אור ברסלב
נפש חיה על השס בענין לאו שאין בו מעשה › סימן א

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בענין לאו שאין בו מעשה · סימן א

בענין לאו שאין בו מעשה

אל כבוד חותני הגאון מאור הגולה נ"י ע"ה פ"ה מופת הדור חמדת הזמן כקש"ת מו"ה יהושע שליט"א אבדק"ק קוטנא והגליל יע"א.

על דבר אשר הקשה כבוד גאונו בכתובות בפרק אלו נערות בדף ל' ע"ב בזר שאכל תרומה דפטור דמקשה דנימא דמעידנא דאגבהה קניי' מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לי' ומתרץ שתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה ומקשה היכא דמי אי דמצי לאהדורי ניהדר או דלא מצי לאהדורי אמאי חייב ומתרץ דמצי לאהדורי ע"י הדחק:

וכתבו ברש"י ובתוס' לפרש דכיון דתחב לו לתוך בית הבליעה נמאס ואינו שוה מידי או פחות משוה פרוטה ואינו חייב רק על הנאות מעי' וע"ז בא גם חיוב מיתה וכוונת דבריהם דאם הי' עדיין שוה פרוטה בעת שתחב לו לתוך בית הבליעה ואפשר לאהדורי א"כ הוא חייב תיכף משום דלא אהדרה וחיוב מיתה לא בא עד שבא לתוך מעיו ואין חיוב מיתה פוטר כיון דחיוב תשלומין קודם וע"ז תמה כבוד גאונו דהתוס' בעצמם סותרים דבריהם לדבריהם בעירובין בסוף דף ק' ע"ב שכתבו להדיא דחיובא דמאכלות אסורות בנותר ויוה"כ הוא בגרונו וכן משמע בסוף גיד הנשה דחייב על הנאות גרונו וכ"ג פלפל בעומק חריפותו ובקיאתו:

והנה באמת בתוס' ישנים ובש"ס דפוס אמשטרדם נדפס זאת בדברי התוס' בסוף דבריהם ור"ח פירוש כיון דהוי במקום דלא מצי לאהדורי אלא ע"י הדחק כבר נהנה גרונו ובאים כאחת הרי בפירוש כדברים הנ"ל:

אך שיטת רש"י ותוס' בעצמם אינו כן דאינו חייב על הנאות גרונו:

ונראה הטעם כיון דהתוס' כתבו דמיירי דתחב לו בע"כ כדאיתא שם בדיבור שלפני זה בד"ה ואי דלא מצי לאהדורי וכדאיתא בשיטה מקובצת ומש"ה נראה לי דאינו חייב על הנאות גרונו כיון דגוף התחיבה לגרונו הי' בע"כ ולא מסתבר לומר דחייב על הנאות הגרון שאחר התחיבה דא"כ נימא מי שלקח דבר איסור לבית הבליעה והוא בבית הבליעה במקום דאפשר לאהדורי והתרו בו שמחויב לאהדורי ולא הדרי' שיתחייב כמה פעמים על כל שהיי' ושהיי' כדאיתא במכות בדף כ' דהיכא דהוה לבוש כלאים והתרו בו ואמרו לו פשוט פשוט ושהה כדי לפשוט וללבוש דחייב על כל שהיי' ושהיי' וזה בוודאי אי אפשר לומר כלל ובסוף גיד הנשה לא קא מיבעי' אלא באכלו והקיאו וחזר ואכלו אבל בלא הקיאו לא מסתבר שיה' חייב כמה פעמים על דלא אהדרי' ורק על אכילה אחת חייב ובודאי הנאות הגרון לא הוי רק פעם אחת או שהתורה אסרה האכילה הוא ההכנסה לגרונו וזה הוא החיוב מה שמכניס לגרונו ולא מה שהוא אח"כ בתוך גרונו וא"כ היכא דתחב לו חבירו לתוך גרונו דהחתיבה הוא בע"כ אף דהי' יכול יהדר ולא אהדרי' אינו חייב עוד על הנאות גרונו שזה הוא החויב ההכנסה לגרונו וזה הי' בע"כ ומש"ה אינו חייב כאן רק על הנאום מעיו כיון דהי' יכול לאהדורי ולא להכניס למעיו והכניס לתוך מעיו בוודאי חייב על הנאות מעיו אף דחייב על הנאות גרונו מ"מ על הנאות מעיו ג"כ חייב והנה בפ' גיד הנשה איכא פלוגתא אם חייב על הנאות גרונו בלא הנאות מעיו כגון בגיד הנשה שחלקו בפנים קודם שבא לתוך מעיו וגיד שחלקו פטור או שאכל חצי שיעור והקיאו וחזר ואכל חצי שיעור דהנאות גרונו הוי בכזית ומעיו לא נשבעו מכזית בזה איכא שם פלוגתא אבל בהנאות מעיו בלא גרונו נראה דחייב בודאי כדמוכח מסוגיא דידן כנ"ל דעל הנאות גרונו אינו חייב דהוי בע"כ וחייב על הנאות מעיו:

אף דבמשנה למלך בפרק י"ד מהלכות מאכלות אסורות נסתפק בהא דקי"ל דאם בלע מצה יצא ואם כרך המצה בסביבו לא יצא דניהו דלא בעינן טעם מצה מ"מ בעינן שיגע המצה בגרונו ונסתפק המשנה למלך מה יהי' במאכלות האסורות אם כרך דבר איסור בסוב ואכלו אם חייב והביא בשם הירושלמי דגם לענין מאכלות האסורות פטור בכה״ג וסיים לבסוף וז"ל ועיין בסוף פרק גיד הנשה דנחלקו ר' יוחנן ור"ל בכל האיסורים אם על הנאות גרונו חייב או על הנאות מעיו יעו"ש:

נראה דעתו דלמ"ד דהחיוב הוא על הנאות גרונו לא יתחייב בהנאות מעיו בלא הנאות גרונו ומש"ה היכא שכרכו בסוב דלא נגע בגרון פטור דאינו חייב רק על הנאות גרון ולא על הנאות מעיו:

ולפי שבארנו על הנאות מעיו בלא הנאות גרונו בודאי חייב ומירושלמי לפי גירסא שלנו אין ראי' אך לפי מה שהגי' המשנה למלך בירושלמי ולפי הגהתו מוכח דבכרכו בסוב פטור מ"מ אין ראי' מזה דאינו חייב על הנאות מעיו לחוד אך היכא דכרכו בסוב לא הוי דרך אכילתו דדרך אכילתו שיגע בגרונו אבל היכא שנגע בגרונו נראה דבוודאי חייב על הנאות מעיו בלא הנאות גרונו ומש"ה בנ"ד שתחב לו חבירו בע"כ לתוך גרונו על הנאות גרונו אינו חייב רק על הנאות מעיו:

עוד נראה לענ"ד דאף אם תחב לו חבירו ברצונו לתוך גרונו ג"כ אינו חייב על הנאות גרונו ואינו פטור מתשלומין בשביל חיוב הנאות גרונו דהנה איתא במכות בדף כ"א אחד המקיף ואחד הניקף לוקה דאמר לך מני ר' יהודא הוא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו רבא אמר המקיף לעצמו ודברי הכל הוא ר' אשי אמר במסייע ודברי הכל פירוש רש"י במסייע מזמין השערות למקיף יעו"ש הרי אף דמניח א"ע להקיף ומרצונו מקיפו מ"מ הוי לאו שאין בו מעשה דהוא לא עביד מעשה רק שמניח א"ע להקיף ותירץ ר' אשי דמסייע דמזמין השערות כפי פירוש רש"י היינו דנותן השערות בידו דהוי מעשה ממש:

וא"כ ה"ה היכא שתחב לו חבירו אף אם תחב לו לרצונו והוא אינו מעכב אינו חייב מלקות ומיתה דלא עשה מעשה כמו שם בהקפה אף שמניח א"ע מרצונו להקיף אינו חייב ואפשר בזה ליישב שיטת רש"י דפירוש אי דלא מצי לאהדורי אמאי חייב ופירוש רש"י אמאי חייב מיתה והקשו בתוס' אמאי לא מוקי כגון שמרצונו מניח לו לכתוב דחייב מיתה ובשיטה מקובצת הוסיף להקשות אמאי לא פירוש רש"י לענין ממון ולפי הנ"ל ניחא דלענין מיתה אף היכא שכתב לו חבירו מרצונו אינו חייב מיתה דלא עביד מעשה וכמו ניקף דהתם:

אך עדיין קשה דא"כ גם על הנאות מעיו לא יתחייב דגם זה אינו מעשה אף דמצי לאהדורי ולא אהדרי מ"מ לא עביד מעשה אך ממילא נכנס לתוך מעיו והוי כמו ניקף דהתם:

אך באמת אפשר לומר דניהו דאינו חייב מיתה משום דלא עביד מעשה מ"מ פטור מתשלומין כמו חייבי מיתות שוגגין ואפשר לומר דלא דמי להתם דניהו דאיהו שוגג מ"מ אם הי' מזיד הי' חייב מיתה אבל כאן כיון דלא עשה מעשה אין כאן חיוב מיתה כלל אך נראה דאף לאו שאין בו מעשה פוטר מתשלומין ובפרט לפי מה שכתבו התוס' בחולין בדף דאף במקלקל במלאכת שבת פטור מתשלומין אף דאין כאן עתה שום חיוב כלל ה"ה בלאו שאין בו מעשה:

אך לפי דברי הכסף משנה בפרק י"ב מהלכות עכו"ם דכתב על מה שכתב הרמב"ם אבל איש המתגלח אינו לוקה אלא א"כ מסייע להמגלח וכתב ע"ז הראב"ד דאף על פי שאינו לוקה כיון שמדעתו עשה עובר בלאו וכתב עליו הכסף משנה וז"ל ויותר נ"ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון שלא עבד מעשה כלל ואפילו אם אמר לי להקיף לו פאת ראשו אין שליח לדבר עבירה ע"כ:

ודבריו הקדושים צריכין עיון דהרי כל לאו שאין בו מעשה הוא לא עשה כלל אעפ"כ עובר על לאו אך כיון דאין בו מעשה פליגי אם חייב מלקות אבל לאו בוודאי עבר ובנותר דהוי לאו שאין בו מעשה הוא ג"כ לא עשה כלל אך הי' שב ואל תעשה ונותר מאליו ואעפ"כ עובר על לאו אך דאינו לוקה או משום דהוי התראת ספק או משום דהוי לאו שאין בו מעשה כדאי' במכות ובפסחי':

וצריך לומר לשיטת הכסף משנה לחלק דדוקא שהאיסור נעשה מאליו ולא הי' כאן שום מעשה כיון שהוא גרם האיסור והותיר וכדומה עבר על הלאו אך שאין בו מעשה אבל גבי ניקף שהמעשה לא נעשית מאליו רק שחבירו עשה המעשה כיון דאין שליח לדבר עבירה לא עבר הוא על הלאו כלל:

וא"כ ה"ה בתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה כיון שחבירו עשה המעשה ולא הוא לא עבר הוא כלל על הלאו ואין כאן חיוב לאו ומיתה כלל ושפיר אף בתחב לו מרצונו שהניח א"ע לתחוב לו אין כאן חיוב מיתה ואינו פוטר מתשלומין וניחא מה שהקשו על רש"י:

אבל היכא דמצי לאהדורי ע"י הדחק ולא אהדר וחייב אח"כ על הנאות מעיו כנ"ל דאף על הנאות מעיו חייב בלא הנאות גרונו אף שהוא לא עביד מעשה מ"מ חיוב לאו יש כאן דמה דלא אהדר ונכנס לתוך מעיו עכ"פ עבר על הלאו משום הנאות מעיו וזה לא עשה שום אדם אף דהוי לאו שאין בו מעשה מ"מ פוטר מתשלומין דלא גרע מחייבי מיתות שוגגין כנ"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה