אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן פג

סימן פב

ב"ה יום ך"ב תמוז תרל"ה לפ"ק קאליש.

לכבוד הרב הגאון חו"ב ג"י ע"ה פ"ה מופת הדור כש"ת מהו' יעקב גזאנדחייט נ"י בק"ק ווארשא.

יקרת מכתבו קבלתי וכו' ועל דבר ההערה בגמרא בפרק כל הבשר ולא בחלב טמאה והביא הגאון מהו' עקיבא אייגר ז"ל בשם ספר תפארת למשה דחלב חיה בבשר בהמה ג"כ אימעט מפרש"י דלכך אימעט חלב טמא' מבחלב אמו כיון דנתמעט טמאה עצמה דלאו בכלל גדי א"כ ממילא לא שייך בחלב אמו ולפי זה חיה נמי אימעט דאינה בכלל גדי א"כ ממילא לא שייך ג"כ בחלב אמו בחלב חיה וכתב כ"ת דלו צ"ע שנרא' לו ברור דזה תלוי בפלוגת' אי חוששין לזרע האב ואי חוששין משכחת לה בתייש הבא על הצבי' שיהי' הולד גדי ואמו חי' והוי שפיר בחלב אמו משא"כ טמא' אינה מתעבר' מטהורה עכ"ד כ"ת:

והנה נסתפקתי בכוונת כ"ת אם כוונתו דרק בתייש הבא על הצבי' יהי' חייב בבשר בחלב עם חלב צבי' כיון דאמו צבי' או דאף בשר בהמה בחלב חי' יהי' חייב אף שאינו אמו כמו דחייב בגדי בחלב פרה משום דפרה בכלל גדי ממילא גם החלב הפרה עם הגדי חייב וה"ה כיון דהנולד מתייש וצבי הוא בכלל האיסור דלא תבשל גדי והוא בן חי' ונכלל גם הוא בכלל גדי ממילא אף אמו שהי' חי' בכלל בחלב אמו וזה בודאי כוונת כ"ת דאם נימא דבשר בהמה אינו אסור בחלב חי' משום שאינו אמו בודאי לא חמיר מין זה שנולד מבהמה וחי' אך כוונת כ"ת כיון דמשכחת בשר שאסור משום בשר בחלב שאמו חיה א"כ יש לאסור כל בהמה בחלב חי' שהיא בכלל אמו כיון שגם מין שאמו חי' אסור משום בשר בחלב:

ומה שנראה בזה לפענ"ד דהנה אנכי מסופק לשיטת הרמב"ם והמחבר דעז שבא על הצבי' והולידה בת והבת הזאת ילדה בן ושחט את בת הצבי' הזאת ובנה לוקה משום אותו ואת בנו משום דחוששין לזרע האב שהוא בהמה. והנה הש"ך הקש' שם על הרמב"ם דבמקומו' אחרים פסק דהוי ספק אם חוששין לזרע האב אך אני מסופק אף למ"ד דחוששין לזרע האב וחייב מלקו' שם באותו ואת בנו מה יהי' בבישל הבשר מולד הנולד מעז וצבי' בחלב ואכל כזית אם חייב מלקו' או אף להיפך שצבי בא על העז וילד' דלזרע האם בודאי חוששין מ"מ בבישל מזה הולד בשר בחלב למ"ד דחוששין גם לזרע האב ג"כ אני מסופק אם חייב מלקו' באכל כזית ומקום הספק הוא לפי מ"ש התוספו' שם בחולין בדף ע"כ ע"ב בד"ה בין לרבנן בין לר' אליעזר לשחוט ולכסי צבי אפילו מקצת צבי וז"ל הקש' הרב ר' שמואל מיורדאן הא גבי מתנו' כוי אמרינן שה אפילו מקצת שה לא חשיב משום הכי כולו שה להתחייב בכל המתנו' א"כ הכי נמי לא חשיב כאילו הוא כולו דם צבי אלא חציו ובפ"ק דביצה בדף ח' אמרינן לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה וחי' ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסו' ביו"ט וי"ל דאמרינן התם בד"א בב' דקירו' אבל בדקירה אח' חייב לכסו' והכי נמי כיון שכל משהו שבו חציו דם צבי חייב לכסו' יעו"ש עכ"ד:

מבואר דבריהם דאף למ"ד שה אף מקצת שה מ"מ לא הוי רק מקצתו שה ובכל משהו שבו חציו שה וחציו חי' א"כ באכל כזי' מולד זה מהבשר עם החלב אינו חייב מלקו' שהרי לא הוי רק חצי זית בשר בהמה וחצי זית בשר חי' ובשלמא באותו ואת בנו כיון דחוששין לזרע האב והוי מקצתו בהמ' חייב על המקצת הזה אבל בדבר שצריך שיעור לא אכל רק חצי שיעור וכן לענין חלב של כוי הבא מבהמה וחי' אף למ"ד חוששין לזרע האב או שאמו בהמה כיון דחוששין גם לזרע האב והוי תערובו' בהמ' וחי' אם אכל כזי' חלב אינו לוקה כנ"ל דאין כאן כזי' מבהמה. רק חצי זית. אך אם אכל שני זתים מבשר בחלב או מחלב נרא' דחייב כיון דהתוס' כתבו דבכל משהו ממנו חצי צבי וחצי בהמה וא"כ בשני זיתים חייב אך עדיין קש' מנין נדע דהוי חצי ממש שמא חלק אחד יותר מחבירו ובטל ברוב וגם לפי מאי דאי' בנדה בדף ל"א אביו מזריע הלובן שממנו עצמו' וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערו' ושחור שבעין יעו"ש ואם כן הבשר מאם הוא ולא מאב ונרא' שגם בבהמה וחי' הוא כן וא"כ היכא שאביו בהמה ואמו חי' אינו חייב על בשר בחלב שהבשר הוא מאם וכן על החלב אינו חייב שהוא מאם:

אך הנה רש"י פירוש בחולין שם דף ע"ט על מאי דקאמר שם בגמרא דמותר להרביע פרדה על פרדה שהיא מסוס וחמור וקאמר בגמרא מהו דתימא אתי צד דסוס ומשתמש בצד דחמור וצד חמור משתמש בצד סוס קמ"ל וכתב רש"י וז"ל קמ"ל דהא לא אמרינן שאין כאן צד סוס מיוחד וצד חמור מיוחד הלכך אין מזכירין כאן צדדים דהא מבלבל זרעי' ומינא באפי' נפשי' הוא דמקרי והוי מין בפני עצמו מעין סוס וחמור ע"כ:

והנה משיט' רש"י נרא' דלא כדברי התוספו' הנ"ל שנימא דבכל משהו ומשהו יש חצי סוס וחצי חמור דא"כ הי' אסור להרביע זה בזה דצד סוס משתמש בצד חמור וצד חמור בצד סוס אך שיטת רש"י דכולו מין אחד הוא מעין סוס וחמור ואפשר דשיט' רש"י ותוספו' תלוי בב' הלשונו' בנדה דאי' שם בדף ל"א הנ"ל אחר מימרא הנ"ל אודך ה' על כי נוראו' נפלאתי נפלאים מעשיך בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם אדם נותן זרעונים בערוגה כל אח' ואח' עולה במינו ואילו הקב"ה צר העיבור במעי אשה וכולם עולין למין אחד ופירש"י כולם עולם למין אחד זרע האב והאם נעש' ברי' אח' ואח"כ קאמר דבר אחר צובע נותן סממנים ליור' כולם עולים לצבע אחד ואילו הקב"ה צר העיבור במעי אשה כל אח' ואח' עול' למינו ופירוש רש"י כל אחד ואחד עול' למינו לובן מן האיש ושחור מן האש' יעו"ש:

ונראה דשני שיטו' הנ"ל מרש"י ותוספו' תלוי גם כן בשני שיטו' הללו בגמרא אם הכל נעשה מין אחד או כל אחד עולה למינו.

והנה לשיטת רש"י דאין כאן צדדים אך הכל מין אחד מעין סוס וחמור או מבהמ' וחי' ואם כן כיון דאמרינן שה אף מקצת שה הוי הכל דינו כשה וחייב על בב"ת על כל כזית וכזית שבו וכן על כל כזית חלב שבו כיון דהכל הוא מקצת שה וגם יהי' חייב כל הדם בכיסוי ולא כשיט' התוספו' דרק מקצת הדם חייב בכיסוי והוי כנתערב דם שחייב בכיסוי עם דם שפטור מכיסוי. אך שכולו מתחייב בכיסוי ג"כ דלענין כיסוי שוב הוי צבי אף מקצת צבי וכולו חייב אך לשיטת רש"י יוקש' אמאי במתנו' אינו חייב רק חצי:

ואף לרבי יוחנן דסובר בדף קל"ב דחייב בכל המתנו' הוא מלימוד מפסוק דאם שה לרבו' את הכוי הא לאו הכי לא הי' חייב רק מקצת מתנו' ומזה ראי' כדברי התוספו' דהוי חצי שה וחצי צבי:

ולשיטת התוספו' לא קש' דאתי צד סוס ומשתמש בצד חמור כאשר כתבו בדיבור המתחיל מאי דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור קא משמע לן וזה לשונו לא דמי לחצי' עבד וחצי' בן חורין דאסור בחצי' שפחה וחצי' בן חורין משום דאתי צד עבדו' ומשמש בצד חירו' דהא כלאים אמר רחמנא דוקא תרי מיני וכל פרדות הבאים מסוס וחמור מין אחד הוא עכ"ל ולשיטתם צ"ל דבכלאים לא אמרינן כלל דאתי צד זה ומשתמש בצד זה והתורה לא אסרה רק שני מינים אבל אלו שוים המה והתורה לא אסרה זאת:

ולשיטת רש"י צ"ל מאי דאינו חייב רק בחצי מתנו' דכיון דהוי מין כעין שה וצבי דכל המין הזה לא הוי רק כמחצית שה ומש"ה אינו חייב רק חצי מתנו' ולפ"ז נרא' דלא הי' חייב מלקו' באוכל מבשר זה בחלב אף באוכל ב' זיתים וכן באוכל חלב אף שאכל כמה זיתים דהכל הוא רק חצי שיעור דבשר זה הוא רק חצי שיעור מבהמה והוי כעין שכ' הרמב"ם בפרק ג' מהל' מאכלו' אסורו' הל' ו' דאע"ג דחלב בהמה טמא' אסורה מ"מ אינו לוק' עליו דהלאו נאמר רק על הבשר מבשרם לא תאכלו אבל על החלב אינו לוקה והרי האוכל אותם כאוכל חצי שיעור יעו"ש דכיון דלא הוי כבשר ממש הוי רק כחצי שיעור ה"ה זה שהוא מין אחר כעין חיה וכעין בהמה ובהמה ממש לא הוי הוא רק חצי שיעור ואינו חייב רק בחצי מתנו' אך עדיין יוקש' לשיטת רש"י אמאי לענין אותו ואת בנו כיון דהוי מקצת שה חייב מלקו' ולא אמרינן דלא הוי בהמה ממש לענין מלקו'. ובשלמא לשיטת התוספו' תירצנו לעיל דבכל חלק וחלק יש חצי בהמה וחצי חי' ניחא דחייב על אותו ואת בנו על האי חצי דבהמה דהאי חצי הוא כולו בהמה וחייב עליו:

אבל לענין מתנו' אינו חייב רק החצי וממילא לכל דבר שצריך שיעור כגון באכילה לא יתחייב על כזית דהוי רק חצי שיעור אבל לשיט' רש"י לא נוכל לומר דהוי חצי בהמה וחצי חי' וזה החצי בהמה הוא כולו בהמה דא"כ יוקשה איך מותר להרביע פרדה על פרדה הא משתמש חלק סוס בחלק חמור וע"כ דאין כאן שום חלק שיהי' כולו סוס וחלק אחד שכולו חמור וכן בבהמה וחיה אין כאן שום חלק שיהי' כולו בהמ' וחלק שיהי' כולו חי' אך הכל הוא מעין חי' ובהמה קצת דומה לחי' וקצת דומה לבהמה ושוב אין חילוק בין אותו ואת בנו ובין מתנו' וכיון דלעניי אותו ואת בנו חייב מלקו' משום דשה אפילו מקצ' שה והאי מקצ' שה הוי כאילו כולו שה ה"ה לענין מתנו' יתחייב בכולו:

וצריך לחלק לשיט' רש"י דלענין איסור שפיר אמרינן שה אפילו מקצ' שה כיון שמקצ' דומה לשה שפיר חייב משום אותו ואת בנו ולוקה גם כן אבל לענין חיוב מתנו' כיון דהתור' חייבה ליתן מתנו' אלו מבהמה שלימה שכולה בהמה וזאת אף שמקצתה דומה לבהמה מ"מ מקצתה דומה לחי' ג"כ ומשום זה הצד שדומה לבהמה אינה חייב' במתנו' ומש"ה אינה נותן רק חציו:

ולפ"ז לשיט' רש"י באכל בשר בחלב מבהמה זו שפיר חייב על כל כזית וכזי' וכן באוכל חלב מבהמה זו חייב על כל כזי' למ"ד אף מקצת שה:

והנה ביומא בדף ע"ד אי' אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה תלמוד לומר כל חלב מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ה"נ מסתברא דאי ס"ד דאוריי' כוי ספיקא איצטריך קרא לאתויי ספיקא אי משום הא לא אירי' קסברי כוי ברי' בפני עצמה היא וכו':

ולשיטת התוס' או כפי מה שרצינו לומר לשיט' רש"י מתחילה דבכוי הנולד מבהמה וחיה אף דשה אפי' מקצ' שה לא הוי רק חצי שיעור לא הוי מקשה הגמ' מידי דגם זה הנולד מבהמה וחי' קרוי כוי כדאי' שם בחולין כוי אין שוחטין אותו ביום טוב במאי עסקינן אילימא בתייש הבא על הצבי' וכו' ואם כן שפיר ניחא מאי דמרבה כוי וחצי שיעור דגם כוי הוי חצי שיעור אף דאסור בודאי ומוכח מכאן ג"כ דכוי הבא הנולד מבהמה וחי' לא הוי חצי שיעור:

שבתי וראיתי בכרו"פ בבית הספק בדף ק"ם ע"ב בדפוס אלטונא שכ' כדברים האלה וראיתי להפרי מגדים בפתיחה לתערובו' בחלק ב' בפרק ב' דתייש הבא על הצבי' החלב ממנו מעורב שוה בשוה חצי ממש איסור וחצי היתר ולפי אשר בארנו לעיל הרבה יש לפלפל בזה:

ולענין ספק כ"ת במבשל בשר בהמה בחלב חיה אם חייב דשייך גם בזה אמו בעז הבא על הצבי' ומש"ה יתחייב בכל בהמה בחלב חיה יהי' לפענ"ד גם כן תלוי בשני שיטו' הנ"ל דלשיט' התוס' דלמ"ד חוששין לזרע האב יש בכל משהו ומשהו חצי חיה וחצי בהמה והחצי חיה מותר החלב ומותר בשר בחלב ורק החצי בהמה אסור לא שייך לומר דנכלל בכלל גדי חצי חיה וחצי בהמה ואמו חיה ויהי' אסור בחלב חי' שהיא אמו שחיה לא נכלל מעולם בפיב' גדי רק בהמה וחצי חיה וחצי בהמה אינו אסור משום חלק החיה כלל רק משום החלק הבהמ' ולענין זה החלק של בהמה אינו נחשבת אמו חי' שחצי חי' היא חלק אמו והחצי בהמה הוא חלק אביו ורק זה החלק אסור:

אך לשיט' רש"י שבארנו לעיל שאין כאן חלקים כלל רק הכל מין אחד כעין חיה וכעין בהמה וכיון דאמרינן שה אפילו מקצ' שה גם זה בכלל וה"ה גדי אף מקצ' גדי ג"כ בכלל ונכלל בסיב' גדי אף זה שהוא כעין גדי ויש לו אמו חיה ושפיר הוי בכלל אמו דהכל מין אחד מעין גדי ויש לו אמו חיה:

והנני להעתיק לכ"ת אשר כתבתי בענין זה מענין לענין באותו ענין לענין חוששין לזרע האב.

בדין אם מותר לרכוב על הפרדה ובדין המרביע שור פסולי המוקדשין ע"ג פסולי המוקדשים:

במסכת מכות בדף כ"ב המרביע שור פסולי המוקדשין המנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופין ויש בזה שיטות או משום דאיתקש לצבי ולאיל או משום דהוי כחולין עם קדשים או משום דהוי כטהור עם טמא:

והמשנה למלך בפ"ט מהלכו' כלאים הלכה י"א כתב דמותר להרביע שור פסולי המוקדשין על גבי פסולי המוקדשין כמו דמותר להרביע פרדה עם פרדה שהוא הבא מסוס וחמור אך לשיטתו יודחק לשון הגמרא דא"כ גם בקדשים הדין כן דאסור להרביעם עם חולין לשיטת רש"י אך עם מינו:

ולפענ"ד צ"ע דין זה כאשר נבאר. הנה בירושלמי הובא בר"ש בפרק ח' דכלאים משנה א' דאיתא שם איסא בן יהודא אומר אסור לרכוב על הפרדה מקל וחומר דמה אם בגדים דמותר ללבוש זה על גבי זה אתה אוסר בתערובתן בהמה שאתה אסור להנהיג זה עם זה לא כ"ש שאתה אסור לרכוב עליו היינו על הפרדה שהיא תערובו' משתיהן ומקשה והא כתיב וירכבו איש על פרדו וינוסו אין למדין מן המלכו' והא כתיב והרכבתם את שלמה בני על הפרדה וכו' ברי' היתה מששת ימי בראשית יעו"ש:

והנה מירושלמי הזה קשה על שיטת הרמב"ם דהוא פסק בפרק ט' מהלכו' כלאים דאינו חייב בכלאי' עד שיהי' מין אחד טמא ומין אחד טהור מדכתיב בתורה שור וחמור ומדרבנן אסור בכל ב' מינים וא"כ קשה כיון דפרדה הוי מסוס וחמור אף בשניהם יחד אינו כלאים מהתורה כיון דשניהם טמאים ואינו אסור רק מדרבנן ומאי מקשה מקרא מדכתיב וירכבו איש על פרדו וינוסו ומצאתי קושיא זו בתוספו' יו"ט בכלאים פרק ח' משנה ב':

והנה הברטנורא כתב דלא קיי"ל כהך ירושלמי דחזינהו לרבנן קשישאי שרכבו לפניהן על הפרדות באין מוחה והתוס' יו"ט כתב טעם לדבר משום דכתב הרא"ש (וכן כתב גם הר"ש) דק"ו פריכא הוא דאף בכלאי בהמה ג"כ אינו אסור רק כשהן מחוברים יחד השני מינים ואינו חמיר כלאי בהמה מכלאי בגדים כלל דכל שאינם קשורים יחד מותר אף בכלאי בהמה יעו"ש:

ואני תמה עליהם דלמה הוצרכו להביא ראיה מרבנן קשישאי הא בחולין ע"ט מבואר בפירוש כן דאמר לי' ר' אבא לשמעי' אי מעיילת לי כודנייתא בריספק (היינו פרדות בעגלה שלו) עיין להנך דדמי להדדי דאל"ה איכא למיחש שמא האחד מצד האם חמור והשני מצד האם סוס והוי כלאים ולדברי הירושלמי בלא"ה אסור לרכוב אף על פרדה אח' משום כלאים אך עדיין אין משם ראי' דהגמר' מוכיח מזה בלא"ה דר' אבא סובר אין חוששין לזרע האב וא"כ לא הוי בפרדה תערובו' כלאים כלל דלא נחשב כלל צד האב וחשיב כולו בצד האם אבל למ"ד חוששין לזרע האב שפיר איכא למימר כדברי הירושלמי דאסור לרכוב על פרד' משום כלאים אך לפ"ז לא הי' צריך הגמרא להוכיח דרבי אבא סובר אין חוששין לזרע האב מדהזהיר שיהיו שוים להדדי דאל"ה בכל גונא שרי כאשר פירוש רש"י ולפי דברי הירושלמי אדרבא אם היינו חוששין לזרע האב אסור להשתמש בפרדו' כל עיקר אך מדברי הגמרא אין ראיה כ"כ דשמא באמת מזה מוכיח הגמרא דאין חוששין לזרע האב דאל"ה היו אסורין הפרדות כל עיקר אך מדברי רש"י עכ"פ מוכח דפסק דלא כהירושלמי וכן הרמב"ם בפ' ט' מהל' כלאים פסק דחוששין לזרע האב ולדברי הכסף משנה עכ"פ מספקא ליה ואפ"ה פסק דמותר למשוך בשני פרדו' כשהם שוים להדדי ודלא כהירושלמי וכן פסק בש"ע ביו"ד ולא הוצרך להביא ראי' מרבנן קשישאי שרכבו לפניהן על הפרדו', ולא מיחו. אך כן מבואר בפירוש בגדולי הפוסקים הנ"ל דפסקו דלא כהירושלמי וע"כ דק"ו פריכא הוא כנ"ל:

אך לפי זה יוקש' לי בסוגיא דידן דאמרינן דהמרביע שור פסולי המוקדשין וכן המנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה משום דגוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים ורש"י פירוש דהוי כחולין וקדשים ביחד שיש עליו תורת חולין ותורת קדשים ומוכח מכאן שחולין וקדשים כלאים זה בזה יעו"ש. ובמשנה למלך בפרק ט' מהל' כלאים דלשיטת רש"י צריך לומר דחולין עם קדשים כלאים הוי. ומש"ה בפסולי המוקדשין דמעורבין יחד חולין וקדשים הוי כלאים וכן לדעת האומר דהוי כלאים משום דאיתקש כצבי ואיל וכן לשיטת הרמב"ם דהוי כטמא וטהור יחדיו דפסולי המוקדשין אתקש לטמא וטהור:

ולכל אלה קשה כנ"ל דניהו דחולין עם קדשים הוי כלאים וכן צבי ואיל וכן טמא וטהור הוא דוקא כשכל אחד בפני עצמו והוא עושה מלאכה בשניהם יחד אבל היכא שמעורבין יחד אין בו לאו דכלאים כמו פרדה דהיא מסוס וחמור דאף דסוס וחמור לכולי עלמא הוי כלאים זה בזה אפ"ה כשמעורבים יחד אין בהם לאו ולא אמרינן האי ק"ו מכלאי בגדים דכשזה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר ובתערובות אסור כנ"ל ובכלאי בהמה שפיר מותר התערובו' וא"כ ה"ה בפסולי המוקדשין נהי דיש בהם חולין וקדשים או ב' מינים או טמא וטהור מ"מ כיון שמעורב יחד אין בהם לאו כמו פרדה:

אך לפענ"ד נראה דהטעם דפרדה מותר לא משום טעם התוס' יו"ט דק"ו דירושלמי ק"ו פריכא הוא ואמרי' בכלאי בהמה רק כשזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אסור ותערובו' מותר ומש"ה מותר בפרדה דתערובו' אינו אסור דלפי זה יוקשה אמאי מותר למשוך בשני פרדו' שוות דאז הוי סימן דשניהם שווים מצד האב ומצד האם היינו שהאב סוס והאם חמור או להיפוך וקשה דהא עדיין זה החלק סוס מפרדה זו מושך עם חלק חמור בפרדה אחרת למ"ד דחוששין לזרע האב דזה הוי ממש שני גופין ואסור אף בלא הק"ו משום תערובו' אך דהוי שני גופין:

אך לפענ"ד מטעם אחר מותר לדידן בפרדה דאיתא שם בחולין בדף ע"ט דפרדה על פרדה מותר להרביע וקאמר שם בגמרא מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס קא משמע לן ופי' רש"י קמ"ל דהא לא אמרינן שאין כאן צד סוס מיוחד וצד חמור מיוחד הלכך אין מזכירין כאן צדדים דהא מבלבל זרעי' ומינא באפי' נפשי' הוא דמקרי מעין סוס וחמור יעו"ש:

ובתוספות בד"ה מאי דתימא כתבו לא דמי לחצי' עבד וחצי' בן חורין דאסור בחצי' שפחה וחצי' בת חורין משום דאתי צד עבדות ומשמש בצד חירות דהא פלאים אמר רחמנא דוקא תרי מיני וכל פרדו' הבאי' מסוס וחמור מין אחד הוא עכ"ל ולקמן יבואר דכוונות התוס' אינו כשיטת רש"י ולשיטת רש"י לא שייך כאן לומר כלל דאתי צד זה ומשתמש בצד זה דאין כאן צדדים כלל:

וכיון דע"כ צריך לומר דפרדה לא מקרי כלל תערובו' מסוס וחמור דאל"כ הי' אסור להרביע זה בזה דאתי צד סוס ומשתמש בצד חמור אך ע"כ דאין כאן צדדים כלל ואין כאן צד סוס וצד חמור דמבלבל זרעי' והוי הכל מין אחד ולא חצי סוס וחצי חמור וא"כ ממילא אין כאן כלאים כלל ואין כאן סוס וחמור ביחד אך מין אחד בפני עצמו וממילא הגמרא דידן לא ס"ל כירושלמי דאין חשש בפרדה משום כלאים ואין כאן כלאים כלל:

ומש"ה בשור פסולי המוקדשין שפיר אסור משום כלאים כיון דבזה שפיר איכא תערובות שני מינים דהתורה דימה אותו לשני מינים שפיר הוי כלאים מק"ו הירושלמי כיון דהוי שני מינים הוי כלאים:

וא"כ לפי זה שפיר פסולי המוקדשין ע"ג פסולי המוקדשין אסור להרביע דאתי צד חולין ומשתמש בצד קדשים וצד קדשים משתמש בצד חולין כמו בחצי' עבד וחצי' בן חורין דאסור בחצי' שפחה וחצי' בן חורין ואינו דומה לפרדה דאין שם תערובו' כלל ואין שם צדדים כלל רק מין בפני עצמו אבל בפסולי המוקדשין שיש בו שני מינים שפיר הוי כחצי עבד וחצי בן חורין וע"כ דצריכין אנחנו לחלק בין פסולי המוקדשין לפרדה דהרי בפרדה גופה מותר להנהיג ולרכוב לדידן ואין חשש כלאים ובפסולי המוקדשין לחודי' אסור לרכוב ולהנהיג וע"כ צריכין אנחנו לחלק כנ"ל ודו"ק:

ונפלאתי על הש"ך בסימן רצ"ז ס"ק ח' דכתב הטעם דמותר להרביע פרדה על הפרדה משום דלא אמרינן אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס דמסתמא הכל שוה ומשתמש צד סוס בצד סוס וצד חמור משתמש בצד חמור והוא תמוה דא"כ יוקשה מחצי עבד וחצי בן חורין דאמרינן אתי צד עבדו' ומשתמש בצד חירות וע"כ כדברי רש"י דליכא כאן צדדים כלל והוי מין אחד:

והנה התוס' הנ"ל דכתבו מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור קמ"ל וז"ל לא דמי לחצי עבד וחצי בן חורין דאסור בחצי' שפחה וחצי' בת חורין משום דאתי צד עבדות ומשמש בצד חירות דהא כלאים אמר רחמנא דוקא תרי מינים וכל פרדות הבאים מסוס וחמור מין אחד הוא ע"כ:

והנה ע"כ כוונתם אינו כפירוש רש"י דאין כאן צדדים כלל צד תמור וצד סוס אך הכל מין אחד הוא מעין סוס וחמור דהרי התוס' כתבו שם בע"ב דבכל משהו ומשהו הוא חצי צבי וחצי בהמה ובתשובה בס' בארתי בארוכה פירוש דברי התוס':

והנה בבהמה של שני שותפים והקדיש אחד חצי' דהוי דהוי חצי' קודש כדאי' בזבחים בדף י"ב ובקדושין בדף ז' המנהיג בו יהיה חייב משום כלאים כק"ו הירושלמי הנ"ל וכאן בודאי לא שייך לומר דמין אחד הוא:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה