אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן צד

סימן צג

ב"ה ך"א מנחם אב תרל"ה לפ"ק קאליש

לכבוד ידידי הרב המה"ג החריף נ"י ע"ה פ"ה. מהו' יצחק איצק אבד"ק פשיטוק יע"א.

קבלתי מכתבו עם שאלתו בדבר שבעה"ב אחד הלך לחפור בביתו על מרתף ונמצא שמה שלשה ראשים בשכונה אחת שוים ומלמעלה מהם נמצא מת אחד רגליו של האחד לראש השלשה ולמעל' מזה האחד נמצאו שני מתים רגליהם ג"כ לצד האחד תכופים וסמוכים זה לזה היו וכולם מונחים רגליהם למזרח העולם וראשיהם למערב ושלשה הראשונים אינם כי אם הראשים לבד ועצמות נמצא תוך העפר שנלקח מן חפירת המרתף וחפשו בהעפר סמוך מהמת האמצעי ומצאו חרסות וגם אצל השנים נמצאו חתיכות חרסים ובג' ראשונים לא חפשו אחר חרסות ושכונת כל המתים הי' בעומק יותר מקומת איש ונעשה בדיקה ברוחב אמה וחצי ובעומק כמו שמצאו המתים בצפון ודרום ומערב ולא נמצא מאומה ובמזרח לא הי' בדיקה כי הוא השוק ודרך הרבים וההפסד בזה הוא גדול כי בנין הבית עולה הרבה והבעה"ב שואל מה לעשות אם צריך להעתיק הבית ממקומו. ומה לעשות ולהתנהג עם המתים:

והנה בכאן יש ג' איסורים אחד איסור פינוי עצמות ושני איסור טומאה לכהנים והג' איסור הנאה. וכתב כ"ת דנידון פינוי עצמו' יש כמה צדדים להתיר האחד כי הנהר סובב כל העיר וברבות המים בו ירבו ויגבהו המים בהמקוה וכן הוא במקום הזה במקום שמונחי' העצמו' אלו וכן ראו בעת שהי' גשם שני ימים רצופים ראו שהי' מים בהקברים מתגבורת מי הנהר ומבואר בש"ע יור"ד בסימן שס"ג דאם נכנסו בו מים מצוה לפנותו וכן בחנו בעת הגריד וחפרו במרא וחצינא באותו מרתף בעומק טפח יותר ממה שמונחים המתים ונמצא מים וממילא בעת תגבורת המים המתים מונחים במים ובעת שעשו שמה בית הקברות לא הי' שמה נהר אך אח"כ הסיב שר העיר הנהר לשם. היתר שנית כי הקבר מזיק לרבים כי מצד מזרח הוא הדרך המפולש לרבים שעוברים שמה יומם ולילה ולא ינוחו. היתר הג' כי אותו הבית והמרתף הוא סמוך ומוסמך בבתי העיר ואיתא במסכת שמחות פרק י"ד קבר שהקיפוהו העיר מפנין אותו וא"ל שזה ג"כ מטעם מזיק לרבים הלא במס' שמחות מבואר קבר המזיק לרבים וקבר שהקיפוהו העיר אלמא דהם שני דברים וקברים אלו גם כן העיר מקפת אותם מג' רוחות:

והנה מה שהביא להתיר משום שהוא קבר המזיק את הרבים לא אדע פירושו דזה ניחא לענין שיהי' מותר לפנות מהרחוב ששם הוא הלוך לרבים אבל המתים הנמצאים בבית זה אינו של רבים וגם ההיתר בשביל שהעיר מקפת את הקבר ג"כ לא אדע וגוף הפירוש ממס' שמחו' איני מבין שם דשם מבואר מתחילה קבר המוחזק (צ"ל המזיק) את הרבים אסור לפנותו ואם פנוהו מקומו טומאתו (והנה בזה יש פירושים ושיטות) ואח"כ נאמר קבר שהיקפתו את העיר מג' רוחותיו או משני רוחותיו זה כנגד זה אם הוא רחוק יותר מחמשים אמה מכאן ויותר מחמשי' אמה מכאן מפנין אותו והנה אין פירוש לדברי התוספתא הללו ופירוש הפשוט נרא' שהקבר מקיף העיר לא שהעיר מקיף הקבר וכן איתא בירושלמי בפרק ט' דנזיר הל' ג' תני קבר שהקיפתו העיר מג' רוחות מפנין אותו משתי רוחות אית תני מפנין אותו ואית תני אין מפנין אותו אמר ר' חסדא מאן דאמר מפנין אותו בנתון בתוך שבעים אמה ושיריים ומאן דאמר אין מפנין אותו בנתון חוץ לשבעים אמה ושיריים מאן דאמר מפנין אותו בעשוי כמין גאם מאן דאמר אין מפנין בעשוי כמין הי"א ע"כ ובפני משה מפרש וז"ל שהקיפתו העיר קברות שמקיף את העיר מג' רוחותי' מפנין אותו מפני הטומא' וכו' מאן דאמ' מפנין איכא דמ"ד מפנין אותו בעשוי הקברות כמין גאם יונית ומקפת את העיר משני רוחות יעו"ש דבריו שהוא גם כן מפרש שהפירוש שהקבר מקיף את העיר לא שהעיר מקיף את הקבר והטעם של שבעים אמה ושירים פירוש המפרש שהן עיבורה של העיר וכמו בתוך העיר הוא יעו"ש וגוף דברי הירושלמי נפלאים ממנו אם הפירוש כיון שהוא בעיר מפנין אותו כיון דהוי מזיק את הרבים הלא הירושלמי קאמר בתחלה דאף קבר המזיק את הרבים אסור לפנותו ואם נימא דכיון שהוא סמוך אצל העיר הוי כאילו תוך העיר עדיף טפי ומותר לפנותו מה לי אם מקיף את העיר או אינו מקיף דמ"מ באותו צד שהקבר שם אינו יכול לילך ואפשר לומר כיון דהירושלמי קאמר מתחיל' דאף קבר המזיק את הרבים אסור לפנותו ומש"ה אינו מתיר רק היכא שהקבר מקיף את העיר שזה היזק גדול יותר שמקיף מג' רוחות ולחד תנא אף במקיף משני רוחות כמין גאם דאי אפשר לבוא להעיר משני הרוחות דאין הפסק ביניהם והוי היזק גדול אפשר דמש"ה מפנים וכל הדברים יגעים:

ואפשר עוד הטעם משום דיש חשש כיון דמקיף העיר שמא יכשלו בה כהנים ובב"י בסימן שס"ד הביא בשם תורת הא דם להרמב"ן וז"ל דטעמא דמפנין מפני הטומאה ואפשר כוונתו לזה ואפשר לומר דלפי טעם זה ה"ה היכא דהעיר מקיף את הקבר משלש' רוחות או משני רוחות ג"כ הדין כן דג"כ הוי היזק גדול כיון שהעיר מקיף את הקבר ובלתי אפסר לילך שם מכל צדדי העיר והנה הב"י בסי' שס"ג הביא דברי הירושלמי ובש"ע לא הביאו להלכ' ואפשר כיון דהוא פסק דכל קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו אין עוד שום נ"מ אם מקיף את העיר או לא:

ועכ"פ נרא' לי דגם האי דינא דמקיף את העיר הוא ג"כ רק משום דמזיק את הרבים וכל זה ניחא במת המונח ברחוב ובשוק שהוא מזיק את הרבים אבל מה שמונח בבית המרתף כבר הבאנו שזה אינו מזיק את הרבים א"כ אין חילוק בין אם הוא מקיף את העיר או העיר מקיפו ובלא"ה הב"י בש"ע לא הביא כלל הך דינא במקיף את העיר:

ולא נשאר לנו רק הך היתר שמונחים שם במים במקום הזה בעת רובי גשמים אשר מקור הדין בהגהות אשר"י בפרק ג' דמועד קטן דכתב וז"ל והיכא שאינו משתמר בזה הקבר שיש לחוש שמא יוציאו נכרים או שיכנסו מים בתוך קברו אז בודאי מצו' לפנותו מפני צער ובזיון המתי' והובא הדין בש"ע בסי' שס"ג. אך הי' אפשר לחלק דדוקא כשיהי' בתמידות מים בקבר אז מותר לפנותו אבל כשיהי' רק מים בתגבורת מי גשמים בשביל זה אינו מותר לפנותו דבודאי בכל הקברים שלמעלה עפר תיחוח כשיורד גשם בודאי נכנסים מים להקברים שהרי אין גג על הקברים. אך אפשר אינו דומה קלוח מי גשמים לקבר שהוא בעומק הקרקע שבעת תגבורת הגשמים שמה מקוה מים ממש:

אך באמת גוף ענין מה שקש' למת שיכנסו מים לתוך קברו בהגהות אשר"י נאמר משום צער ובזיון המתים ואיני יודע איזהו צער יש להמת מהמים אם כי אמרו ז"ל קש' רימה למת כמחט בבשר החי הרי שמרגיש בציר אך מהמים לא אדע איזה צער הוא ואם כי המים גורמים שיתעכל במהירות יותר הלא זה טוב' למת כמאמרם ז"ל אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל ל זמן שבשרו עליו יכאב נפשו עליו תאבל. ומש"ה מותר לתת סיד על המת כדי לעכל הבשר מהר כמבואר בהג"ה בש"ע בסימן שס"ג ובט"ז שם וא"כ ה"ה המים ממהרים יותר עיכול הבשר אך אפשר דצער ובזיון הכל אחד שבזיון הוא אם המתים מונחים במים ועי"ז יש צער להמתים וזה הוא היכא שנרא' המת מונח במים שהוא בזיון אבל מה שעומד מים מתחת לארץ בתגבורת הגשמים שאין זה בזיון הנראה אף צער אין בזה. וכעין זה איתא בזכרון יוסף חלק חו"מ סימן ט' הובא בבאר היטב ס"ק ד' דכתב הטעם דאין מוליכין את המת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת משום צער ובזיון המת לטלטלוהו מרחוק ואולי בתוך כך ובת"כ יסריח או ינשלו אבריו ויהי' בזיון המת יעו"ש נרא' ג"כ דצער ובזיון אחד הוא ובודאי שם ממה שיסריח אין צער דע"כ יסריח:

אך מסתימת לשון הגהות אשר"י נרא' שגוף המים צער הוא להם ואם כן שפיר מותר לפנות היכא שבתגבורת הגשמים המים שלמט' בארץ יעלו מעל' ויעמדו שם מים שפיר מותר לפנות בשביל זה המתים:

ובפרט שיש כאן עוד היתר מ"ש כ"ת שנודע לו שהעיר פשיטיק הית' שייכת לזואלין ולא היה שם בית הקברו' בעיר פשיטיק ומה שנקברי' שם המתים יוכל להיות שהי' בעת איזה דבר ר"ל וקרוב הדבר שהי' כן ובעת הדבר איתא במס' שמחות בפרק י"ד הנ"ל שאין לו חזקת קברות וכן פסק הגאון מהו' דוד אופנהיים בתשו' חוות יאיר בדף רמ"ה ע"ב יעו"ש:

והנה עוד הי' תקנה שלא לפנות העצמות משם רק לעשו' רצפ' גבוה ויהי' חלל תחתיו ובכותל שתחת הרצפ' יהי' חלון פתוח לחוץ כההוא דביב קמור בפ"ג דאהלות משנ' ז' ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח ויש ביציאתו פותח טפח טומא' בתוכו הבית טהור ולא יהי' עוד חשש טומא':

אך כבר בארתי בתשוב' אחרת בארוכ' דרק גבי כזית מהמת די בפותח טפח אבל במת שלם או ביותר מכזית בעי' חלון ד' טפחי' על ד"ט כדאי' שם בר"ש בשם התוספת' והדברים ארוכים מאוד וכאשר הארכתי בזה בתשוב' לארץ הקדוש' לצפת תובב"א:

אך במרתף גופא בלתי אפשרי לעשות חלון תחת הרצפ' שהרצפ' מהמרתף הוא עמוק בקרקע והחלון שיעש' שמה לא יהי' מגול' לאויר אך אם יחפוץ לסתום המרתף שלא יהי' פתוח להבית ותחת רצפת הבית יהי' פתוח למט' וחלון פתוח לחוץ לד' אמו' הי' מותר לכהנים לכנס לתוכו אף אם לא יפנה המתים משם:

ועל מה שכתב כ"ת על החשש דבית הקברות דצריך לבדוק מכל צד עשרים אמה דכן הי' בזמניהם לפי מנהגם יש לחשוש עד עשרים ולא כן בזמנינו במדינות אלו אחר אמה וחצי הוי כמו התם לאחר עשרים אמה והרי אותם הנמצאים תכופים וסמוכים זה לזה עכ"ד כ"ת:

הנה ע"ז קש' לסמוך דגם בזמנינו יוכל להיו' שיהי' הפסק בין קבר לקבר הרב' ומה גם שאלו הקברים הנמצאים המה מזמן רב ומי יודע איך הי' אז המנהג ובפרט כשנקברו כאן על ידי איזה סיב' והנ' בחוות יאיר שם בשם הרב הגאון מהו' דוד אופנהיים שם בדף רמ"ח איתא שם וז"ל וכיצד יהי' החפיר' יהי' חופר והולך על פני כל בית הכנסת לארכו ולרחבו המקום מעצמות המת ולפנות את המת להוציא כל טומא' ממקום טהור אף שמשנה ערוכ' פ' ט"ז דאהלות משנ' ד' הבודק בודק אמה על אמה ומניח אמה עד שמגיע לסלע וכן פוסק הרמב"ם בפ"ט מהלכות טומאת מת ע"ש זהו דין התלמוד לפי מנהגם אשר היו נוהגים בימיהם שהיו נוהגין לקבור בכוכין ומערו' ורש"י סובר במס' בבא בתרא דאי אפשר להיות בין קבר לקבר פחות מאמה כמו שכתב הרמב"ם חופר אמה על אמה ומניח אמה שאין בין קבר לקבר פחות מאמה ועיין בתוס' יו"ט בפירוש המשנ' מש"ה צריך בדיק' אמה על אמה על ידי בדיק' וחפיר' זו יתגל' גוף המת ע"ש באר היטב משא"כ לפי מנהגינו אשר אנן פסקינן ביו"ד סימן שס"ב אין קוברין שני מתים זה בצד זה אא"כ יהי' דופן הקבר מפסיק ביניהם עכ"ל נמצא שמותרים לקבור המתים סמוכים זה לזה. אם כן בתוך אמה עדיין לא פלטינן פן קבורים שמה עצמות ממתים יעו"ש דברי הרב הגאון מהור"ר דוד אופנהיים ז"ל:

א"כ אדרבא לפי מנהגינו יש להחמיר יותר דלא סגי בודק אמה ומניח אמה רק צריך לבדוק כסדר אבל לומר דלדידן די בבודק אמה וחצי בודאי אין מקום דאטו גם לדידן לא משכחת לה שיהיו המתים קבורים רחוקים זה מזה ואטו צריך דוקא שיהי' קרובים זה לזה:

וכן איתא שם עוד בחוות יאיר בדף רל"ט ע"ב בסופו דרצ' לומ' שלא הי' למקום שנמצאו שם המתים שכונת קברות לפי מאי דאיתא שם בנזיר דאם מצא ג' מתים אם יש בין זה לזה מארבע אמו' ועד שמונה אמות הרי זה שכונת קברות וא"כ בנ"ד שהי' בין קבר לקבר יותר משמונ' אמו' אינו שכונת קברות וכתב אח"כ ע"ז בדף ר"מ וז"ל אמנם לזה יחרד לבי דזהו השיעור המרחק והקירוב הוא אליבא דמנהגם בימי הש"ס שהי' מנהגם לקוברן במערו' והי' שיעור קבוע מדת ארכו ומדת רחבו וכו' אבל לע"ע שאין קוברין במערות אף שקרובין פחות מד' או רחוקין יותר מח' הוי שכונת קברות יעו"ש הכלל דלדידן מחמירין יותר ולא מקילין:

ועל דבר הספק לענין איסור הנאה וכאשר נסתפק שם הגאון מהו' דוד אופנהיים בשו"ת חוות יאיר בדף ר"מ וז"ל שם ספק הב' יש לעיין אף אם פינוהו מקברם מ"מ אסור בהנא' כדקי"ל בפרק נגמר הדין בדף מ"ז ע"ב קבר הידוע אסור לפנותו פנוהו מקומו טמא ואסור בהנא' ושם בדף רמ"ז ע"ב התיר בהנא' משום דנודע מסקנות הש"ס במס' סנהד' דהא דאסרינן בהנא' קבר הבנין מיירי שהוא תלוש ולבסוף חברו אבל במחובר אינו אסור בהנא' והביא שם דברי מהרשד"ם דאף קבר בנין אינו אסור בהנא' רק מדרבנן והביא שם דעת רבינו יהושע דעפר דמכסין בו הקברים הוי תלוש ולבסוף חברו וכתב דאין הלכ' כן והתיר שם בהנא' אך עכ"ז עיקר היתר שלו שם משום דהוי ספק עכו"ם ואף רוב עכו"ם הוי ולא חיישינן מדרבנן יעו"ש אבל בנ"ד אין לספק בעכו"ם כיון דנמצא שמה חרסות בכל קבר ושם בחוות יאיר בדף רמ"ז כתב דהוי אומדנא דמוכח מאחר שלא ימצא שם חרס או קרש או צורת הקבר שודאי עכו"ם נהרגו שמה יעו"ש ובנ"ד שנמצאו חרסים שם בודאי הוי ישראל ועדיין קשה הדבר להתיר בהנאה:

אך לענין איסור הנא' נסתפקתי מאז אם הוא בכלל איסור הנא' לעמוד על העפר ולכאור' אפשר לומר דאין זה הנא' דהוא אינו רוצה לעמוד על העפר הזאת ואולי לא הי' כאן מונח העפר הזאת הי' עומד על העפר שלמט' וראי' לזה מברכו' בדף י"ט דאי' שם דאמר ר' אליעזר בר צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונו' של מתים היינו הכהנים הוי מדלגים ולא חשו ומפלפל שה בגמ' בזה וקש' אמאי לא חשו לאיסור הנא' ונרא' דזה לא חשיב הנא' מה שדלגו על הארונו' אך הנה איתא בש"ע בסי' שס"ד דקבר של בנין אסור בהנא' אבל קרקע עולם אינו נאסר ויש אומרים דהקרקע שלקחו מהקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חברו אסור בהנא' ויש אוסרין עוד לישב על האבן שנותנים על הקבר למצבה וכתב הש"ך בס"ק ג' וז"ל וכתב בהגהו' אשר"י דאסור למכור מצבה שנשבר' ואסור להשען על המצב' ואסור לדרוך על גבי הקברים דאסור בהנא' וכתב הב"ח שכן נוהגים איסור ע"כ יעו"ש.

וקשה ע"ז מהך דמדלגין היינו על גבי ארונו' של מתים ואפשר לומ' דבארונו' של מתים אין זה הנא' דאדרבא אם לא היו כאן מונחים הארונו' הי' נוח יותר להלך והארונו' מפסיקים בעוברי דרכים ומוכרחים לדלג על הארונו' ואין זה הנא' כלל דאם לא היו מונחים כאן הארונו' הי' פוסעים על הקרקע והי' עוד טוב יותר להלך אך על גבי הקברים השוים עם הקרקע אסור לדרוך דאילו לא הי' כאן העפר שמונח על הקרקע הי' כאן שוחה עמוק' והעומד כאן הי' עמד בתוך שוחה עמוק' ונהנ' מאותה העפר שיש כאן:

וא"כ נוכל למצוא היתר בעובדא שלנו כפי שהביא כ"ת שיש שם עפר אחר כמו שכתב כ"ת שנרא' שהוגב' הקרקע שהמתים הנמצאים שמה המה שוכבים בעומק קומת איש שאין המנהג לקבור בעומק כזה ובודאי הושם שם עפר אחר ואם נוכל לתת אמון להמחקרים החדשים שאומרים שהארץ הולכת וגדלה בכל עת וגם הקצוות מחוף ימים הולכים וגבוהים וכן נמצא פה קאליש כפי שהוגד לי רחיים בעומק הארץ ואפשר שהוא ג"כ מסיב' הנ"ל ובירושלים עיר הקודש נמצא בעומק האדמ' הרב' בניינים ומי יודע אם אינו מסיב' הנ"ל ואם כן אין ראי' מזה שנקברו בעומק וגם אם נימא כדברי כ"ת שנקברו שמה בשע' הדבר ר"ל גם כי אין ראי' כי שמעתי שהמתים מדבר ר"ל הוא חוקי הממשל' לקבור בעומק הרב' שלא יזיק לבעלי חיים גם כן אין ראי'. אך כ"ת כתב שגם לאחר השרופ' אשר הי' בפה זה לערך חמש' שנים נגבהה הקרקע לערך אמה ויותר בגובה א"כ יש כאן מעורב הרב' עפר אחר אפשר דלא הוי הנא' כ"כ מה שמעורב בהעפר גם העפר מהמתים דאם לא הי' כאן העפר מהמתים והי' הקרקע נמוך מעט היה ג"כ אפשר לעמוד פה אך אפשר לומ' דשמא הקרקע מהמת הוי במקום אחד ואולי ניטל מכאן עפר הזאת הי' כאן בור אך אפשר דברצפת הבית המכוס' בנסרים אפשר דאין חשש זה דאף אם הי' במקום אחד עפר מהמת והי' כאן בור מ"מ הרצפ' מהבית הי' מכס' אותו אך עכ"ז אפשר דרצפת הבית נסמכת באיזה מקום דאם לא הי' שם קרקע מהמת לא הית' הרצפ' מתקיימת שם כלל והוי הנא' וגם על מה שכתב כ"ת דיש שם עפר אחר שהוגב' הקרקע ונתבטל העפר מהמת במרתף לא שייך זה שניטל העפר מלמעל' ונשאר העפר שע"ג המת אך במרתף בודאי אפשר ליקח משם כל העפר שהי' מונח על גבי המת ג"כ דניהו דנמצאי' המתים קבורים בעומק בקומת איש מ"מ המרתף בודאי עמוק יותר ואין השאלה רק על יתר הבית:

ומאז כשנסתפקתי בזה הראו לי התלמידים שבתשוב' הגאון מהו' עקיבא אייגר ז"ל בסימן מ"ה מתיר לדרוך על העפר שהי' שם בית הקברו' והנה פלפל שם בתחל' אם זה מקרי הנא' מה שדורך על הקרקע ששם מונח מתחת עפר שע"ג המת ומסיק דיש לספק אם זה מקרי הנא' ואח"כ מתיר משום דכיון דהקבר הוא שם ישן נושן הונח שם הרב' עפר אחר ובטל עפר האסור בעפר המות' ברוב. (ויתר דברי הגאון הנ"ל בהג"ה קימתי בסברא דנפשאי) ואף אם אינו בבירור שיעור ביטול יש לסמוך על רוב הפוסקים החולקים על רבינו ישעי' דעפר שתולשים ומחזירים לקבר אינו אסור בהנא' ובצירוף דעת מהרשד"ם דדוקא מת עצמו אסור בהנא' מדאורייתא אבל תשמיש מת וקבר אינו אסור רק מדרבנן א"כ יש להקל בספק ביטול:

והנה אנכי כתבתי בתשוב' אחרת על הטור החולק על רבינו ישעי' וכתב וז"ל ואינו נרא' אלא העפר נקרא קרקע עולם אפילו תלשו ולבסוף חברו ועי"ש וכונתו דדוקא עץ או שאר בנין אף אבנים שחברו בקרקע ובנה בית אמרינן דתלוש ולבסוף חברו מקרי תלוש להחמיר אבל עפר עם עפר כשנתחבר יחד הוי כמו עפר הארץ ונעשה מחובר גמור ומחובר אינו אסור בהנאה:

ולפענ"ד ניהו דנימא דעפר עם עפר אף כשנתלש וחזר ונתחבר הוי מחובר גמור ואינו נאסר מ"מ זה דוקא היכא שנתלש מתחיל' עפר וחזר ואח"כ הניח המת במקום הזה דאינו נאסר אף העפר שתלשו ולבסוף חברו דהוי כמחובר גמור אבל העפר שמשליכין על המת נרא' דנאסר בודאי דבשעה שזרקו על המת הוי תלוש אף דבשעת שבא על הקרקע נעש' מחובר מ"מ אז נאסר תיכף והחיבור עם הקרקע והאיסור באים ביחד ואולי אפשר לדמות זה לאיבעי' בש"ס בדף צ"ט ע"ב דבעי ר' יוחנן בור תשעה ועקר חוליא ממנו והשלימה לעשר' מהו עקירת חפץ ועשיו' מחיצ' בהדי הדדי קא אתי ומחייב או לא מחייב ואת"ל כיון דלא הוי מחיצ' עשר' מעקרא לא מחייב בור יוד ונתן לתוכה חוליא ומיעטה מהו הנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדי הדדי קא אתי ומחייב או לא מחייב ועי"ש:

אך בדבר הביטול כבר הורה זקן הגאון מהו' עקיבא אייגר ז"ל להתיר:

ולכן לענין דינא לפענ"ד אני מסכים עם מעכ"ת לפנות העצמות ויהי' מותר להשאר הבית על מכונו ועל הבדיק' מסביב לא מצאתי היתר שלא יצטרך בדיק':

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה