נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן צו
לכבוד הרב הגאון החסיד נ"י ע"ה פ"ה החריף ובקי כש"ת מו"ה שמואל העליר ג"י.
עוד בענין הנ"ל הנה בש"ע יור"ד בסי' שע"א בסעיף ד' בהגהה איתא שני גגין שאינם נוגעים זה בזה אע"פ שאין בניהם רק פחות מג' לא הוי חיבור לטומאה דלא אמרינן לבוד להחמיר ע"כ.
וכתב ע"ז הט"ז בס"ק ה' וז"ל דלא אמרינן לבוד להחמיר לכאורה משמע אבל להקל אמרינן לבוד והוא תמוה דא"כ לא תמצא טומאה יוצאת או נכנסת דרך נקב דנימא כלבוד דמי והוי סתום ועיינתי במקור הדין דכ' מהרי"ו וז"ל הר"ר יעקב שאלני אם אמרינן לבוד גבי אוהל המת כגון ב' בתים הסמוכים זה לזה בבנין פחות מג' טפחים ומת באחד מהם והשבתי לו דלא אמרינן לבוד וראי' מפ"ו דערובין גבי עור העסלא ובסוכה בפרק הישן גבי קורות הבית שאינם מכוונות עיין שם בגמרא ורש"י עכ"ל ועיינתי בפ"ק דערובין כתבו שם התוס' דבטומאה לא אמרינן לבוד ולא זכרו מחומרא כלל ובפרק הישן בדף כ"ב אמרינן אבל אין בניהם פותח טפח ביניהן ועל גביהן טהור פירוש רש"י וה"ה באין מכוונות שע"ג טהור ותחתי' טמא דכיון שיש בה טפח מביא טומאה לכל אורך שתחתי' עכ"ל משמע דהטומאה יורדת למטה ומטמא מה שבתחתונה דאין שם חציצה ואי ס"ד דאמרינן לבוד לקולא אמאי יטמא מה שבתחתונה אע"פ שלא אמרינן חבוט רמי מ"מ להוי כסתום ויהי' חציצה לטהר מה שלמטה אלא ודאי לטומאה לא אמרינן כלל לבוד וא"כ צריכין לומר מה שכתב כאן רמ"א דלא אמרינן לבוד פירוש אפילו להחמיר עכ"ד הט"ז:
והנה מה שהביא לעיין בדברי התוס' בפ"ק דעירובין דשם כתבו התוס' דבטומאה לא אמרינן לבוד ולא זכרו מחומרא כלל תמוה מדוע לא הביא דברי הגמרא בסוכה בדף י"ח שמשם המקור דבטומאה לא אמרינן לבוד ושם מבואר דאין חילוק בין לקולא בין לחומרא:
דהנה שם איתא בסוכה אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטה בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט ובשפודים לא הוי מיעוט והני מילי מן הצד אבל באמצע פליגי בה ר' אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע מ"ט דמ"ד אין לבוד באמצע דתנן ארובה שבבית ובה פותח טפח טומאה בבית כולו טמא מה שכנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור ואידך שאני הלכות טומאה דהלכתא גמירי לה:
ואם נימא לחלק בין לקולא בין לחומרא דרק לקולא אמרינן לבוד ולא לחומרא אין ראי' כלל מטומאה לסוכה דשם בסוכה אמרינן לבוד להקל שלא תפסל הסוכה באויר ושם בטומאה צריכין לומר לבוד לחומרא שיטמא מטומאה שתחת ארובה כל אשר בבית או להיפך שיטמא הטומאה בבית הכלים שתחת ארובה וע"כ דאין חילוק בין לקולא בין לחומרא:
ומה שהקשה הט"ז דע"כ לא אמרינן לבוד להקל בטומאה דא"כ לא יכנס הטומאה בטפח לטמאו' דהרי אמרי' לבוד זה לא קשה דבודאי בזה הלכתא גמירי לה דהטומאה יוצאת דרך טפח וכן מוכח שם בסוכה דמביא דבטומאה לא אמרינן לבוד ומביא מארובה בבית ומביא הסיפא דבאין בה פותח טפח ג"כ הדין כן ולמה לא מקשה מפותח טפח דכל פחות משלשה אמרינן לבוד ועוד יוקשה יותר דהרי הגמרא רצה להוכיח דלא אמרינן לבוד באמצע ובטומא' בכל מקום אף שהחלון מן הצד בכותל ג"כ הולך הטומאה דרך חלון טפח וחזינן דמן הצד בכותל ג"כ לא אמרינן לבוד אך ע"כ בטומאה היכא דהוי טפח הלכתא גמירי לה דמביא הטומאה וגבי טומאה לענין להביא הטומאה הוי טפח כמו שלשה טפחים ומש"ה לא מביא הגמרא רק מפחות מטפח דבזה אינו מביא הטומאה ע"ז קשה דנימא לבוד:
שבתי וראיתי דברים אלו בריטב"א שם בסוכה דכתב וז"ל שאני טומאה דהכתוב עשה בו טפח כג' טפחים דעלמא ופחות מטפח דידי' הוי כפחות מג' טפחים בעלמא וראי' מסיפא דפחות מטפח הוי כפחות מג' טפחים בעלמא ולא אמרינן לבוד ש"מ אין לבוד באמצע עכ"ד הריטב"א ועוד הוא מפורש יותר בריטב"א בעירובין בדף י' ע"ב שם גבי עור העסלא כתב וז"ל וא"ת בלא"ה נמי מאי קושיא לענין טומאה אין אומרים לבוד דא"כ בטלת תורת פתח וחלון המביא את הטומאה ר"ל דלגבי טפח לא אמרינן לבוד דרחמנא אחשבה לטפח לענין טומאה כאילו הוא דבר חשוב כשלשה טפחים אבל בפחות מטפח יש לנו לומר לבוד וכו' יעו"ש הרי דהוא הקשה בעצמו קושית הט"ז ותירץ כנ"ל ולבסוף מסיים דבמשנה דאהלות מוכח דאף בפחות מטפח לא אמרינן לבוד דשם בארובה אף בפחות מטפח תחת ארובה טהור והוא קושית הגמרא בסוכה דמוכח דאף בפחות בטפח לא אמרינן לבוד ומתרץ דבטומאה הלכתא גמירי לה וכבר הבאנו דבאמת שם בסוכה מוכח דבטומאה לא אמרינן לבוד בין לקולא בין לחומרא:
והנה בתשובת חכם צבי בסי' נ"ט הרבה ג"כ לתמוה על דברי הרמ"א הנ"ל שכתב דלא אמרינן לבוד להחמיר לענין הדין שמסופק שם בגנה שזרוע ערוגות ערוגות אם מצטרפין ערוגות שיהי' יותר מבית סאתים ומסופק כיון שבין הערוגות בפחות מג' אם אמרינן בי' לבוד וכתב וז"ל ולא משום שאני חושש למה שכתב הרמ"א בסוף שע"א ביור"ד דלא אמרינן לבוד להחמיר דבמחילת כת"ר אשתמיט תלמוד ערוך בפ' עושין פסין בדף כ"ה הרחוק מן הכותל פחו' מג' לא הועיל ופירש"י דהוי כמחיצ' ע"ג מחיצה (והיינו אם הראשונה לא הוקפה לדירה אף שהשני הוקפה לדירה כל שהעמיד' פחו' מג' דאמרי' לבוד לא מהני) הרי בפירוש דאמרי' לבוד להחמיר אף באיסורא דרבנן הקל ומהלכות טומאה אין ראי' כלל דשאני הלכות טומאה דהלכתא גמירי לה כדאמרי' בהדיא בפ"ק דסוכה בדף י"ח אלא דמספקא לי דלמא הקרקע שאינה זרוע שביניהם ה"ל כסכך כשר שבין שני סככו' פסולים דודאי אין מצטרפים אף שהסכך כשר שביניהם פחות מג' טפחים דלעולם לא אמרינן לבוד אלא באויר ולא בדבר שיש בו ממש שאי אפשר לתורת לבוד לבטל אותו דבר ממש ולא נאמרה הלכה למשה מסני בלבוד אלא לבטל האויר שביניהם וכו' יעו"ש:
והנה מה שחידש מדעתו כמסתפק דבדבר גוש המפסיק לא אמרינן לבוד כן מבואר בפירוש בריטב"א בעירובין בדף י"ח ע"ב בד"ה נעץ שני יתידות בשם התוס' דכתב באמצע דבריו וז"ל והקשו בתוס' מ"מ נימא לבוד למעלה בגופה של קורה ויהי' חודו החיצון כאילו דבוק בכותלים ותירצו דליכא לבוד במקום שיש דבר מפסיק בנתיים וכו' יעו"ש וכן הוא בתוס' סוכה בדף י"ט בד"ה לא יהי' אלא אויר דכתבו שם באמצע דבריהם ולא דמי לסכך פסול פחות מג' דאין שייך לעשותו כסתום בסכך כשר מאחר דיש בו סכך פסול יעו"ש והיינו כיון שבאמצע יש סכך פסול לא נוכל לומר לבוד מסכך כשר מהצדדין וגם הדבר במחלוקת שנוי' בין הב"ח והמ"א כאשר הביא המ"א בסי' תרכ"ו ס"ק ו' דהב"ח כתב דיש לסכך ע"ג עצים ובתנאי שלא יהי' ביניהם פחות מג' דאז הן כלבוד ונעשו כולן כדף אחד והמ"א חלק עליו דלא אמרינן לבוד כיון שסכך כשר ביניהם:
ומה שהתמרמר על דברי הרמ"א דאשתמיט תלמוד ערוך בפרק עושין פסין דאמרינן לבוד להחמיר הנה כדברים האלה מבואר בתוס' סוכה בדף י"ז ע"ב בד"ה אילו איכא סכך פסול דלא אמרינן לבוד להחמיר דכתבו וז"ל ומיהו היכא דאיכא ב' טפחים סכך פסול ועוד שנים של סכך פסול ואויר מפסיק ביניהם פחות משלשה איכא לספוקי אם שני הפסולים מצטרפים לארבעה לפסול את הסוכה דשמא כיון דאויר מפסיק ביניהם לא מצטרפו או שמא כיון דאין באויר שלשה מצטרפים ומיהו היכא דליכא בפסולים ארבעה ואויר בפחות משלשה מפסיק ביניהם אין האויר משלימו לארבעה מה שיחשבו כסתום מחמת לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר עכ"ד התוס' וכדברים האלה מבואר ברא"ש ג"כ וכן הוא בעור בסי' תרל"ב בסופו יעו"ש:
הרי ראינו דדברי הרמ"א שכתב גבי טומאה דלא אמרינן לבוד להחמיר נובע מדברי התוס' והרא"ש והטור וא"כ כפי דברי החכם צבי נעלם מדברי התוס' והרא"ש והטור ג"כ גמרא ערוכה דפרק עושין פסין
אך כשנתבונן בדברי התוס' והרא"ש והטור לא כתבו סברא זו דלא אמרינן לבוד להחמיר רק היכא שבהפסול גופא ליכא שיעור לפסול רק בצירוף האויר ועל דברי התוס' והרא"ש והטור הנ"ל באמת לא קשה מהך דפרק עושין פסין דהתוס' והרא"ש לא כתבו סברא זו דלא אמרינן לבוד להחמיר רק היכא דבפסול גופא ליכא שיעור לפסול רק בצירוף האויר אז לא אמרינן לבוד להחמיר אבל היכא דאיכא בהם שיעור לפסול אך שאויר מפסיק ביניהם פחות משלשה בזה שפיר אמרינן לבוד להחמיר שיהי' כאילו שניהם יחד נוגעים זו בזו וניחא הך דעושין פסין דהתם אינו צריך רק שיהי' כאילו המחיצות נוגעים זו בזו דהוי כמחיצה ע"ג מחיצה ואף דהתוס' נסתפקו מתחלה דאף היכא שיש בשניהם שיעור לפסול דג"כ לא נימא לבוד אפשר דמתחלה נסתפקו דהכא הוי הלכתא דכל דלא הוי הד' טפחים בב"א אינו פוסל הסוכה:
אך יוקשה ג"כ מגמרא מפורשת על דברי התוס' והרא"ש והטור הנ"ל מגמרא דעירובין בדף ט' ע"ב הנ"ל דאמר ר' אשי כגון שרצפו בלחיים פחות מארבעה במשך ארבע אמות לרשב"ג דאמרינן לבוד בפחות מארבעה הוי מבוי וצריך לחי אחר להתירה הרי ראינו דאמרינן לבוד להחמיר אף להשלים השיעור:
וגם יוקשה מהך סוגיא דסוכה בדף י"ח דמביא ראי' לסוכה דלא אמרינן לבוד באמצע מטומאה מהך דארובה בבית ומתרץ דשאני טומאה דהלכתא גמירי לה ואם נימא לחלק דלהחמיר לא אמרינן לבוד לא קשה מטומא' דהוי להחמיר ובסוכה דהוי להקל אמרינן לבוד ואין לומר דרק לענין להשלים לשיעור לא אמרינן לבוד להחמיר דהא כתבו התוס' בעירובין בדף י' ע"ב בד"ה עור העסלא דהא דעור העסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח היינו כשהטומאה והכלי תחת העור דמצטרף האויר להשלים לטפח שיהי' העור אוהל כמו שהי' כאן טפח אבל הכלים שעומדים תחת הנקב או הטומאה תחת הנקב אינו מביא את הטומאה כמו בארובה בבית יעו"ש וא"כ מכ"ש לשיטת התוס' דלחומרא לא אמרינן דמשלים השיעור מכ"ש דאינו מטמא מה שעומד תחת החלל דהתוס' כתבו דזה גרע טפי דאף דמשלים השיעור מ"מ נגד החלל אינו מטמא וא"כ כיון דשיטת התוס' דלהחמיר אינו משלים השיעור מכ"ש דתחת החלל אינו מטמא ולא אמרינן לבוד להחמיר ומאי מקשה בגמרא (ובאמת בל"ה מדברי התוס' הנ"ל בעירובין הנ"ל קשה הסוגי' דסוכה בדף י"ח הנ"ל כאשר בארנו לעיל בסי' הקדום):
עוד קשה על דברי התוס' והרא"ש והטור הנ"ל כפי שפירשנו דלא אמרינן לבוד להחמיר להשלים השיעור דהרי בטומאה דקאמר בגמרא דהלכתא גמירי לה דלא אמרינן לבוד אעפ"כ מצטרף להשלים לשיעור טפח כמו שם בעור העסלא ואם נימא דשם הוי מטעם עומד מרובה על הפרוץ מהני להשלים השיעור א"כ בכל מקום נימא כן:
לכן צריך לומר דמה שכתבו התוס' בסוכה בדף י"ז דהיכא דהוי סכך פסול פחות מארבעה לא אמרינן לבוד להחמיר להשלים השיעור הוא רק התם בסכך פסול דניהו דאמרינן דכל פחות מג' כלבוד דמי והוי כסתום לגמרי מ"מ עדיין לא אמרינן דזו הסתומה הוי מסכך פסול דשמא הסתומה אינה מסכך פסול אבל בכל מקום דאין נפקא מינה במאי הוא נסתם שפיר אמרינן לבוד אף להשלים השיעור אף להחמיר וניחא הך דעירובין בדף ט' במבוי שרצפו בלחיין פחות מארבעה במשך ארבע אמות דאמרינן לבוד להשלים השיעור:
שבתי וראיתי במ"א בסי' תרל"ב בס"ק ה' דכתב וז"ל מיהו אם אין בפסולין ד' לא אמרינן שיהי' חשיב כסתום מחמת לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר פירוש דניהו דאמרינן דחשיב כאילו שניהם סמוכים זה לזה מ"מ לא אמרינן שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול עכ"ד:
הנה בדברי המ"א אלו יש לכוין כשני הפירושים שאמרנו לעיל דמתחילה אמר דניהו דאמרינן דחשיב כאילו שניהם סמוכים זה לזה נראה מלשונו דלבוד לא הוי רק לקרב זה אל זה ולא להשלים השיעור דנימא דהוי כאילו גם באמצע סתום ומשלים השיעור ומסוף לשונו דסיים דמ"מ לא אמרינן שיהי' כמפורד וסתום בסכך פסיל אפשר לכוין בלשונו דרק לא אמרינן לבוד שנימא דהוי כאילו הי' כאן סכך פסול אבל היכא דאין נ"מ במאי הוי הסתומה יוכל להיות דשפיר אמרינן לבוד שיהי' גם במקום הפתוח כסתום ומשלים השיעור ג"כ:
ועתה נשובה לדברי הרמ"א בסי' שע"א הנ"ל דכתב ב' גגין שאינם נוגעים זה בזה אע"פ שאין בניהם רק פחות מג' לא הוי חיבור לטומאה דלא אמרינן לבוד להחמיר הנה בודאי דברים אלו לקחן הרמ"א מדברי התוס' הנ"ל בסוכה וברא"ש דכתבו דברים אלו דלא אמרינן לבוד להחמיר וכפי הנ"ל משם אין ראי' דשם אין הפירוש דלא אמרינן כלל לבוד להחמיר אך דלא אמרינן לבוד להחמיר להשלים השיעור כנ"ל אבל לעולם לענין זה אמרינן לבוד דהוי כאילו הגגין סמוכין זה לזה ואם הכהן תחת גג אחד והטומאה תחת גג השני טמא:
אך לפי דברי התוס' הנ"ל גבי עור העסלא דאף דמהני לבוד להשלים השיעור מכל מקום במקום הפתוח ממש לא נחשב כסתום וא"כ מכ"ש היכא דלא מהני להשלים השיעור כאשר כתבו התוס' הנ"ל דלהחמיר לא אמרינן לבוד להשלים השיעור מכ"ש דבמקום הפתוח ממש לא נחשב כסתום דכיון דאינו משלים השיעור ע"כ דבמקום הפתוח גופי' לא הוי כסתום ממש וכ"ש הוא עוד לפי שיטת התוס' ואם הי' הטומאה במקום הפתוח או הכלי במקום הפתוח לא הי' נטמא כאשר באמת הדין כן בארובה וממילא ה"ה אם חלל מפסיק והכלי או הכהן מצד אחד מהחלל והטומאה מצד השני דאינו מטמא דאינו יכולה הטומאה לעבור דרך החלל כיון דאף אם היתה הטומאה גופה תחת החלל לא היתה מטמא וכן אם הי' הכלי או הכהן בעצמו תחת האויר לא הי' נטמא מכ"ש דלא תוכל הטומאה לעבור דרך שם עליו:
אך כלי זה אם נפרש כפירוש הראשון דהפירוש שם בדברי התוס' דלא אמרינן לבוד להחמיר להשלים השיעור נוכל לומר כנ"ל דמכ"ש דבמקום הפתוח ממש לא נחשב כסתום אבל אם נימא כפירוש השני שפרשנו לעיל והוכחנו דע"כ כן הוא דהפירוש הוא בדברי התוס' דלא אמרינן לבוד להחמיר שנחשב כאילו הי' כאן סכך פסול דניהו דאמרינן לבוד והוי כאילו סתום במקום הזה אך לא הוי סתום דוקא בסכך פסול כנ"ל א"כ בודאי אין ראי' לדברי הרמ"א לענין ב' גגין הסמוכין זה לזה דשם לענין טומאה שפיר נוכל לומר דהוי כסתום ממש אף במקום הפתוח כיון דשם אין נפקא מינה במאי הוא נסתם:
וגם ק' דלא הי' צריך הרמ"א לומר הטעם משום דלא אמרי' לבוד להחמיר אך בפירוש הוא כן במשנה בפרק יוד דאהלות בהך דארובה בבית דהן שהטומאה נגד הארובה הן שהכלים נגד הארובה טהור וממילא ה"ה שהחלל מפסיד בין הטומאה והכלים כנ"ל אך צריך לומר לשיטת הרמ"א דאה"נ דזה הוא הטעם דארובה בבית הן שהטומאה נגד הארובה הן שהכלים נגד הארובה טהור הוא מטעם זה דאין אומרים לבוד להחמיר אך כבר הבאנו דמגמרא סוכה מוכח להיפך דלא הוי הטעם משום דאין אומרים לבוד להחמיר דאל"כ לא הי' מושח הגמרא מטומאה לסוכה דלא אמרינן לבוד באמצע דהא רק בטומאה לא אמרינן לבוד דהוא להחמיר אבל בסוכה דהוא להקל שפיר אמרינן לבוד:
והנה גוף הדין של הרמ"א בסי' שע"א הנ"ל דב' גגין שאינם נוגעים זה בזה אע"פ שאין ביניהם רק פחות מג' לא הוי חיבור לטומאה היא משנה מפורשת בפי"א דאהלות שהבאתי בסי' הקדום דאיתא שם הבית שנסדק טומאה מבחוץ כלים מבפנים טהורים טומאה בפנים כלים מבחוץ ב"ש אומרים עד שיהי' בסדק ארבעה טפחים ב"ה אומרים כ"ש ר' יוסי אומר משום ב"ה פותח טפח והוא כאשר פירוש שם הר"ש והר"ם דכיון דהבית נסדק כולו הגג והכתלים לא הוי חיבור כלל לטומאה אך היכא שהטומא' בפנים והכלים מבחוץ ב"ש מטמאים משום שסוף הטומאה לצאת וב"ה מטהרים אף בכה"ג כל היכא דהוי הסדק כ"ש יעו"ש ומבואר בפירוש במשנה דאף דהוי רק חלל כ"ש לא הוי חיבור לטומאה אך לשיטת הרמ"א צ"ל דגם שם הוי הטעם משום דלא אמרינן לבוד להחמיר:
והנה מה שכתבתי לעיל דמה שכתב הרמ"א דלא אמרינן לבוד להחמיר יצא לו מדברי התוס' בסוכה הנ"ל שבתי וראיתי דכוונתי בזה האמת דכן כתב הד"מ בפירוש:
באו"ח בסי' תק"ב שם הביא הב"י לענין שלחן שיש לו דפנות המגיעות לארץ דיש לחוש לאוהל כשמעמידו על הארץ והביא הב"י דכשמגיע פחות מג' לארץ כלבוד דמי וכתב עליו הדרכי משה ואינו נראה דלא אמרינן לבוד להחמיר כמו שכתב הטור סוף סי' תרל"ב והרא"ש שם עכ"ל הד"מ (ודברי הטור והרא"ש המה מדברי התוס' הנ"ל) והובאו דבריו במ"א שם ס"ק ט' והמ"א הקשה על הד"מ מהך דעירובין בדף ט' במבוי שרצפו בלחיים פחות פחות מד' דאמרינן לבוד להחמיר כנ"ל:
הרי מבואר כאן בפירוש דמה שכתב הרמ"א דלא אמרינן לבוד להחמיר יצא לו מדברי התוס' בסוכה והרא"ש והטור הנ"ל (ותמוה על הגאון ח"צ שלא הביא זאת כלל) והנה בדברי הד"מ הללו ג"כ צ"ע גדול דאף אם נימא שהרמ"א פירש כפירוש הראשון שפרשנו בדברי התוס' דלא אמרינן בשום מקום לבוד להשלים השיעור ג"כ אין ראי' מדברי התוספו' דהתם מיירי דיש בהשלחן גופו שיעור עשרה אך שגבוה מארץ ג' ולענין זה אמרינן לבוד שיחשב כאילו הדפנות סמוכים לארץ ואם נימא כפירוש השני בודאי אין קושיא על הב"י דרק התם בסכך פסול אינו מצטרף להשלים השיעור שיהי' כסכך פסול אבל גבי מחיצה שפיר מצטרף להשלים השיעור שיהי' עשרה טפחים:
שבתי וראיתי במחצית השקל בסי' תק"ב שם במ"א ס"ק ע' הביא שני פירושים הנ"ל וכתב שהד"מ פירוש כפירוש הראשון והביא דהב"י מיירי דאין בהשלחן עשרה רק שבעה טפחים ומש"ה חלק הרמ"א דלא אמרינן לבוד להשלים השיעור:
אך המעיין בב"י יראה דמיירי דשפיר הי' בשלחן שיעור עשרה רק כיון שלא הגיע לארץ לא הוי אוהל אבל כיון דרק נימא לבוד דהוי כאילו הדפנות סמוכות לארץ שפיר הוי אוהל וא"צ להשלים כאן שיעור רק דנימא לבוד כאילו הדפנות נוגעת בארץ ובסוף דבריו שם הביא הפירוש השני שפרשנו דרק שיהי' לבוד כאילו הי' כאן סכך פסול זה לא אמרינן והביא לפרש בזה דברי המ"א דמש"ה חלק על הדרכי משה יעויין שם והביא שם על שיטת הרמ"א וז"ל וכן כתב ביורה דעה סימן שע"א סעי' ד' בהג"ה אם שני גגים סמוכים זה לזה יש אויר ביניהם פחות משלשה טפחים ויש טומאה תחת גג אחד אינו מביא טומאה תחת גג השני וסיים רמ"א הטעם דלא אמרינן לבוד להחמיר וצ"ל אע"ג דע"כ מודה רמ"א דאפילו להחמיר אמרינן לבוד כאילו שני הדברים סמוכים זה לזה רק לא אמרינן דגם האויר נסתם כנ"ל (וא"כ קשה דשם בשני גגין סמוכין זה לזה פחות מג' טפחים נימא לבוד כאילו סמוכים זה לזה והולך הטומאה מזה לזה) ואילו מיירי דאין בכל גג רוחב חצי טפח ובצירוף שני הגגים ליכא רוחב טפח ואוהל שאין הגג רוחב טפח לא מקרי אוהל וא"כ היינו צ"ל ע"י לבוד דגם האויר כסתום ומשלים לעשות גג רוחב טפח (וזה לא אמרינן) עכ"ד המחצית השקל:
והנה מלבד שהוא דוחק גדול למוקי דברי הרמ"א שאין בגג חצי טפח כיון שכתב סתמא שני גגות דהפירוש סתם גגות מהבתים ועוד דלפי דבריו היכא שהי' בהגגות רחב טפח ויותר כל שלא יהי' רוחב ג' מפסיק ביניהם יביא הטומאה מגג אחד לחבירו ואם יהי' הטומאה תחת גג אחד אסור לכהן לכנס תחת גג השני או שיהיו הכלים תחת גג אחד והטומאה תחת גג השני יטמאו והוא סותר משנה מפורשת דפרק י"א דאהלות הנ"ל בבית שנסדק דסוברים בית הילל דאף דהסדק לא הוי רק כל שהוא אינו מביא הטומאה מצד זה לצד זה ואף ב"ש מודים בזה רק המה פליגי היכא דסוף הטומאה עתיד לצאת דרך שם:
ומה דקשה לי' להמחצית השקל דאמרינן לענין זה לבוד דיהי' כאילו הגגים סמוכים זה לזה זאת לא קשה דמ"מ במקום שפתוח לא הוי כסתום והעומד שם במקום שפתוח אינו מטמא מה שעומד מצד תחת התקרה אף שהפתח הוא פחות מטפח ואמרינן לבוד וזה הדין דארובה בבית וממילא אינו הולך הטומאה ג"כ דרך החלל דלא עדיף מאילו הי' הטומאה גופה מונחת שם תחת החלל כנ"ל:
אך עדיין חובה עלינו ליישב שיטת הד"מ שלא יסתרו דבריו סוגית הש"ס כאשר הבאנו לעיל והנה מהך דעירובין בדף ט' במבוי שרצפו בלחיים פחות מד' אינו קושיא כ"כ דהתם הוא רק משום מראית עין דנראה כמבוי וצריך לחי אחר להתירה אין חילוק בין להקל בין להחמיר:
אך מסוכה בדף י"ח תמוה מאוד לשיטתו דרק להחמיר לא אמרינן לבוד גבי' טומאה וע"כ לשיטתו דהך דארובה בבית דאינו מטמא בין שהטומאה נגד ארובה או שהכלים נגד ארובה דאינו מטמא הוא ג"כ משום דלא אמרינן לבוד להחמיר א"כ מאי מקשה מגמרא מטומאה לסוכה ומתרץ שאני טומאה דהלכתא גמירי לה והא בלא"ה אין ראי' מטומאה דהוא להחמיר לסוכה דאמרינן לבוד להקל ודא ודאי תמוה רבתא וכאשר הבאנו לעיל:
אך מה שנראה לפענ"ד דדבר זה במחלוקת שנוי' ויהי' לנו זאת עוד לתועלת ולענים לפרש המשנה ג' בפרק יוד דאהלות:
דהנה שם בפרק יוד דאהלות איתא במשנה א' ב' דארובה בבית בין שהוא פותח טפח בין שאינו פותח טפח הן שטומאה נגד ארובה הן שכלים נגד ארובה טהורים מקצת טומאה בבית ומקצתה נגד ארובה אף שבבית לא הוו רק חצי כזית וכנגד ארובה חצי כזית אף דחצי כזית אינו מטמא מ"מ מצטרף החצי זית שכנגד ארובה עם החצי זית שכנגד הבית לטמא הכלים שבבית ולא עוד אלא אם מאהילים כלים למעלה נגד הארובה על החצי זית שכנגד הארובה גם האלו כלים טמאים אף שאינם מאהילים רק על חצי זית שהזית נמשך לכאן ולכאן כאילו מונח כולו תחת התקרה וגם כאילו מונח כולו תחת הארובה ושם במשנה ג' ר' יהודא חולק דהיכא דאין בארובה פותח טפח ומקצת טומאה כנגד ארובה ומקצתו כנגד התקרה אז הכלים המאהילים למעלה מהארובה על החצי זית טהורים ר' יוסי אומר אם יש בטומאה כדי שתחלק ותטמא את הבית ותטמא כנגד הטומאה אז הבית טמא וגם הכלים המאהילים על הארובה כנגד הטומאה טמא ואם לאו הבית טמא וכנגד הטומאה טהור:
והנה לכאורה דברי ר' יהודא ור' יוסי המה כתפל בלי מלוח וחקים בלי טעם דהמה מודים דאף שאין בארובה פותח טפח ואם הטומאה מונחת מהצד אינו יוצא הטומאה בחור פחות מטפח אבל כיון שהטומאה מונחת נגד החור והכלים מאהילים על החור ממש הכלים טמאים אך כיון שהטומאה מונחת חצי בבית וחצי כנגד ארובה אז יש חילוק אם הארובה פותח טפח טמאים הכלים המאהילים למעלה ואם אין בארובה פותח טפח אינם טמאים הכלים המאהילים למעלה ור' יוסי מחלק עוד יותר דאם יש בטומא' כדי שתחלק ותטמא את הבית ותטמא כנגד הארובה אז הכלים שלמעלה טמאים ואם אי' בטומאה כדי שתחלק אז הכלים שלמעלה טהורים וכל זה באין בארובה פותח טפח אבל אם יש בארובה פותח טפח אף שאין בטומאה כדי שתחלק ותטמא את הבית ותטמא כנגד הטומא' ולא הוי רק חצי זית בבית וחצי זית נגד ארובה ג"כ הבית טמא ומה שכנגד ארובה טמא היינו כלים המאהילים למעלה וכל זאת טעמא בעי:
ולפי הנ"ל יהי' ניחא הכל דהנה כבר הבאנו לעיל דברי הריטב"א בסוכה בדף י"ח ובעירובין בדף יוד ע"ב דאף דבכל מקום אמרינן לבוד בפחות משלשה בטומא' הוי טפח כמו שלש' טפחים בעלמא כמבואר בכל משניות דאהלו' דהטפח מביא את הטומא' והגמרא דמקש' בסוגיא דבארוב' בבית נימא לבוד לא הוי הקושיא רק על פחות מטפח דנימא לבוד ומתרץ דהלכתא גמירי לה דבטומא' לא אמרינן לבוד בפחות מג' אף דשם הי' מקום לומר לבוד דפחות מטפח בטומא' הוי כמו פחות משלש' טפחים בעלמא:
ונוכל לומר דר' יהודה שפיר סבירא לי' החילוק דאף בטומא' דלא אמרינן לבוד בפחות מטפח דהוא כמו פחות משלש' טפחים בעלמא היא רק להחמיר ולא להקל כדברי הרמ"א שכתב גבי טומאה דלא אמרינן לבוד להחמיר אבל להקל שפיר אמרינן לבוד וא"כ מהראוי להיות דאף דבטומא' נגד ארוב' והכלים בבית או הכלים נגד הארוב' והטומא' נגד בבית אף שאין בארוב' פותח טפח טהור הוא משום דלא אמרינן לבוד הוא רק להחמיר אבל להקל שפיר אמרינן לבוד והיכא דאין בארוב' פותח טפח הכלים שמאהילי' למעל' מהארוב' על הטומא' לא יטמא כיון דבאין פותח טפח שפיר אמרינן לבוד להקל אך זאת נרא' מצד הסברא דאף דאמרינן לבוד להקל ולא להחמיר מ"מ תרתי דסתרי לא אמרינן כגון היכא שהטומא' תחת ארוב' שאין בה פותח טפח דמטהרים הכלים שבבית ולא אמרינן לבוד להחמיר שיחשב כאילו הארוב' סתומה והטומא' תחת האוהל אך חושבין אותו המקום פתוח. ואינו מטמא כל אשר בבית ושוב נימא דהכלים שלמעל' מארוב' המאהילים על הטומא' לא יטמאו דאמרינן לבוד כל שהוא פחות מטפח והוי כאילו סתום באותו מקום א"כ הוי תרתי קולא דסתרי אהדדי וזה לא אמרינן אבל היכא דמונח הטומא' נגד הארוב' ונגד הבית דהבית בלא"ה טמא משום זה החלק שמונח תחת הבית שפיר אמר ר' יהודא דזה שכנגד הטומא' טהור משום דלקולא שפיר אמרינן לבוד וחשבינן זה הארוב' שאינו פותח טפח כסתום ולא נטמאו הכלים שמאהילים למעלה מהארוב' כיון דלא הוי תרתי קולא דסתרי אהדדי דהרי הבית באמת טמא:
אך היכא שיהי' מונח כזית אחד תחת הבית וכזית אחד תחת הארוב' שאין בה פותח טפח בזה נרא' דג"כ אמרינן דהכלים שלמעל' מארוב' המאהילים על הטומא' נטמאו ולא אמרינן לבוד משום תרתי דסתרי אף דהבית טמא משום הזית השני מ"מ אם יסתלק הזית השני לא יטמא הבית משום הזית הזה משום דלחומרא לא אמרינן לבוד ושוב הוי תרתי דספרי לומר שמה שמאהיל למעל' על הטומא' אינו מטמא אבל היכא שמונח חצי זית תחת הבית וחצי זית תחת הארוב' שזית זה בעצמו מטמא בבית ומטמא כנגד הארוב' משום שהזי' נמשך לכאן ולכאן ומטמא הבית ומטמא נגד הארוב' בזה שפיר אמר ר' יהודא דמה שכנגד הטומא' טהור משום לבוד דלא הוי תרתי דסתרי דהרי הזית זה לבדו מטמא הבית ואינו מועיל הארוב' לטהר הבי' דכל זמן שהזית הזה מונח הבית טמא ואם יסתלק החלק שהוא תחת הבי' בל"ה הבית אינו טמא אף אם לא הי' פתוח למעל' שלא נשאר כזית ואינו טהור ע"י שהוא פתוח למעל' ולא אמרינן לבוד דאף אם היינו אומרים לבוד ואף אם הי' סתום לגמרי למעל' ג"כ אינו מטמא הבי' כיון שאין כאן כזי' וכל זמן שהכזי' הזה יש כאן הבית טמא ושפיר נוכל לומר דלקולא אמרינן לבוד ואינו מטמא מה שלמעלה מארוב' כיון דלא הוי תרתי דסתרי דאין אנו מטהרין הבית ע"י שלא אמרינן לבוד דגם הבית טמא כל זמן שיש כאן הכזית ואם לא יהי' כאן כזית בכל גוונא טהור ואמר ר' יוסי אם יש בטומא' כדי שתחלק ותטמא את הבית ותטמא כנגד הטומא' טמא דהיינו שיש כזית נגד הבית וכזי' נגד הארוב' ואז אם יתחלק החלק שכנגד הארוב' והוסר משם לא יטמא זה החלק שכנגד הארוב' דחשבינן לי' כפתוח במקום הזה מש"ה שפיר מטמא למעלה המאהיל עליו ולא חשבינן לי' כסתום דהוי תרתי דסתרי שזה הכזית שמונח תחת הארוב' אינו מטמא מה שבבי' ושוב מטמא מה שמאהיל למעל' אבל אם אין בו כדי לחלק רק מה שתח' הבי' בצירוף עם זה שתח' הארוב' ביחד המה כזי' ומטמאים מה שבבית ומה שכנגד הארוב' שפיר אמרינן לבוד דגם נגד הבית לא חשבינן לפתוח במקום הזה שהרי הבית טמא ואם ילקח מכאן החלק שכנגד הבית ולא ישאר רק זה שכנגד הארוב' לא יטמא לא הבית ולא זה שכנגד הטומא' למעל' וזה הזית בעצמו מטמא מה שבבית ולעולם לא נצטרך לחשוב משום טומא' זו הארוב' שהוא פחותה מטפח לפתוח כדי לטהר את הבית ולענין טהרת הבית אין נ"מ אם חשבינן הארוב' לסתום או לפתוח כנ"ל דכל זמן שהכזית מונח הבית טמא ואם יוסר הכזית או יופחת מכזי' בכל ענין יהי' טהור אף אם נחשב הארוב' כסתום ולא הוי תרתי דסתרי שפיר להקל אמרינן לבוד ואינו מטמא מה שלמעל':
כן נלענ"ד לפרש דברי חכמים הנראים בלי טעם שיהי' נהורין וברורין בטעם ובסברא בכל פרט ופרט:
הכלל היוצא לנו מזה דלר' יהודא ור' יוסי דקיי"ל כוותי' שפיר אמרינן לבוד להקל ולא להחמיר ומש"ה כל שאינו פותח טפח הכלים המאהילים למעל' לא נטמאו אך לר' מאיר דסובר דבכל ענין הכלים שלמעל' נטמאו אף שאין פותח טפח ואף שהטומא' נגד הבית ונגד הארוב' וע"כ דהוא סובר דבטומא' אף לקולא לא אמרינן לבוד ואין חילוק בין להקל בין להחמיר וסתם סוגית הגמרא בסוכה בדף י"ח דהלכתא גמירי לה דבטומא' לא אמרינן לבוד אתיא כר"מ אבל לדידן דפוסקים כר' יהודא ור' יוסי דהלכתא כותי' וכן פסק הרמב"ם שפיר כתב הרמ"א דבטומא' רק להחמיר לא אמרינן לבוד ולהקל שפיר אמרינן ועד כאן הארכנו להצדיק צדיק ודברי הרמ"א שרירין וקימין ודו"ק: