נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
דברי אגדה · מד
במדרש איכה רבתי. השביעני במרודים זה יו"ט הראשון של פסח דכתיב בו על מצות ומרורים הרוגי לענה מה שהשביעני בליל יו"ט הא' של פסח הרוני בליל תשעה באב לענה הוי ליל יו"ט הראשון של פסח הוא ליל תשעה באב ע"כ והדברים סתומים וחתומים וע' הקדמת הגאון בעל קצה"ח ז"ל לספרו שב שמעתתא אות ש' מ״ש בזה. וביום ט"ב תרפ"ט בזכרי בעניי את אשר עבר עלי בחג הפסח העבר כי בעוה"ר עולם חשך בעדי ביום אור והרהרתי במאמר המדרש הלזה עלה ברעיוני לבארו עפ"י ד"ק של מז"ה ז"ל בצל"ח פסחים (דף קט"ז ע"ב) בד"ה ועל דקדוקו שכתב סדר הפסח מצה ואח"כ מרור וכיון שמצה רומז לגאולה ומרור רומז לשעבוד הי' להקדים מרור למצה שהרי השעבוד קדים לגאולה אבל באמת אדרבה המרור הוא הגאולה האמתית שע"י שמרדו חייהם נשלם הזמן עכ"ל הזהב (ועמ"ש בשפלותי לעיל אות י"א). והנה יש לדקדק במדרש הנ"ל הרי מרור אין חיובו רק בשיעור כזית דמיקרי אכילה ומדוע אמר השביעני במרורים בליל פסח והלא שיעור שביעה הוא בכביצה (ע' ברכות מ"ט ב'). ואולם כשאוכל מקודם כזית מצה ומיד אחריו כזית מרור הרי הוא משלים לשיעור שביעה ונמצא כשאכל כזית מרור נעשה שבע בצירוף המצה משא"כ אם הי') אוכל מרור מקודם לא הי' שייך למינקט בי' לשון שביעה. והשתא יובן מאמר המדרש מה שהשביעני במרורים בליל פסח שצוה אותנו לאכול מרור אחר מצה דאז נשלם שיעור שביעה והרי לכאורה הי' ראוי לחקדים המרור המורה על השעבוד למצה הרומזת על הגאולה א"ו דהמרירות הוא עיקר הגאולה דקישוי השעבוד השלים הזמן וגרם החירות בהקדם וזה גופא הטעם שהרוני לענה בליל ת"ב שאנו סובלים כ"כ הרבה שאינו לנקימה ח"ו כ"א טובה רבה לסבב הישועה השלמה בבי"א וזאת נחמתנו. ומש"ה סיים קרא אבתרי' ואומר אבד נצחי וגו' אבל זכר עניי ומרודי וגו' זאת אשיב אל לבי דגם במצרים היו המרודים סבה לגאולה מוקדמת על כן אוחיל לישועה בקרוב: