אור ברסלב
נפש חיה על השס בסוגיא דשנים אומרים מת › סימן א

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בסוגיא דשנים אומרים מת · סימן א

בסוגיא דשנים אומרים מת

שם בכתובות בדף כ"ב ע"ב שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה וכו' הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא מכדי תרי ותרי נינהו הבא עלי' באשם תלוי קאי אר' ששת כגון שנשאת לאחד מעדיה וכו' אמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי תרגמה בעד אחד עד אחד אומר מת הימנוהו רבנן כבי תרי וכו' ע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה תרוייהו באשת איש קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה הוי לי' חד ואין דבריו של אחד במקום שנים:

והתוס' הקשו בד"ה כגון שניסת לאחד מעדיה והא דתנן בפרק שני דיבמות מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ותירצו דשם לא מיירי ששנים מעידים כן דבשום מקום אין שנים חשודין:

וקשה לפי דברי' מאי דמוקי בעד אחד אמאי צריך בע"א אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה דתצא משום דתרוייהו באשת איש קא מסהדי והאי דאמר נתגרשה הוי לי' חד ואין דבריו של אחד במקום שנים הא אפילו לא הוי רק ספק השקול יוקשה באשם תלוי קאי וכאן לא יהי' אפשר לומר דניסת לאחד מעדים דמת הרגתיו לא ישא את אשתו דבשלמא בשנים לא חשידי דכאן דמיירי בעד אחד שפיר חשוד וראיתי בפוסקים שנתעוררו כעין זה:

ואפשר לומר דהנה התוס' ישנים הקשו הכא דנראה דמיירי דלא הוחזקה באשת איש רק ע"פ אלו דקאמר תרוייהו באשת איש קא מסהדי וקשה דלהמני' לעד מר נתגרשה במיגו דאי בעי לא אמר כלל שהיא אשת איש אך מורינו הריטב"א ז"ל והרמב"ן ז"ל כתבו סברא חדשה דכל עד שאינו נאמן מצד עדותו אף דאית לי' מיגו אינו נאמן דהתורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר שיהי' נאמנים על פי דיבורם ולא ע"פ מיגו והרמב"ן תירץ בזה בבבא בתרא קושית התוס' גבי תרי ותרי דלהימני לבתראי במיגו דאי בעי פסלי לקמאי בגזלנותא ובסוגיא דשליח נעשה עד כתבו הרמב"ן והריטב"א דלפי זה יוקשה מאי דקאמר התם מיגו דיכלו לומר אהדרינהו ללוה יוכלו לומר פרענו למלוה והא העדים אין נאמנים במיגו ותרצו דדוקא היכא דהעדים מצד עצמן אינו מועיל אף המיגו לא מהני אבל היכא דהעדות מצד עצמו מהני כמו שם בשליח אך דאמרינן דהוי נוגע בעדותו כקושית הגמרא שם ע"ז שפיר קאמר כיון דאיכא להם מיגו אינם נוגעים דהמיגו מסלק הנגיעה ושוב העדות מצד עצמו כשרה עכ"ד ז"ל:

ומעתה יתיישב הכל בטוב טעם דלא קשה קושית התוס' דלהימני להעד האומר נתגרשה במיגו דאי בעי לא אמר שהיתה אשת איש דכיון דהעדות מצד עצמו אינו מועיל דהוי אחד נגד שנים אף המיגו לא מהני דאין העד נאמן בתורת מיגו (ואף דבעדים שאמרו כת"י הוא ואנוסים היינו באין כת"י יוצא ממקום אחר שפיר מהימני שם שאני דלמעקר סהדותא קא אתי דלא הוי עדות כלל מעולם כיון דהוי אנוסים כמבואר בראשונים:

ומעתה מיושב גם קושיא הנ"ל שהקשינו דלמה לי' להגמרא לומר הטעם דאין דבריו של אחד במקום שנים בלאו הכי כיון דלא הוי רק אחד תצא משום דבאשם תלוי קאי ובניסת לאחד מעדים שוב מת הרגתיו לא ישא את אשתו ולפי הנ"ל ניחא דהטעם דמת הרגתיו לא ישא את אשתו הוא משום דהוי נוגע בעדות כדברי הפ"י בתוס' בד"ה כגון שניסת וא"כ אם לא הוי הטעם דחד כנגד שנים שפיר משכחת לה בנשאת לאחד מעדים ואי משום דמת הרגתיו לא ישא את אשתו הא זה לא הוי רק מטעם נוגע שוב מהני המיגו דאי בעי לא הי' אומר כלל שהיא אשת איש והמיגו מסלק הנגיעה ושוב עדותו מצד עצמו מהני אבל כאן דקאמר אין דבריו של אחד במקום שנים העדות מצד עצמו אינו מועיל ולא מהני מיגו ודו"ק:

והנה על גוף קושית התוס' דהקשו איך משכחת לה שנשאת לאחד מעדים הא מת הרגתיו לא ישא את אשתו תמה הרב הגאון מו"ה אברהם ברודא דהא קי"ל שם ביבמות דאם נשאת לא תצא ומאי מקשים דהא כאן מיירי לענין אם נשאת לא תצא ושפיר משכחת לה שנשאת לאחד מעדים הובא דבריו בשו"ת ח"צ ובפ"י:

ומה שנראה לי דהנה שם ביבמות בדף כ"ד ע"ב איתא הנטען על השפחה ונשתחררה הרי זו לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו הנטען על אשת איש אע"פ שכנס יוציא ואח"כ איתא במשנה שני' מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ושם במשנה שלישית החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה ואיתא שם בגמרא על הך דינא דחכם איבעי' להו כנס מה שיוציא ר' כהנא אמר כנס מוציא רב אשי אמר כנס אינו מוציא תני להו ר' זוטא כדברי האומר כנס אינו מוציא אמרו לי' רבנן לרב אשי גמרא או סברא אמר להו מתניתן הוא הנטען משפחה ונשתחררה מנכריות ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אינו מוציא אלמא ברינון לא מפקינן ה"נ לא מפקינן:

וכתבו שם בתוס' בד"ה אמר להו מתניתן הוא וז"ל ולנטען על אשת איש (דהדין הוא דכנס יוציא) לא דמי דהתם בדין הוא שיוציא דאם הוא אמת אסורה לי' אבל הכא שאסר את האשה בנדר אפילו אסרה שלא כדין כיון שגרשה בעלה שריא לחכם מדאורייתא פירוש ולא יהי' רק חשד יעו"ש:

ולפי דבריהם ה"ה בעד שמעיד שמת בעלה דג"כ אם הוא מעיד משום נגיעה אסורה לי' הי' ג"כ כדין שיהי' כנס מוציא אך ברמב"ם ובש"ע פסקו דאף בזה אם כנס אינו מוציא וקשה לשיטתם מ"ש מנטען על אשת איש ותירץ בחלקת מחוקק באה"ע בסי' י"ב ס"ק א' וז"ל מ"מ יש לחלק דהיכא אם הלעז אמת אסורה לבועל ודאי כמו נטען על אשת איש הדין דתצא אבל גבי מביא גט ועד המעיד שמת בעלה אף שהשליח והעד משקרים מ"מ אפשר שהגט נכתב לשמה והבעל מת לא תצא עכ"ד:

ומעתה אומר אני דזה הוא היכא שהוא מעיד מת וליכא מי שאומר עכ"פ לא מת אבל היכא דשנים אומרים מפורשנים אומרים לא מת שפיר היכא דזה שאומר מת נשא האשה שפיר מוציאין דאם הוא משקר בעדותו הבעל בוודאי לא מת דהרי איכא שני עדים שאומרים לא מת אך כיון דאיכא שנים האומרים מת הוי תרי נגד תרי והוי ספק אבל אם זה האומר מת משקר מחמת שרוצה לישא אותה שוב בוודאי לא מת דהרי איכא שני עדים שאומרים לא מת ושפיר הדין דתצא שפיר מקשים בתוס' דמת הרגתיו לא ישא את אשתו:

ולפי זה ניחא ג"כ מאי דמתרצים דבשנים לא חשידי ולא קשה כנ"ל דא"כ היכא דאחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה דליכא רק אחד שוב לא ישא את אשתו ולא הי' צריך לומר הטעם דאין דבריו של אחד במקום שנים רק דבאשם תלוי קאי ולא משכחת לה שנשאת לאחד מעדיה כנ"ל:

ולפי הנ"ל ניחא דהיכא דליכא רק חד נגד חד זה שאומר לא מת מצד עדותו אינו נאמן דעד אחד אינו נאמן ואסור אך שממילא נשארה באיסורה הראשון ושפיר אף אם זה האומר מת נשאה לא תצא כמו באומר מת בעלמא דעדות האומר לא מת לא מעלה ומוריד כלל ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה