אור ברסלב
נפש חיה על השס בסוגיא דמקדיש מעשה ידי אשתו

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בסוגיא דמקדיש מעשה ידי אשתו

בענין נדרים ושבועות שאינם חלים רק על דבר הרשות

סימן א

בכתובות בדף נ"ט איתא שם קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר ר"ע אמר יפר שמא תעדיף עליו יתר מהראוי לו ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהיה אסורה לחזור:

והקשו בתוס' בד"ה ר' עקיבא אומר יפר דקסבר העדפה שע"י הדחק הוי לאשה וא"ת והאיך יכול להפר והא אין זה מדברים שבינו לבינה:

והנה עוד הקשיתי אמאי חל הנדר לאחר גירושין הא כיון דאינו חל בעודה תחתיו דמשועבדת לו לא יחול ג"כ אף לאחר גירושין משום נדר שהותר מקצתו הותר כולו (וכבר הבאתי דיש בזה דיעות אם אמרינן בזה נד שהותר מקצתו הותר כולו) ואפשר לומר לפי דברי הר"ן בנדרים בדף פ"ו ע"ב על מאי דמתרץ בגמרא דלא הוי דבר שלא בא לעולם כיון דקונמת מפקיע מידי שיעבוד אך אלמוה רבנן לשיעבודי' דבעל כי היכא דלא לקדש מהשתא והקשה הר"ן דשוב הוי דבר שלא בא לעולם כיון דאלמוה רבנן לשיעבודי' דבטל ותירץ דלא אלמוה רק היכא דקיימא קמי' אבל כשנתגרשה הוי כאלו חייל מעיקרא. וא"כ ממילא לא שייך ג"כ לומר לדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דלא חייל קודם גירושין דהא היכא דנתגרשה חייל למפרע:

ומצאתי כדברים האלה במחנה אפרים הלכות שבועות סי' ח' שכתב ממש כדברינו הנ"ל יעו"ש דכן הקשה וכן תירץ:

אך עדיין קשה על ר' עקיבא דאמר יפר שמא תעדיף ובזה קשה שפיר דנימא נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דאינו חל על העיקר קודם גירושין אינו חל אף על העדפה:

ומצאתי לשער המלך בפרק י"ב מהלכות נדרים הלכה יוד שהקשה כן יעו"ש:

ומה שנראה לפענ"ד דהנה הבאתי לעיל מה שכתב הטור בסי' רל"ד דאם אמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו ותהי' משמשתו והקשה הב"י דהא באמרה קונם תשמישי על כל העולם לא מהני כמו קונם תשמישי עליך ותירצו בפרישה וב"ח כיון דהוי כולל חל ודעתם דאף לענין זה שלא יכול לחול הנדר משום דמשועבדת לו גם כן חייל בכולל ולפי זה קשה מאי דאמר ר' עקיבא שמא תעדיף עליו יתר מהראוי לו ותהי' העדפה אסור הא כיון דרבי עקיבא סובר דהעדפה אסור אף עיקר מעשה ידי' אסור משום כולל:

אך כבר בארנו לעיל מה שהקשו המפרשים דבנשבע שלא אוכל מצה כל השנה חייל בכולל ובנשבע שלא אוכל מצה בליל פסח אינו חייל וקשה דגם זה הוי כולל איידי דחייל על כזית שני חייל על כזית ראשון ותירצו דכולל לא הוי רק אם איסור הכולל חייל תיכף אבל שם כזית שני אינו אסור עד שיאכל כזית ראשון ובשעה שאוכל כזית ראשון עדיין לא חל האיסור כולל מש"ה לא הוי כולל:

וא"ב ניחא ג"כ בנדון דידן דהעדפה לא הוי כולל דהא לא יוכל להיות העדפה עד שתעשה מתחלה כשיעור הקצוב ובשעה שעושית השיעור הקצוב עדיין לא הוי האיסור כולל מהעדפה ולא הוי זאת כולל:

אך הנה הש"ך בסי' ע"ג בס"ק י"א כתב דהיכא דנשבע סתם שלא לפרוע שום חוב אע"פ שקדם חוב שמעון חיילא השבועה בכולל כמו בנשבע שלא לאכול מצה כל השנה ותמה בח"צ דמאי כולל יש כאן דהרי גם על שאר חובות אינו חיילא השבועה כמו על שמעון ותירצתי דכוונת הש"ך דאיידי דחל על החובות שילוה אח"כ דע"ז חיילא השבועה כמו קדים השבועה לחוב שמעון דחל ושוב חל בכולל אף על חוב שמעון דקדים וזה ברור וכן מצאתי בהפלאה בקונטרס אחרון בסי' קי"ח:

אך לפי הדברי' הנ"ל שהבאנו לעיל עדיין אינו ניח' דהא לע"ע עדיין לא לוה מאנשים אחרים ולתנייהו על מה לחול השבועה כמו שם באכילת מצה דלא הוי כולל משום כזית שני. אך ע"כ צריך לומר וכן מצאתי להפלאה שם בקונטרס אחרון דדוקא באכילת מצה אינו חייל על כזית ראשון משום כזית שני דכל זמן שלא אכל הכזית הראשון אין חל האיסור על שום כזית אך אחר שאכל כזית הראשון אז חל על כזית שני ואז שוב ליכא כזית ראשון שיחול עליו האיסור שכבר אכלו אבל בנשבע שלא לפרוע שום חוב ניהו דקודם דלוה מאחרים אינו חייל על חוב שמעון דליכא כאן איסור כולל מ"מ אחד שלוה מאנשים אחרים וחלה השבועה על חובו' אחרים שקדם להן השבועה חל נמי על חוב שמעון דקדים יעו"ש בהפלאה בקונטרס אחרון שכתב כן באריכות וחיתי לי שקיימתי הכל מסברא דנפשאי:

ומעתה בנ"ד דהקשוני כיון דחל על העדפה יחול על העיקר ג"כ משום כולל אך כל זמן שעושית העיקר אין כאן עוד תוספות ואין כאן כולל אבל אם באמת עודפת עליו יותר מהראוי לו א"כ ניהו דמתחלה אינו חל על העיקר משום כולל דלא היה עדיין תוספות אבל כשעודפת באמת אח"כ שוב חל בכולל אף על עיקר מעשה ידי' כנ"ל דברי הש"ך והפלאה הנ"ל:

ומיושב קושיא הנ"ל שהקשינו וכן הקשה בשער המלך אמאי חל על העדפה כיון דאינו חל על העיקר נימא נדר שהותר מקצתו הותר כולו ולפי הנ"ל ניחא כשיהי' העדפה שפיר חייל אף על העיקר ודו"ק:

ובזה אפשר ליישב קושית התוס' דאיך נוכל להפר על ההעדפה כיון דהעדפה אינו שייך לבעל לא הוי דברים שבינו לבינה:

ולפי הנ"ל ניחא דהנה הר"ן כתב בנדרים בדף פ"ב על מאי דאמר שם שמואל דהיכא דנדרה בשני דברים באחת מתענה ובאחת אינה מתענה מתוך שמיפר למתענה מיפר לשאינה מתענה וכתב הטעם לשיטתו משום דאם לא יוכל להפר לשאינה מתענה לא יוכל להפר למתענה ג"כ משום דיפר כולו כתיב ולא מקצתו ושפיר הוי הכל נדרי עינוי נפש דאם תהי' אסורה בדברים שאין בהם עינוי תהיה אסורה אף בדבר שיש בו עינוי נפש משא"כ בשני דברים שאחת הוי בינו לבינה ואחת לא הוי בינו לבינה שפיר יכול להפר על מקצת שהיא בינו לבינה ומש"ה אינו יכול להפר על מה שאינו בינו לבינה:

ומעתה ניחא גם קושית התוס' כאן דכאן שפיר יכול להפר על העדפה אף דלא הוי דברים שבינו לבינה דאם תהי' אסורה בהעדפה תהי' אסורה משום כולל אף בעיקר מעשה ידי' ושפיר הוי הכל דברים שבינו לבינה דעי"ז ההיתר תהי' מותרת גם מדברים שבינו לבינה:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה