לי קרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן וקופה שלהן תיפוק לי' ממשרת ליתן טעם כעיקר ומשם אתה דן לכל התורה כולה ותירצו בתירץ שני וז"ל אצטרך לרוטבן וקופה ואשמעינן דמחוי כממש אם המחה השרץ וגמעו דהוי כאכילה דסלקא דעתך דבשתי' לא מחייב כיון דאכילה כתיב בי' והכא איתא בעור והרוטב דמייתי לה אהמחה את החלק מגמעו וכפי דברי התוס' בבכורות גם בתירץ הראשון הכונה ע"ז יעו"ש:

והנה לכאורה דברי התוס' אינם מובנים דגם זה נשמע מטעם כעיקר שהרי הטעם אינו דבר גוש רק ג"כ דבר לח וכמו ציר הנוטף והראש יוסף כתב דטעם כעיקר אין לוקין עליו ואצטרך כשהוא בעין ללקות עליו ודבריו הקדושים קשה להבין דשם בע"ז בדף ס"ז כתבו דלוקין על טעם כעיקר:

אך באמת דברי התוס' ניחא כאשר כתבנו בתשובת יור"ד בסי', וכאשר מצאתי בפני יהושע בקונטרס מחדש דאף דמשקה אינו דינו כאוכל כל היכא דליכא קרא ע"ז מ"מ אם נבלע המשקה באוכל שוב דינו כאוכל וכאשר סיימו כאן בתוס' דכתבו אח"כ דמציר גופא לא הוי שמעינן דשתי' כאכילה דהוי מצינן לאוקמי כשהקפהו ואכלו דהיכא שנקפה אח"כ שוב חשיב אוכל וה"ה היכא דהציר נבלע באוכל אחר שוב נעשה ממנו אוכל:

וא"כ אין ראי' מטעם כעיקר דמשקה יהי' כאוכל דשם הוי הפירוש שנבלע באוכל ומש"ה אצטרך קרא דהטמאים לאיסר צירן ורוטבן וקופה שלהם וכן מצאתי בפני יהושע בקונטרס דחדש:

אך עדיין יוקשה דמבשר בחלב יהי' מוכח דאף משקה הוי כאוכל דהרשב"א כתב בחולין בדף צ"ח דמאי דילפינן מבשר בחלב לטעם כעיקר לא הוי הלימוד מהחלב שנבלע לתוך הבשר דזה הוי בעין אך הלימוד הוא מבשר שנבלע לתוך החלב וזה שפיר הוי אוכל שנעשה משקה אעפ"כ אסור א"כ כמו דילפינן מבשר בחלב טעם כעיקר ה"ה דנוכל ללמוד לאיסור צירן ורוטבן דאף כשנעשה משקה אסור:

אך באמת גם זה ניחא דבבשר בחלב התורה אסרה טעם זה היוצא מבשר לחלב טעם זה אסרה התורה והתורה אסרה המשקה וכאשר כתבו התוס' בחולין בדף ק"כ בד"ה לרבות השותה דהקשו וא"ת למה לי קרא הא שתי' הוי בכלל אכילה כדדרשינן בשבועות בדף כ"ג וי"ל דהתם במידי דשתי' כגון יין ושמן והכא במידי דבר אכילה דממחם להו ושתי להו יעו"ש וה"ה גם כאן בבשר בחלב התורה אסרה הטעם היוצא מהבשר להחלב וקרא אצטרך היכח דהתורה אסרה האוכל ונעשה ממנו אח"כ משקה אם נשאר באיסורו:

והנה החוות דעת בסי' צ"א בס"ק ט' כתב דבשר בחלב אינו אסור ציר דנלמד רק מפסוק דהטמאים וגם דגים טמאים דליכא קרא באמת צירן מותרין ואף בציר עדיפה תמהו התוס' בחולין בדף צ"ט ע"ב בד"ה שאני ציר דלמה יאסר וא"כ בב"ח דבטעמא תלוי רחמנא בוודאי דאין ציר בשר אסור עם חלב יעו"ש:

ולדידי אפשר לומר מטעמא אחרינא דהנה הגמרא קאמר בחולין בדף ק"כ דאין ללמוד מנבלה וחלב וחמץ דמשקה היוצא מהן כמותן רק באיסור הבא מאליו ולא באיסור הבא בידי אדם וכתבו התוס' שם בדף ק"כ ע"ב בד"ה היכא דבכלאים נא הוי איסור הבא מאליו שע"י מעשה של זריעה נאסרו הכלאים וא"כ ה"ה גם בשר בחלב לא הוי איסור הבא מאליו שג"כ ע"י מעשה הבישול והתערובות נאסרו ומש"ה צירן מותר ומטעם זה גם משקה היוצא מהן אינו כמותן:

אך מה שהחלב נאסר ע"י הטעם היוצא מהבשר זה הטעם בעצמו אסרה התורה והתורה אסרה המשקה:

אבל לפי הס"ד דגדי אסרה תורה ולא חלב א"כ התורה לא אסרה הטעם והמשקה היוצא מהבשר רק התורה אסרה גוף הגדי שפיר מקשה בגמרא דאי אמרת גדי אסרה תורה ולא חלב אינו חייב מלקות על חצי זית בשר ועל חצי זית חלב ולא קשה כנ"ל דמ"מ החלב אסור משום דנעשה נבילה ע"י טעם היוצא מהגדי דהא כיון דהתורה אסרה רק הגדי שוב המשקה היוצא מהן אינו כמותן כיון דהתורה אסרה רק האוכל ושוב המשקה אין מצטרף להשלים השיעור ודו"ק:

סימן ב

עוד שם בסוגיא דטיפת חלב על דברי הרמב"ם שכתב נוער את הקדרה והקשו כולם דלכתחלה אסור לנעור דהוי מבטל איסור לכתחלה:

ונראה לפענ"ד דהנה נסתפקתי דיהי' מותר לכתחלה לערב בשר בחלב ביחד ולא הוי מבטל איסור כפי דברי הרא"ש הובא בש"ך בריש הלכות כלאים דבבשר בחלב לא הי' מהני ביטול כמו בכלאים כיון דהאי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור אך משום הכי בטל בס' דכיון דאיכא ס' שאינו נותן טעם לא הוי דרך בישול וא"כ אין כאן איסור כלל ולא בתורת ביטול ואין כאן מבטל איסור כלל וראיתי אח"כ בתשובת הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל נסתפק בסי' ר"ז:

אך לפענ"ד נראה דעכ"פ מבטל איסור דרבנן הוי דהרי מדרבנן אסור אף בלא דרך בישול וכל שהוא תערובות בשר בחלב אסור אף שלא כדרך בישול וע"כ מאי דמותר בס' הוא מטעם ביטול ושוב הוי מבטל איסור (ולא קשה דא"כ שוב לא יהי' מהני ביטול מדרבנן מטעם דהאי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי ע"ז אפשר לומר דכל דתיקון דרבנן כעין דאורייתא תיקן ומדאורייתא אין איסור בפחות מס' ובת' הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל תירץ באופן אחר) ולפי זה לשיטת הרמב"ם דסובר דבאיסור דרבנן שנתערב בפחות מס' מותר להוסיף עד ס' וא"כ בבשר בחלב דלא הוי רק מבטל איסור דרבנן דמדאורייתא אין כאן איסור כלל שוב מותר להוסיף היכא שנתערב בפחות מס':

אך זה אינו דאם נתערב מתחלה בפחות מס' שוב אסור מדאורייתא דכל שאין כאן ס' יש כאן איסור מדאוריי' ואסור להוסיף אבל בנ"ד שנפל הטיפה על חתיכה באופן שהחתיכה לא נאסרה עוד ולא נעשית נבלה כאשר פירשו דנוער קודם שמקבלת החתיכה טעם מהטיפה ונעשית נבלה דגם לזה צריך זמן קטן שיתן טעם ועכ"ז תערובות יש כאן דהרי נתערבה הטיפה בהחתיכה ואי אפשר להוציאה עוד ואם לא יערב בהשאר היינו שינער הכל תאסר החתיכה ולענין הזה הוי הדין כמו שנתערבה בפחות מס' באיסור דרבנן דמותר להוסיף עד ס' דגם כאן הביטול לא יהי' רק על איסור דרבנן ולא על איסור דאורייתא דמדאורייתא לא יהיה כאן איסור כלל כיון שלא יתן טעם עד שיהי' ס' ואז לא הוי דרך בישול ובאיסור דרבנן מותר להוסיף ודו"ק:

אך עוד יש מקום לומר דגם בבשר בחלב מטעם ביטול אתינן עלה והיכא שנפל בשר לתוך חלב ויש בחלב ס' או אפכא צריכין לבוא לתורת ביטול ניהו דהבשר לא אסר החלב כלל כיון שאין בו כדי ליתן טעם לא הוי דרך בישול מ"מ הבשר נאסר דהחלב נתן טעם בו ונאסר הבשר ונעשה נבלה ושוב הבשר אוסר החלב אך לזה שוב מהני ביטול כמו שאר איסורים דזה שוב לא הוי האי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור אך הבשר אוסר החלב כמו שאר איסורים כיון דנעשה נבלה ובזה שוב מהני ביטול וצריכין אנחנו לשני טעמים מאי דמותר בס' משום דבשר בחלב אינו אוסר רק דרך בישול והיכא דאיכא ס' אין בו טעם וגם משום ביטול בס' דמההוא טעמא דלא הוי דרך בישול אינו אוסר זה את זה וזה שיש בו ס' אינו נאסר אך השני נאסר ושוב נתבטל בס' ומצאתי ג"כ להגאון הנ"ל שכתב כן:

אך על גוף הדין דכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דבשר אסור וחלב מותר הקשיתי לפי דברי הר"ן שהביא בשם הרמב"ן על הא דדגים שעלו בקערה של בשר דמותר לאכלם בכותח דהוי ג' נ"ט טעם אחד בקדרה טעם שני בדגים טעם שלישי בכותח וקשה דניהו דהדגים לא יוכלו לאסור הכותח דהוי ג' נ"ט מ"מ הכותח יאסר הדגים ולא יהי' רק ב' נ"ט ותירץ דבבשר בחלב אינו אסור עד שיאסרו זה את זה וכל שהבשר אינו יכול לאסור החלב דהיינו הדגים שיש בהם טעם בשר לא יוכלו לאסור הכותח אף הכותח אינו יכול לאסור הדגים:

וא"כ היכא שיש ס' בחלב נגד הבשר ואין הבשר יוכל לאסור החלב לא נוכל לומר דמ"מ החלב אוסר הבשר דהא בעינן דיאסרו זה את זה וכיון דהבשר אינו אוסר החלב אף החלב אינו אוסר את הבשר:

אך באמת ניחא דניהו דהחלב שביורה לא נאסר אבל החלב שבתוך הבשר שפיר נאסר ושפיר אוסרים זה את זה הבשר החלב שבתוכו והחלב הבשר:

ובזה אפשר ליישב שם הסוגיא דטיפת חלב מה שהקשה בספר ברוך טעם על מאי דהגמרא מקשה חלב נבלה הוא דהתרומת הדשן הקשה ממאי דתנן קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט וא"צ רק ס' נגד טעם הבשר שבקדרה ולא אמרינן דהחלב שנכנס לתוכה נעשה נבלה ויצטרך ס' אף נגד החלב וגם לא יהי' מהני טעימת עכו"ם שיאמר שאין בהן טעם בשר דהרי יש בה טעם בשר איסור ג"כ כמו בחתיכת בשר שנפלה לתוך קדרה של חלב אם נחה היורה מרתיחה לא מהני טעימת עכו"ם שמא נפלט החלב שנבלע ונעשה נבלה ואוסר ותירץ התרומת הדשן דבכלי אמרינן דמקושר הטעם שנבלע בקדרה אל החלב שהוא בתוך הקדרה ולא נעשה נבלה דהכל מקושר אבל בבשר שנפל לתוך החלב אמרינן דהחלב שנבלע בה נעשה נבלה דבאוכל לא הוי מקושר רק נפרד משום דבאוכל לא מהני הגעלה ואפשר לסחטה אסור במאכל ומש"ה הוי נפרד ונעשה נבלה אבל בכלי דמהני הגעלה לא הוי נפרד והוא מחובר לשאר המאכל שבקדרה ולא נעשה נבלה:

והקשה הברוך טעם דעכ"פ מנ"ל להגמרא האי סברא דבאוכל הוי נפרד ונעשה נבלה להקשות מזה קושיא דחלב נבלה הוא דלמא גם במאכל לא הוי נפרד ולא נעשה נבלה:

ולפי הנ"ל ניחא דע"כ צריך לומר דהחלב שנבלע בבשר הוי נפרד משאר הקדרה דאל"ה אף הבשר לא הי' אסור כנ"ל דאמרינן שיאסרו זה את זה וכיון דהבשר אינו אוסר החלב אף החלב אינו אוסר הבשר אך תירצנו לעיל דהחלב שנבלע בבשר שפיר אוסרים זה את זה אבל אם נימא דאף החלב שנבלע בבשר אינו נאסר דלא הוי נפרד רק מחובר עם שאר החלב שוב אף הבשר אינו נאסר ודו"ק:

ובזה אפשר ליישב קושית התוס' דהקשו אף לבתר דמתרץ גדי אסרה תורה ולא חלב עדיין קשה דהחלב נעשה נבלה מהגדי וחוזר ואוסר שאר החלב משום מין במינו:

ולפי הנ"ל ניחא דלבתר דמתרץ דגדי אסרה תורה ולא חלב א"כ לא בעינן שיאסרו זה את זה דהתורה אסרה הגדי בלא החלב שפיר נוכל לומר דגם באוכל לא הוי נפרד ומצטרף עם שאר החלב שבקדרה ואין החלב נעשה נבלה כלל ולא קשה דא"כ דאין החלב נאסר אף הבשר לא נאסר דבעינן שיאסרו זה את זה דהא עתה קיימינן דהגדי נאסר בלא החלב וגדי אסרה תורה ולא חלב ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה