נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן פט
לבאר מה שנהגתי לדרוש בשבת הגדול ליטול מצה שלימה לחלה לא פרוסה. אך בשנת תרל"ו שרבו גשמים ולא היה אפשרי להשיג שמורה משנה זו רק משנה שעברה שאז דרשתי שלא יוכלו להפריש ממצות פשוטות על השמורות לחלה שאין תורמין מן החדש על הישן וכן להיפך והוכרחו ליקח הלה מהשמורה גופא והשמורה הי' ביוקר גדול והתרתי ליקח פרוסת מצה ולא מצה שלימה
ולבאר הדברים הנה ליקח מצה שלימה מבואר ברש"ל בסי' נ"ח וחילי דידי' מסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דאל"כ יוקשה דאינו צריך להפריש מכל חדא וחדא פורתא אך פורתא מאחת על כולם אך ע"כ היכא דאינו רוצה להפריש מכל אחת ואחת צריך להפריש עוגה שלימה:
והנה הגאון מאור הגולה מו"ה עקיבא איגר ז"ל הניח סוגיא הלזו בתימה שתמה על מה שכתבו התוס' שם דכל מה דאפשר לעשות בלא הואיל אסור לעשות מ"י הואיל אך מאי דמותר להפריש חלה אחת על כל המצות דהוא מלאכה שאינה צריכה אף דאפשר למעבד בלא הואיל לבצוע מכל חדא וחדא פורתא משום דטריחא לי' מלתא טובא לבצוע מכל חדא וחדא ותמה הגאון הנ"ל דהא יכול לבצוע מככר אחד על כולם ולמה לו להפריש מצה שלימה הלא כמו דיכול להפריש פורתא מכל חדא וחדא יוכל להפריש פורתא ממצה אחת על כולם והניח הדבר בתימה וסיים בתפלה שה' יאיר עיניו:
ולא הי' למראה עיניו דברי הרש"ל בסי' נ"ח שקדמו בקושיא זו והוכיח משום זה דין חדש דצריך להפריש עוגה שלימה דכתב שם וז"ל יראה שהיכא שאינו רוצה להפריש מכל אחד ואחד צריך להפריש עוגה שלימה דחלה לשון עוגה היא וראי' מפרק אלו עוברין גבי הפרשת חלה בטומאה וכו' ואמרינן התם דבהואיל פליגי וכו' ואמר ר' שישי ברי' דר' אידי ע"כ לא קאמר ר' יהושע התם אלא דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידי' ולא לאורחין וכו' והשתא למאי צריכא להואיל יבצע מאחד מהם ויצרף על ידי סל ויפריש על כולן כמו שעושה במצה שלימה והשתא א"צ שום הואיל וכן קשה לפירוש התוס' דהקשו לרשב"א כיון דאם יבצע מכל חדא וחדא יהי' מותר בלא הואיל האיך שרי רבנן למעבד ע"י הואיל ותירץ שלא הטריחו חכמים לבצוע מכל אחת ואחת ע"כ והשתא הדרן קושיא לדוכתא למה לן למשרי ע"י הואיל יבצע מאחד מהם ויפריש על כולם ע"י צירוף סל וכו' אלא ודאי צ"ל מאחר דמצו' להפריש חלה דהיינו מהעיסה ולעשות עוגה או להפריש עוגה שהוא חלה אחר אפיתה לא שרינן לבצוע ולהפריש על כולן מאחר שבלאו הכי אינו עושה המצוה כהלכתה אלא ע"י צירוף אם לא שרוצה להפריש מכל אחת ואחת שאינה צריכה לצירוף שהוא יותר מתוקן מכולן וכו' יעו"ש דברי מהרש"ל באורך:
והביא ראי' מזה דצריך להפריש חלה שלימה אך היכא שמפריש מכל חדא וחדא פורתא עדיף טפי שאינו צריך לבוא לצירוף סל אבל כל שמפריש אחת על כולן ע"י צירוף סל צריך דוקא להפריש עוגה שלימה:
אך הנה גוף הסברא אמאי צריך להפריש עוגה שלימה אין שום טעם והי' אפשר לומר דבזמן שנתנו החלה לכהן הי' צריך ליתן לו דבר חשוב עוגה שלימה ואף תרומה טמאה היו נותנים לכהן והי' נהנה ממנה בשעת ביעור אבל עתה שאין נותנים תרומה לכהן כלל ויעו"ש בש"ך בסי' שכ"ב ס"ק ט' נראה דבוודאי אין שום מקום לומר שצריך להפריש עוגה שלימה דוקא:
עוד הי' נראה לפענ"ד לומר לחומר הנושא על התמי' העצומה הלזו דהא יכול להפריש מאחד על כולם לפי מה שכתבו התוס' בד"ה עד שתאפה דבמשנה מיירי בחלת ארץ ישראל אבל בחלת חוץ לארץ שפיר יכול לאפותה וליתנה לכהן קטן כיון דחלת חוץ לארץ אינה אסורה אלא למי שטומאה יוצאת עליו מגופו וכן יכול לבטלה לגדול ברוב יעו"ש:
וכיון דמשנה מיירי בחלת ארץ ישראל בזה איכא שיעור להפרשה כדאיתא בפרק ג' דחלה משנה ז' וכאשר נפסק בש"ע יור"ד בסי' שכ"ב דשיעור חלה טהורה לנחתום אחד מארבעים ושמנה ולבעל הבית אחד מעשרים וארבעה וחלה טמאה אף לבעל הבית אחד מארבעים ושמנה ואם כן כיון דאיכא שיעור אחד מארבעים ושמנה איי יכול להפריש חתיכה מאחת על כולן אך עוגה שלימה שיהי' בה אחד ממ"ח:
אך עדיין אין זה מספיק דיוכל להפריש משנים ושלשה מצות חציים שיהי' שיעור אחד ממ"ח:
והנה עוד יש לספק אם מפריש קצת מהמצה לחלה אם צריך אח"כ להסיר כדי נטילה מהשאר לפי מה שהביא הדרכי משה תשובת מהרי"ו הובא בש"ך בסי' שכ"ה סק"ג דעיסה שנתבשלה ולא נטלה ממנה חלה דיש ליטול עדיין ויטול מעט מהעיסה שיהי' ק"א נגד החלה ולא יהי' נאסר העיסה מהחלה עכ"ל וכתב עליו הדרכי משה וצ"ע דהא אמרינן חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ולא מחלקינן בין אם הי' ק"א בפת נגד החלה או לא ונראה דהואיל וחלת ח"ל אינו אלא מדרבנן לא מחמרינן שתאסר למפרע אלא דוקא מכאן ולהבא אם נתערבה לאחר שהופרשה החלה יעו"ש דבריו:
ולכאורה צ"ע מניין לו זה לומר שאוסרת החל' למפרע הא החלה אינה קדושה רק משעת הפרשה ואמאי תאסר למפרע ואפשר להביא ראי' לדבריו מסוגיא דזרוע בשלה בחולין בדף צ"ח דמוכיח שם הגמרא דאיסורין בטלים בס' או במאה וקאמר ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה דכתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה ותניא אין בשלה אלא שלימה ר' שמעון בן יוחאי אומר אין בשלה אלא שנתבשל עם האיל דכולי עלמא בהדי איל מבשל לה מר סבר מחתך לה והדר מבשל לה ומר סבר מבשל לה והדר מחתך לה מאן דסבר בששים סבר בשר ועצמו' בהדי בשר ועצמו' משערינן וכו והיינו דע"כ דבטל בס' דאל"ה הי' אוסר הזרוע שהוא מתנות כהונה שאר האיל וקשה דתינח למאן דאמר דמחתך לה והדר מבשל לה שפיר קש' דתאסר הזרוע שאר האיל דלאחר שמחתך הזרוע הוי כמו תרומ' שהוחרש' ואוסרת השאר אבל למ"ד דמבשל לה והדר מחתך לה נימא כל זמן שלא הפריש הזרוע מן האיל אין דינו עוד כמתנות כהונה שתאסר לזרים ואינה אוסרת השאר וע"כ מכאן ראי' דכיון דהפריש אח"כ הזרוע אוסרת למפרע:
אך נראה לומר דזה תלוי אם אוסר למפרע או לא אם נימא מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין דפליגי בקידושין בדף נ"ח דאם נימא מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין אוסרת למפרע דגם מעיקרא הוי כמו שהורמו דמיין:
אך אפשר לומר דאף דנימא דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי' מ"מ הוא רק על המתנות שמחויב להרים אז אמרינן דהוי כמו שהורמו אף קודם שהרים ואוסר למפרע אבל בתרומה וחלה דחטה אחת פוטרת את הכרי לא שייך לומר דאוסר למפרע משום דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי' דהרי לא הי' חיוב להרים כל כך וכיוצא בזה איתא שם בקידושין בדף נ"ח לענין הגונב טבלו של חבירו דאיכא פלוגתא אם משלם לו דמי טבלו או דמי כולו וקאמר דלשמואל דאמר חטה אחת פוטרת את הכרי אף למ"ד דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי' משלם דמי כולו דהי' יכול להפריש חטה אחת וה"ה לענין לאסור למפרע ג"כ כיון שהי' יכול להפריש מתחלה כל שהוא ולפטור את כל העיסה לא שייך לומר דאוסר למפרע דכיון דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי' דהא מצד חיוב המתנות הי' יכול להפריש כ"ש ולפטור את העיסה ובחלת חוץ לארץ די במפריש כ"ש אף שהוא הפריש אח"כ יותר אינו אוסר למפרע דהא קדושת חלה אינו חל רק משעת הפרשה:
ואין ראי' מהך דזרוע בשלה דהתם שפיר אוסר למפרע כיון דמתנו' שלא הורמו כמו שהורמו דמי' ואף קודם שהפריש הי' ניכר הזרוע בפני עצמה ושפיר אוסר אף קודם שהפריש והנה בחלה דאורייתא שצריך ליתן אחד מכ"ד או ממ"ח בטומאה בזה שפיר אפשר לומר כיון דמתנו' שלא הורמו כמו שהורמו דמי' והוי כאילו כבר הרים השיעור שפיר אוסר למפרע:
אך באמת גם זה אינו ניהו דחכמים תקנו שיפריש אחד מכ"ד או אחד ממ"ח מ"מ מצד איסור טבל די בכל שהוא ובכל שהוא מפקיע איסור טבל וגוף התרומה שהוא בתוכו שמחוייב להפריש להפקיע איסור טבל הוא רק כ"ש ועל המותר לא שייך לומר מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי' לאסור למפרע:
וגם בלא"ה נראה דאין ראי' מזרוע בשלה דשם רק זה הזרוע הוי תרומה אבל בעיסה קודם שהפריש כל חדא וחדא הי' ראוי להיות חלה:
שבתי אח"כ וראיתי בטורי זהב בסי' שכ"ה ס"ק ט' הביא ראי' לדברי מהרי"ו מהך סוגיא דזרוע בשלה וכתב וז"ל וראי' לזה מזרוע בשלה בפרק גיד הנשה בדף צ"ח דאמרינן התם דמבשל הזרוע שהי' חלקו של כהן עם הבהמה והוא בטלה בס' ומהתם ילפינן שיעור ס' לביטול וא"כ הדברים ק"ו דמה התם דאמרה התורה בפירוש שלא יתנו לכהן רק אחר הבישול אפילו הכי אי לאו הביטול היה אוסר שאר הבהמה ולא אמרינן שאין חלק הכהן מתחיל רק אחר הבישול אלא שאוסר למפרע ק"ו כאן בחלה שמחוייב ליתן בשעת הגלגול בודאי אוסר כל העיסה אם אין שם ביטול כנגדו ע"כ יעו"ש:
והנה אנחנו כווננו לדעתו מהראי' דזרוע בשלה וכתבנו מה שיש לדחות אך בטלה דעתי נגד הט"ז:
והנה עיקר טעם מהרי"ו נראה משום דאמרינן ברירה להחמיר וכיון דהפריש אח"כ זאת לחלה אמרינן הוברר הדבר שזה הי' חלה למפרע וכן איתא שם במהרי"ו שהביא הט"ז והט"ז הרחיב עוד הדיבור דכיון דאמרינן חלת חוץ לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש יקשה איך יוכל לאכול מתחלה כיון דעדיין טבל הוא וע"כ דאמרינן ברירה כיון דהפריש אח"כ חלה אמרינן הוברר הדבר דזה הי' חלה למפרע והשאר הוי חולין למפרע וכיון דאמרינן דהוי חלה למפרע משום ברירה ממילא אוסר למפרע ולענין חלת חוץ לארץ אמרינן דאוכל והולך ואח"כ מפריש משום דבדרבנן אמרינן ברירה להקל ולאסור למפרע שוב אמרינן ברירה להחמיר דלהחמיר אמרינן ברירה:
והנה עדיין קשה דניהו דאמרינן ברירה דזאת שמפריש עתה הוא למפרע חלה מ"מ נוכל לומר דרק זאת העיסה שהוא מפריש עתה הוא חלה ולא הטעם הנפרש ממנה והשאר נעשה הכל חולין העיסה והטעה הנבלע בהעיסה הכל נעשה חולין:
וראיתי אח"כ שהב"ח חלק על המרי"ו ונראה שג"כ הי' מהאי טעמא. אך אפשר לומר לשיטת מהרי"ו דכיון דאמרינן הוברר הדבר למפרע שהי' חלה ע"כ ג"כ הטעם שהי' בו ג"כ הוי חלה דאי אפשר לומר שזאת הי' חלה למפרע בלא הטעם וכעין שמביא ברשב"א הובא בש"ע ח"מ בסי' רנ"ז דאי אפשר להקדיש הגוף שיהי' הקדש והפירות יהי' חולין דכיון שהוא הקדיש הגוף הכל הוא הקדש ומכ"ש בתרומה וחלה דאם יעש' מתחל' איזה חלק לחלה ולתרומ' לא יוכל לומר דהטעם שיצא ממנו יהי' חולין דכיון שעשה זאת לחל' ולתרומ' נעש' הכל תרומ' אף דבידו להרבות בתרומ' ובחל' ולמעט מ"מ זאת שעש' לחל' ולתרומ' כיון שנעש' מזה חלה ותרומ' נעש' הכל תרומ' וחל' ואי אפשר להיות היוצא ממנו חולין וא"כ כיון שמפריש אח"כ חלה ואמרינן הוברר הדבר למפרע שזאת הי' חלה למפרע ע"כ הי' חלה עם הטעם שבו וממילא הטעם הנפרש אוסר שאר העיס':
והנה הט"ז מסיק להלכ' דהיכא שמפריש חלה מעיסה אפויי' דצריך להפריש חלק קטן שיהי' בשאר העיס' ק"א כנגדה:
והנה אף הד"מ והש"ך שחלקו על המהרי"ו דאינו אוסר למפרע כתבו רק מטעם דחלת חוץ לארץ לא הוי רק מדרבנן ואינו אוסר למפרע ונראה דבחלה דאורייתא מודים דאוסרת למפרע:
ולכאורה יוקשה עליהם ממשנה דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט כאשר הבאנו לעיל דברי התוס' דע"כ המשנה מיירי מחל' דאורייתא ובחל' דאורייתא צריך לטול אחד מכ"ד או בנחתום אחד ממ"ח ושוב יאסר למפרע ומאי קאמר שם בגמרא דמותר לאפות מטעם הואיל ואי בעי בצע מכל חדא וחדא פורתא והא אי בצע מכל חדא פורתא תאסר למפרע:
ובחידושי ישבתי בזה דברי הרי"ף דכתב דהלכה כר' אליעזר דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה דהך דר' אליעזר שייך באידך דר' אליעזר דאמר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפו לחלה ותמהו עליו והקש' הר"ן דמאי ענין זה לזה דע"כ לא פליגי רק כשלא הי' בעיסה שיעור חלה אבל כשהי' בעיסה שיעור חלה א"צ צירוף ומדברי הרא"ש נראה וכן כתב הפרי חדש דאף כשהי' בעיסה שיעור חלה כשחלק אח"כ העיסה למצות נפטרת מחלה ומש"ה ע"כ צריך להפריש חלה בעודה עיסה דאל"ה תפקע מחלה אבל לר' אליעזר דסובר דהסל מצרפן לחלה שפיר איכא עצה דלא תקרא לה שם עד שתאפה כן תירץ הפרי חדש. ועדיין יוקשה דהא אף ר' יהושע דפליג על ר' אליעזר סובר דהתנור מצרפן לחלה ועדיין לא תפקע מחלה:
ולפי הנ"ל ניחא דקשה דלא יוכל לבצוע מכל חדא פורתא דתאסר למפרע כנ"ל אך לר' אליעזר ניחא כנ"ל דכיון דחלק אח"כ למצות נפקע מחלה ולא שייך לומר שתאסר למפרע דבעת שהי' בתנור לא הי' חייבין כלל בחלה והט"ז כתב בסי' שכ"ה ס"ק ט' דאוסרת למפרע כיון שהחיוב ליתן משעת הגלגול בודאי אוסרת כל העיס' אבל לדברי הפרי חדש הנ"ל בשעה שהי' בתנור נפקע מחיוב חלה ואינה אוסרת למפרע דבשעה שהי' בתנור נפקע מחלה וזה ניחא לר' אליעזר אבל לר' יהושע דסובר דתנור מצרפו לחל' א"כ בשעה שהי' בתנור נתחייב בחל' ושוב אוסר למפרע:
אך כל זה הוא לשיטת הט"ז דכתב דאם מפריש חלה בתר אפיי' צריך להפריש דבר מועט פחות מק"א דאל"ה אוסרת העיס' אך על גוף דברי הט"ז הקשה לי הרב המה"ג אבד"ק פרשקע דהא אפייה אינה אוסרת רק כדי נטילה וא"כ אף שמפריש יותר מאחד בק"א אינה אוסרת כל העיסה רק כדי נטילה ובאיסור דרבנן דלא שייך שמנונית:
אך עדיין קשה במשנה הנ"ל ואם נימא כשיטת רוב הפוסקים דכל שהי' בהעיס' כשיעור אינה נפטרת מהחל' א"כ עכ"פ התם אם לא תקרא לה שם עד שתאפה אם יבצע מכל חדא וחדא פורתא יהי' צריך להשליך כדי נטילה והי' מקום ליישב בזה קושית התוס' דאפשר לעבוד בלא הואיל לבצוע מכל חדא וחדא פורתא ולפי הנ"ל יהי' הפסד דאם יבצע מכל חדא וחדא פורתא יצטרך להשליך כדי נטילה כל סביבותי' ויהי' הפסד הרבה דכדי נטילה הוא כעובי אצבע:
ומעתה לענין דינא כיון שהט"ז מחמיר כשיטת מהרי"ו דכשמפריש יותר מאחד בק"א אוסר למפרע וכפי שבארנו באפיי' אינו צריך ק"א רק כדי נטילה וגם לא מהני אף שיש ק"א פעמים מ"מ צריך כדי נטילה ג"כ:
ומעתה יש שני ספיקות כשמפריש חלה לאחר אפייה. א) לחוש לדעת מהרש"ל להפריש עוגה שלימה או מכל חדא וחדא פורתא לא מאחת על כולם. ב) לאסור כדי נטילה במקום שהפריש החלה לחוש לדעת הט"ז:
והנה ספק זה הוא גם בשאר ימות השנה כשמפרישין לפעמים חלה מהעיס' לאחר אפיי' יש ג"כ שני ספיקות הללו שצריך להפריש חלה אחת שלימה או להפריש מכל אחד ואחד וגם בין שיפריש מכל אחד ואחד בין שיפריש מאחד על כולם יצטרך לאסור סביבות החלה כדי נטילה:
והנה ברש"ל בעצמו התיר במקום הפסד שלא להפריש עוגה שלימה ובמצות שמורה בשנה זו שהי' ביוקר מאוד והרבה הכינו לעצמם מצות מצומצם התרתי ליקח רק קצת ממצה אחת לחלה ולא להפריש עוגה שלימה אך ליקח ממקום שמפריש כדי נטילה ולאסור ומהראוי לחוש לשיטת הט"ז שאין זה הפסד כ"כ וגם באפשרי ליקח פרוסה קטנה מאוד שעם הכדי נטילה לא יהי' הרבה וכן בשאר ימות השנה היכא שע"י איזה סיבה לא נטלו חלה מהעיס' רק אחר אפייה אינו צריך להפריש עוגה שלימה לחלה שהוא הפסד וג"כ להפריש מכל חדא וחדא פורתא (שכ הוא שיטת המהרש"ל או לבצוע מכל חדא וחדא פורתא או להפריש עוגה שלימה) גם זה הפסד לא יהי' לו חלות שלימות על שבת אך לאסור כדי נטילה ממקום שהפריש החל' שאין זה הפסד גדול הרוצה להחמיר מהראוי לחוש לשיטת הט"ז וגם בכל השנה מהראוי מאוד להזהר לטול חלה מהעיס' מלבד זה מה שלכתחילה צריך לטול מן העיס' ג"כ יש חששות הנ"ל שצריך לטול חלה שלימה לשיט' מהרש"ל וגם שהחל' אוסר השאר כדי נטילה לפי מסקנות הט"ז להלכה:
ויש שרצו לומר ואמרו לי כי ראו כן באיזה ספר דבכל שנה אין מהראוי להפריש ממצות פשוטות על שמור' ודינם כמו פת קיבר ופת נאה המבואר בסי' שכ"ו שאינו מצטרף משום שמקפיד שלא יתערב וה"ה מצות פשוטות ומצות שמורות מקפיד ג"כ שלא יתערב ואינו יכול להפריש מזה על זה אלו דבריהם:
ברם טעות הוא בידם דשם אינו מבואר רק שאינו מצטרף כיון שמקפיד שלא יתערב אבל היכא שיש בכל אחד כשיעור בודאי יוכל להפריש מאחד על חבירו כדאיתא שם בנקודות הכסף בארוכות גדול וא"כ בכל שנה יוכל להפריש מהפשוטות על השמורות דממ"נ אם יש בהשמורה כשיעור חלה ג"כ יוכל להפריש מזה על זה ואם אין בה כשיעור א"צ להפריש כלל דפטורה מהחלה:
אך הנה על גוף דברי המהרי"ו הקשיתי לפי מה שהקש' הטורי זהב ביו"ד בסי' שכ"ג סק"ב על דברי הגהו' מיימוני שכתב בשם הסמ"ג דהיכא דנתערב' חלה בעיס' יוכל לשאול על החלה וזאת גופא הוי החרט' שמתחרט על מה שעש' אותה חלה שלא תאסר העיס' והקש' דא"כ אמאי אמרינן בגמ' בפרק הנודר דחלה ותרומ' הוי דבר שאין לו מתירין כיון דלא הוי מצוה לאתשולי' עלה מ"ש מכל דבר שיש לו מתירין דקי"ל בסימן ק"ב דאם המתיר בידו לעשות כלו הפסד הוי דבר שיש לו מתירין הכי נמי בתרומ' הא עכ"פ בידו לילך ולהשאיל לת"ח אע"פ שאינו מצוה ולכן כתב הט"ז דהא דמהני שאלה בתרומות ומעשרות היינו כשניחם מצד הנתינ' עצמה שחוזר ממנו מחמת איזה טעם שיש לו בהנתינה גופא אבל לא מחמת התערובות כי כל פתח וחרטה צריך שיהי' עיקר הנדר נעקר כי אם יתקיים הנדר ימשך לו ע"פ הכרח איזה נזק משא"כ בזה דבודאי הי' אפשר לו לידור ולעשו' לזה תרומה חלה ולהזהר מהתערובו' דהא אינו בהכרח שאם יהי' זו החתיכ' חלה שתתערב ולא שייך בזה פתח וחרטה מחמת התערובו' וכו' והביא ראיו' לזה דאינו יכול לשאול בתערובו' רק על ידי פתח וחרטה מחמת גוף הנדר לא משום התערובו' מטעם הנ"ל וסיים ע"ז דמש"ה לא הוי דבר שיש לו מתירין שהרי יוכל להיות שלא יהי' לו פתח וחרט' על גוף הדבר אך בנדר מצינו דבזה הוי דבר שיש לו מתירין כיון דהוי מצוה לאיתשולי עלה בודאי יהי' לו פתח וחרט' אחרת אבל בתרומ' דלא הוי מצוה לא הוי דבר שיש לו מתירין שמא לא יהי' לו פתח וחרט' ומשום התערובו' לא מהני שאל' דאינו בהכרח שהי' יכול להיו' תרומ' ולא יתערב יעו"ש:
ולפי דבריו היכא שהופרש חלה מהעיסה שנתבשלה היכא דלא הי' בה ק"א לבטלה לשיטת מהרי"ו דאוסר למפרע העיסה שפיר יכול לשאול על החלה ע"י חרט' זו כדי שלא תאסר העיס' ולא יאסר התערובו' דכאן לא שייך לומר כנ"ל דאין הנזק בא ע"י הפרשת חלה דהי' יכול להפריש חלה ולא תתערב אח"כ דהרי בזה כיון שהפריש החל' תיכף נעש' התערובו' ואוסרת למפרע ושפיר בהכרח נמשך הנזק ע"י הפרש' דכיון שהופרש החל' ממילא אוסרת למפרע ושפיר יכול לשאול ע"י התערובו' וזה ברור לשיטת הט"ז וא"כ שוב הוי דבר שיש לו מתירין ואינה בטלה דאם נימא דאינו בטלה שפיר יכול לשאול להתיר התערובו' ושוב קש' אמאי בחלת חוץ לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש הא אוסרת למפרע אף דלשיטת מהרי"ו מיירי דמפריש רק אחד מק"א מ"מ הא הוי דבר שיש לו מתירין ואינו בטל. והיינו דהוי דבר שיש לו מתירין דיוכל לשאול ולהפריש חלה מאחרת דכן הוא קושית הגמ' בפרק הנודר:
אך לפי מאי דאי' בש"ע יו"ד בסימן ק"ב גבי גיגית מליא' יין דהיכא דאיסור בא לעולם על ידי תערובו' בטל אף דהוי דבר שיש לו מתירין והכא נמי האיסור בא לעולם ע"י תערובות דמעולם לא הית' החל' בפני עצמה רק בא לעולם ע"י תערובו' ושפיר בטלה אף דהוי דבר שיש לו מתירין:
אך כבר הבאנו במקום אחר דברי הכו"פ והפרי מגדים והנודע ביהודא במהדו"ת בסימן י"ד ובצל"ח שהקשו דהא לפעמים מצינו דהיכא דבא לעולם על ידי תערובות גרע טפי ואינו בטל כלל כאשר כתב המרדכי גבי יבמה שרקקה דם דמהני משום דלא אפשר בלא צחצוחי זיבה דאינו בטל משום דבא לעולם על ידי תערובות. ותירצו דהיכא דהי' מתחילה כולו איסור אינו בטל כלל והיכא דהי' מתחלה כולו היתר בטל אף היכא דהוי דבר שיש לו מתירין:
והנה הרא"ש כתב בנדרים בדף י"ב על מאי דאיתא שם דכחלת אהרן וכתרומתו הוי מתפיס בדבר האסור ולא בדבר הנדור ופי' הרא"ש וז"ל ואע"ג דמתסר על ידי פיו לא הוי דבר הנדור דמעיקרא נמי הוי אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השיריים מידי טבל ע"כ:
ומבואר בדבריו דחלה לא הוי דבר הנדור דמעיקרא הי' כולו אסור והוא התיר השאר והחלה נשארה איסור כבתחלה ואם כן הי' מתחלה כולו איסור ועתה התיר השאר ושוב אינה בטלה משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואינו בטל משום דבא לעולם על ידי תערובו' דהא מתחילה הי' כולו אסור ואף בלא דבר שיש לו מתירין אינו בטל מה שנשאר הטעם כיון דבא לעולם ע"י תערובו' ואף דקודם דעשאה עיסה הי' הקמח כולו היתר אך אח"כ כשנעשה עיס' נעש' כולו איסור וכשמפריש חלה הותר השאר וכשנשאר הטעם אינו בטל משום דבא לעולם על ידי תערובו' דמתחלה קודם הביטול הי' כולו אסור:
אך בחלת חוץ לארץ ניחא מאי דאוכל והולך ואחר כך מפריש דשפיר בטל היכא דמפריש חלק מק"א דב לעולם על ידי תערובות דלא הי' מתחלה כולו איסור דהרי בחלת חוץ לארץ כיון דאוכל והולך ואח"כ מפריש לא היה מתחילה אסור שהרי אף קודם הפרשה הי' השאר מותר שהיה מותר לאכול השאר ושפיר בטל אף שנאפה או נתבשל ביחד:
אבל בחלה דאורייתא דהי' מתחלה כולו אסור שפיר היכא דנתבשל או נאפה יחד אינו בטל לשיטת מהרי"ו מדאוסר למפרע אך אם נימא הסל מצרפן לחלה שפיר כשהיו בתנור עדיין לא הי' חיוב חלה כלל ולא אסר החלה השאר דבשעה שהי' בתנור עדיין לא הי' כאן חלה כנ"ל:
ולשיטת הט"ז בסימן שכ"ה ס"ק ט' דגם באפי' אוסר ע"ז הי' אפשר ליישב בזה שיטת הרי"ף שם בסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט כנ"ל:
ואלה הדברים אשר השיב ע"ז הרב הגאון הצדיק בוצ"ק מהור"ר אברהם שליט"א אבד"ק נאשעלסק יע"א:.
וז"ל אולם בירורם של דברים שדעת מהרי"ו כדעת התוס' רי"ד במס' ע"ז בסופו במהדורא תנינא דאם נתערב טעמו של טבל בדבר אחר אין תקנה בהפרשה וכן טעמו של מע"ש אין לו תקנה בחילול יעו"ש וע"כ הי' קשה למהרי"ו כיון שנתערב טעמו ברוטב ואין תקנה בהפרשה יאסר כל העיסה. רק טעם ההיתר כיון דקי"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש הרי דחכמים הקילו לחשוב כאילו מופרש למפרע:
וא"כ לא נאסרו המים משוה טבל כלל וע"כ צריך שיהי' בו שיעור ביטול כנגד החלה דאל"כ ממ"נ אם נחשוב הפרשה מכאן ולהבא הרי נאסרו המים משום טבל ואם תחשוב הפרש' למפרע הרי נאסרו המים משום חלה וענין שיחשב הפרש' למפרע הוא כעין ברירה כעין שפי' רש"י במסכת ביצה בזוכה מן ההפקר ביו"ט קנתה שביתה אצלו למפרע משום ברירה דאגלאי מילתא דמתחל' הי' עומד להיות שלו כמו כן הקילו חכמים בזה דמתחלה היה עומד דבר זה להיות חלה שיחשב כאילו הוא חלה גמורה ומ"מ אם אין בו שיעור ביטול אסור ממ"נ כנ"ל. ועל זה הקש' הדרכי משה מאוכל והולך ואח"כ מפריש דטעם ההיתר משום דרואין כאילו מתחל' הי' חלה וא"כ אסרה העיסה וע"כ דהקילו חכמים דכל זמן שלא נתבררה החלה אינה אוסרת בטעמה ולפי זה בחלת ארץ ישראל שנתבשלה אין תקנה כלל ובחלת ארץ ישראל שנאפית אין חשש כלל דשפיר מועיל הפרש' אף על הטעם שבתוך ההיתר כיון שהכל עיס' ואינו טעם גרידא ובחלת חוץ לארץ שנאפית ולא אכל ג"כ אין חשש כיון שאינו צריך להקל כאילו הופרש למפרע שוב ראיתי בט"ז בסימן שכ"ד ס"ק ט"ו הביא לשון מהרי"ו מבואר להדיא הפירוש במהרי"ו כאשר אמרתי:
ומעתה מה שהקשה כ"ת דהוי דבר שיל"מ דיכול להפריש ממקום אחר לכאן לא קשה דאם יפריש ממקום אחר לא יועיל למפרע כמו באוכל והולך דצריך לשייר מעיסה זו דוקא א"כ יאסור הרוטב והרוטב יאסר העיסה עכ"ד הגאון ודפח"ח: