אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן צח

סימן צז

ב"ה יום כ"ז טבת תרל"ו לפ"ק קאליש.

לכבוד ידידי חותני הגאון הגדול המובהק מאור הגולה צדיק תמים נר ישראל כבוד קדושת שמו תפארתו מהו' יהושע שליט"א האבד"ק קוטנא.

יקרת מכתבו קבלתי ומראשית כזאת הודעתי אשר שלחתי הקונטרס הי' כוונתי על סוף דברי שדברתי בדברים אשר פלפל כבוד גאונו נ"י. אך בראשית אמרי אין לי עתה עסק בהן אך כאשר השגתי מכתב כבוד גאונו שנית שמתי עיוני בדבריו הנחמדים מזהב ומפז רב כולם נכוחים למוצאי דעת:

אך בדבר אשר כתב כבוד גאונו על אשר נסתפק הרב הג' ר' שמואל העליר במת שיש בו פותח טפח ויהי' בו חלל טפח משום דמבואר בתוספ' שהביא הרא"ש דצריך ד' טפחי' והר"ש מחלק דבכזית די בטפח וביותר מכזית צרין ד' טפחים וע"ז כ' כבור גאונו דהא דפתחו בד' משום שסוף הטומא' לצא' וסוף טומא' לצא' אינו רק מדרבנן לדעת רוב פוסקים עיין מג"א סימן שמ"ב בודאי יש להתיר בספק קברי עכו"ם וכתב כבוד גאונו דכן רגיל להורו' בפשיטו' במתי עכו"ם לנעול דלתי ביתו שאינו אלא משום סוף טומא' לצאת שהוא מדרבנן ובספק קברי עכו"ם בודאי יש להתיר וכל זה להתלמד במקום אחר אבל בנ"ד אין ענין לזה כלל שלא אמרו סוף טומא' לצאת אלא בביב הקמור דפרק ג' דאהלו' וכן במת בבית או במגדל דכל הנהו סופם לצאת לפיכך גם ביש פותח טפח כל שהוא יותר מכזית פתחו בד' אבל קברים הללו שאין סופן לצא' ונקברו ע"מ שינוחו שם עד אשר ישיני אדמת עפר יקיצו ואין סוף הטומאה לצאת בודאי די בפותח טפח עכ"ד כבוד גאונו:

ולא אוכל להבין דבריו הקדושים דהא דאית' בתוספ' דבמת צריך ארבע' טפחים לא הוי משום סוף הטומאה לצאת דזה הוא להחמיר מדרבנן וכאן הוא להקל דכל שאין מהצד פותח טפח הטומאה בוקע' ועולה אבל כשיש פותח טפח הטומאה יוצאו' לחוץ ואינו בוקע' ועולה ובתוספת' איתא דבמת צריך ארבע' טפחים וכאשר חילק הר"ש דרק בכזית די בטפח דיוכל לצא' דרך הטפח אבל במת או ביותר מכזי' דלא יוכל לצא' דרך הטפח צריך ד' טפחים או טעם אחר יש בדבר דביותר מכזי' צריך ארבע' טפחים שתצא הטומאה משם ולא תבקע ועולה ואין זה ענין לסוף הטומאה לצא' ואדרבה היכא שאין הטומאה עתיד לצא' משם גרע טפי דשוב הטומאה בוקע' ועולה. ובאמת דברי הר"ש צריך עיון דלפי פשטות הענינים ולפי המשנה שלנו די בטפח דכל שיש טפח שזה שיעור שתצא הטומאה דרך שם דשיעור יציא' הטומאה הוא בטפח ואין חילוק אם כאן הוא כזית מן המת או יותר מכזית או מת שלם דמכל מקום כיון שיש מקום לטומאה לצא' אינה בוקע' ועולה אבל לשיט' הר"ש יש לחלק בזה דכל שהטומא' גדולה יותר מכזי' צריך ד' טפחים שיוכל להעביר גוף הטומאה או טעם אחר ואי לאו הכי הטומאה בוקע' ועולה והיכא שאין הטומאה עתידה לצא' משם גרע לנידון זה:

וכן מה שכתב כבוד גאונו דכן רגיל להורו' במת עכו"ם שהכהן נועל דלתי ביתו שאינו אסור אלא משום סוף טומאה לצאת שהוא רק מדרבנן ולא חיישינן בקברי עכו"ם גם זה איני מבין דכל זמן שדלתי הכהן נעולים אין כאן שום טומאה ולא שייך בזה סוף הטומאה לצא' דהא הטומאה לא תבוא בתוך ביתו של כהן אך האיסור הוא רק בעת שנפתחים הדלתות שהכהן שם ובעת שהכהן יוצא ונכנס שפתוחים הדלתו' אז נטמא אך אם דלתו' שהמת שם נעולים אז עדיין טמא משום שסוף הטומאה לצא' וזהו רק מדרבנן וגם אנכי חפצתי להתיר בעת שדלתי המת נעולים מטעם דסוף הטומאה לצא' הוא רק מדרבנן אך זאת אינו ביד הישראל לנעול דלתי העכו"ם שהמת שם:

ונסתפקתי אם אפשר להתיר מטעם ספק דשמא בשעה שנפתחו דלתי ישראל יהי' דלתי העכו"ם שהמת שם נעולים והוי כעין ס"ס כיון דזאת הוא עכ"פ ספיק' אם קברי העכו"ם מטמאים דהרבה מקילין והוי ספק ספיק' כדאי' גבי ציר דנים טמאים שהביא הש"ך בסימן ס"ו ס"ק י' בשם הסמ"ק דדגים מלוחים רמו הערינגע"ש מותרים מטעם ס"ס ספק אם נמלחו עם דגים טמאים אם לא ואם תימצי לומר נמלחו שמא לא הי' בהם שומן ואז צירם אינו אסור רק מדרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא וכ"כ שם הש"ך לענין ביצה ופירשתי הדברים דהפירוש הוא כך דמדאוריי' הוי ספק ספיק' ספק שמא לא נמלחו עם דגים טמאים ואת"ל נמלחו שמא אין בהם שומן וגם כן מותרים מדאוריי' והוי ס"ס ממש ולענין דרבנן די בספק אחד דבדרבנן אסור אף באין בהם שומן די בספק אחד דשמא לא נמלחו עם דגים טמאים וכן כתב בפירוש בדיני ספק ספיק' אות ט"ז אחר שהביא דברי הסמ"ק הנ"ל כתב וז"ל ור"ל מהתורה מיהו מותר מס"ס ואע"ג דמדרבנן אסור אף באין בהם שמנונית מכל מקום הוי ליה ספיקא דרבנן שמא לא נמלחו עם הטמאים ולקולא יעו"ש:

וא"כ הוא הדין בנידן דידן הוי ספק שמא מת עכו"ם אינו מטמא באוהל ואת"ל שמטמ' שמא בשעה שיפתח פתח שהישראל בתוכו לא יפתח פתח שהמת עכו"ם בתוכו ואינו טמא רק משום סוף הטומאה לצא' והוא רק מדרבנן ושוב ספק דרבנן ולקולא ותלינן לקולא דמת עכו"ם אינו מטמא באוהל והיינו כנ"ל דמדאוריי' מותר מטעם ספק ספיק' שמא מת עכו"ם אינו מטמא באוהל ואת"ל שמטמא באוהל עדיין הוא ספק שמא בשעה שפותח ישראל את פתחו אין פתח שהמת עכו"ם בתוכו פתוח ואינו מטמא באוהל מדאוריי' ואינו כאן חשש דאוריית' רק חשש דרבנן ובדרבנן שוב תלינן לקולא דמתי עכו"ם אינן מטמאין באוהל כן רציתי לומר אך אפשר דאין זה ספק ספיק' כיון דהוי מלת' דעבידא לאיגלויי אם פתח העכו"ם פתוח באותו שעה ומה גם אם פתח העכו"ם נגד פתחו של ישראל דאיכא חשש דשמא בשעה שיפתח הוא פתחו יראה גם פתח העכו"ם פתוח ולא יהיה ס"ס. אך עכ"ז אפשר דמקרי ס"ס ובלילה בשעה שפתחי העכו"ם סתומים בודאי מותר הכהן לישן בביתו ולצאת קודם אור הבוקר טרם שיפתח פתח העכו"ם דלענין סוף הטומאה לצאת בודאי נוכל לסמוך דקברי עכו"ם אינם מטמאים. אן מה שנראה מכבוד גאונו דתמיד יש להתיר איני מבין דעתו דאם כוונתו בשעה שדלתי ישראל נעולים בזה בודאי מותר ואין כאן אף חשש דרבנן כדאי' בט"ז בסימן שע"א סק"ט ובש"ך ס"ק י"ב וימחול כבוד גאונו לברר לי דעתו. והשיב לי אח"כ חותני הגאון נ"י שגם כוונתו הי' כן:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.

סוף הספר

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה