אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן עה

סימן עד

ביום כ"ב כסליו תרכ"ד לפ"ק עשו החברה שומרים לבוקר פה קאליש חינוך על כתיבת ספר התורה ושמחתי מאוד עמם. והי' בראשית רעיוני שכל בני החברה קיימו המצוה של כתבו לכם את השירה הזאת. וגם אנכי השתתפתי עמם להיות לי חלק ולקיים ג"כ המצוה הזאת. כי אז לא הי' לי עוד הס"ת שכתבתי לעצמי ת"ל:

ונסתפקתי בזה הדין אם יכולו שותפים לצאת במצות כתבו לכם את השירה הזאת. ולפי מאי דאיתא בבבא בתרא בדף קל"ז ע"ב האחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית נטלו אחד מהם אם יכול לאכלו יצא ואם לאו לא יצא ופירוש הרשב"ם וז"ל דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון לכם משלכם שיהי' כולו שלו ולא שמקצת שלו דאע"ג דדרשינן בשחיטת חולין בפרק ראשית הגז בדף קל"ה בגדיכם עריסותיכם תרומותיכם לרבות טלית של שותפין ועיסת השותפין ותבואת השותפין שחייבין בצצית בחלה ובתרומה ה"ה נמי אי הוי כתב הכא פרי עץ הדרכם אפילו של שותפות אבל כיון דכתיב לכם צריך שיהי' כולו שלו והא דלא כתיב ולקחת לך למדרש מיני שיהי' לקיחה לכל אחד ואחד כדדרשינן במסכת סוכה בדף מ"ג ועי"ש:

וא"כ ה"ה בספר תורה שנאמר כתבו לכם צריך שיהי' כולו שלו והא דלא כתיב וכתבת לך שיהי' כתיבה לכל אחד ואחד:

שוב ראיתי בספר פ"ת שהביא בשם הב"א ובשם ספר פרדס דוד שנסתפק בזה מההוא טעמא שמא דומיא ללולב ותמהו על מנהג העולם דפשוט הוא בעיני כל בחברה שכותבין ס"ת בשותפות דכל אחד יוצא בו ועי"ש הספרים אין אתי:

ומה שנראה לפענ"ד דשפיר ניחא מנהג ישראל בחברה שכותבין ס"ת דכולם יוצאים מצות ועתה כתבו לכם:

והוא דהנה הרא"ש כתב בהלכות קטנות בהלכות ס"ת דמצות עשה על כל איש ישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו וסיים וז"ל וזה בדורות הראשונים שהיו כותבין ס"ת ולומדים בו אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים מצות עשה הוא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושי' להגות בהם הוא ובניו כל הימים כי מצות כתיבת התורה הוא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. וע"י הגמרא והפירושים עלי' ידע פירוש המצות והדינים על בורים ולכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם וגם לא למוכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה ע"כ:

והש"ך בסי' ע"ר בס"ק ה' הביא וז"ל כתב הפרישה נראה דה"ק הראש שהמ"ע נאמר דוקא באלו ולא בס"ת דדווקא בימיהם שהי' לומדים תורה שבע"פ שלא מהכתב כי אם בע"פ היו צריכין ללמוד בס"ת המתויגת כהלכתה ומדוייקת בחסירות ויתירות ופסקי הטעמים כולו אבל בזמנינו זה שנעשה לנו היתר לכתוב ספרים דפין דפין כל אחד בפני עצמו א"כ למה לנו לזלזל בכבוד ס"ת בחנם ללמוד מתוכו שלא לצורך נמצא בדורות הללו שאין לומדין בתוכה ליכא בהן מצות עשה ע"כ וכן נראה עיקר כהרא"ש ודלא כהב"י וב"ח שכתבו שדעת הרא"ש דוודאי איכא מצות עשה בכתיבת ס"ת אפילו בזמן הזה אלא שיש ג"כ מצוה לכתוב חומשי התורה ומשנה וש"ס ופירושיהן ועי"ש דברי הש"ך:

ודעתי לפסוק כהפרישה דבזמן הזה ליכא מצות עשה על כתיבת ס"ת כלל כיון שעיקר המצוה ללמוד בה והאידנא אין לומדין בה:

והט"ז כתב וז"ל ואף שלפי משמעות לשון הרא"ש משמע יותר כדברי הדרישה מ"מ נכונים דברי הב"י דאיך נבטל מצות עשה של ועתה כתבו לכם בחילוף הדורות:

ולפי ע"ד נראה דוודאי איכא מצוה בכתיבת ספר תורה אף בזמן הזה דאין לומדין בה מ"מ גוף הקריאה בציבור מחשב ג"כ לימוד דגוף הקריאה לא גרע מלימוד אחר ומברכין תחילה וסוף ברכת התורה א"כ בוודאי מחויבים לכתוב ס"ת לקרות בה בציבור וכדאיתא בגמרא בבא קמא בדף פ"ב על פסוק וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים שהיו כל שלשת ימים בלא תורה עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהיו קורין בתורה בשבח ובשני ובחמישי שלא יהי' שלשה ימים בלא תורה וא"כ הקריאה בתורה הוא ג"כ תלמוד תורה וכן ראיתי אח"כ בלבוש דכתב וז"ל לפיכך אע"ג דוודאי כתיבת הספר תורה היא המצוה המפורשת בתורה בפירוש וחייב לכותבה לקרות בה ברבים ועי"ש והן הדברים שאמרנו דגוף הקריאה ברבים היא הלימוד וחייבין לכותבה לקרות בה ברבים בציבור:

אך לפ"ז נראה לפענ"ד דמש"ה בדורותינו כשהציבור כותבי' לעצמם ספר תורה וכן חברה כולם קיימו מצות ועתה כתבו לכם דאף דהמצוה על כל אחד מישראל היינו רק בדורות הראשונים דהיו לומדים בספר תורה א"כ שפיר כל אחד הי' מחויב לכתוב לעצמו ספר תורה ללמוד בו הוא ובניו כאשר כתב הרא"ש והוא ובניו הי' הכל מצוה אחת דכיון שהמצוה הוא שהוא ילמד בניו ג"כ כנאמר ולמדתם אותם את בניכם ומש"ה המצוה מכתיבת ספר תורה ללמוד בו הוא ג"כ הוא ובניו מצוה אחת והיינו בניו הקטנים שעליו מוטל ללמדם:

אבל האידנא שאין לומדין בס"ת אך שקורין בה בציבור שפיר הציבור יוצאין בספר אחד שנקרא בו בציבור ולא הוי המצוה שכל אחד יכתוב לעצמו לקרות בו דהא אין קוראין בס"ת ביחיד רק בציבור וא"כ שפיר יוצאין במה שהציבור כולו כותבין לעצמם ספר תורה לקרות בו:

זאת נראה לי ברור בע"ה ליישב מנהג העולם מה שנוהגים שחברה כותבים לעצמם ספר תורה ויוצאים בו מצות כתיבת ס"ת:

וגם בדבר שכתב התורת חיים דאם הקדישה לציבור צריך לכתוב לעצמו ס"ת אחרת ואין מצוה להקדיש' ואדרבא מבטל המצוה כמו היכא שנאבדה צריך לכתוב לעצמו ס"ת וכפי מנהג העולם המצוה יותר גדולה להקדישה לבהכ"נ:

ולפי הנ"ל באמת זאת עיקר המצוה להקדיש' לבהכ"נ לקרות בה ואינו דומה לנאבד' הס"ת דמשמע ברמב"ם דצריך לכתוב לעצמו ס"ת אחרת דהתם בנאבדה אין לו במה לקרות עוד אבל הכא אדרבא הקדישה לבהכ"נ לקרו' בה תמיד וזה עיקר המצוה ולמדה את בני ישראל:

וגם נראה דהמצו' ולמדה את בני ישראל הוא ללמדה לאחרים שע"ז נאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת שיכתבו לעצמם וילמדו אותם לאחרים. אך מ"מ בוודאי עיקר המצוה שיקדישה לבהכ"נ שהוא מתפלל שם ושומע הקריאה שעיקר המצוה שהוא בעצמו ילמוד בה. ומהרא"ש נראה הפירוש מה שנאמר ולמדה את בני ישראל היינו שיהגה בה הוא ובניו:

והנה מה שכתב הרא"ש שבזמנינו עיקר המצוה לכתוב שאר ספרים שלומדים בה לא אדע איך יעשו שהרי האדנא שאר ספרים אין כותבים בעצמם אך מדפיסים אותה ובמה שאדם קונה ספר שלום אין מקיים בזה המצו' דאף בקונה ס"ת מהשוק כקונ' מצוה מהשוק אך מי שקונ' ספרים ולומד בהם ומגי' אותם שפיר קיים כדאיתא לענין ס"ת דהגי' בה אות אחת הוי כאילו כתבה ומכ"ש מי שקונה ספרים ולומד בהם ומחדש חידושים מקשה ומתרץ ומסיק שמעתת' אליבא דהלכתא עכ"פ לא גרע מהגי' בה אות אחת ומכ"ש מי שזוכה להדפיס ספר דוודאי יש בה עכ"פ כמה דברים אמיתים והגהות שונות בתורה הקדוש' בספרים שנדפסו כבר ובש"ס אפשר דבזה מקיים ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל. לשיטת הרא"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה