אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן פב

סימן פא

ב"ה יום י"ט אלול תרל"ו לפ"ק קאליש.

לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי החסיד המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מו"ה משה נ"י אבד"ק דזאלשין יע"א.

יקרת מכתבו בא אלי בעת לבי בל עמי כי בני הילד מיכאל גבריאל חולה מאוד ולא אוכל לפלפל בארוכה בדבר הלכה אך הנני להשיב מפני הכבוד לת"ח כמותו ירבה בישראל כי מכתבו קבלתי ולהשיב בקיצור.

על דבר השאלה אשר באה לפניו בסופר שהי' צריך לכתוב תיבת אלקיך וכתב אלקיכם ושינה בשני דברים א' דכתב כף כפופה במקום פשוטה. ועוד טפל אות מ' ונסתפק כבוד תורתו אם מותר לקלוף הנכתב בטעות כמבואר בנו"ב בסי' ע"ו אשר הרב הגדול השואל שם רצה להתיר לקלוף הנטפל לשם יען כי התשב"ץ אוסר קליפת השם מספק והנטפל להם רק מדרבנן אסור למחקו כמבואר בט"ז בסי' רע"ו ס"ק ד' ותמה כבוד תורתו בזה על החתם סופר דכתב בסי' רס"ג דהנטפל לשם הוי איסור דאורייתא משום דתלוי בפלוגתא דשמעון העמסוני ור' עקיבא אם לדרוש את ותמה דא"כ אמאי הנטפל לפניו מותר:

ובדבר זה כבר קדמוהו הנו"ב שהשיב להשואל שרצה לומר משום צירוף לקדושה והקשה דא"כ אין חילוק בין לפניו בין לאחריו:

עוד הוסיף כ"ת לומר דאף אם נימא דהנטפל לשם בטעו' מותר למחוק עדיין יש לספק אם מותר לקלוף הכף כפופה ולכתוב כף פשוטה וצ"ע כי לא נמצא דין "ה בש"ע רק הוא ברייתא מפורשת בשבת בפרק הבונה בדף ק"ד וכתבתם כתב תם שיהי' כתיבה תמה שלא יעשה כפופים פשוטים וכו' והפוסקים השמיטו הברייתא הזאת וכתב כ"ת טעמא מדקאמר ר"י במתניתן מצינו שם קטן משם גדול כגון שם משמעון ועלה פריך בגמרא מברייתא דתניא וכתבתם שיהי' כתיבה תמה שלא יעשה כולו כפופין פשוטין פשוטין כפופים מימין סתומין פתוחין פתוחין סתומין ומסיק הוא דאמר כר' יהודא בן בתירא וכו' וא"כ אם נפסוק להלכה דחייב על שם משמעון צ"ל דכשר בפשוטים שעשאם כפופים ולכן הרמב"ם לא הכריע פסקיו בזה אבל בפירוש המשנה נראה דפסק כרב יהודא וכן הברטנורא פסק כר' יהודא וא"כ כשר כפופים במקום פשוטים וכן להיפך והרי"ף והרא"ש העתיקו המשנה כצורתה ולא כתבו הברייתא הנזכרת בגמ' אכן בהלכות ספר תורה כתב הרי"ף הברייתא הנ"ל ולכן נסתפק כ"ת ע"פ דין מה לעשו' בזה והיכא שטעה בזה וכתב כף כפופה במקום פשוטה אם דינה כמו שנכתב בטעות או הלכה דכפופה במקום פשוטה כשר בדיעבד:

והנה לפי דברי כ"ת בכתב כף פשוטה במקום כפופה או להיפך הוי ספק אם כשר אם הלכה כרב יהודא דמתניתן או כברייתא והנה לדינא בכל מקום אין נפקא מינה דבכל מקום זולת שמות הקדושים בוודאי אם כתב כפופים במקום פשוטים או להיפך לכתחילה צריך לתקן עכ"פ וגם בשמות הקדושים אין נ"מ אם נימא דהוי בדין דצריך לתקן בוודאי כדין הברייתא או דנימא דהוי ספק איך הוי הלכה דבלא"ה לדינא נראה דאסור לתקן האותיות הנטפלו' לשם ואף לקלפן אסור כאשר פסק בנו"ב בסימן ע"ו וצריך לגנוז היריעה וא"כ אין נ"מ דאם הוי ספק צריך לגנוז היריעה ואף אם הדין דצריך בוודאי לתקן ג"כ צריך לגנוז היריעה דאסור למחוק אותיו' הנטפלו' לשם ואף לקלפן אסור ולפסוק להלכה בוודאי דפשוטה במקום כפופה או להיפך כשר כאשר נראה מדברי ר' יהודא דמתניתן כאשר כתב כ"ת ולהניח פשוטה במקום כפופה או להיפך בוודאי אין סברא ואולי יהי' נ"מ לענין אם נמצא בשבת טעות כזה שנכתב כפופה במקום פשוטה או להיפך אם צריך להוציא ס"ת אחרת אם הוי פסול גמור:

ולדינא בוודאי נראה דכתב פשוטה במקום כפופה או להיפך בוודאי הוי טעות גמור:

והנה מה שכתב כ"ת דהרי"ף והרא"ש העתיקו המשנה כצורתה מה שאמר ר' יהודא מצינו שם קטן משם גדול כגון שם משמעון משמע דפסקו דכשר פתוחה במקום במקום סתומה וכן מהרמב"ם בפירוש המשניו' נרא' דפסק כן והברטנורא פסק בפירוש כר' יהודא כנ"ל:

והנה לפענ"ד מכל אלו שהעתיקו המשנה כצורתה אין ראי' מזה דפתוחה במקום סתומה כשר וגם מדברי הברטנורא שפסק הלכה כר' יהודא אין ראי' כאשר אבאר:

דהנה לפי האמת לפי פסק הלכה דידן אין נ"מ כלל בכתב שם משמעון או נח מנחור ודן מדניאל אם פתוחה במקום סתומה כשר או לא דמ"מ חייב בכל אלו דלדידן כל שכותב שני אותיו' אף שאינו שם כלל חייב כדאיתא שם במשנה בדף ע"ג באבות מלאכות דכותב שני אותיו' חייב יהי' איזה אותיו' שיהי' וא"כ אין נפקא מינ' כלל בדין דר' יהודא דכתב שם משמעון ודן מדניאל אם פתוחה במקום סתומה ופשוטה במקום כפופה כשר או לא דבלא"ה חייב כיון שכתב שני אותיו':

והנה שם בדף ק"ג איתא הכותב שני אותיו' בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משני שמות ופירוש רש"י משם אחד שניהם אלפין שני שמות אלף בית ואח"כ איתא אמר רב יהודא מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל:

והנה נראה שר' יהודא פליג על הת"ק דלת"ק אין נפקא מינ' בזה בשם משמעון וכו' כיון דעל כל שני אותיות חייב:

ורש"י פירוש וז"ל מצינו שם קטן הא אתא רב יהודא לאשמועינן אע"ג שלא נגמרה מלאכתו שנתכוין לכתוב תיבה גדולה וכתב מקצתו ואותו מקצת הוי תיבה המתקיימת במקום אחר חייב:

ולשון רש"י אינו מובן כ"כ דנראה מלשונו דר' יהודא אשמועינן רבותא יותר ובאמת הוא חולק על תנא קמא דלתנא קמא אין נפקא מינ' כלל בזה דבכל שני אותיו' חייב:

ואפשר לומר דתנא קמא ג"כ מודה לדין דרב יהודא דאף דהוא סובר דבכל שני אותיו' חייב מ"מ היינו דוקא בלא רצה לכתוב רק אלו השני אותיות אבל ברצה לכתוב שם גדול ולא גמר הכתיבה אז אינו חייב רק אם עכ"פ כתב שם קטן שעכ"פ שם כתב ויהי' ניחא לשון רש"י דר' יהודא אשמועינן רבותא יותר היינו דלא פליג על הת"ק דגם הוא מודה דכל היכא דכתב שתי אותיות בעלמא ג"כ חייב אך דהוא אשמועינן רבותא יותר דאף דנתכוין לכתוב שם גדול ולא גמרו אם עכ"פ כתב שם קטן חייב:

והנה איתא שם בברייתא ועשה אחת יכול עד שיכתוב כל השם ועד שיארוג כל הבגד ועד שיעשה כל הנפה תלמוד לומר מאחת אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת ולא ארג אלא חוט אחת ולא עשה אלא בית אחת בנפה ת"ל אחת הא כיצד אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור וכו':

הנה שם נראה דלעולם אינו חייב רק שיכתוב שם קטן משם גדול כנראה שם הלשון דקאמר דאינו חייב עד שיכתוב שם גדול משם קטן משמע דליכא חיוב באופן אחר אך אפשר לומר דגם שם מיירי היכא דנתכוין לכתוב שם גדול וכתב שם קטן אז אינו חייב על אופן אחר אבל היכא שלא נתכוין לכתוב רק שני אותיו' בעלמא חייב בכל גוונא:

אך באמת לשון הברייתא שם אינו מובן דחשיב התם שלשה דברים כתיבה ואריגת הבגד ועשיות הנפה ובאריגת הבגד ועשיות הנפה אינו חייב עד שיארוג שני חוטים ויעשה שני בתים כאשר פירוש רש"י והי' לומר גבי כתב ג"כ דאינו חייב עד שיכתוב שני אותיו' ובכתב סיים שם קטן משם גדול ואפשר לומר דבכתב היכא דכתב שני אותיו' הוי מלאכה שלמה ועל זה אינו צריך לימוד וכתיבת שני אותיו' הוי כמו אריגת כל הבגד כיון שזה הוי מלאכה שלמה אך בארג קצת מהבגד הוי אמינא שלא יתחייב כיון שלא הוי כוונתו על חתיכה זו לבד רק לארוג כל הבגד וכן בנפה וכיוצא בזה גבי כתב כיון שנתכוין לכתוב שם גדול ולא גמרו הוי אמינא שלא יתחייב וכן הוא פירוש הברייתא ועשה אחת יכול עד שיכתוב כל השם היינו בכוונתו על שם אבל בכוונתו רק על שני אותיו' חייב בכל שני אותיו' ואח"כ אמר עד שיארוג כל הבגד דבאריגת בגד בוודאי כוונתו על כל הבגד וכן בנפה וא"כ לא יתחייב עד שיגמור כל מחשבתו תלמוד לומר מאחת ואח"כ אמר אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת ולא ארג אלא חוט אחת ולא עשה אלא בית אחת היינו כיון שנלמד מאחת שחייב אף שלא גמר המלאכה נימא כל היכא דהתחיל רק במלאכה חייב וא"כ יתחייב אף בכתב אות אחת אף שזה שאינו מלאכ' מ"מ הוי התחלה למלאכה וכן בארג חוט אחת ת"ל אחת הא כיצד אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול וכאשר פירוש רש"י ת"ל אחת שתהי' מלאכה שלמה במקום אחר שם משמעון ולגבי בגד נמי שני חוטין ובנפה שני בתים שמקיימין כך וכו' ועושה כ"ד קוים שלא יהי' נסתר מאליו ע"כ:

והיינו בכל אלה כיון שהי' כוונתו על שם גדול ועל אריגת בגד שלם ונפה שלימה אף שלא גמרה כולה חייב מ"מ אינו חייב רק שזאת תהי' מלאכה בפני עצמה כגון שם משמעון וכן אריגת שני חוטין:

אך עדיין לא נתקררה דעתי בזה דעדיין קשה כיון דגבי כתב שני אותיו' בעלמא הוי מלאכה שלימה אף שאינו שם כלל א"כ אף בנתכוין לכתוב שם גדול וכתב רק שני אותיו' מהשם אף שאינו שם קטן ג"כ יתחייב כיון דהשני אותיות אלו הוי מלאכה שלימה במקום אחר וכמו שכתב רש"י ת"ל אחת שתהי' מלאכה שלימה במקום אחר כגון שם משמעון ה"ה אף דלא הוי שם כלל הוי מלאכה שלימה במקום אחר דהא כל שני אותיות בעלמא הוי מלאכה שלימה:

ואפשר לומר דצריך להיות מלאכה שלימה במקום אחר מעין מלאכתו הראשונה דהיכא דרצה לכתוב שם גדול והי' כוונתו לכתוב שם אינו חייב עד שיהי' מעין מלאכתו הראשונה שיהי' שם קטן משם גדול כגון שם משמעון כמו שם באריגת הבגד דכל היכא דארג שני חוטין הוי קצת בגד מעין מלאכתו שרצה לעשות ולארוג בגד:

אבל אה"נ היכא שרצה מתחלה לכתוב שני אותיו' שפיר חייב בכל שני אותיו' דעלמא אף שאינו שם וכאשר אמר ר' יוסי במתני' דלא חייבו בשני אותיו' אלא משום רושם שכך כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו ולר' יוסי חייב אף בשני רשימו' בעלמא אף שאינם אותיו' כלל משום אב ולדידן כותב הוא האב ורושם הוא תולדה דכותב כמבואר ברמב"ם בפרק י"א מהלכו' שבת הלכה י"ז ורש"י פירוש בדף ע"ג דכל עיקר חיוב דכותב הוא משום רושם ולד"ה להלכה חייב בכל ב' אותיו' דעלמא אף שאינו שם:

ומה שנראה מפשטו' הגמר' אליבא דר' יהודא דמתני' ולכל התנאים דברייתא דמסיק שם בגמרא דצריך דוקא שם משמעון לא נתברר לי היטב עד שפקחתי עיני וראיתי בירושלמי הספק דידן שנסתפקנו בו וזה לשון הירושלמי שם בפרק הבונה:

על הך מתניתן דאמר ר' יהודא דמצינו שם קטן משם גדול תני וגד מגדיאל (ופירוש המפרש דבברייתא תני רק גד מגדיאל אבל שם משמעון ודן מדניאל לא דאלו פשוטים ואלו כפופים) מיתיבי לרב יהודא והלא אלו פשוטים ואלו כפופים (והוא קושית הגמרא דילן) תני בשם ר' יודא כתב שני אותיו' שוים והן שם חייב כגון שש תת גג רר חח (והוא ר' יהודא דברייתא דגמרא שלנו דאינו צריך דוקא שני אותיו' שאינם שוות אך אפילו שני אותיו' שוות כפולו ג"כ חייב כשהוא שם) ורבנן אמרו ב' אותיו' בכל מקום אשכחת אמר קלת וחומרת על דר' יהודא קלת וחומר' על דרבנן קלת וחומרא על דרב יהודא כתב שני אותיו' שוות והן שם על דעת דר' יהודא חייב על דעתיהן דרבנן פטור קלת על דרבנן שתי אותיו' בכל מקום אע"פ שאינו שם על דעתיהן דרבנן חייב על דעת דר' יהודא פטור:

ופירוש דר' יהודא סובר דכל שהוא שם אע"פ שהשני אותיות שוות חייב כגון שם משמעון ורבנן סוברים דוקא כל שהוא שני אותיו' שאינם שוים ובזה חייב אע"פ שאינו שם נמצא לר' יהודא קולא וחומרא ולרבנן קולא וחומרא לר' יהודא קולא וחומרא. קולא. בכותב שני אותיו' שאינם שוות ואינו שם פטור וחומרא היכא דהוי שם אע"פ ששני אותיו' שוות ג"כ חייב ולרבנן אפכא כל היכא דהוי שני אותיו' שאינם שוות תמיד חייב אע"פ שאינו שם והיכא דהוי שני אותיו' שוות אע"פ שהוא שם ג"כ פטור כן הוא פירוש הירושלמי אע"פ שאין הלשון מכוין:

הרי מבואר בפירוש בירושלמי דרבנן פליגי על ר' יהודא ולרבנן שני אותיו' שאינן שוות חייב בכל מקום אע"פ שאינו שם כלל ולרבנן לא משכח' לה האי דינא שם משמעון דהא על שני אותיו' חייב בכל מקום אף שאינו שם ואף שהי' אפשר לדחוק בהירושל' ג"כ דרבנן לא פליגי על ר' יהודא רק היכא שמתחלה כתב שני אותיו' שאינם שוו' אבל היכא שהי' בדעתו לכתוב שם גדול אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול מ"מ פשטו' הלשון אינו נראה כן דא"כ לא הי' צריך לומר דרבנן פליגי על ר' יהודא אך הא דאמר ר' יהודא בברייתא דצריך דווקא שיהי' שם הוא כשהי' בדעתו לכתוב שם גדול דומיא דר' יהודא דמתני':

והנה הרמב"ם בפרק י"א מהלכו' שבת הלכה ט' פסק דהכותב שני אותיו' חייב אף שאינו שם כלל ושם בהלכה י' פסק דבכותב אות אח' כפולה פעמים והוא שם אחד כמו דד תת גג רר שש סם חח חייב ע"כ וכתב ע"ז הרב המגיד וז"ל הכותב אות אח' כפולה במשנה וסוגיא שם בגמרא וכרב יהודא ונראה מדברי רבינו שאינו חייב אלא כשהן שם אחד ר"ל שיש להם כוונה כגון אלו גג דד שכתב אבל אא דא אג תב וכיוצא בהם שאינו מלה אינו חייב וכנראה מדברי הגמרא ע"כ דברי הרב המגיד:

והנה בכותב שני אותיו' שוות והן מלה הוא פלוגתא דר' יהודא דמתני' ור' יהודא דברייתא דלר' יהודא דמתני' אינו חייב עד שיהיו שני אותיו' שאינם שוות ולר' יהודא דברייתא חייב אף בשני אותיו' שוו' ומתרץ בגמרא הא דידי' הא דרבי' וא"כ פוסק הרמב"ם כר' יהודא דבריי' אך אם פוסק כר' יהודא שוב אינו חייב בכל שני אותיו' דעלמא כל שאינו שם וכמבואר בדברי הירושלמי הנ"ל וצריך לומר דהרמב"ם פוסק כתרוייהו לחומרא כרבנן לחומרא דבכל שני אותיו' חייב וכר' יהודא לחומרא דכל שהוא שם אף בשני אותיו' שוו' חייב:

אך באמ' זה אינו דלאיסורא קיי"ל הכא והכא לחומרא אבל לחיוב לא נוכל לחייב מספק וגם בל"ה קשה איך פסק כר' יהודא ולא כרבנן וצ"ל לשיט' הרמב"ם דרבנן מודים בזה לר' יהודא דרבנן מחמירים דבכותב שני אותיו' חייב בכל גוונא אף שאינו שם ומכ"ש דמודים לר' יהודא דברייתא דהיכא דהוי שם אף בשני אותיו' שוו' חייב דכיון דרבנן מחמירים טפי מר' יהודא מכ"ש דפוסקים כר' יהודא אך עדיין קשה מדוע לא פסק הרמב"ם כירושלמי דמבואר בפירוש דרבנן בזה לקולא ולחומרא כיון דלא נמצא בגמרא דילן להיפך:

ועכ"פ גם זאת נראה ברור משיט' הרמב"ם דלרבנן דקיי"ל כותיהו דבכותב שני אותיו' בכל מקום חייב אף שאינו שם היינו אף שרצה לכתוב שם גדול ולא כתב ממנו רק שני אותיו' בעלמא אף ששני אותיו' אלו אינו שם כלל דאל"כ הי' לו להרמב"ם לפרש זאת דהיכא דרצה לכתוב שם גדול וכתב שני אותיו' אינו חייב רק עד שיהי' שם קטן אך ע"כ דעתו כנ"ל דלדידן אין חילוק כל שכתב שני אותיו' בעלמא חייב בכל מקום אף שרצה לכתוב שם גדול:

והטעם כאשר אמרנו לעיל דכמו דלר' יהודא חייב בכתב שם קטן משם גדול אף שלא נתקיימה מחשבתו שהרי הוא רצה לכתוב שם גדול ולא כתב רק שם קטן מ"מ כיון ששם קטן ג"כ מלאכה הוא חייב כיון שעכ"פ נעשה מלאכה אף שלא נתקיימה מחשבתו כיון שהוא רצה לכתוב גם אותיות אלו לצורך השם גדול ואותיו' אלו מלאכה הוא חייב ה"ה לדידן דכל שני אותיו' דעלמא מלאכה הוא ה"ה בנתכוין לכתוב שם גדול וכתב שני אותיו' אף שאינו שם קטן חייב דמ"מ כל שני אותיו' מלאכה היא והוא רצה לכתוב אלו השני אותיו' לצורך שם אף שלא נתקיימה כל מחשבתו חייב:

ומעתה דברי הברטנורא שהביא כבודו שכתב זה הלשון מצינו שם קטן משם גדול כלומר אע"פ שלא נגמרה מלאכתו שנתכוין לכתוב תיבה גדולה וכתב מקצת' הואיל ואותו מקצ' הוא תיבה ומתקיים במקום אחר חייב וכן הלכה עכ"ד הברטנורא:

והנה אף שבארנו לעיל דהלכה שאינו צריך להיו' שם משמעון דוקא דבכל ענין שכותב שני אותיו' חייב אף שאינו שם כלל מ"מ צריך לומר הברטנורא דהלכה כר' יהודא דאי לא הי' אמר הלכה כר' יהודא הוי ס"ד אף שבכל מקום חייב בכותב שני אותיו' מ"מ כשרצה לכתוב שם ולא השלים השם אינו חייב כיון שלא נגמרה כוונתו אך כיון דקיי"ל כר' יהודא בכתב שם קטן משם גדול חייב כיון דגם השם קטן מלאכה הוא וכוונתו הי' לכתוב גם זו א"כ ה"ה לדידן דבכל שני אותיו' דעלמא חייב ג"כ יהי' חייב אף ברצה לכתוב שם וכתב רק שני אותיו':

ולפי אשר בארנו נסתר ראיו' כ"ת דכתב דכיון דהברטנור' פסק כר' יהודא ע"כ פוסק דסתומו' שעשאן פתוחו' כשר דמש"ה חייב על שם משמעון ולפי אשר בארנו אין ראי' מזה דלדידן בלא"ה חייב על שם משמעון אף שאינו שם קטן דלדידן חייב על כל שני אותיו' שאינם שוו' וכיון דהלכה כר' יהודא דחייב על שם משמעון לשיטתו לדידן חייב על כל שני אותיו' שכתב אף שרצה לכתוב שם גדול:

ומש"ה אין ראי' ג"כ מהרי"ף והרא"ש שהעתיקו המשנ' כצורתה דמכשירים פתוחה במקום סתומה דלדידן אין נפקא מינ' מזה כלל ורק העתיקו המשנה לומר דהלכה כר' יהודא דשם קטן משם גדול חייב אף שנתכוין לכתוב שם גדול וה"ה לדידן כל שכתב שני אותיו' אף שנתכוין לכתוב שם גדול חייב:

אך מפירוש המשנה להרמב"ם נראה לכאורה ראי' כדברי כ"ת דכתב שם וז"ל ואמר ר' יהודא אם נתכוין לכתוב שמעון כיון שכתב שמ חייב לפי שגמר שם ואע"פ שמ"ם שם סתומה וזאת פתוחה לא נחוש אלא על הלשון וזה הדבר אמת לפי שלא נחו לכוונתו אלא בגמר מלאכה והראי' אילו נתכוין לארוג בגד מעשרים אמה בשבת שלא יהיה חייב עד שיגמור העשרים אמה ויארוג כל השבת ויהי' פטור זה שקר אלא משעה שיארוג שני חוטים יתחייב אע"פ שכוונתו להשלים אריגת הבגד ובזה תדון על כל המלאכו' עכ"ד:

הנה הוא פסק כר' יהודא דאף שכוונתו היתה לעשו' מלאכה גדולה ועשה קטנה ג"כ חייב וזה ניחא דנ"מ אף לדידן אך מה שנראה מדבריו דהלכה כר' יהודא לענין פתוחה וסתומה דאף שעשה מסתומה פתוחה ג"כ חייב זה אינו מובן דהרי לדידן אין נ"מ דהרי לדידן אף שאינו שם קטן כלל רק שני אותיו' בעלמא חייב ואין נ"מ אם הוא פתוחה או סתומה דאף שאינו שם ג"כ חייב:

ואפשר לפרש דבריו דלשיטתו שפיר נ"מ אף לענין פתוחה וסתומה אף לדידן דהרי הוא פסק דהיכא דכתב שני אותיו' שוו' אינו חייב רק כשהוא שם כגון שש תת כנ"ל וא"כ שפיר יהי' נפקא מינ' היכא שרצה לכתוב שם גדול ובשם זה התחלתו איכא שני אותיו' שוות ואם הוא שם חייב ואל"ה פטור ושפיר יהי' נ"מ היכא שהשני אותיו' השוו' יהיו מאותיו' הפתוחו' והסתומו' או הפשוטו' וכפופו' דאם נימא סתומה שעשאה פתוחה או פשוטה כפופה כשר יהי' חייב ואם לאו הכי פטור כיון שאינו שם בפני עצמו ומשום שני אותיו' אינו חייב כיון ששניהם שוו'. ומשכח' לה בשני אותיו' מהכפולו' שיהי' שם קטן מתוך שם גדול כגון שרצה לכתוב תיבת ככל וכתב ככ ולא גמר הלמד ואותיו' כך הוא ג"כ תיבה בפני עצמו כאשר מצינו מעשה שהיה כך הי' או כדומה לזה וכן הכותב בכל לשון חייב וזה שפיר יהי' תלוי בסתומה שעשאה פתוחה או פשוטה שעשאה כפופה אם הוא כשר או לא ושפיר הוצרך הרמב"ם לומר דהאמ' כר' יהודא דאף בסתומה שעשה פתוחה ג"כ חייב:

וא"כ מהרמב"ם שפיר ראי' דסתומה שעשאה פתוחה או פשוטה כפופה ג"כ כשר דאל"כ לא הי' חייב בזה כמבואר בגמרא:

אך כד דייקינן מדברי הרמב"ם עוד נראה להיפך מאתו שכתב אע"פ שמם משם סתומה וזאת פתוחה לא נחוש אלא הלשון כוונתו דאע"פ שהמם צריך להיו' סתומה משם ועתה פתוחה מ"מ אנחנו לא נחוש אם הוא כתובה כדינה אלא הלשון דמ"מ בהלשון יקרא אלו התיבו' שם ואטו בשביל שהוא פתוחה יקרא בלשון אחר הא מ"מ אות מם הוא ובלשון יקרא תיבת שם וכל שבלשון יקרא אלו השני אותיו' תיבה שלימה חייב כן נראה פירוש הרמב"ם דלפי שיטת הגמרא שלנו נשאר ר' יהודא מופרך דהגמרא מקשה עליו דהא סתומה שעשאה פתוחה פסול ומתרץ דאמר כי האי תנא דניסוך המים וחזר ומקשה דדוקא פתוחה שעשאה סתומה כשר דעלוי קא מעלי לה אבל סתומה שעשאה פתוחה דקא מגרע לה לא מהני ונראה מסוגית הגמרא דזאת לא הי' רצה לתרץ דר' יהודא שהוא תנא פליג וס"ל דגם בזה כשר דהי' נראה סוגית הגמרא שזה לא מסתבר כלל שזה כשר ע"כ תירץ הרמב"ם שיט' ר' יהודא דמ"מ בלשון נקרא כן ואף שבס"ת יהי' פסול מ"מ כיון שבלשון יקרא זאת מם שפיר הוי תיבה וחייב:

ולכן אפשר להביא עוד ראי' מהרמב"ם דסתומה שעשאה פתוחה פסול ורק בשבת חייב דמ"מ נקרא כן:

ולדינא נראה דסתומה שעשאה פתוחה בוודאי פסול לס"ת כנראה פשטו' הסוגיא בגמרא דנראה דבזה לד"ה פסול ואף אליבא דרב יהודא לא רצה הגמרא לשנות דסובר דכשר בזה אך ע"כ צ"ל דאף דבס"ת פסול מ"מ לענין חיוב שבת מחייב אך להיפך בפתוחה שעשאה סתומה כפי מאי דאיתא בגמרא איכא פלוגתא דתנא דניסוך המים מכשיר מ"מ נראה להלכה דגם בזה פסול כסתם ברייתא וממשנה אין ראי' כלל כנ"ל דיוכל להיות דאף ר' יהודא פוסל בס"ת אך לענין חיובא דשבת מחייב ומהפוסקים שהביאו המשנה בוודאי אין ראי' כנ"ל דלדידן כיון דהלכה כר' יהודא בגוף הדין ממילא חייב על שם משמעון:

ולכן נראה לפענ"ד דאם נמצא בס"ת בשבת טעות כזה צריך להוציא אחרת ולענין אם אירע כזה בשם משמות שאינם נמחקים לפענ"ד אין נ"מ דמספק בל"ה צריך גניזה ואם הוא פסול צריך ג"כ גניזה מדינא כנ"ל בראשית דברינו:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה