אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן צא

סימן צ

על הדין המבואר בסימן שכ"ג

דהיכא דהפריש חלה וחזרה ונתערבה בעיסה ואין ק"א לבטלה אם לא אכל העיסה ישאל לחכם עליה. והביא שם בש"ך בס"ק וז"ל כתב בד"מ אם לא אכל העיסה ונ"ל דוקא בכה"ג שעדיין העיס' קיים ויכול ליטול חלה אחרת אבל אם כבר נאכל העיס' אי אפשר לשאול עליה דא"כ כבר אכל למפרע טבל:

וכתב ע"ז הש"ך ואע"ג דהשתא נמי כשלא ישאל עליה אכל למפרע חלה שאסורה לזרים מכל מקום כיון דלהרבה פוסקים בטיל ברוב שרי אבל טבל לכולי עלמא אסור עכ"ד:

ונסתפקתי אנכי דאיכא עצה דישאל על מקצת חלה ולא ישאר רק מקצתה חלה באופן שכנגד זה המקצת יהיה ק"א לבטל' והעיס' תשאר מתוקנת דחלת האור אין לה שיעור וכ"ש פוטר העיסה ומקום הספק הוא דהנה אנכי נסתפקתי מהו הדין בתרומה ומעשר וחלה היכא שהפריש ואח"כ שואל על מקצתה כגון שהפריש שני סאין ונשאל על סאה אחת אם אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו או לא ואפשר דלא אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו דזה לא אמרינן רק על דיבור שצריך לקיים ככל היוצא מפיו ואם לאו אינו צריך כלל לקיים אבל דבר שנעשה תרומה או מעשר וחפץ זה נעשה מעשר או תרומה ניהו דישאל על מקצתה מ"מ השאר נשאר מעשר וחותני הגאון נ"י כתב בתשובה דלא אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דמלבד הנדר יש כאן כמו קנין דאמירה לגבוה הוי כמסירה להדיוט והקנין לא נפקע ויש לעיין בזה לפי דברי ת' ר' מנחם עזרי' דבתרומה לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט רק בהקדש וגם יש דיעות דאף בקנין היכא שבטל חצי' בטל כולו. וחותני הגאון נ"י הביא ראי' לזה מהך דמרבה במעשרות דפירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים כיון שנתן יותר ולא אמרינן כיון דחצי המעשר אינו חל אף השאר אינו חל וגם מהך דהשוחט תודה על שמונים חלות דקדשו לה ארבעים מתוך שמונים ולא אמרינן כיון דלא חל על השאר נדר שהותר מקצתו הותר כולו:

ולפענ"ד אפשר לומר דמשם אין ראי' דשאני התם במרבה במעשרות כיון דאינו יכול להפריש יותר מעשר וכן בשוחט תודה על שמונים חלות כיון דאינו יכול לעשות יותר מארבעים חלות מש"ה השאר שהוא יותר מעשר במעשר וכן השאר מה שהוא יותר מארבעים חלות אינו בכלל הנדר כלל כיון דעל זה אין מקום לחול הנדר כלל ומש"ה לא אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו וכי אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו היכא דיש מקום לחול הנדר על כולו והותר מקצתו הותר כולו אבל מה שהוא יותר על שיעור מעשר ויותר מארבעים חלות אינו בכלל הנדר כלל דאין מקום לחול ולא שייך בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו:

שוב ראיתי בשער המלך בפרק י"ב מהל' נדרים הל' י' הביא שם שנסתפק הרב קול יעקב בדף מ"ח ע"ב על מי שהיו לפניו ב' בהמות ונדר ואמר הרי אלו עולו' ונמצאת אחת מהם בעלת מום או טמאה מי אמרינן כיון דעל אותו הבהמה לא חל הנדר לא חל אף על האחרת דהוי ליה נדר שהותר מקצתו הותר כולו או דלמא ע"כ לא אמרינן נדר שהותר מקצתו אלא כשחל הנדר מעיקרו ושוב הותר מקצתו ע"י פתח אמנם אם מעיקרו אין מקום לחול על מקצתו כלל בכה"ג אפשר דקרינן ביה ככל היוצא מפיו יעשה עכ"ד:

והיינו ג"כ כספק הנ"ל כיון דעל השאר אין מקום לחול ועל מה שיכול לחול חל שפיר הוי ככל היוצא מפיו יעשה:

והנה יש ראי' ברורה להספק דקול יעקב דבכה"ג היכא שבהמה אח' הית' בעלת מום לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו מהך דמרבה במעשרות ומתוד' ששחטה על שמונים חלות והך דינא דנמצאת בעל מום הוא כ"ש מהתם דהתם במרב' במעשרות הי' מקום לחול המעשר על השאר כמו ע"ז וכן הי' יכול לחול קדושת החלות על השאר ג"כ ועל כולם יכול לחול המעשר וההקדש אך כיון דחל על זה לא יחול על השני דאינו יכול לחול יותר מעשר ובחלות ארבעים ואעפ"כ אין זה בכלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון שעל כולם ביחד אינו יכול לחול ומכ"ש התם בבהמה טמאה דאינו יכול לחול עליו כלל ההקדש דבודאי אין זה בכלל נדר שהות' מקצתו הות' כולו:

ומדברי הרב קול יעקב הנ"ל והשע' המלך הנ"ל נרא' דלא כדברי חותני הגאון שליט"א דאם נימא כיון דחל מצד הקנין דאמיר' לגבוה כמסיר' להדיוט לא שייך בזה נדר שהות' מקצתו הות' כולו ה"ה באמר על שני בהמות הרי אלו עולו' אף דאח' מהם בעלת מום חל על השני' מטעם אמיר' לגבוה כמסיר' להדיוט ולא הי' מקום להספק שלהם אך נרא' דגם זאת דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוא ג"כ בתורת נדר וכיון שהות' הנדר לא הוי אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ושייך גם כן הות' מקצתו הותר כולו:

ולפי דברי הר"ן ז"ל בתשוב' הובאו דבריו במחנה אפרים בסימן ח' על מי שנשבע לפרוע הקרן והרבית דאף ע"ג דלא חלה השבועה על הרבית מ"מ חייל על הקרן ולא אמרינן בזה נדר שהות' מקצתו הותר כולו דלא אמרינן זאת רק התם בנדרים בהדיר כולם ואשתכח דהי' אביו בניהם ולא הי' דעתו על אביו מש"ה אמרינן הותר כולו אבל כאן היה דעתו גם על הרבית אך שאינו יכול לחול לא אמרינן בזה הותר כולו:

וא"כ גם בספק הרב קול יעקב היכא שהקדיש שתי בהמות ונמצאת אחת בעלת מום וגם בספק דידן במרבה במעשרות בלא"ה לא שייך הותר כולו כיון דדעתו על הכל אך שאינו יכול לחול:

וגם נראה דלהר"ן לא מסתבר לי' סברת הקול יעקב דכיון דלא הי' חל מתחלה המקצת לא שייך בזה הותר כולו רק היכא שחל מתחלה והות' אח"כ דלפי זה בלאו הכי שם שנשבע על הקרן ועל הרבית לא שייך הות' כולו כיון דלא חיילא כלל השבוע' על הרבית אמנם הכל אל מקום אחד הולך:

עוד כתב חותני הגאון נ"י בתשוב' לתרץ הך דמרבה במעשרות ושחט תודה על שמונים חלות דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו וז"ל אמנם במקום אחר כתבתי דיש לחלק בין היכא שביטולו של מקצת הנדר מצד עצמו בזה בטל הכל ולא כן במרבה במעשרו' והשוחט תודה על שמונים חלות שקיומו של מקצת גורם הביטול לא אמרי' הותר כולו עכ"ד ודברים אלו לא ברורים המה:

ויש להוסיף נופך עם דברי התשב"ץ בסי' ק' שפלפל שם על מי שנשבע שלא יחלוץ ושלא ייבם אם הוי כולל דעל אחד חל השבועה ולא הוי נשבע לבטל את המצו' אם הי' נשבע שלא ייבם לחוד או שלא יחלוץ לחוד כיון שאפשר בשני אך על שניהם אינו חל ונימא כיון דחל על א' חל על השני דהוי כולל דשבועה חלה בכולל לבטל מצוה בשב ואל תעש' וכאן נמי חלה על אחת או על יבום או על חליצה ושוב חלה השני בכולל:

וכתב התשב"ץ דלא הוי כולל אלא כשהאחד ראוי לחול עליו השבועה והשני אינו ראוי לחול אבל בנ"ד על כל אחד לחודי' חל אך על שניהם יחד אינו חל ואיזה הוי ההיתר ואיזה האיסור ולא שייך לומר כיון דחל על זה חייל על זה יעו"ש:

ואף אנו נאמר כן לענין נדר שהות' מקצתו הות' כולו כי אמרינן נדר שהות' מקצתו הות' כולו היכא דאחד חייל והשני הותר אמרינן כיון שהות' זה הות' גם השני אבל היכא דעל כל אחד לחודי' יכול לחול ולא על שניהם יחד לא אמרינן כיון שהות' זה הות' גם השני דאיזה הות' ואיזה נשאר אסור וכמו דלא הוי כולל בכה"ג לומר כיון שחל זה חל גם זה כן לא אמרינן בזה גם כן כיון שהות' זה הות' גם השני דכל אחד בפני עצמו יכול לחול ושפיר חולין ותרומה מעורבין זה בזה במרבה במעשרות וכן בשחט תודה על שמונים חלות קדשו לה ארבעים בתוך שמונים:

ועתה נשובה להנ"ל שנסתפקנו אם בהפרשת תרומה גם כן אמרינן נדר שהות' מקצתו הות' כולו ואם נשאל על מקצתו הות' כולו או דהשאר נשאר מעשר:

וכבר בארנו דחותני הגאון הנ"ל כתב דהפרשת תרומה ומעש' זולת הנדר הוי כמו קנין מטעם אמירה לגבוה וניהו דהראי' ממרבה במעשרות ומשחט תודה על שמונים חלות יש לדחות מכל מקום מצד עצמו יש לספק בדבר והנה אם נימא דבתרומה ומעש' וחלה לא אמרינן נדר שהות' מקצתו הות' כולו יש עצה אף היכא שכבר קלל מהעיסה ונתערב' אח"כ החלה בפחות ממאה ואחד יש גם כן עצה לשאול על החלה היינו לשאול על מקצתה ולהשאיר כל שהוא כיון שחלת האור אין לה שיעור ונגד זה שנשאר יהיה יותר מק"א והעיסה שפיר מתוקנת ג"כ:

וכבר הבאנו בפתח דברינו מהדרכי משה דאם כבר נאכל מהעיס' אינו יכול לשאול דשוב אכל טבל ולפי הנ"ל יש עצה לשאול על מקצתו וכל שהוא יהי' נשאר חלה ושפיר תהי' העיסה מתוקנת והחלה לא תאסו' התבשיל שלא נשאר רק משהו ויהי' ק"א כנגדה והיינו אם נימא דבתרומ' לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו דאם נימא דהות' כולו לא מהני דאם ישאל על מקצתו הותר כולו ושוב יהי' טבל:

והנה יש להביא ראי' דיוכל לשאול על מקצתה מנדרים בדף נ"ט דמקשה שם לבתר דמתרץ דקונם הוי דבר שיש לו מתירין והרי תרומה דאי בעי מתשל עלה ובטלה ברוב דתנן סאה תרומ' טמא' שנפלה לפחות ממאה חולין תרקב הא למא' תפל' ומתרץ בתרומ' ביד כהן דלא מהני שאל' ומקש' מסיפא אם הית' טהור' תמכר לכהן ושוב תירץ בישראל שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ומקשה שוב מסיפא דקתני תמכור לכהן חוץ מדמי אותה סאה ומוכח הגמרא מזה דתרומ' לא הוי דבר שיש לו מתירין:

וקשה דהגמרא רצו לאוקמי בכמה גונא דלא הוי דבר שיש לו מתירין ולא מצאה אופן זה והא משכחת לה באופן זה דכבר אכל החולין ואינו יכול לשאול על התרומ' דעשה איסור באכילת טבל ולא שייך לומר דאינו בטל משום דהוי דבר שיש לו מתירין דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דהא כשישאל יהי' איסור יותר גדול שאכל טבל גמור ועתה בהתערובות לא הוי איסור מדאורייתא דברובא בטל כאשר כתב הש"ך הנ"ל בסי' שכ"ג דיותר טוב שלא ישאל דאם ישאל אכל טבל למפרע ועתה התערובו' מדאורייתא ברובא בטל וכנ"ל:

וע"כ נלע"ד כנ"ל דאף שאכל כבר החולין מ"מ יוכל לשאול על מקצתה ואף דבתרומ' נתנו חכמים שיעור בינונית אחד מחמישים ועין טובה אחד מארבעים ועין רעה אחד מששים מ"מ מדאורייתא חטה אחת פוטרת את הכרי ויוכל לשאול על מקצת':

וא"כ היכא שנתערב' קצת תרומ' והשאר נשאר' בודאי יוכל לשאול על מקצת' תרומ' דהיינו אות' שנתערב' אף שכבר אכל החולין והשאר ישאר תרומ' על החולין דמדאורייתא חטה אחת פוטר' ואף אם נתערב' כל התרומ' עתה מ"מ היכא דהוי לח בלח דיש בילה ובכל חלק יש תערובו' מהתרומה היכא דנשאר מקצת התערובו' יוכל לשאול על השאר כל מה שיש תרומ' בתערובו' השאר ויאכל אותו בהיתר דנשאל על התרומ' שנתערב' בה ועכ"ז החולין שהפריש עלי' תרומה שכבר אכל נשאר' חולין דמקצ' תרומ' שנתערב' במקצ' התערובו' שהשאיר ולא אכל זאת ישאר תרומ' על החולין ומדאורייתא חטה אחת פוטר' ואף דמדרבנן נתנו לכתחל' שיעור מ"מ בהפריש חטה אחת בדיעבד פוטר' את הכרי והוי חולין וכאן הוי בדיעבד דבלא"ה נתערב' התרומ' בחולין כאשר יתבאר לקמן וא"כ כיון דבתרומ' אף שנתבטל' צריך להרים סאה שנפל' ואות' הסא' אסור' באכיל' שפיר על השאר יוכל לשאול על התרומ' שיש בתוכ' ויהי' מותר התערובו' שאין בתוכו תרומ' עוד אעפ"כ החולין שאכל לא הוי טבל למפרע דעדיין נשאר תרומ' בזה שהרים וחט' אחת פוטר' את הכרי בדיעבד ורק לכתחל' צריך להרים יותר וזה הוי בדיעבד אחר שישאל על זה ושפיר ישאר השאר חולין משום מה שהפריש בזה המקצ' שנשאר תרומ' ושפיר הוי דבר שיש לו מתירין:

והיינו לפי מה דאיתא שם בפ"ה דתרומו' בהך משנ' בסופה דאם טמאים היו אותן החולין יאכל נקודים או קליות או ילושו במי פירות או יתחלקו לעיסו' כדי שלא יהי' במקום אחד כביצ' והוא דעשאן עיס' הוי לח בלח כדאיתא בט"ז בהלכו' פסח בסימן דהיכא דעש' מחיטים שנתערבו עיסה הוי לח בלח וא"כ כיון שחלקן לעיסו' כל עיס' הוי לח בלח ושפיר כל עיס' בפני עצמה הוי דבר שיש לו מתירין דאף שישאל על התרומ' שיש בה עדיין ישאר השאר תרומה מה שיש בעיס' אחר' כנ"ל וגם שירים כשיעור שנפל' ושם נשאר ג"כ תרומ' ודו"ק:

ויש מזה ראי' לדברינו הנ"ל דבתרומ' יוכל לשאול על מקצת ולא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו:

הדרן לדברינו הנ"ל דנלענ"ד דבחל' שנתערב' במאכל או נפלה לתוך התבשיל ואין ק"א לבטל' אף שאכל מהעיס' יוכל לשאול על מקצת' באופן שישאר רק חלק מועט שיהי' ק"א לבטלה והעיס' ישאר' חולין דהרי נשאר חלה ג"כ שהפריש דחלת האור אין לה שיעור וה"ה היכא שנתערב' החלה באותו העיס' שהופרש ממנה ואין ק"א לבטלה יש ג"כ תקנה לשאול על מקצת':

וכדברי בדברים האל' עם חותני הגאון נ"י הגיד לי ששמעו כעין זה מהגאון הקדוש מטשטכנאוי מו"ה אברהם שליט"א דהוא הקשה איך יוכל לשאול על החלה דשוב עבר על לאו לא תשא מה שעשה ברכה על הפרשת חלה ותירץ עם זה דיוכל לשאול על מקצת ולהשאיר מקצת ושפיר עשה הברכ' כהוגן. והנה יוקש' עליו מדברי הדרכי משה דא"כ אף באכל העיס' יוכל לשאול ואין כאן חשש שאכל טבל כיון דלא ישאל רק על מקצתה עדיין נשאר' העיס' חולין:

והנה בגוף הקושיא שיעבור על לא תשא יש לפלפל בזה כיון דבשעת הפרש' החלה עשה הברכה כדינא אף שאח"כ נשאל על הפרש' החלה יוכל להיו' שאין כאן איסור לא תשא ויש להביא ראי' לזה ממאי דאיתא בנדרים בדף כ"ב דאמר ר' אסי אין נזקקין לאלקי ישראל היינו היכא שנשבע באלקי ישראל ונדחקו הר"ן והרא"ש אמאי לא מהני התרה בשביל לאלקי ישראל שנדר ובגמרא מסיק שם הלכתא דנזקקין לאלקי ישראל וכן נפסק בש"ע ביור"ד בסי' ר"ל ולפי הנ"ל טעמא רבה איכא שלא יהני התרה בנדר לאלקי ישראל דאם ישאל יעבור על לא תשא שהזכיר שם שמים לבטלה ויעשה איסור ולדבר איסור לא מהני שאלה. ועכ"פ לא היו להם להר"ן והרא"ש לדחוק בדבר מדוע לא מהני שאלה באלקי ישראל דהרי טעמא רבה איכא אך ע"כ כיון דבשעת הנדר והשבועה לא הזכיר לבטלה אף שאח"כ נשאל על הנדר אין כאן לא תשא:

אך עכ"פ בגוף הסברא הסכים הגאון הקדוש הנ"ל לדברינו דיוכל לשאול על מקצת והמקצ' ישאר לחלה:

וא"כ אף היכא שאכל מהעיסה יוכל לשאול על מקצת החלה באופן שישאר כדי ביטולו וגם העיס' תהי' מתוקר' כנ"ל:

ובחידושי פלפלתי שם בהסוגיא בנדרים לתרץ בזה קושית הר"ן מאי דהגמרא מקשה מתרומ' טמאה דהוי דבר שיש לו מתירין ולא מקשה מבצל תרומה שזרעה דאמר ר' ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידולן על עיקרו מותר והא הוי דבר שיש לו מתירין:

ולפי הנ"ל אפשר לומר כאשר בארנו לעיל דמשכחת דהוי דבר שאין לו מתירין כגון שאכל החולין שהפריש ממנה התרומ' דלא יוכל לשאול שאכל למפרע טבל ותירצנו לעיל דיוכל לשאול על מקצת והשאר ישאר תרומ' כיון דחט' אחת פוטר' את הכרי ושפיר יהי' החולין מתוקנין והתערובו' מותר:

אך ע"ז יש לדון לפי מה שכתב המחנה אפרים בהל' צדקה דלשיטת הרמב"ם דבהקדש אינו יכול לשאול רק ע"י פתח ולא ע"י חרטה כתב הוא דבתרומ' שפיר יוכל לשאול בחרטה אף בלא פתח דאל"כ דנימא דגם בתרומה צריך דוקא פתח מאי מקש' בגמרא דבתרומ' הוי דבר שיש לו מתירין הא כיון דצריך פתח יוכל להיו' שלא ימצא פתח וע"כ דגם בתרומ' מהני שאלה בחרט' ומש"ה הוי דבר שיש לו מתירין וכתב הטעם דבהקדש צריך פתח משום שיהי' הפסד להקדש אם ישאל אבל בתרומ' לא הוי הפסד להקדש דאם ישאל על תרומ' מוכרח להפריש אחרת דע"כ מחיוב להפריש תרומה יעו"ש דברי המחנה אפרים:

ואנכי אמרתי בחידושי בטוב טעם דהנה הש"ך בסימן רנ"ה ס"ק ו' הביא בשם רבינו בצלאל אשכנזי להקשות דאמאי מהני שאלה בהקדש דהא כיון דבא ליד גזבר לא מהני שאלה ואמיר' לגבוה כמסירה להדיוט ותירץ הש"ך כיון דלא קני אלא מצד האמיר' אתי דיבור ומבטל דיבור והפירוש כיון דהדיבור מבטל הדיבור לא הי' מעולם כמסיר' להקדש כיו' דחכם עוקר הנדר מעיקרו והשער המלך כ' בסוף הל' שבועו' דאינו עוקר הנדר מעיקר' רק ע"י פתח ולא ע"י חרטה יעו"ש ומש"ה לא מהני שאלה בהקדש רק בפתח דאם לא הוי פתח שוב לא נעקר הנדר מעיקרא והיה מתחל' כמסור להקדש ולא מהני שאלה כמו במסרו ליד גזבר והנה בקידושין בדף כ"ט שם גבי משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה שיתא בתוס' ורשב"א דלא אמרינן אמירה לגבוה כמסיר' להדיוט רק היכא דאיכא רוחא להקדש ועי"ש וא"כ ניחא בתרומ' דליכא רוחא להקדש דע"כ מוכרח להפריש תרומ' ואם לא יפריש זו מפריש אחרת שוב לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט כאשר באמת מבואר בתשובת מנחם עזרי' דבתרומ' לא אמרינן אמירה לגבוה כמסיר' להדיוט מש"ה שפיר מהני שאלה בחרמ' ג"כ והכל אל מקום אחד הולך דבתרומה דאם ישאל על זו יהי' מוכרח להפריש אחרת מהני שאלה בחרט' כדברי המחנ' אפרים הנ"ל וא"כ היכא שמקצ' תרומ' נתערב בתוך תערובו' ונשאל על מקצת זה ויחד התרומה נשאר תרומ' שהתערובו' יהי' מותר והחולין נשאר חולין כמו שהי' כי ביתר התרומ' נתקן החולין בכה"ג שוב צריך פתח כיון דשפיר יהי' הפסד לגבוה דלא יצטרך להפריש אחרת על זה שנשאל דישארו החולין מתוקנין בהמותר ושוב צריך פתח:

וא"כ שוב יוקשה דמשכחת דלא הוי דבר שיש לו מתירין כגון שכבר אכל החולין דלא יוכל לשאול דיהי' טבל ואכל טבל למפרע ואי משום דישאל על מקצת תרומ' והשאר ישאר תרומ' והחולין יהי' מתוקנין דשוב יצטרך פתח לשאול ולא הוי דבר שיש לו מתירין כנ"ל:

(וא"ל כיון שהוא ירים הסאה שנפלה לא יהי' הפסד לתרומ' דהא כיון שישאל על התרומ' לא יצטרך מדינא להרים הסאה כי עתה שוב לא הוי תערובו' רק כל שהוא ואינו צריך מדינא להרים) רק כפי ערך שיהי' תערובו' בהסאה הזאת:

וגם בלא"ה אפשר לומר כיון דחכמים תקנו שלכתחלה יתן אחד מחמישים או אחד מששים או אחד מארבעים לא מהני שאלה נגד תקנות חכמים:

אך על תרומ' טמא' שפיר קשה לפי מה שהביא הר"ש שם בתרומו' בשם הירושלמי ולפי גרסת הגמרא בבכורות דתעלה ותרקב שאינו ראוי לשריפה ג"כ והביא בשם הירושלמי דלשריפה אסור משום דנתבטלה ועת' טהור' ולאכלה אסור משום דאמרינן סאה שנפלה סאה שעלתה ומאי דאצטרך להר"ש אע"ג שאינו שוה מידי לכהן כדאיתא הגירסא דתרקוב הוא משום לא פליג ועי"ש בר"ש בתרומו' פ"ב:

וא"כ כיון דלא שוה מידי שפיר יוכל לשאול ולא יהי' הפסד להקדש וא"צ פתח וכן אינו צריך שיעור כמו בחלת האור דאין לה שיעור כיון דאינו ראוי למידי ושפיר יכול לשאול עתה אף דלא ישאר כשיעור ושפיר מקשה בגמרא דהוי דבר שיש לו מתירין:

ומיושב בזה קושית הר"ן דאמאי לא מקשה מבצל של תרומ' דבתרומ' טהורה שפיר נוכל לומר דלא הוי דבר שיש לו מתירין משום שכבר אכל ולא יוכל לשאול ואי משום דישאל על המקצת ומקצת ישאר תרומ' על הטבל וישאר חולין כמו שהי' ושוב לא יצטרך להפריש עוד אחרת שוב יצטרך פתח ולא הוי דבר שיש לו מתירין שמא לא יהי' לו פתח וגם נוכל לומר דלא מהני שאלה כזה בתרומה טהורה נגד תקנות חכמים שצריך לכתחלה להפריש אחד מארבעים או חמישים או ששים ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה