נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בענין נדרים ושבועות שאינם חלים רק על דבר הרשות · סימן א
בשבועות בדף כ"ד על מאי דאיתא החם שבועה שלא אוכל ואכל נבלות חייב ומקשה ואמאי הא מושבע ועומד הוא ומתרץ ר' יוחנן בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ומקשה בגמרא אמאי חל הא ליתא בלאו והן והקשו בתוס' בד"ה אלא הן היכא משכחת לה דכאן מבואר דאפילו על ידי כולל נמי לא אמרינן דתיחול השבועה לבטל המצוה וקשה לריצב"א דתני בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב אלמא דבאיסור כולל חיילא שבועה לבטל את המצוה ותירצו בשם ר"י דודאי שב ואל תעשה כדאיירי הכא לא חיילא דקאמר שבועה שאוכל ולא אכל אבל התם בנשבע שלא אוכל ואכל ודאי חיילא ע"כ:
וחילוקם דהיכא דנשבע בכולל לעבור על איסור בשב ואל תעשה כמו שם שלא יאכל מצה חייל שפיר אבל לעבור בקום ועשה לא חייל ולא כתבו הטעם לחלק:
ונראה לפענ"ד הטעם לחלק דהנה החינוך הקשה איך חל נדר לבטל מצוה כגון קונם ישיבת סוכה עני ניתי עשה דסוכה ולדחי ל"ת דנדר ותירץ דנדר הוי עשה ול"ת לא יחל דברו כל היוצא מפיו יעשה:
והנה התוס' כתבו בעירובין בד' ק' דהקשו אמאי מתן א' שנתערב במתן ד' ינתננו במתן א' כדי שלא יעבור על בל תוסיף ניתי עשה דמתן ד' וידחה הל"ת דבל תוסיף ותירצו דלא דמי לכלאים בציצית דדוחה העשה הל"ת דכאן בא ע"י פשיעתו ע"י שנתערב ובזה אין העשה דוחה הלא תעשה:
וא"כ ה"ה בנשבע לעבור על המצות דבוודאי בא על ידי פשיעתו ע"י שנשבע לעבור על המצות א"כ בוודאי אין העשה דנדר דוחה לא תעשה אחר ומכ"ש עשה אך כיון דגם מצות סוכה אינו דוחה הנדר דהוי ג"כ עשה ואין אחד דוחה את חבירו הדין דשב ואל תעשה עדיף כמו בכל מקוה היכא דאיכא שני מצות עשה זו כנגד זו הדין דצריך להיות שב ואל תעשה כדאמרינן בחולין כד' קמ"א מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה וכאשר כתב הנו"ב בסוף ספרו בתשובה לחתנו הגאון ז"ל דכתב וז"ל דהא דפשט לן בכל הש"ס שאין עשה דוחה עשה וכו' הוא מצד הסברא האי עשה והאי עשה מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה כדאיתא בחולין בד' קמ"א והוא על דרך שהשיב ר' יהושע לר' אליעזר במתן א' שנתערבו במתן ד' כשנתת עברת ועשית מעשה כשלא נתת עברת ולא עשית מעשה ה"נ שני מצות עשה לפנינו שב ואל תעשה עדיף ואפשר שהיא מההורה שיהיה בשב ואל תעשה וכו' יעו"ש דברי הנו"ב:
וא"כ מעתה בנדר בכולל לבטל מצוה אף דבנדר חל בכולל מ"מ עדיין איכא המצות עשה או הל"ת מהמצוה דאין אחד דוחה חבירו דאם שניהם מצות עשה בוודאי אין אחד דוחה חבירו אך אף דבהמצוה איכא רק ל"ת גם אין הנדר דוחה אף דאיכא בנדר עשה כנ"ל מ"מ כיון דהוי ע"י פשיעה אינו דוחה כנ"ל וכיון דאין אחת דוחה השניה הדין הוא דשב ואל תעשה עדיף כנ"ל:
וא"כ שפיר ניחא דבשב ואל תעשה חל שבועה בכולל אף דאיכא מצות עשה לעשות כיון דגם בנדר איכא עשה שב ואל תעשה עדיף אבל בקום ועשה אינו חלה בכולל דניהו דנימא דהשבועה חלה מ"מ גם הל״ת נשאר דאין השבועה דוחה הל״ת כיון דהוי ע"י פשיעתו וכיון דאין אחד דותה השני שב ואל תעשה עדיף ובפרט עשה עם ל"ת דבאמת ל"ח חמור' מעשה כדאיתא ביבמות בד' ז' דל"ת חמור' מעשה אך התורה גזרה דעשה דוחה ל"ת וא"כ היכא דהוי ע"י פשיעה דלא דמי לכלאים בציצית ואין העשה דוחה שוב הל"ת חמורה ואסור לעשות ואף אם היה העשה והל"ת שוים ג"כ שב ואל תעשה עדיף וזה ברור:
אך עדיין יש לספק כיון דנימא דבכולל חלה השבועה מצוה אך מקום ומשה אינו חל משום דאיכא ל"ת כנגדו והעשה דנדר אינו דוחה הל"ת דהוי על ידי פשיעתו ושוב שב ואל תעשה עדיף כנ"ל. א"כ השבועה עכ"פ חלה ולא הוי שבועות שוא אך שלא יוכל לקיים שבועתו כדי שלא יעבור על הל"ת ונפקא מינה שאם עבר על הלאו ואכל נבלה קיים ידי שבועתו וכן היכא דהוי חולה שיש בו סכנה שמותר לו לאכול נבלה קיים ידי שבועתו ג"כ אבל אם נשבע על נבלה לחוד שלא בכולל דאז אינה חלה השבועה כלל והוי שבועת שוא ואף אם אכל אח"כ לא קיים השבועה:
ואפשר לומר לפי זה דשפיר שבועה שלא אוכל נבלות וכשרות איתא בלאו והן דגם בנשבע שיאכל נבלות וכשרות ג"כ חלה השבועה אף שלא יוכל לקיים שבועתו מ"מ השבועה חיילא דאם אכל נבלות קיים שבועתו.
אך לענ"ד נראה דבכה"ג שוב לא חיילא השבועה כלל והוי ג"כ שבועות שוא כיון דהדין הוא דלא יוכל לקיימה אח"כ משום הל"ת ויהיה הדין דשב ואל תעשה עדיף וכיון דבשעה שנשבע הוי הדין שלא יקיים השבועה ולא יוכל לקיים השבועה שוב הוי שבועות שוא:
שבתי וראיתי כדברי אלה בהגהות הגאון חכם צבי בח"מ בסי' ע"ג בס"ה דכתב שם באמצע דבריו וז"ל והנלענ"ד דסבירי לי' להרא"ש דהשבועה שנשבע לפרוע לשמעון הוא שבועה כוללת איסור והיתר (היינו שמתחלה נשבע שלא למכור משלו לפרוע שוב חוב) היתר דדלמא יהיה לו מעות באותו הזמן ולא יצטרך למכור ויפרענו במזומנים ואיסור שמא תגיע השעה ודמים אין לו ויצטרך למכור כדי לפרוע וכיון דקיי"ל דחלה בכולל אף היא שבועות ביטוי מקרי והיינו דקאמר הרא"ש ומוטב שיעבור על שבועת ביטוי בשב ואל תעשה ר"ל שיש כאן ב' שבועות ביטוי הראשונה שלא למכור והשני לפרוע אעפ"כ אמרינן שיעבור על השניה שהיא שב ואל תעשה ואל יעבור על הראשונה בקום ועשה וכיון שע"כ צריך הוא לעבור על שבועתו השני מכח שב ואל תעשה אף היא נקראת שבועת שוא יעו"ש הרי מפורש כדברינו הנ"ל:
אך להמשנה למלך דעת אחרת בזה דהוא כתב בפ"ד מהלכות מלוה דהיכא דנשבע נעבור על איסור דרבנן בקום ועשה חלה השבועה ואעפ"כ אסור לעבור על דרבנן בקום ועשה וכן הביא שם בשם תשובת הרמב"ם בסי' ק"ע דהנשבע שיאכל שמנו של גיד או שישתה סתם יינם ולא שתה חייב משום שבועת ביטוי אלא שאומרים לו שב ואל תעשה כדרך שהעמידו דבריהם במקום כרת ע"כ:
הרי מבואר מדבריהם דאף דלא יוכל לעבור על הדברי סופרים מ"מ חלה השבועה ולא הוי שבועת שוא ואם עבר על דברי סופרים ועשה כאשר נשבע קיים שבועתו:
הרי דהוא ס"ל אף דהדין דלא יקיים השבועה ולא יעבור על דברי סופרים ואומרים לו שבשאל תעשה מ"מ כיון דהשבועה מצד עצמה חלה אין זה שבועת שוא ואם עבר על דברי סופרים ועשה פשבועתו קיים השבועה:
וא"כ ה"ה בנשבע בכולל לפי שבארנו דאף דהשבועה חלה בכולל מ"מ אין עשה דשבועה דוחה ל"ת משום דהוי ע"י פשיעה ושוב שב ואל תעשה עדיף מ"מ השבועה חלה ואי עבר ואכל קיים שבועתו:
ואולי אפשר לחלק בין איסור דרבנן לדאורייתא דהיכא דאסור רק מדרבנן ומדאורייתא אין כאן איסור כלל לא הוי שבועות שוא אף דאומרים לו שב ואל תעשה ולא יעבור על איסור דרבנן מ"מ מדאורייתא מותר לעשות המעשה ההוא מש"ה לא הוי שבועת שוא אבל היכא דאסור מדאורייתא לעשות אפשר דהוי שבועת שוא וצ"ע: