אור ברסלב
נפש חיה על השס בכתובות בדף כ"ב

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בכתובות בדף כ"ב

בקידושין בדף מ"ד ע"ב

סימן א

בכתובות בדף כ"ב ע"ב שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי תירגמה בעד אחד עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנוי' קא מסהדי והאי דאמר נתקדשה הוי לי' חד ואין דבריו של אחד במקום שנים והקשו בתוס' בדף כ"ג שם בד"ה תרוייהו וז"ל אבל תימא אמאי לא תנשא לכתחלה דהוי לן לאוקמי אחזקה ויש לומר כגון שאנו יודעין שזרק לה קידושין ומספקא לן אי קרוב לו אי קרוב לה והנהו ב' סהדי חד אמר קרוב לו וחד אמר קרוב לה דכיון דודאי זרק לה קידושין לית לן למימר אוקמי אחזקה להתירה לכתחלה ע"כ:

ופירשתי אנכי בעצמי דברי התוס' וכן ראיתי אח"כ במקנה בסי' ל' בסעיף ה' שכתב ג"כ לפרש כן דברי התוס' דאי לאו הך סהדי דאחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה ולא הי' רק אלו העדים שאומרים שראו שזרק הקידושין ולא ידעו אי קרוב לו או קרוב לה הוי כמקדש בלא עדים ונשען על ת' הגהות מיימוני הנ"ל:

אך הנה המקנה הקשה שם מאי דמשמע מדברי התוס' כאן דאם לא היו העדים האלו שאחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה רק אלו העדים שראו הזריקה ואינם יודעים אם קרוב לו או קרוב לה הוי כמקדש בלא עדים.

ובגיטין בדף ע"ח איתא בדבריהם להיפך דאיתא שם במשנה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת היכי דמי מחצה על מחצה אמר ר' שמואל בר יצחק כגון שהיו שניהם עומדים בארבע אמות ולחזי הי מינייהו קדים וכי תימא דאתי תרוייהו בהדי הדדי והא אי אפשר לצמצם והקשו שם בתוס' בד"ה ואי אפשר לצמצם ח"ל וא"ל ולישני כגון דלא ידעינן הי מינייהו קדים ולכך הוי ספיקא וקשה מאי מקשו הא בספק אם הוי קרוב לו או קרוב לה הוי מקדש בלא עדים כנראה מדברי התוס' כאן בכתובות כן הקשה המקנה יעו"ש:

ואפשר לומר דהנה האבני מלואים רצה לחדש בסי' ל' סק"ט דבספק קרוב לו או לה לא הוי כמקדש בלא עדים לפי מה שכתב הרא"ש בפרק האיש מקדש דשליחות א"צ עדים ואף בשליח קבלה דידה אינו צריך עדים ועיין סי' ל"ה ברמ"א שם וכיון דחצר וארבע אמות מדין שליחות הוא דגם ד' אמות הוי מדין חצר לפי מה שכתב הר"ן וא"כ אם הספק אם הגיע לחצרה שהוא ד' אמות שלה ה"ל ספק קידושין ולא הוי כמקדש בלא עדים כיון דאין הספק אלא בשליחות אם המקום הוא שלוחה או לא בזה אינו צריך עדים דבשליחות אינו צריך עדים עכ"ל האבני מלואים:

ואין אני מודה לו בזה דבספק אם נפל לתוך ד' אמות שלה או לא לא הוי כספק על השליחות אך הספק אם הגיעו הקידושין ליד השליח דבזה בוודאי צריך עדים וגם כאן ד' אמות הוי שלוחה בוודאי ורחוק מד' אמות לא הוי שלוחה וא"כ הוי הספק אם הגיעו הקידושין ליד שלוחה שהוא הד' אמות ומה שכתב האבני מלואים דבספק אם הגיע לחצרה שהוא ד' אמות שלה לא הוי כמקדש בלא עדים אינו מובן כלל דבספק אם הגיע לחצרה בוודאי הוי כספק אם הגיעו הקידושין ליד השליח:

אבל היכא ששניהם עומדים בד' אמות ואנו יודעין שהקידושין נפלו בתוך ד' אמות שלה אך דהוי ספק מי קדם בהד' אמות הללו אם הוא קדם לד' אמות הללו הוא זכה בהן ונעשה שלוחו ולא שלוחה ואם היא קדמה בד' אמות היא זכתה בהן ונעשים שלוחה זה שפיר הוי כספק על השליחות אם הד' אמות הללו נעשו שלוחה או לא שודאי הגיע הקידושין לד' אמות אך הספק הוא אם נעשו שלוחן ובזה שפיר לשיטת הרא"ש ודעמו א"צ ע"ז עדות:

ושפיר נכון הכל דכאן בספק קרוב לו או קרוב לה שפיר הוי כמקדש בלא עדים כנראה מדברי התוס' כאן אבל שם בגיטין דקיימי שניהם בתוך ד' אמות ובוודאי נפל בתוך ד' אמות שלה אך דהספק הוא דלא ידעינן הי מינייהו קדים לא הוי כמקדש בלא עדים ודו"ק היטב:

ואף דבגט כתבו הפוסקים והרא"ש דבעינן עדים על השליחות המרדכי בפרק האיש מקדש הביא בשם רבוותא דאף בגט אינו צריך עדים על השליחות על מאי דאיתא שם דאב שקיבל קידושין עבור בנו וקאמר בגמרא דשמא הבן שויא להאב שליח או ארצוי ארצי קמי' שיקבל קידושין עבורו וכתב ע"ז המרדכי וז"ל משמע דאי הוי חיישינן דשויא שליח או אמר הבן ודאי שויתי' שליח או ארצי קמי' ושתק ודאי גט צריכה וגם בגירושין מכאן מדקדק רבינו יעקב שאין צריך אדם למנות שליח בעדים לקדש או לגרש ועוד דקדק מדקאמר בפרק התקבל בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין מי נאמן וכו' ואם כופר המשלח אחר נתינת הגט והקידושין נראה לי דהוי ספק ואזלינן לחומרא וכו' ולראבי' נראה דלא הוי קידוש כלל כדאמרינן התם מי קא נפיק גיטי' מתותי ידי' דלהמני' וכתב באביאסף בפרק התקבל ואם מינה שליח בלא עדים לקדש או לגרש ואזל השליח ואמר פלוני מינה אותי בלא עדים וקדשה או גרשה בעדים והמשלח מודה כיון שלא כפר או לא ביטל הגירושין או הקידושין קיימין כיון שאמר בעוד שהקידושין והגירושין בידו וכן דין אשה בשליחות עכ"ל המרדכי והביאו דבריו בב"י אה"ע בסי' ל"ה:

ומבואר בפירוש בדבריו דאף בגט ואף בשליחות האשה דהוא שליחות לקבלה א"צ עדות על מינוי השליחות ובש"ע בסי' ל"ה מביא לחלק דרק בשליחות האיש א"צ עדים אבל בשליחות האשה דהוא שלוחה לקבלה צריך עדים וכן דעת הש"ע לחלק בין קידושין לגירושין אבל במרדכי מבואר דאף בשליחות האשה בגירושין א"צ עדים על מינוי השליחות וכן לפי דעת המרדכי מבואר כן בש"ס אף בשליחות האשה דהוא מביא ראי' ממאי דקאמר דלמא שויא הבן שליח לאב או ארצוי ארצי קמי' והא ליכא עדות וזה מוכח גם בשליחות האשה כדאיתא שם גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' דחיישינן שמא נתרצה האב בקידושין וזה הוי ג"כ מטעם שליחות כדאיתא במרדכי שם בהאיש מקדש והוי ג"כ בלא עדים ואע"ג דבשליחות האשה בגט מבואר במשנה דצריך עדים על השליחות כדאיתא בפ' האומר האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע מ"מ לשיטת המרדכי צריך אלו שני כיתי עדות אם יכחישו אבל כשיודו א"צ ומשם הביא ג"כ המרדכי ראי' ממאי דאיתא שם בגמרא אתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין מי נאמן והביא המרדכי ראי' דלא פליגי שם רב הונא ורב חסדא רק מי נאמן אבל הכא ששניהם מודים לגירושין בוודאי מהני אף דליכא עדים ומאי דאיתא שם בתוס' בד"ה ושליש אומר לגירושין דמיירי דעל מינוי השליחות איכא עדים היינו ג"כ היכא שהבעל מכחיש ניהו דעל זה לומר שנתן הגט לפקדון אינו נאמן כיון דהימני' בנתינת הגט אבל לענין זה אם היא עשתה אותו לשליח לקבלה בזה לא שייך הימני' ורש"י לא פירוש כן בד"ה ואמאי וז"ל ואמאי בעי עדים כלל לא בקבלה ולא באמירה לבד אלא באמירתו בלבד להימני' דהא הימני' בעל יעו"ש:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה