אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן סז

סימן סו

ב"ה כ"ב אדר ראשון תרכ"ב לפ"ק כפר האמר

אל כבוד ידידי הרב המה"ג חריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה שלשלת היוחסין כש"ת מהור"ר ישעי' צבי העליר ג"י האבד"ק פראמפאל יע"א.

אחד"ש מכתב כבודו קבלתי ומאוד הי' לי למשיב נפש בשמעי משלומו הטוב

ועל דבר שאלתו במקוה ששפכו מימי' בכלי שלמה בלתי מנוקבת ואיכא חשש שנשפך בחזר' ג' לוגין מים שאובים ואי אפשר לנקות המקו' שלא ישאר ג' לוגים מים שאובים וצוה כבודו לשפוך מי המקו' שני פעמים שאז נדע שיצא מלואו ועוד דכשר כמבואר בש"ך בס"ק נ"ז בסי' ר"א וגם מטעם דמעיין הוא ובשעת הדחק סמכינן דמעין אינו נפסל בג' לוגין וכתב כבודו דגם הרב מטורבין הגיד לו דבכל העיירות מתירין ע"י ששואבין מילואו ועוד זה דבר שאלתו.

והנה לדינא אני מסכום עמו מטעם שהוא מעין ובשעת הדחק סמכינן דבמעין אינו פוסל ג' לוגין ואף דיש תקנ' אחרת לשפוך לתוכ' חלב וכדומה כאשר יבואר בסוף מכל מקום כבר נעש' מעש' להתיר בלא זה ולא נוכל לעשות באופן אחר שלא להוציא לעז על טבילת הראשונים אבל ההיתר הזה בשביל ששאבו שני פעמים ויצא מלואו ועוד קשה בעיני מאוד לסמוך על זה כאשר אבאר:

הנה בש"ך בסי' כ"ב בס"ק נ"ז בסי' ר"א הנ"ל הביא בשם ספר אגודה בריש מקואות וז"ל מכאן הי' נרא' לי כשמנקין המקו' ונפסל בג' לוגין מים שאובין אם יוצא מעט יותר ממה שהי' בו בשעה שנפל לתוכה השלש' לוגין שהוא כשר אבל לא ראיתי רבותי נוהגין כן ושמא יש לחלק בין היכא שיצא המים מאליו ובין היכא שדלו והמציאו ממנו ודנתי לפני רבותי והכשירו אם לא שהוציאו כל המים וינגבו המקו' בסדינים או בחול או ינקבו הכלים שדולין בו לבטלו מתורת כלי ועי' בסמ"ק וסמ"ג ויש שהורו שמעין אינו נפסל בשלש' לוגין מים שאובים והאריכו בראיות ולא ראיתי רבים נוהגים כן ע"כ דברי הש"ך:

והנה הש"ך לא הכריע דעתו מאומה אם לפסול כהאגודה אם לא והניח למורה לעשות כרצונו והנה באמת לכאורה דברי האגודה המה כתפל בלי מלוח דמאי חלוק יש בין היכא שיצאו המים מאליו ובין היכא שדלו להוציאו ממנו וכן ראיתי לרב אחרון בס' מקור נפתוח שתמה בזה:

אך אחרי העיון נראה לענ"ד דדברי האגודה נכונים בסברא ואולי האגודה לא כיון לזה אך הדבר נכון מצד עצמו:

והנה בראשונה נעתיק הדיני' הנ"ל בש"ע ושורשם בסי' כ' איתא בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאת הימנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשארו מהשאובי' שהי' בבור ג' לוגי' ובסי' כ"א איתא מקוה שנפל לתוכו מים שאובי' ונפסלה ואח"כ ריבה עליו מים כשרים עד שנמצא הכשרים ארבעים סאה הרי הוא בפסולו עד שיצאו כל המים שהי' בתוכה ונפתחו השאובין פחות מג' לוגי' ובסי' כ"ב איתא הי' המקוה חסר שלש לוגי' ונפלו לו ג' לוגי' מים שאובים לעולם היא בפסולו עד שירבו עליו מי גשמים או שישטפו עליו מים כשרים עד כדי שישער שנפלו עליו כמילואם הראשון ועוד שהמים הבאים עליו דוחין את המים שבתוכו ומוציאין אותן:

והנה האי במילואו ועוד הוי הפירוש שיצאו המים הראשונים הכשרים לגמרי ועוד משהו והאי משהו הוי מהפסולין ונמצא שלא נשאר כאן מהפסולים ג' וגי' דכיון שיצאו מעט יותר מהמים הראשונים שהיו מתחילה נשאר פחות מג' וגי' וכן פירש הבאר הגולה:

והנה כל אלו הג' סעיפים המה ממקואות פרק ג' הך דינא דסי' כ' הוא ממשנה ג' פרק ג' דמקואות בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאת הימנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מהראשונות ג' לוגין והך דינא דסי' כ"א הוא ממשנה ב' פרק ג' שם הבור שבחצר ונפלו לו שלשה לוגין לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד והך דינא דסי' כ"ב ציין הבאר הגולה ממשנה א' פרק ג' ושם איתא מקוה שנמדד שאין בה ארבעים סאה ונפלו בה שלשה לוגים ונחלק לשנים פסול מפני שנקרא עליו שם פסול ר' יהושע מכשיר שהי' ר' יהושע אומר כל מקוה שאין בה ארבעים סאה ונפלו לה ג' לוגין חסר אפילו קורטב כשר שכבר נחסרו מהשלשה לוגין וחכמים אומרים לעולם הוא בפיסולו עד שיצא ממנו מילואו ועוד:

והנה הנהו שני דינים דהעי' כ"א וסעי' כ"ב לכאורה המה דין אחד דנשמע מנייהו דג' לוגין שנפלו לפחות מארבעים סאה נעשו כולם פסולים דאף שהוסר מהמקוה ראשונה מעט מים וממילא נחסר מהפסולים ג"כ מעט ושוב לא נשאר ג' לוגין דהרי גם מאתם יצא לפי ערך ופחות מג' לוגין אינו פוסל ועוד מצטרפין להשלים השיעור דארבעים סאה אך ע"כ המים שנפסלו כבר בעת שלא הי' בהם ארבעים סאה בשביל שנפל בתוכן ג' לוגין מים שאובים אף אחר שנתמעט מהג' לוגין נשארו המים פסולים כבתחלה ור' יהושע מכשיר בזה כיון שעתה אין כאן ג' לוגין וחכמים פוסלים:

והנה קשה כיון דאנן קיי"ל כרבנן דאף לאחר שנחסרו מהשאובין מג' לוגין מ"מ נשארו המים פסולין כיון שהי' בתוכן מתחלה ג' לוגין א"כ קשה מאי מהני בהך דינא דסעי' כ' דבור שמלא מים שאובים והאמה נכנס' ויוצאת הימנו לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מהראשונות ג' לוגין מאי מהני שעתה לא נשתייר ג' לוגין הא מתחלה כשמי האמה נכנסה להבור בשעה שהי' עדיין הרבה מים שאובין נפסלו גם מי האמה שנכנסו להבור כיון שהי' שלשה לוגין מים שאובין ונשארו בפיסולם אף לאחר שנתמעט מג' לוגין ואין לומר דשאני התם שיש במי האמה ארבעים סאה ולא נפסל מג' לוגין מים שאובים דהא הש"ך כתב בס"ק נ"ה דמיירי דאין בהאמה ארבעים סאה דאם יש באמה ארבעים סאה נטהר הבור בהשקה:

וגם על הך דינא דסעי' כ"א קשה ניהו דשם לא הוי רק ג' לוגין מים שאובים וכשיוצא מעט מים תיכף נחסר מעט מהג' לוגין מים שאובין מ"מ מאי יהי' היכא שהבור אינו מלא מים ובשעה שבאו מים החדשים מתחלה אינם דוחים מים הישנים עוד עד שנתמלא כל החלל ואז יוצאים המים הראשונים קשה ג"כ דהמים הראשונים שבאו לתוך הבור בעוד שהיו שמה ג' לוגין מים שאובין נפסלו גם המה ולא נכשר הבור עד שיצאו גם המים אלו ובש"ך בס"ק נ"ז כתב וז"ל ומיירי במקוה שאינה מחזקת רק ארבעים סאה הלכך אמרינן שהמים הבאים עליו דוחין את המים שבתוכו אבל אם היתה מחזקת יותר מזה אפשר שנשארו שם המים שנפסלו והמים הבאים עליו ג"כ עכ"ד ולפי הנ"ל היכא שהמקוה מחזקת יותר מארבעים סאה אף היכא שיצאו המים שנפסלו ג"כ לא מהני כיון דמתחלה באו לשם המים האחרים קודם שיצאו הראשונים והי' עדיין הג' לוגין מים שאובים במה ונפסלו גם המים הבאים לשם:

וגם יוקשה לפענ"ד אף היכא שלא הי' שם בבור רק ג' לוגין שאובין ותיכף שבאו לשם המים האחרים נדחו הראשונים באופן דבעת שבאו האחרונים לשם לא הי' שם ג' לוגין שאובין דכיון שנדחה מעט מים מהראשונים נחסר גם מג' לוגין שאובים קצת כנ"ל ולא הי' במים האחרונים מעולם ג' לוגין שאובין מ"מ נראה דלא מהני אף שיצאו מים הראשונים לגמרי אח"כ כיון דעכ"פ מתחלה בשעה שבאו שם מים האחרונים היו שם מים הראשונים שהמה נפסלו מג' לוגין נראה דגם המה דינם כמים פסולים לגמרי שיוכלו לחזור ולפסול בג' לוגין דאם נימא דהמים שנפסלו מהשאובין אינם יכולים לפסול מים אחרים רק המה אינם כשרים עוד לטבילה כיון שנפסלו פעם אחת כאשר נראה מלשון חכמים שם בפרק ג' משנה ג' שאמרו מפני שנקרא עליו שם פסול אם כן יוקשה אמאי צריך שיצאו המים הראשונים במילואו ועוד הא כיון שיש כאן מים אחרים ארבעים סאה המה בעצמם כשרים לטבילה ואי משום דמעורב בהם ג"כ פסולין הי' לנו לילך בתר רוב דאם הרוב כשרים כשר לטבילה כדין כל מים כשרים ופסולין דאזלינן בתר רובא ובמי גשמים ובמעין אם הרוב מי מעין מטהרין בזוחלין דאזלינן בתר רובא וכן במים שאובין שהמשיכו בטלים ג"כ ברובא דמים שאובין גמורים שפוסלין בג' לוגין לא שייך ביטול שכל המים נפסלים ע"י ג' לוגין אבל מים פסולין שאין פוסלין אחרים בטלים ברובא. וא"כ אם נימא שהמים הנפסלים מג' לוגין מים שאובין המה נשארים בפסולם אף לאחר שנחסר מהג' לוגין מים שאובין אבל אין פוסלים אחרים ממילא היכא שנתערבו במים אחרים כשרים אזלינן בתר רובא ואם הרוב מים כשרים עולים לטבילה וע"כ מכאן ראי' דהמים שנפסלו מג' לוגין מים שאובין המה כשאובין גמורים ופוסלין מים אחרים ג"כ כמו שאובין עצמם וכן הוא בפירוש בהר"ן בחולין בסוגיא דטיפת חלב שנביא לקמן דכתב וז"ל אלמא כל ג' לוגין שקדמו לארבעים סאה מחזירין כל המיה לפסולין וסיים שם הר"ן דלרבנן כולם נעשו שאובין ופסולין יעו"ש א"כ לפי זה יוקשה מאי מהני מה שאח"כ יצאו כל המים הראשונים מ"מ כיון שבתחלה הי' ביחד המים החדשים שבאו לכאן עם הישנים שנפסלו מג' לוגין נעשו כולן פסולין:

והנה בש"ע בסעיף ך' הנ"ל מבואר דבור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאת הימנו לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשארו מהבור ג' לוגין מים שאובים וכתב הש"ך בס"ק נ"ז בד"ה עד שיתחשב וז"ל מדקתני עד שיתחשב ולא קתני עד שיצאו מילואיהן כדקתני לקמן בסעי' כ"א כ"ב משמע שהמים הצפין ויוצאין משם לא נחשיב אותם כולם מן הראשונים דהיינו מילואיהן כמו שחשבנו לקמן אלא לפי חשבון המים שהיו בבור והמים היורדים בתוכו הם יוצאים וכו' וכתב הראב"ד שם וא"ת מ"ש הכא דחשבינן למים הצפים ויוצאים לפי חשבון ולקמן חשבינן לכל הפסולין שהמה צפים ויוצאים תחלה התם כולהו כשרים ובג' לוגין שאובין הוא דנפסלו אבל הכא כולהו פסולים ומש"ה אזלינן בהו לפי חשבון עכ"ל פירוש מה שנתבאר הכא דלא סגי בכדי מילואיהן אלא מחמירין ולעולם רואים ג"כ שיצאו מהכשרים לפי חשבון ולקמן אמרינן דאם נפלו ג' לוגין לבור שאין בו ארבעים סאה ואח"כ ירדו מי גשמים אפילו כמה אמרינן דהארבעים סאה שנפסלו מתחלה יצאו ואמאי לא אמרינן נמי דמי גשמים שירדו לבסוף יצאו ג"כ לפי חשבון ומתרץ התם כולהו כשרים הוי אלא שנפסלו בג' לוגין ומן הדין הוי סגי לשער בכדי חשבון עד ג' לוגין אלא דחומרא בעי בכדי מילואו ועוד דהיינו ארבעים סאה והלכך רואים שלא יצאו רק המים שנפסלו ולא משערין לפי חשבון לומר שיצאו ג"כ מי הגשמים הכשרים שירדו לבסוף אבל הכא המים שבבור מתחלה כולם שאובין היו והלכך לא סגי לומר כשיצאו כ"כ הרבה כמו שהיו בבור שכל מה שהי' בבור יצאו אלא לעולם אמרינן דלפי חשבון יצאו ג"כ מי האמה עכ"ד הש"ך:

ושיטתו כפי דברי הראב"ד דהיכא דאין כאן בהבור כולו שאוב רק שהי' בו ג' לוגין מים שאובין מקילין שנחשב כל המים היוצאים מהפסולים לבד אף שבאמ' יוצא הפסול עם הכשר ביחד והטעם כיון דמהדין די לשער שיצאו כדי חשבון מהג' לוגין שאובין וכל שלא ישאר ג' לוגין שאובין ממש אינו פוסל עוד וזה הוא פירוש דברי הש"ך מה שכתב ומהדין הוי סגי לשער בכדי חשבון עד ג' לוגין היינו רק שלא ישאר ג' לוגין שאובין ובאמת לזה אינו צריך שום שיעור כיון שרק באו לכאן מים אחרים מעט ודחו מעט הראשונים ובהראשונים לא הי' רק ג' לוגין כיון שיצא מעט מים מהול בתוכו גם מעט מהג' לוגין שאובין וחסר מעט מהג' לוגין ושוב אינו פוסל עוד:

אך דברי הש"ך אלו צ"ע מה שכתב דמהדין הוי סגי לשער בכדי חשבון עד ג' לוגין דהא זה הוא פלוגתא דר' יהושע ורבנן בפ"ג דמקואות משנה א' דר' יהושע מכשיר כיון שנחסר אח"כ מהג' לוגין שאובין שנפלו מתחלה ורבנן פוסלים כיון שנקרא עליהם שם פסול ואפשר כוונתו דמאי דפסלו רבנן משום שנקרא עליהם שם פסול הוא אינו מהדין רק בשביל שנקרא עליהם שם פסול מש"ה חושבין כל המים שיצאו רק מהפסולים:

ושיטת הש"ך והראב"ד הנ"ל נראה דהמים שנפסלו מהג' לוגין אין דינם כפסולים ממש לחזור ולפסול מים אחרים שלפי דעתם מהדין גם המה כשרים אך לפי זה יוקשה עכ"פ לבטלו ברוב דאף פסולים ג"כ בטלים ברוב כל היכא שאין פוסלים האחרים ג"כ כנ"ל וכבר בארנו דשיטת הר"ן אינו כן רק דהמים שנפסלו מג' לוגין שאובים נעשו פסולים גמורים. ולשיטתו נראה דגם המה חוזרים ופוסלים מים אחרים כנ"ל ועכ"פ קשה מהדין דסעיף כ' והוא ממשנה ג' פ"ג דמקואות הנ"ל דבור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאת הימנו לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשתייר הראשונות ג' לוגין וקשה מאי מהני זאת הא כל המים שבאו שם כל זמן שהי' עוד בבור ג' לוגין שאובין נפסלו כולם:

ומה שנראה לי בזה דהנה הר"ן הביא בסוף פרק כל הבשר בסוגיא דטיפת חלב כתב וז"ל וכיון דקיי"ל דאפשר לסחטו אסור ממילא אמרינן דחתיכה נ"נ שהרי אפי' נסחטה לגמרי מה שבלוע בתוכה עדיין הוא אסורה ולא בב"ח אומר כן אלא אף בכל איסורין וכו' אלא דחביר חבירתא דקמאי ז"ל למירמי אשמעתין מדתנן בפ"ה דתרומו' ואיתא נמי בפרק א' דתמורה אין המדומע חוזר ומדמע אלא לפי חשבון ואין המחומץ חוזר ומחמץ אלא לפי חשבון ואין המים שאובים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון אלמא לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה דא"כ יפסלו לפי כולם ולא לפי חשבון שבהם לבד וכו' והרמב"ן ז"ל כתב דפלוגתא ננהו דפרק ג' דמסכתות מקואות פליגי רבנן אמתניתן דתמורה דאין המים שאובין פוסלין לפי חשבון דתנן התם אבל מקוה שאין בה ארבעים סאה ונפלו בה ג' לוגין מים שאובים ונחלק לשנים פסול מפני שנקרא עלי' שם פסול ר' יהושע מכשיר שהי' ר' יהושע אומר כל מקוה שאין בה ארבעים סאה ונפלו בה ג' לוגין וחסר אפילו קורטב כשר מפני שחסרו בו ג' לוגין וחכמים אומרים לעולם הוא בפסולו עד שיצא בו מילואו ועוד פירוש דרב יהושע סובר כל שחסר אפילו קורטב מן המקוה לאחר שנפלו בו ג' לוגין כשר להשלימו לארבעים סאה שלמים כשרים לפי שאי אפשר שבאותו קורטב שחסר לא יחסר מהשלשת לוגין וחסרו המים שאובין משלשה לוגין וחכמים אומרים שלעולם הוא בפסולו עד שיצאו ממנו מילואו ועוד כלומר מילואו שהי' בו תחלה ועוד דבר מיעוט למעט מג' לוגין וסובר הרב ז"ל דבחתיכה עצמה נעשה נבלה פליגי דמים פסולים שנתערבו בכשרים דלרב יהושע אין פוסלין אלא לפי חשבון ולרבנן כולם נעשו שאובין ופוסלין עכ"ד הר"ן:

ולפי דברי הרמב"ן אלו מבואר בפירוש דלחכמים כל המים אשר נפסלו מג' לוגין מים שאובים נעשו גם המה פסולים ממש וחוזרים ופוסלים שאר המים ואינם פוסלים רק לפי חשבון הפסולים שנתערב בהם לבד רק כולם נעשים כשאובים גמורים וכולם פוסלין השאר לא לפי חשבון הפסולים לבד וא"כ לשיטתו בוודאי קשה כנ"ל דמאי מהני שיצא אח"כ מילואו ועוד מ"מ מתחלה קודם שיצא המילואו ועוד נפסלו גם המים הבאים לכאן מחדש ונעשו גם המה פסולין:

אך כיון דהרמב"ן מדמה לה לחתיכה נעשה נבלה דכמו דאמרינן בשאר איסורים חתיכה נעשה נבלה ואף ההיתר נעשה איסור כן הוא במקוה כיון שהג' לוגין שאובין פוסלים המקוה אף המים הכשרים נעשים פסולים גמורים והנה בחתיכה נעשה נבלה קיי"ל כל היכא שעתיד תיכף לצאת מהחתיכה ולהתפשט בשאר החתיכה ויתבטל לא אמרינן בי' חנ"נ כדאיתא בתוס' בחולין בדף ק' בד"ה כשקדם וסלקו שכתבו באמצע דבריהם וז"ל דממ"נ אם אין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כמו שפרשנו לעיל א"כ אינו אסור אלא החתיכה שנפל עלי' החלב ושאר מותרות ואם היא מפעפע מחתיכה לחתיכה א"כ בדין הוא שכל החתיכות מותרות מידי דהוי אטיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר דאם אין נ"ט מותר אע"פ שקודם שנתפשט הטיפה נותן טעם במקום נפילתה לא אמרינן שנעשה נבלה אותו הבשר כיון דסוף הטיפה להתפשט בכל החתיכה כולו יעו"ש:

וא"כ שפיר ניחא גם בנ"ד במקוה בהאי דינא דאמה שיוצאות ונכנסת לתוך הבור שיש בו מים שאובין דלעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא ישאר מהראשונות ג' לוגין ולא קשה דהמים החדשים שבאו לכאן כל זמן שהי' מהראשונים ג' לוגין נפסלו גם המה דכיון דהאמה נכנסת בלי הפסק והסוף יהי' שמי האמה יכנסו כאן וידחו הראשונים עד שלא ישאר ג' לוגין מהראשונים שנפסלו הוי כמו עתיד להתפשט גבי איסור דלא נעשה נבלה וה"ה כאן לא נפסלו המים החדשים שבאו לכאן אף שאז הי' עדיין הרבה מים שנפסלו כיון שבסוף יהי' שלא ישאר ג' לוגין:

וא"כ שפיר נוכל לומר דגם המים שנפסלו מג' לוגין דינם כשאובים ממש וגם המה פוסלין שאר המים בג' לוגין כמו השאובים עצמם כדברי הרמב"ן הנ"ל דאינם פוסלים לפי חשבון רק שכולם נעשים פסולים גמורים וג' לוגין מהם פוסלים המקוה ולא קשה מהאי דינא דסי' כ"א וכ"ב דמקוה שהי' חסר ג' לוגין ונפלו בה ג' לוגין מים שאובים דלעולם הוא בפסולו עד שיצאו ממנה מינואו ועוד ולא קשה דמים הראשונים פסלו השנים ג"כ מטעם הנ"ל דכיון דנפלו מים חדשים בלי הפסק עד שלא נשאר מהראשונים ג' לוגין לא נפסלו החדשים שבאו לכאן:

ומעתה יהי' ניחא דין האגודה והוא דין דידן דכשמנקים מקוה ונפסלה בג' לוגין מים שאובים דלא מהני שיצאו ממנה מעט יותר מה שהיו בה בשעה שנפלו הג' לוגין דלא דמי לאמת המים ושטף מי גשמים דבאים בלי הפסק ולא נפסלו המים החדשים הבאים לכאן אבל מה שדולין מהמקוה פעם אחר פעם ובכל עת נובע מים אחרים תחת אלו שדולין מהמקוה שפיר בכל דלי ודלי המים שבאים לכאן נפסלו בשאובים ולא מהני בנ"ד מה שכבודו צוה לשפוך מי המקוה שני פעמים ושפיר ניחא כחילוק האגודה בין היכא שיצאו המים מאליו ובין היכא שדלו והוציאו ממנה דכשיוצא מאליו ע"י שטף מי גשמים הוי בלי הפסק כיון שיוצא מאליו אבל מה שדלו להוציא ממנה כל דלי ודלי נחשבת בפני עצמה דאם לא ידלו עוד יותר לא יצא המים מאליו:

והנה כל הדברים הנ"ל נאמרים לשיטת הקדמונים שהביא הר"ן דהא דאיתא בתמורה דאין המים שאובים פוסלים את המקוה רק לפי חשבון תלוי בזה אם אמרינן חנ"נ ולרבנן דפליגי על רב יהושע כל המים נפסלו לגמרי ופוסלין את המקוה כמו דאמרינן בשאר איסורים חנ"נ אך הר"ן ז"ל שפך סוללה על דברי הקדמונים הנ"ל וכתב עליהם וז"ל דרך זה אינו מחוור אצלי שדין מקוה חלוק הוא משאר איסורים שהרי ג' לוגין של איסור שרבה עליהם סאה של היתר כיוצא בהן בב"א מבטלים אותם ואילו מקוה שנפלו לתוכם ג' לוגין מים שאובין בתחלה אפילו כל מימות שבעולם אין מכשירין אותה אלמא ג' לוגין שקדמו לארבעים סאה מחזירין כל המים לפסולין ואין לנו כיוצא בזה בשאר איסורין ולפיכך אמרו חכמים לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מילואו ועוד ומה שאמרו דהנהו רבנן פליגי אמתניתן דתרומות דתנן בה דאין המים שאובין פוסלים אלא לפי חשבון בוודאי שנתעלמה ממנו הלכה זו וכל מה שהקשה ממנו אשמעתתן לפי שאינו ענין לשמועתינו כלל דהאי לאו במים שאובין שנתערבו בכשרים דהא אמרינן בפרק קמא דתמורה בדף י"ב דכי תנן אין המים שאובין פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון היינו לפי חשבון כלים כלומר דדווקא כשהג' לוגין באו מג' כלים בלבד אבל מד' ואצ"ל ביותר מכאן אין פוסלים את המקוה ומשום דבמדמע ובמחומץ ומים שאובין שייך לפי חשבון תנינהו בהדי הדדי ואע"פ שחשבון המים שאובים אינו מחשבון המדומע והמחומץ ולשנא נמי הכי מוכח דלא קתני דאין המים שאובין שנתערבו בכשרים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון כדקתני אין המדומע ואין המחומץ פוסל ולפיכך כל מה שנאמר בתירץ קושית הללו אינם עולים כהוגן עכ"ד הר"ן:

והנה קשה מאוד לומר שנעלם מכל חבורות הקדמונים ז"ל דברי הגמרא בתמורה שהביאו בעצמם ראיה ממנה ולא עיינו רק בהמשנה ולא בפירוש הגמרא וגם תמוה על שיטת הקדמונים הנ"ל כקושית הרמב"ן בעצמו דהמה הביאו ראי' ממשנה דתמורה דאין המים שאובין פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון ולא נעשו כולם פסולים א"כ יהי' לנגדם המשנה דמקואות פרק ג' דפליגי בזה ר' יהושע ורבנן ולרבנן אף דכבר נחסרו הג' לוגין שאובין עדיין המים פסולים והלכה כרבנן וא"כ אם נימא להביא ראיה ממים שאובים לחתיכה נעשה נבלה יהי' ראי' להיפך דאמרינן חנ"נ:

אך לפענ"ד נראה ליישב שיטת הקדמונים הנ"ל והוא חבורתא קמאי שהביא הר"ן ולבאר הדברים נעתיק שיטת הש"ס שם בתמורה:

איתא במשנה דתמורה בדף י"ב אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ומפרש בגמרא דאין המדומע והמחומץ אוסרים רק לפי חשבון הוא לאפוקי מדר' אליעזר דאמר דחשבינן כאילו הוא כולו איסור במדומע ובמחומץ אף שההיתר מסייע להחמיץ אף הוא נחשב כאיסור ומצטרף ולרבנן כל אלו לא נחשב רק כפי חלק איסור שבו ואח"כ קאמר בגמרא ואין המים שאובין פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון מאן תנא אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ר' אליעזר בן יעקב הוא דתנן ר' אליעזר בן יעקב אומר מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכסף י"ט סאה ופתקן למקוה והם כשרים שהשאיבה מטהרת ברביי' והמשכה מכלל דרבנן סוברים בדרבייה והמשכה לא (ופירוש רש"י משום דכל המשנה נראה דלקולא נקיט דאין פוסלין רק לפי חשבון למעוטי מדעת המחמיר דפוסל בלא חשבון) אלא הא דאתי רבין אמר ר' יוחנן שאובין שהמשיכוה כולה טהורה מני לא רבנן ולא ר' אליעזר אלא אמר רבה לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני הוא דתנן שלשה לוגין מים שאובין שנפלו למים בשנים ושלשה כלים אפילו בארבעה וחמשה כלים פוסלים את המקוה יוסף בן חוני אומר בשנים ושלשה כלים פוסלים את המקוה בארבעה וחמשה אין פוסלים את המקוה:

והנה לפי פירוש רש"י והר"ן בגמרא לפי הס"ד דלפי חשבון מיירי בהמשכה היינו דאשמועינן דאין המשכה פוסלת רק ברוב הוא דוחק גדול מאי זה להלשון דאין פוסלין רק לפי חשבון דמשמע שהיה כאן כשרים ופסולין יחד ואין חושבין רק לפי ערך הפסולים ולא אדע מאי מסתבר יותר דלפי חשבון היינו דבטל ברוב ואין שאובין פוסלין את המקוה אלא א"כ הי' שם עשרים סאה כאשר פירש רש"י ממאי שנאמר לפי חשבון דהיכא דהוי שאובין ממש פוסל בג' לוגין דכך הוי חשבון עשרים סאה או ג' לוגין אך בוודאי לפי חשבון היכא שיש כאן תערובות כשרים ופסולים ביחד לא יוכל לפסול מים אחרים רק לפי ערך הפסולים שבתוכם. וכן הוא שיטת הקדמונים הנ"ל דזה הוא הפירוש לפי חשבון:

ושיטת הקדמוני' לפענ"ד דבג' לוגין מים שאובין שנתערבו אי אפשר לומר שאין פוסלין רק לפי חשבון דאף אם נימא בכל האיסורים אין חנ"נ ולא נהפך ההיתר לאיסור מ"מ בג' לוגין מים שאובים שנפלו למקוה בוודאי נפסלו כל המים דבכל האיסורים כיון דלא אמרינן חתיכה נעשה נבלה ההיתר בכל מקום שהוא הוא מותר אך שאסור בשביל שאיסור נתערב בתוכו וכיון שנסתלק האיסור או נתמעט משיעורו באופן שיוכל להתבטל נשאר ההיתר מותר כבתחלה דגם בעת שהאיסור הי' בתוכו הי' ג"כ ההיתר מותר מצד עצמו דאין ההיתר נהפך לאיסור:

אבל במים שאובים דמקוה אי אפשר לומר כך דאם נימא דאין הג' לוגין פוסלין שאר המים רק הפסולין לבד המה פסולים א"כ יתבטלו ברוב או בס' והרי ראינו דאף כשנתוסף אלף סאה אפ"ה פסולים וע"כ דכך הלכה דהג' לוגין שאובין פוסלים המקוה ושאר המים נפסלו ג"כ אך בזה פליגי ר' יהושע ורבנן דלר' יהושע המים שנתערבו בהם הג' לוגין פסולין רק כל זמן שהג' לוגין בתוכן אז פסולין כל המים ולאחר שנחסרו מהג' לוגין חוזרין המים להכשירן ולרבנן נשארו בפסולן לעולם וע"כ דבמקוה כך הלכה דע"י הג' לוגין נפסלו כל המים:

ולא עוד רק אף למ"ד דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ ג"כ ע"כ צ"ל דמשונה תערובות ג' לוגין משאר איסורים דבשאר איסורים אף למ"ד דחנ"נ מ"מ כשנפרד האיסור לגמרי חזר להתירו כמבואר במהרא"י הביאו בש"ך בסימן ק"ה ס"ק י"ז דאף דבב"ח הוי גופו של איסור וחנ"נ וצריך ס' נגד כל התערובות מ"מ היינו דוקא כל זמן שמקצת האיסור עדיין בתוכו דאז הוי כולו איסור כמו בכלאים כל זמן שחוט אחד של פשתן בתוכו הוי כולו כלאים אבל היכא שנפרד האיסור לגמרי חזר להתירו וכן הביא הר"ן שיטה זו בסוגיא דטיפת חלב וז"ל בראש דבריו לענין מאי דאיתא דבלא ניער וכיסה אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלוע בלא רוטב והקשו דהא מ"מ היא עצמה פולטת מגופה והביא וז"ל ותירצו בזה דאפילו למ"ד חנ"נ אינ' אוסר' אלא במקום שהאיסור עצמו יכול להתפשט לפי שבכל מקום שאיסור והיתר מתפשטים יחד חשבינן אף פליטת ההיתר כפליטת האיסור כיון שהוא מתערב עמו אבל במקום שאין האיסור יוצא אין ההיתר לבדו אוסר יעו"ש והוא כשיטת מהרי"א:

ולשיטה זו נלע"ד ברור דלענין ג' לוגין לא שייך כלל לומר חנ"נ היכא שנחסר אח"כ מג' לוגין דהוי כאילו אין כאן איסור כלל דפחות מג' לוגין אינם אוסרים כלל דאף אם יפלו שני לוגין שאובין ללוג אחד כשר לא יפסלו אותו ויצטרפו אח"כ להכשיר שיעור מקוה אף דהוי מתחל' רוב שאובין וע"כ דפחות מג' לוגין אינו פוסל כלל ולא מקרי פסול כלל וא"כ כל שנתמעט בפחות מג' לוגין הוי כאילו נפרד הפסול לגמרי ואין שום חילוק בין אם נסתלקו כל השאובין בין כל שנתמעט בפחות מג' לוגין והי' מהראוי לחזור להכשירו אף אם היינו אומרים בכל האיסורים חנ"נ וע"כ דג' לוגין דפוסלין המקוה שאני מכל איסורים וכל מי המקוה נעשו פסולין גמורים ע"י השלש' לוגין מים שאובים ולרבנן אחר שנחסר מהג' לוגין נשארו פסולים:

ולפענ"ד דגם חבירתא קמאי מודים בזה להרמב"ן דג' לוגין שאובין שפוסלין את המקוה לא שייך לומר דאם נתערבו אח"כ בכשרים אינם פוסלים רק לפי חשבון כיון דכולו נעשה פסול כאשר אמרנו לעיל וכאשר באמת חלק הרמב"ן על חבורתא קמאי מההוא טעמא ולפענ"ד גם המה מודים בזה:

אך אימתי שייך האי דינא דאין המים שאובין פוסלין את המקוה רק לפי חשבון לענין שאובין שהמשיכוה דבטלין בריב ואינם פוסלים את המקוה בג' לוגין רק תלוי ברוב וא"כ היכא דהוי רוב מים שאובין שהמשיכוה דפסולין מ"מ אם נתערבו אח"כ המים ההם במים אחרים כשרים שפיר חושבין רק לפי חשבון הפסול שנתערב בהם דבזה שפיר נא נפסלו כל המים שהרי אינו פוסל בג' לוגין כל המקו' רק דאזלינן בתר רוב כדין ביטול כל איסורים ובזה שפיר נוכל לומר דאף דהוי רוב פסולין היינו שאובין שהמשיכוה ופסול המים מ"מ היכא שנתערב אח"כ במים אחרים אינם פוסלים רק לפי חשבון הפסול המעורב בהם ואם אחר כך יהי' רוב במים הכשרים כשר ונמצא לא משכחת לה האי דינא דאין המים פסולים פוסלים את המקו' רק לפי חשבון רק למ"ד דשאובין שהמשיכוה ברביי' אבל אם נימא דגם שאובין שהמשיכוה ג"כ פוסל בג' לוגין לא משכחת לה האי דינא דאין מים פסולין פוסלין את המקו' אלא לפי חשבון דכל מאי דפוסל בג' לוגין נעשו כל המים פסולין ולא שייך לפי חשבון:

ובזה יתיישב היטב סוגית הגמרא בתמור' הנ"ל דקאמר בגמרא על הך משנ' דאין המים שאובין פוסלים את המקו' אלא לפי חשבון מאן תנא פירוש דאיך משכחת לה דמים שאובין שפוסלין המקו' לא יתחשב רק לפי חשבון הפסולים כיון דג' לוגין שאובין פוסלין את המקוה אף אם ניתוסיף אח"כ עד אלף סאה ומתרץ בגמרא ר' אליעזר בן יעקב הוא דאמר שאובין שהמשיכוה בטלים ברוב וא"כ שפיר משכחת נה דפוסלים לפי חשבון דאף אם מתחל' השאובין היו רוב ופסולים מכל מקום אינם פוסלים מים אחרים רק לפי חשבון דבזה לא נעשו כל המים פסולין כיון דמהני ביטול ברוב ומקש' בגמרא מכלל דרבנן סוברים ברביי' והמשכ' לא והיינו כפירוש רש"י דוכל אלו אתי המשנ' להורות קונות יקש' מי איכא מאן דמחמיר בהא ומכלל דרבנן ברביי' ובהמשכ' לא רק דפוסלין ג"כ בשלש' נוגעין ולא יהי' שייך בזה לפי חשבון ואלא הא דאמר רבין חמר ר' יוחנן שאובין שהמשיכוה כולן טהורין מני לא רבנן ונא ר' אליעזר ומתרץ אח"כ בגמרא לפי חשבון כלים וכיוסף בן חוני דאמר בשנים ושלש' כלים פוסלים את המקו' ולא בארבע' וחמש' ולא כרבנן דפוסלים בארבע' וחמש'. והנה האי תירץ דמתרץ כפי חשבון כלים אפשר ג"כ לפרש דהיינו לפי חשבון האיסור שנתערב בהיתר דבוודאי דאף דמארבע' וחמש' כלים אינו מצטרף מכל מקום אינו מכשיר את המקו' ועכ"פ רוב כשרים בעינן לר' אליעזר בן יעקב דקי"ל כותי' דאף שאובין שהמשיכוה אינו מטהר רק ברוב כשרים ומארבע' וחמש' כלים עכ"פ לא עדיף מהמשיכן לגמרי ע"ג קרקע ונכנסו מעט מעט למקו' בלי שום כלים ואפשר דאף למאן דסובר דבהמשיכם כולם כשרים מכל מקום בארבע' וחמש' כלים מודה דלא נאמר רק דאינם פוסלים את המקו' אבל עכ"פ בעינן רוב כשרים:

וא"כ שפיר בכה"ג אין פוסלים רק לפי חשבון דגם בזה אין נעשים כל המים כולם פסולים ושפיר חושבים לפי חשבון וגם לפי חשבון כלים בלאו הכי אפשר לומר שפיר דזה מקרי חשבון אם באו השאובין משנים ושלש' כלים אז מצטרפים ומארבע' וחמש' אין מצטרפין אבל לפי הס"ד דקאי על שאובין שהמשיכוה שבטל ברוב בזה לא שייך לפי חשבון דהרי גם אם נימא דפוסל בשלש' לוגין ג"כ שייך חשבון כמה שנמצא שאובין אם הוי שלש' לוגין אך ע"כ לפי חשבון היינו היכא שמעורב כשרים בפסולים אין חושבין רק לפי ערך הפסול שמעורב בו כנ"ל:

ושפיר הוכיחו הקדמונים הנ"ל מהך סוגיא דתמורה דלא אמרינן חנ"נ וראי' שלהם משאובין שהמשיכוהו היכא דהוי רוב פסולים לא נעשו כל המים פסולין אבל אין ראיתם משלש' לוגין שאובין שפוסל את המקוה דבזה ודאי נעשה כולו פסול כאשר השיב אליהם רמב"ן דאנן קי"ל כרבנן בזה דאף לאחר שנחסרו המים השאובין מג' לוגין אעפ"כ נשארו המים בפסולם. ומיושב גם קושית הר"ן דשם בתמורה לא מיירי כלל מחשבון כמה נמצא פסולים בתוך המים דלפי הנ"ל שפיר מיירי שם מחשבון כמה נמצא פסול בתוך הכשר ואין חושבין רק לפי חשבון כנ"ל:

ועתה נשובה לנ"ד על אשר אמרנו לעיל לחלק דאף דג' לוגין פוסלים המקוה מכל מקום היכא שבאו לכאן הרבה מים בלי הפסק עד שדחו את הראשונים ולא נשאר שלשה לוגין לא נפסלו המים הראשונים שבאו לכאן בעת שהי' עדיין ג' לוגין כיון דהטעם שנפסלו המים הוא כמו דאמרי' בשאר איסורים חתיכ' נ"נ ובשאר איסורים כל שעתיד להתערב בלי הפסק עד שיתבטל האיסור לא אמרי' בי' חנ"נ וה"ה במקוה בג' לוגין כן כנ"ל:

ולפי אשר בארנו עתה דכוונת הראשונים לדמות מים שאובים שפוסלים המקוה לחתיכה נעש' נביל' בשאר איסורים הוא רק במים שאובים שהמשיכוה אבל ג' לוגין שאובים ממש אינו ענין כלל לחתיכ' נעש' נבילה דאף למ"ד דלא אמרי' חנ"נ בשאר איסורים נעשו כאן כל המים פסולים דאין האיסור משום תערובות הפסול רק דנעשה כולו פסול דמשום תערובות הי' בטל ברוב או בס' כנ"ל:

וא"כ שפיר אפשר לומר דבג' לוגין שאובים ממש אף שבאו כאן מים אחרים בלי הפסק עד שלבסוף ידחו הג' לוגין שאובים מכל, מקום נפסלו תיכף. אך דעת הרמב"ן אינו כן רק אף בשלשה לוגי' שאובים ממש תלוי ג"כ בחתיכה נעש' נביל' כאשר הבאנו לעיל. וגם אפשר לומר אף דשלשה לוגים מים שאובים אינו ענין כלל לחתיכ' נעש' נבילה דכך הוא הלכה דשלשה לוגי' פוסלים המקוה לגמרי מכל מקום אפשר ג"כ לומר דהיכא שבאים מים בלי הפסק עד שנדחו השלש' לוגי' לא נפסלו המים כמו דמצינו לענין חנ"נ:

והנה הט"ז הקשה בס"ק נ"ה על דברי הדרישה דמכשיר במושכן אף שהי' מתחילה רוב שאובים שהמשיכו' ומ"ש מג' לוגין מים שאובים דפסול אף בהוסיף כל מימות שבעולם עד שיצאו הראשונים ולפי הנ"ל חילוק גדול יש ביניהם דבשלשה לוגין מים שאובים ע"כ דעושה גם מים האחרים לפסולים ואין הפסול משום תערובות הפסול לבד דא"כ הי' בטל ברוב או בששים וע"כ דכולם נעשו פסולים ושלשה לוגין מים פסולים פוסלים גם שאר המים ומאי דמהני כשיצאו הראשונים הי' דוקא בנתערבו המים בלא הפסק דלא נפסלו מעולם כנ"ל. אבל בשאובים שהמשיכו' כיון דבטלים ברוב ע"כ לא נפסלו שאר המים אך משום שנתערב בהם מים פסולים ובטלים ברוב שפיר אף דהוי רוב פסולים מתחילה כשניתוסף אח"כ רוב כשרים חוזרים להכשירם כנ"ל:

ועתה נשובה על הראשונות דיש מקום לחלק בסברא כדברי האגודה בין היכא שבאים המים מאליהם ובין היכא שדולין אותה פעם אחר פעם לא מהני דכבר נפסלו המים בשעה שהיו בתוכן ג' לוגין שאובים:

ולכן לפענ"ד קשה להתיר נגד האגודה ולסמוך על שאיבת המקוה פעם אחר פעם אך מכל מקום אם לא הי' אפשר לעשות באופן אחר הי' מקום להקל כדברי הרמ"א בסי' מ' דנוכל לסמוך דבמעין אינו פוסל כלל שאובים. אך באמת יש עצה אחרת לטהר המקוה אף היכא שהמים נובעים מאוד ואי אפשר לנקותה מכל באופן שלא ישאר ג' לוגין שאובים וכאשר מאז הגיד לי ג"כ כבוד הרב המה"ג המנוח מהו' יהונתן זצ"ל האבד"ק יוזעפאף ארדינאצקי שיש עצה ליתן לתוך המקוה חלב היינו במעט מים הנשאר לבסוף שאי אפשר לשאוב יותר מחמת חוזק נביעת המים ינתן לתוכה חלב עד שיתהפך כל מראה המים לחלב שאז אינו פוסל עוד בשלשה לוגין כדאיתא בסעיף כ"ג אין שלשה לוגין אלו פוסלין אלא א"כ יהיו של מים ומראיהן מראה מים לפיכך שלשה לוגין מים שנפל לתוכן יין והרי מראיהן מראה יין שנפלו למקוה לא פסלוה וכן שלש' לוגין חסרים כל שהוא שנפל לתוכן מעט חלב והשלימוהו לשלשה לוגין ונפלו למקוה חסר לא פסלוהו וכתב בט"ז בס"ק ל"ג וז"ל והרי מראיהן מראה יין נקט ברישא יין ובסיפא חלב לפי שברישא קאי אשינוי מראה המים ומצוי כן ביין אדום שמהפך המראה אפילו במעט יין וכ"כ ב"י לקמן בשם התוספו' דדוקא יין אדום משנה המראה ולא לבן משא"כ בסיפא שהמים נשארו במראיתן וכן הוא מצוי בחלב מעט עכ"ד הט"ז:

ופירוש דבריו דבחלב מעט שאינו משנה מרא' המים לא הוי ההיתר רק בשביל שהי' חסר לג' לוגין והחלב אינו משלים וממילא מוכח דבחלב הרבה דמשנה מראה המים מהני אף אם הי' כאן ג' לוגין מים שאובים דכיון דנשתנו מראה המים אינו פוסל בג' לוגין:

וא"כ יש תקנה בנקל במקוה שאינם יכולים לקנותה שלא ישאר ג' לוגין מחמת חוזק הנביעה לשפוך למעט המים הנשאר חלב עד שישתנה מראיתו שאז אינו פוסל בשלשה לוגין וא"כ כיון שאפשר לעשות תקנה בנקל אינו מהראוי לסמוך על התירים אך מכל מקום כיון שכבר נעש' מעשה בעירם לסמוך ע"ז ואם נבוא עתה לעשות תקנות חדשות יוציאו חלילה לעז על הטבילות הראשונות ולכן אני מסכים לסמוך על היתר הראשון דבמעין אין שאובים פוסל כלל ובפרט דהוי ספק שיוכל להיות שלא חזר לתוכו שלשה לוגין מים שאובין כלל וגם כיון ששאבו אותה פעם אחר פעם דהאגודה בעצמו אינו מחליט לאיסור וגם הש"ך כמסתפק בזה בצירוף כל אלו התירים נוכל לסמוך בלי פקפוק ובפרט אחרי שכבר נעשה מעשה וכבר טבלו בהמקו' בנות ישראל וה' ממרום יערה עלינו רוח טהרה לעבדו שכם אחד:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה