נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן צ
נשאלתי מהמופלג וירא כש"ת מהור"ר שמואל זייגוויל נ"י מפה קאליש יע"א.
על דבר המנהג בהפרשת חלה שמפרישין חלה מכל העיסה ביחד ואחר כך עושים עוגות מהעיסה ובעת שמעריכין כל עוגה ועוגה לוקחים מחדש קמח לכל עוגה ללוש העוגה והקמח הזה שנלקח מחדש לכל עוגה ללוש בה לא הופרש ממנ' חלה:
והנה בש"ע סי' שכ"ז סעי' ב' אית' אימת מפרישין חלה כשנותן המים ויערב הקמח במים והוא שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור עומר ואם אמר הרי זה חלה על העיסה ועל השאור והקמח שנשתייר ולכשתעש' כולה עיסה אחת תתקדש זו שבידו לשם חלה מותר וכן אם מתנ' שתחול החלה אף על הקמח שיתערב אח"כ בשעת עריכה וטוב ללמד לנשים להתנות כן אם יש לחוש שיתערב שיעור חלה אח"כ ע"כ וכתב ע"ז הש"ך בס"ק ה' וז"ל וטוב ללמוד לנשים היינו כשמפרישין החל' מיד כשנותנים מים ומתערב בקמח ושיש לחוש שיתערבו אח"כ שיעור חלה אבל עכשיו שנהגו שאין מפרישין עד אחר גמר לישה א"צ ללמדם כן ע"כ והיינו כמו שנתבאר שם בס"ג דהאידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעש' כל העיס' גוף אחד. ומקור דין זה מירושלמי בפ"ג דחלה:
והקשה המופלג הנ"ל דאף האידנא שממתינים להפריש חלה עד אחר גמר ליש' שנעש' כל העיס' גוף אחד מ"מ אח"כ כשמחלקים העיס' לעוגו' שוב בכל עוגה ועוגה מפרישין קמח בכל ערוכה וערוכה מכל עוגה ועוגה ואצל נחתום שאופין הרב' לחם בב"א אף הקמח שנותנים בעת עריכת של עוגה ועוגה ג"כ יש בו שיעור חלה ולא הופרש ממנו חלה ואע"פ שבכל עוגה ועוגה מה שמערב בה קמח אין בו שיעור חלה מ"מ התנור מצרף הכל לחלה וכן מבואר בר"ש בפ"ג דחלה משנ' א' דמביא שם מתחלה הירושלמי דצריך להתנו' בחצ' שיפטור אף הקמח שיתערב אח"כ כתב ולפירוש זה צריך ללמד לנשים שלנו המפרישות חלה לאחר גלגול קודם עריכת הלחם להתנות תנאי זה מפני שמערבות הקמח עם המקרצו' בשע' שעורכו' אותן ועושים מהם ככרו' שאותו קמח נעש' עיס' ואע"פ שאין מערבין בשל אח' ואח' חמשת רבעים קמח כיון דבין כולן איכא חמש' רבעים התנור מצרפן וכו' הרי מבואר בפירוש בדבריו דאף כשמפרישין לאחר גמר ליש' מ"מ עדיין צריך להתנו' בשביל הקמח שמוסיפין בכל חלה וחלה בפני עצמו וכן נרא' בברטנורא פרק ג' דחלה משנ' א' דכתב וז"ל וכן ילמוד אדם בתוך ביתו לנשים לומר כן כשמפרישים חלה מיד אחר גלגול העיסה קודם עריכת הלחם:
תשובה שאלה גדול' שאל. עכ"ז נרא' לפי ענ"ד ללמוד היתר דכיון דמעט קמח המתערב בככר בטל בס' אין כאן עוד איסור טבל אף דטבל הוי דבר שיש לו מתירין ואינו בטל מ"מ הא ידוע דברי המרדכי והאו"ה המובא בש"ע בסימן ק"ב דכל איסור שבא לעולם על ידי תערובו' אף דהוי דבר שיש לו מתירין בטל שפיר וכאן נמי הוי איסור שבא לעולם על ידי תערובו' דהא מתחל' בעת שנתערב הקמח בעיסה הוי כולו היתר ולא הוי איסור דלא הי' בו שיעור חלה אך אח"כ נעש' איסור בעת שהושם בתנור והתנור מצרפן לחל' ואז כבר הוי התערובו' ובא האיסור לעולם על ידי תערובו' ובטל אף דהוי דבר שיש לו מתירין:
אך עדיין יש לחוש ולומר דהוי מבטל איסור לכתחילה אך גם בזה אין חשש דבשעה שמערב הקמח בכל ככר וככר אין כאן איסור כלל ואינו מבטל איסור. אך בשעת האפי' אז הוי מבטל איסור כשנותן הככרו' לתוך התנור אז הוי מבטל איסור דבשע' שנותן הככרות לתוך התנור התנור מצרפן לחל' ולתבטל אז איסור אך גם הנתינ' לתנור אין אסור דאינו מכוין בזה לבטל איסור רק נאפית הפת כדברי התרומות הדשן בסימן קס"א הובא בש"ע בסימן פ"ד סעי' י"ד דחיטים מתולעים מותר לטוחנן שיתטלו התולעים ואין זה מבטל איסור שאין כוונתו לבטל האיסור רק לטחון החטים ולאפות הפת לא לבטל האיסור כדאי' שם בט"ז ובש"ך וא"כ גם כאן מה שמכניס הפת להתנור חין כונתו לבטל האיסור רק לאפות את הפת:
אך עדיין יש מקום לספק לפי שנסתפקנו בסימן מ"ג דדלמא שם דוקא מותר משום דהוי ספק אם יתערבו שם תולעים והוי כמו כל איסור דהיכא שאינו מתכוין שרי כדאית' בתוס' כתובו' בדף ו' ע"ב בד"ה את"ל הלכ' כרבי יהוד' דלאו דוקא בשבת לבד מותר אינו מתכוין אך בכל איסורין ודבר שאינו מתכוין אינו מותר רק היכא דלא הוי פסיק רישא ולא ימות ואינו ודאי שיעש' איסור ומש"ה רק שם בחטים מתולעים מותר דהוי ספק אם יתערב שמה איסור כלל ושם בתשוב' הנ"ל הארכתי:
וא"כ כיון דמכניס לתנור הוי בודאי מבטל איסור אפשר דאסור דהוי מבטל איסור לכתחיל' ואפשר לומר דגם כאן לא הוי מבטל איסור דהרי אפשר להפריש אח"כ על זה ג"כ ויהי' הכל מותר והרי מותר להפריש אף לאחר אפיה. ואף שאינו מפריש אח"כ לא עשה איסור בהאפי' דאין כונתו לבטל ולא הוי פסיק רישא:
עוד אפשר לומר דהנה ראיתי אח"כ להר"ש שם בפ"ג מהל' חלה אחר דכתב דאף דאינו מתערב בכל ככר שיעור חלה מ"מ התנור מצרפן לחלה כתב אח"כ וז"ל ושמא כיון דנתבטל ברוב קודם שיחול עליו שם טבל שוב אין לתנור מה שיצטרף ומיהו בתוספת' משמע דמצטרף מכל מקום דתניא כהן ששייר קמח לעיסתו וכן האשה ששיירה קמח לעיסתה והקרץ והשאור מצטרפין לחמש' רבעים קמח לאסור את העיס' וע"כ אותו קמח כשעורך בו הככרו' ונעשית עיסה דקמח לאו בר חיוב חלה הוא ואע"פ שכבר נתבטל מצטרף לחמש' רבעים עם הקרץ ושאור ע"כ דברי הר"ש:
והנה אף שהוא כתב דאפי' שנתבטל מ"מ מצטרף לענין חיוב חלה אין מזה סתירה לדברינו דהוא מיירי דנתבטל ברוב אבל לענין איסור עדיין לא נתבטל דהוי לח בלח ואוסר עד ס' וכאשר מביא שם ראיה מתוספת' דאף דנתבטל' ברוב מ"מ מצטרף ובתוספת' מבואר דאוסר את העיס' אבל היכא דאיכא ס' אינו אוסר עוד ואף דהוי דבר שיש לו מתירין כיון שבא לעולם ע"י תערובו' כנ"ל:
ונראה היכא דאיכא ס' לא משום ביטול מותר אך דאינו מצטרף כלל לשיעור חלה דהרי הר"ש נסתפק כיון דרק נתבטל ברוב אינו מצטרף עוד לשיעור חלה אף דעדיין אוסר במין באינו מינו עד ס' מ"מ כיון דנתבטל ברוב אינו מצטרף עוד דאינה עוד בעינא להצטרף אך הר"ש הביא ראי' מהתוספת' דאף דנתבטל ברוב מצטרף ג"כ מ"מ נרא' לי דהיינו דוק' בביטול ברוב אבל לא היכא שנתבטל בס' דאז אינו מצטרף כלל ואין אנו צריכין לתורת ביטול איסור דאז הי' מקום לספק דאסור משום דאין מבטלין איסור לכתחיל' אבל אם לאחר שנתבטל בס' אינו מצטרף עוד לשיעור חלה אין כאן מבטל איסור:
והוא לפי מה שהובא בשו"ת נו"ב מהדו"ת בסימן נ"ד על קושית הרב בעל משנה למלך בפרק א' מהל' מטמא מו"מ הל' י"ד מה שכתב המרדכי בשם רבינו משולם דדבר המעורב מתחילת ברייתו לא שייך בו ביטול (והיינו היכא דההיתר לא הי' ג"כ בפני עצמו כאשר כן חלקו בכו"פ ובפרי מגדים והנו"ב שם ג"כ מחלק חילוק זה ובצל"ח) ותמה בזה על חכמי אשכנז האחרונים אשר ינתנו אם החלב מאבר היוצא בטל בס' והא כיון שמעורב מתחילת ברייתו לא שייך ביטול. ותירץ הנודע ביהודא דזה דוקא בדבר שבטל ברוב דילפינן מקרא דאחרי רבים להטו' בזה יש לחלק בין היכא שבא לעולם על ידי תערובו' או לא אבל היכא שבטל בס' דאז הוי כאילו ליתא כלל שהרי אף טעם אין בו עוד מזה ומש"ה אין חילוק בין אם בא עולם ע"י תערובו' או לא יעו"ש:
ואנכי בס' בסי' י"ח בארתי בארוכה והעליתי כדברי הנו"ב דהיכא דאיכא ס' הוי כאילו ליתא עוד בעולם לא מיבעי' לדעת האומרים דהיכא דנתבטל בס' אף דאיכ' עוד טעם מותר ובפחות מס' אינו בטל אף דליכא טעמא ואם כן האי ביטול בס' אינו תלוי בטעם אך שהוא שיעור אחר מרוב דכל היכ' דאיכ' ס' הוי כאילו נאבד מהעולם אך אף למ"ד דעיקר תלוי בטעמא והטעם דהיכא דאיכא ס' מותר משום דאז בודאי ליכא טעמא א"כ הי' אפשר לומר דעיקר השיעור מהביטול הוא ברוב אך היכא דנרגש הטעם הוי כניכר האיסור וכל שניכר האיסור אינו בטל ברוב כדברי הרשב"א בחידושיו וכל היכ' דאיכ' ס' ליכא טעמא ושוב בטל ברוב וא"כ אף היכ' דאיכ' ס' עיקר הביטול ברוב הוא מ"מ נרא' כיון דנתבטל כל כך דאפילו במין באינו מינו ליכא עוד טעם כלל הוי כנאבד מהעולם וכן נרא' מלשון הרמב"ם בפרק ט"ו מהל' מאכלו' אסורו' הלכה ד' כ' אחר שהביא הדין דמין במינו מדאורייתא ברובא בטל כתב וז"ל אבל מדברי סופרים הכל אסור עד שיאבד דבר האיסור מעצם מיעוטו וכו' וכמה יתערב דבר האיסור ויאבד בעצם מיעוטו כשיעור שנתנו בו חכמים יש דבר ששיעורו בס' הרי דמבואר בדבריו גם כן דהיכא דאיכ' ס' הוי כאילו נאבד בעצם מיעוטו ושם בתשוב' הנ"ל בארתי דזאת הוא שיטת הר"י קורקס הובא בכסף משנה בסוף פרק א' מהל' אבות הטומא' דדעתו דהיכ' דנתבטל בלח בלח אינו מטמא עוד אף במשא דהוי כאילו אינו עוד בעולם ושם בסי' הנ"ל בארתי בארוכה:
ומעתה היכא שיתבטל בס' כל חלק בפני עצמו אינו מצטרף עוד לשיעור חלה דהרי הר"ש מסופק אף בנתבטל א"י יצטרף לחלה אך הביא ראי' מהתוספת' דהיכא דנתבטל ברוב מצטרף אבל עכ"פ אין ראי' להיכא דנתבטל בס' כנ"ל החילוק בשם הנו"ב וכאשר הוספתי נופך בדבר דהיכא דנתבטל ברוב עדיין לא הוי כליתא כלל אבל היכא שנתבטל בס' הוי כליתא לגמרי ולא יוכל להצטרף עם השאר עוד ואף דהיכא דנתבטל בס' בלא"ה מותר אך הוי נ"מ דלא יהי' מבטל איסור כלל:
ואף שהי' ראוי להחמיר בזה ולהפריש אחר שיעשו עוגו' אך שוב יהי' חשש דיצטרכו הככרות ליגע זה בזה ולפי דברי הפר"ח בהלכות פסח בסי' דאף לאחר שהי' שיעור חלה כשחלקן לככרות כל ככר וככר בפני עצמה פטור מחלה וצריך לצרפן בסל ע"כ טוב יותר להפריש מהעיסה קודם שנתחלק' לחלו' ולסמוך על ההיתרים הנ"ל אך אחר כך אמר לי המופלג הנ"ל שלפי דעתו לא יהי' ס' בכל חלה וחלה נגד הקמח שנתערב ואם לא הי' ס' הי' שאלה גדולה מה לעשו' וצ"ע: