נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן צב
ב"ה י"ד אלול תרל"ה לפ"ק קאליש.
לכבוד ידידי הרב המה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם צנא מלא ספרא כש"ת מו"ה ליפמאן נ"י.
על דבר שאלתו אשר ענות כבוד מחו' הרב הגאון הצדיק האבד"ק קראשנעויטץ שליט"א תרביני והגיד לכ"ת אשר ישאל את פי בדבר הי"ש הנעשה מצמוקין היינו שהצמוקין נתבשלו והזיעה מזה נעשה יין שרף אם יש לחוש למגע העכו"ם בהצמוקין עם המים כמבואר בש"ע יור"ד בסי' קכ"ג ס"ק י"א בהגה דיין צמוקים פירוש שנתן מים על ענבים יבשים הרי זה כיין ומתנהך והוא מאו"ה סוף כלל כ"ב ות' רלב"ח סי' מ"א:
והנני כעת משיב כמעט על רגל אחד מתוך המון טרדות אשר סביב שתו עלי דנראה דאין שום חשש בדבר כיון דנתבשלו הצמוקים עם המים לא גרע מיין גמור דאינו אסור במבושל כדאיתא בע"ז בדף ל' יין מבושל אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך וכמעשה דשמואל ואבלט שהובא שם מתחלה אך כ"ת נסתפק שמא דוקא כשהוא מבושל אחר שכבר הוי יין אבל מה שהוי מבושל קודם שנעשה יין אינו מועיל והנה אנכי אינו רואה שום חילוק בין שנתבשל אחר שנעשה יין בין שנתבשל קודם אך עכ"ז אומר בחפזי להביא לו ראיות מש"ס ופוסקים:
הנה הטעם דמבושל אין בו משום יין נסך הרמב"ם כתב בפרק י"א מהלכות מאכלות אסורות וז"ל אין מתנסך לעכו"ם אלא יין שראוי להקריב ע"ג מזבח ומפני זה כשגזרו על סתם יינם וגזרו על כל יין שיגע בו עכו"ם שיהי' אסור בהנאה לא גזרו אלא על יין שראוי להתנסך לפיכך יין מבושל של ישראל שנגע בו העכו"ם אינו אסור ומותר לשתות עם העכו"ם בכוס אחד ע"כ:
הרי דעת הרמב"ם דהטעם דיין מבושל אינו אסור משום סתם יינם כיון שאינו ראוי להתנסך ע"ג המזבח וזה ברור דאף אם בישל הענבים קודם שנעשה יין ג"כ הדין כיין מבושל דפסול למזבח וכן מבואר בפירוש ברש"י במנחות בדף פ"ו ע"ב במשנה דאיתא שם אין מביאין לא מתוק ולא מעושין ולא מבושל ופירוש רש"י מעושין כשהיו הענבים מרים הי' מעשנין אותן כדי למתקן או מבשלין אותן ועי"ש הרי דמבואר בפירוש ברש"י דיין מבושל דפסול לנסכים הוא כשהי' מבשלין הענבים לעשו' מהם יין וכן מוכח שם בגמרא דאיתא שם על מאי דאיתא במשנ' אין מביאין הלסטיון פירוש רש"י שנתבשלו הענבים בחמה יותר מדאי ואם הביא כשר אין מביאין לא מתוק ולא מעושין ולא מבושל ואם הביא פסול ורמי בגמרא אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושין ואם הביא פסול והא קתני רישא אין מביאין את הלסטיון ואם הביא כשר אמר רבינא כריך ותני ופירוש רש"י דהיינו דבשניהם נאמר אם הביא פסול ר' אשי אמר חוליא דשמשא לא מאיס חוליא דפרי מאיס וא"כ לרבינא דאמר כריך ותני ופסול אף ענבים שנתבשלו בחמה יותר מדאי הרי דאף השינוי בענבים פוסל והנה התוס' כתבו שם הליסטיון יין ענבים שנתמתקו בשמש ולא כמו שפירש בקונטרס שתולין הענבים לשמש דהא בפרק המוכר פירות קתני בברייתא יין הלסטיון ושל צמוקין אלא בעודו במחובר נמתקו בשמש ועי"ש ולשיטת רש"י הוי הפירוש שתולין הענבים בשמש ונתבשלו בשמש ואעפ"כ לרבינא פסול אף בדיעבד ואף לר' אשי כשר בדיעבד משום דחוליא דשומשא לא מאיס ואם הי' מקום לחלק בין היכא שנתבשלו הענבים בין שנתבשל היין ונימא דמאי דתניא במשנה אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל היינו שהיין נתבשל ממילא לא הי' קשה מהך דהלסטיון דאם הביא בדיעבד כשר דשם מיירי בענבים אך בוודאי אין חילוק ובלא"ה כבר הבאנו שרש"י פירש דהמבושל קאי שהענבים נתבשלו ועכ"פ לדינא ברור דהיכא דהענבים נתבשלו פסול לנסכים וממילא לשיטת הרמב"ם דהטעם דמבושל אין בו משום יין נסך משום שפסול למזבח ה"ה בנתבשלו הענבים:
שוב מצאתי בתשו' תשב"ץ בסי' פ"ה שנשאל על יין שנתערב בו מעט דבש אם יש בו משום יין נסך אם לא לפי דאיתא ברמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכו' מאכלות אסורות שכתב בשם גאוני המערב שאם נתערב ביין מעט דבש ומעט שאור הואיל ואינו ראוי למזבח הוא כמבושל ונשכר ואינו מתנסך ומותר לשתותו עם עכו"ם והרשב"א כתב היפך זה ושאל השואל הלכה כמי וגם נסתפק השואל אם הדין שוה בנתערב הדבש בשעת עשיות היין בין שנתערב אח"כ והשיב התשב"ץ ומה ששאלת אם יש חילוק לדעת גאוני מערב בין נתערב בו בתחלה בין שנתערב בו בסוף מסתברא שאין לחלק דלגבי מזבח בין הכי ובין הכי פסול ואם דין י"נ שוה לדין ניסוך למזבח כדעתם הוא הדין והוא הטעם בזה ועי"ש וה"ה לענין מבושל כאשר בארנו דלגבי מזבח ג"כ בין הכי ובין הכי פסול ה"ה לענין יין נסך:
והנה הרא"ש ז"ל שם בע"ז חולק על טעם הרמב"ם דמש"ה מבושל אינו אסור משום דלאו בר ניסוך הוא משום שאינו ראוי למזבח והקשה דהא אנן אוסרין סתם יינם משום בנותיהם וגם במבושל שייך טעם זה וגם הרי מזוג ג"כ אסור משום יין נסך אף שג"כ אינו ראוי למזבח והרא"ש כתב הטעם משום דכיון דמבושל לא שכיח לא גזרו וא"כ פשוט דגם בנתבשלו הענבים ג"כ לא שכיח ועוד יותר לא שכיח דיין מבושל באמת שכיחא אך לא שכיחא כ"כ כמו יין שאינו מבושל אבל לבשל ענבים בודאי לא שכיחא כלל שאין מבשלין כלל ענבים לעשות יין מהם אך לעשות ממנו יין שרף אבל יין אין עושים מזה כלל ולא זו שלא שכיח אך שאין עושין ממנו יין כלל ע"ז בוודאי לא גזרו:
עוד נראה לפענ"ד היתר בזה דהנה בש"ע בסי' קכ"ג בסי' י"א ברמ"א הביא דיין צמוקים שנתן מים על ענבים יבשים הרי זה כיין ומתנסך והביא הש"ך בס"ק כ"ד דלא בעינן המשכה ואע"ג דלקמן סי' י"ז אינו נקרא יין להתנסך עד שימשך שאני התם דאין דרך להניח הענבים עם היין משא"כ הכא שדרך הוא להניח צמוקים בתוך החביות ושם נעשה יין גמור כיון דכבר עברו עליו הלרלבן חביב עכ"ד והוא בתשו' מהרי"ל בן חביב בסי' מ"א והברכי יוסף חולק עליו והביא דברי הרב בני חיי' בסי' קכ"ג דחלק עליו וכתב וז"ל ולכאורה נראה שבעל הש"ע חולק על דין זה וסבירא לי' דגם בצמוקים בעינן המשכה שהרי כתב בא"ח בסי' ר"ב דין י"א גבי שריית מי צמוקים ותאנים דמספק יאכלם בתוך הסעודה וה"מ כשהצמוקים מעורבים עם המים אבל נמשכו המים מהצמוקים הוי יין ומברך בורא פרי הגפן הרי דלא נקרא יין לענין ברכה גם בצמוקים אלא א"כ המשיך והברכי יוסף הקשה על דברי הרב בני חיי' שהרי הרב מגן אברהם עמד שם על קושיא זו ופירש דכוונת הב"י דכשהצמוקים מעורבים עם המים ואוכל הצמוקים ושותה המים אז ה"ל כמרק של כל הפירות אבל אם נמשכו כלומר שאין כוונתו לאכול הצמוקים כלל רק להמשיך מהם היין אז אפילו שתה מהם מהכלי שצמוקין בתוכו מברך בפה"ג ונסתייע מתשובת מהרלנ"ח הנזכר יעו"ש באורך וכתב הברכי יוסף אף דהפירוש של המ"א דחוק מ"מ אין להביא ראי' משם כיון דכבר פירש המגן אברהם כן וגם האלי' רבה הביא פירוש דברי המגן אברהם והסכים עמו כן וכן הסכים בעל תוס' שבת אך הברכי יוסף הביא שמכל הגדולים הנ"ל נעלם דברי הכסף משנה בפרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות דין י"א שכתב וז"ל ונראה דאינו חשיב יין עד שישלה ממנו הצמוקים או שיתחיל להמשיך היין כדרך שאמרו ביין ענבים שכתב רבינו בפרק י"א וגם הרדב"ז בתשובותיו ח"א סי' קפ"ד סובר הכי בפשיטות והשתא מ"ש בש"ע בא"ח בסי' ר"ב נמשכו המים מהצמוקים ודאי אזיל לטעמו דגם בצמוקים בעי המשכה וכו' ומ"ש הרלנ"ח וחילק בין ענבים לצמוקים דאין דרך להמשיך צמוקים האי חילוקא ליתא דהא דאין דרך להניח הענבים עם היין שהרי מי ענבים חזקים שהם מהפרי עצמו וכיון שנדרכו בכח ונתנו מימיהם שוב אין המים צריכים לפרי לקבל ממנו כח שהרי הם עצמיות של הפרי הלכך מושכין אותן מהרה והא דדרך להניח צמוקים במים כ"כ שהרי מי שריית הצמוקים אינם מהפרי עצמו צריכים הם לקבל כח מהפרי ולכך צריך להשהות' כ"כ ימים איזה מעורבים עה המים עד שיתנו הצמוקים כל כוחם ומתוקתם במים ואח"כ מושכים את המים נמצא ששהיית מי שריית צמוקים עם הצמוקים כ"כ ימים קודם המשכה הוא כדי שיהי' בהם כח כמו ענבים בשעת דריכה שמושכים אותם מהרה ולעולם דינם שוה וכשם שמי ענבים אינם נחשבים יין עד שעת המשכה כלומר אחר המשכה כך מי שריית צמוקים עד אחר המשכה וכו' יעו"ש דהי' פוסק להלכה דאף בצמוקים כל זמן שלא נמשך היין מהצמוקים אינו אסור משום יין נסך:
אך בנ"ד בצמוקים שעושים מהם יין שרף נראה דאף הרלב"ח מודה דז"ל הרלב"ח שם גם מטעם המשכה נראה שאין להתיר והטעם הוא דדוקא ביין הנדרך בגת דאין דרך להניח ענבים שם עם היין הוא דבעי המשכה ואי ליכא המשכה כלל הרי כאילו עדיין הם ענבים וכאילו המשקה עדיין הוא כנוס בתוך הפרי אבל בנידן שלפנינו שדרך הוא להניח הצמוקים בתוך החביות ושם נעשה יין גמור נ"ל דלא בעינן המשכה וכיון דכבר עברו ג' ימים שנתנו המים בתוך הצמוקים הרי הוא כיין גמור וא"כ מגע גוי אוסר בו כ"ש כי כפי העדת עדים כבר יצא היין לחוץ מלמעלה והרי זה כמו המשכה כי אי אפשר שלא יצא קצת ממנו צלול הרי שמאלו הצדדים אין בו כח להתיר ע"כ:
והנה לפענ"ד נראה דמהרלב"ח מיירי שעמדו הצמוקים בתוך חבית גדולה וכששוהין שם המים נעשה יין ושואבין אותו מלמעלה ושותין אותו אף כשהצמוקין בתוכו עדיין וא"כ בכה"ג שפיר ניחא דבריו דזה הוי יין אף בלא המשכה כי אף קודם המשכה נעשה יין וגם מסוף לשונו נראה שנמשך היין מלמעלה והוא צלול כבר הוא יין גמור ואינו דומה ליין מ"ג ענבים כל זמן שלא נמשך היין מהענבים הרי מעורב עדיין היין עם הענבים ביחד ולא הוי עדיין יין והיין עדיין לא הוי צלול כל זמן שלא נמשך אבל המים מהצמוקים נמשכים למעלה ועומד בפני עצמו והוי צלול הוי כמו המשכה ואסור:
אבל בנ"ד בצמוקים שעושים מהן יין שרף נודע שאי אפשר להיות המים בפני עצמן והצמוקים בפני עצמן וע"כ צריכין להיות מעורבין יחד ויהי' תוסס כך ביחד בזה נראה שאף הרלב"ח מודה שזה לא מקרי יין לאסור ולכן נראה לפענ"ד שאין מקום להחמיר כלל בזה וגם בכל עיקר הדין דיין צמוקין כל שאין המנהג לשתותו רק כשמושכין המים מהצמוקים יש ג"כ מקום להתיר ולא אבין מה שהביא הש"ך בס"ק כ"ג על מה שכתב שם הרמ"א דיין צמוקים הרי הוא כיין כתב שם וז"ל ונראה לי ראי' לזה ממ"ש הרא"ש בפ"ק דכתובות בשם רבינו ניסים והטור א"ע סי' ס"ב דבמקום שאין יין מצוי בשעת אירוסין יקח הצמוקים וישרה אותם במים ויסחוט אותם ויברך עלי' בורא פרי הגפן וכ"כ ב"י בא"ח בסי' ר"ב דאם נמשכו המים מצמוקים ה"ל יין ומברך עליו בורא פרי הגפן וכ"כ שם בש"ע שם סי' י"א ולכ"ע כל היכא דמברך בורא פרי הגפן יש בו משום מגע עכו"ם כדמוכח באשרי פ' המוכר פירות עכ"ד הש"ך:
והנה כפי מה שהביא מהרא"ש לא הוי יין לברך עליו בורא פרי הגפן רק כשישרה הצמוקין במים ויסחיט אותם א"כ צריך דוקא להיות אחר שיסחיט את הענבים אז הוי יין וגם אח"כ הביא דברי הב"י בא"ח דאם נמשכו המים מצמוקים ה"ל יין ומברך עליו בורא פרי הגפן משמע דקודם המשכה לא הוי יין ובס"ק כ"ד הביא וז"ל ומתנסך ולא בעינן המשכה ואע"ג דלקמן סי' י"ז אינו נקרא יין להתנסך עד שימשך שאני התם דאין דרך להניח הענבים עם היין משא"כ הכא שדרך הוא להניח להצמוקים בתוך החביות ושם נעשה יין גמור כיון דכבר עברו עליו ג' ימים יעו"ש ודבריו סותרים זה את זה ונלע"ד ג"כ החילוק הנ"ל דכאן מיירי שהעמיד צמוקים בחביות גדולה וממנו שואבים יין בלא המשכה ומש"ה נאסר אף בלא המשכה אך היכא שמעורבים הצמוקים עם היין ובעי המשכה באמת אינו נאסר בלא המשכה ולכן לפענ"ד כשיש עוד איזה סניף בודאי נוכל לסמוך על יין צמוקים כל זמן שלא נמשך היין ובנ"ד נלענ"ד דאין חשש כלל וכלל ויען כי הנני טרוד מאוד והנני נוסע כעת לדבר מצוה וכתבתי בחפזי מאוד לא פלפלתי בארוכה הננו ידידו הדוש"ת באהבה: