נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
דברי אגדה · ה
ביום פורים תרס"ט שאלה אותי בתי הבכירה נבג"מ אחר שמעה מקרא מגילה מה הי' טעמה של אסתר שביקשה מהמלך להנתן ליהודים אשר בשושן גם מחר לעשות כדת היום והלא כבר גמלא חפצה שנתבטלה הגזירה והיהודים ניצולו ומה בצע בהרבות שפוך דם עוד. ובעייני בזה עלה במחשבתי בס"ד עפ"י המבואר בה' כד הקמח לרבינו בחיי ז"ל (אות פ', פורים) וז"ל ואתם כתבו וכו' אשר נכתב בשם המלך אין להשיב ויש לשאול והיאך שואל להשיב הראשונות אבל תשובתו וכו' תוכלו לכתוב בשם המלך ותאמרו כי מה ששלח המן באגרות הראשונות שיהרגו הפרסיים לישראל לא כך היתה כונת המלך אלא שיהרגו היהודים בשונאיהם והמן זייף את השטרות וחתם אותם בטבעת המלך אשר בידו היפך מכונת המלך וכו' שאל"כ למה כתב מרדכי להרוג השונאים ודי לו שינצלו ישראל אלא בהכרח הוצרך לעשות כן וכו' ע"כ דבריו ז"ל. והנה כתוב במגילה דמרדכי שלח להגיד לאסתר ע"י התך אשר נתן הדת להרוג את כל היהודים אשר בכל מדינות המלך וגם את כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר וכו' ופירש הראב"ע ז"ל הכונה בשושן להשמידם היינו להשמיד היהודים אשר בשושן כי היא עיר היהודים ע"ש ולפ"ז יבוארו היטב דברי רבינו בחיי הנ"ל שהראה לה דבכתב הדת נאמר בפירוש מלבד מה שכתוב שם להרוג כל היהודים אשר בכל מדינות אחשורוש שוב סיים עוד אשר נתן בשושן להשמידם ופירוש להשמידם הוא להשמיד הפרסיים והמן שינה ראש המכתב, וכתב להרוג היהודים שבכל המדינות וממילא יושב כינוי להשמידם על היהודים שהזכיר ברישא ובאמת מוסב על הפרסיים ועי"ז הי' בידם לשנות הגזירה ונשאר הכתב הראשון כדת פרס ומדי דלא להשנאה דק שינו הפירוש וז"ש ונהפוך הוא אשר ישלטו וגו' ואולם אסתר חששה דאכתי אין בטחון לחיי עמה שהרי יוכלו האויבים להוכיח במישור שלא שינה המן ויש ראי' דהכונה היתה להשמיד היהודים דאל"כ כיון שכתבו להרוג הפרסיים אשר בכל מדינות אחשורוש למה הוצרכו לפרוט בהדיא בשושו להשמידם אטו
*) א) וכעת נדפס קונטרס מרב אחד נ"י וראיתי דגם הוא ביאר עד"ז:
שושן לאו בכלל מדינות המלך היא ומאי ס"ד שלא ללמוד שושן מן הכללות א"ו שיצאה הגזירה נגד היהודים ולכן ה"א דדוקא בשאר המדינות שהיו מעטים נמצאים בכל עיר מפזר ומפרד נתן הדת אבל שושן שהיתה עיר היהודים יצאה מכלל הגזירה דאין רצון המלך שיהרגו יהודים רבים הנמצאים בשושן והמה עדה שלמה וע"כ פירשו להדיא דגם בשושן להשמידם וא"כ עדיין הפחד במקומו עומד. לפיכך השכילה אסתר ובקשה מאה אחשורוש כי ינתן ליהודים אשר בשושן גם מחר לעשות בדת היום ושוב לא יהי' עוד פתחון פה להוכיח כנ"ל מפני שיהי' תשובה לדבר דהא דפרטו שושן להדיא הוא משום דשאני שושן מכל המדינות דגם ביום ארבעה עשר יהרגו בשונאיהם מה שאין רשות ליהודים אשר בשאר המדינות רק בשלשה עשר ולכן יצאה שושן מן הכלל באגרות הראשונות והבן. וכמדומה שהוא טעם נכון: