אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן עב

סימן עא

שאלה הבאה לפני בילדותי עת ישבתי על כסא הרבנות בק"ק טארנינראד ונשאלה שאלה זו מלפני מעיר יאנוב ושלחתי לפני גדולי הדור ב"ה מוצאי שבת קודש י"ג בחודש סיון תר"ח לפ"ק טארניגראד יע"א

שלום וברכה ורב טוב והרוחה מאלהי המערכה אל כבוד הרב הגאון הגדול חריף ובקי ראש גולת אריאל נשיא הוא בישראל מופת הדור הדרת הזמן ופארו נ"י ע"ה פ"ה כבוד קדושת שמו תפארתו נודע בקצוי ארץ לשם ולתהלה כמהו' דובעריש אשכנזי נ"י האבד"ק לובלין יע"א

הנה נשאלה לפני שאלה להלכה למעשה מעיר יאנוב בדבר אשר הוא לאפרושי מאיסורא וחרם הקדמונים מחדמת נכר. ושלחו לי העתקה ממכתב כבוד הרב הגאון הנ"ל מהור"ר שלמה קליגער מבראד ודבריו לא ישרו בעיני וראיתי כי דבריו בלתי נכונים לדינא כאשר אבאר אך הם כתבו כי גם מעכת"ה גם הוא השיב דעתו הגדולה כן אך יען כי לא שלחו לי העתקה ממכתבו ולזאת אמרתי לשאול פי מעכת"ה איך דעתו בדבר הזה ומאיזה טעם הוא. תוכן השאלה מעיר יאנוב בדבר אשר אנשי העיר משם מקובלים איש מפי איש שיש בהם חרם מימים קדמונים שלא לקנות ישראל אדמת נכר ואח"כ צר להו המקום וחזרו והתירו לדור שם אך לא יחזיקו להם שום מחיות המזונה וכעת גם זה קשה להם ורוצים להתיר להם גם זה. זה תורף השאלה:

וע"ז השיב הרב הגאון הנ"ל באגרתו וז"ל והעלתי להתיר ע"י שאלה בפתח וחרטה ואין לחוש אם יש מעכבים רבים או מועטים כי זה אינו תלוי ברבים ויחיד ודינו בזה כציבור שקבלו עליהם דבר בנדר ושבועה שמי שרוצה יוכל להתיר לעצמו ומי שאינו רוצה ישאר באיסורו עכ"ד באגרתו ובתשובתו בארוכה פלפל אם כל עיקר השאלה מהני אך אם גם יחיד יכול להתיר לא פלפל כלל ודעתו שזה פשוט שאם מהני שאלה אף ליחיד מהני שאלה וכן עשו אנשי יאנוב על פי הוראות הרב הנ"ל ויחיד מק"ק יאנוב נסע להרב מקאנסטאנטין והוא התיר ליחיד איסור זה ולפענ"ד אינו כן:

והנני לבאר הנה הה"ג הנ"ל פלפל הרבה במכתבו מאין יצא זה האיסור מאדמת נכר ולא הזכיר על דל שפתיו כי הדבר נובע ממרדכי פרק המקבל שהביא שם וז"ל מעש' הי' שגזרו הקהל שלא לקנו' אדמת נכרים והובאו דבריו בש"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף ל"א ומלשון המרדכי עצמו נראה סתירת דבריו כאשר יבואר לקמן:

והנה הוראה זו שיחיד יוכל להתיר לעצמו נראה שיצא לו מש"ע יו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ו דאי' שם ציבור שהסכימו על ענין אחד ונשבעו כל איש מהם עליו ואח"כ רצו להתיר אין להם תקנה עד שיתחרטו כולם וימצאו פתח לשבועתם מיהו יש חולקים דסבירא להו דכל אחד מהם יכול להתחרט ולשאול על נדרו אע"פ שאין חבריו מתחרטים יעו"ש ועל זה רמז בדבריו שכתב דינם בזה כציבור:

והנה מלבד שזה גופא פלוגתא הוא בש"ע ולדעת המחבר לא יוכל יחיד להתיר והמעיין במקור הדברים יראה דאף הדעה שני' מודה בנידן דידן דדעת היש חולקין הזאת הוא הריב"ש בסי' תר"א שנשאל שם על שבועות הרבים אם יוכל היחיד לשאול או רבים או מיעוט מעכבים והשיב לענין זה באמצע התשובה וז"ל ומה ששאלתי אם צריכין שיהיה נסכמים בחרטה כל הנבררים והמיעוט אם יכולין לעכב גם בזה נראה שאינו צריך דדוקא בחרם שמחרימין הקהל הוא שצריך שיסכימו כולם בהיתר ואין אחד יכול לשאול לחכם לפי שהקהל יכולין לעשות תקנות ובחרם ונידוי לכלול עמהם את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה ואם כן אין חרטת כל אחד לעצמו כלום שאין החרם מחמת קבלתו לבד אלא אף מחמת מה שכללוהו הקהל בנדרים אבל בשבועה אינו כן אלא צריך שיוציא כל אחד שבועה מפיו או שיענה אמן אחר השבועה וא"כ בענין קבלת השבועה הרי הם כיחידים וכל אחד נשאל לעצמו בלתי אחרים עכ"ד:

היוצא לנו מדבריו לחלק בין היכא שהי' התקנה מכח גזירת הקהל שזה חל בע"כ אף על מי שלא קיבל על עצמו ואף על הדורות הבאים יכולין לגזור וכוללין עמהם את אשר ישנו פה ואשר איננו פה עוד בעולם בכח גזירתם וא"כ מה מהני בכאן שאלת היחיד הא אף אם מתחלה לא קיבל הוא על עצמו כלל חל עליו בע"כ מגזירת הרבים והם יכולים לגזור על המיעוט ולא מהני עד שרובם יסכימו להתיר אך היכא שכולם נשבעו ולא היה בתורת גזירה רק שכל אחד קיבל שבועה על עצמו דאז כל אחד יכול להתיר זהו דברי הריב"ש:

וא"כ בנידן דידן שהיה הגזירה על דורות הבאים שכך הי' מקובלים איש מפי איש א"כ זה בוודאי בתורת גזירה בזה הריב"ש בעצמו כתב דלא יוכל היחיד להתיר רק הקהל שאסרו הם יכולין להתיר:

וכאשר מבואר עוד יותר בשו"ת הרא"ש כלל ס"ד וז"ל שם תשובה תחילה אכתוב לך דין התרת חכם שהקהל מתירין בכל יום בלא פתח וחרטה ובלא יחיד מומחה ובלא ג' הדיוטות אלא מתירין לעצמן והא דרשו חז"ל הוא אינו מוחל אלא ודאי אין הקהל מתכוונים לחרם ולשבועה אלא מנדין ומחרימין כל מי שיעבור על גזירתם כנ"ל וכן שבועת שאול כנ"ל וכן שבועה דיהושע בחרם לא היתה אלא גזירה דאי אפשר להשביע את הנולדים לאחר זמן אבל הנידוי וחרם חל על דורות הבאים הלכך כל חרם שמטילין הקהל אינו אלא נידוי וחרם וגזירה ובכל עת שיסכימו רוב הקהל להתיר החרם יש להם כח להתירו יעו"ש דבריו מבואר מדבריו לכל מעיין היטב דכל דבר שחל על דורות הבאים זה אינו מכח שבועה שאדם מקבל על נפשו שזה אינו חל רק על עצמו ולא על אחרים ומכ"ש על דורות הבאים:

אך שזה הוי מכח גזירה שיכולין לגזור אף על דורות הבאים וההיתר בזה אינו ענין לשאלת חכם שהשאלה הוי להתיר מה שאדם אסר על נפשו אבל זה שהוטל מכח גזירת הקהל תלוי בדעת הקהל ואם רוב הקהל יסכימו יש להם כח להתיר:

עכ"פ הדבר ברור בנידן דידן שהוא גזירה נמשכת על דור ודור שהוא רק בתורת גזירה מהקהל ולא מה שאוסר כל אחד על עצמו וממילא לא מהני שאלת יחיד.

שוב מצאתי אח"כ בנודע ביהודא חלק יו"ד בסימן ס"ז ח"ל ומעתה אני אומר אם החרם שלכם היה מתחילה לדורות עולם בלא קביעת זמן א"כ לא בתורת קבלה על עצמם הוא שאיך אפשר לקבל על דורו' העתידי' אלא נראה בתורת גזירה על הציבור היתה ויכולין לגזור על דורות הבאים ועי"ש והוא דברינו הנ"ל וכל מה שהאריך שם המחבר הנ"ל דתשובתו שם מבואר הכל בדברי הקדמונים הנ"ל למעיין שם:

והנה ראיתי להרב ה' מקאנהטאנסין שכתב במכתבו ח"ל הנה אם הוא קבלה מאוד צדקו דברי הרב הגאון אך דיש לחוש בנידן דידן שמא הי' בתורת גזירה כמבואר בסעי' רכ"ח סי' ל"ד וא"כ בזה לא מהני שאלה אך בהסכמת רוב העיר ועשה מזה ספק ופלפל דספק להתיר:

והנה העיר בזה אך לא עיין כל הצורך דכאן אין לספק בקבלת שבועה כל אחד לעצמו כיון דחל על דורות הבאים בודאי זה מטעם גזירה (וגם מה שכתב דאם הוא בתורת גזירה לא מהני שאלה אך בהסכמת רוב העיר גם ז"א דאם הוא גזירה בהסכמת רוב העיר יכולין להתיר בלא שאלה כאשר יבואר עוד לקמן:

והנה יען כי יש עוד ענין שחל על דורות הבאים מה שלא הוי גזירה רק קבלה כגון בנדר וסייג של מצוה אף כי לדעתי אפשר שאינו דומה לשם אך יען כי הרב הגאון מו"ה שלמה קליגער הנ"ל דימה אותו לזה בפלפולו צריך אני להאריך ולבאר דגם שם לא יוכל היחיד להתיר א"ע בשאלה:

דהנה איתא בפסחים דף נ' ע"ב בני ביישן נהוג דלא הוי אזלי מצור לצידון במעלי שבתא אתו בניהו קמי' דרב יוחנן אמרו לי' אבהתי אפשר להו אנן לא אפשר לן אמר להו כבר קבלו אבותיכם עליהון שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך:

הנה שם נאסרו ג"כ דורות האחרונים על קבלת הראשוני' ןנחלקו הפוסקים אי עכ"פ מהני התה שאלה אך שרבי יוחנן לא רצה להתיר להם בלא שאלה וכן הסכמות רוב הפוסקים כמבואר בב"י סי' רי"ד וכן נפסק בש"ע להקל כדעה ראשונה שם דאף במנהג וסייג של מצוה מהני שאלה יעו"ש בסי' תמ"ד וכן מבואר בנו"ב מהדו"ת בסימן ס"ה:

והנה פשוט הוא דעכ"פ שאלת יחיד לא מהני רק רובם או כולם וכן מצאתי אח"כ בפרי חדש בסי' תצ"ו דין ה' אחר שביאר בדינים הקודמים אי מהני שאלה כההוא דבני ביישן כתב ח"ל היינו שכל העיר או רובם מתחרטים מאותו מנהג אבל יחיד אינו יכול ליקח התרה ואף אם התירו לו אינו מותר ואף אם הולך לעיר אחרת כל שדעתו לחזור נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם והדבר ברור בטעמא אחר שנבין מתחלה במאי חל האיסור על דורות האחרונים שהראשונים לא גזרו עליהם וגם על עצמן לא גזרו הדורות הראשונים רק שנהגו כן כאשר הביא הב"י בשם הריב"ש בשם הרמב"ן במשפטי החרם שכל קבלת הרבה חלה עליהם ועל זרעם אפילו בדברים שלא קיבלו עליהון בהסכמה אלא שנהגו כן בעצמם לעשות גדר וסייג לתורה אף הבנים חייבין באותו הגדר כדמוכח עובדא דבני ביישן וכן הבאים מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבין בתקנתן יעו"ש:

וצריך להבין טעם הדבר והנה הפרי חדש כתב שם בדין זה דבוודאי יחיד שקיבל עליו איזה דבר אין חיוב על הבן לעשות כמעשיהו דאל"כ יוקשה מר"פ כל הבשר אנא הא מלתא חמרא בר חלא לגבי אבא ושני' ההוא דבני ביישן דאינו שם איש אלא שם מקום כההוא דבית שאן ולפיכך כל בני העיר מחוייבין לעשות כתקניהון ולהתנהג בסייגים וגדרים של אבותיהם ועי"ש:

ובזה יבואר לנו הכל דדוקא כל בני העיר שנהגו במנהג של מצוה ונעשה להם דבר זה חיוב ותקנה ככל מנהג של מצוה שנעשה נדר וכיון שנעשה דבר זה תקנה לכל אנשי העיר נתיסד במקום הזאת חומרא ותקנה זאת ואף אם יבא לכאן איש מעיר אחרת נותנין עליו חומרי המקום ומש"ה אף הדורות האחרונים יושבי העיר הזאת מחוייבים לעשות כחומרי המקום וכתקנה שנתיסדה כאן וע"ז רמז הרמב"ן בלשונו מה שסיים וכן הבאים מחוץ לעיר חייבין בתקנתן כנ"ל:

וכן ראיתי אח"כ בחוות יאיר סי' קכ"ו שהאריך שבוודאי אין כל בן מחיוב לעשות מנהגי אביו שא"כ כל איש ישראל שטובל עצמו באשמורת הבוקר ומסגף עצמו בסיגופין יהי' גם בניו אחריו מחוייבים לעשות כן עד אלף דור וסיים ח"ל וי"ל דדוקא קבלת הרבים בקהילות דקביעות וכן משמע לשון הריב"ש שהמקום גורם כנ"ל ומאי דהחמיר על בני ביישן הוא מצד המקום ועי"ש דבריו וא"כ לפי מה שמבואר דכל עיקר האיסור על דורות האחרונים בשביל שנתיסד חומרא זו באותו מקום ויושבי המקום נאסרים בו א"כ ממילא מבואר ששאלת יחיד לא מהני כלל דאף אם הוא מסלק נפשו מאותו קבלה מחיוב לעשות חומרת המקום דאף מי שבא מעיר אחרת מטילין עליו חומרת המקום בע"כ אך אם כל העיר או רובם ישאלו לחכם על מנהג זה חכם עוקר מעיקרו כל עיקר התקנה זו מכאן והוא ברור:

ומדי הייתי בזה ראיתי בשו"ת זכרון יוסף בחלק יו"ד סי' י"ד שכתב על דברי החוות יאיר הנ"ל שהקשה דא"כ כל יחיד שקיבל על עצמו איזה דבר יהי' מחויב הבן לקיימו וכתב הוא וז"ל ולקושיתו נאמר דוודאי אין הדעת נותנת שיהי' הבן מחויב לעשות מנהגי אביו זולת במה שהתנהג גם הבן מאז הגדיל וכעובדא דבני ביישן שכן הנהיגם אבותיהם על זה נאמר שמע בני כנ"ל עי"ש וכן ראיתי להרב הגאון הנ"ל שנתעורר בעצמו כעין זה:

ולפי ענ"ד זה דבר שאי אפשר למימרא חדא דהלשון הקדמונים דקבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם משמע שחל על זרעם וגם הרמב"ן הביא ראי' לזה דקבלת הרבים חלה על זרעם כמו דחזינן מכל עיקר קבלת התורה שקבלו עליהם ועל זרעם וכל זרע ישראל מחויבים בה יעו"ש במהר"ם אלשק"ר סי' ס"ט וא"כ מכאן ראי' דאף שלא נהגו הבנים כן מאז הגדילו עכ"ז מוטל החיוב עליהם דהרי מומר דינו כישראל לכל דבריו לענין חמצו שאסור לאחר הפסח כמבואר בפוסקים אף אם עוד הי' אבי אביו מומר ולא נהג הוא מעולם מנהגי של ישראל וכאשר מצינו לענין נכרי שקידש שמא מעשרת השבטים הוא וזה ברור:

והנה יש עוד פרטי דברים בענין זה דבני ביישן הנה הפרי חדש שם דין ח' הביא בשם המרשד"ם דכל שנאסרו הבנים ע"י קבלת אבותיהם לא מהני להו שאלה וחלק עליו דהרי הרא"ש ויתר הפוסקים כתבו דבהוא דבני ביישן הי' מהני שאלה והם נאסרו מכח קבלת אבותיהם אלא בוודאי מהני להבנים שאלה ולא גרע כח הבנים מאבותיהם הראשונים שהם בעצמם שקבלו עליהם הי' מהני שאלה מכ"ש להבנים ובחוות יאיר סי' קכ"ו החליט דלהבנים לא מהני שאלה אך דלפי זה יוקשה וכי גרע כח הבנים מכת האבות מקבלי התקנות בעצמן לזאת מסיק הוא שם להיפך דהיכא דקבלו בדבר עליהם ועל זרעם אף להאבות לא מהני שאלה ועי"ש ויש לעשות לזה סמוכין מפסוק קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה והיינו משום שקבלו עליהם ועל זרעם מש"ה ולא יעבור:

אך קשה עליו מגמרא שבועות דף כ"ט דמקשה למה השביע משה את ישראל על דעתו ועל דעת המקום ומסיק כי היכא דלא להוי התרה לשבועתו עי"ש וכבר הבאתי דברי הרמב"ן דקבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם כמו בקבלת התורה שקיבלו עליהם ועל זרעם וא"כ קשה דשוב בלא"ה לא מהני שאלה כיון שהי' עליהם ועל זרעה:

והנה באמת החוות יאיר כתב שם דמה שחל התורה על זרע ישראל הוא רק משום שכל הנפשות היו שם כדאיתא במדרש אבל לא משום קבלת הרבים שחל על זרעם משום פסוק דלא תטוש זה הוא אחר קבלת התורה שנצטוינו כולנו בכל המצות וגם בלאו דלא תטוש אבל אם כל עיקר קבלת התורה לא קבלו הבנים ג"כ לא חל עליהו משום קבלת אביהם משום לא תטוש דגם דין זה לא נתקבל עליהו יעו"ש ודבריו נעמו בזה:

אך כל זה הוא בעיקר הקבלה אבל לאחר שנתקבל על זרעם יהי' מאיזה טעם שיהי' שוב לא מהני שאלה אף להאבות לדבריו אלא ע"כ דהעיקר הוא כדעת הפרי חדש דלהאבות מהני שאלה וממילא אף להבנים מהני שאלה משום דלא גרע כח הבנים מכח האבות ואפשר לומר דבשאלה יעקרו הקבלה למפרע:

אך צריך להבין מאי שאלה שייך בהבנים דבכל שאלה צריך להיות פתח או חרטה דמעיקרא לומר שמתחרט על כל עיקר קבלת הנדר מעיקרו ואיך הם יכולים להתחרט על קבלת הנדר שהם לא קיבלו כלל רק אבותיהם ועליהם חל הדבר בע"כ שלא מרצונם כאשר הקשה כן הגאון מוהר"ש הנ"ל בתשובתו:

וכן מצאתי כתוב בתשובת מהרי"ט כעין זה לענין נזיר שמשון דכתב בחלק ראשון סי' ד' דאם אמר הריני נזיר כשמשון מהני לי' התרה והא דאמרינן נזיר שמשון אין לו התרה היינו אם המלאך צוהו להיות נזיר דאז אינו יכו לשאול על נזירתו דהרי אינו יכול להתחרט משום שהוא בעצמו לא קיבל עליו רק שהמלאך צוהו בע"כ ולא שייך בזה ענין שאלה ולכך נקיט בש"ס אינו בשאלה ולא נקט אין לו התרה משום דבאמת יש לו התרה רק דשאלה אין לו שאין בזה ענין חרטה כיון שנזירתו הי' בע"כ:

אך הנה הב"י הביאו בהך דבני ביישן דיכולין לשאול בפתח וחרטה עי"ש ע"כ צריך לומר לשיטתו כיון דחל עליהם קבלת האבות המה בנדר הזה כמו האבות עצמן ויכולין לשאול ולהתחרט על כל עיקר הקבלה מתחלה והנה זה ברור דאף לדעת המרשד"ם והחוות יאיר דלהבנים לא מהני שאלה דהיינו דווקא במידי דצריך שאלה כההוא דבני ביישן דהוי מנהג של מצוה דהחיוב הוא בתורת קבלה שקבלו על עצמם מנהג זה דהוי כנדר אבל בגזירת הקהל שחיוב הוא מכח גזירתם אשר הבאתי דברי הרא"ש בזה דבזה אינו צריך שאלה אך שהציבור האוסרים הם בידם להתיר ג"כ וכאשר נפסק בש"ע סי' רכ"ח בזה אם קמו דור האחרון והם רוצים לבטל דינם בזה כמו ב"ד שיכולין לבטל דברי ב"ד חבירו דהציבור בעירם הוי כמו ב"ד ומש"ה יכולין לגזור אף על מיעוט המעכבים כמבואר בב"י בכמה מקומות יעו"ש בתשובת הרא"ש כלל ו' דין ה' ובשו"ת מהר"י מינטץ סי' ובתשובת הריב"ש סי' שצ"ט בזה אם קמו דור האחרון וירצו לבטל גזירת הראשונים הוי כמו ב"ד המבטלים דברי ב"ד חבירם:

ולדעת הראב"ד בפ"א מהלכות ממרים הל' ב' דאינו צריך שיהי' הב"ד השני גדול מהראשון בחכמה ובמנין אך אף אם הוא קטן מהראשון אם בטל הטעם שבעבורו תיקנו כל שהם ב"ד שבדורם יוכלו לבטל דברי הב"ד הראשון ויפתח בדורו כשמואל בדורו א"כ בוודאי יכולין הקהל האחרון להתיר מה שגזרו הציבור הראשון ולשיטת הרמב"ם צריך דוקא שיהי' גדול בחכמה ומנין הב"ד השני מהראשון:

שוב מצאתי הדבר מפורש בראשונים בגזירת הקהל יכולין קהל אחר לבטל דבב"י סי' רכ"ו בדף כ"ט ע"ב בדפוס בערלין הביא בשם הרמב"ן וז"ל אין ממקצת הציבור מתירין ואף רובם עד שיהי' כל המחרימין או כנגדן וחשובין כמותן יעו"ש ומבואר בפירוש בדבריו דכמו שהקל בעצמן יכולין לבטל כן מי שיהי' שקולין כנגדן וחשובין כמותן אך לדעתם צריך דווקא שיהי' חשובים כראשונים וגדולים כמותן ומש"ה אף רוב הקהל לא מהני אך כולם כמו שהי' במנין לאסור ולפי זה יהי' ספק בדור האחרונים שרוצים להתיר אם הם חשובים כהראשונים וגדולים במנין כמותם אך אנן קיי"ל דרוב הקהל יוכלו להתיר גזירת הקהל אף דמתחלה הי' כולם במנין כמבואר בסי' רכ"א סי' ל"א וא"כ ע"כ צריך לומר שאינו צריך שיהי' גדולים כהראשונים או דגזירת הקהל הוא על מנת כן שכל מנהיגי הקהלה שיש בכוחם לתקן בתקנות הקהל יוכלו לבטל תקנתם כמבואר שם בב"י וא"כ ה"ה הציבור מדור אחרון יוכלו לבטל וכל זה ברור הוא מאוד:

ובזה נפלאו לי דברי הגאון בעל זכרון יוסף בתשובה הנ"ל שנשאל על תקנות הקהל וכתב שם דאין לומר דדוקא הקהל מתקנים התקנות יכולין להתיר ולא זרעם משום דלא גרע כח הבניה מאבותיהם והביא שם דברי החוות יאיר דבבנים לא מהני שאלה והאריך להשיג עליו וסיים שם דהיתר תקנה זו בלא שאלה רק בהסכם רוב הקהל כדין תקנות הציבור יעו"ש:

ולדעתי תמוהים לי דבריו דהיתר גזירת הקהל אינו ענין כלל לפלוגתת הפוסקים אם יכולין הבנים לשאול על קבלת אבותיהם דהתם צריך שאלת חכם משום דהאיסור הוא מכח קבלה שפיר שייך לחלק דדוקא הדור הראשון שהה קיבלו הדבר יכולין לשאול ולעקור הקבלה מה שקבלו על עצמן אבל הדור אחרון אינם יכולים לשאול על קבלה זו שהם לא קבלו אבל בגזירת הקהל שאינו מותר בתורת שאלה רק שהקהל שהי' בכוחם לגזור יש בכוחם להתיר ה"ה הקהל אחרון שגם הם יש בכוחם לעשות בכל עניני העיר כמו הקהל הראשון וכדברי הרמב"ן שהבאתי לעיל שאינו צריך דווקא הקהל שאסרו רק חשובין כמותן:

ומה שחידש שם הגאון הנ"ל דאף למ"ד שאין ב"ד יכולין לבטל דברי הב"ד חבירם רק שיהי' גדולים בחכמה ומנין מ"מ בתקנות הקהל מודים דכל קהל יכולין לבטל דע"מ כן הי' התקנה בזה הועיל לנו בדבריו כאשר כתבתי גם אנכי לעיל:

ועתה נשובה לנידן דידן הגה בארנו שיש שתי ענינים מה שחל איסורין על דורות הבאים או כמנהג שהוא סייג למצוה שהוא מכח קבלת המנהג וזה צריך שאלת חכם והיינו שישאלו כל העיר או רובם ועוד יש דבר שחל בתורת גזירה מה שהקהל הראשון גזרו על דורות הבאים במה שאינו מצוה רק לטובת הקהל וזה יכולין רוב הקהל להתיר בלא שאלה וג"כ יחיד אינו יכול להתיר:

והנה הרב הגאון המשיב הנ"ל דימה ענין דידן לההוא דבני ביישן וכתב דמנהג זה הוו מנהג של מצוה כמו שאסרו חכמז"ל לטלטל בחצר שדר בו עכו"ם אף שדירת הנכרי היה כבהמה משום שלא ידור עם הנכרי וילמוד ממעשיו וה"ה בזה הוי סייג למצוה שלא ידור בשכונת הנכרי ולפי ענ"ד לא דמי לשם ועוד דאסור לקנות אדמת נכר אף במקום שלא ידור שם עוד עכו"ם דהרי כשיקנה הוא בית העכו"ם ידור הוא לבדו בו ומה זה סייג למצוה:

ועוד אחרי שהתירו לקנות בית אך שלא להיות בו מחית מזונה א"כ בוודאי אין כל עיקר כוונתם למצוה רק לטובת הקהל ונפקא מינה יהי' שאם אינו סייג למצוה אינו צריך שאלה רק רוב הקהל יכולין להתיר ואף דיש לספק שמא תקנה זו אינו מסתם חרמי הקהל שע"מ כן תקנו שכל מנהיגי הקהלה שירצו יוכלו לבטל אך שמא אדם גדול או ב"ד חשוב גזרו זאת שאז לדעת הרמב"ם צריך להיות ב"ד אחר גדול מהראשון ולדעת הרמב"ן שיהי' שוה מ"מ יש לומר בזה ספק תקנה להקל כמבואר בשו"ת נו"ב מהדו"ת סי' קמ"ו אבל שאלת יחיד בכל ענין לא מהני יהי' האיסור מאיזה טעם שיהי'. סיומא דהך מלתא אם רוב הקהל ומכ"ש כולם יסכימו להתיר יהי' מותר והדרך היותר טוב שישאלו לחכם אבל יחיד בכל ענין לא מהני שאלתו כלל זה מה שנראה לי בענין זה:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה