אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן עו

סימן עה

שאלה על דבר הספר תורה הנמצא פה והוא מהרב הגאון הצדיק בעל בית יהודא אשר כפי השמוע' וכפי הצוואה הנמצאת פה. השתבח מאוד הרב הגאון הנ"ל בספרו זאת אשר הוא כתב בעצמו בקדושה ובטהרה ואמר כי זקוקין דנורא יצא מקלמוס עת כתב לו התורה הזאת וכן הוא מסוגלת לשמירת האור ולכל תחנה ולכל בקשה אשר יצטרכו בני העיר. ואחר זמן כביר לפני שנים אחדים הי' פה רב הגאון וצדיק ר' אלי' רגאלער ז"ל ובימיו נגנזה הספר התורה הזאת מטעם שינוים הנמצאים בה כפי האותיות הנרשמים פה וגם בדרך עץ החיים נאמ' ך' הפוכ' כזה דד ולנכרי תשיך ל' הפוך כזה נכרי ורוב בני העיר נפש' עליהם תשתוחח בושל לתקן הספר התורה זאת. ואשוב ואראה המראה הזאת:

הנה הרמב"ם בפרק ז' בהלכות ספר תורה הלכה ח' כתב וז"ל ויזהר באותיות כולו ואותיות המשונות כגון הפאין הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש. ואח"כ כתב כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר ועי"ש הרי שמצאינו ראינו שהפאין הלפופות באיזה מקומן נוהגין לשנות והוא רק למצוה מן המובחר ועכ"פ אין פסול בזה. ובשו"ת חתם סופר בסי' רס"ה שהביא ג"כ מספר ישן נושן שנכתבו באותיות עקומות ולפופות ופיאן כפולות ובספר בן משק להגאון דמשק אליעזר הביא איזה מקומן שיש לעשות כן וכיון שכן אין ספק שאם הסופר הוסיף מדעתו אין לפסול כיון שאין פסול בחסרונם משום שלא הוזכרו בש"ס כך אין פסול ביתירם:

וא"כ מה שהפיאן והטיתן לפופות אין לשנות וכאשר כתב אח"כ החתם סופר גם בטיתן שנשאל לפניו שהיו ג"כ בתמונה הטית שלנו שהיו לפופות בצד ימין ואחר שהביא שכמה תמונות שהי' בספר ישן נושן הי' למראה עיניו תיקון סופרים אחד שגרשם על הגליון כל התמונות הללו זולת תמונת טית לפופה בימין לא ראה שם אך כתב כיון שעשה כל הפיאן שלו כפולות ולפופות הוצרך לעשות גם הטית כן. שהרי אמרו בברייתא שלא יעשה טיתין פיאן משום דטית הפוכה דומה לפיא וא"כ המלפף וכופל פיאן שלו צריך לעשות גם בטיתן כן:

וגם תמונת ו' הנ"ל הביא ג"כ בחתם סופר תמונה ממש כזו וכתב שאין שום חשש אך שם בספר שלו הי' ו' כמו פיא פשוטה זה פסול וא"כ פשוט שכל אלו התמונות אין שום חשש לפסול:

ומה שנמצא גבי דרך עץ החיים ך' הפוכה וכן לנכרי תשיך ל' הפוכה הנה נמצא ג"כ בספרים שבס"ת ישנות ויקרות שנמצא כזה דלא תגע בו יד לשנותו. אך סופר אחד רצה לומר דך' הפוכה, ול' הפוכה נמצאו על שני פנים או מלמעלה למטה כזה וכן כזה או הפוך משמאל לימין ק כזה ורוצה הסופר לומר דרק מלמעלה למטה כשר אבל מימין לשמאל כאשר נמצא בס"ת שלנו אינו כשר בדיעבד:

ובאמת זה אינו דהפוך בוודאי הפירוש רק משמאל לימין כנ"ל שע"ז יש סמך גדול ע"פ הדין וכאשר ראיתי בלחמי תודה בסי' כ"ח מהגאון מהר"י באסען והנה הוא הביא שם על שאלה זו שנמצא בספר תורה דרך עץ החיים ך' הפוכה ובלנכרי תשיך ל' הפוכה וכתב השואל הואיל ונמצא ברמב"ם בפ"ו מהלכות ס"ת הלכה ח' דהואיל שהסופרים קבלו איש מפי איש נוי ועקום והפוכות האותיות שלא נאמרו בגמרא ונהגו בהם הסופרים בוודאי על אלו העקומים וההפוכים נאמרו הדברים דאילו על הנונין שבפרשת בהעלותך זה נאמר בגמרא:

והנה ברמב"ם שלנו לא נמצאו מאותיות הפוכות רק עקומות רק ברש"ל בסי' ע"ג נראה שעקומות היינו הפוכות:

והגאון בעל לחמי תודה השיב בארוכה משבת בדף נ"ד אמר ר' חסדא מ' וסמך שבלוחות בנס הי' עומדין ואמר ר' חסדא כתב שבלוחות נקרא בפנים ונקרא בחוץ כגון נבוב בובן בהר רהב סרו ורס ע"כ ופירוש רש"י ונקרא מבחוץ האותיות הפוכות והתיבה הפוכה ולא אשמעינן אלא שהי' החקק נוקב את כל הלוח ולפיכך הי' מ' וסמך בנס נבוב בהר סרו לא הי' בלוחות אלא תיבא בעלמא נקיט ע"כ והביא אח"כ דברי הזוהר בפרשת יתרו שהאותיות הפוכות מעבר השני הי' מרמזים לסודות עליונות וסיים אח"כ וז"ל ומצינו למידין שיש מציאות וסוד לאותיות הפוכו' שהרי כל התורה כולה אותותי' ורמזי בסני נאמרו ועיקרן ושרשן בלוחות הי' וכיון דחזינן למאן דסבר שהי' בלוחות מציאות אותיות הפוכים רומזות לדברים עתיקים ליכא תו לספוקי בהכשירא דאותיות הפוכות הנמצאים בס"ת ולא נחשדו ישראל לשלוח יד בקודש ולהפוך הקערה על פי' אם לא ע"פ הקבלה איש מפי איש עכ"ד:

והנה עוד יש להביא ראי' ממה שנאמר בתורה לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים. והנה רש"י פירש בתורה משני עבריהם הי' האותיות נקראת ומעשה נסים הוא אמנם לפי שיטת רב חסדא שהי' החקק נוקב את כל הלוח ונקרא מבחוץ אותיות הפוכות ותיבות הפוכות כאשר פירוש רש"י בשבת הנ"ל ועכ"ז נאמר בקרא משני עבריהם המה כתובים אלמא דאף אותיות הפוכות נקרא ג"כ כתב ולפי גרסת הלחמי תודה בהרמב"ם כנ"ל. עוד יש לומר מכאן ראי' לשיטת הרמב"ם דבתורה נמצאו אותיות הפוכות כפי גרסת הלחמי תודה א"כ בלוחות שהי' הכתב ניקב מעבר לעבר אותיות ההפוכות הי' כתב בצד השני כסדרן ושפיר הי' כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים ואפשר שבעשרת הדברות נמצא ג"כ אותיות הפוכות שברמב"ם לא זכר באיזה מקום נמצא הפוכות וגם בפרק ששי דשקלים הלכה א' איתא חנינא בן אחי ר' יהושע אומר בין כל דיבור ודיבור דקדוקי' ואותותי' של תורה ממולאים כתרשיש כימא רבא וכו' ובלחמי תודה בסי' הנ"ל למד מזה שכל התורה כולה היתה כתובה על הלוחות וא"כ שפיר הי' אותיות הפוכות שהי' בהם כל התורה שהי' נקרא בעבר השני ושפיר נאמר כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים דמה שהי' בצד זה הפוך הי' בצד השני כסדרן:

אך עכ"פ יש סמך שאותיות הפוכות הוי כתב מדקרי להו קרא כתב אף שבעבר השני הי' הפוכות או שיש סמך שנמצא בתורה אותיות הפוכות כשיטת הרמב"ם והי' אלו האותיות בצד השני כתב גמור וכיון שנמצא רק בתור' אותיות הפוכות ממילא אין לפסול משום אותיות הפוכות כדברי הלחמי תודה כיון שנמצאו בתורה אותיות הפוכות והסופרים כותבים אף אותיות הפוכות בוודאי המה הצריכים להיות ומכ"ש היכא דהסופרים מובהקים וכמו הגאון בית יהודא שהי' מפרסם לגאון וצדיק כתב אלו האותיות הפוכות והובאו בהרבה גדולים בוודאי אמרינן היינו הם שהמה בקבלה כדברי הלחמי תודה הנ"ל:

אך עכ"פ נראה, שהפוכות האותיות אינו הפוך מלמעלה למטה כזה ך ך' אך משמאל לימין ן מחמת שהלימוד הוא מאותיות הפוכות שהי' בלוחות מעבר השני כאשר הוכיח הלחמי תודה. ממאי דקאמר בגמרא נבוב הי' בעבר השני בובן וכן בהר רהב שכתב רש"י שהנ' התיבו' הפוכות והאותיו' הפוכו' וא"כ הוי ההפכ' רק מימין לשמאל כמו שכתב בספר הזה ולא מלמעל' למט':

וכן איתא ברש"ל בסי' ע"ג שהביא שם לשון הזוהר בפרש' לא שהפכ' פני' מישראל שא"כ הוי מראות נזיפה כאילו ויהי' בנסוע ופלפל בו וכתב באמצע דבריו וז"ל אבל מחלת עצמה מהעם א"כ הי' לה להיות מנוזרת לגמרי מלרע לעיל כזה ש אבל אינו כן אלא עומדת באורח מישור אלא שהפוכ' מאחור לפנים ופני' לגבי הארון והישראל כאחד ועי"ש שנראה דעתו שר' אליעזר בן שמעון הי' רוצה לומר כן שיהי' הפוך לגמרי מלמעלה למטה ור' שמעון השיב לו שאינו כן ועי"ש:

ואף שבשער אפרים כתב לתקן אלו אותיו' הפוכו' ורק שלא להוציא אחרת מ"מ נראה לגבי אדם גדול כזה ומרא דאתרא וציוה לפני מותו איך שיתנהגו בספר הזה בעת צרה על דעתי' דגברא רבא כזה לא אמר השערי אפרים:

והנה הלחמי תודה כתב עוד מה שהגמרא שבת הנ"ל בדף ק"ד מביא אלו השלשה תיבות שהיו נקראים בחוץ נבוב בהר סרו שבאמת אלו התיבות לא הי' בלוחות כלל וכן הקשו בתוס' וכתב ונראה לי לתרץ דגרסינן בשקלים תני ר' יודא הלוחות הי' משאוי ארבעים סאה והי' הכתב סובלן כיון שכרח הכתב כבדו על ידו של משה ונשתברו ע"כ ומעתה רב חסדא דסבר שהכתב הי' בדרך ניסי רצה להשמיענו בדוגמא זו שעכ"פ אף זה רוחני הי' וכשפרחו האותיו' לא נשאר שום רושם חקוקה כלל ופריחת האותיו' היתה בהר וזהו הרמז נבוב בהר סרו רוצה לומר חקוקה וזהו משמעו האותיו' החקוקו' סרו בהר וזה חידוש אחר עכ"ד:

ועדיין אינו מובן מאי ענין חידוש זה לדברי רב חסדא וגם דברי הגמרא הנ"ל אינו מובן מאי שאמר שפרחו האותיו' כיון שלא הי' כתב רק חקוקה מה פרח והלחמי תודה פירש כנ"ל שנתמלא החקוקה וזה הוא פרוחו' האותיו' וגם זה דוחק ואפשר לומר עם מה שראיתי נדפס בשם הרב הגאון מו"ה חיים מולאזין בפסוק והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות היינו שחקיקות הלוחות אינו כחקיקת כל דבר גשמי שמקום החקיקה ריק מכל דבר אך הגשמי המסבב החלל הוא תמונ' האותיו' ולא כן הי' בלוחו' רק שמקום החקק הי' מלא אותיו' קדושים ומקום החלל בעצמו הי' בו כתיבה רוחנית קדושה וזה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות.

ובזה אפשר לומר מה שמם וסמך שבלוחות בנס הי' עומדין שכתיבת האותיו' הרוחנית אשר היקף המם והסמך הי' מחזיקים כי לא הי' חלל ריק כשאר חלל שהוא ריק לגמרי רק הי' בו אותיו' בגוף החלל וזה החזיק המם והסמך ככל רוחנית שמחזיק הגשמי ובהסר הרוחנית הגשמי נפסד וניחא נמי מאמר הנ"ל בשקלים שבשעה שחטאו ישראל פרח הכתב ואינו מובן איזה כתב פרח שלא הי' שום כתב רק חקוקה חרות על הלוחות. והלחמי תודה פירוש שנתמלא החקוקה באבן ולא נשאר חקוקה וזה דוחק ולפי הנ"ל ניחא שבאמת הי' כתב בתוך החקיקה והוא הי' הקדושה והנפש שסבל הלוחות וכשחטאו פרח הכתב מהחלל (ויתכן לומר שאחר שפרח הכתב מהחלל ממילא נפסלו הלוחות דפנימית מהמ' וס' נפלו) שרק רוחניות החזיקו הס' והס' וכיון שהרוחיות פרח נפלו המ' והס' שעמדו באויר:

ומעתה המאמר הנ"ל שפיר לאחדים מה שאמר רב חסדא מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין והי' נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ שהי' החקק נוקב את הלוח והיינו כנ"ל שעמדו בנס שהכתיבה רוחנית שהי' בתוך החלל החזיקם ושפיר מביא אח"כ ברמז אלו האותיו' נבוב בהר סרו כפירוש הלחמי תודה שהחלל סר בהר ופרחו האותיו' כנ"ל ולפי פירושינו שפיר החלל סר בהר שבחלל הי' בו ממש וסר בהר כשחטאו דאל"ה לא הי' מקום לפריחת האותיו' שלא הי' רק חלל וע"כ שבגוף החלל הי' ממש ושפיר ניחא שהיה מנוקב מעבר לעבר ומם וסמך בנס הי' עומדים ואפשר עוד לומר דבשלמא בלא ר' חסדא שאמר שהכתב הי' נוקב כל הלוח שפיר הי' אפשר לומר מה שפרחו האותיו' בהר היינו שהי' על הלוחו' אותיו' בולטות כמו שעושים האומנים שחוקקים סביב והאותיו' נשארים בולטות וא"כ שפיר הי' אפשר שהאותיו' אלו פורחו' או אף אם נימא שהי' אותיו' שקועות הי' אפשר ג"כ לומר שפרח המקיף האותיו' מעל האבן ונשאר האבן חלק אבל לרב חסדא שאומר שהי' הכתב מנקב כל הלוח א"כ איך היה באפשרי שיהי' האותיו' פורחות ולומר שנסתם החלל אין זה אותיו' פורח' וע"ז אמר נבוב בהר סרו פירוש שהחלל סר בהר שגם בהחלל הי' מהות ואיכות קדושה לא חלל ריק מכל וזה פרח בהר כנ"ל ודו"ק:

והנה עוד מה שנמצא בזה הספר פני היוד בתוך הנון הנה זה הביא המג"א בסי' ל"ב בס"ק ל"ג דדעתו דאם כתב פני היוד בתוך הנון מותר וכן משמע בב"י בסי' ל"ז אות ג' שכתב שנכתב ארצינו הוי"ו בתוך הנו"ן ואח"כ כתב ובכה"ג כתב בשם ראב"ח ח"ב בסי' ע"ח דאם אות אחד מובלע בחבירו כגון שאות אחד נכנס לתוך הג' והנון לכ"ע פסול וצ"ע ועיין סי' כ"ח עכ"ד ונראה דהדבר תלוי בפלוגתת הט"ז והמג"א בסי' כ"ח דשם נאמר שיש ליזהר שלא יכניס ראש הלמד באויר ההוא או החית אפילו בלא נגיעה וכתב הט"ז דאף בדיעבד פסול והמ"א שם בס"ק מ' כתב דאינו פסול רק היכא שנפסד צורת האות ויוכל להיות דבנ"ד אף הט"ז מודה כאשר כ' הפ"מ כאן במ"א בס"ק ל"ג דיש לחלק דחית יש לה תוך ומש"ה יש מקום לומר דכשנכנס הלמ"ד בתוכה פסול אף שלא נשתנה צורת האות אבל יוד בתוך נון הנון אין לה תוך ועי"ש ויוכל להיות דכשר אף לשיטת הט"ז ובדיעבד בספר תורה ישינה ויקרה נראה שמהראוי שלא למחוק כלל ובלא"ה הב"י שהביא המ"א כתב דיש לכתוב ארצינו הויו תוך הנון והלום ראיתי בהגהות הגאון ר' ברוך פרענקיל בסי' ער"ה גבי האותיות המשונות הוסיף העקומות:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה