אור ברסלב
נפש חיה על השס בענין עדות שאי"ל

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בענין עדות שאי"ל

בסוגיא דשמלה

סימן א

בילדותי שמעתי בשם הגאון הקדוש מגור זצלה"ה שראה ברמב"ן או ברשב"ם שהקשה לפי מאי דאיתא בסנהדרין בדף מ"א דעדי נערה המאורסה שהוזמו אינם נהרגין שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו ולא להורגה והיינו באשה חברה דא"צ התראה והקשה דא"כ בכל עדות שבעולם הוי עדות שאי"ל דליתא בזוממי זוממין דהזוממין יכולים לומר שלא נתכוונו להרוג את העדים רק להציל ההורג ותירץ דא"כ היה להם להזים רק אחד מהעדים דהיה ההורג פטור וגם העדים:

ואנכי הקשיתי אז על זה וכתבתי להגאון הקדוש הנ"ל להראות לי מקום הראשונים הנ"ל והשיב לי שגם הוא ראה זאת בילדותו ולא יזכור מקומו איו ופלפלתי אז בילדותי עם הגאונים בעלי מפרשי הם והראו לי אח"כ שבשו"ת שואל ומשיב מהגאון מלבוב נאמרו דברים בשמי בענין זה וגם המה לא ידעו מקום הדברים הנ"ל בראשונים ואח"כ ראיתי שהגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל בסי' רנ"ב כתב דברים אלו מדעת עצמו ואביא דבריו לקמן:

והנה הי' מקום לתרץ ג"כ דהיו יכולים לפסול בגזלנותא או להכחיש אך כפי דברי התוס' בבבא קמא בד' ע"ב ע"ב דמיגו בשנים לא אמרינן שאין שנים יכולים לכוין יחד עדות אחת א"כ גם בזה שייך לומר כן אך להזים גם אחד שפיר ניחא דאף אם השני יזים שנים מ"מ אם הוא לא יזים רק אחד לא יהרגו העדים וגם לר' חסדא לא יכלו להכחיש דשניהם יהי' פסולים ולפסול בגזלנותא משכחת לה בכמה גונא שלא היו יכולים לפסול והוצרכו לתרץ דהוי יכולין להזים רק לאחד:

וקשה לי על הדברים הנ"ל ממאי דאיתא במכות בדף ה' על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיים העדות בשנים בשלשה לא כש"כ אלא להקיש שלשה לשנים ר"ש אומר מה שנים אינם נהרגים עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אינם נהרגים עד שיהיו שלשתן זוממין ר' עקיבא אומר לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא בו וכו' ומה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה:

ולפי הנ"ל קשה מאי דקאמר המשנה אם מתקיים העדות בשנים בשלשה לא כש"כ הא שלשה לא הוי כש"כ כלל ואדרבא היה מקום לומר דבשלשה גרע ואינו חייב מיתה על ידם דהא אילו לא הי' קרא על אילו הלימודים דלמדה המשנה הוי אמינא מצד הסברא להיפך בכל אילו דאם יזימו שנים מאלו השלשה ג"כ יתחייבו מיתה וגם בשלשה אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול תתקיים העדות בהשאר וה"ה בהוזם אחד מהם כמבואר בתוס' מכות בד' י' ע"ב בד"ה הרי אלו עדות אחת יעו"ש:

וא"כ הי' מקום לומר דבשלשה לא יחייבו מיתה דליתא בזוממי זוממין דהזוממין יכולין לומר לא להרוג העדים באנו רק להציל ההורג דבשלמא בשנים ניחא דא"כ היה להם להזים רק אחד דג"כ הי' ניצול ההורג דלא היה נשאר רק אחד וגם העדים לא היו מחוייבים מיתה אבל בשלשה בלתי אפשר להציל ההורג אם לא יחייבו העדים מיתה דאם יזימו רק אחד תתקיים העדות בהשאר ועדיין יתחייב ההורג מיתה לפי מאי דקיימינן עתה דתתקיים העדות בהשאר ואם יזימו שנים ולא ישאר רק אחד שוב יתחייבו העדים מיתה לפי הסברא דקיימינן עתה דעדים זוממים נהרגים ולא הי' להם עצה אחרת להציל ההורג שלא יהרגו העדים:

אך זאת ניחא עדיין דעכ"פ לא היו צריכין להזים כל השלשה היה די להם להזים שנים ולא להשאיר רק אחד דההורג לא הי' נהרג כיון דלא נשאר רק אחד וניהו דהשני עדים היו נהרגים דקיימינן עתה דעדים זוממים נעשו זוממין אף שלא הוזמו כולן מ"מ השלישי היה ניצול ושפיר חייבין מיתה על השלישי:

אך לפי זה היכא דלא יזימו רק שנים שוב לא יהיו חייבים מיתה דבזה שפיר יכולין לומר להציל ההורג באנו ולא להרוג העדים דאם הי' מזימים רק אחד היה עדיין נהרג ההורג דהיו נשארו עדיין שני עדים כשרים ועתה קיימינן דתתקיים העדות בהשאר ועכ"פ פחות משנים לא הי' יכולין להזים להציל ההורג:

וא"כ לא היה צריך ר' שמעון קרא לרבויא דבשלשה אינם נעשים זוממין רק עד שיזומו כולן כיון דר' שמעון חולק על ר' עקיבא וסובר דבנמצא אחד מהם קרוב או פסול תתקיים העדות בהשאר כדאיתא בתוס' בסנהדרין בדף מ"א ע"ב בד"ה כמאן כר' עקיבא וא"כ ע"כ צריכין להזים כל השלשה דאם יזימו רק שנים הוי עדות שאי"ל דליתא בזוממי זוממין דיכולין לומר להציל ההורג באנו כיון דיזימו רק שנים ופחות משנים לא יוכלו להזים דא"כ יתחייב ההורג מיתה וכן היכא שיש כאן ארבעה או חמשה עדים אם יזימו קצתם וישארו שנים עדיין יהרג ההורג ולא יתחייבו המזימין ואם יהי' משכחת לה דיזומו אע"פ שלא יזימו כולן היינו שישאר רק אחד שוב יוכלו לומר להציל ההורג באנו וע"כ הי' מוכרחים להזים כולם חוץ לאותו אחד שלא יוכל לחייב מיתה וזה האחד באמת לא הזימו וע"כ הדין דאין העדים נעשו זוממים עד שיזימו כולן וא"צ ריבויא לזה לומר מה שנים וכו' אך מצד עצמו נדע שהוא כן דאין העדים נעשו זוממין עד שיזימו כולן:

ואפשר ליישב לפי מאי דאיתא בסנהדרין בדף מ"א דבשלשה עדים היכא דאחד מהעדים אומר על החקירות אינו יודע פסול כמאן כר' עקיבא דמר מקיש שנים לשלשה ופרש"י דהיינו כר' שמעון דאמר בשלשה אינם ניזומים עד שיזימו כולן והיכא שאחד אומר אינו יודע הוי עדות שאי"ל כיון דאינם יכולים להזים כולם דזה שאומר אינו יודע בלתי אפשר להזימו:

וא"כ שפיר אצטרך הלימוד ע"ז דאין שלשה נעשין זוממין עד שיזימו כולן היכא דאחד אומר אינו יודע דאם לא היה לימוד שפיר היכא דהזימו שנים האחרים שיודעים בחקירות הוי הזמה דלא יוכלו לומר להציל ההורג באנו דהיה להם להזים רק חד ולא היו העדים נהרגין וגם ההורג היה ניצול דלא נשאר רק אחד כיון שהשלישי שאמר איני יודע פסול ושפיר אצטרך קרא ע"ז דמ"מ לא משכחת בזה הזמה כיון דאינם יכולים להזים כולם דזה שאומר איני יודע אינם יכולים להזים ואצטרך קרא ע"ז ודו"ק:

והנה ר' עקיבא אמר לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות את דינו כיוצא בו ומה שנים אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה כן דגם זה היא לימוד ר' עקיבא כאשר כתבו התוס' בסנהדרין בדף מ"א והקשה התבנית אות יוסף דאיך יוכל ללמוד מפסוק אחד שני דרשות:

אך הר"ן והתיו"ט הביאו בשם הרי"ץ גיאות דהפירוש להחמיר עליו דאף שלא הוזם הוא ג"כ נהרג והתבנית אות יוסף כתב ע"ז אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני דאיך אפשר להרוג השלישי שלא הוזם ולדידי ניחא דבדיני נפשות עדות מיוחדת פסול וצריך שיאמרו כולם שראו זה את זה וא"כ עכ"פ גם הוא העיד שקר שאמר שראה השנים אחרים אז בשעת מעשה ובתשובות ר' עקיבא איגר סי' ח"ב הביא שבאמת אף זה שלא הוזם פסול מההוא טעמא:

והנה לשיטת הרי"ץ גיאות אפשר לומר דא"צ כלל לשני דרשות דכיון דילפינן דלא בא השלישי להקל אלא להחמיר ולעשות את דינו כיוצא בו אף שהוא לא הוזם ממילא מוכח דאף בשלשה אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה דאל"ה לא היה חייב כלל מלקות בשלשה דהוי עדות שאי"ל כנ"ל דליתא בזוממי זוממין דיכולין לומר להציל ההורג באנו ולא הי' יכולים להזים אחד דשוב היה מתקיים העדות בשאר אם נימא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול תתקיים העדות בהשאר ולא שייך לומר כנ"ל היה להם להזים שנים ועכ"פ השלישי לא נהרג דהרי לשיטת הרי"ץ בן גיאות כיון שיזימו רק שנים אף השלישי יתחייב מיתה כיון דנטפל לעוברי עבירה כנ"ל ודו"ק:

ובזה אפשר ליישב קושית התוס' שם דהקשו על מה דאמר ר' יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונו' תתקיים העדות בהשאר והקשו דבדיני ממונות נמי כתיב ע"פ שנים או ע"פ שלשה ולפי הנ"ל כיון דבדיני ממונות לא בעינן עדות שאי"ל אין ראי' לדיני נפשות.

ומלתא דתמי' מדכר דכירנא דבתשובות הגאון מו"ה עקיבא איגר בסי' רי"ב איתא על מאי דאיתא בסנהדרין בדף ט' הביא הבעל עדים שזנתה והביא האב עדים והזימו לעדי הבעל חזר והביא הבעל עדים והזימו לעדי האב עדי האב נהרגין ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה והקשו בתוס' בד"ה עדי האב תימה דאמאי נהרגין הא מצי לומר לא לחייב לעדי הבעל באנו אלא לחייב להבעל ממון קא אתינא והנו"ב הקשה דהיו יכולין התוס' להקשות דיוכל לומר דלפטור האשה באנו ותירץ הגאון ר' עקיבא איגר דא"כ היה להם להזים רק אחד והיא ממש קושית הרמב"ן הנ"ל דיכולין לומר להציל ההורג באנו ותריצו דיכולין להזים רק לאחד וכתב באמצע דבריו וז"ל ומה שכתב בני הגאון מוהר"ש דבהוזם אחד כל העדות בטל דהוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול לפענ"ד אין זה ברור כיון דהוזם לא נצטרפו בראי' עכ"ד הקדושים:

ותמוה לי מאוד דבפירוש מבואר בתוס' במכות בדף ו' ע"ב בד"ה הרי אלו עדות אחת שכתבו וז"ל ובטלים נמי עדות כולם אהזמה אחת מהם דהזמה הוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול יעו"ש ומה שהקשה הגאון הנ"ל דכיון דהוזמו לא נצטרפו בראי' זאת מבואר בתוס' בדף ו' ע"א בד"ה אמר רבא דהיכא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול אף שלא העידו כאחת בטל כל העדות כיון שנצטרפו בראי' ובהוזם אחד שהעדות שקר ולא נצטרפו בראי' אינו בטל רק עד שיעידו כאחת והגדה ביחד מצטרף:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה