נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן עג
ישאו הרים שלום מכל עברים אל כבוד ידיד נפשי חרב הגדול חריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה חסיד ועניו איש חמודות כש"ת מו"ה חיים ברוך האבד"ק לענטשני נ"י:
יקרת מכתבו הגיעני ע"י מוכ"ז אתמול לעת ערב ולא הי' לי פנאי להעמיק עיוני ולפלפל בדבריו הנחמדים והנני להשיב בחפזי ואי"ה כי אקח מועד אשוב עוד לעיין בדבר הזה:
על דבר עיר אחת סמוכה אליו נמצאו איזה ילדים אשר לפי הנראה אינם נמולים כהוגן והיינו שהעור עולה על העטרה וחופה על העטרה ברובה ואינו נראה מהעטרה רק לערך שליש אבל העור לא הי' מדובק בבשר העטרה וכשמסיר ביד העור החופה נראית העטרה עם חוט המקיף אך אח"כ חוזר העור למעלה וחופף על העטרה ולפי הנראה שע"י בדיקת הקושי תהי' נראית כל העטרה אך שני ילדים יש אשר בלא בדיקת הקושי לא נראה כלל מהעטרה ולאחר בדיקת הקושי לא יהי' נראה כי אם קצת העטרה ועל נער אחד מאותן הילדים לא ידעו מי הוא המוהל ועל שאר הנערים הנה המוהלים לפנינו ואומרים שיודעים היטב שמעולם המה נזהרים לחתוך כל הצורך שלא יסלקו מעולם ידיהם עד שיראו חוט המקיף היטב והרב דשם החמיר למול כל הילדים פעם שנית וטעמו כפי מה שמבואר בפתחי תשובה בשם חמודי דניאל דצעק על אותן המוהלים שחותכים רק מעט וגם בחכמת אדם כ' שהוא פריע' בלא מילה ואצל ד' או ה' ילדים צעק על המוהלים על מה שחותכין מעט ולא השגיחו עליו וא"כ אבדו חזקה שלהם ומסתמא גם על אותן הילדים עשו החיתוך מעט וע"כ צריך למול גם אותם הילדים שיהי' ע"י קושי גלוי העטר' כאשר פסק בח"ס בסי' רמ"ח שחלק על הש"ך בסי' רס"ד דמתיר כל שנראה על ידי קושי גילוי העטרה דלא כחכם הספרדי והח"ס חלק על הש"ך דאינו מותר כשנראה ע"י קושי גילוי העטרה רק היכא שמתחילה נימול כהוגן ואח"כ עלה העור דא"צ למול רק מדרבנן מפני מראית העין ולא היכא שלא נימול כהוגן והנה לאחר שמלו נער אחד בא לידי סכנה והיתה צעקה גדולה בעיר איך נסכן לי"ב נערים ובאו לפני כבודו לחוות להם דעתו בזה וחקר כבודו ודרש אודות הנערים שצעק עליהם איזה הם ולא יכלו לבוא על הבירור אבל עכ"פ אינם אותם הנערים שעכשיו נשאלה השאלה עליהם רק ביניהם הי' ילד אחד שצעק הרב עליו אבל הלכו לשם הרב והמוהלים איזה ימים אחר המילה והסכימו כולם שהמילה הי' כהוגן ועכשיו לאחר זמן ראו שעלה ג"כ העור וע"כ שפט הרב שטעה אז מה שהסכים שנימול כהוגן והמוהלים מחולקים עם הרב ואומרים כי מעולם המה נזהרים לעשות החיתוך טוב ע"פ יותר האפשרי אך שלא יגע עכ"פ בבשר העטרה ומה שצעק הרב על איזה ילדים הוא מחמת שלפעמים אחר המילה נופל הגיד לתוך הכיס כי הגיד אינו נדבק לעור וע"כ נראה שהעור עולה למעלה והביאו ראי' לדבריהם שהילדים של כל העיר המה נמולו כהוגן ע"כ השאלה:
ומעכ"ת האריך הרחיב הדיבור בזה. והנה המחמירין תלו עצמם בדברי הפתחי תשובה בשם החמודי דניאל ובדברי החכמת אדם דלדעתם המוהל צריך לחתוך תיכף העור העליון עד לאחר העטרה ואח"כ לפרוע עור התחתון שהוא פריעה אבל היכא שהמוהל חתך מעט עור העליון אך שבהפריעה קרע שני העורות והורידן למטה תחת העטרה זהו פריעה בלא מילה ולא מהני:
ומעכ"ת הוסיף לספק דאף אם נימא דאף בכה"ג אינו צריך לחזור ולמול מכל מקום בחזר המטר ונדבק אחר כך צריך לחזור ולמול אף מדאורייתא והיכא דצריך למול מדאורייתא מחמירין כל החומרות כנ"ל דלא מהני כשנראה ע"י קושי גילוי העטרה ולא מהני גילוי קצת העטרה רק רוב העטרה) דאף דהיכא דכבר נימול היטב פעם אחת אף שחזר ונתכסה העטרה א"צ לחזור ולמול מדאורייתא מכל מקוה היינו דוקא היכא שהעור שלמטה עלה למעלה אבל היכא שעור הערלה בעצמה שנדחקה למטה חזרה ועלה למעלה גרע טפי וכסברת הט"ז בסימן רס"ד:
והנה מאז שמעתי מפי מרן הגאון הקדוש מהו' חיים שליט"א אבד"ק סאנדעץ שהגיד לי כי נשאלה שאלה זו לפניו ולא צוה למולו שנית כי אינו צריך דוקא לחתוך כל עור הערלה ודי כשהוסרה למטה ואין להשגיח על ספר חכמת אדם. כדברים האלה שמעתי מפי קדשו. אך לא ידעתי אז מה נאמר בספר חכמת אדם והבינותי עתה בדבריו וראיתי כי באמת יש מקום להקל ובפרט במקום שבאפשר לבוא לידי סכנה ודברי מרן הגאון הקדוש שליט"א מסאנדעץ המה דברי אלהים חייה:
וז"ל החכמת אדם שם ומזה תראה הרעה הגדולה מהמוהלים שאינם בקיאים וחותכין רק מיעוט מבשר הערלה והמה ערלים מהתורה דכי היכא דמל ולא פרע כאילו לא מל כ"ש כשפרע ולא מל וכ"ש הוא שהרי פריעה הוא רק מריבוי הכתוב המול ימול ועוד שהרי אברהם אבינו שלא נצטוה על הפריעה ואפ"ה נאמרה המול ימול לרבות ציצין המעכבין כדאיתא ביבמות בדף ע"ב וברש"י ובתוספו' עכ"ד.
ובמחילה מכ"ת ונשיקת עפרו אשר הגדיל רעת המוהלים כל כך לפענ"ד אין בהם כ"כ עון אשר חטא ואדרבא אם נזהיר להמוהלים שיחתכו הרבה יוכלו לסכן הילד כאשר יבואר:
והנה הוא סובר דלדעת האומרים דסגי בחיתוך כל שהוא כיון שפורעים אח"כ העור למטה מהעטרה לשיטתם סגי במילה בחיתוך כל שהוא מהערלה ומה שדוחקים העור למטה מהעטרה הוא רק מצד הפריעה ואם כן לאברהם אבינו שלא נתנה לו פריעה היה די בחיתוך העור כל שהוא מהערלה ואין שיעור לדבר ומש"ה הקשה לשיטתם איך נאמר לאברהם אבינו המול ימול לרבות ציצין המעכבים את המילה כיון דלאברהם אבינו לא היו כלל ציצין המעכבים את המילה דמצד המילה די בחיתוך עור כל שהוא ומה שהחיוב לגלות העטרה הוא רק מצד הפריעה והביא הוא מזה ראי' דגם מצד המילה צריך לחתוך כל העור העליון עד למטה מעטרה והפריעה הוא שיפרע גם עור התחתון שיתגלה העטרה:
אך דברים אלו לא ניתן להאמר דבודאי הכל מודים דגם מצד המילה צריך להסיר כל העור העליון מהערלה או רובו כאשר יבואר לקמן ואינו די בחיתוך כל שהוא דהיתכן לומר דלאברהם אבינו שלא נתנה פריעה רק מילה היה די בחיתוך כל שהוא מעור הערלה ואם יעשה נקב קטן כחודו של מחט יקיים בזה מצות מילה אתמהה אך בודאי בזה הכל מודים דגם מצד חיוב המילה בלא פריעה צריך להסיר כל העור העליון מהערלה או רובו. אך עכ"ז מנהג המוהלים שאין חותכים כל העור מהערלה רק חותכים קצת בסכין וקורעים אח"כ העור וקולפים אותו למטה משום שבזה שקולפים הערלה ממקום הערלה גם זה הוי כחותכין אותו לגמרי מאחר שמסירין אותו ממקום הערלה הוי כאילו חותכין אותו ממקום זה ומה שתלוי למטה בזה אין לחוש כיון שאינו תלוי עוד במקום הערלה ואינו צריך דוקא לחתוך הערלה ולהשליכה לארץ רק כל שהוסר העור ממקום הערלה די בכך ומה שתלוי למטה אינו מזיק ושפיר ניחא מה דגם גבי אברהם היו ציצין המעכבים אח המילה דבודאי צריך להסיר עור הערלה כולה או רובה:
והנה עוד נראה לפענ"ד דמצד המילה אינו צריך לגלות החוט הסובב שהוא עיקר העטרה ודי כשחותך רוב גובה מהבשר שעל ראש הגיד אם חתך רוב מגובה הזה אף שעדיין לא נתגלה זה חוט הסובב היה די מצד המילה רק מצד הפריעה צריך שיפרע שני העורות עד שיתגלה העטרה:
והטעם נראה לי דהנה הב"י הביא בשם חכם ספרדי דבין ברוב גובהה של העטרה בין ברוב הקיפה פסול וכנראה מדברי רש"י ולכאורה אינו מובן דהיה צריך להיות די ברוב אחד בין ברוב גובה בין ברוב הקיפו דכיון דהוי רובא די בכך:
והבכור שור בשבת רוצה לדמות זאת לנחבס רוב הגלגולת למ"ד דטריפה בין ברוב גובהה בין ברוב הקיפה:
ולפענ"ד אין הדמיון עולה יפה דהתם לענין טריפות שפיר אנו אומרים דכל שיש כאן רוב נחבס הוי ככולו ומש"ה בין בנחבס רוב גובהו בין בנחבס רוב הקיפו דהוי כאילו נחבס כולו אבל כאן לענין חיתוך הערלה יהי' די ברוב אחת דבין שנחתך רוב גובהו בין שנחתך רוב הקיפו הוי כאילו נחתך כולו ושיטת הבכור שור כיון דנשאר רובו הוי כאילו נשאר כולו אך זה דחוק דהא מכל מקום כיון שנחתך גובהו או רוב הקיפו חסר מכל הערלה רוב וכיון שנחסר רובא הוי כחסר כולה:
ולפענ"ד דודאי להצריך מטעם אחת שני רובא לא מסתבר אך מה דנצרך שני רובא הוא משום מצות מילה ומצות פריעה דמשום מצות פריעה צריך רוב הקיפו ומשום מצות מילה צריך רוב גובה' כאשר נבאר:
דמצד המילה לפענ"ד צריך רוב גובהה דמה שהתורה צותה לחתוך הערלה היינו להסיר כל הערלה ולא לחתוך החצי מצד אחד אך לחתוך כל הערלה והערלה הוא מהתחלת הגיד עד סוף העטרה צריך לחתוך רוב מזה בגובה ומזה היה די מצד המילה אבל כיון דצריך פריעה ג"כ והפריע' הוא שיגלה חוט המקיף הבשר והוא העטרה כאשר יבואר לקמן וא"כ לא מהני מה שיחתוך רוב הערלה כיון דעדיין העטרה מכוסה וצריך להסיר העור החופה העטרה ושם לא שייך רוב גובה' דהוא רק חוט מקיף ובזה שוב צריך רוב הקיפו שרוב היקף החוט הזה יהי' מגולה:
ואפרש שיחתי דהנה התוספו' בשבת בדף קל"ז ע"ב בד"ה מל ולא פרע הקשו דאמאי איצטריך למתני האי דינא דמל ולא פרע כאילו לא מל כיון דכבר תני' דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה:
ולכאורה דבריהם אינם מובנים דהפירוש הפשוט מל ולא פרע היינו שלא פרע העור התחתון שתחת עור הערלה שלמעלה:
וא"כ אין מקום לקושייתם דמתחלה תני במשנה דאלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה והיינו אם מעור העליון נשאר עדיין בשר החופה את רוב העטרה מעכב את המילה ואח"כ תני מל ולא פרע כאילו לא מל היינו אם לא פרע עור התחתון הוי ג"כ כאילו לא מל:
וראיתי אח"כ בשאילת שלום מהגאון מהו' ישעי' פיק על השאלתות ז"ל אות צ"ט פירוש דשיטת התוספו' דמילה בלא פריעה היינו שלא חתך רק מעט מעור העליון ונשאר עדיין העטרה מכוסה מעור העליון ג"כ וע"ז הקשו התוספו' דזה כבר תני ברישא דציצין המעכבים את המילה הוא בשר החופה את רוב העטרה יעו"ש דבריו
ולשיטה זו מילה בלא פריעה לא היה צריך לחתוך אף העור שלמעלה כולו שיגלה העטרה אך עכ"ז בודאי צריך לומר דגם מילה בלא פריעה היינו לאברהם אבינו שלא נתנה לו עדיין פריעה לא היה די בחיתוך עור הערלה כל שהוא כנקב של מחט דזה בודאי לא מסתבר. אך נראה דבודאי היה צריך לחתוך רוב הערלה עכ"פ כנ"ל אך ברוב היה די דרובא ככולו אבל כיון שעדיין נשאר מיעוט התחתון היתה עדיין העטרה מכוסה אבל מצד הפריעה צריך לחתוך כל העור עד שיגלה העטרה רק כיון שנתגלה רוב העטרה די:
ומש"ה צריך רוב גיבהה ורוב הקיפו כנ"ל רוב גובהה משום גוף המילה ורוב הקיפו הוא רוב היקף העטרה משום פריעה:
ובזה יהי' ניחא לי מאי דלכאורה תמוהים דברי התוס' דהקשו דכיון דנאמר דבשר החופה את רוב העטרה הוי ציצין המעכבים את המילה לא הוי צריך עוד למתני דמל ולא פרע כאילו לא מל ותמי' דהרי לאברהם אבינו לא נתנה פריעה ואפ"ה הי לו ציצין המעכבים את המילה בזה יליף ביבמות מפסוק דהמול ימול לרבות ציצין המעכבים את המילה:
ולפי הנ"ל ניחא דגם לאברהם אבינו בודאי היה ציצין המעכבים את המיל' כנ"ל דאף שלא נתנה פריע' לאברהם אבינו מ"מ הי' צריך עכ"פ לחתוך רוב הערלה דבודאי לא הי' נקב כחודו של מחט אך להסיר כל הערלה וגם רובו ככולו:
אך כיון שנשאר מיעוט התחתון עדיין אין העטר' מגולה אבל עכ"פ צריך לחתוך רוב הערלה וכיון שצריך לחתוך רוב הערל' עכ"פ שפיר משכחת לה ציצין המעכבים את המילה היינו שמכסים רוב הערלה או שעכ"פ רוב הערל' אינו מגולה ושפיר ניחא אף שלאברהם לא נתנה פריע' מכל מקום משכחת לה ציצין המעכבים את המילה:
אך התוספו' הקשו מלשון המשנה דקתני אלו הן ציצין המעכבים את המילה בשר החופ' את רוב העטר' והיינו שצריך לגלות העטרה שלא תהי' רוב העטר' מכוסה והיינו משום פריעה ושפיר הקשו למה תני עוד דהמל ולא פרע כאילו לא מל דהיינו שלא פרע שתהי' העטרה מנול' ושפיר הקשו דלמה לי כיון דכבר תני דבשר החופ' את רוב העטרה הוי ציצין המעכבין את המיל':
והנה אף שרש"י פירוש שם בגמרא דאמר ר' אבינא אמר רב ירמי' בר אבא אמר רב בשר החופה את רוב גובהו של העטרה ופירוש רש"י וז"ל לא תימא רוב העטר' דקתני במתני' רוב הקיפו אלא אפילו רוב גובהו במקום אחד ע"כ אין הפירוש בלשון רש"י דהמשנה לא מיירי רק מרוב גובהו אך הפירוש דמשנה מיירי משניהם בין מרוב גובהו בין מרוב הקיפו דתרוייהו מעכבי וכן הביא הב"י בשם חכם ספרדי דכתב הב"י וז"ל משנה קל"ז אלו הן ציצין המעכבין בשר החופה את רוב העטרה ומפרש בגמ' בשר החופה את רוב גובה' של עטרה ופירוש רש"י לא תימא רוב העטרה דקתני במתני' רוב הקיפו אלא אפילו רוב רוב גובה' במקום אחד:
והנה בהיות ספרד על תלה נסתפק להם מאי נקרא עטרה אם הבשר שבראש הגיד כולו או אם הוא לבד החוט הגבוה הסובב אשר בין אותו הבשר והגיד וראיתי קונטרס מחכם אחד וכו' וכתב עוד לגבי מילה שעיקר מצותו לגלות כל העטר' עם חוט הסובב שהוא עיקרה אית בה תרי עיכובא חד בשר הקופ' רוב הקיפו דהוא משמעות דחתם משנה והשנית מה שבא להוסיף רבינא רוב גובה יעו"ש:
הרי דכתב דסתמא דמתני' בשר החופה את רוב העטרה היינו רוב הקיפו אך רבינא הוסיף אף רוב גובה' וא"כ שפיר מקשים בתוספו' כיון דכבר תני במתני' דבשר החופה רוב העטר' והוא רוב הקיפו מעכבין את המילה לא הי' צריך לכתוב עוד המל ולא פרע כלל דלא נתגלית העטר' כלל דהוי כאילו לא מל וכנ"ל דלא קשה מאברהם דלא נתנו לו מילה כלל ואפ"ה הי' ציצין המעכבין את המילה דשם הוי ציצין המעכבים את המילה ברוב גובה' דאינו שייך לפריע':
ולפי השיטה שבארנו עתה עכ"פ יצטרך לחתוך רוב הערל' מעור העליון כדי רובא שהוא משום מיל' ואחר כך משום פריע' צריך לגלו' גם העטר' שתהי' מגול' מעור העליון וגם העור התחתון ג"כ לגלות עד שתהי' העטרה מגולה עכ"פ ברוב הקיפו ולפ"ז הי' אפשר לומר דהך התגלות אינו צריך דוקא לחתוך העור רק די כשקולף אותו מהגיד ודוחקו למטה באופן שתהי' העטר' מגול' דזה הוא רק מטעם פריעה ודי כשקולף העור מהגיד ודוחקו למטה דכיון שנתגלית העטרה די:
אבל מה שצריך לחתוך רוב העור מהערלה העליונה צריך דוקא לחותכו דזה הוא מטעם גוף המילה שצריך לחתוך העור דוקא כן הי' אפשר לומר לכאורה:
אך מצד הסברא נרא' כאשר אמרנו לעיל דכיון דקולף הערלה מהבשר ודוחקו למטה זה הוי כאילו חותכה לגמרי כיון שמסירה ממקום הערל' ובכל מלין ומה שקלף העור הערלה מהגיד הוי כאילו כורתו משם ומה שתלוי למטה ממקום הערל' אינו מזיק כלל דשם לא הוי ערלה עוד.
וגם לפענ"ד אין חילוק בין המילה לפריע' דאם נימא דמצד המילה לא מהני מה שקולף העור מהערל' ודוחק' למט' כיון שתלוי עדיין למטה וצריך דוקא לכרות הערל' מהגיד דזה הוי מילה ולא כשעדיין תלוי למע' א"כ גם גבי פריע' נימא כן כפי מה דאי' ביבמות בדף ע"א דפריע' נלמד מפסוק עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית א"כ נאמר על עור הפריע' ג"כ לשון מילה שנאמר ושוב מול את בני ישראל א"כ לא מהני גם בעור הפריע' מה שקולפין אותו מהגיד ודוחקין אותו למט' כיון שעדיין תלוי למטה ויצטרך גם כן לחתכו לגמרי ולהסירו מהגיד וזה לא שמענו ולא ראינו מעולם ואדרבא המנהג הוא שמסירין רק עור הערל' העליונ' והתחתון נשאר רק שבצפורן קולפין אותו מהגיד ודוחקין אותו למטה והמוהלי' הבקיאים עושים פתח עכ"פ בעור הפריע' שיהי' באפשר לתפוס עכ"פ בציפורן עור הפריע' לקלוף אותו מהגיד ולדחוק אותו למט' וכמה פעמים יקרה שאינו נעש' בחיתוך הראשון שום נקב בעור הפריע' ורק בציפורן קולפין אותו ודוחקין אותו למטה ולא שמענו שיערער אדם בעולם ולומר שאינו יוצא בזה כיון שלא חתך עור הפריעה לגמרי מהגיד ולפעמים יקר מקרה שבעל החיתוך כשחותך עור העליון חותך עמו גם עור הפריע' גוערים בו שלא טוב עשה וגם בעל הפריע' מתרעם עליו שלא הניח לו לפרוע וזה פשוט לכ"ע ובזה מודה החכמת אדם כמבואר שם מדבריו:
וא"כ נראה לפע"ד דה"ה לענין חיתוך עור העליון דג"כ די במה שקולפין מהגיד ודוחק אותו למטה דזה הוי ג"כ מילה והחילוק הוא בין חיתוך לפריעה כנ"ל או שמצד המילה די בחיתוך רוב גובה העור אף שהעטרה עדיין מכוסה לגמרי ומצד הפריעה צריך שתהי' רוב העטרה בהקיפו מגולה כנ"ל או שגוף המילה הוא בעור העליון והפריע' היא בעור התחתון כנ"ל אבל הקליפה מהגיד ודוחק העור למטה די בשני העורות:
שוב מצאתי במנהיג להרב אבן ירחי ז"ל שהביאו אותו כל הפוסקים שם בדף צ"ט כתב וז"ל המל ולא פרע כאילו לא מל ופירשו כל חכמי ישראל ולא פרע ולא קרע שאחר שמל אותו קורע בצפרני ידו בגודל ואצבע את העורות העליונים במשך כל העטרה שתתגלה כולה שאלמלא יגלה אותו בעלמא (פירושו כאן שאלמלא לא גילה אותו) כמו ופרע את ראש האשה כאשר שמעתי מפי הדיוט אחד שהי' מוהל ולא פורע ומוצץ והי' מתערל הילד כבתחילה ע"כ נראה מבואר מדבריו שאחר שמל אותו קורע בצפרני ידיו את העורות העליונים היינו שני העורות קורע העליון והתחתון שתתגלה העטר' והיינו שמתחילה חותך הערלה. למעלה רק מקצת ולא עד אחר העטר' כנ"ל אך אח"כ קורע בצפרניו וקולף השאר מהגיד במקום הערלה ונשאר תלוי למטה:
אמנם ברמב"ם לא נרא' כן שכתב בפ"ב מהלכות מילה כיצד מוהלין חותכין את כל העור המחפה את העטר' עד שתתגל' כל העטר' ואחר פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שירא' בשר העטר':
נראה מבואר מלשונו דמתחילה צריך לחתוך את כל העור העליון עד אחר העטר' ותיכף בחיתוך העור העליון נתגל' העטר' אך שעדיין קרום רך שלמטה מכסה אותו ופורע אותו בצפרנו:
וכן הביא הב"י בש"ע בסי' רס"ד סעי' ג' וז"ל כיצד מלין חותכין את הערל' כל העור החופ' העטר' עד שתתגל' העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטר' והיינו ג"כ כדברים הנ"ל:
ומשיטתם נרא' דאין חילוק בין מילה לפריעה אך שהמיל' היא בעור העליון והפריעה היא בעור התחתון אבל כמו שהפריעה מעור התחתון צריך להיות העיקר לגלות העטר' כן החיתוך מעור העליון צריך ג"כ שיחתוך העור העליון שיתגל' העטר' מהעור העליון ולא יכס' אותו עוד ונסתר כל דברינו הנ"ל שאמרנו שמצד המיל' די בחתך רוב גובה' של הערל' שזאת לא יועיל כלל לשיטת הש"ע והרמב"ם דעדיין תהי' העטר' מכוס':
ובש"ע הי' אפשר לדחוק מה שכתב דחותכין את הערל' כל העור החופ' את העטר' אין הכוונה על החוט המקיף שזהו סוף הערל' אך הכוונ' על בשר העטר' שבראש הגיד וכיון שנתגל' בשר זה רובא באמת מהני מצד החיתוך כיון שחתך רוב גובה' וכאשר הבאנו לעיל דברי הב"י שהביא שבהיות ספרד על תלה נסתפק להם מהו נקרא עטר' או הבשר שבראש הגיד כולו או אם הוא לבד החוט הגבוה הסובב אשר בין אותו הבשר והגיד כנ"ל ואפשר קאי הש"ע במה שאמר שחותכין העור החופ' את העטר' עד שתתגל' העטר' קאי על הבשר שבראש הגיד כולו לא על החוט ומצד החיתוך שהוא המיל' די בחתך רוב הערל' המכס' הבשר הנ"ל אף שלא הגיע להחוט:
אך כל כי האי הוה צריך לפרש ועוד דגם בפריע' כתב כן דפורעים את הקרום הרך שלמט' בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שירא' בשר העטר' ושם בודאי כוונתו על חוט הסובב וא"כ גם גבי חיתוך עור העליון שכתב בלשון זה עד שתתגנ' העטר' כוונתו ג"כ על חוט הסובב וכדאי' בש"ך בס"ק ט' דזאת הוא עיקר העטר' החוט הסובב:
וגם מהלשון שכתב בש"ע שחותכין הערל' כל העור החופ' את העטר' עד שתתגל' העטר' הרי שכתב שחותכין כל העור החופ' את העטר' וברמב"ם מבואר עוד יותר דגם בסיפא כתב עד שתתגל' כל העטר' אך בכל זה הי' אפשר לומר רובו ככולו:
אך כיון שכתבו האי לישנא בפריע' ג"כ ושם בודאי לא מהני אף שהי' רוב כל זמן שלא נתגל' חוט הסובב וא"כ הוא הדין בהחיתוך הוא כן:
ונראה מבואר משיטתם דגם מצד החיתוך לא מהני חתוך רוב הערל' אך שיחתוך עד שתתגל' העטר':
וגם נרא' מבואר משיטתם דלא כסברתינו הנ"ל דכמו דמהני פריע' בעור התחתון היינו שקורע בצפרנו וקולף העור מהגיד אף שהוא תלוי למט' אינו מזיק ה"ה בעור העליון מהני זה ולשיטתם לא נרא' כן דגבי עור העליון כתבו דוקא חיתוך שיחתוך כל העור לגמרי ורק גבי עור התחתון כתבו שיפרע בצפרנו ויחזור העור לכאן ולכאן:
אך כבר הבאנו דמלשון המנהיג לא נראה כן. וגם מדברי תוס' בשבת בדף קל"ו ע"ב לא נרא' כן דהקשו בתימא דכיון דתני דבשר החופ' את רוב העטר' הוא ציצין המעכבים את המיל' לא צריך למתני עוד המל ונא פרע את המיל' הוי כלא מל דכיון דלא פרע עדיין רוב העטר' מכוס' ולשיטת הרמב"ם והתוס' זאת הוי שני דברים לגמרי דמתחיל' תני לענין עור העליון דצריך ג"כ להסירו עד שיתרא' העטר' ואם נשאר בשר החופ' את רוב העטר' הוי ציצין המעכבים את המיל' כנ"ל שיטת הרמב"ם והש"ע בעור העליון צריך לחתוך עד שתתגל' העטר' מעור העליון ואח"כ תני המל ולא פרע עור התחתון ג"כ הוי כאילו לא מל:
וע"כ צריכין אנחנו לומר כאשר אמרנו לעיל וכן מצינו בשאינת שלום דלשיטת תוספות מצד חיתוך הי' די כשחותך עור הערר' אף שלא הגיע עדיין לחוט הסובב אך כאשר אמרנו לעיל עכ"פ בעי רוב גובה' אך מצד הפריע' צריך שתתגל' העטר' והוא החוט הסובב ומש"ה שפיר תמהו בתוספות דכיון דתני ברישא דבשר החופ' את רוב העטר' מעכב והיינו כאשר איתא בב"י שהבאתי לעיל דעיקר הפירוש במשנ' בשר החופ' את עור העטר' הוא רוב הקיפו והוא רוב חוט הסובב שוב לא הי' איצטריך למתני דמל ולא פרע כנ"ל:
ונראה שהדבר במחלוקת הפוסקים הוא אם גם החיתוך מהעור העליון צריך להיות שיתגל' חוט הסובב או נא וקש' להקל:
אך עכ"ז נרא' לי כהסברא שני' שאמרנו שמה שיקלף העור מהגיד ומחזירו לכאן ולכאן ואינו נשאר עור דבוק במקום הערל' אף שעדיין תלוי למט' אינו מזיק כיון שאינו דבוק עור במקום הערל' ומה שקולף בצפירן הוי ג"כ כמו חיתוך דבכל מלין:
וגם אין טעם לחלק בין מיל' לפריע' כאשר אמרנו לעיל דאם נימא דמיל' הוא דוקא שיחתוך לגמרי ולא ישאר תלוי למט' א"כ גם בעור הפריע' נימא כן דבי' נאמר גם כן מילה דנלמד מפסוק שוב מול את בני ישראל שנית ואינו יודע חילוק בין מילה לפריע':
ומה שמבואר ברמב"ם ובש"ס בקרום העליון דחותכין אותו כולו ובקרום התחתון דפורע אות ו בצפרנו ומחזירו לכאן ולכאן אפשר משום דכן הוא הטבע דעור העליון יוכל לחתכו בסכין שאינו דבוק כ"כ בהגיד אבל עור התחתון דבוק מאוד בהגיד והוא קרום דק ורך וא"א לחתכו בסכין שיוכל לחתוך גם מבשר הגיד ויוכל לבוא לידי סכנ' ע"כ קורע בצפרנו ומחזירו לכאן ולכאן אבל בעור העליון יוכל לעשות החיתוך בסכין וזאת עדיף טפי וממעט יסורי התינוק אבל הקריע' בצפורן המה יסורים גדולים אבל באמת אם קורע גם העור העליון בצפרנו ומחזירו לכאן ולכאן גם כן מהני:
וכן הוא המנהג בכל המקומות שאין מדקדקין דוקא לחתוך עור העליון כ"כ עד שתתגל' העטר' מעור העליון על ידי חיתוך ולפעמים יחתוך המוהל יותר ולפעמי' יחתוך מעט ואם יבוא לכוין דוקא שיחתוך העור העליון כ"כ עד שתתגל העטר' על ידי חיתוך יוכל לבוא לידי סכנ' כאשר שמעתי שבאו ילדים ע"י זה לסכנ':
ובכל זאת אם המוהל הוא אומן ויודע שלא יקלקל ויוכל לחתוך העור העליון עד שתתגל' הפטר' היינו חוט הסובב על ידי החיתוך בודאי מה טוב:
ובלא"ה אם החיתוך הוא רק מעט ולא חתך אף רוב גובהה של בשר העטרה א"כ המוהל הראשון לא עשה מאומה וכפי המנהג עיקר המוהל הוא בעל החיתוך והיכא שהוא חותך העור שלמעלה עד שתתגלה העטרה הוא עושה העיקר שהרי לאברהם אבינו נתנה מילה בלא פריעה ומקיים הוא המילה אף שלאחר שנתנה פריעה המל ולא פרע כאילו לא מל מכל מקום גם בהמילה עושה המצוה אבל היכא שהוא חותך רק מעט א"כ הכל עושה הבעל פריעה המילה והפריעה שגם העור העליון הוא חותך במה שקולף אותו אך בכל אלה חליל' לו לחתוך יותר מדאי פן חלילה יסתכן הילד ואף אם יחתוך רק מעט הבעל פריעה יעשה המילה ואין חשש בזה לפענ"ד לענין המילה ומה שהראשון עושה הברכה בוודאי אין חשש כיון שהתחיל במצוה והשני מל על סמך ברכה שבירך הראשון כן נראה לפענ"ד וכבר הור' זקן הגאון הקדוש מסאנדעץ ובפרט במקום דאיכא לחוש שיבוא לידי סכנ':
ולענין הילדים שנימולו ואח"כ עלה עור הערל' למעל' תלוי ג"כ בזה דכל שנימולו מתחיל' כהוגן אף שעלה אח"כ עור למעל' אינו מזיק כלל אך משום מראית העין ודי כשיתרא' בעת הקושי העטר' אף דלא בשעת קושי אינו נרא' ודעת הש"ך בסוף סימן רס"ד דאף שלא נימול מתחיל' כהוגן אך תיכף בשעת המיל' לא נראית העטר' רק בשעת הקושי מהני וחולק על החכם ספרדי שהביא הב"י אך החתם סופר חלק עליו בזה דרק כשנימול בתחיל' כהוגן מהני כשיתרא' רק בשעת הקושי אבל היכא שנימול מתחיל' שלא כהוגן לא מהני כשיפרא' בשעת הקושי גילוי העטר' ואם נימול מתחיל' כהוגן מהני לד"ה אף שלא נרא' רוב העטר' רק קצת העטר' כמבואר בסי' רס"ד ס"ו:
והנה זה הוא חזק' לכל המוהלים שבעולם שאינם מסלקים ידיהם עד שיתרא' גילוי העטר' אך אם באנו לחוש לדברי החכמת אדם עדיין הוי חשש שמא המוהל לא חתך עור העליון עד שנתגל' העטר' אף שע"י פריע' נתגלה אח"כ העטר' לא מהני ולא הי' נימול כהוגן והי' צריך אח"כ לחזור ולמול שיתרא' העטר' אף שלא בשעת קושי אך כאשר בארנו שאין לחוש לזה א"צ לחוש אף שנתכס' אח"כ הערל' כל שעכ"פ בשעת קושי נרא' עכ"פ מקצת העטר' מגול' אף שרובו לא נרא' אף בשעת קושי ג"כ אין לחוש:
אבל מ"מ לכתחיל' אף שנודע שנימול כהוגן אך רק בשעת קושי נרא' העטר' צריך לדחוק העור לאחוריו ולקשור אותו סביב הגיד אם אפשר שתעמוד שם ולא יעלה על הבשר שלמעל' אך אם אי אפשר לתקן בדרך זה א"צ לתקן ולחתוך כלל כמבואר בש"ך בסי' רס"ד ס"ק י"א שפי' שם כן דברי הרמ"א היכא שנודע שנימול כהוגן:
ולפענ"ד אם לא נחוש לחומרת החכמת אדם כל הילדים שמהלו אותם מוהלים הקבועים בעיר הוי כנודע שנימול כהוגן:
אך עכ"ז במקום שאין שום חשש כלל חליל' שיזיק להתינוק שישאל להרופאים ע"ז אפשר טוב לחוש לחומרת החכמת אדם הנ"ל וממילא יהי' ספק אם נימול כהוגן ויצטרך לחתוך מעט היכא שיהי' ברור שלא יזיק להתינוק אלה הדברים אשר כתבתי בחפזי והנני ידידו הדוש"ת באהבה:
והנה עתה בהביאי הדברים האלה לדפוס הראתי הדברים לכבוד חותני מאור הגול' מו"ה יהושע שליט"א והשיב הוא דלזה גם הוא מסכים דכל שהסיר עור הערלה ע"י קליפה מהגיד אף שעדיין תלוי למטה העור שלא במקום הערלה אינו מזיק אך דעתו דכל היכא דנשאר העור תלוי למטה באופן שמכסה העטרה אף שאינו מדובק שם עדיין לא קיים מצות מילה ורק היכא דבשעת המילה לא הי' מכסה העטרה אך אח"כ חזר העור למעלה אז מהני מהתורה כיון שכבר נימול פעם אחת. ועוד הוסיף לומר דאף שאינו מכסה בשעת המילה העטר' מ"מ אם תיכף נימול על אופן זה שעתיד לחזור ולכסות את העטרה אף שלא יהי' דבוק ומחובר לעטרה כיון שרק יכסה למעלה א יהי' ניכר העטרה לא מהני אף שמתחלה לא הוי מכסה כיון שעתיד תיכף בשעת המילה לחזור ולכסות לא מהני. עוד הוסיף לומר דאף שחוט המקיף מגולה לא מהני עד שיהי' מגולה כל העומק מהחוט עד למטה ובבכור שור בשבת בדף קל"ו כתב דהפירוש של רוב גובהה אין הפירוש של גובה כל הבשר שעל ראש הגיד אך רוב גובה מהחוט המקיף היינו עומק הזה יהי' רובו מכוסה אלו דבריו:
והנה מה שאמר דכל היכא שמכסה העור שתלוי למטה את העטרה אף שאינו מדובק שם פסול זה בודאי ברור דהרי הדין כשנראת העטרה בשעת קושי דמתירין ע"כ הוי ג"כ כן שאינו מחובר ומדובק שם אך שמונח שם ומכסה דאם הי' מחובר ממש לא הי' חילוק בין שעת קושי או שלא בשעת קושי כיון שמחובר הערלה לעטרה אך הפירוש דע"י שמונח שם עור הערלה לא נראת העטרה והיכא שמתקשה יוצא העטרה לחוץ אעפ"כ לא מהני אם הי' נתכסה אף בעת הקושי אף שאינו מחובר שם רק מונח שם ומכסה העטרה רק היכא שהי' מתחלה נימול כהוגן אינו מזיק אח"כ אף שע"י רובי הבשר נרא' הערלה מכוסה כמבואר שם בש"ע בסי' רס"ד ס"ו בתינוק שהי' בעל בשר ונראה העטרה מכוסה היכא שנימול מתחלה כהוגן:
ומה שהוסיף חותני הגאון הנ"ל לומר אף דבשעת המיל' לא הי' מכסה העטרה כיון שעתיד לחזור ולכסות אח"כ לא מהני ע"ז יש לדון:
ומה שאמר שנצרך שיהי' מגולה עומק החוט הסובב העטרה זה בוודאי צריך מדינא כמבואר בבכור שור הנ"ל:
ע"כ צריך ליזהר בשני אלה לראות בעת המילה אחר המילה בעת שקורע בצפרניו העור ונתגלית העטרה לראות כשמסיר ידו מהפריעה אם לא יחזור העור מאליו ויכסה העטרה וגם לראות אם החוט בעומק הוא מגולה: