אור ברסלב

נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא

השמטות

פרק רביעי

(רשום למספר דפי ספר)

א דף י"ג ע"א.

סוד"ה בזמן הזה. אמנם לפמ"ש הט"א עצמו סופ"ב, דר"ה בד"ה בין בזמנן בתירוצו השני דרע"ק לא ס"ל כאחרים ע"ש הדר הדקדוק לדוכתי':

ב דף ט"ו ע"א צד ב' שיטה ט'. איברא וכו'. חסרו איזו תיבות וכצ"ל איברא דרבותינו בעהתו"ס ז"ל שם בברכות חלקו על רש"י ז"ל והעלו דהלאו נכתב על הקרובים רק דעשה דלה יטמא דוחה הלאו ועפ"י שיטתם זו כתבו בפ"ק דפסחים וכו' ככתוב בפנים:

ג דף י"ט ע"ב.

בד"ה תוס' ד"ה ויעבירנה. אמנם בלכתו להבקי וכו' לא ימלט מלעמוד לפוש וכו'. עתה בעת ההדפסה זכיתי שהגיע לידי סמ"ג וראיתי בחידושי הרא"ם ז"ל הלכות מגילה שהביא תירוץ זה של רש"י ז"ל וסיים משא"כ ברה"ר דמסתמא קודם שימצא הבקי יעמוד לפוש עכ"ל ושמחתי מאד שזכיתי לכוין לזה:

ד דף כ"ג ע"ב.

סוד"ה רש"י ד"ה וחש. ובחידושי הרא"ם על הסמ"ג כתב על דברי התוס' דכהנים בעבודתם מבטלים כדי לקרות עם הצבור וז"ל ולבי מגמגם דא"כ קרא דמשפחה ומשפחה לא אתא אלא ללמד שיקראו אותה עם הצבור וכו' וא"כ למ"ד בזמנה ביחיד וכו' ואם הוא אפילו לכתחלה צ"ל דקרא לא אתא אלא להידור מצוה לאפושי פרסומי ניסא ואין זה נכון עכ"ל והמשכיל יבין שנתכוין הרא"ם. ז"ל נגד דברי הר"ן ז"ל אלא שלא הזכירו מפני שרצה לחלוק לו כבוד. ואפשר דגם אא"ז ז"ל הי' לו דוחק כתירוץ הר"ן ולכן בחר לו דרך לעצמו דגרסינן שמואל וכבר הבאתי בחידושי כמה פעמים שכן דרכו ז"ל לקצר לפעמים ולהשמיט מה שהי' עיקר כונתו:

ה דף כ"ו ע"א.

סוד"ה שוב ראיתי, אח"כ ראיתי בברכ"י סימן תרצ"ו שהאריך בזה והביא ג"כ מס' התניא שלא הזכיר דחיית הירושלמי וגם הביא דברי המאירי שהם כעין דברי הכלבו יעו"ש אבל לא בירר הענין מ"ט יהא מותר כה"ג. גם ראיתי בס'. לחם שמים להריעב"ץ ז"ל שנתלבט הרבה בתירוץ הירושלמי ונעלם ממנו מ"ש הר"ן בהלכות ע"ש. וגם כתב שם בפשיטות דלא עדיף ממועד ע"ש ותמוה שהרי הכא ויום טוב כתיב ברם אנכי בררתי יפה בס"ד ומקום הניחו לי. וע' בדברינו לקמן דף נ"א ע"ב בד"ה והנה מה שהבאתי מדברי הריטב"א בחידושי' לסוכה:

הספר)

ו דף ל"א ע"א בד"ה ומתנות. ובליקוטים של הפר"ח וכו' עד וצ"ע להבין דעת הפר"ח ז"ל בזה. הנה בשעה שסדרתי חבורי לא הי' הברכ"י בידי ועתה ראיתי שם באו"ח סימן תרצ"ד הביא זאת והקשה על הפר"ח ממש כדברים האלה שכתבתי ושמחתי שמחה שלמה וע"ש מ״ש בזה:

ז דף ל"ו ע"ב.

בהג"ה בשולי העמוד. ושוב ראיתי דרבי יצחק נזכר בברייתא עם רבי בחגיגה דף י"ג ע"א עד היכן מעשה מרכבה ע"ש. ויש לברר אם הוא תנא אחד שהי' חי באיזו דורות בזמן ר"א ור"י ובזמן רע"ק ובזמן רבי או דתרי רבי יצחק נינהו וחידוש על הרב מדה"ד שלא בירר זאת:

ח דף מ"א ע"ב צד א' שיטה ח'. ברם קצת יל"ד וכו' והרב הנ"ל יישב למלתי' דרש"י כ"כ לפ"מ דקיימינן כר"ח בר רב דעלי להביאו קאמר אלמא דאי לא"ה אינו חייב לטרוח וממילא ליכא בל תאחר וצ"ל דמתני' מיירי באומר זו עלי. אבל בלא דברי ר"ח בר רב סד"א דגם באומר הרי זו חייב לטרוח ושייך בי' בל תאחר והוי מוקמינן למתני' בהרי זו לבד ואין שום סיעתא לר"ח בר רב ק"ל:

ט דף פ"ח ע"ב.

בד"ה קסבר. והרי התם ודאי קרא עם התינוקות כל הפסוק וכו'. שוב ראיתי בטו"א ר"ה דף ל"א ע"א בד"ה עד שהראשונה שכתב ג"כ דהיינו בדעתו לגמור אח"כ עם התינוקות אלא שצידד שם דכיון דלא אפשר יכול להיות דשרי גם אם לא יגמור ע"ש:

י דף פ' ע"ב. בד"ה ועל טוב וכו'. אבל בברכה על ההיפוך ח"ו וכו' בלא שו"מ. והא דלא נקט רק יזכר שמך ולא נקט גם מלכות. הלא בברכות דף מ' ע"ב פריך הש"ס מברייתא על ר"י דאמר כל ברכה שאין בה שו"מ אינה ברכה ומשני תני וכו' ע"ש וה"נ דכוותה תני יזכר שמך ומלכותך אלא שהתנא נקט לשון קצרה:

יא שם בא"ד. ואין עלי' קושיא ממתני' וכו'. ואע"ג דלדעתו שהיא דעתנו להלכה כל הברכות המוזכרות שם הן בשם ומלכות וא"כ איך יפרש דברכה זו היא בלא שו"מ. י"ל דהתנא סמך עלינו שנבין דאין מברכין על בפורענות בשם ומלכות וק"ל. ויה"ר שנזכה לברך תמיד רק על הטובה אמן:

תוכן העניינים

נפש חיה (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה