אור ברסלב
נפש חיה (לנדא) בעזר יושב תהלה הופך קינה לגילה אכתוב חידושים במסכת מגילה › דף יב.

נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא

בעזר יושב תהלה הופך קינה לגילה אכתוב חידושים במסכת מגילה · דף יב.

דף יא.

שאלו תלמידיו את רשב"י וכו'. כבר ידוע מה דקשה טובא בזה חדא מה שהקשו לרבם וכי משוא פנים יש בדבר והרי נימא אינהו לנפשיהו דגם לטעמא דידהו קשיא וכי משוא פנים וכו' אם נתחייבו מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש איך זכו לנס ובמה יפלא על טעמו של רשב"י מפני שהשתחוו וכו' טפי מלטעמם. ותו מאי קשיא להו כלל והלא עשו אז תשובה בצום ומספד ומש"ה אהני להו תשובתם שנתכפר להם עונם ונפטרו מהעונש דאין לך דבר שעומד בפני התשובה. ובספר הדרושים שלי דרוש כ"ו אמרתי בזה תלי"ת אופן נאה ומתקבל ע"ש ותרוה בדשן נפשך. וכעת אכתוב בס"ד אופן שני בהקדים לבאר הטעם מה שלא רצתה אסתר מקודם לסכן נפשה בעד עמה והוא פלאי. ונ"ל לומר בזה שבטחה בחסדי השי"ת שיושיע ברחמיו את ישראל עם קרובו אומתו סגולתו וכמבואר במדרש רבה ויקרא פרשה כ"ז דאפי' צדיק רודף רשע האלקים יבקש את נרדף. ואולם מרדכי לא הסכים לזה יען השכיל לדעת שאם לא יראו ישראל שאסתר עושה עכ"פ לפי דרך הטבע את אשר יש לאל ידה לעשות בעדם אזי יתיאשו מן הרחמים ולא יעשו תשובה כראוי וממילא הגם שיושיעם ה' ברוב רחמיו אבל ההצלה תהי' ע"י חסדי חנם של הקב"ה ולא ע"י מעשיהם ואז יהיו כמאן דאכיל דלאו דילי' דבהית לאסתכולי באפי' ולא ישאו פניהם מול פני עליון ב"ה (ועמ"ש בדרושים שלי דרוש כ' ובמקומות שרמזתי שם עליהם) וע"כ חפץ מרדכי שתבוא אסתר אל המלך ואז עיני היהודים תחזינה כי יש דרך להצילם ויעשו תשובה כפי כח יכולתם וישיגו הישועה בכח מעשיהם הטובים. ואע"ג דלקמן דט"ו ע"א מצינו שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים הרי דכלפי לייא וכמו שהשיב עלי חכם אחד מ"מ אין זו השגה דרק בתחלה אם לא היתה אסתר עושה מאומה היו ישראל מתיאשין לגמרי מן הרחמים לפי שלא האמינו בעצמם שיזכו לנס בלי שום עזר בטבע וכשראו שעשתה אסתר את האפשרי הרבו ברחמים וצום ובכי להיות לעזר שתצליח בדרך הטבע, אבל אח"ז שוב היו בטוחים בכח תשובתם דמעשי אסתר יצליחו ואינם צריכים עוד להצטער כ"כ ואולם אסתר זימנה להמן כדי שלא יסמכו ישראל ע"ז כאמור ויסיחו דעתן מן הרחמים והיא חפצה דכמקדם כן בכל עת רעה הלזו ירבו ברחמים ובתחנונים וע"י מעשה זו יראו ישראל שאין לסמוך עלי' לגמרי ומ"מ לא יתיאשו מן הרחמים שהרי כבר נעשו צעדים בדרך הטבע והבן. וזהו כונתו במ"ש כי אם החרש וגו' רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר כלומר דאז תהי' ההצלה שלא מצדם אלא ממקום אחר מחסדי השי"ת המרובים ועיין באבן עזרא שפירש בשם י"מ דהכונה על המקוה ב"ה ועפ"י דברינו יומתק מאד דהיינו שיעמוד להם הישועה מצד השי"ת ע"י חסדו חנם ולא מצד מעשיהם הטובים ובזה העיר אין אסתר דמן ההכרח לסכן עצמה כדי שיושעו ישראל בכח מעשיהם ואז ישבו ישרים את פני ה' ולא יבושו כאמור (וע' בחידושי על משניות ברכות פ"ה מ"ג סוד"ה תוי"ט ד"ה האומר). אמנם עדיין יש להבין דעת אסתר איך סליק אדעתה להניח הדבר על חסד ה' והלא לא נעלם ממנה כי יותר טוב שיהי' העזר מצד ישראל. ונלע"ד בהקדים לפרש המקרא בפרשת וילך ואנכי הסתר אסתיר וגו' שנתעוררו הקדמונים דאחר שעשו תשובה כמ"ש ואמר ביום ההוא הלא על כי אי אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה הרי שיתודו על עונם שזהו מעיקרי התשובה איך אמר אח"כ שיסתיר פניו ביום ההוא והלא תשובה מהניא לכל עון ולכל חטאת. ועפ"י דרכנו יבואר דחטא ע"ז חמור כ"כ עד אשר גם אחר התשובה הי' מן הראוי שלא להשיג עזר השי"ת כי קנא הוא רק מחסדיו הרבים היא לבלתי ידח ממנו נדח וממילא אין השב זוכה להארת פנים משום דאכיל דלאו דילי'. וז"ש ואנכי הסתר אסתיר פני ממנו ביום ההוא ר"ל אפי' אז שהתודה ושב אלי ואני מקבלו בתשובה וארחמהו ואצילהו מכל הרעות האלה מ"מ אסתיר פני ממנו דגם הטובה תגיע אליו בבחינת הסתרת פנים כי פנה אל אלהים אחרים וגדול עון זה מנשוא רק בחסד חנם מועלת התשובה ולכן יבוש לישא פנים נגד פני עליון וא"ש. ומש"ה אסתר שידעה דחטאם הי' מה שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר וא"כ גם אם יעשו תשובה יהי' הסתרת פנים עם הישועה ע"כ חשבה שאין כדאי להסתכן כיון דגם בלא"ה היתה בטוחה שיעזרם ה' ויושיעם משוטניהם אלא שלא יהי' ע"י מעשיהם ויבושו לישא פניהם אל ה' המאכילם חנם והרי גם אם תבוא אל המלך ועי"ז יתעוררו ישראל ג"כ יבושו לישא פניהם למעלה כאמור ואנכי הסתר וגו'. ועפ"ז דעת לנבון נקל לבאר מאמר חז"ל בחולין דף קל"ט ע"ב אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר כלומר מנין לה לאסתר דבחטא ע"ז אפי' אחר התשובה עזר השי"ת הוא מצד חסדו הגדול ולכן לא חפצה להשים נפשה בכפה בשביל זה ובאה התשובה ואנכי הסתר אסתיר דמכתוב זה יצא לה כן כמבואר. ואולם סברת מרדכי לא היתה כך משום דבאמת לא הי' חטא ע"ז ממש שלא השתחוו אלא מיראה אבל לבם הי' עם השי"ת נאמן וע"כ העיר מרדכי למוסר אזן ישראל וכן הי' דע"י תשובתם השלימה השיגו עזרת ה' בכח מעשיהם הטובים ובאו עדיו בזרוע וליהודים היתה אורה ושמחתם היתה שלימה כי לא בושו לישא עיניהם אל פני האדון ה'. ובהכי אמינא בעניותי כפי מיעוט השגתי ושפלות שכלי טעם על מה שלא נזכר השם בכל המגילה מפורש אלא ברמז ר"ת וס"ת וע' בהקדמת הראב"ע ז"ל וכבר דברו המפרשים הרבה בזה. ולפי דברינו י"ל בס"ד שהכתוב הורה בזה דהישועה באה ע"י תשובה ומעשים טובים שעשו ישראל שבאותו הדור ולא מצד חסד חנם של השם ב"ה כדקס"ד דאסתר ולפיכך השכילו כותבי המגילה ולא הזכירו את השם מפורש בהדיא להורות שלא הקב"ה לבדו בחסדו הי' בעוזרם כי אם שכר הוא להם חלף תשובתם הגמורה בצום ובכי ומספד וממילא מובן שנשאו עיניהם למעלה ופניהם לא יחורו מול פני העוזר ב"ה כביכול יען באו בזרוע ידם ומעשיהם הטובים. ומעתה יבוארו דברי תלמידי רשב"י כמין חומר בעזרה"י דכיון שידעו מכל האמור דהישועה של אותו הדור לא היתה בבחינת הסתרת פנים ח"ו אלא שהשיגוה בכח תשובתם והרימו ראש למעלה כמאן דאכיל דילי' לכן שפטו מזה שלא הי' עון ע"ז בעוכרם דהרי בחטא זה נאמר ואנכי הסתר וגו' א"ו שנהנו מסעודת אחשורוש ושפיר אהני תשובה שיגיע להם עזרם בשכר מעשיהם. וכששמעו מפי רבם שאמר הטעם מפני שהשתחוו וכו' התפלאו עליו וכי משוא פנים יש בדבר כלומר וכי בדבר זה דהיינו חטא ע"ז יש משוא פנים וכי היו יכולים לישא פנים נגד פני עליון אילו הי' חטאם חטא ההשתחויה לצלם והרי בזה כתיב גם אחר התשובה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ואנן ידעינן דגאולתם וישועתם היו בבחינת משוא פנים כדמוכח ממה שלא מצינו השם בכל המגילה ומדברי מרדכי ששלח לאסתר הכל כמו שבארתי לעיל. וע"ז השיבם רשב"י הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה וכו' היינו דכיון שהע"ז הי' מיראת נבוכדנצר מש"ה לא חמירא כ"כ ודמיא לשאר עבירות דאחר התשובה יש משוא פנים ובכח מעשיהם נושעו מיד אויביהם והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו דאעפ"י שהביא עליהם גזירה קשה כזאת בעבור חטאם שהשתחוו לע"ז והי' נראה לעין כל דדינם הוי כדין עוע"ז ממש דגם אחר התשובה הוי הסתרת פנים בכ"ז לא מלבו הי' רק לפנים ובעשותם תשובה נתקן הכל ובשמחה הודו לה' בעד חסדיו ולבם ועיניהם נשאו למעלה והדברים נכונים וראוים לאמרם בס"ד ואם אולי שגיתי בהשערותי אלה השי"ת יכפר בעדי:

בהט ושש אמר רב אסי אבנים שמתחוטטות וכו'. דריש ה' של בהט כמו ח' וכדדריש הש"ס ר"פ כיצד מברכין הלולים אחלי' וכו' וכדאמר בירושלמי פאה פ"ז ה"ה הובא בתוי"ט שם משנה ו' בד"ה כרם לא מתמנעין רבנן בין ה"י לחי"ת ע"ש. ובאמת מצינו כן בש"ס דידן בכמה דוכתי ומהם שבת דף ק"ה ע"א המון חביב נתתיך באומות ועמהרש"א שם. עירובין דף ק"א ע"א טובם כחדק שמהדקין וכו'. תענית י' ע"א וקרי בי' חכשרת ובודאי הכונה כמו הכשרת ע"ש וק"ל. במכלתין לקמן דף ט"ו ע"א ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו. וע' רש"י בעמוד שלפנינו בד"ה כצהרים והאי וסוחרת לשון סהרא הוא. מו"ק דף ב' ע"א בית השלחין וכו' ומתרגמינן ואת משלהי וערש"י שם. סנהדרין ק"ג ע"א בשער התוך אר"י משום רשב"י מקום שמחתכין וכו' ופירש"י התוך לשון חותך. שם ק"ח א' ואף על נח וכו' שנאמר ולא נח בהם ע"ש דדריש נה כמו נח. מנחות ל"ז א' א"ל ר' אבא לרב אשי ואימא ידך שבכח א"ל מי כתיב בחי"ת. ובע"כ ר' אבא הוי קס"ד כבעלמא דלא מתמנעי מלדרוש ה' כמו ח' ומש"ה הקשה אימא ידכה היינו יד כח אלא דרב אשי דחי לה משום דס"ל דהיכא דמצינן למידריש ככתיבתו עדיף טפי ע"ש וק"ל. שם נ"ג ב' לקול המולה גדולה וכו' אלא א"ל הקב"ה לאברהם קולך שמעתי וחמלתי עליהם ועמהרש"א שם שמפרש המולה כמו חמלה. שם ס"ו ב' נתעלס"ה וכו' ונתחטא באהבים ואומר כנף רננים נעלס"ה וכו' ונתחטא ופירש"י ז"ל ח' חטוי ונרשם שם עה"ג פי' דה' מתחלף בחי"ת ע"ש. שם ק"י א' וממאי דעיר ההרס לישנא דשימשא הוא דכתיב האומר לחרס וכו'. גם בלישנא קדישא דמתניתין מלכתא מצינו דלא דייק בהא כמו בדמאי פ"ז מ"ד מיחל ושותה וכ"ה בברייתא הובא בש"ס בכמה דוכתי ופירשו התוס' מוזג מלשון מהול במים. ובשביעית פ"ג מ"ד עושה סהר ופי' הרע"ב ז"ל כמו סחר וע"ש בתוי"ט. ובמקואות סופ"ה מטבילין בחרדלית ופי' הרע"ב כמו הר דלית וכתב התוי"ט בשם הרמב"ם והומר בו החי"ת במקום ה"א. אמנם רש"י ז"ל בחגיגה דף י"ט ע"א אחר שביאר מלת חרדלית סיים ורבינו האי גריס הרדלית ומשמע דלהגירסא חרדלית אינו מפרש בחילוף ה"א ע"ש והיינו משום דהיכא דאפשר ניחא לי' טפי לפרש כדכתיבא הגירסא בלי חילוף ואזיל לשיטתי' דגם מיחל ושותה פירש שהוא מחלל המע"ש כידוע למעיין. ובעוקצין פ"ג מי"א בש"א משיחרחר והביא הרע"ב אית דגרסי משיהרהר ע"ש ולא רצה לפרש גם הגירסא משיחרחר כמו משיהרהר ואולי לא ניחא לי' להחליף ב' החיתי"ן בההי"ן. ויותר לא מצאתי כעת ואפשר נמצא חילוף זה עוד בש"ס: ע"ב.

פירש"י ד"ה נערי לא גרסינן אלא ה"ג ארבב"ח וכו'. ע' הגהות הגאון מהרי"ב ז"ל מ"ש בבאור דברי רש"י ז"ל אלה עפ"י הנוסחא המובאת בע"י ואני ראיתי בחי' מגילה לרבינו בעל תוספות רי"ד ז"ל שהביא נוסחת מקצת ספרים מוכתר בנימוסו בעדי ופירש דעל שם גדולתו קראו לו יהודי לשון כבוד וגדולה והיו מתפארים בו כאדם שמתפאר בעדיו שלבוש בו ורבב"ח אריב"ל דלהכי קרי לי' יהודי וימיני מפני שאביו מבנימן ואמו מיהודה יעו"ש ולפי גירסא זאת גרסינן רבב"ח אמר בלשון פלוגתא על רב נחמן ואולם אם לא נגרוס בעדי אז לא ידענו עדיין מאומה מדברי ר"ן במה יישב המקרא וצ"ל דרבב"ח פירש דבריו שהי' מוכתר בנימוסו ע"י יחוסו שהי' מצד אביו מבנימן ומצד אמו מיהודה ויש להגיה אמר רבב"ח בלשון פירוש לדברי ר"ן ולא בלשון פלוגתא. וזהו לפע"ד כונת רש"י ז"ל שמחק תיבת בעדי ושוב אינו מובן מאי קאמר ר"ן וע"כ סיים אלא ה"ג אמר רבב"ח משום שבא לבאר דברי ר"נ ואינו חולק עליו. ולפ"ז גרסינן בפירש"י בעדי לא גרסינן. ועמ"ש בספר מקום שמואל שער התירוצים ביאור נאה בדברי רש"י הללו ומ"מ לפי דבריו לא יתכן כ"כ לשון אלא ה"ג ויותר הו"ל לרש"י ז"ל לומר משום דה"ג וק"ל:

תוס' ד"ה שפרחה. בירושלמי מפרש וכו'. קצת חידוש שלא העירו מהיכא יליף תנא דמתניתא למלתי' דבא גבריאל וכו'. וע' בדברי אגדה שהקדמתי בראש חבורי אות ו' מה שהבאתי בזה:

דף י"ד ע"מ גמ'. מאי דרוש. כתב בקרבן נתנאל ולא ס"ל הך דשמואל דלעיל דף ז' שנאמרה אסתר ברוח הקדש לקרות עכ"ל. ובמחכ"ה דבריו תמוהים דמי איכא למ"ד שלא ניתנה לקרות. ותו למאי איצטריך להא והרי אפי' לשמואל ג"כ קשה מאי דרוש דאטו ברוה"ק יכולים לחדש דבר מעתה וכמ"ש בירושלמי דכמה זקנים נצטערו ע"ז דכתיב אלה המצות שאין נביא עתיד לחדש דבר ומרדכי ואסתר מחדשים מצות קריאת המגילה ובע"כ איצטריך ק"ו. ויכול להיות שהוא ט"ס בקרבן נתנאל וצ"ל וס"ל הך דשמואל שנאמרה לקרות ולא ס"ל כהני תנאי שניתנה לכתוב דלדבריהם דרשינן בספר מה שכתוב במגילה וא"צ לק"ו. אבל אין נראה להגיה כן. ותו דגם לפ"ז לא א"ש משום דלפע"ד אפי' למאי דקיי"ל דניתנה לכתוב אכתי אין ראי' אלא דניתנה מגילת אסתר לכותבה בספר אבל לא לקרותה מידי דהוה אהא דאמר זכרון מה שכתוב בנביאים דאפ"ה אין קורין בנביאים ומש"ה פריך מאי דרוש לענין מצות קריאה וכמו שכתבתי לעיל דף ז' ע"א דהש"ס דידן שם לא מיירי רק בכתיבה אבל לענין קריאה הוי ניחא לי' שחידשו חכמים ולא כהירושלמי שנצטערו על הקריאה יעו"ש בדברינו ולפ"מ שבארתי כאן יונח יותר משום דהש"ס סמיך אהא דהכא דדרוש ק"ו לענין קריאה וזה ברור ודברי הגאון בעל ק"נ ז"ל תמוהים:

רנ"א קריית' זו הלילא. כתב אא"ז הגאון זצ"ל ביה"מ הלכות חנוכה דלא קיי"ל כר"נ אלא כתירוצא קמא משום דרבי יצחק דאין אומרים הלל על נס שבחו"ל משום דסתם גמרא משני הכי ועוד דלתירוץ רב נחמן משמע דאי לאו האי טעמא היו אומרים הלל על נס אסתר ולא כר"י ואנן קיי"ל כר"י שהרי הרי"ף והרא"ש הביאו שם במקומו הא דר"י להלכה יעו"ש. ובעניי תמהני היכי מוכח מדבריהם דהלכתא כרבי יצחק והרי הביאו כל ג' התירוצים ושינויא דרבא בסוף א"כ משמע דכרבא קיי"ל. והיותר תמוה שנעלם ממאור עיני מז"ה ז"ל מ"ש הרמב"ם ז"ל שם בהלכה ו' וז"ל ולא תקנו הלל בפורים שקריאת המגילה הוא ההלל ע"כ הרי מפורש כר"נ. ועמג"א סי' תרצ"ג סק"ב ובפמ"ג שם דקיי"ל כרבא דהוא בתראה ועכ"פ לא כתירוץ הראשון ועשו"ת שיבת ציון סי' כ"ב וח"ס או"ח סי' קצ"ב. גם מ"ש שם מז"ה ז"ל דמשום דאנן קיימינן כתירוץ ראשון ע"כ בחנוכה שלא הי' נס שבחו"ל תקנו אמירת הלל ולא קריאת מגילה משא"כ לר"נ הי' ראוי גם בחנוכה לתקן קריאה במקום הלל ע"ש. קשיא לי א"כ מ"ט לא פריך הש"ס הכא אתירוצא דר"נ מחנוכה. וע"כ נלע"ד ליישב כל עיקר קושית מז"ה ז"ל מהא דחנוכה דהרי בלא זה דברי ר"נ קשים להולמן מאי משני קריית' זו הלילא והרי אכתי קשיא מ"ט לא תקנו הלילא גופא ולמה תקנו מקרא מגילה במקומו א"ו צ"ל דכיון דקיי"ל כרוב התנאים החולקים על רבי יהושע לעיל וס"ל דניתנה לכתוב דדרשי בספר מ"ש במגילה מש"ה תיקנו לקרותה מק"ו והוי במקום הלל ואולם בחנוכה שלא ניתנה לכתוב לא תיקנו משום ק"ו שיקראו בספר דהרי סגי בהלל מק"ו וזה פשוט. וע' בח"ס שם שהקשה לר"נ מ"ט לא תיקנו הלל והלא הי' קשה בעיניהם מעיקרא לחדש קריאת המגילה ותירץ דבע"כ מקרא מגילה עדיף ומש"ה נדחקו אכנה"ג יעו"ש. אבל למאי דכתיבנא אדרבה כיון שכבר מצאו מקרא כתוב בתורה שיש לכתוב המגילה שוב הי' קל להם לתקן הקריאה כאמור וק"ל. גם מש"ש מז"ה ז"ל ביה"מ בפשיטות דהק"ו ומה מעבדות לחרות אמרו שירה בודאי ק"ו זה לא קאי על שירת הים דאז הי' ממיתה לחיים אלא קאי על אמירת ההלל בעת צאתם ממצרים ע"ש. נפלאתי מאד הלא רש"י ז"ל כאן פירש בהדיא מעבדות לחרות ביציאת מצרים אמרו שירה על הים אך בטו"א תמה באמת על פירש"י ז"ל ופירש מדעתו כמ"ש אא"ז הגאון ז"ל ע"ש: ע"ב.

והיתה נפש אדוני צרורה בצה"ח. כתב רבינו המהרש"א ז"ל האי קרא לפרש ענין הדרש אין לו מקום כאן וצ"ע עכ"ל. ושמא יש ליישב דשייך להקודם דאחר שנתנבאה לו שיכשל במילתא אחריתא התפללה עליו דאעפ"כ תהי נפשו צרורה בצרור החיים. ועוי"ל דהכי קאמרה לי' אם לא תהי' לך זאת לפוקה אע"ג דאיכא אחריתי מ"מ בחדא מילתא תהי נפש אדוני וכו' אבל אם גם עתה ח"ו תכשל יהי' אז כדין עבר ושנה חלילה ע"כ השמר לך בפעם הזאת שלא ירתק חבל הכסף בפעם האחרת וק"ל:

תוס' ד"ה מורד. וי"ל דהכא ה"פ וכו'. עטו"א ולפע"ד בשבת תירצו התוס' עצמם כן דוק ותשכח ואפשר גם בסנהדרין כונתם כן הגם שכתבו לקבל עדות ולפ"ז תירצו שם שני תירוצים א' בלשון וי"ל וב' בלשון ונראה יעו"ש והשתא א"צ הגהת מהר"ם לובלין ז"ל בתוס' יעו"ש ודו"ק. וראיתי בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סימן ע"ד מה שהקשה דו"ז הגאון מהר"ש ז"ל על התוס' וז"ל ודע דמ"ש התוס' לתרץ סתירת הסוגיות דהא דאמרי' במגילה דא"צ למדייני' היינו כשאר ח"מ אבל עכ"פ צריך לקבל עדות ולידע אם הוא מורד במלכות לאו מילתא דפסיקתא הוא ורש"י ע"כ לית לי' הך חילוקא דבסנהדרין י"ח ע"ב גבי כה"ג מעיד ומעידין אותו פריך הגמ' והא כתיב והתעלמת וכו' ומשני מעיד למלך ופריך והא תנן מלך לא דן ולא דנין אותו ופירש"י כיון דלא דנין אותו מאי סהדותא בעי וכו' ואי כסברת התוס' לא פריך הגמ' מידי דילמא מיירי שהכה"ג יודע עדות שזה מרד במלכות והפי' מעיד למלך שזה מרד בו וא"צ למדייני' אפ"ה סהדותא בעי וצריך לקבל עדות וכו' א"ו רש"י לית לי' הך חילוקא דהתוס' הנ"ל וצ"ע עכ"ל. ובמחכ"ה לע"ד לק"מ שהרי התוס' ז"ל שם בד"ה מעיד הקשו דלוקמה בעדות החודש דכהן גדול מעיד ותירצו דמעיד משמע לכל דבר בין באיסורא בין בממונא דומי' דמלך לא מעיד דמיירי בממונא יעו"ש וא"כ איך אפשר לאוקמה דוקא במעיד על מורד במלכות והרי בע"כ איירי בעדות ממון ושפיר יכול להיות גם לפירש"י ז"ל כחילוקם של התוס'. וצ"ע על דו"ז הגאון ז"ל שלא ראה דברי התוס' שם במקומו:

תוכן העניינים

נפש חיה (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה