אור ברסלב
נפש חיה (לנדא) בעזר יושב תהלה הופך קינה לגילה אכתוב חידושים במסכת מגילה › דף ב:

נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא

בעזר יושב תהלה הופך קינה לגילה אכתוב חידושים במסכת מגילה · דף ב:

דף ב.

גמ'. ורמינהו אר"י וכו' מיהא קרינן ואפי' בזה"ז. בחי' הרשב"א ז"ל פירש מדמפליג בין נכנסין לשאין נכנסין ולא מפליג בין בפני הבית בין שלא בפה"ב ש"מ דאפי' בזה"ז איתא עכ"ל ובטו"א השיג ע"ז דקשיא מנ"ל למידק מהא דאפי' בזה"ז נמי איתא וכמש"ל ע"כ וכונת הגאון ז"ל על מ"ש בסמוך להקשות על פירש"י אליבא דרע"ק דאפשר דקמ"ל דין דזמן הבית משום דרוש וקבל שכר כן ה"נ הכא אליבא דר"י י"ל דקמ"ל חילוק בין מקום שנכנסין לשאין נכנסי' השייך בזה"ב. ודבריו ז"ל תמוהים בעיני דאזיל לטעמי' שהשיג על פירש"י ז"ל אבל לפ"מ שבארתי לעיל לדחות השגתו גם הא ליתא והכא עוד יותר מוקשה לומר דר"י השמיט חילוק בין זה"ב לזה"ז הנחוץ לנו לדעת וחילק טפי בין נכנסין לא"נ דלא שייך רק בזה"ב משום דרוש וקבל שכר ובפרט דר"י תלמיד רע"ק הוה ומסתמא לא ראה ביהמ"ק בבנינו כלל ע"כ פירושו של הרשב"א נכון לפע"ד. ועמ"ש בס"ד למעלה לענין ספקו של הרב ראש יוסף ז"ל וע' בפני יהושע ואין להאריך בזה:

ואימא פרזים בי"ד מוקפין בי"ד ובט"ו כדכתיב להיות עושים וכו'. בראש יוסף כתב דאי אימא י"ד וט"ו למוקפין וכו' ליכא לשנויי כשושן וכו' ע"ש. ולפע"ד מעיקרא דקושיא ליתא דכיון דהמקשן אקרא קא סמיך וכל קושיתו מהא דכתיב בהדיא להיות עושים את יום י"ד ואת יום ט"ו לא שייך לשנויי כשושן דאין לדחות משמעות הכתוב מחמת הסברא לדמות לשושן ומה מקום לומר כשושן אם הכתוב קורא בחיל שיש לעשות שני הימים ומש"ה איצטריך לדחויי הראי' מהמקרא דאתי את ופסיק ושוב פריך דילמא אי בעו בי"ד ואי בעו בט"ו ואהא קאי קרא והוא"ו של ואת היא ו' המחלקת דאו או קאמר קרא ודחי לה משום זמנו של זה וכו' אבל בלא דחיי' זו לא מצי לשנויי כשושן כיון דקרא הוי משמע שיש שקוראין באיזה מן הימים האלה כפי רצונם אבל אח"כ כשמקשה ואימא בתליסר שפיר משני הש"ס כשושן כיון דלא פריך מקרא וז"פ וברור ואולי גם הרב ראש יוסף ז"ל בישובו נתכוין לזה אם גם לשונו אינו מורה כך יעו"ש:

מה להלן מוק"ח מימות יב"ן וכו'. עטו"א מ"ש על מה שלא אמר מימות משה ועמ"ש במשנה בד"ה מימות יב"ן:

הא קמ"ל דשיעורא דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא, בטו"א כתב דהא דאמר בפסחים שיעורא דמיל כממגדל נוניא לטבריא היינו גבי חמץ דלחומרא משערינן במיל המקובץ מאמות קטנות והכא דלא שייך חומרא וקולא משערינן באמות גדולות שהוא מיל סתם ושיעורו כמחמתן לטבריא ע"ש. ונלע"ד ראי' לד"ק ז"ל משינוי לישנא דגמרא דהכא הגירסא דשיעורא דמיל כמה הוי וכו' והתם בפסחים אמר סתם דשיעורא דמיל כממגדל וכו' ולא גרס כמה הוי ומה טעם בשינוי זה א"ו דהכא מיירי במיל סתם שאליו כיונו ברוב המקומות ע"כ אמר כמה הוי דהיינו דכך הוי בעלמא וזו מדה בינונית לסתם מיל אבל התם לא קאי אלא אענינא דהתם דהיינו חמץ דהתם הוי שיעורא כממגדל נוניא ועד טבריא מש"ה לא אמר כמה הוי דהי' משמע דכן היא המדה בסתם וכדברי הרטו"א ז"ל וזה עזר נכון וק"ל:

ואר"י ואיתימא רחב"א וכו'. כתב בטו"א קק"ל דהא בפ"ק דסנהדרין אשר תשים לפניהם אשר תלמדם מבע"ל אר"י ואיתימא רחב"א אלו כלי הדיינים הו"ל לאתויי הכא ה"נ מה"ט כדמייתי להו לאינך עכ"ל ואפשר לומר דהכא מלבד מה דר"י ואיתימא רחב"א הוא בעל המימרות הקפיד הש"ס שיהיו גם הענינים שייכים אהדדי דהא דמנצפ"ך צופים אמרום שייך למכלתין דגם כל עיקר מצות מגילה צופים היינו הנביאים תקנוה וע' בירושלמי בפרקין הלכה ה' רשב"ן בשם ר' יונתן שמנים וחמשה זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים היו מצטערין על הדבר הזה אמרו כתיב אלה המצות וכו' אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר וכו' רב ור"ח ור"י ובר קפרא וריב"ל אמרו המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ע"כ ופירש ביפ"מ כפשוטו שנאמרה כבר ומ"מ נתאחרה לכתוב בימי הנביאים ע"ש ומ"ש עליו בשירי קרבן ועכ"פ הוי סוגית הירושלמי זו ממש כעין משא ומתן של גמרא דידן בהאי דמנצפך דפריך מהא דאין נביא רשאי לחדש ומשני שכחום וחזרו ויסדום מש"ה שייכא מימרא זו כאן ואח"כ נקיט הא דתרגום של נביאים יב"ע אמרו מפי חגי זכרי' ומלאכי שהם מאנשי כנסת הגדולה שבכללם מרדכי בלשן מתקן המגילה וגם משום דעל מה דקאמר תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מסיים הש"ס שכחום וחזרו ויסדום ואח"ז נקיט הך דוראיתי אני דניאל וגו' משוה דאמר זה חגי זכרי' ומלאכי ונמצא שהמימרות שייכות כולן לכאן ומש"ה לא מייתי הך דפ"ק דסנהדרין אע"ג דר' ירמי' ואיתימא רחב"א אמרה משום דאין לה ענין לכאן כלל והכא לא חשיב אלא מה שיש לו ב' מדות שהענין נמשך לכאן ומרא דשמעתא הוא ר"י ואיתימא רחב"א. אבל אין לומר שלא הקפיד רק על שייכות המימרות דא"כ מ"ט לא מייתי הא דפ"ח דיומא דף פ' ע"א שיעורים של עונשין הללמ"מ אחרים אומרים ב״ד של יעבץ תיקנום והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא שכחום וחזרו ויסדום וזה הוי ממש כפלפולא דהש"ס בהאי דמנצפך א"ו כדאמרן דקפיד גם על בעל המימרות שיהי' אחד כנלע"ד:

רש"י ד"ה מה להלן מימות יהושע. ולא גרסינן וכו' מדברי הר"ן ז"ל שכתב ועוד דבגמרא אמרינן דילפינן פרזי פרזי וכו' מה להלן מוקפות דידהו מימות יהושע אף כאן מוקפות דידהו מימות יהושע עכ"ל משמע שהי' גורס בגמ' מוק"ח ויישב הנוסחא במ"ש מוקפות דידהו שלא יוקשה מ"ש רש"י ז"ל דהא פרזים לאו מוקפין נינהו וק"ל:

תוכן העניינים

נפש חיה (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה