נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
דברי אגדה · כב
עמוס ה'. א' - ב'. שמעו וגו' נפלה וגו' ביום ב' כ"ח ניסן תרס"ט ככלות ימי אבלי ואני עם נוח ביתי תחי' לאוי"ט ובני יחידי יחי' עמו"ש לבדנו בכפר דאוואס ואין שם איש יהודי לבוא להקימנו מישיבתנו על הארץ ולנחמנו אזי השי"ת ברחמיו המרובים שם כתובים אלה בפי וזה אשר חידשתי בס"ד. הנה הכתוב נפלה לא תוסף קום הוא מבהיל והכופרים בגאולה העתידה בבי"א מצאו מקום להסתבך בו אמנם חז"ל הקדושים בארו לנו בפ"ק דברכות (דף ד' ע"ב) דבמערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל. ובעניותי קשיא לי טובא דא"כ מה זה שאמר אנכי נושא עליכם קינה והרי מזמור מבעיא לי' ותו מדוע הקדיש שלא תוסיף עוד לנפול ואח"כ אמר קום איפכא מבעיא לי' למינקט כמורגש למבין ותו מה זה שמסיים נטשה על אדמתה אין מקימה הלא מפורש יוצא קום בתולת ישראל. ונראה לפרש עפ"י הידוע דגאולתן של ישראל נמשלה לשחר מפני שהיא באה אחר חשך אפלה כמו שהוא בסוף הלילה וכשהגיעו שונאיהם של ישראל לדיוטא התחתונה ר"ל אז השי"ת וגאלם וירוממם ודבר זה מפורסם במדרשים. ומעתה זאת היא הקינה אשר הקב"ה נושא עליהם נפלה כל כך עד שאין מקום להוסיף לנפול עוד אז ולא קודם קום בתולת ישראל אכל נטישה על אדמתה ולא נשקפה עוד בקרקע אין מקימה וזו ודאי קינה היא ותהי לקונה ומיושבים כל הדקדוקים הנ"ל. שוב ראיתי בזוה"ק פרשת ויקרא ודף ו' ע"א) שהרגיש בקושיא ראשונה שלו תלי"ת והכי איתא התם ודא קשיא מכלא דכתיב נפלה לא תוסף קום וגו' והאי דקא אמרי כלהו חבריא במלה דא שפיר הוא אבל אי פרשתא אתמר בארח נחמה הוינן אמרי הכי אבל בהאי קינה אתמר והא קרא אוכח הכי ע"כ לשונו הקדוש ורשם הג' הרחיד"א ז"ל בהגהות ניצוצי אורות אבל בהאי קונה אתמר בפסוק זה וכו' כתיב אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל ואין לפרשו כדברי הש"ס עכ"ל והוא כמו שהקשיתי. ועל מה שסיים בזוה"ק והא קרא אוכח הכי פירש הרחיד"א ז"ל שהכתוב מוכיח שאינו אלא קינה שהרי נאמר נפלה לא תוסף קום ויש שם זקף קטן להפסיק ומוכח שלא תוסיף לקום ח"ו עכ"ל ולפע"ד משמע טפי דכונת הזוה"ק לקושיתי השלישית דאח"כ מסיים קרא אין מקימה ולזה נתכוין במ"ש והא קרא אוכח הכי. ברם לפירושי נסתלקו כל הדקדוקים בקרא לפירושא דבני מערבא א). ואולם בזוה"ק שם ביאר הכתוב בפשיטות מסכים עם הנחת הטעמים וז"ל בכלהו גלוותא דגלו ישראל וכו' הוו ישראל חייבין לקב"ה ובתולת ישראל הות תבת לאתרהא בההוא זמנא דגזר עלה והשתא בגלותא דא בתראה וכו' נפלה ולא אוסיף להקימה לא כתיב מתל למלכא וכו' כך קב"ה בל זמנין דכנסת ישראל בגלותא כד הוה מטי ממנא היא אחיאת והדרת קמי מלכא והשתא בגלותא דא לאו הכי אלא קב"ה יוחיד בידהא ויוקים לה ויתפייס בהדה ויתיב לה להיבליה ות"ח דהכי הוא דהא כתיב נפלה לא תוסף קום ועל דא כתיב ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת היא לא תוסיף קום, כזמנין אחרנין אבל אנא אוקים לה וכו' ודא היא יקרא דבתולת ישראל ותושבחתא דילה וכו' כמאן דאחיד בידא דחברי' ויימא התנער קום כך קב"ה יוחיד בה ויימא התנערי קומי עכ"ל הטהור, והנה מ"ש דדא היא יקרא ותושבחתא דבתולת ישראל מובן מתוך ד"ק דהיינו משום שהקב"ה ייתי לגבה ויתפייס בהדה אבל בשפלותי אפשר להוסיף עוד שבח דבגאולות ראשונות שהיתה כנס"י קמה מעצמה בעזרת אנשים גדולים
*) א) ובשובי לביתי וחפשתי בספרים מצאתי בפתח עינים לרבינו חיד"א ז"ל שה בברכות שהביא בשם ס' כתנות אור כעין פירושי בגמרא ברם לא סיימוה קמי' כל מה שפירשתי המשך הפסוקים ע"ש אח"ז ראיתי בערבי נחל סו"פ בהר מ"ש בשם הקרוש מהרח"ו ז"ל וסיים שם במש"ה נפלה ולא תוסיף ד"ל כאשר נפלה כ״ב עד שלא תוסיף עוד ליפול דהיינו נפילה לארץ שהיא סופא דכל דרגין אז קום בתולת ישראל עכ"ל ולא ידעתי אם גם זה הוא מד"ק של הרח"ו או מחכמת הגאון בעל ערבי נחל ז"ל נובע. ושוב מצאתי למז"ה ז"ל בדרושי הצל"ה דרוש כ"א אות ו' כתב בכל יום נופלת יותר ובשתגיע עד דיוטא התחתונה אז תקום וזה פירוש נפלה ולא תוסיף כששוב א"א להוסיף בנפילה אז קום בתולה ישראל ע"כ והיינו ג"כ בפירוש הנ"ל וע"ש עוד. עכ"פ ראיתי דבעיקר באור הש"ס דידן כבר קדמו וזכו רבותינו האחרונים ז"ל:
שנמצאו אז ועזרו להקימה בבנין ביהמ"ק ע"כ בטלו מעשי ידיהם ככל מעשה אנוש וחרב בית תפארתנו ושבו ישראל לגלותם משא"כ לעתיד שיבנה השי"ת בעצמו ביהמ"ק ויקים סכת דור ע"כ יהי' בנין עולם אחל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח. ברם אכתי לא נתפרש בזוה"ק לפירושו דנחמה גדולה היא ויקרא דבתולת ישראל הוי א"כ במאי נתישב מה שהקשה הרי קרא בארח קינה אתמר וצ"ל דאעפ"כ קינה היא על שאין בכח כנס"י לקום מעצמה ואין איש גדול שיוכל לעזור לה. ומעתה א"ש מאד המשך הכתובים נפלה לא תוסף קום מעצמה בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין איש מקימה ועל דא ודאי יש לקונן שבדור אחרון לא נמצאו בישראל אנשים גדולים שיהא בכחם להקים בתולת ישראל ואולם בקינה זו כלולה נחמה גדולה דכיון שאין איש מקימה אזי ה' לבדו יקימנה ותהי' לה גאולת עולם השח"כ שמעו כלומר הבינו בית ישראל אשר אנכי נושא עליכם קינה כי היא נחמה באמת ולכן סיים בסוף הספר ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת וגו' ונטעתים על ארמתם ולא ינחשו עוד וגו' וק"ל. וככה אמרתי גם אני דכיון שאין איש ישראל לנחמנו ולהקימנו בודאי יקיים בנו השי"ת ברוב חסדו אנכי אנכי הוא מנחמכם והוא יתעלה בכבודו ובעצמו יקימנו קימה שיש בה הידור ושאין אחרי' נפילה והכנעה יקימנו ונחיה לפניו חיים ארוכים וברוכים עם כל הנלוים אלינו. ויקוים מקרא שכתוב (ירמי' ל"א י"ג) אז תשמח בתולה במחול. בתי הבתולה העדינה והטהורה תשמח כמה שעל ידי היסורים הרבים מחלו לה על כל חטאיה ותשמח בג"ע כשיעשה הקב"ה מחול לצדיקים. תובל בשמחות וגיל תבוא בהיכל מלך. היא תפרד למנוחה ואנחנו כלנו נבדל לחיים ארוכים בחורים וזקנים יחדו. ומסיים הכתוב עלינו והפכתי אבלם לששון ונתמחים ושמחתים מיגונם אמן כן יאמר ה':