נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בסוגיא דהואיל · סימן ז
ולשיטת המ"א הנ"ל דכיון דאיסור חמץ רביע עלה מקרי לא אפשר למפלגינהו בלישה אפשר לפרש לשון הגמרא דבזה פליגי ר' אליעזר ור' יהושע דר' אליעזר סובר טובת הנאה ממון ועובר משום בל יראה מותר לאפותה קודם שקרא שם דלא אפשר למפלגינהו בלישה ולר' יהושע דסובר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו אסור לאפותה דאפשר למלפלגינהו בלישה:
ועם הנ"ל אפשר ליישב הקושיא ששמעתי מהגאון הקדוש מסאנדעץ על שני הלחם דאינו דוחה שבת דאיכא עצה לפי מה שהקשו בתוס' דיוכל לאפות החלה משום דממלא' אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לפת אחד ותרצו דמיירי דאופה ע"ג גחלים וא"כ במקדש דאופה בתנור אפשר לאפות בתנור אחד אך בתנור של הקדש ועצי הקדש אי אפשר לאפות חולין רק הקדש וא"כ הוי הכל הקדש אך לפי מאי דאיתא במנחות בדף מ"ז ע"ב ת"ר שחט שני כבשים על ארבע חלות מושך שניהם מהן ומניפן והשאר נאכלים בפדיון והנה הצנ"ח כתב דאף דלא אמרינן הואיל ואי בעי פריק משום דלא שכיח היכא דבאמת יפדה אח"כ אמרינן הואיל א"כ קשה ישחוט על שנים מתוך ארבע וא"כ השאר מותר לאפות משום הואיל דיפדה אח"כ ושוב אף השני חלות מותר לאפות משום דהפת נאפה יפה:
ולפי הנ"ל ניחא דכיון דמאי דמותר לאפות משום שהפת נאפה יפה לא הוי רק כמו מכשירי אוכל נפש שוב לא אמרינן הואיל ואי בעי פדה לי' דאלו השנים שנשארו לשני לחם שאנו מתירין משום שהפת נאפה יפה אינו מותר רק מטעם הואיל שיפדה האחרים ואז אלו יועילו שהאחרים נאפה יפה ובמכשירי אוכל לא אמרינן הואיל כנ"ל בארוכה ודו"ק: