אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן צג

סימן צב

ב"ה יום י"ח חשון תרל"ו לפ"ק קאליש.

לכבוד ידידי הרבני המה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם כש"ת מו"ה אליעזר ליפמאן נ"י.

יקרת מכתבו קבלתי ועל דבר הי"ש הנעשה מבישול צמוקים אשר חשש כבודו ליין נסך משום מגע עכו"ם ואנכי כתבתי להתיר דכיון דנתבשלו הענבים וביין מבושל אין בו חשש י"נ ואין חילוק בין אם נתבשל היין אח"כ או שנתבשלו הענבים לשיט' הרמב"ם דיין מבושל אין בו משום יי"נ דאינו ראוי להקריב על גבי מזבח ה"ה בענבים מבושלים אינו ראוי להקריב כאשר הבאתי מגמרא מנחות וגם לטעם דיין מבושל לא שכיח לא גזרו ה"ה וכ"ש דלבשל ענבים לעשות יין בודאי לא שכיח:

וע"ז השיב כ"ת כיון דע"י הבישול הצמוקים בעצמו נעשה יין באשר טעם המשקה אחר שנצטנן טעמו כטעם יין צמוקים אחר כבישה והנה ביין צמוקים ע"י כבישה כולם מחמירים לאסור מגע עכו"ם ובטור ובש"ע מחמירין בתמד של שמרים שנשרו שלשה ימים (וכן הוא בש"ע בסי' קכ"ג סעי' יוד בנתן מים על גבי ענבים הרי זה כיין ומתנסך והביא הש"ך בס"ק כ"ד דאסור כיון דכבר עברו עליו ג' ימים) וקשה דהוי כמבושל וכדאיתא בחוות דעת בסי' ע' בביאורים בס"ק ד' בשם או"ה בסי' י' דין ך' דדם היוצא מהבשר ע"י כבישה הוא רק מדרבנן כיון שהוא פסול להקרבה ולכן מתיר בספק כיון דהוי ספק דרבנן וא"כ גם בענבים וחרצנים ששרו במים ונעשו יין צמוקים מדוע יאסר משום מגע עכו"ם הלא כבוש כמבושל וביין מבושל אין בו משום מגע עכו"ם עכ"ד כ"ת ותמה מאוד מדוע לא נתעורר אחד מהפוסקים ע"ז:

אך אמנם לא עיין כבודו במקור הדין באו"ה ואדרבא משם נראה להיפך דמטעם כבוש כמבושל אינו פסול להקרבה דהנה האו"ה שם בסי' ו' בדין י"ח כתב דמלחו הוי איסורו רק מדרבנן כדאיתא בגמרא דם שמלחו אינו עובר עליו והטעם לפי שאינו ראוי להקריב ע"ג המזבח ובסי' י"ט כתב דבשר מליח שנתערב עם בשר שלא הוד ושלא נמלח והושם עמו במים בהדחה קמייתא השיב מו"ה יונה שהבשר מליח נאסר לגמרי לפי שהדם שיוצא מהבשר תפל הוי דם בעין ואין במים ס' נגד אותו הדם ובלע הבשר מליח ושמא בלע יותר מבשר ששהה במים מעל"ע וכו' ולא דמי לנתערב עמו בלי הדחה (פירוש כאשר הביא שם בסי' י"ג דבשר מליח שנתערב בבשר שלא הודח ונמלח כשר דהוי טהור מליח וטמא טפל) דהכא האיסור צלול (פירוש וצלול נבלע יותר) ואח"כ בסי' ך' כתב ודוקא ששהה כבר שיעור מליחה דאל"כ יש לו עדיין תקנה ע"י הדחה ומליחה דאגב דפליט וכו' דלא גרע מנפל לציר דהכא ג"כ דם דרבנן הוא מאחר שנתערב במים דהתירא דלא קרוי דם לאו בטעמא דנתבטל טעמו תליא מלתא אלא בראוי להקריב ע"ג המזבח כדאיתא לעיל ע"כ דברי או"ה:

ופירוש דבריו דכאן חידש לנו חידוש אחר דכיון דנתערב הדם במים א"כ שוב אינו אסור מדאורייתא דאינו ראוי להקריב עוד ע"ג המזבח והנה מה שלא כתב כאן הטעם דדם שמלחו אינו עובר עליו דכאן לא הוי דם שמלחו דהרי הדם אינו מליח דהחתיכה שלא נמלחה ולא הודחה שהושמה בהדחה קמייתא אוסרת והיא לא נמלחה כלל רק החתיכת מליח שאצלה בולע ממנה כנ"ל דאף דטהור מליח וטמא טפל אינו בולע מ"מ בדבר צלול בולע לשיטת או"ה הטהור מליח מטמא טפל אבל הדם אינו מליח דהרי הטמא טפל וא"כ הי' אסור מדאורייתא ע"כ חידש לנו כאן חידוש אחר דכיון דהדם מעורב במים ואינו ראוי להקריב ע"ג המזבח אינו אסור מדאורייתא לא בתורת ביטול משום דנתבטל טעמו אך משום דאינו ראוי להקריב ע"ג המזבח:

וזה הוא פירוש דברי החוות דעת בסי' ע' ס"ק ד' דכתב כנ"ל עיין או"ה כלל ו' דין כ' בדם היוצא ע"י כבישה אפילו ע"י תערובות מים הוא מדרבנן דאינו ראוי להקרבה ודם אינו אסור רק בראוי להקרבה ע"כ ועל כרחך גם בדבריו הפירוש דמש"ה אינו ראוי להקרבה משום שהוא בתערובות מים דהרי כתב דבריו בשם או"ה ובאו"ה מבואר הטעם משום שהדם מעורב במים ומה שכתב החוות דעת בדם היוצא ע"י כבישה אפילו ע"י תערובות מים הוא מדרבנן משמע מכ"ש בלא מים הוי הפירוש דלא מיבעי' היכא דהדם יוצא ע"י מליחה או כבישה בציר בודאי הוי מדרבנן דהרי דם שמלחו לא הוי רק מדרבנן אך אף אם הכבישה הוי ע"י מים ג"כ הוי דרבנן דכיון שהוא ע"י תערובות מים שוב אינו ראוי להקרבה כדברי האו"ה הנ"ל:

והנה עדיין יש לעיין בדברי או"ה ובחוות דעת שהעתיק דבריו להלכה דכיון שנתערב במים אינו אסור מדאורייתא שאינו ראוי להקרבה דהרי איתא במשנה בזבחים בדף ע"ז ע"ב דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר וא"כ בכבוש בציר ויש בו מראה דם אסור מדאורייתא אך לפי מה שכתבו התוס' בד"ה רואין אותו כאילו הוא מים דהקשה הר' שמואל מוורדין מהא דאמרינן בהקומץ רבה ולקח מדם הפר ומדם השעיר ידוע שדם הפר מרובה מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה וקשה מה ראי' דלמא התם דלא בטל משום דאפילו הי' מים הי' בו מראה דם ותירצו וז"ל וי"ל דלפעמים שהי' כל כך רבה דאי הוי דם הפר מים משתנה מראית דם השעיר עד שנעשה דיהה ופסול דאם יש בו מראית דם דקתני היינו מראית דם גמור ע"כ וא"כ בציר אף שהוא אדום ויש בו מראה דם מ"מ אין בו מראה דם גמור ושוב אינו ראוי להקרבה אך לא אדע אם מסקנות הפוסקים להלכה כדברי התוס' הללו ולכאורה מבואר בפירוש להיפך בחולין בדף פ"ז ע"ב דאיתא התם אמר ר' יהודא אמר שמואל כל מראה אדמומית מכפרין ומכשירין וחייבין בכיסוי הרי דמבואר בפירוש דכל מראה אדמומית מכפר ומכשיר וממילא חייב עליו משום דם:

אך גם על דברי הגמרא שם קשה דעל מאי דקאמר ר' יהודא אמר שמואל דכל מראה אדמומית מכפרין ומכשירין וחייבין בכיסוי מקשה בגמרא מאי קמ"ל מכפרין תנינא חייבין בכיסוי תנינא וקשה דקמ"ל דבמשנה תנו אם יש בו מראה דם והוא הוסיף דכל מראה אדמומית מכפר ואין לי פנאי כעת לעיין בספרים ובדף פ"ז בחולין שם כתבו התוס' ג"כ כדברים האלה דדוקא מראה דם גמור ולא דיהה מזה, ובש"ע ביור"ד בסי' כ"ח בסעי' י"ב איתא סתם דם שנפל לתוך המים אם יש בו מראית דם חייב לכסות ולא נזכר אם בעינן דוקא מראה דם גמור ואם דיהה מכאן אינו חייב לכסות ואדרבא מש"ע נראה דלא בעינן מראה דם ממש ממאי דאיתא שם בסימן כ"א בהגהה דמי שאין לו עפר לכסות תקינו לו רבנן לשחוט ולמצה הדם בבגד או בסנדל ומברך וכשיגיע למקום עפר יכבס הבגד או הסנדל שיצא הדם ומכסהו בלא ברכה ודעת הש"ך והביא כן בשם הפוסקים דהטעם דמברך תחלה אף שמצות כיסוי הוא בעפר דוקא מ"מ מה שמוצה הדם תוך הבגד הוא התחלת המצוה אע"פ שאינו גומר הכיסוי עד אח"כ כשמכבס הבגד מ"מ מברך עתה מידי דהוי אבדיקת חמץ דמברכין על ביעור חמץ אע"ג דלא מבערין עד למחר:

והנה קשה מאוד לומר דהיכא דיכבס הבגד שנבלע בו הדם שיהי' במי כביסה מראה דם ממש ובודאי יהי' דיהה יותר מערך דם השעיר בדם הפר והי' נראה שיטת הש"ע כמבואר בחולין בדף פ"ז ע"ב הנ"ל דכל מראה אדמומית מכפרין ומכשירין וחייבין בכיסוי ואף שאין ממש כדם. אעפ"כ דינו כדם. והקושיא מדם הפר ודם השעיר נוכל לתרץ בתירץ התוס' השני שם יעו"ש:

אך נראה לי אף אם נימא דכל שיש בו מראה אדמומית אסור מדאורייתא מ"מ ע"י כבישה אינו אסור מדאורייתא:

דהנה שם בהך משנה דזבחים בדף ע"ז ע"ב דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר איתא שם בגמרא א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שנפל מים לתוך דם אבל נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל ולענין כיסוי אינו כן לפי שאין דיחוי במצות פירוש דרק בדבר שראוי לקרבן בזה הוי דיחוי כאשר פירוש שם ברש"י דלא שייך דיחוי אלא בדבר שבקדוש' ומש"ה לענין דם שראוי לקרבן בדם שנפל למים קמא קמא בטל ונדחה מקרבן דטיפה ראשונ' שנפלה נדחת תיכף ובכל כבישה הוי ג"כ דם שנפל למים ובכל ענין בטיל ובלא"ה דעת החוות יאיר בתשובה בסימן ליישב קושית הט"ז בסי' ק"ה דאימתי הוי כבוש אחר מעל"ע ואז הוי נותן טעם לפגם ותירץ החו"י דלא בא הפליטה בפעם אחת בסוף מעל"ע רק בהמשך הזמן פולט מעט מעט וא"כ בשר שנמלח והודח שנשרה עם בשר שלא נמלח מעל"ע מדאורייתא מותר אף אם הי' במים מראה דם דבכבישה אין הפליטה יוצא כאחת רק מעט מעט וראשון ראשון בטיל ואינו ראוי להקרבה וכן אף בנשרה בציר שהי' בו מעט מים אף שהציר רוב אם אינו אוסר רק כשיעור שיתן על האש ויתחיל להרתיח ג"כ אינו פולט בב"א רק מעט מעט וקמא קמא בטיל ונדחה מקרבן וכן אף שנפל בשר שלא הודח לתוך המים ודם שבעין שעל הבשר נשטף ונפל למים ג"כ דינו כדם שנפל לתוך המים דראשון ראשון בטל:

והנה האו"ה כתב דהוי דם דרבנן מאחר שנתערב במים דהתירא דלא קרוי דם ולאו משום שנתבטל טעמא תליא מלתא רק משום שאינו ראוי להקריב ע"ג המזבח והנה אף לפי טעם זה שאינו ראוי להקריב ע"ג מזבח הי' עכ"פ לומר שיעור כמה יהי' מים שלא יהי' ראוי להקריב ע"ג המזבח אם אין בו מראה דם. אך בדם שנתערב במים אין שיעור לדבר ותמיד אינו ראוי להקריב כנ"ל:

נשובה להנ"ל דטעם או"ה והחוות דעת דמש"ה בכבוש במים אינו אסור מדאורייתא משום דנתערב הדם בתוך המים ואינו ראוי להקרבה ולשיטת האו"ה הא דנצרך לומר דם שבשלו אינו עובר עליו והוי רק ספק דרבנן הוא רק בבישל הדם בעין אבל בבישל הבשר שלא נמלח במים בלא"ה הוי ספק דרבנן משום דמעורב הדם במים ואינו ראוי להקרבה:

ועתה נשובה לדברי כ"ת דהנה מדברי או"ה והחוות דעת אין ראי' דכבוש הוי כמבושל לענין דברים שמבושל אינו אוסר ה"ה בכבוש דשם טעם אחר איכא משום דמעורב במים ואדרבא אם באנו לדון מדברי החוות דעת מוכח איפכא דלענין זה לא הוי כבוש כמבושל ממש דאל"כ לא היה צריך להביא הטעם משום או"ה דאינו אסור מדאורייתא משום שמעורב במים רק דכבוש הוי כמבושל ומדברי או"ה אין ראי' דהוא לא מיירי מכבוש מעל"ע או כבוש בציר כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח רק שנותן הבשר שלא הודח הדחה ראשונה ודם בעין עליו ונותן לתוך המים ושם יש בשר מליח ובולע הדם בעין לשיטת או"ה אבל הדם לא הוי כבוש כלל שנימא דהוי כמבושל אבל החוות דעת כתב לענין כבושה בספק כבוש במים והביא שהוא ספק דרבנן משום שמעורב במים ולא משום דהוי כבוש כמבושל ונראה דלענין זה לא אמרינן כבוש כמבושל ממש ושהדם לא יהיה אסור עוד משום דם רק לענין שמבליע ומפליט אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל:

וה"ה לענבים שנשרו במים לא שייך לענין זה כבוש כמבושל שלא יאסר עוד מגע עכו"ם ועוד נראה לי דלענין דם ויין שנתערב במים אף שיעמוד כך מעל"ע לא שייך בזה כבוש כמבושל דכבוש כמבושל לא שייך רק בדבר גוש שנשרה במים אמרינן כבוש כמבושל שדבר הגוש שנשרה במים מעל"ע ונתרכך בהמים הוי כמבושל אבל לח בלח שנתערב לא שייך בזה כבוש כמבושל דאין אחד כבוש בחבירו אך שניהם הוי לח בלח:

וא"כ בשר שנשרה במים לענין דם וכן לענין ענבים שנשרו במים לא שייך בזה דהוי כביש כמבושל לענין דם ולענין מגע עכו"ם דכיון שנעשה מבושל ונפלט הטעם היין בהמים או הדם בהבשר אז הוי לח בלח ולא שייך בזה כבוש אם לא דנימא דהבשר נעשה מתחלה כבוש כמבושל שהוא דבר יבש והוי כמבושל גם הדם בתוכו וכן הענבי' בתוך היין ונעשה היין בתוך הענבים כמבושל ואח"כ פולט מבושל אך גם זה אינו דאמרינן דהבישול והפליטה באים כאחת כאשר כתב המג"א בהלכות פסח בסימן דהבליעה והפגימה באים כאחת וגם נוכל לומר דהבישול והפליטה באים כאחת ובדבר שהוא לח בלח איני מועיל הכבישה להיות כמבושל רק שפועל שיהיה נפלט הטעם לחוץ ובענבים היין בתוכן ג"כ משקה הוא כדאיתא ברא"ש בנדרים בדף נ"ג דהיוצא מזיתים וענבים מפקד פקיד בתוכן ודבר אחר הוא יעו"ש וא"כ כיון דהיין העצור בתוך הענבים אף בעת שהוא עדיין בתוך הענבים ג"כ מפקד פקיד בתוכו ודבר אחר הוא אף שמונח בתוך המים לא הוי בו כבוש כמבושל שיהי' דין היין כאילו הוא מבושל שלא יהי' מגע עכו"ם אוסר בו כמו כל יין שמעורב במים ומזוג במים דכל יי שלהם הי' מזוג במים והכי שייך לומר דהוי כמבושל בשביל שהוא מזוג במים וכן ענבים ששרה במים לא שייך לומר דהיין יהי' כמבושל וכאשר בארנו דלח בלח שנתערב לא שייך בו לומר דכבוש כמבושל ורק יבש שנשרה במים שייך לומר בו דנעשה כמבושל משום שנשרה במים אבל לח בלח זה לח הוא מצד עצמו ומה יוסיף הכביש' לשנות בו שיהי' כמבושל אך לענין זה נימא בענבים ששרה ביין דהוי הענבים כבושים כמבושל שיוציאו יינם המופקד בהם אבל לא שגוף היין יחשב כמבושל דלא עדיף מאילו עירב היין במים דלא יחשב היין בשביל זה כמבושל:

ועוד אף שבארנו בתשובה הראשונה דכמו היכא דבישל היין אינו אסור משום מגע עכו"ם ה"ה בבישל הענבים אבל בכבוש כמבושל דבעירב היין במים בודאי יש בו משום מגע עכו"ם ככל יין שהוא מזוג ה"ה בשרה הענבים ביין לא עדיף מאילו הוא יין. וגם בלאו הכי נראה דכבוש לא הוי כמבושל ממש שיהי' דינו כמבושל ממש שלא יאסר במגע עכו"ם כנ"ל:

עוד נראה לפענ"ד ראי' ברורה דכבוש לא הוי כמבושל ממש לענין שיפסל להקרבה ממאי דאית' בבבא בתר' בדף צ"ז ע"ב יין צמוקין לא יביא לנסכים ואם הביא כשר והנה בנאו הכי קשה לשיטת הרמב"ם דמשום הכי מבושל אין בו משום מגע עכו"ם כיון דאינו ראוי להקרבה א"כ אף יין מזוג לא יאסר משום מגע עכו"ם דגם כן אינו ראוי להקרבה וכבר הקשה קושיא זו הרא"ש הובא ג"כ בב"י ובט"ז בסי' קכ"ג ס"ק ג' ותירץ דרק במבושל דאינו ראוי להקרבה וגם לא שכיח אז לא גזרו אבל ביין מזוג דשכיח אף שאינו ראוי להקרבה גזרו בו והנה קושיא זו קשה ג"כ על יין צמוקים דג"כ אינו ראוי להקרבה כדאי' בבבא בתרא בדף צ"ז ע"ב אך זאת לא קשה דביין צמוקים איתא שם דלא יביא ואם הביא כשר ואם כן שפיר מקרי בר הקרבה כיון דבדיעבד כשר ולא הקשה הרא"ש רק מיין מזוג דאף בדיעבד פסול כדאי' שם בבבא בתרא בדף צ"ז ע"ב אך לפי דברי הח"צ בסימן ק"מ שהביא דברי המהרי"ט (וכאשר הביא גם המג"א בסימן תס"ב בשם המבי"ט) שכתב בשם הרב דוראן דיין צמוקים הוא כיין גמור לענין מי פירות שאין מחמיצים כי המים נשתנו מברייתן אח"כ כמו המים של גשמים שנשתנו בתוך הענבי' ושהרב אביו ז"ל הביא ראי' לדבר מדאמרינן בנסכים יין של צמוקים לא יביא ואם הביא כשר יין מזוג לא יביא ואם הביא פסול ש"מ דיין צמוקים אינו מזוג עכ"ד וכתב עלי' הח"צ דבעיניו הדברים המה דחוים מעיקרא וכו' וראיות הרב המבי"ט אינו דיין צמוקים השנוי בברייתא שאם הביא כשר מיירי בלקח צמוקים ועצרם בקורה והוציא מהם יינם בלי תערובות חלא דס"ד שיהי' פסול כי היכא דפסול מתוק מעושן ומבושל קמ"ל דלא אבל ביין צמוקים שלנו שכולו מים אלא שקלט טעם הצמוקים חלילה להכשירו לנסכים דודאי גרע טובא מיין מזוג יעו"ש דבריו:

וא"כ לשיטת החכם צבי יין צמוקים שלנו פסול בדיעבד להקרבה ושוב יוקשה אמאי יעש' יין נסך וע"כ צ"ל ג"כ כתירץ הרא"ש דדוקא במבושל דאינו ראוי לנסכים וגם לא שכיח אבל יין צמוקים שכיח דאם הי' יין צמוקים לא שכיח ופסול לנסכים לא הי' עושה יין נסך כמו מבושל וע"כ דהוא שכיח וא"כ שוב לא קשה קושית כ"ת אף אם נימא דכבוש כמבושל ופסול לנסכים מ"מ כיון דשכיח אינו פסול ואולי לא הי' שכיח בלא"ה לא הי' עושה יין נסך כיון דפסול להקרבה משום דהוי מזוג וכל זה ברור:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה