אור ברסלב
נפש חיה (לנדא) דברי אגדה › יט

נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא

דברי אגדה · יט

יח

קהלת ז', א'. ויום המות מיום הולדו. יש להבין לפי מסקנת בית שמאי וב"ה בפ"ק דעירובין שנמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא א"כ אין ליום הלידה מעלה כלל ומאי רבותי' רקדא דיום המות טוב מיום הלידה כיון דגם בפ"ע אינו טוב, אמנם באמת הרגשתי בפסוק דקדוק חרש מדוע שינה ונקט המות בסתם בלא כינוי וסיים הולדו בכינוי וטפי הו"ל להשוות מדותיו ולכתוב ויום המות מיום הלידה או למינקט ויום מותו מיום הולדו. ועוד יותר יש לדקדק דהכינוי של הולדו אין לו בכאן מקום כלל דהרי לא נזכר בתחלה שם אדם אשר עליו יוסב הכינוי ועל מי קאי האי הולדו וחידוש שלא מצאתי מי שירגיש בזה. ולפיכך נלע"ד דהכינוי מוסב על תיבת שם האמור בראש המקרא והכי פירושא טוב שם משמן טוב, והיינו השם אשר האדם קונה לעצמו ע"י מעשיו הטובים, ויום המות טוב מיום הולדו של השם הטוב, דעכשו שנברא והלך בארח מישור ועסק במצות ובמעשים טובים והתקשט במדות טובות עד שנולד לו שם טוב בעולם הנה יום זה שקנה לו שם טוב בודאי יש בו מעלה יתרה ומ"מ יום המות טוב יותר מאותו יום וזה שפיר הוי רבותא כנלע"ד נכון. ובהכי א"ש הא דאיתא במדרש שמואל פרשה כ"נ שלשה שמות נקראו לאדם הזה אחד שקראו לו אביו ואמו ואחד שקראו לו אחרים ואחד שכתוב בספר תולדות ברייתו רבי אומר ואין אנו יודעין איזה מהן יקרים אם זה שקראו לו אחרים אם זה שקראו לו אביו ואמו בא שלמה ופירש ויום המות מיום הולדו ע"כ ואין הבנה לדברי המדרש מאי ראי' מכאן לענין השם ומז"ה מהר"י הכהן זצ"ל שם בפירושו לא העיר מאומה וגם הובא מאמר זה בס' כד הקמח נאות א':

אבל) וג"כ לא ביאר כלום. וראיתי במדרש קהלת רבה הגירסא רבי פינחס אמר אדם חביב בשמו ואיני יודע באיזה מהן בא שלמה ופירש טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו ע"כ וזה מובן שפיר דעיקר ראיתו מרישא דקרא אבל לגי' המדרש שמואל שלא הביא רק סיפא דקרא אינו מובן וגם לגירסת המדרש קהלת אכתי קשיא מנלן דהשם הזה טוב יותר משאר שמות. אכן לפ"מ שבארתי המקרא ניחא טובא דהא חזינן דקרא משבח את יום המות שהוא טוב מיום הולדו של השם הטוב שקראו לו אחרים מפני מעשיו אלמא דשם זה חביב מהשם שקראו לו אביו ואמו כמובן ויש מגירסת מדרש שמואל ראי' לפירושי ומדרש קהלת דנקט כל הפסוק הוא משום שרצה לפרש יותר למען דעת אהייא קאי האי הולדו וק"ל. בדם עדיין יש להתבונן מ"ט נקט קרא ויום המות וגו' ולא נקט קיצור טוב שם משמן טוב ומות מהולדו ומדוע תלה הכתוב בימים. וגלע"ד עפ"י הידוע שבחו של אדם אשר בהגיע קעו מוסר נפשו למיתה ברצון שלם ומכין עצמו לדרכו הרחוקה ובדרוש פירשתי מאמר הש"ס בברכות (דף י"ז ע"א) סוף אדם למות ולא אמר למיתה כמו דנקט להלן והכל למיתה הן עומדים שהוא משום דכונתו דאדם השלם אשר שם אדם נאה לו סופו למות בלבב שלם שהוא מכין עצמו לכך וכאלו עושה פעולה מעצמו למות אבל הכל היינו רובא דעלמא למיתה פתאום הם עומדים ואינם עושים מאומה ולא יכינו את אשר יביאו לעולם הנמול. איברא התם הכונה להכין עצמו כל ימי חייו אבל עכ"פ אם גם לאו כ"ע זוכים למדרגה זו מ"מ ביומו האחרון לפחות יש לכל בעל שכל להיות מוכן בנפש חפצה להחזיר פקודונו ליד בוראו אשר נתנו לו והיינו דנקט קרא ויום המות כלומר היום שמכין עצמו לכך. וא"ש מה דקשה דאפי' אי לא בעי למינקט סחם הו"ל עכ"פ לכתוב ועת המות דהרי המות בא ר"ל ברגע אחד ומהו הלשון ויום המות אלא דמיירי במי שמבין בי בא יומו והוא מכין עצמו דאז נחשב כל יומו האחרון שהוא יום המות ורק יום כזה טוב מיום הולדו ואגב יום המות נקט גם יום הולדו וק"ל). וזאת עיני ראו ולא זד ביום פטירת בתי המשכלת איך הכינה עצמה ומסרה נפשה למיתה כל היום בדעה צלולה ובלבב שלם בג"ע תהא מנוחתה:

תוכן העניינים

נפש חיה (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה