אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן פז

סימן פו

ב"ה כ"ז שבט תרכ"ה לפ"ק קאליש.

לכבוד ידידי הרב המה"ג החריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה צנא מלא ספרא כש"ת מהו' אברהם אבא נ"י אבד"ק זאגראוי יע"א

יקרת מכתבו קבלתי. ומצאתי עונג בדבריו היקרים. ועל דבר אשר השיב כ"ת על דברי הנתיבות שהבאתי במכתב הראשון דאף למ"ד דחצר המושכר קונה להמשכיר מ"מ החפץ של שוכר אינו קונה המשכיר בחצר זה. כמבואר בנתיבות בסי' ר' בפתיחה:

וע"ז השיב מעכ"ת מהדין המבואר בתוס' בסוכה בדף ל"א בד"ה אבל גזל עצים דבסוכה גזולה יוצא בה משום דקרקע אינה נגזלת ומאי דקרא ממעט גזולה איכא לאוקמי בראובן שבנה סוכה בחצירו של שמעון מדעתו ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו דשפיר הוי גזולה ואינו יוצא והמ"א הביא בסי' תרל"ז ס"ק ז' דהגהות אשר"י כתב דראובן בנה סוכה בחצירו של שמעון שלא מדעתו. וכתב המ"א דמש"ה שינה הגהות אשר"י מהתוס' דכתבו שבנה מדעתו והוא כתב שלא מדעתו משום דאילו בנה ראובן בקרקע של שמעון מדעתו ה"ל הקרקע של ראובן כיון ששאלה לראובן ושוב קרקע אינה נגזלת ולא קנה גם כן העצים אך היכא שבנה ראובן שלא מדעתו של שמעון ואם כן הקרקע של שמעון הוא ואין לראובן רק העצים לבד דהוא מטלטלין. ומטלטלין שפיר יכול לגזול אף דהעצים מחוברים לקרקע אפשר לסתור כסתור דמי וסיים אחר כך ומיהו בח"מ בסי' שי"ג מבואר דכשהקרקע שאולה לאחרים קונה המשאיל המטלטלין שעלי' עכ"ד. ופירוש מסיום דבריו דשפיר יוכל להיות דבנה ראובן הסוכה מדעתו של שמעון והוי הקרקע שאולה לראובן אעפ"כ יכול שמעון לגזול העצים דאף שהקרקע שאולה לראובן מ"מ גוף הקרקע של שמעון הוא לענין קניות המטלטלין ושפיר יכול שמעון לגזול המטלטלין וזה הוא שיטת התוס' דכתבו דראובן בנה סוכה בחצירו של שמעון מדעתו ואעפ"כ יכול שמעון לגזול:

וכתב כ"ת דלפי דברי נתיבות הנ"ל דאף דהמשכיר והמשאיל קונה חפצים מעלמא מ"מ חפצים של השוכר אינו קונה דלענין חפצים של השוכר הוי חצר של השוכר עדיין יוקשה כיון דבנה ראובן מדעת שמעון לענין חפצים של ראובן הוי חצר של ראובן ולא יוכל שמעון לזכות ושוב לא הוי גזולה ויוצא בהסוכה עכ"ד כ"ת ודבריו טובים ונכוחים:

ואולי אפשר לחלק דרק לענין לקנות קנין גמור אינו יכול המשכיר לקנות מהשוכר אבל לענין גזולה דלא הוי קנין גמור רק כל שבא לרשותו הוי גזל הוי שפיר בא לרשותו כיון דהחצר שלו לענין קניות חפצים מעלמא:

ואפשר לומר לפי דברי המהרי"ט בסי' ס"ה שהבאתי במכתבי הקדום על מאי שרצה גדול אחד לומר דהמפקיד אינו יכול להקנות חפצים שלו שהם ברשות הנפקד לפי דברי הרשב"ם בבבא בתרא בדף פ"ה שרשות הנפקד שהחפץ מונח בתוכו הוי רשות המפקיד ואינו יכול הנפקד לזכות בו דהוי כמונח ברשות המפקיד והמהרי"ט חלק עליו דאמרינן מתנתו וחצירו באים כאחת דלא הוי חצירו של הנפקד רק כל זמן שמונחים בו חפציו וכיון שהחפצים יהיה של המפקיד אף החצר יהיה שלו והוי כמו דאמרינן בהזורק דגיטה וחצירה באים כאחת יעו"ש:

ולפי זה יש לסתור גם דברי הנתיבות דכיון דהמשכיר יוכל לזכות בחצירו בחפצים דאתו מעלמא אפילו בחפצים של השוכר יוכל לזכות אף דלענין חפצים של השוכר הוי החצר של השוכר דאדעת' דהכי אגרה מ"מ בעת שיהי' החפצים של המשכיר יהיה החצר שלו ואמרינן דקנין המטלטלי' והחצר באים כאחת אך דברי המהרי"ט צ"ע וכאשר כתב הקצות בסי' ר' ס"ה דאין ספק לומר היכא דאחד יכתוב שטר מתנה על ביתו לחבירו ויניח שטר המתנה בבית זה דלא אמרינן בזה מתנתו וחצירו באים כאחת כיון דלא קנה לא החצר ולא הבית וחילק הוא שם דרק בגט אמרינן גיטה וחצירה באים כאחת דשם אינו צריך להיות זכי' שהרי נותן בע"כ אף שאינה רוצה לזכות רק בעינן שיבוא לידה ולרשותה בזה אמרינן גיטה וחצירה באים כאחת אבל בזכי' לא אמרינן הכי יעו"ש. וא"כ לפי דבריו נסתרים דברי מהרי"ט דבזכי' לא אמרינן דחצירו וקנין מטלטלין באים כאחד וניחא גם דברי הנתיבות דהמשכיר אינו יכול לזכות החפצים של השוכר ולא אמרינן בזה דקנין מטלטלין וחצירו באים כאחת דלענין זכי' לא אמרינן זה. וזה הוא לענין זכי' אבל לענין שיהיה גזל דזה לא זכי' וקנין כלל אך כל שמכניסו לרשותו מקרי גזל בזה שפיר נוכל לומר דבאים כאחת דאיסור הגזילה הוא שמוציא אותו מרשות חבירו אף שאינו שלו כדאמרינן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ובפקדון כל מקום דאית' ברשותי' דמרי' אית' וגם בעצי סוכה היכא שהוציא חבירו מסוכתו היה בו גזל בהעצים כיון דעומד לסתור כסתור דמי כיון שתקף בו והוציאו מסוכתו הוי גזל אך כיון דהעצים עדיין עומדים ברשותו ובחצר שלו לא הוי גזל דקרקע אינה נגזלת אבל כיון דהחצר של המשכיר והוי שלו לגמרי אף לקנות חפצים דעלמא ושכירו' לא קניא לשוכר רק לענין החפצי' של השוכר הוי חצר של השוכ' כיון שמונחי' כאן חפצי' שלו וכיון שהמשכי' גוזל החפצים ואם יהיה עליו תורת גזל אינו מונח עוד ברשות חבירו שוב החצר שלו הוא והגזילה מהמטלטלים באים כאחת עם חצירו דכיון שגוזל המטלטלים שלא יהיו ברשות חבירו החצר שלו הוא וכחילוק הנ"ל גבי גט כיון דאינו צריך קנין שנותן בע"כ ורק שבא לרשותה מהני בזה אמרינן שפיר גיטה וידה באים כאח' וה"ה לענין גזל דג"כ א"צ קנין והוא ג"כ בע"כ של בעל החפץ וכיון שרק החפץ בא לרשותו הוי גזל בזה שפיר אמרינן דהגזל והחצר באים כאח' דכיון שגזל החפץ מרשות חבירו נעשה החצר שלו ובאים כאח':

על מה שכתבתי במכתבי הראשון על דברי מהרי"ט בסי' ק"נ דכתב דאף דקנין שאינו מכוין לקנות אינו קונה אבל אם הוא בידו קונה דכיון דחצר קונה שלא מדעתו כ"ש ידו וכתבתי שלא היה למראה עיניו דברי התוס' בבבא בתר' בדף נ"ד דכתבו דהא דחצר קונה שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצר אבל אם יודע שהוא בחצר ואינו מתכוין לקנות אינו קונה ומשום הכי איתא בב"ק בדף פ"ט דהמחזיק בשטרותיו של גר אדעת' לקנות הקרקע אף השטר אינו קונה ע"ז הראנו כבודו דכבר כתב כן על המהרי"ט המשנה למלך בפ"ז מהל' גזילות הל' ח'. ותירץ כבודו על דברי מהרי"ט דכתב דלפי מה שנפסק בסי' רס"ח דהיכא דנתכוין לקנות בקנין זה קונה בקנין אחר גם כן אף שלא נתכוין לקנות בקנין אחר עכ"ד בזה לא אדע כונתו דהתם עכ"פ נתכוין לקנות בקנין אחר אבל המהרי"ט מיירי שלא נתכוין לקנות כלל כדאיתא שם בתשובותיו דסבר שהוא שלו ולא נתכוין לקנות כלל ובכה"ג שפיר לא קנה ומה שהביא כבודו משיטה מקובצת בב"מ בדף י' בשם התוס' דהיכא שהגביה בשביל חבירו קנאה ג"כ אף דלא נתכוין לקנות לעצמו מ"מ כונתו היה לקנין ובודאי אין זה סתירה לדברי התוס' בב"ב דשם מיירי שאינו חפץ לקנות כלל אך מה שסיים כ"ת דאם כן דברי התוספות לא דמי כלל לדינא של מהרי"ט לא אדע כוונתו דהרי המהרי"ט מיירי ג"כ דלא חפץ לקנות כלל:

ועל מה שכתבתי במכתבי הראשון על דברי עבודת הגרשוני בסוף סימן ק"ב על מאי שכתב הטור והמחבר בסי' ש"ך דהמחוור שבכולן שיתן לו הגוי כסף ויקנה לו המקום ואמאי לא כתב שיתן לו הכסף ויקנה לו במשיכה ופירש משום דיוכל להיות דהלכה דעיקר הקנין הוא משיכה והגוי יתכוין לקנות בכסף ומש"ה טוב להקנות בחצר וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו והקשיתי לפי דברי התוס' בבב' בתר' הנ"ל היכא שהוא יודע שהוא בחצירו ואינו רוצה לקנות עדיין לא מהני והיינו דע"כ דעבודת הגרשוני אזיל להך שיטה דהיכא דנתכוון לקנות בקנין אחר לא בקנין המועיל לא מהני דאל"כ לא תירץ מידי דהיה יכול להקנות בכסף ובמשיכה וא"כ אף חצר לא מהני מההוא טעמא כיון שלא נתכוין לקנות בהחצר אף דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו מ"מ היכא שהוא יודע שהוא בחצר ואינו רוצה לקנות אינו קונה:

ותירצתי דבחצר כ"ע מודים אף לדעת האומרים דהיכא דנתכוין לקנות בקנין זה אינו קונה בקנין אחר מ"מ בחצר שאני דאם לא ידע כלל שהוא בחצירו קונה אך בשביל שיודע שהוא בחצירו ואינו רוצה לקנות אינו קונה אבל כאן שבאמת רצה נקנות אך שהוא סבר שיקנה בקנין אחר מ"מ דעתו היה לקנות שוב החצר קונה ולא גרע מלא ידע כלל שהוא בחצירו ולא היה יודע שיכוין לקנות וגם כאן לא היה יודע. שכוונתו היה שיקנה בקנין אחר וגם בלא"ה בחצר רק היכא שידע שהוא בחצירו ולא רצה לקנות אז אינו קונה אבל היכא דעכ"פ רצה לקנות שפיר קונה החצר וכל זה הוא אף למ"ד דנתכוין בקנין זה אינו קונה בקנין אחר:

ומעכ"ת כתב ע"ז דלא צריך לזה דהא בלא"ה קי"ל אף שקפץ לקנות בקנין זה קונה בקנין אחר הנה לפי זה עדיין יוקשה קושית העבודת הגרשוני דלא היה צריך להקנות מקום אך להקנות בכסף או במשיכה וע"כ צריכין אנו לומר דלכתחילה אנו חוששין לכל החומרות ולחוש לדיעה דסבירא להו דהיכא דרצה לקנות בקנין זה אינו קונה בקנין אחר ומש"ה לא די בכסף ובמשיכה רק בקניית חצר שפיר מהני אף לדעה זו:

ומה שכתב עוד מעכ"ת על דברי שכתבתי דאף דבכל הקניינים צריך דוקא לכוין לקנות באותו קנין (והיינו לדיעה זו דס"ל כן) כדאמרינן בגמר' כיון דנפל גלי דעתי' דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני אבל בחצר אינו כן כיון דחצר קונה שלא מדעתו כנ"ל וכתב ע"ז מעכ"ת דלא צריך לזה דהא ד' אמות נמי הוא משום חצר כמ"ש הנ"י בב"מ בדף י"א דד' אמות הוי חצר דרבנן עכ"ד ולא אדע פירוש דבריו ואולי כוונתו להשיג על מה שאמרתי דבחצר בודאי מהני היכא שחפץ לקנות בקנין אחר א"כ יוקשה מאי דקאמר שם בגמר' בנפילה ניחא ליה דלקני בד' אמות לא ניחא ליה דלקני דהא ד' אמות הוא בתורת חצר ובחצר בודאי קונה היכא דנתכוין לקנות בקנין אחר:

אך זה לא קשה דניהו דד' אמות קונה בתורת חצר אבל שלא מדעתו אינו קונה דרק חצר קונה שלא מדעתו ואף בחצר שאינו משתמר צריך להיות עומד בצד שדהו ואיכא פלוגתא אם צריך דוקא לומר זכתה לי שדי כדאי' שם בסי' רס"ח ומכ"ש בד' אמות דבודאי אינו קונה שלא מדעתו וא"כ לא דמי בזה לחצר המשתמר דקונה אף שלא מדעתו בזה שפיר אמרנו דאף לדעת האומרים דבשאר קניינים צריך דוקא שיכוין לקנות בקנין זה ולא בקנין אחר מ"מ בחצר מהני אף בנתכוין לקנות בקנין אחר דלא גרע משלא מדעתו אבל בד' אמות לא שייך זה:

ולענין גוף הדין בנתכוין לקנות בקנין זה דקנה בקנין אחר היינו דוקא היכא שבשעה שעושה קנין זה עשה ג"כ קנין אחר אבל אם בשעה שעשה קנין זה לא עשה קנין אחר רק אח"כ ובשעה שעשה קנין אחר אז לא היה דעתו לקנות עוד דהוא סובר שכבר קנה בקנין הראשון בודאי לא מהני דאז בשעה שעושה הקנין השני אינו מתכוין לקנין כלל והוי כמו עודר בנכסי הגר וקסבר שהוא שלו דלא נתכוין לקנין כלל ה"ה כאן אם בשעה שעשה הקנין השני לפי דעתו כבר קנה בקנין הראשון ואינו חפץ עתה לקנות כלל דסובר שהוא כבר שלו קנה:

וא"כ היכא שמכר לעכום בכסף בשעה שהבהמה אינה עומדת בחצירו ואח"כ הכניסה העכו"ם לחצירו היה מקום לומר דלא מהני כיון דבשעה שמכניסה לחצירו סבר שכבר קנה בכסף ושלו הוא ואינו צריך עתה לקנות אך מ"מ מהני כיון דחצירו קונה לו שלא מדעתו היכא דאינו יודע אם הוא בחצר וה"ה אם הוא סובר שכבר נקנית לו וא"צ לקנות עתה כנ"ל:

ומה שכתב מעכ"ת להשיג עלי ולפרש מה שאית' בש"ע וברא"ש ותוס' עצה לפטור מבכורה להקנות לעכו"ם מקום בחצירו אין הפירוש להקנות לו בשכירות אך שיהיה קנין גמור הנה זה קשה מאוד שיהיה זאת עצה טובה להקנות לעכו"ם מקום בחצירו לחלוטין שיהיה שותף בחצירו:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה