נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן פח
ב"ה כ"ה חשוון תרל"ז לפ"ק קאליש.
לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה צדיק וחסיד כש"ת מהו' לוי יצחק נ"י. האבד"ק זדונסקעוואליע יע"א.
אחד"ש הטוב הנה בעת בוא אלי מכתב כבודו לא ידעתי אף לא ראיתיו מחמת סבות שונות אשר הקיפוני אך בעת בוא אלי מכתב כבודו שנית חפשתי ומצאתי מכתב כבודו ובכל ימי השבוע הייתי מוטרד מאוד ולא יכולתי אף לעיין במכתבו וביום השבת עיינתי במכתבו. ואלה הדברים אשר העליתי בחפזי כמעט על רגל אחד:
על דבר השאלה אשר ערל אחד לקח עז מישראל לגדלה והתנה עמו בפירוש כל מה שתלד בין זכר בין נקבה יהיה שלו בשכר אשר יגדל אות' ונתעבר' העז וילד' תיש זכר ובא הנכרי לישראל בעל העז שישלם לו שכר גידולה כי אינו רוצה בתיש הזכר שנולד ורוצה יותר מעות בשכר גידולה ואמר שבשעת קבלה לא היה דעתו ליקח זה. זכר גידולה והישראל צוח ככרוכיא הלא התניתי בפירוש יהיה מה שיהי' שייך לו בשכר גידול' ובעל העז מחמת שלא רצה לחרות עם הנכרי שילם לו השכר והנכרי מסר לו העז ונשאל כבוד תורתו מה משפט העז ההוא וכהנראה ממכתב כ"ת כי רב אחד שאל שאלה כזו מכבוד תורתו וז"ל כבוד תורתו והרב השואל מסתפק בדבר והנ' הגם שזה דינו של הרמ"א ביור"ד סוף סי' ש"ך אך הנו"ב במהדו"ת בסימן קצ"א ובדגול מרבבה כאן שדי בי' נרגא יען כי מקור הדין הזה נובע ממהרי"א סי' ק"ל והוא לא סמך ע"ז רק בצירוף סניפים אחרים חולבת ומסל"ת ומעוברת יעו"ש עכ"ד ועיין בדגול מרבבה ס"ו על דברי המחבר ואם הקנה לעכו"ם חלק בעובר אין הקנין חל לפי שהוי דבר שלא בא לעולם ולפי דברי הג"ה שבסוף הסימן צ"ל דכאן מיירי שאומר לו בפירוש שאינו מקנה לו האם והנה תירוצו הוא דחוק וכתב כ"ת דהאיר ה' עיניו דאין שום קושיא על דברי הרמ"א דבאמת הקנאו' העובר בלבד אינו מועיל מטעם דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושאני היכא דהעכו"ם קיבל מישראל או נותן לו בקבלה על תנאי לחלק הולדות ביניהם דזה אינו שייך לדבר שלא בא לעולם דזה הוי כמו אריס וכי צריך להקנות לאריס שיהיה לו חלק בגוף הקרקע או האילנות כדי שיקנה הפירות או התבואה שיגדלו ע"י עבודתו כדי שלא יוכל בעל השדה לחזור אח"כ מטעם דבר שלא בא לעולם זה לא מצינו בשום מקום דבאמת אין שום שייכות להבעה"ב בהפירות יותר מהאריס דכמו שבלתי שדה והאילן של בעה"ב לא הי' האריס מוצא הפירות והתבואה. כמו כן בלתי עבודת האריס החרישה והזריעה ושאר עבודת השדה ג"כ לא היה לבעל הבית פירות או שהיו כחושים וא"כ הבעל הבית והאריס שותפים המה ביחד ומש"ה גם המקבל בהמה לגדלה ויהיה לו חלק בהולדות שניהם ביחד גרמו לביאת הולד זה מצד שהבהמה שלו וזה מצד טיפולו וגידולם ובלא טיפולו וגידולו היתה הבהמה מתה ברעב ומש"ה יש לשניהם שייכות בהם ואין זה ענין לדבר שלא בא לעולם ואין צריך להקנות לו חלק בגוף הפרה מש"ה בסעיף ג' דהמקבל בהמה לטפל ושיהי' הולדות שלו פטור מהבכורה וכן הוא סוגית הגמרא סתם בבכורות בדף ב' דהנותן לעכו"ם בקבלה פטור עכ"ד כבוד תורתו הרמה והאריך הרחיב בדבר:
והנה מאי דפשוט לי' לכ"ת דבאריס ממילא קונה החלק שלו שנצמח ע"י שניהם ע"י בעל הקרקע וע"י עבודת האריס:
לדידי צריכא רבה דהרי זה הוא הפלוגתא אם אומן קונה בשבח כלי או לא דהוי ג"כ דהכלי של הבעה"ב ואומן השביחה ולאו דוקא בכלי אך בכל דבר שהפועל השביח איכא פלוגתא אם האומן קונה בשבח ואנן קי"ל דאין אומן קונה בשבח כלי כדאיתא בח"מ בסימן ש"ו והש"ך פסק דהוי ספיקא דדינא וא"כ למ"ד דאין אומן קונה בשבח כלי אף שהוא השביחה בעבודתו מ"מ גוף הדבר של בעל הכלי וממילא אף השבח שלו ואם כן גם באריס הדין כן דאף שהוא עבד והשביח מ"מ הכל הוא של בעל הקרקע:
ומה שהקשה כבוד תורתו דא"כ יוכל בעל השדה לחזור קודם שבא לעולם התבואה זה לא קשה דבתורת חיוב עכ"פ חייב ליתן לו כפי מה שהבטיח בעד עבודתו ומחויב ליתן לו זאת בעד שכר פעולתו שעבד וזה פשוט:
אך בתוס' בגיטין בדף ע"ד ע"ב בד"ה רבה אמר מבואר בפירוש דאריס יש לו חלק ממש. אך שם מבואר דיש לו חלק בשדה לא בהפירות אך בגוף השדה יש לו חלק על מאי דאית' שם ההוא גברא דאמר לי' לאריסי' כולי עלמא דלו תלת דלייתא ואכלו רבעא את דלי ארבעה ואכול תלתא (היינו כל העולם משקים השדות שלש פעמים ולוקחים חלק רביעי את תשקה ארבעה פעמים ותטול חלק שליש) לסוף אתא מטרא (ולא הי' צריך להשקות) אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא איצטריכא והקשו בתוס' על מאי דרבה אמר הא לא איצטריך וא"ת דבפרק האומנין אמרינן שכר את הפועלים ואתא מטרא הפסד דפועלים ויש לומר דשאני התם שאינו אלא שכיר יום שלא שכרו בעל הבית אלא לדלו' וכיון שלא הוצרך אינו שכירו אבל הכא שהוא אריס ועושה כל מלאכו' שבשדה ויש לו חלק בקרקע כמו בעל השדה ומיד כשהתנה עמו לדלו' ארבעה זכה בשליש שדה אפילו אתא מטרא ולא איצטריך כמו שאר אריסים דמשמע דנטלו רבעא ואפילו לא יצטרכו לדלו' וכו' יעו"ש:
הנה שם מבואר בפירוש דיש להאריס חלק. אך שם מבואר דיש לו חלק בהשדה וגם שם מבואר היפך מדברי כ"ת דלדברי כ"ת החלק שלו הוא מאליו מחמת עבודתו ושם מבואר בפירוש דיש לו חלק בגוף השדה ולא מצד העבודה שהרי אף שאתא מטרא ולא נצרך לעבוד ג"כ מגיע לו חלק שהבטיח משום דתיכף בעת האריסות הוי כאילו זכה חלק כזה בשדה שלו:
והנה צריך לומר אף דאנן קי"ל דאין אומן קונה בשבח כלי ואף למ"ד דאומן קונה בשבח כלי דעת הרב' פוסקים דרק בשבח קונה ולא בגוף הכלי יעו"ש בקצו' בסי' ש"ו ובאריס אמרינן דקונה בגוף השדה ע"כ החילוק דבאומן לא נחית אדעתא שיהי' לו חלק בשבח אך אדרבא אדעתא שישלם לו הבעה"ב שכר פעולתו קי"ל דאין אומן קונה בשבת כלי לומר דהשבח הוי ממילא שלו כיון שהוא השביחו אך השבח שייך לבעל הכלי כיון דהכלי שלו אבל באריס שנכנס אדעת' דהכי שיהי' לו חלק בגוף השבח שתגדל השדה שפיר קנה חלק בשדה לפי ערך השבח שיש לו חלק:
והנה היכא שקיבל פרה או עז לגדלה ושיהי' לו חלק בולדו' בודאי דינו ממש כמו אריס שקונה תיכף חלק בהפרה כפי ערך הולדו' שיהי' לו וכדאי' בתרומו' הדשן בסי' ר"ל שהביא גם כן כבוד תורתו דכתב שם וז"ל על מה שנסתפק בתחילה בההו' דטרח אחר שטר חוב להביאו לידי פרעון והבטיחו לו בעלים חלק רביעית ונסתפק דלא קנה חלק בשטר משום דאין אותיו' נקנית אלא בכתיב' ומסירה ואי משום דמגיע לו שכר פעולה ושכר פעולה לא בעי קנין לפי שכתב הרא"ש על מאי דאי' בגמ' גבי אתנן בפרק בתר' דע"ז טלה זה נמי הא לא משך ומקשה שם הרא"ש מאי נ"מ דלא משך הא שכר פעולה לא בעי קנין ומסיק דהשוכר את הפועל בחפץ פלוני אינו חייב לתת לו החפץ אלא נותן לו דמיו אם ירצה אם כן גם בנידן דידן לא קנה גוף הכתב רק דמים כפי שהי' אז שוה השטר אבל מה שנפרע אח"כ דבר שלא בא לעולם הוא וכתב ע"ז אחר כך ומה שדמיתי לאריס ולשם בהמת חבירו כדי לחלוק בולדות שנוטלים בדבר שלא בא לעולם ולא לסקינהו בזוזי לא דמי כלל דהאריס זוכה בגוף הקרקע על ידי חזקה שמשביח בה על תנאי זה וכן השם בהמה מתחלת משיכתו זכה בה ע"י תנאים הללו כו' יעו"ש:
הביא ראי' שאריס זוכה בגוף הקרקע וכן בשם בהמת חבירו כדי לחלק בולדו' שזכה בגוף בהמ' ולא מטעם שנתחייב שכר פעולה כאשר רציתי אנכי לומר בתחילה דאם כן הי' יכול לסלקו בדמים כדברי הרא"ש דמשום שכר פעולה אינו צריך דוקא ליתן לו החפץ אלא מסלקו בדמים וע"כ דזכה תיכף בגוף השדה באריס וכן בשם בהמתו לעכו"ם זכה תיכף העכו"ם בגוף הבהמה:
והנה כבר הבאנו לעיל דברי התרומו' הדשן בסי' ק"ל ושם הי' המעש' שהישראל נתן לעכו"ם בהמה לגדלה ואמר הגוי שאינו מטפל בה כי אם בשכר שיהי' הולדו' שלו בשכר' ואמר לו הישראל אין אני מניח לך הולדו' אך אתן לך דמיהן. ואז אמר הגוי שאינו רוצה באופן אחר רק שיהי' הולדו' שלו והישראל אמר שבלבו הי' להכריח הגוי ליקח המעות ולהחזיר הולדו' וכ' ע"ז התרומ' הדשן דכיון שהגוי עמד בדיבורו ובתנאי לטפל בשביל ולדות עצמן והישראל הניח הבהמ' על דבריו אף שבלבו הי' להכריחו לקבל מעות מ"מ קנה הגוי הולדו' והי' כאן משיכ' ומעות כיון דברשות הגוי היתה בשעת הקנא' ומעות נמי נתן במה שקיבל עליו להאכילה לטפל בה מאי אית לך למימר דבר שלא בא לעולם הוא יש להביא ראי' על זה מפרק המפקיד בתחילתו דפריך מהא דקאמר דכפילה דשומר הוא והא אין אדם מקנ' דבר שלא בא לעול' ומשני דנעש' כאומר לו לכשתגנב הרי פרתי קנוי' לך מעכשיו וכל שכן נידון דידן כבר היו העזים מעוברת ומלתא דעבידא דאתו הוא דאמרינן נעשה כאומר לו קנה בהמה לולדותי' דמהני כעובדא דרב מרי בבכורות וקרא מוכח הכא גבי יעקב אבינו ולבן שקנה הולדו' כמו שהתנה עמו בשכר טיפולו וטורחו ואחרי דכמה גאונים פסקו דחלב פוטר ואית לן נמי הכי צדדין להקל המיקל לא הפסיד:
והנה כבר הבאנו דהנו"ב במהדו"ת בסי' קצ"א שאול נשאל וז"ל בעסק בכור שבעל בהמה אמר לאינו ישראל קודם שילדה אם תלד בהמה זו זכר יהי' לו לפלוני הזכר במתנה והפלוני הוא מגדל הבהמ' לטובת ישראל בלי שום הנאת גיזה או ולדות ועכשיו ילדה זכר והפלוני רוצה להחזיק לעצמו כדברי בעליו שאמר לו שיהי' לו במתנה והשיב הנו"ב דהוי דבר שלא בא לעולם כמפורש בח"מ בסימן ר"ט דאם אמר מה שתלד פרתי מכור או נתון לך לא אמר כלום. וכן ביו"ד סימן ש"ך סעי' ו' ואם יקנה לפלוני חלק בעובר אין הקנין חל לפי שהוא דבר שלא בא לעולם ואמנם שם בסוף הסימן מביא רמ"א בהג"ה דפטורה מהבכורה הואיל והפלוני לא רצה לטפל רק בחלק ולדות והוא מדברי מהרא"י בפסקים וכתבים והש"ך בס"ק ט' הביא דברי מהרא"י שסיים מאי אית לך למימר דבר שלא בא לעולם הוא יש להביא ראי' דאמרינן נעשה כאומר לו קנה בהמה לולדותי' ואמנם המעיין בדברי מהרא"י יראה שלא סמך על טעם זה רק בצירוף קניות אחרות עכ"ד הנו"ב וכו' יעו"ש:
וכן הדברים הללו תמוהים מאוד דהרי הדין שעכו"ם המקבל בהמה מישראל להיות לו חלק בולדות דפטור מהבכורה הוא משנה ריש בכורות המקבל הימנו והנותן לו בקבלה פטור ונפסק הדין ברמב"ם ובשולחן ערוך בסימן ש"ך סעי' ג' דהמקבל בהמה מעכו"ם להיות מטפל בה והולדות ביניהם או עכו"ם שקיבל מישראל כזה הרי אלו פטורים מהבכורה וכאשר הביא גם מעכ"ת שיחי':
ועל התרומת הדשן תמוה דלמה הוצרך להביא ממרחק לחמו מיעקב שרעה צאן לבן וגם מגמרא בכורות בדף ג' ע"ב דרב מרי בר רחל הוי מקנה לאודניהו לנכרים לפטור מבכורה ופירש ר"ת ללשון שני דאם היה מקנה אזני העובר הוי דבר שלא בא לעולם אך הי' מקנה בהמה לאזני העובר ואמאי לא מביא ראי' ממשנה ראשונה דבכורות דהנותן לעכו"ם בקבלה פטור ולא קשה דהוי דבר שלא בא לעולם דהוי כמו אריס שבודאי הקנה לו חלק בגוף הבהמה בשביל שמטפל בה והתרומות הדשן מדמה בסי' ק"ל הך תרוייהו להדדי אריס בשדה ושם בהמה:
וגם דברי הנו"ב תמוהים מאוד דהביא ראי' דלא קנה מסי' ש"ך ס"ו דהיכא דמקנה לחבירו חלק בעובר אין הקנין חל והלא בסי' ג' מבואר בפירוש דהיכא דקיבל העכו"ם לגדל הבהמה שיהי' לו חלק בולדות מהני:
ודברי הנו"ב הי' אפשר ליישב דהוא מיירי שם שבעל הבהמה אמר לאיני ישראל קודם שילדה אם תלד בהמה זכר תהי' שייך לו והאיני ישראל הי' מגדל הבהמה לטובת ישראל בלי שום הנאה נראה מזה שמה שהעכו"ם הי' מגדל הבהמה לטובת ישראל הי' בלי שום שכר ומה שהישראל אמר לו שאם תלד זכר תהי' שייך לו הי' בתורת מתנה ולא שכר הגידולין רק דרך מתנה והמתנה הזאת הוא דבר בפני עצמו לא בעד הגידולין א"כ שפיר הוי דבר שלא בא לעולם אך לפי זה יוקשה מאי מביא ראי' מדברי התה"ד דשם שפיר היו הולדות תמור הגידולין וא"כ הוי כמו אריס והוא הדין דמשנה ראשונה דבכורות ובש"ע בסי' ש"ך ס"ג דמהני וגם על תה"ד קשה למה הוצרך להביא ראי' מרב מרי ולא ממשנה ראשונה דבכורות:
והיה אפשר לומר דגם עובדא דתרומות הדשן לא הוי הדין דנותן לעכו"ם בקבלנות דהוי כמנהג האריסים וקבלנות דזה פשיטא דקנה בגוף הפרה לחלק בולדות אך שם בעובדא דידי' דהישראל רצה שיגדל אותה בעד דמים שיתן לו והעכו"ם לא רצה רק שיתן לו הולדות ניהו דהעכו"ם לא רצה רק על אופן שיהי' הולדות שלו מ"מ אין זה דרך אריסות ומש"ה הקשה דהוי דבר שלא בא לעולם אך אף אם נימא לחלק בזה שוב יוקשה מאי ראי' מייתי מיעקב שרעה צאן לבן דשם בודאי הוי דרך אריסות:
אך יהי' איך שיהי' נרא' היכא דקיבל העכו"ם לגדל הפרה שיהי' לו חלק בולדות בודאי פטור מהבכורה כדאיתא במשנה ראשונה ובש"ע בסי' ש"ך ס"ק ג' והטעם דהוי כאריס הוי כהתנה שיהי' לו חלק בבהמה לולדות וא"צ עוד סניף לזה וכאשר כתב כ"ת:
עוד אפשר לומר דהיכא דקיבל הבהמה לגדלה שיהי' לו חלק בהולדו' פטור מהבכורה אף אם לא יהי' לו חלק בגוף הבהמ' רק בהולדות ולא קשה דהוי דבר שלא בא לעולם משום דמגיע לו הולדות בעד שכר פעולה שגידל הבהמה ושכר פעולה א"צ קנין ואף שכתב הרא"ש הנ"ל דמש"ה מקש' בגמ' גבי אתנן בטלה זה נמי לא הא לא משך אף דשכר פעולה אינו צריך קנין מ"מ יכול לסלק' בזוזי מ"מ נראה דלענין בכורה פטור בשביל זה מבכורה:
דהנה התה"ד בסי' ק"ל הביא על מה שהי' שם המעש' שהישראל שנתן לעכו"ם הבהמ' והבטיחו לשלם לו שכירות בעד שכר טיפולו וכתב שם התרומות הדשן וז"ל אבל מה שכתבת שאף אם הי' נשאר ברצונו של מיישטריל שיתן לו דמיהן אפילו הכי כל כמה דלא מסלק לי' שעבודי' דגוי עלוי וידו באמצע ודמית אותו לבהמת ארנונא דפסק ר' אלפס כאיכא דאמרי ופטורה אפילו מצי מסלק לי' ולא דמי דסתם ארנונא מוטל רק על הולדו' עצמו אלא שכך הוא דבר המלך ודתו שכל מי שירצה לתת דמיהן יקבל במקום הולדות ולכך סבר דכל כמה דלא סילק לו ידו שיכא בגוי אבל בנ"ד דלפי תומו של מיישטריל לא ה"ל לגוי שום שותפו' מעולם בולדות כלל רק שצריך לו ליתן דמיהן איכא למימר דבכה"ג לא מקרי יד גוי באמצע וכו' יעו"ש:
וכוונתו לחלק דבבהמת הארנונא גוף הבהמה שייך להמלך אך שבידו לסלקו בממון מש"ה פטורה מהבכורה דקודם שמסלק גוף הבהמה שייך אליו אבל היכא דנתן לגדלה בעד דמים אף שאם לא יתן לו דמים יקח החפץ אינו פטור מבכורה:
ואפשר לומר דזה הוא היכא שהבטיחו ליתן לו דמים בעד פעולתו אבל היכא שהבטיחו הולדות בעד פעולתו אף דנימא דהקנין אינו חל דהוי דבר שלא בא לעולם מ"מ חייב לו בעד שכר פעולה ועל שכר פעולה א"צ קנין ואף דהרא"ש כתב דבשביל שכר פעולה יכול לסלקו בדמים מ"מ אפשר לומר דעיקר חיוב על גוף הדבר אך שהברירה בידו לסלקו בדמים וכל שאינו נותן לו דמים גוף הבהמה שלו שהבטיח ליתן לו בעד טרחתו וא"כ הוי כמו בהמת ארנונא דפטורה מהבכורה כיון דאם לא יסלק בדמים יהי' הולדות של הגוי:
אך עכ"ז יש מקום לספק בנ"ד דלא מהני כיון דאח"כ השאיר הישראל הבהמה אצל עכו"ם ונתן לו דמים בעד גידולו וטיפולו מבהמה אפשר דאינו פטור מבכורה:
לפי שנסתפקתי מעצמי וראיתי אח"כ בקצות בסי' ש"ו על קושית הפני יהושע בפרק כל הגט בהא דתנן הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן והקשה למ"ד אומן קונה בשבח כלי וצריך הסופר להקנות בחזרה הגט להבעל והמה לא יוכלו לאקנוי ותירץ דהא דאומן קונה בשבח כלי בודאי אינו קנין גמור להיות כשלו ממש אלא קצת קנין הוא דאית לי' בגוה לקידושי אשה כמו בע"ח דקונה משכון לקידושי אשה וכמבואר בר"ן בפרק כל הנשבעין ז"ל והרמב"ן ז"ל תירץ לדברי הגאונים ז"ל דלא דמי משכון דשכירות לשאר הטענות ולא מיבעי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי דכטוען על גופו של משכון וכתב עלה הר"ן וז"ל ולא נתברר אצלי דאפילו למ"ד אומן קונה בשבח כלי אמאי עדיף ממלוה על המשכון דאיהו נמי קנה לה מדר' יצחק וכו' וכן מבואר ברשב"א בפרק האומנין דאף דאומן קונה בשבח כלי אינו קנין גמור וכ"כ הרמב"ן בספר המלחמות סוף פרק שבועות הדיינין וא"כ שפיר ניחא דאף חרש שוטה וקטן יכול לסלקו בדמים אף דהמה לאו בר אקנויי נינהו דכיון דאינו קנין גמור רק כמו משכון כיון דפרע להם הדמים ממילא מסולק השיעבוד:
ואפשר לומר דה"ה לענין אריס דאיתא בתוס' גיטין הנ"ל דקנה חלק שליש בשדה ג"כ אין הפירוש דקונה קנין גמור רק כמו אומן קונה בשבח כלי דאיכא ג"כ דיעות בפוסקים דקונה בגוף הכלי כאשר מביא בקצות בסי' ש"ו בשם מוהר"ש הלוי דקונה בגוף הכלי דמש"ה צריך טבילה באומן עכו"ם יעו"ש ואפשר לומר דה"ה באריס יש לו קנין כזה בגוף השדה וא"כ כמו שהבאנו גבי אומן קונה בשבח כלי דא"צ האומן לחזור ולהקנות להבעה"ב אך כשנותן לו שכרו ממילא נפקע השיעבוד והקנין למפרע ה"ה באריס ובמקבל בהמה לזונה היכא שנותן שכרו להעכו"ם המטפל וקיבל בחזרה הולד נעשה הולד שלו למפרע ונפקע הקנין והשיעבוד למפרע וא"כ בנידן דידן שחזר העכו"ם אח"כ ולא רצה לקבל הולד בשכרו והישראל שילם לו שכרו וקיבל הולד להיות שלו נפקע הקנין והשיעבוד למפרע ונעשה הולד שלו למפרע וחייב בבכורה:
אך באמת זה אינו דרק באומן קונה בשבח כלי כיון שיוכל בע"כ לסלקו במעות מהשבח ע"כ אין זה קנין גמור רק כמו שיעבוד וכמו בע"ח קונה משכון אבל באריס שאינו יכול לסלקו במעות ובע"כ נוטל חלק בפירות וכן במקבל בהמה לזונה שיהי' לו חלק בולדות ולא יוכל לסלקו בודאי קונה קנין גמור בהשדה ובהבהמה ונעשה כאומר לו קנה השדה לפירות או הבהמה לולדותי' וכאשר כתב התה"ד ושפיר קנה קנין גמור בהשדה ובהבהמה לענין הפירות והולדות ולכן אף ששילם לו אח"כ שכרו הוי כאילו קנה הולד בחזרה ומתחילה הי' של עכו"ם ופטור מבכורה:
אך עדיין צ"ע למ"ד דאומן קונה בשבח כלי דאז א"צ לומר נעשה כאומר לו קנה הבהמה לולדות דהטעם דצריכין אנחנו לומר נעשה כאומר קנה בהמה לולדות דאל"ה רק שרוצה להקנות הולד לחודא הוי דבר שלא בא לעולם ומש"ה אמרינן דבודאי הקנה לו בקנין גמור באופן המועיל ואף דבכל מקום לא אמרינן נעשה כאומר כגון בהקנה העובר לחוד מ"מ כאן כיון דמטפל הגוי בהבהמה בוודאי הקנה לו באופן המועיל כמו דאמרינן בכל ארים ודברי הדגול הרבבה בודאי תמוהים כאשר כתב כבודו דהקשה דאמאי בסי' ו' בהקנה חלק בעובר לחוד לא מהני דהוי דבר שלא בא לעולם נימא נעשה כאומר קנה בהמה לולדותי' ותירץ בדוחק דשם מיירי שהתנה בפירוש שלא יקנה חלק בהאם וזה דוחק גדול אך בודאי רק היכא שהגוי מטפל לזונה בעד הולדות אז אמרינן נעשה כאומר כדי שיקנה קנין גמור כמו בכל אריס דאמרינן דהקנה לו חלק בהשדה כדברי התוס' הנ"ל וה"ה במקבל פרה לזונה כדאיתא בתרומת הדשן בסי' ר"ל:
אך למ"ד אומן קונה בשבח כלי א"צ לומר כלל נעשה כאומר שיקנה בהמה לולדותי' דבלא"ה קונה בהשבח וכדאיתא בתה"ד בסימן ש"ט אין האומן קונה בגוף הכלי רק בשבח וא"כ א"צ לומר דנעשה כאומר קנה בהמה לולדותי' אך בלא"ה קונה השבח וגם לפי סברת כ"ת דרק בבכור אמרינן דבודאי הקנה באופן היותר מועיל כאשר כתבו התוספו' בע"ז דף ע"א ד"ה ר' אשי וז"ל אמנם א"צ שיתן הגוי שוה הראש והריאה אלא סגי שיקנה בפרוטה וכו' שאנן סהדי שהישראל גמר ואקני להגוי כדי להפטר ומש"ה כתב כ"ת דמשום זה אמרינן דבודאי הקנה באופן היותר מועיל כדי שיפטור מבכור' וגם לטעם זה למ"ד דאומן קונה בשבח כלי א"צ לומר דנעשה כאומר שיקנה בהמה לולדותי' כדי שיפטור מהבכורה כיון דקונה ממילא בהשבח.
וא"כ מעתה בנידן דידן למ"ד דאומן קונה בשבח כלי מגרע גרע דלמ"ד אומן קונה בשבח כלי לא אמרינן נעשה כאומר קנה בהמה לולדותי' ובלא"ה פטורה מבכורה וזה הוא היכא שעכו"ם מקבל אח"כ הולדות אבל היכא שסילק אח"כ להעכו"ם במעות שוב נפקע השיעבוד והקנין למפרע ושוב חייב בבכורה ונעשה כאומר לא אמרינן בזה:
אך באמת גם זה אינו דאף אם נימא כשמסלק אח"כ במעות נפקע השיעבוד למפרע מ"מ כיון שמתחילה לא הי' יכול לסלק במעות נפטר מבכורה וזה עדיף עוד מבהמת ארנונא דפטורה מבכורה אף שיכול לסלק במעות מ"מ כיון דעיקר שיעבוד המלך הוא על גוף הבהמה אך שהוא יכול לסלק במעות פטורה מהבכורה אף שסילק אח"כ במעות מכ"ש היכא שהוא אינו יכול לסלק כלל במעות אילו לא הי' רוצה העכו"ם שהרי החיוב הי' רק על הולדות אף שאח"כ נעשה מדעת שניהם וסלקו במעות מ"מ בתחלה הי' יד גוי באמצע ופטורה מבכורה:
ולדינא בנ"ד אני מסכים עם כבודו שהוא פטורה מבכורה ודברי הנו"ב והדגול מרבבה אינם מובנים כלל מה שאמר שרק בצירוף שאר התירים אמרינן דנעשה כאומר קנה בהמה לולדותי' דהיכא דקיבל העכו"ם לגדל הבהמה שיהי' הולדות שלו בודאי מהני ורק בזה אמרינן דנעשה כאומר ולא במקנה סתם חלק בהעובר וכאשר כתב כ"ת דמהיות טוב יעשה גם עצת הנו"ב דמצוה לגוי להטיל בו מום ואח"כ יכול ישראל לשוחטו וימחול כ"ת להתיעץ עוד עם רב אחד מפורסם ואהי גם אנכי סניף לדבר דבר. ידידו הדוש"ת באהבה חיים אלעזר וואקס אבד"ק קאליש.