נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן צה
ב"ה יום ג' אדר שני תרל"ה לפ"ק קאליש.
לכבוד ידידי הרב הגאון החסיד מהו' שמואל העליר נ"י האבד"ק צפת.
קונטרסו הגיעני לנכון. על דבר השאלה אשר קרה בעיר אחת שהי' שם בהמ"ד שנבנה זה שלשים שנה סמוך לבית הקברו' ורצו לבנו' שם בית אחד סמוך לבית המדרש עבור הכנסת אורחים וכאשר חפרו מצאו שמה חמשה קברים ונסתפקו אם מותר לפנות הקברים וגם כיון שהוחזק שכונת קברות הרי גם הבהמ"ד צריך בדיקה ואסו' לכהנים לכנוס שם וחכם אחד רצה להתיר משום ספק עכו"ם וחכם אחד אסר כיון שהוא קרוב לקבורת ישראל לא אזלינן בתר רובא אף אם הרוב עכו"ם:
וכ"ת כתב ע"ז דבנ"י בב"ב בדף כ"ד בסוגיא דנפול מסיק דרובא עדיף אף מקורבא וכן בתוס' שם ד"ה וש"מ אמנם דעת הפלתי בסימן ס"ג דדעת הרמב"ם דר"ח מיירי בקורבא דמוכח אלא דלא קי"ל כר"ח וגם הש"ך בסימן רצ"ד ס"ק כ' גם כן דאזלינן בתר רובא אפילו בקורבא דמוכח ולא יהיה אלא ספיקא הא איסור פנות המת לכ"ע אינו אלא דרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא ויותר מזה מבואר בחידושי הרמב"ן בב"ב בדף ק"א ע"ב על האי דמביא הרשב"ם האי דנזיר אחד ידוע ושנים בתחל' אינו שכונת קברו' וכתב הרשב"ם שהוא הלכתא גמירא לה בלא טעם והרמב"ן כ' טעם לזה דאמרינן השנים שאינם ידועי' עכו"ם המה הרי הגם שאחד ידוע ישראל וסמוך לו נמצאו ב' תלינן בעכו"ם והוא סתם הדברים אבל טעמו נרא' משום רובא עד כאן ראשית דבריו:
והנה לברר הדברים נעתיק סוגי' הש"ס שם בנזיר בדף ס"ד ע"ב במשנ' המוצא מת מתחיל' מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו שנים נוטלין ואת תפוסתן מצא שלש' אם יש בין זה לזה מארבע אמו' ועד שמונ' הרי זו שכונת קברו' (והנה האי שיעור מארבע אמו' ועד שמונ' הוא רק בימיהם שהי' קוברין במערו' אבל לדידן אין נ"מ בזה כמבואר בתשוב' חוו' יאיר בשם הגאון מהו' דוד אופנהיים) ובגמרא שם ע"ז אמר ר' יהודא מצא פרט למצוי מת פרט להרוג מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לשראשו מונח בין ירכותיו תני עולא בר חנינא מת שחסר אין לו תפוסה ולא שכונת קברו' וכל הנהו מאי טעמא לא אמרינן דלמא נכרי הוא ופירוש רש"י דהא דשלש' מתים הרי זו שכונת קברו' כמבואר במתני' במצא מת מתחיל' מושכב כדרכו ואמעט דדוקא שמצא עתה קבר ולא הי' ידוע מתחיל' וזה הפירוש מצוי והוא כמבואר אח"כ בברייתא דמצא ג' האחד ידוע ושנים תחיל' או שנים תחיל' ואחד ידוע יש להם תפוס' ואין להם שכונת קברו' אלא לשלש' ידועין או לשלש' תחיל' יעו"ש ותחיל' היינו שנמצא עתה בתחיל' ולא הי' ידוע מכבר וידוע היינו שהי' ידוע מכבר. והנה הטעם שצריך להיו' שלש' ידועין או שלש' בתחל' פירש"י בנזיר והרשב"ם בבבא בתרא דהוי הלכ' למש' מסיני בלא טעם והתוס' בנזיר שם בד"ה אחד ידוע כתבו בשם ר"י טעם לדבר דכיון דאחד ידוע ושנים אינם ידועים מזה נרא' דהשנים נקברו בשם באקראי בעלמא ולא כדרך קבור' דאם הי' כדרך קבור' כמו שזה האחד ידוע כן היו גם השנים אחרים ידועים ומזה ראי' דהמה נקברו שם באקראי. והרמב"ן בבבא בתרא הוסיף עוד דמזה ראי' או דנקברו באקראי או דהמה עכו"ם דאילו הי' ישראל ונקברו שם דרך קבור' היו ידועים לנו כמו זה האחד שנודע לנו אבל אם השלש' אינם ידועים שפיר נוכל לומר דכולם נקברו שם דרך קבור' וישראלים המה ולא נודעו ומכ"ש בשלש' ידועים דבודאי הוי שכונת קברו' יעו"ש ברמב"ן בב"ב בדף ק"א בד"ה העומד בתוכו טהור ואין ראי' מדברי הרמב"ן דחושש לעכו"ם אף שישראל קבור בצדו ולא תלינן בקרוב ומשום דאזלינן בתר רוב עכו"ם דשאני התם דהוי הטעם משום דאחד ידוע והשנים אינם ידועים מזה ראי' דאלו שאינם ידועים לאו ישראלים המה או שנקברו באקראי אך באמת בלא"ה שם אין שייכו' כלל לרוב וקרוב דנימא דכיון דאחד ישראל גם השנים ישראלי' דזה שייך רק אם זה בא מזה כגון שדרים שם ישראלים בשכונ' סמוך לקברו' ורוב עכו"ם דרים להלן בזה יש לספק אם אזלינן בתר קורבא ולומר דבאו ממקום קרוב או לומר דבאו מרובא אף שהוא רחוק אבל מה שנקבר כאן ישראל אין ראי' שזה הנקבר אצלו הוא ג"כ ישראל כיון דזה אינו בא מזה באופן שנוכל לומר שבא ממקום קרוב ואם נימא מצד הסברא דאין קוברים ישראל אצל עכו"ם אין זה ענין לרוב וקרוב וגם לא שייך כאן ההוא טעמא דאין קוברים ישראל אצל עכו"ם כיון דשנים אחרים לא הי' ידועים אם נקברים כאן כלל בשעה שנקבר פה הישראל ובודאי אין ראי' ממה שנקבר כאן ישראל דאחרים אינם עכו"ם דלא הי' נקבר אצלם ישראל כיון דלא נודע מקבורתם כלל בעת שנקבר פה הישראל:
והנה גוף סברת הר"י והרמב"ן קשה מאוד להבין לומר מדאחד ידוע והשנים אינם ידועים הוי ראי' דהשנים עכו"ם או באקראי נקברו דאל"ה היו נודעים כמו זה האחד מאי זה ראי' דלמא השנים נקברו שם כבר ונשכחו וזה האחד בא כאן מחדש ונודע קבורתו אך אם באנו לומר טעם מדוע צריך להיו' שלש' ידועים או שלש' בלתי ידועים דהיינו בתחיל' אבל מקצת ידוע ומקצת אינו ידוע לא מהני נרא' מלתא בטעמא. דהנה כל שאין כאן שלש' קברים רק אחד או שנים אין זה שכונת קברו' רק אמרינן דבאקראי נקברו שמה (דאם הי' ברשו' הבעלים להשאר שם קבור אף באחד קונ' מקומו כאשר יבואר לקמן). אבל כשנמצא שלש' קבורים אז אמרינן דבודאי נקברו שם לדעת שישארו שם ויהי' בית הקברו' וזה הוא בשלש' ידועים כיון דנודע ששלש' קברו שם בודאי הקצוהו לבית הקברו' וכן בשלש' בלתי ידועים אמרינן כיון דנמצא כאן שלש' בודאי הוקצה לבית הקברו' בשע' שנקברו ועתה נשכחו אבל שנים בלתי ידועים ואחד ידוע ובשע' שנקבר השלישי לא הי' יודעים אם נקברו שם עוד מתים א"כ לא הקצוהו לבית הקברו' בשע' שנקבר השלישי דלא שייך לומר כיון שיש כאן שלש' קברים הקצוהו לבית הקברו' דהרי בשע' שנקבר השלישי לא הי' ידוע כלל דיש שם עוד שנים וגם מתחיל' בשע' שנקברו השנים לא הוקצה לבית הקברו' דאז לא הוי רק שנים ובשנים לא נעשה שכונו' קברות והשלישי אינו משלים דאנו יודעים בשע' שנקבר השלישי ואז לא הי' ידוע מהשניה וכן להיפך היכא דשנים ידועים ואחד בלתי ידוע:
שבתי וראיתי בתוס' בב"ב בדף ק"א בד"ה המוצא מת ושם בדף ק"ב בראשו הביאו בשם ר"י ממש כדברינו דכתבו שם וז"ל והא דאמר בנזיר דבעינן שלשתן ידועים פ"ה דהלכתא גמירי לה ואין נרא' לר"י דהוי דבר שיש בו טעם דכשיש שנים שלא הוי ידועים ואחד ידוע לית לן לומר שלשם קבור' ניתן שם כיון שהיו שם עדיין שנים שהרי כשיקבר זה לא היו אותן שנים ידועים וכן שנים ידועים ואחד תחל' אבל שלשתן ידועים או שאינם ידועים סתמא דמלתא דלשם קבור' הניחום שם ע"כ והוא ממש כדברינו אך בנזיר כתבו בשם ר"י באופן אחר וקשה לכוין דברי התוספו' בנזיר עם דברי התוס' בב"ב ששניהם בשם ר"י וכן הרמב"ן בב"ב כתב כדברי התוספו' בנזיר והתשוב' הנדפסת בס' חוות יאיר בדף רל"ט בשם הגאון מהו' דוד אופנהיים השיא דעת התוס' בב"ב לדעת התוס' בנזיר ואנכי בעניותי קש' עלי דבריו הקדושים:
והנה בסנהד' בדף מ"ז ע"ב איתא נמצאת אתה אומר שלש קברו' הן קבר הנמצא קבר הידוע קבר המזיק את הרבים קבר הנמצא מותר לפנותו פנוהו מקומו טהו' ומותר בהנא' קבר הידוע אסו' לפנותו פנוהו מקומו טמא ואסו' בהנא' ופירש"י ז"ל וז"ל קבר הנמצא וכגון שהוא חדש ויודע בעל השד' שלא צוה מעולם לקברו שם ובגזיל' נקבר שם יעו"ש נרא' דעתו דרק משום הכי קבר הנמצא מות' לפנותו משום דהוי קבר חדש ויודע בעל השד' שלא צוה מעולם לקברו ובגזיל' נקבר שם הא אילו הוי קבר ישן שנמצא ואינו יודע אם נקבר שם ברשו' הבעלים או שלא ברשו' אסו' מספק:
וא"כ קש' הך משנ' דנזיר במאי מיירי מאי דתנן דמצא מת אחד או שנים מות' לפנו' משם ושלש' הר"ז שכונו' קברו' במאי מיירי אם הוי קבר חדש ויודע שלא נקברו שם מדעת הבעלים רק בגזיל' אף בשלש' מות' לפנו' ואף היכא דמדעת בעלים נקבר שם רק שנקבר באקראי ולח על דעת להשאר שם אף דהם שלש' לא הוי שכוני' קברות ומותר לפנותם כנ"ל וכדאית' ברש"י בנזיר שם בדף ס"ה ע"א בד"ה מת פרט להרוג ובד"ה כדרכן ובע"ב בד"ה בדק ממנו ומכ"ש היכא דבגזיל' הניחו שמה דמותר לפנותו וע"כ מיירי דנמצאו שלש' ואינו יודע על איזה אופן הונח שם אם ברשו' או שלא ברשו' אך כיון שהמה שלש' אמרינן לשם קבור' נתנו שם ברשו' וקש' דהיכא דהוי ספק אם הוי ברשו' אף באחד ג"כ אסו' לפנותו כנרא' מדברי רש"י הנ"ל אך הנה בלא"ה תמוה שם דברי רש"י דסותר דברי עצמו דגבי קבר הנמצא דמות' לפנותו פירש כנ"ל כגון שהי' חדש ויודע בעל השד' שלא צוה מעולם לקברו שם ובגזיל' נקבר שם דמשמע מדבריו אבל אם הי' ספק אם הוי ברשו' אסו' ובסיפא גבי קבר הידוע אסו' לפנותו פירש"י קבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השד' נרא' דוקא דידוע שנקבר שם מדעת בעל השד' אז אסו' אבל בספק הי' מותר וגם בשו"ת מהגאון מהו' דוד אופנהיים המובא בתשובו' חוו' יאיר הנ"ל תמה ע"ז וגם הקש' הקושי' הנ"ל דא"כ מאי חילוק יש בין אחד לשלש' דאם הונחו שמה שלא ברשו' הבעלים אף שלש' אינו עוש' שכונו' קברו' והביא שם שהוא גמ' ערוכ':
אך מה שנרא' לי בשיט' רש"י דהנה פי' רש"י בד"ה מקומו טהו' שאע"פ שגזרו טומא' על הקברו' אע"פ שנטלו משם לא גזרו על זה ובהנא' נמי מות' אף על גב דאיסורא דאוריי' הוא דאין תורת קבר עליו וגבי קבר המזיק את הרבים פי' רש"י בד"ה פינ' מקומו טהו' דלא גזר עלי' מפני הנזק ומיהו אסו' בהנא' דאיסורא דאוריי' הוא ולא פקע יעו"ש:
וא"כ יש כאן שני דברים לענין לפנותו הוי ספק דרבנן ולענין איסו' הנא' הוי איסורא דאוריי' ולפנותו דהוי ספק דרבנן ספיקו לקולא ולענין היתר הנא' דהוי איסורא דאוריי' ספיקו להחמיר ושפיר ניחא דברי רש"י דאינו סותרים אהדדי כלל דגבי קבר הנמצא דקתני דמות' לפנותו ומות' בהנח' ואפילו בהנא' דהוי איסורא דאוריי' גם כן מות' שפיר פי' רש"י דמיירי שהקבר הוא חדש ויודע כעל השד' שלא צוה מעולם לקברו שם ובגזיל' נקבר הא אינו הי' ספק אם הוי ברשו' או שלא ברשו' ניהו דלפנותו הי' מות' דהוי ספק דרבנן מכל מקום הי' אסו' בהנא' דלענין איסו' הנא' הוי ספק דאוריי' וכיון דמות' אף בהנא' ע"כ מיירי דהוי ודאי שנקבר שלא ברשו' ובסיפא גבי קבר הידוע דקתני דאסו' לפנותו ואסו' בהנא' כיון דקתני דאפילו לפנותו דהוי איסו' דרבנן גם כן אסו' ע"כ מיירי דהוי ודאי שנקבר שם ברשו' דאילו הי' ספק ניהו דהי' אסו' בהנא' דהוי ספיקו דאורייתא מכל מקום לפנותו הי' מות' דהוי ספק דרבנן וע"כ מיירי דהוי ודאי ברשו' וזה נרא' לי ברור ואמת והראו לי אח"כ שכוונתי בזה לדעת הגאון מהו' עקיבא אייגר ז"צל:
ואחר הדברים והאמת האלו היכא דהוי ספק אם נקבר ברשו' או שלא ברשו' כגון שהוא קבר ישן אסו' בהנא' ומות' לפנותו. אך איסו' הנא' לא שייך רק בקבר בנין כדאי' שם בסנהד' אבל בקבור בקרקע קרקע עולם אינו נאס' ואינו נפקא מינ' לענין הנא' רק לענין לפנותו הוי ספק דרבנן ולקולא:
ואפילו אם נימא כדברי הגאון ר' דוד אופנהיים הובא בתשוב' חוות יאיר. דדיוקא דרישא עיקר ברש"י דרק היכא דהוי ודאי נקבר שלא ברשו' אז מות' לפנותו אבל בספק אסו' לפנותו ומאי דרש"י כתב בסיפא קבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה היינו שיש לומ' שנקב' שם מדע' בעל השד' אף דלא הוי ודאי אסו' לפנותו מכל מקום יש לומ' דהטעם דאסו' לפנותו מספק אפילו דלפנו' המת הוי רק ספק דרבנן ולקולא מכל מקום כיון דלענין איסו' הנא' הוי ספק דאורייתא ואנו מחמירין לומ' דנקב' שם ברשו' ואסו' בהנא' דספיקא דאוריי' לחומרא אף לענין פינוי המת דהוא רק ספק דרבנן מחמירין גם כן לפי שיטת הרדב"ז דכל היכא דהוי ספק על דאורייתא ועל דרבנן יחד כיון שאנו מחמירין בספיקו לענין דאוריי' מחמירין אף בדרבנן לענין אם מסופק אם בירך ברכת המזון דצריך לחזו' ולברך כל הד' ברכו' אף דברכ' רביעי' היא רק מדרבנן ויעו"ש בישועו' יעקב ביו"ד בסימן פ"ז ס"ק ג' וגם הובא דעה זו במ"א בסי' קפ"ד ס"ק ז' ומזה המציאו הפוסקים דכל היכא דאיכא ספק על דאוריי' ודרבנן ביחד מחמירין בשניהם:
וכל זאת היכא דאיכא קבר בנין דאסו' בהנא' אבל היכא דליכא קבר בנין דאינו אסו' בהנא' שפיר מות' לפנותו כל היכא דהוי ספק אם הונח שם ברשו' או לא:
וניחא שפיר המשנ' דנזיר דמצא מת אחד או שני מתים מפנה אותם ואם תפוסתם ושלש' הרי זו שכונ' קברו' דמיירי בספק אם הונחו שם ברשו' וכל זמן שאין כאן שלש' תלינן לקולא שלא הונחו שם ברשו' לענין פינוי דהוי ספק דרבנן דשם ליכא קבר בנין ואין הספק לענין איסו' הנח' רק לענין פינוי המת אך בנמצאו שלש' בודאי נקברו שם ברשו' והוי שכונו' קברו':
אך לפי זה יוקש' גם בשלש' עדיין יהי' מות' לפנו' מטעם דהוי ספק שמא עכו"ם המה דהגמ' קאמר שם דהיכא דנמצא יושב או ראשו מונח בין ירכותיו מותר לפנו' דאמרינן דלמא עכו"ם הוא והנה זה בודאי אין לומר דעכו"ם לא נקבר מושכב כדרכו כלל רק יושב או ראשו מונח בין ירכותיו דבודאי גם עכו"ם נקבר כדרכו גם כן אך ישראל תמיד כדרכו ועכו"ם נקבר לפעמים יושב גם כן או ראשו מונח בין ירכותיו וכיון דנמצא יושב או ראשו מונח בין ירכותיו בודאי עכו"ם דישראל אינו נמצא בדרך זה אך עדיין יוקש' ניהו דמונח כדרכו ויוכל להיו' דישראל הוא מ"מ יוכל דעכו"ם הוא ג"כ וספק פינוי המת לא הוי רק ספק דרבנן ולקולא דמהאי טעמא מות' במת אחד לפנו' דאמרינן דנקבר שם שלא מדעת הבעלים ומספק אינו אסור וה"ה לענין זה הספק דשמא עכו"ם הוא וזה קש' לומר כיון דנמצאו שלש' יחד מוכחא מלתא דישראל הוא דבודאי גם עכו"ם נקברים ביחד:
ואפשר לומר דלענין ספק זה שמא עכו"ם הוא או ישראל אנו מחמירין מספיקא כיון דהוו ג"כ נפקא מינ' לענין טומא' כשיטת רוב הפוסקים דעכו"ם אינו מטמא באוהל וישראל מטמא באוהל וא"כ הוי נ"מ לענין טומא' דאורייתא ג"כ וכיון דהוי ספק לענין דאוריי' ג"כ אנו מחמירין בספיקו אף לענין דרבנן כגון לענין פינוי המת ולפי אשר יבואר לקמן עוד הוי ספק דאוריי' לענין איסור הנא' למאן דסובר דמת עכו"ם ותכריכיו אינם אסורים בהנאה:
והנה מלבד הסבר' הנ"ל שהבאנו דהיכא דהספק הוא על דאורייתא ודרבנן מחמירין בשניהם לענין ד' ברכו' בבהמ"ז לענין איסור נראה דבודאי כן הוא לפי מה שכתבו הפוסקים לחלק בס"ס בין נודע בין הספיקו' דאז לא מהני ס"ס כיון דכבר נודע הספק הראשון ואנו עשינו אותו ודאי אין נצרפו לספק עוד וה"ה היכא דהספק על דאורייתא ועל דרבנן כיון דכבר החמרנו בדאורייתא ועשינו אותו כודאי לא נוכל להתיר איסור דרבנן ג"כ כיון שכבר אנו מחליטין הספק הזה לודאי אך בארנו בתשובותינו ליור"ד דלענין שני דברים אינו שייך זה דאף דנגד הדבר הזה אנו חושבין לודאי איסור לענין הדבר השני נוכל לחשוב הספק הזה להיתר ואין הספק מדבר אחד מכריע על הדבר השני וידוע מחלוקת גאוני בתראי בשני חתיכות מבהמ' אחת ספק טריפה אחת ראוי' להתכבד ואח' אינ' ראוי' להתכבד דהפרי חדש הכריע דהראוי' להתכבד אסור' והשני מותר' ואין מלמדין מאחת על חברת' וא"כ לענין הספק הראשון שנסתפקנו היכא שנמצא כאן מת ישראל קבור בקבר בנין והספק הוא אם נקבר ברשו' דאז הקבר בנין אסור בהנאה מדאורייתא והמת אסור לפנותו מדרבנן שפיר נוכל לומר דאין מלמדין מהקבר לגוף המת דלענין גוף המת אין הספק רק אם מותר לפנות אותו דהוי ספק דרבנן וספיקו לקולא אבל לענין איסור הנא' אין ספק בגוף המת דבודאי אסור בהנא' אבל היכא דהוי ספק אם הוא עכו"ם או ישראל דהוי ספק על גוף המת אם אסור בהנא' ואם מטמא באוהל דהוי דאורייתא וגם לענין אם מותר לפנותו שפיר אנו אומרין כיון דמחמירין בדאורייתא נעשה הספק הזה כודאי ואסור לפנותו:
ואפשר לומר דלעולם בספק מותר לפנותו כיון דהוי רק ספק דרבנן אך שם בנזיר אסור מספק כפי מאי דמסיק הגמרא שם בנזיר בדף ס"ה ע"ב עילא מצאו וטהרו ארץ ישראל א"כ מיירי המשנ' והסוגיא בארץ ישראל והוי אז רוב ישראל בארץ ישראל ומש"ה אזלינן בתר רובא דישראל הוא או אפשר דמיירי בעיר שרוב' ישראל ולרובא דעלמא לא חיישינן דמתים מעיר אחרת לא שכיחא כאן אך היכא דנמצא יושב או ראשו מונח בין ירכותיו בודאי נכרי הוא ולא ישראל:
והנה מלשון הגמרא דקאמר דהיכא דנמצא יושב או ראשו מונח בין ירכותיו דאין לו שכונת קברות דאמרינן דלמא נכרי הוא נרא' מהלשון דאינו ודאי דנכרי הוא. רק דלמא נכרי הוא נרא' דכיון דהוי רק ספק דלמא נכרי הוא אין לו שכונת קברות מספק אך קשה דגם במושכב כדרכו הוי ג"כ ספק עכ"פ שמא נכרי הוא כנ"ל וע"כ דמספיק' לחוד שמא נכרי אינו מותר לפנותו ואפש' לומ' כנ"ל דכיון דרוב' ישראל אין מתירין מספק שמא נכרי הוא אך היכא דהוי יושב או ראשו בין ירכותיו שוב הוי רובא כנגדו דאינו ישראל דע"פ הרוב ישראל אינו נקבר בכך אף שע"י סיבה יוכל להיות כן בישראל מ"מ עכ"פ רוב לא הוי כן בישראל ואם לפעמים יקר כך מאיזה סיב' עכ"פ רוב הנקברים בדרך הזה המה נכרים ואיכא רובא נגד רובא מה שרוב ישראל הוא ושוב הוי ספק השקול שמא עכו"ם ומספק אינו אסו' לפנותו כנ"ל דפינוי המת לא הוי רק איסו' דרבנן וספק השקול מות':
והנה רש"י פירש שם בנזי' מת פרט להרוג שאם מצא מגוייד או שלשתן מגויידין אמרינן שנהרגו לשם ונקברו שם שלא בבי' הקברו' ולא מחזקינן ליה כשכונת קברו' אלא נוטלן ואת תפוסתן מושכב פרט ליושב שאם מצאן יושבין הואיל ואין מושכבין כשא' מתים נוטלן ואת תפוסתן יעו"ש וקשה דכיון דהגמ' מסיק הטעם דכל אלו אין להם שכונת קברות משום דאמרינן דלמא עכו"ם הוא וא"כ כיון דאמרינן עכו"ם הוא אין לו ג"כ תפוס' כאש' איתא אח"כ בברייתא מצאו שנים ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה אין להן תפוס' ולא שכונ' קברות ופירוש רש"י דעכו"ם הוא שנקברים בכך אלמא דעכו"ם אין להם תפוסה וכן מסתב' דהא דבעי תפוס' היינו כשנטל המת נטל עם התפוס' סביב ויליף בגמ' מקרא ונשאתני ממצרים ומזה ודאי אינו נלמד רק לישראל ולא לעכו"ם (ואף שברמב"ם איתא דגם עכו"ם יש לו תפוס' דבריו צ"ע) וא"כ קשה אמאי במצאן יושב או ראשו מונח בין ירכותיו יש להם תפוס' ונוטלן ואת תפוסתן הא כיון דאמרינן דעכו"ם הוא אין לו תפוס' ג"כ וראיתי אח"כ שבאורח מישור תמה כן והניח בצ"ע:
והנה לפי אשר רצינו לעיל לומר לצד אחד דספק השקול שמא עכו"ם או ישראל הוא אסו' מספק מ"מ אפש' לומ' דלענין שכונת קברות שלא יוכל לפנותו משם מות' מספק דהוי כמה ספיקות להתיר שמא זה עכו"ם הוא ואת"ל זה ישראל שמא השני נכרי או שמא השלישי ושכונת קברות לא הוי עד שיהיו כולם ישראלים ונמצא כאן כמה ספיקו' להתי' ומות' מטעם ס"ס אם הי' על כל אחד ספק השקול אך כפי אשר בארנו לעיל דשם בנזיר מיירי ברוב ישראל שפיר אסו' מספק דעל כל אחד איכא רוב שהוא ישראל אבל באם מצא אחד יושב או ראשו מונח בין ירכותיו כאש' בארנו לעיל דעכ"פ בדידי' הוי ספק השקול שמא נכרי הוא שוב מצטרפין ג"כ לספק שמא גם השנים אינם ישראלים ואף דלדידהו הוי רוב ישראל מ"מ אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא כדברי התוס' בנדה בדף י"ח בד"ה ובמקום אחר הארכנו אבל לענין תפוס' דאין הספק רק עליו אפשר דמחמירין מספיקא:
אך יותר מסתבר לומ' בשיטת רש"י דמתחל' פירוש רש"י דהוי ס"ד דגמ' דהטעם דנמצא יושב או ראשו מונח בין ירכותיו אין להם שכונת קברות משום דכיון דאינו מושכב כדרכו הוי ראי' דאינו נקבר שם כדרך הנקברים רק דאתרמויי אתרמי כאן ונזרק לכאן שלא ע"ד לקבור כאן ומש"ה אין לו שכונת קברות ומות' לפנותו משם אף אם ישראל הוא ולעולם אמרינן ישראל הוא ומש"ה יש לו תפוס' כאש' נרא' מדברי רש"י בד"ה מת פרט להרוג ובד"ה כדרכו אך הגמרא מקשה אח"כ הנהו מאי טעמא לא היינו דניהו דזה שנמצא יושב או ראשו מונח בין ירכותיו אמרינן דאתרמי לשם ולא נקבר כאן ע"ד להשא' כאן מ"מ הא איכא עוד שנים שמונחים כדרכן שנרא' שהונחו שם לקבור' וכיון דשלש' מתים איכא כאן עכ"פ שפיר יהי' שכונ' קברו' אף דבאחד ידוע ושנים בלתי ידועים אף דבס"ה שלש' כיון דהידוע אינו מצטרף אינו שכונ' קברו' הא לשיטת רש"י התם הלכתא גמירי לה אבל בשאר מקום כיון דאיכא שלש' ניהו דאחד נרא' שלא הונח שם לשם קבור' מ"מ השאר מונחים שם לשם קבורה ושלש' איכ' שפיר יהי' שכונת קברו' ונימא כיון דאלו דמונחים כדרכן המה בתוך שלש' מתים הוי שכונ' קברו' וע"ז מור' לשון רש"י דכתב בד"ה וכל הנהו מאי טעמא לא הוי שכונ' קברו' בשלמא אחד מצוי דהכי הוא דגמירי דבעינן שלש' ידועין או ג' שמצאן תחל' כדאמרינן לקמן אלא כי מצאן אחד הרוג או יושב או ראשו מונח' לו בין ירכותיו או חסר הואיל ושלשתן מצאן תחיל' שיש להן שכונ' קברו' מאי טעמא עכ"ד נרא' דקושי' הגמ' הוי כיון דרק אחד מצאו יושב או ראשו מונח לו בין ירכותיו והשאר מונחים כדרכן מדוע לא יהי' שכונ' קברו' ואינו דומ' לאחד ידוע ושנים נמצאו דהתם הלכתא גמירי לה ואח"כ פירוש רש"י בד"ה דלמא עכו"ם הוא ואקב' להכא ועכו"ם אינו עול' מהמנין ולא פשו להו הכא אלא תרי וכו' והיינו כיון דאמרי' דע"כ הוא אינו עול' מהמנין כלל ולא פשו להו אלא תרי אבל לפי הס"ד דהטעם דזה שאינו מושכב כדרכו אמרינן דאתרמי להכא מ"מ כיון דהשא' מונחים כדרכן ושלש' יש כאן שפיר אמרינן דהוי שכונ' קברו':
ולפי זה נוכל לומ' דרש"י לא פירש מתחל' דהיכא דאחד אינו מונח כדרכו נוטלו ואת תפוסתו רק לפי הס"ד דלא היינו אומרים שעכו"ם הוא רק דישראל הוא ואתרמויי אתרמי להכי ומש"ה עכ"פ תפוס' יש לו אבל לבתר דמסיק דאימו' עכו"ם הוא אף תפוס' אין לו ודו"ק:
והנה עוד צריכין אנחנו לבא' דהא דאיתא שם דשנים נמצאו ואחד ידוע אין להם שכונ' קברו' מיירי באחת משני פנים או דמיירי דזה הידוע שנודע לנו שנקבר שם נודע שנקבר שם שלא ברשות דהוא פשיטא דמותר לפנותו כיון שנקבר שלא ברשו' אך אף השנים אחרים מות' לפנותן כיון דלא נשא' שלש' או משום דהלכתא גמירי לה דבכה"ג אינו מצטרף או כטעם התוס' או דמיירי דזה הידוע שפיר נקב' ברשות וכעין דאיתא בסנהדרין בידוע ופירוש רש"י דנקב' שם ברשו' ושפיר אותו בעצמו אסו' לפנותו כיון דנקב' שם ברשו' אך מאי דקאמר דאין להם שכונ' קברו' היינו דמותר להפנו' השנים האחרים ואין ע"ז דין שכונ' קברו' (וגם אפש' דאין ע"ז דין שכונ' קברו' לענין שיצטרך לבדוק מכאן ולהבא אך לשיט' הרמב"ם אף בשלש' ידועים א"צ לבדוק כאש' פרשנו דבריו בחידושינו והטעם דכיון דאלו ידועים אין חוששין לאינו ידוע אך בנמצא אינם ידועים אמרינן כשם כאלו נמצאו שאינם ידועים חיישינן שמא יש עוד שאינם ידועים):
ומעתה אחר שבררנו סוגית הש"ס כפי קט שכלינו נבוא לענין דינא בנ"ד שנמצאו ג' מתים היכא שהוי רוב עכו"ם נרא' דבודאי מות' לפנו' המתים דאזלינן בתר רוב ואף אם ישראל קרובים יותר מ"מ ברוב וקרוב אזלינן בתר רוב והיכא דהוי מחצ' על מחצ' יש לספק כנ"ל אם נימא כיון דפינוי המת לא הוי רק דרבנן ספק דרבנן לקולא או כיון דהספק הוי ג"כ לענין טומאת כהן דהוא דאורייתא מחמירין אף לענין פינוי המת שהוא מדרבנן ואף למ"ד דעכו"ם ג"כ מטמא באוהל וא"כ אין נ"מ לענין טומא' מ"מ עדיין הוי נ"מ לענין דאורייתא לענין איסו' הנא' כנ"ל ושם הוי הספק אם נקב' ברשו' דאם נקב' שלא ברשו' אינו נאסר הבנין בהנא' וכאן בעכו"ם שוב הוי ספק לענין איסו' הנאה במת גופי' לדעת הפוסקים דמת עכו"ם ותכריכיו אינם אסורים בהנאה יעו"ש בברכי יוסף בסי' שמ"ט שהביא חבל הפוסקים בזה ודברי התוס' בפ"ק דבבא קמא דסוברים דמת עכו"ם אינו אסור בהנאה וא"כ הוי ספק לענין דאורייתא ג"כ ומחמירין אף לענין פינוי המת שהוא מדרבנן:
ולענין איסו' הנאה לחודי' נראה דבודאי אסו' מספק דהוי ספק דאורייתא ולא לענין איסו' הנאה מהמת גופי' אך מהעפר שהי' טמונים בה המתים ג"כ יש לאסו' בהנאה אף דהגמרא קאמר שם בסנהדרין דרק קבר בנין אסו' אבל קבר קרקע אינו נאסר דקרקע עולם אינו נאסר מ"מ בזה איכא שני דיעות בש"ע יור"ד בסי' שס"ד והוא מהטור דאיתא שם קבר של בנין אסור בהנאה אבל קרקע עולם של קבר אינו נאסר ויש אומרים דהקרקע שלקחו מהקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חברו דאסו' בהנאה והוא שיטת הטור בשם הרבינו ישעי' ודעתו דרק בזמן הש"ס דהיו קוברין בכוכין היינו שהי' חופרין בכותל המערה כוך ושם הניחו המת וכל צדדי המת בין מלמעלה בין מלמטה בין מהצדדים הכל הוי קרקע עולם ואינו נאסר אבל עתה שמניחן המת בעומק בארץ ומשליכים עליו עפר העפר שמשליכין עליו מלמעלה הוי תלוש ולבסוף חברו דנאסר והטור חלק על רבינו ישעי' דאינו נאסר וכתב וז"ל ואינו נראה אלא העפר נקרא קרקע עולם אפילו תלשו ולבסוף חברו יעו"ש וכוונתו דדוקא עץ או שאר בנין אף אבנים שחברו בקרקע ובנה בית אמרינן דתלוש ולבסוף חברו מקרי תלוש להחמיר אבל עפר עם עפר כשנתחבר יחד הוי כמו עפר הארץ ונעשה מחובר גמור:
ולפענ"ד דניהו דנימא דעפר עם עפר אף כשנתלש וחזר ונתחבר הוי מחוב' גמו' ואינו נאסר מ"מ זה דוקא היכא שנתלש מתחלה עפר וחזר ואח"כ הניח המת במקום הזה דאינו נאסר אף העפר שתלשו ולבסוף חברו דהוי כמחובר גמור אבל העפר שמשליכין על המת נראה דנאסר בודאי דבשעה שזרקו על המת הוי תלוש אף דבעת שבא על הקרקע נעשה מחובר מ"מ אז נאסר תיכף והחיבור עם הקרקע והאיסו' באים ביחד ואולי אפש' להדמות זה להאיבעי' בש"ס בדף צ"ט ע"ב דבעי ר' יוחנן בור תשעה ועקר ממנו חוליא והשלימה לעשרה מהו עקירת חפץ ועשיות מחיצה בהדי הדדי קא אתי ומחייב או לא מחייב ואת"ל כיון דלא הוי מחיצה עשרה מעיקרא לא מחייב בור יוד ונתן לתוכה חוליא ומיעטה מהו הנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדי הדדי קא אתי ומחייב או לא מחייב יעו"ש:
והנה בלא"ה דעת הרמ"א להחמיר כרבינו ישעי' דהקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חברו דנאסר:
וא"כ כיון דאסו' להנות מהעפר אפש' דאסו' גם להניח עלי' רצפה ולעמוד עלי' דהוי נהנה מאותה העפר שוב הראו לי התלמידים תשובת הגאון מו"ה עקיבא איגר שנסתפק בזה בסי' מ"ה אם מות' להלוך על קבר מההוא טעמא והוא הסכים להתי' מטעם דהונח שם הרבה עפר ובטל עפר מהקבר בשאר העפר:
והנה באמת קשה מאוד לומר כן דהרי העפר שעל הקבר ניכר הוא במקום שמונח על המת ועיקר היתר הגאון שם הוא משום דרבו החולקים על רבינו ישעי' דהעפר שעל הקבר אינו נאסר דהוי מחובר ואנכי העירותי לעיל לומר דאף דנימא דהעפר ששב ונתחבר אל העפר שקודם מחובר הי' עתה שוב הוי מחובר מ"מ כיון דבשעה שהשליכו על המת הי' עדיין תלוש איסו' הנא' והחיבור באים כא' וא"כ יש להחמיר בדריס' הרגל על העפר שיש כאן מתים שהוי ספק אם ישראל הם אך כבר הורה זקן הגאון ר"ע אייגר להקל ולענין טומאת אוהל בודאי אסו' מספק שמא ישראל הוא דהוי ספק דאורייתא וגם דמבואר בש"ע דנכון להחמיר דאף עכו"ם מטמא באוהל:
עוד יש כאן ספק כיון דנמצא כאן ג' קברים הוי שכונ' קברות וצריך לבדוק כל סביבותיו והביא כ"ת בשם החוות יאיר דהוי ס"ס ספק שמא אין כאן עוד קברות ושמא הוי עכו"ם ודחה זה דכיון דאיכא כאן שלשה מתים אין כאן ספק דהוי שכונת קברות. והנה זה אין לומר דכיון דנמצא כאן ג' מתים הוי חזקה שיש כאן עוד קבר דהנה הט"ז הביא בסי' נ"ז בסופו דמצא כתוב דאם יש ג' נדרסים יש להחמיר ולאסור את כולם אפילו במקום רחב כי כבר הוחזק עדר זה בנדרסין ע"כ וכתב עליו הט"ז ונ"ל שהוא טעות גמור דהכותב דימה זה לתבשיל שנמצאו בו תולעים דאסו' כמ"ש בסי' פ"ד סעי' ט' ולא קרב זה אל זה דהתם אמרינן דודאי טבע של ירקות זה לגדל בו תולעים משא"כ כאן וכו' וכן מבואר בפוסקים חילק זה דדוקא בדבר דמינה קא רבו כיון שהוחזק בשלשה חיישינן שיש יותר אבל בדבר שנפל מעלמא לא חיישינן וה"ה כאן אך מ"מ כאן הוי החשש כיון שיש כאן שלשה הוחזק לשכונת קברות ובבית הקברות שכיחא הרבה מתים אך מ"מ אפשר לומר דהוי ס"ס ניהו דהוחזק כאן לבית הקברות מ"מ אינו ידוע לאיזה צד הולך הבית הקברות ובכל צד איכא לספוקי שמא לא לאותו צד הולך הבית קברות אך לצד השני אך באמת ז"א דא"כ נימא דלא נבדוק לשום צד מטעם האי ס"ס ואנן מחזיקין דבצד אחד בודאי הולך הבית הקברות אך אפשר לומר דהיכא דבדק צד אחד ומצא שם מתים שוב אינו צריך לבדוק הצד השני דשוב צד השני הוי ספק שמא אין כאן מתים והבית הקברות הולך מצד השני שמצא שם המתים:
והנה כ"ת הביא בשם החכם השואל דבלא"ה איכא ס"ס לענין טומאה דדלמא עכו"ם הוא ושמא הלכה כראב"ד דבזה"ז אין חיוב טומאת כהנים וכוונתו כאשר הביא הש"ך לענין ציר דגים דהוי ס"ס שמא אין כאן דגים טמאים ואת"ל שיש כאן דגים טמאים שמא ציר דגים הוי רק מדרבנן ושוב תלינן לומר שאין כאן דגים טמאים וכוונתו כמבואר בדיני ס"ס בסי' וכאשר פירש גר בפרי חדש דלענין דאורייתא מותר מטעם ס"ס שמא אין כאן דגים טמאים ואת"ל שיש כאן דגים טמאים שמא הציר מותר מדאורייתא ויש כאן מדאורייתא ס"ס ולענין דרבנן די בספק אחד שמא אין כאן דגים טמאים. וה"ה בנ"ד מדאורייתא יש כאן ס"ס שמא עכו"ם המה ואת"ל ישראל הוא שמא בזמן הזה מותרים כהנים לטמאות ומדרבנן די בספק אחד לומר שמא עכו"ם הוא:
עוד האריך כבודו בטוב טעם אמאי דפסק הראב"ד דכהנים שלנו בזמן הזה כיון שהמה טמאי מתים אין עליהם חיוב לעולם ובמס' שמחו' אי' הרי שקבר את מתו ובא מת אחר כל זמן שהוא עוסק בבי' הקברו' יכול הוא לעסוק בו פירש מן הקבר אם חזר וקברו לוקה דברי ר"ע ר' טרפון אומר כל היום אינו לוקה ואם הראב"ד פוסק כרבי טרפון רק כל היום אינו חייב ואמאי פסק הראב"ד שלעולם אין עליו חיוב ותירץ דשם במס' שמחו' קאמר הטעם דכל היום אינו לוקה מפני שאינו סותר ומרבה עליו ימי טומאה אבל ביום המחר שוב מרבה עליו ימי טומאה וזה ניחא בזמן הש"ס שהיה להם עוד מי חטא' וכמבואר בנדה ד' חבריא מדכין בגלילא אבל בזמן הזה שאין לנו מי חטא' וממילא לא יוכלו לטה' שפיר אין עליהם חיוב לעולם:
עוד הביא כ"ת בשם החכם השואל דהדבר תלוי בפלוגת' הפוסקים בברכו' בדף י"ט דמדלגין על ארונו' של מתים דלדע' רש"י וראב"ד ורמב"ם אין בזה רק גזירה דרבנן אפילו בקברו' שלנו ומשמעו' לשון הרמב"ם בפרק י"ב הל' ו' דלא גזרו חז"ל רק שיהי' כנוגע אבל לא שיטמא טומא' אוהל ולפי זה יש לנו לומ' דאין לנו לספק אם ימצא עוד כיון דהוי ס"ס. ותמה כ"ת על החכם הנ"ל שמשוה דעת רש"י ודע' הראב"ד ודע' הרמב"ם כאחד והמה מחולקים דדעת רש"י דהיכא דיש בו פותח טפח אינו מטמא מדאוריי' אבל דעת הרמב"ם לחלק דרק בארונו' של עץ שנותנים בו המת קודם שנותנים בעפר אינו מטמא והראב"ד ס"ל ג"כ דמטמא אך דמחלק בין יש בו פותח טפח זולת הטומאה עכ"ד כ"ת והנה כ"ת חשב כי החכם השואל הי' כוונתו על דברי הראב"ד בפרק ז' מהל' טו"מ הל' ה' אך כוונת החכם השואל הי' על דברי הראב"ד בפרק י"ב הל' ו' דדעתו דעל קבר של מת אין הכהנים מוזהרים כל שיש בו חלל טפח אף דמטמא אין הכהן מוזהר עליו והנזיר אינו מגלח אלא על גופו של מת לא על קבר ולא על גולל ודופק ואם אין בו חלל טפח גופו של מת הוא מפני שהוא בוקע' ועולה ואם כן גם הוא מסכים לשיטת רש"י דלענין טומאת כהנים כל שיש פותח טפח אינו מטמא מדאוריי':
עוד אפשר לספק דלענין בדיקה לבדוק שמא יש עוד מתים טמונים בקרקע סביב המקום הזה בלא"ה לא הוי ספק דאוריי' לענין כהן לפי מאי דקיימא לן דעל טומא' התהום אין הנזיר מגלח כדאי' בנזיר בדף ס"ג דכל שהוא טמון בעפר ולא נודע אף שנודע אח"כ שנטמא הנזיר על ידי טומאה זו אינו מגלח עלי' וא"כ ה"ה שאין הכהן מוזהר עליו לפי דברי התוספות בברכות דף י"ט ע"ב בד"ה מדלגין היינו ע"ג ארונות דכתבו שם ג"כ דגולל ודופק אין הכהן מוזהר עליו כיון שאין הנזיר מגלח עליו והביא אח"כ דהי' אומר רבינו תם דליתא להנהו כללי דהא איתא בנזיר בדף כ"ו דרביעית דם אין הנזיר מגלח עליו עד שיהי' חצי לוג ואפילו הכי כהן מוזהר עליו כדאמרינן בפרק בהמה המקשה דרביעית דם הבא מב"י מתים טמא ומפיק ליה מעל כל נפשו' מת לא יבוא ותירצו ויש לומר דהתם מכל מקום הוי שם טומאה שהנזיר מגלח עליו אבל גולל ודופק אינו כלל בנזיר ואם כן לפי דבריהם נסתרו דברינו הנ"ל דבטומאת התהום הוי עכ"פ שם טומא' שהנזיר מגלח עליו אך התוס' תירצו שם עוד תירוץ דכתבו וז"ל א"נ האי בריייתא סברה כזקנים הראשונים שהיו אומרים רביעי' דם גם בתגלחת נזיר היינו האי ברייתא דמס' שמחו' דסברה דכל שאין הנזיר מגלח עליו אין הכהן מוזהר עליו סברה באמת דכמו דהכהן מוזהר על רביעית דם ה"ה נזיר מגלח עליו דאם לא הי' הנזיר מגלח עליו לא הי' הכהן מוזהר עליו אף דעכ"פ הוי שם טומאה שהנזיר מגלח עליו וא"כ ה"ה לענין טומא' התהום דאפשר לומר כן. ואפשר לחלק דבטומא' התהום בגוף הדבר הזה הי' הנזיר מגלח אולי היה מגולה והיה נודע שיש כאן מת לד"ה הכהן מוזהר עליו אף שאין הנזיר מגלח עליו:
ואשר תמה ע"ת על החוות יאיר ועל החכם השואל דפלפלו מטעם ס"ס דהלא במקום דאיכא לברורי מה שייך ס"ס ועיין בש"ך בסי' נ"ה סק"ד דדוקא חסרון ידיעה לכל העולם הוי ספק עכ"ד כ"ת:
והנה אין זה כ"כ תמוה והרמ"א בסימן ק"י בסעי' ט' פסק דיש להתיר מכח ס"ס אע"פ שאפשר לברר וא"צ בדיקה כלל אמנם הש"ך חלק שם על הרמ"א והביא ראיה מגמ' זבחים דצריך בדיקה ואנכי בארתי בחידושי דאין ראיה מהך סוגיא דזבחים דנפילה כל זמן שאינו בודק הוי ודאי טרפה ולא ספק דכך הוי הלכה למשה מסיני דנפילה טרפה כל זמן שאינו בודק וכן השיג במנחת יעקב:
והנה הש"ך בסימן נ"ז ס"ק ל' הביא דברי הלבוש גבי ספק אם היה הו' שותק והן מקרקרין דהוי ס"ס והוא חלק עניו דלא הוי ס"ס וקשה דהא בלא"ה לא מהני ס"ס דאפשר לברר ע"י בדיקה דמצד הדין מהני בדיקה בדרוסה ואפשר לברר ואי משום דאנן אין בקיאין בבדיק' שוב הוי ספק חסרון ידיעה אך אם נימא דהיכא דהוי ס"ס אין צריך לברר כלל אינו מפסיד מה דהוי ספק חסרון ידיעה דהא אף אם היינו בקיאים לברר לא היינו צריכין לברר כדאי' בש"ך ביו"ד בסימן נ"ג ס"ק ט"ו דכתב שם באמצע דבריו וז"ל דבמקום הפ"מ יש לחושבו שפיר ס"ס כדכתב בד"מ דאפילו בדיקה אינו צריך וא"כ חסרון ידיעה אינו מזיק:
ואפשר לומר דאף למ"ד דס"ס במקום שאפשר לברר אסו' מכל מקום היכא דאיכא טרחא יתירה מותר ונבדוק בכל הבהמה כל מה שכנגד חלל הבהמה הוי טרחה גדולה ושפיר מותר בס"ס שלא יצטרך לברר ויש ראיה לזה ממאי דאינו צריך לבדוק אחר י"ח טריפו' מטעם דרוב בהמו' כשרו' הם וס"ס עדיף מרוב ועכ"פ לא גרע מרוב דכיון דהוי שני ספיקו' רובא הוא ואם נימא דבס"ס כיון דאפשר לברר לא מהני ס"ס וצריך לברר יוקש' אמאי ברוב אינו צריך לברר כיון דרוב בהמו' כשרו' המה אך משום דטורח לבדוק אחר כל הח"י טריפו' לא מקרי אפשר לברר:
ואם נימא כן כ"ש בנ"ד לחפור בארץ ולבדוק כל הקרקע אם אין טמונים שם מתים ואם לא נמצא עצמו' בזה נראה בודאי דלא מקרי אפשר לברר ואפשר להתיר מטעם ס"ס ואף לדעת הרשב"א דכ' בחידושיו דבדרוסה לא מהני ס"ס משום דאפשר לברר ומזה הביא הש"ך ראי' דהיכא דאפשר לברר לא מהני ס"ס מ"מ בטרחה גדולה כזו לחפור כל הסביבו' ולבדוק כל העפר זה נרא' דלא מקרי אפשר לברר ומותר בס"ס:
וגם אף אם נימא דגם זה בכלל במקום דאפשר לברר לא סמכינן על ס"ס עדיין יש לנו היתר מה שחידש לנו הנו"ב בסי' כ"ג ובסי' נ"ז דהא דאמרינן היכא דאפשר לברר לא סמכינן על ס"ס היינו דוקא היכא דאפשר לברר ב' הספיקו' ויהי' ודאי איסור אבל היכא דלא יתברר רק ספק אחד ויהי' אסור מספק בזה אינו צריך לברר כיון דאף לאחר הבירור עדיין ישאר ספק ולברר כדי לאסור מספק אין אנו מחוייבין ועי"ש:
וא"כ גם בנ"ד הוא כן דהוי ס"ס שמא אין כאן מת כלל ואת"ל שיש כאן מת שמא עכו"ם הוא אפילו אם יתברר שיש כאן מת עדיין הוי ספק שמא עכו"ם הוא ורק נאסור מספק וזאת אין אנו מחוייבין לברר וכן אם נימא הס"ס שמא כהן בזמן הזה אינו מצווה על טומאת המת או דכהן אינו מוזהר כל שיש חלל טפח ג"כ אף אם יבדוק וימצא מתים עדיין ישאר האי ספק זה:
והנה על הס"ס שכ' כבודו שמא עכו"ם הוא ואת"ל ישראל הוא שמא אין כהן מצווה בזמן הזה על טומאת מת או דשמא היכא דהוי טפח בקבר אינו הכהן מוזהר עליו. יש לעיין אם זה מקרי ס"ס כאשר בארנו בתשובתינו למ"ד דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובו' לא מהני משום דנודע בין הספיקו' וכבר נודע הספק הראשון והחלטנו אותו לאיסור קודם שבא לתוך התערובו' וקצתם סוברים כיון דיכול להיו' נודע בין הספיקו' אין מתירין משום ס"ס משום דאילו הי' נודע הספק הראשון היינו אוסרין אותו ונעשה כודאי וא"כ מכ"ש היכא דעדיין הספק הראשון גם עתה לפנינו ואנו אוסרין אותו מספק דלא נוכל לצרפו לספק אחר לעשו' מזה ס"ס וא"כ כאן על הספק דשמא עכו"ם או ישראל הוא אנו מחמירין מספיקו לענין הנאה כאשר בארנו לעיל אם נימא דישראל אסור בהנאה ועכו"ם מותר בהנא' ולהך ספק דשמא כל שיש בקבר חלל טפח אינו מטמא באוהל כשאנו באנו לספק על גוף המת אם הוא מטמא בנגיעה או באוהל מטמא מספק והחמרנו עליו לומר שהוא ישראל שוב אינו מצטרף הספק הזה לס"ס כיון שהחמרנו בספק זה לומר שישראל הוא לענין שגוף המת יטמא בנגיעה או באוהל או לענין שיאסר בהנאה:
אך באמת כל עיקר האי ספק שמא עכו"ם הוא אין נ"מ רק באם הוא מחצה עכו"ם ומחצה ישראל וזה קשה המציאו' שיהי' מכוון מחצה על מחצה אבל כל שאחד רוב הוא אזלינן בתר רובא אם רוב עכו"ם דרים בעיר הזאת אזלינן בתר רובא ואמרינן שעכו"ם הוא ואם רוב ישראל תלינן שישראל הוא ולא הוי ספק:
ואף שאחד קרוב יותר אזלינן בתר רובא ומה שהביא כ"ת בשם החכם השואל דאף דהוי ספק עכו"ם מ"מ כיון שהוא קרוב לקבורת ישראל אזלינן בתר קורבא וכ"ת השיג עליו דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב אף בקורבא דמוכח ואנכי לא אדע הפירוש דמה שהוא קרוב לקברות ישראל בשביל זה לא מקרי קרוב כלל דקרוב היינו היכא שאנו מסופקין מאין בא הדבר או מרוב או מקירבא אמרינן דבא מהרוב אבל בזה אין שכיח כלל מה שהוא קרוב לקברו' ישראל דהרי המתים אינם מקברות ישראל לכאן ואם נקברו בקברות ישראל שוב לא נחטטו להביא אותם לכאן ואם באנו לדון לילך בתר קורבא הוא ממקום שדרים העכו"ם והישראל מי שדרים קרוב יותר למקום הזה אך באמת אף אם הישראלים דרים יותר בקרוב מ"מ כיון שהעכו"ם המה רובא אזלינן בתרייהו וכן להיפך דרוב וקרוב רובא עדיף אם לא שהוא במקומו ממש כדאיתא ברמב"ן שם בב"ב והתורת חיים שם בב"ב בפרק לא יחפור הביא דקורבא דמוכח עדיף מרוב וכתב דעד חמשים אמה הוי לי' קורבא דמוכח אמנם הקצה"ח בסימן רס"ב סעי' י"ט חלק עליו וכתב עליו דיתר מד' אמו' בודאי לא הוי קורבא דמוכח ומן אמה עד ד' אמו' תלוי במחלוקת רש"י ותוספו' יעו"ש ויעו"ש בנתיבו' רס"ב שכתב ג"כ דלא אזלינן בתר קרוב יעו"ש ואנחנו במקום אחר הארכנו בזה בעניותינו:
ועל דבר אשר נסתפק כבוד תורתו אשר כתב השואל היכא דהוי מת תחת הרצפה דאיכא תקנה בחלל טפח ופתוח לחוץ טפח כההוא דביב קמור בפ"ג דאהלו' משנה ז' ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פותח טפח ויש ביציאתו פותח טפח טומא' בתוכו הבית טהור וכו' והשיב כ"ת להשואל דאין זה ברור אם מהני פותח טפח דהא הר"ש שם בפ"ג דאהלו' גבי האי דינא דביב מביא בשם התוספתא ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו ד' טפחים ויש ביציאתו ד' טפחים ונפל בתוכו הבית טהור אין בו ד' טפחים ואין ביציאתו ד' טפחים ונפל בתוכו הבית טמא ע"כ ומסיים שם הר"ש דברייתא ומתני' לא פליגי אלא המשנה מתפרשת כזית מן המת פתחו בטפח ובתוספתא מתפרשת ביותר מכזית דפתחו בארבע' טפחי' ומאי דאי' בר"ש שלנו ובתוספת' מתפרש' כזית מהמת הוא טעו' סופר דמוכח כן הוא דברי כ"ת והוא באמת וכן הוא בהרא"ש דכ' גם כן וז"ל ודוקא שאין בביב אלא כזית דפתחו בטפח אבל ביותר מכזית קתני בתוספתא דבעינן שיהי' בו ד' טפחים והוא כמו דאיתא שם בתחלה במשנה ו' כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בארבע' טפחים להציל הטומא' על הפתחים והיינו לענין מאי דתניא בפ"ז המת בבית ולו פתחים הרב' כולם טמאים נפתח אחד מהם הוא טמא וכולם טהורים חישב להוציאו באחד מהם או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים הציל על כל הפתחים כולן ובזה הדין דהפתח המציל על כל הפתחים צריך להיו' ד' על ד' במת ובכזית מת די בפותח טפח וכל שהוא יותר מכזית דינו כמת וצריך ארבעה טפחים כדאיתא שם במשנה והביאו הר"ש והרא"ש דה"ה לענין ביב קמור הדין כן דרק בכזית מהמת די בפותח טפח אבל ביותר מכזית צריך ארבעה טפחים:
אמנם הרמב"ם בפרק כ' מהל' טומא' מת הל' ז' הביא סתם ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פותח טפח והי' טומא' בתוכה הבית טהור ולא חילק בין אם הוא בכזית או יותר בכזית וע"כ דעתו דהמשנה חלוקה עם התוספתא ואפילו ביותר מכזית די בפותח טפח וה"ה במת שלה ואינו דומה שם למשנה ו' דכזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בארבעה טפחים להציל הטומאה דשם כל הפתחים טמאים אף שנעולים כיון שסוף הטומאה לצאת ואם פתח פתח אחד או שחשב להוציא דרך פתח אחד שאר הפתחים טהורים בזה בעינן במת דוקא ד' טפחים דאין דרך להוציא המת בפחו' מארבעה טפחים וביותר מכזית דינו כמת אבל בביב קמור שאין כאן פתח לבית כלל רק שהטומאה בוקעת ועולה כיון שהוא סתום מכל צד ואין להטומאה מקום לצאת בדין דהטומאה בוקעת ועולה אבל אם הפתח פתוח מהצד דיש מקום לטומאה לצאת אינה בוקעת ועולה בזה אין חילוק דאף במת שלם די בפותח טפח מהצד אף דאין דרך להוציא המת בפותח טפח כאן לא הוי הטעם משוה דדרך המת להוציא בזה אך כיון שיש לטומאה מקום לצאת דאין הטומאה בוקעת ועולה וכל שיש כאן פותח טפח יש מקום לטומאה לצאת אף שלא יוציאו המת דרך שם מ"מ כיון שיש מקום להטומא' לצאת אין הטומאה בוקעת ועולה דשיעור טומאה שילך ממקום למקום הוא בטפח:
והנה אם נימא כדברי הח"ס בסימן דההוא דביב הוי פותח טפח לתוך הבית אך שנסתם על ידי סרוגים שעושין סרוגין על גבה לסנן המים ששופכין לתוכה וזה הוי כמו פתח סתום שעתיד להפתח דמטמא משום שסוף הטומאה לצאת דאע"ג דסתום הוא כיון שלא פרץ את פצומיו הוי עדיין תורת פתח עליו ומטמא משום שסוף הטומאה לצא'. אך היכא דאיכא פתח אחר פתוח מציל על הפתח הזה הסתום מלטמא משום שסוף הטומאה לצא' דרך שם שהרי תצא דרך פתח הפתוח כאשר הביא כ"ת ואם כן גם בזה צריך דוקא במת או ביותר בכזית ארבעה טפחים שדרך להוציא המת משם דאל"ה אינו מציל על כל הפתחים:
אך איני יודע מי הכריחו להח"ס לפרש דמיירי דהוי סתימה על הביב בפתח הנכנס לבית שעתיד עוד פעם אחת להפתח הלא הי' יכול לפרש שסתום לגמרי כדרך הסרוגין שנעשה ע"פ הביב שהי' שם קבוע תמיד ואינו דומה לפתח שסתמו ועדיין לא פרץ את פצומיו שעדיין עתיד להפתח באיזה זמן אבל זה נעשה כן שיהי' כן תמיד ואין כאן פצומין כלל ולא הוי הבית טמא משום שסוף הטומאה לצאת אך משום דהטומאה בוקע' ועולה כל שאין פתח מהצד והח"ס חלק שם על הפני יהושע בתשובותיו דרצה לפרש דמיירי דהביב פתוח להבית ששופכים שמה השופכים בפותח טפח ואעפ"כ אינו מטמא הבית דהטומא' אינו עולה מקרקעית הבית להבית ודברים אלו בודאי תמוהים המה וע"ז תירץ הח"ס דמיירי דלא הי' פתוח להבית טפח דאף ששופכין שמה שופכין אבל יש סירוג מלמעלה שאין פותח טפח ודימה לפתח שסתמו ועדיין לא פרק את פצומיו אבל באמת אפשר לומ' דמיירי שאין כאן פתח כלל ונעשה מתחלה נקבים קטנים שאין בהם פותח טפח ואין כאן טומאה משום שסוף הטומאה לצאת אך שהטומאה בוקע' ועולה והיכא שיש מקום לטומאה לצאת שהוא פותח טפח אינה בוקע' ועולה כנ"ל:
והיה אפשר לומר דלא פליגי הרמב"ם והר"ש והרא"ש דהר"ש והרא"ש דכתבו דבמת שלם או רק יותר מכזי' בעינן שיהי' פתוח ארבעה טפחים כדאי' בתוספ' היינו היכא דיש פתח מהביב להבית רק שסתמו ולא פרץ פצומיו אז בעינן ד' טפחים והרמב"ם מיירי שהביב לא הי' פתוח כלל להבי' אז די בטפח כנ"ל:
ומה שפסק הרמב"ם בפרק ד' מהל' טו"מ הל' א' דבי' סתום שהמת בתוכו או שהי' לו פתח ופרץ את פצומיו וסתמו מטמא מכל סביביו והנוגע בו מאחוריו או מגגו טמא שבע' מפני שהוא כקבר סתום נפתח בו פתח אפילו סתמו אם לא פרץ פצומיו הנוגע בו מאחוריו ומגגו טהו' ואינו טמא אלא כנגד הפתח וכמה יהי' שיעור הפתח שלם המת בפתחו בארבעה טפחים וכזית מהמת פתחו בטפח וגדול מכזי' הרי הוא כמת שלם ופתחו בד' מהתם אין סתירה להרמב"ם דהתם ג"כ תלוי הדבר אם יהיה כקבר או כבית דהיכא דיש פתח להוציא הטומאה מכאן דינו כבית והיכא דאין כאן פתח וישאר המת בכאן דינו כקבר ותלוי הדבר אם יוציאו המת בכאן ושיעור להוציא המת הוא בד' טפחים כנ"ל דזה הוא החילוק דאם תלוי הדבר בהוצאו' המת ע"י הפתח צריך להיו' בד' טפחי' ואם תלוי הדבר שיהי' מקום לטומאה לצאת די בטפח דטפח מוציא את הטומאה
והנה כ"ת הביא ראיה מדברי הטור בסימן שע"ב ביו"ד שכ' וז"ל ודוקא בימיהם שהיו קוברים בענין שיש ביציא' הקבר פותח טפח וכן הוא בתשוב' הרא"ש כלל למ"ד אלמא דדי בפותח טפח ע"כ:
והנה ראיה זו לא הי' צריך להביא מדברי הטור והרא"ש אך הן הן דברי התוספו' בברכו' בדף י"ט ע"ז מאי דא"ר אלעזר בר צדוק מדלגין היינו על גבי ארונו' של מתים לקראת מלכי ישראל וכו' כדרבא דאמר דבר תורה כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה וכו' וגזרו על שיש בהן חלל משום שאין בהן ופירש"י שיש חלל בפנים והתוס' הקשו ע"ז דביש חלל גרע טפי ופירשו דהיינו פתח פתוח לחוץ הרי מפורש שיטתם דאף במת שלם מהני פתוח לחוץ טפח דהתם קאמר מדלגין היינו על גבי ארונו' של מתים:
אך עדיין אפש' להביא משם ראיה דעכ"פ מדרבנן טמא אף שיש פותח טפח לחוץ אבל בפותח ד' טפחים אף מדרבנן מות' ויש לומ' טעם בדבר דהאי גזירה לא גזרו רק בקבר ולא בבית וכבר הבאנו לעיל דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' טו"מ הל' א' והוא מהתוספ' דבית סתום מכל צד דינו כקבר אך היכא שפתוח ד' טפחים שבאפשרי להוציא משם על ידי פתח זה ואף אם הפתח סתום כל שלא פרץ את פצומיו אין דינו כקבר כנ"ל:
וא"כ היכא שפתוח ארבע' שאז אין דינו כקבר עוד טהו' אבל כל שאינו פתוח רק טפח דינו כקבר ואף שמדאוריי' אינו מטמא מ"מ מדרבנן מטמא דהרי כן הדין בקבר אף שפתוח טפח לחוץ עדיין מטמא מדרבנן וגם בית כל זמן שאין בו פתח ד' דינו כקבר:
שבתי וראיתי בתוספו' בב"ב בדף ק' ע"ב דהקשו וז"ל ואם תאמ' כיון שגזרו בקבר אף שיש שם פותח טפח אם כן גם בבית אף שלא פרץ פצומיו יטמא סביביו כי היכא דבי' סתום יש לו דין קבר סתום הכי נמי פתוח יש לו דין קבר פתוח ויש לומ' דבקב' גזרו יש בארון פותח טפח אטו אין בו אבל בית אין בית שלא יהי' בו פותח טפח ובית אטו קבר לא רצו לגזור עכ"ד יעו"ש:
ומבואר לשיטתם דבבית לא גזרו הך גזירה ובאמת לפי דברי התוספ' הנ"ל שהבין הרמב"ם בפ' ד' מהל' טהרו' אין ראיה מבית פתוח דלא הוי קבר כל כל שהוא פתוח אך משיט' התוספו' נראה אף בבי' סתום לא גזרו היינו אף שאין בו פתח ד' ופרץ את פצומיו כל שיש בו פותח טפח אין הטומאה בוקע' ועולה ואפש' לומ' דכוונו' התוס' רק בבית שאינו סתום ולא פרץ את פצומיו אז לא גזרו בו אבל בסתום לגמרי שדינו כקבר אפשר דהתוס' מודים וצ"ע
והנה מעכ"ת הביא מהך דסוף שבת. והנה שם בשבת בדף קנ"ז. מעשה שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח ובגמ' אמ' רב יהודא אמ' רב הלקטי קטנה היתה בין שני הבתים וטומאה היתה שם וגיגית סדוקה מונחת על גביו ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח ורש"י פירוש הילקט שביל קטן בין שני בתים. גיגית סדוקה מונח' על גביו והמת מונח בהלקטי תחת הגיגי' כנגד הסדק ולפני מו' המת פקקו בשבת המאור בטפיח שמא אין בסדק הגיגי' פותח טפח. ונמצא המת מוטל באוהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה וחור שבין שני בתים מכניס את הטומאה לצד שני במלא אגרוף לפיכך סתמוהו בכלי חרס וגבו כנגד ההילקט וכלי חרס אינו מטמא מגבו וחוצץ וקשרו מקידה שהיא רחבה טפח בגמי לידע אם תכנס בסדק הגיגי' ובמס' אהלו' פ"י שנינו דאין חילוק בארובה שבתוך הבית וטומאה מקצתה נגד ארובה ומקצתה בתוך הבית בין יש בארובה פותח טפח לאין בארובה פותח טפח. ואני לא יכולתי להבין בו עכ"ד רש"י יעו"ש:
והנה ברש"י שלנו האי תיבו' דאין מוסגר בשני חצאי לבנה אבל באמ' האי תיב' דאין צריך להיו' ורש"י בעצמו הקש' על פירושו דלפי המבואר באהלו' פרק י' אין שום חילוק בין היכא דהוי הגיגי' פותח טפח או לא דאם הטומאה כולה מונח' תחת הסדק אף שאין פותח טפח טהו' הבי' ואם מונח' חצי' כנגד הסדק וחצי' כנגד הבי' אפילו שנסדק טפח ג"כ טמא כמבוא' הכל באהלו' פרק י' דאהלו' הנ"ל ונראה שע"ז רמז הכל רש"י בעצמו
אמנם ברש"ל נרא' שהוא לא גרס תיב' דאין אך רש"י כ' שפיר דבאהלו' שנינו דיש חילוק בין פותח טפח לאין פותח טפח. ושם באהלו' לא נמצא חילוק בין פותח טפח לאין פותח טפח רק במקצ' טומאה בבי' ומקצתה נגד הארובה אליבא דר' יהודא ולא אליבא דת"ק והי' אפשר לומר דרש"י הי' לו שם במשנה פרק י' דאהלו' הגירסא דהיכא דאין בארובה פותח טפח טומאה בבית מה שכנגד הארובה טמא טומאה נגד הארובה מה שבבי' טמא דכן מביא הריטב"א בסוכה בדף י"ח גירסא זו והקשה על הגירסא הזא' יעו"ש ואפשר דמשום קושי' הריטב"א כ' רש"י דלא יכול להבין בו. אך גם זאת קשה דאם הי' לרש"י הגירסא שהביא בריטב"א הנ"ל דבאין בו פותח טפח הטומאה בבי' נגד הארובה טמא וטומאה נגד הארובה מה שבבי' טמא לא הי' צריך רש"י להביא דוקא לענין היכא דהטומאה מקצתה בבי' ומקצתה נגד הארובה אך באמ' זאת קשה אף אם יהי' הגירסא דבאהלו' מבואר דאין חילוק ורש"י הקשה בעצמו על שיטתו גם כן וקשה מדוע הביא דוקא לענין טומאה מקצתה בבית ומקצתה נגד הארובה
וראיתי אח"כ במגיני שלמה שרוצה לתרץ הסוגיא ע"פ שיטת רש"י אך הוא כולו מוקשה ולא יכולתי אחר כל היגיעו' לתקן דבריו אם לא על פי דוחק ודוחקי דוחקים אשר אין דעתי נוחה בזה דהנה אנכי אמרתי מעצמי מתחלה טרם ראותי דבריו דמשכחת ללפרש המשנה אליבא דרב יהודא שם על פי דברי רב יהודא שם במשנה ג' פרק י' דטהרו' דמצינו חילוק אליבא דר"י בין יש פותח טפח או לא לענין היכא שיש ארובה למעלה פחו' מטפח וטומאה כזית מונח' חצי' נגד ארובה וחצי' נגד הבית ואחד מאהיל על ארובה נגד הטומאה דבכה"ג היכא דיש בארובה פותח טפח נטמא המאהיל למעלה מארובה דרך הארובה על הטומאה ואם אין בארוב' פותח טפח אינו נטמא המאהיל למעלה ואם כן גם כאן משכחת לה דעל שני הבתים הי' תקרה המאהיל אך הגיגי' מונחת למטה על המת וחוצצת בין המת לתקרה אך בהגיגי' היה סדק והמאור היה בכותל למעלה מהגיגית דאז אם יש בהגיגית פותח טפח הולכת הטומאה למעלה דרך הסדק תחת התקרה והולכת לחדרים דרך המאור אבל אם אין בסדק פותח טפח לר' יהודא אינו מטמא למעלה במונח כזית חצי' נגד הסדק וחצי' נגד הבית:
אך בדברי רש"י אי אפשר לפרש כן שא"כ יהיה פותח טפח מגרע גרע עוד ורש"י פירש דבפותח טפח אינו מביא את הטומאה:
וגם אם היינו רוצים לפרש כן דהמאור הי' למעלה מהגיגי' והחשש היה שתעלה הטומאה דרך הסדק מהגיגית אם יש פותח טפח לא היינו צריכין לפרש אליבא דחד תנא אך אליבא דכולי עלמא ומיירי שהטומאה אינה מונחת נגד הסדק רק כנגד השלם מהגיגי' דאז אליבא דכולי עלמא אם יש בסדק פותח טפח הולך הטומא' דרך הסדק למעלה ואם אין בו פותח טפח אינו הולך הטומאה למעלה.
ואח"כ בראותי דברי המגיני שלמה ראיתי ג"כ שרצה לתרץ המשנה אליבא דרב יהודא במשנה ג' פרק י' דטהרו' הנ"ל וכתב ג"כ דבפותח טפח מגרע גרע דאז הולך הטומאה דרך הסדק והוא היפך דברי רש"י והעיקר תמוהים דבריו דהוא פירוש דהמאור הי' למטה מהגיגי' ובזה לכאורה לא מסתבר לומר דבפותח טפח מגרע גרע דבשלמא אם היה המאור למעלה מהגיגי' ניחא דבפותח טפח מגרע גרע שהטומאה יוצאת דרך הסדק למעלה אבל אם המת והמאור שניהם תחת הגיגי' למטה לא מסתבר דהיכא דהיה הגיגי' פותח טפח מגרע גרע אך גם זאת מצאתי ברא"ש בהלכו' קטנו' ובש"ע יו"ד בסימן שע"ב ס"ב דאי' שם ארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח וכזי' מן המת למטה בבי' נגד ארובה הבי' טהו' והעליה טמאה ויעו"ש בש"ך דהעלי' טמאה שהטומאה בוקע' ועולה כיון שהטומאה מונח' נגד הארובה ממש ואינה חוזרת ויורדת לבית כיון שאין בארובה טפח שאם היה בארובה טפח הוי חשבינן הבית והעליה כמו חדר אחד היינו שהית' הטומאה חוזר' ויורד' למטה דרך הפותח טפח וכדאי' שם גם בט"ז:
וא"כ שפיר משכחת לה היכא שהגיגי' מונחת על המת והמת תחתיו וגם המאור תחת הגיגי' והטומאה מונחת תחת הסדק ולמעלה יש תקרה על שני הבתים דאם בסדק הגיגי' טפח אז תחת הגיגי' טמאה והולכת דרך המאור להתדרים ואם אין בהסדק טפח אינו טמא תחת הגיגי' ואינו הולך הטומאה להחדר דרך המאור:
אך בכל אלה אי אפשר ליישב דברי המגיני שלמה אם לא בדוחקים גדולים אשר איני שוה להעתיקם על הנייר:
והתוספות כתבו בד"ה הילקטי קטנה אחר שהביאו פירש"י כתבו קשה לר"י דאפילו אין בסדק פותח טפח כיון שהמת כנגדו לא חשבינן לי' כמאהיל על המת כדמוכח במס' אהלו' פרק י' ומייתי לה בסוף פ"ק דסוכה בדף י"ח אין בארובה פותח טפח והמת בבית כנגד ארובה טהור המת כנגד ארובה מה שבבית טהור ואח"כ הקשו עוד קושיא דאותו המת לא הי' מת שלם רק כזי' מהמת כיון שהיה מונח כולו תחת הסדק וא"כ לא הי' לו לומר לפני מות המת אלא לפני שבא כזי' מהמת וכתבו ומיהו יתכן לומר שהמת הי' כולו מוטל תחת הגיגי' שלא כנגד הסדק והגיגי' הית' סדוקה באמצע מראשה לסופה ואולי היה באותו סדק על פני כולה פותח טפח לא היתה טומא' עובר' דלא חשיב כאוהל אחד אבל אין בו פותח טפח כאילו אין כאן סדק וחשיב כאוהל אחד ומביא את הטומא' לבית ומ"מ קושי' הראשונ' במקומה עומדת.
והנה מאי דכתבו דקושיא הראשונה במקומה עומדת כתב המהרש"א דפירוש דבריהם דכיון דאין בהסדק פותח טפח אף דהגיגי' סדוקה כולה מראשה לסופה כיון דאין בהסדק פתח חשיב כאוהל אחד כאילו הוא סתום ואין כאן סדק כלל שוב יוקשה הך דפ"י דאהלו' אמאי באין פותח טפח והמת בבית אמאי יהיה טהור שכנגד הארובה שהרי הוא כסתום ומאהיל ע"ג הכלים וכן היכא שהמת הוא כנגד הארובה אמאי יהיה טהור כל מה שבבית כיון שהוא כסתום הרי הוא מאהיל גם על המת דהא ודאי לא עדיף אין בו פותח טפח דהתם שהוא אינה אלא סדיקה באמצע מהך דהכא דסדוקה מראשה לסתום וחשבינן לי' כסתום עכ"ד מהרש"א:
והנה מה שכ' המהרש"א על הך דהמת בבית אמאי יהי' טהור שכנגד הארובה. דבריו הקדושים צריכים עיון:
דהנה בפי"א דאהלו' אי' הבית שנסדק טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורים טומאה בפנים כלים שבחוץ ב"ש אומרים עד שיהי' בסדק ארבע' טפחים ב"ה אומרים כל שהוא רבי יוסי אומר משום ב"ה פותח טפח:
והוא כאשר פירשו הר"ש והר"מ דכיון שהבית נסדק כולו הגג והכתלים לא הוי חיבור כלל לטומאה ומש"ה היכא שהטומאה בחוץ היינו אצל הפתח וכלים בפנים טהורים אך היכא שהטומאה בפנים והכלים מבחוץ ניהו דלא הוי חיבור לטומאה כיון שנסדק מ"מ כיון שהטומאה עתיד' לצאת דרך הפתח במקום שהכלים שמה ומש"ה ב"ש מטמאים משום שסוף הטומאה לצאת וב"ה מטהרים אף בכה"ג כל היכא דהוי הסדק כ"ש (ובתוספ' אי' כל שהו' כחוט המשקול') ורבי יוסי אומ' דתלוי בפותח טפח:
וא"כ ע"כ התוס' סתמו דבריהם כאן במקום שהיו צריכין לפרש דכתבו דמיירי דהגיגי' הית' סדוקה כולה מראשה לסופה ותלוי אם הסדק הוא טפח ע"כ כוונתם דאתי' אליבא דרבי יוסי בשיט' ב"ה אבל לשיט' הסתם משנה וכן הלכה אליבא דב"ה די בכל שהוא ועכ"פ אין מקום לדברי מהרש"א דכ' דכוונתם במסקנתם דיוקשה הך דפ"י דאהלו' אמאי באין פותח טפח והמת בבית אמאי יהיה טהור שכנגד הארובה דהא לא עדיף הך דאין בו פותח טפח שאינה סדוקה אלא באמצע מהך דסדוקה מראשה לסופה ולפי הנ"ל אין לזה מקום דגם בהך דסדוקה מראשה לסופה היכא דהוי הטומאה מבחוץ וכלים בפנים לד"ה טהור אך בזה פליגי והיכא דהמת בבי' והכלים נגד הארוב' הוי גם כן כמו היכא דהטומא' מבחוץ וכלים מבפנים שאין עתיד הטומא' לצאת למקום הכלים וה"ה היכא שהטומא' בבי' והכלים נגד הארוב' אינו עתיד הטומא' לצא' למקום הכלים לטמא אותם אבל בנ"ד היכא דהמת תחת הגיגי' שלא כנגד הסדק והגיגי' סדוק' באמצע ועתיד' הטומא' לצא' דרך הסדק שפיר טמא כל שאין כאן פותח טפח לרבי יוסי אך זה קשה היכא דהטומא' נגד הארובה והכלים בבי' אמאי הכלים טהורים הא עתיד הטומאה לצא' למקום שהכלים שמה והוי כמו התם היכא דהטומא' בפנים וכלים מבחוץ דע"כ יוצא הטומא' דרך הפתח ויקחו אותה ממקום הארוב' אל תוך הבי' להוציא' דרך הפתח ומההוא טעמא ב"ש באמת מטמאים עד שיהי' בסדק ד' טפחים וב"ה מטהרים:
אך באמת גם זה לא קש' דהנה לכאור' הך דינא דפ' י' דאהלו' דטומא' כנגד הארוב' הבי' טהור אף שאין בו פותח טפח ע"כ אתיא כב"ה אליבא דסתם משנה דסוברים דבי' שנסדק והטומא' בפנים והכלים מבחוץ טהו' בכ"ש דלרבי יוסי דסובר דצריך להיו' הסדק טפח וכל שהוא בפחו' מטפח טמא היכא דהטומא' בפנים והכלים מבחוץ טמאים משום שסוף הטומא' לצא' ע"כ דסובר דגם היכא דהטומא' כנגד הארוב' בפחו' מטפח והכלים בבית גם כן טמאים כנ"ל דברי מהרש"א דבודאי לא גרע היכא שסדוקה מראשה לסופה מהך דאינ' סדוקה אלא באמצע. ועוד דאיך נוכל לומר דהיכא דהטומא' בפנים והכלים מבחוץ טמאים משום שסוף הטומאה לצא' דהרי הטומא' תצא דרך הסדק וכשתביא הטומא' נגד הסדק יהיו טהורים הכלים אם היתה מונח' שם הטומא' מתחלתה ואיך נוכל לטמא עתה משום שהטומא' סופה לצא' דרך שם וזה דבר נגד השכל דאם מפסיק דבר שאם הית' הטומא' מונחת שם הי' הבית טהור והיכא שהטומא' מונחת עוד רחוקה יותר בעבר השני מהסדק יהי' הבית טמא וגם המהרש"א כתב שהוא דבר שאי אפשר לאמרו וע"כ דאתיא כב"ה אליבא דסתם משנה ולא כר' יוסי וסוגיא דידן לפי תירץ התוס' אתיא כר' יוסי:
אך לפי זה יוקש' עלינו מדוע לא פליג שם רבי יוסי בהך דטומא' נגד הארובה שאין פותח טפח דהבית טהור ואמאי לא פליג רבי יוסי דבאין פותח טפח הבית טמא משום שסוף הטומא' לצא' ולא עוד שהרי ר' יוסי עצמו מיירי שם בהך דינא דפרק י' במשנה ג' גבי מקצת טומאה בבית ומקצתה נגד הארוב' והיינו ג"כ באין בארוב' פותח טפח ואמר שם רבי יוסי דאם יש בטומאה כדי שתחלק ותטמא את הבי' ותטמא נגד הטומא' טמא ואם לאו הבי' טמא כנגד הטומא' טהור הרי דאף רבי יוסי אינו מטמא הבית רק היכא שמקצת הטומאה נגד הבית ומקצתה נגד הארובה אבל אם כל הטומאה נגד הארוב' הבית טהור אף שאין בארובה פותח טפח והוא תמיה עצומה:
ולא די לי הצער הזה אך עוד יותר תמו' לי שהרי ר' יוסי סובר בפרק רביעי מאהלות משנה ב' דאין מטמאין כלל משום שסוף הטומאה לצאת על מאי דאיתא שם תיבת המגדל יש בה פותח טפח ואין ביציאתה פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכ' טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה לכנוס ר' יוסי מטהר מפני שהוא יכול להוציאם חציים או לשרפה במקומה והיינו דתנא קמא סובר דהיכא דהטומאה בתיבה המגדל טמא אף שאין פותח מפח בהתיבה משום שסוף הטומאה לצא' ור"י מטהר דלא אמרינן האי סברא שיכול הטומאה לצא' שיכול להוציא בפחו' פחו' מכזי' באופן שלא תטמא הבי' או לשרפה במקומה וכדאיתא בחולין בדף קכ"ו דמפרש בגמרא דר' יוסי סובר דאינו טמא משום שסוף הטומאה לצא' (וכן איתא שם דר' יוסי אינו סובר דטומאה טמונה בוקע' ועולה דאל"ה הי' בל"ה טמא משום דטומאה בוקע' ועולה):
וא"כ יוקשה אמאי מטמא ר' יוסי בפרק י"א היכא שנסדק הבי' והטומאה בפנים והכלים מבחוץ משום שסוף הטומא' לצא' הא הוא אינו מטמא כלל משום שסוף הטומא' לצאת:
והנה התוס' כתבו שם בחולין בדף קכ"ה ע"ב בד"ה יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומה וז"ל נראה דמודה ר' יוסי בהא דאמרינן בביצה בדף י' המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך לשרפו ולנתחו בפחו' מכזי' יעו"ש:
וא"כ לכאורה הי' ניחא הכל דבסוגיא דידן דמיירי במת שלם לשיט' התוס' שפיר טמא לר' יוסי היכא דאין כאן טפח שסוף הטומאה לצא' ורק בכזי' מהמ' מטהר ר' יוסי:
אך בזה עדיין לא יתורץ הך דפרק י"א בנסדק הבית והטומאה בפנים וכלים מבחוץ דמטמא ר' יוסי והוא משום שסוף הטומאה לצא' ואי אפשר לומר דהתם מיירי ג"כ במת שלם דהתם ע"כ מיירי בכזי' מהמ' ולא במת שלם כאשר הביא הר"ש התוספתא דאמר רבי דלא אמר ר' יוסי דבפותח טפח טהור רק בכזי' מהמ' אבל במת שלם או ביותר בכזי' בעינן ד' טפחים וא"כ כיון דמיירי בכזי' תמוה דלא אמרינן כלל לר' יוסי דטמא משום שסוף הטומאה לצא' מפני שיכול הוא להוציאם חציים או לשורפם במקומם:
והנה בסוכה בדף י"ח איתא שם פלוגתא אם אמרינן לבוד באמצע וקאמר מאי טעמא דמ"ד דאין לבוד באמצע דתנן ארובה בבי' ובה פותח טפח טומאה בבית כולו טמא מה שכנגד ארובה טהור טומאה נגד ארובה כל הבית כולו טהור אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבי' כולו טהור ואידך שאני הלכו' טומאה דהכי גמירי לה ע"כ ויעו"ש בריטב"א דהקושיא הוא רק מסיפא באין בארובה פותח טפח דנימא לבוד אבל אם בארובה פותח טפח בטומאה טפח הוי כמו במקום אחר שלשה טפחים לענין דלא אמרינן לבוד שהרי הטומאה הולכ' דרך פתוח טפח כמבואר בכל מסכת אהלו' יעו"ש:
והנה בעירובין בדף י' ע"ב איתא תנן התם עור העסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח וכתבו התוס' בד"ה עור העסלא וחלל שלו מצטרפים וז"ל היינו כשהטומאה והכלי תחת העור כדאמרינן בפ"ק דסוכה בדף י"ח ארובה בבית ובה פותח טפח טומאה בבי' מה שכנגד ארובה טהור טומאה נגד ארובה כל הבית כולו טהור ומ"מ מצטרף האויר כמו אויר סוכה דמצטרפין ואין ישנים תחתיו ואין לחשוב האויר כסתום מטעם לבוד דהלכתא גמירי לה גבי טומאה דלא אמרינן לבוד ולהכי נמי קאמר בסמוך אצבעיים מכאן ואצבעיים מכאן ואצבעיים ריוח באמצע (דמותר מטעם עומד מרובה על הפרוץ) ואי אמרת לבוד סגי במשהו מכאן ומשהו מכאן (דכיון דאמרינן לבוד הוי כסתום לגמרי) עכ"ד התוס' ודבריהם תמוהים מאוד לפענ"ד וקצרה נפשי להבין דבריהם הקדושים דא"כ מאי קאמר הגמרא בסוכה למ"ד דאין לבוד באמצע מוכיח לה מטומאה דטומאה בבית כנגד ארובה טהור וטומאה כנגד הארובה כל הבית טהור והא מה שכנגד ארובה בודאי טהור ואינו מביא את הטומאה כמו בסוכה גופה דאמרינן לבוד אעפ"כ אין ישנים תחתיו דמקום החלל לא הוי כסתום ואף דהתוס' כתבו סברא זו לענין עומד מרובה על הפרוץ דאף דעומד מרובה על הפרוץ מהני להשלים השיעור לטפח מ"מ במקום הפרוץ גופי' לא הוי כסתום מ"מ ע"כ גם לענין לבוד אמרינן הך סברא דהרי בסוכה אמרינן לבוד ואעפ"כ לא מהני רק להשלים השיעור ד' טפחים אבל באותו מקום מהאויר אין ישנים תחתיו וע"כ דבלבוד אמרינן ג"כ האי סברא דלא מהני רק במקום הסתום דהיינו במקום הסתום אמרינן דהוי מחיצה גמורה וכאילו נסתם הכל וגם היכא דצריך שיעור כאילו יש כאן שיעור אבל במקום הפרוץ עדיין לא הוי כסתום במקום הזה ממש ומש"ה אין ישנים תחתיו וא"כ מאי מקשה בגמרא מטומאה על סוכה דכמו דבטומאה לא אמרינן לבוד ה"ה בסוכה לא אמרינן לבוד דהא מאי דבטומאה לא אמרינן לבוד היינו לענין הכלים והטומאה שתחת הארובה ובזה לד"ה אף בסוכה לא אמרינן לבוד דהרי אין ישנים תחתיו ואם נימא דלעולם היכא דאמרינן לבוד שפיר מהני אף במקום האויר ממש ובסוכה שאני וטעם אחר יש בדבר מאי דאין ישנים תחתיו וכדאיתא בתוס' בסוכה בדף י"ט בד"ה לא יהי' אלא אויר דרק בסוכה קטנה אין ישנים תחת האויר א"כ שוב יוקשה מאי הביאו ראי' התוס' מזה לענין טומאה וע"כ לשיטת התוס' כיון דבסוכה אין ישינים תחתיו אף בטומאה במקום האויר אינו מטמא ואינו מקבל טומאה וא"כ שוה ממש טומאה לסוכה ומאי מקשה מטומאה לסוכה וגם קשה דכיון דבסוכ' אין ישנים תחת האויר ולא מהני רק לישן תחת הסכך ולהשלים השיעור ע"ז לא בעינן לבוד כלל אך מהני מטעם עומד מרובה על הפרוץ דזה מהני אף בטומאה להשלים השיעור אף דבטומאה לא אמרינן לבוד והרבה יגעתי לפרש דברי התוס' ולא עלתה בידי' על דרך הפשוט ולקמן יבואר עוד ובחידושי בארתי בארוכה:
ולכאורה הי' אפשר לומר דזאת הוא טעמא דר' יוסי מאי דהיכא דנסדק הבית פחות מטפח נטמאו הכלים מהמת הוא משום דאמרינן כסברת התוס' הנ"ל וסובר ר' יוסי שפיר דאף בטומאה פחות מטפח אמרינן לבוד ואעפ"כ היכא דטומאה תחת הארובה הבית טהור וכן היכא דהטומאה בבית הכלים שתחת הארובה טהורים דנגד החלל ממש אינו דינו כסתום ולבוד לא מהני רק לענין הדפנות שאצל החלל וכאשר כתבו התוס' התם לענין עור העסלא דמהני משום עומד מרובה על הפרוץ שיחשב התקרה אצל החלל כאילו המה סתומים ביחד עם האויר והוי אוהל טפח אעפ"כ במקום החלל ממש לא נחשב כסתום אף שלענין התקרה שסמוך החלל נחשב גם מקום החלל כסתום כן לכאורה הי' אפשר לומר לר' יוסי דהוא סובר דאף דנסדק הבית כל שאין בו סדק טפח נחשב כלבוד ואם המת בצד אחד מהסדק והכלים בצד השני מהסדק שפיר נטמאו הכלים ואין הסדק מפסיק כיון שהמת והכלים עכ"פ תחת התקרה אבל הכלים שעומדים ממש תחת החלל או המת שהוא מונח ממש תחת החלל לא הוי כעומדים תחת האוהל כיון שאינם עומדים תחת התקרה כלל אף דלענין תקרות הסמוכות להחלל חשבינן כאילו החלל סתום ג"כ ואמרינן לבוד מ"מ במקום החלל אינו נחשב כסתום כדברי התוס' הנ"ל גבי עור העסלא:
אך באמת זה אינו דהתוס' לא כתבו התם כן גבי עור העסלא אך כיון דהכלים והטומאה עומדים תחת עור אחד דניהו דבאמצע יש חלל מ"מ מהצד מאהיל אבל היכא דנסדק מראשו לסופו והאויר מפסיק לגמרי ואין שום חיבור בשום מקום שלא יהי' האויר מפסיק בודאי אינו הולך הטומאה דרך האויר דלא עדיף מאילו הי' מונח הטומאה תחת האויר ממש דלא הי' מטמא צד השני מכ"ש שאין הטומאה נמשכת דרך האויר וכשהטומאה הולכ' עד מקום האויר שם נפסקת לגמרי כיון דשם לא הוי כסתום כלל ולכן אין מקום לומר כן וגם בלא"ה אי אפשר לומר הסברא הנ"ל דמשום דהוי פחות מטפח אמרינן לבוד דא"כ יוקשה אמאי דוקא היכא דהטומאה בפנים והכלים מבחוץ מטמא הכלים אבל היכא דהכלים מבפנים והטומאה מבחוץ אינו מטמא הכלים כיון דלר' יוסי לא הוי הטעם משום שסוף הטומאה לצאת רק משום דאמרינן לבוד א"כ אין חילוק אך זאת הי' אפשר ליישב דרק בשניהם יחד טמא היכא דהוי פחות מטפח דאמרינן לבוד וגם סוף הטומאה לצאת אז טמא אבל משום לבוד לחודי' לא יטמא וע"כ צריכין לומר כן לר' יוסי דדוקא משום שני טעמים יחד הוא מטמא דגם להטעם שכתבו הפוסקים דטעמא דר' יוסי משום שסוף הטומאה לצאת שוב יוקשה מאי חילוק יש בין היכא דאיכא טפח או פחות מטפח הלא אף היכא דאיכא טפח חלל שייך האי טעמא שסוף הטומאה לצאת וע"כ רק היכא דאיכא שני אלו דהוי פחות מטפח וגם הוי סוף הטומאה לצאת אז מטמא ר' יוסי וניחא קושיא השני' אך עדיין קושיא הראשונה במקומה עומדת דא"כ אף בטומאה נגד הארובה שהוא פחות טפח ג"כ יטמא לר' יוסי משום דהוי פחות מטפח וגם הוי סוף הטומאה לצאת וע"כ צריכין אנחנו לומר איזה חילוק לר' יוסי דבטומאה מונחת תחת ארובה ממש טהור והיכא שהסדק מפסיק מראשו לסופו וטומאה מצד זה וכלים מצד השני טמא אף שלפי קט שכלינו לא נוכל לדעת חילוק בזה בודאי יש איזה חילוק הנעלם מאתנו או שנאמר שבאמת גם בהך דארובה פחות מטפח פליג ג"כ ר' יוסי וסובר דטומאה נגד הארובה הבית טמא ומאי דמיירי שם ר' יוסי בפרק יוד משנה ג' בהך דינא דארובה פחות מטפח אפשר דרק אליבא דרבנן קאמר ולי' לא סבירא לי' והוא באמת סובר דבארובה פחות מטפח טומאה נגד הארובה הבית טמא:
ונחזור להנ"ל דמה שכתב מהרש"א לפרש דברי התוס' דקושיתם הוא דאי אפשר לומר דהגיגית סדוקה כולה מראשה לסופה ואעפ"כ באין פותח טפח מביא את הטומאה דא"כ יוקשה אמאי בטומאה נגד הארובה הבית טמא כיון שאפילו בסדוקה מראשה לסופה מוליך הטומאה מכ"ש בנסדק באמצע פחות מטפח ולפי הנ"ל אין מקום לקושיא זו דהרי כן מצינו מפורש במשנה בפרק י"א דאהלו' דר' יוסי סבירא לי' כן דנסדק הבית מראשו לסופו כל שאין בסדק פותח טפח מוליך הטומאה וע"כ צריכין אנחנו לומר שום חילוק א"כ לא קשה גם מהך משנה דשבת גבי פוקקין את המאור או דנימא כנ"ל דבאמת ר' יוסי פליג גם בהך דינא דארובה וסוגיא דידן בלא"ה ע"כ צריכין אנחנו לומר דאתיא כר' יוסי דלת"ק בל"ה קשה:
והנה מדי דברי עוד בזה הנה צריכין אנחנו לומר בהך משנה דטהרות פרק י"א דבלא"ה אף בנסדק הבית כל שהוא ובתוספתא כל שהוא כחוט המשקלות אינו מביא את הטומאה אף שהטומאה בפנים והכלים מבחוץ ולא אמרינן דהכלים טמאים משום שסוף הטומאה לצאת ונראה לומר דלא אמרינן האי סברא דסוף הטומאה לצאת אך היכא שהטומאה והכלים תחת אוהל אך שמחיצה מפסקת ביניהם כגון שהפתח סתום אז אמרינן כיון דסוף הטומאה לצאת ועתיד הפתח לפתוח לא חשיב הפסק אבל היכא דאויר מפסיק ביניהם ונסדק הבית אף שסוף הטומא' לצאת אינו מטמא והוגד לי שבתוס' חדשים הקשו אמאי בטומאה נגד ארובה הבית טהור הא סוף הטומאה לצאת ולפי הנ"ל לא קשה דהיכא דעומד נגד האויר לא מטמאין משום שסוף הטומאה לצאת אך אנכי הקשיתי לעיל אליבא דר' יוסי דהוא סובר דאף היכא דאויר מפסיק מטמאין משום שסוף הטומאה לצאת א"כ ה"ה היכא שעומד תחת האויר אך לרבנן לא קשה כלל ובש"ע בסי' שע"א ס"ד מבואר בסעיף ד' דיש מחמירין לכהנים לילך דרך שער העיר כשהמת בעיר משום שסוף הטומאה לצאת וכנגדם שני משניו' מפורשת הך דפרק י"א בית שנסדק כנ"ל והך דארובה בבית כנ"ל שבתי וראיתי בשו"ת חכם צבי בסי' הקשה כן וכן ראיתי אח"כ בפ"י בסוכה בדף י"ח:
והנה עוד פירוש הביאו בתוס' בשם ר"ח דהיתה תל בין שני בתים והגיגית היתה מונחת למעלה על התל עד התקרה והיתה מפסקת בין שני הבתים והטומאה באחת מן הבתים ואז אם הי' בגיגית פותח טפח הטומאה הולכת מבית לבית ואם לא הי' פותח טפח אין הטומאה הולכת וזה הפירוש פשוט:
הארכתי לבאר כל השיטו' בהסוגיא ומכל אלו השיטו' אין ראי' לנידן דידן לומר דהיכא דהוי מת שלם למטה דהדין דהטומאה בוקעת ועולה אם מהני פותח טפח לחוץ שלא תעלה הטומאה למעלה ואם באנו לפרש שיטה אחרת מעצמינו ג"כ קשה לכוין זאת בהמשנה שנאמר שהגיגית הי' פתחה לחוץ ולדינא בודאי קשה לסמוך במת שלם או ביותר בכזית שיהי' די בפותח טפח שלא תהי' הטומאה בוקעת ועולה: