נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן סו
ב"ה יום י' חשון תרכ"ו לפ"ק קאליש
לכבוד הרב המד"ג חריף ובקי נ"י ע"ח כש"ת מהו' יחיאל בהרב מוהר"י רוזען בוים נ"י האבד"ק שליז"ע יע"א.
אחד"ש יקרת מכתבו קבלתי ונפשו הטהור' בשאלתו על דבר המקו' שמושכין אלי' מים מהנהר על ידי סילונות של עץ ואם שגם בהמקוה יש מוצא מים אך לפעמים תתמעט מהשיעור על ידי ששואבין לחממה וכ"ת עשה להחמיר חומרא אחר חומרא אף שאינו צריך אשר הסילון של עץ יהי' ג"כ קבעו ולבסוף חקקו היינו שלא עשו הסילון בתלוש לקבוע שלש' נסרים ביחד אך שהניחו נסר אחד בארץ למט' ואח"כ הניחו ב' חתיכות נסר לב' צדיו אך סמוך להנהר לא הי' אפשר לעשות בדרך זה והי' מוכרחים לעשות סילון מחובר מארבע נסרים בתחתיתו ולמעל' ובשני צדדיו ולהניחו כך בקרקע אצל הנהר ומגיע לתוך הנהר וגם היו מוכרחים לעשות בקצה הסילון אשר הוא מונח בתוך הנהר סתימה בראשו בחתיכת אבר דק נקבים נקבים כמעשה רשת כדי שלא ימשך צרורות ועפר עם המים ויסתמו הצינור וע"י רשת הזה ילכו רק מים לבד דרך הנקבים על הצינור וכתב כבודו שבזה ודאי אין חשש מחמת שהוא בתוך המים ומחובר לנהר עכ"ד:
והנה מה שנעש' הסילון כמו קבעו ולבסוף חקקו בודאי לא הי' צריך כלל כי סילון אין בו בית קבול אף אם גם למעל' מכוס' ג"כ כיון שאי אפשר להתאסף בו מים ומן הצדדים פתוח אינו כלי קיבול (ואילו הי' כלי קיבול הי' צריך מתחיל' לקבוע הנסר התחתון בארץ שיהי' קבעו לא להניחו בלבד) ואין בזה שום דיעה שיחשב כלי קבול שיצטרך קבעו ולבסוף חקקו:
ואם אמנם בהיותי בארץ מולדתי נשאלתי ע"ז מיושב סמוך לטארניגראד בהמשכת המים מנהר למקו' והחמרתי ג"כ מצד החומרא אף שאינ' צריכ' מהדין לעשות בסוף הסילון המקלח מים להמקו' סילון של אבנים אשר אפשר בנקל לעשות זאת או באבנים לבד או טוח עם צימענט שהוא קיום עולמית והוא לתועלת כאשר נבאר:
דהנה מה שאסור להמשיך למקו' על דבר המקבל טומא' כתב הב"י לחד תירץ דהוא אף על פשוטי כלי עץ דאינו מקבל טומא' רק מדברי סופרים כדאיתא בש"ך ס"ק ע"ו ובט"ז בס"ק מ"ג וכתבו הט"ז והש"ך דע"כ דחה הב"י תירץ זה הט"ז הביא ראי' מסעי' שאח"כ דאל"כ אמאי בצינור שאין לו ד' שפות כשר והא לא גרע מפשוטי כלי עץ והש"ך הביא ראי' מסי' מ"ח דמשמע דוקא דבר המקבל טומא' מדאורייתא:
ויען כי לענין עשיית מקו' לכתחיל' מהראוי לחוש לכל הדיעות וא"כ מהראוי להחמיר להמשיך מים אפילו על פשוטי כלי עץ ואח"כ נדפס ספר חתם סופר וראיתי שכתב כן בסי' קצ"ט לחוש להחמיר לכתחיל' להמשיך מים אף על פשוטי כלי עץ אך כתב דהיינו לכתחל' אבל בדיעבד ובשעת הדחק מביטול פ"ו חלילה לי להחמיר נגד הש"ע ובפרט בפשוטי כלי עץ שהוא מדרבנן לכ"ע יעו"ש:
והנה בנ"ד שחתיכת אבר קבוע בסוף הצינור עם נקבים דקים יש עוד חשש לומר שהוא כלי בית קיבול מאחר שהצינור סתום בקצה אחד ואם נעמיד הסילון על שולי' היינו מקום שחתיכת אבר קבוע בו יהי' לו בית קיבול שיהי' לו שפה מארבע רוחותיו המה הנסרים המקיפי' מכל צדדיו והחתיכת אבר יהי' שולים אף שנקוב' החתיכת אבר נקבים דקים מכל מקום אנן קי"ל דנקבים דקים אינם מוציאים מתורת כלי עד שיהי' נקוב כשפופרת הנוד או כזית אבל בכ"ש ודאי לא מהני לכתחיל' כמבואר בסי' ז' ובסי' מ"ו ובש"ך בס"ק כ"ג:
אך צינור זה אינו עשוי לקבל' שיהי' לקיבול על דרך זה להעמיד אותו על שוליו אך אדרבא עשוי שיהי' מונח והמים יכנסו בו דרך הנקבים ויצאו מעבר השני במקום הפתוח לא שיעוכב איזה דבר על ידי החתיכ' עופרת המחובר בקצהו אך אדרבא החתיכ' עופרת עשוי שלא יכנסו בו צרורות לא שיהי' עי"ז בית קיבול:
וכלי קיבול שאינו עשוי לקבל' אינו פוסל המקו' כמבואר בש"ע בסי' ל"ו אך גם בזה איכא דעות דהגהות מרדכי בקידושין הביא דעה דבצינור שממשיכין עליו מים למקו' איכא חשש שמא יש בו חטטין והוי כלי קיבול והביא שרבינו שמרי' חולק דכיון שלא נעש' לקבל' אינו פוסל והמרי"ק שורש נ"ו כתב שמפני תשובת מיימוני והוא הגהת מרדכי הנ"ל כשקבע צינור להוריד מי גשמים למקו' לא עשה מרזב עשוי ע"י חטיט' מפני חשש שמא יהי' בו שום חטט אלא לקח נסרים משופים היטב וחלקים מאד וחברם יחד כעין מרזב ועוד עשה אותם גבוה בקצ' האחד כדי שיזובו מהר ולא יהי' זמן להשלים רקבון בהנסרים היינו שעל ידי המים שיתעכב ירקב העץ ויהי' גומות ובית קיבול:
והרב ב"י זלה"ה מביא דברי מהרי"ק וכתב עליו שהוא חומרא שאף אם יהי' חטט בהצינור אינו מזיק כיון שלא נעש' לקבל' ולכן נרא' שלא הביא דעתו בש"ע כלל ואדרבא מבואר ברמ"א בסי' ל"ו דהיכא דלא נעש' לקבל' מותר:
ודעת מהרי"ק נרא' דאף דלא נעש' לקבל' כל שיש לו בית קיבול פסול אף שלא נעש' לקבל' ואינו מקבל טומא' מידי דהוי אכלי גללים וכלי אבנים המבואר בסי' ל"ד שג"כ אינם מקבלים טומא' אעפ"כ פוסלים המקו' כיון שיש להם בית קיבול והב"י מביא דברי הרמב"ם דמש"ה כל שלא נעשו לקבל' אינו פוסל כיון דאינו מקבל טומא' וקש' דלא גרע מכלי אבנים וצריך לדעתם לחלק דכל שלא נעש' לקבל' דאינו מטמא אף בכלים המקבלים טומא' ע"כ שלא חשיב זה בית קיבול כלל:
ודעת האוסרים נרא' דלא גרע מכלי אבנים וכל שיש לו בית קיבול פוסל ניהו דלענין טומא' אינו מטמא וכן הוא באמת דעת הראב"ד בפר' שמיני מהלכות מקואות לענין סילון הכפוף שדעת הרמב"ם בפירושו למשנ' במקואות פרק ח' הלכ' ז' שהסילון הכפוף אינו פוסל המקו' לפי שאיתא במשנה מכלים שמכלל הטהורים מכלי חרם הסילונות הכפופים אע"פ שמקבלים לפי שלא נעשו בכוונ' ועי"ש דבריו בארוכ' גבי סילון שהוא צר מכאן ומכאן:
אמנם הראב"ד ז"ל כתב וז"ל שם א"א בתוספתא ואם הי' סילון הכפוף כל שהוא פוסלו וקשיא לי שהרי אמרו במשנ' בכלים הטהורים שבכלי חרס הסילונים אע"פ שהם כפופים ואע"פ שמקבלים ואולי אע"פ שהן טהורים לעצמן מכל מקום כיון שבני קבל' הם ומקבלים פסולים למקו' מידי דהוי אכלי גללים וכיוצא בהן מפני שיש עליהם תורת כלי קיבול ע"כ:
וזה נרא' גם דעת מהרי"ק והב"י הביא שם מתתיל' דברי הראב"ד וצ"ע מדוע לא חש לשיטת הראב"ד והמרי"ק להביאם בספרו בש"ע:
וראיתי בחתם סופר בסי' כתב ג"כ לחוש לדעת מהרי"ק מטעם דאף דנעש' הקבל' מאליו מכל מקום ניחא לי' בההוא בית קיבול לעכב הצרורות ועיי"ש בארוכ':
ובנ"ד אם נימא דהסילון הנ"ל הוי בית קיבול כיון שקבוע בקצהו חתיכת עופרת ואינו נקוב כשפופרת הנוד אך שאינו עשוי לקבל' עדיין יש לחוש לשיטת הראב"ד והמרי"ק הנ"ל:
ומטעם החתם סופר לא שייך כאן דלא ניחא לי' בקבל' אבל אם נימא כדעת הראב"ד דאף דלא נעש' כלל לקבל' פסול כמו כלי אבנים יש כאן חשש:
וזה שכתב כ"ת דכיון דמשוקע בתוך המים ומחובר להמים להנהר מה יש עוד לחשוש בזה:
הנה אם יהי' החשש מצד שהוא בית קיבול לא מהני מה שמחובר למים.
דהנה בש"ע בסי' מ"ט איתא דלענין ממשיך על דבר המקבל טומא' ממעין או ממקו' איכא שני דיעות הרא"ש והרשב"א דהרא"ש מתיר משום דמחובר למקו' או למעין שממשיך משם והרשב"א אוסר יעו"ש בב"י והביא שם הב"י דאף דהרא"ש מתיר בממשיך על דבר המקבל טומא' מהמעין או ממקו' מכל מקום בממשיך על כלי שיש לו בית קיבול פסול אף ממקו' או ממעין יעו"ש:
ואנכי אמרתי הטעם משום דשאובין בכלי לא הוי מחובר וכאילו נתלשו ממקומם כדאית' בתרומו' הדשן הובא בט"ז בס"ק ג' ומשום הכי לא מהני אף שנמשכים ממעין דרך כלי דכיון שבאו להכלי נעשו כתלושים ואינם מחוברים עוד להמעין והארכתי בענינים אלו מאוד בתשוב' וכאן אין מקום להעתיק וא"כ לענין החשש דהוי ממשיך על דבר המקבל טומא' היינו פשוטי כלי עץ דמקבל טומא' מדברי סופרים כאשר החמיר גם החתם סופר לכתחיל' לענין זה איכא דיעות אם מהני מה שמחובר למקו' או למעין אבל לענין החשש דהוי כלי קיבול כנ"ל בזה לדברי הכל לא מהני ואף הרא"ש מודה. (ובחידושי הבאתי דהרא"ש והרשב"א מחולקים מהיפוך להיפוך דלהרא"ש מהני חיבור לענין קבלת טומא' ולא לענין כלי קיבול ולהרשב"א לא מהני לענין קבלת טומא' ומהני לענין כלי קיבול שם הארכתי):
אך הנה לענין תשש דהמשיך על דבר המקבל טומא' בלאו הכי אין כאן חשש כיון דמחובר לקרקע ועשוי לשמש את הקרקע כדאיתא בסי' מ"ח שאף סילון של מתכת היכא שמחובר לקרקע אינו פוסל ושם קיצר הש"ע דהיינו דוקא אם נעש' מתחיל' על מנת לשמש את הקרקע וכמבואר בנו"ב מהדו"ת ג"כ. ואנכי הארכתי בזה בחידושי מאוד וכאן הסילון הזה נעש' לשמש את הקרקע והוא תפור תחת הקרקע ואין בו חשש משום קיבול טומא':
ואף כלי קיבול כל שנעשה לשמש את הקרקע אינו פסול כמו שלא נעש' לקבל' דאינו פוסל אף שיש לו בית קיבול כיון שבית קיבול זה אינו בית קיבול לטומא' אף המקו' אינו פוסל ה"ה בעשוי לשמש את הקרקע כיון דכלי קיבול שעשוי לשמש את הקרקע גם כן אינו מטמא:
אך עדיין יהי' בזה חשש לשיטת הראב"ד והמרי"ק דאף שלא נעש' לקבל' לא גרע מכלי אבנים ופוסל את המקו' וא"כ ה"ה בעשוי לשמש את הקרקע כאשר הארכתי בזה בחיבורי:
אך עכ"ז אין כאן בנ"ד שום חשש דלא הוי כלל בית קיבול מה שמחובר בתחתיתו חתיכת עופרת כיון דאם נעמיד הסילון על שוליו בטח לא יעמוד כיון שארוך עשר אמות ואינו רחב הרב' ובטח לא יוכל לעמוד וכל שאינו יכול לעמוד בפני עצמו רק ע"י סמיכ' לא חשיב קיבול כלל כדאיתא בפר' ב' דכלים משנ' ב' יושבין שלא מסומכין:
וכן נפסק ברמב"ם בפרק י"ח מהלכות כלים הלכה י"א דאם אינו יכול לקבל אלא א"כ סומכין אותו אינו מקבל טומא' וכן איתא בפרק ב' מכלים דחרס שאינו יכול לעמוד טהור וכן הוא ברמב"ם בפר' הנ"ל הלכ' י"א ואלו הדינין נאמרו בכלי חרס וה"ה בכלי עץ אך בשביל שבכלי חרס איכא חומרא יתירא שאף השברים טמא נאמר דין זה דעכ"ז אינו טמא רק כשיוכלו לישב שלא מסומכין:
והנה בזה נרא' דאף לדעת מהרי"ק והראב"ד הנ"ל שאף שלא נעשו לקבלה ואינו מטמא מכל מקום פוסל המקו' כיון שיש לו בית קיבול מכל מקום בזה שאינו יכול לקבל שלא מסומך הוי כאילו אין לו בית קיבול כלל:
ואף שבפרק רביעי מכלים משנ' ג' איתא שולי קרפיות ואולי קוסיס הצידונים אע"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכין טמאים שלכך נעשו מתחילתן וכאשר פירש בי"ש שאפילו שלמים אינם יושבים שלא מסומכים וכדאיתא ברמב"ם פרק הנ"ל הלכ' י"ב:
וא"כ הי' אפשר לומר כיון שאם נעש' לכך שלא יהי' להם בית קיבול רק דרך סמיכ' שפיר מקרי כלי קיבול ומטמא' וא"כ אף היכא שלא נעש' לכך שוב פוסל המקו' כיון שזה הוי בית קיבול אולי נעש' לכך והוא מטמא רק שלא נעש' לכך ולא עדיף מלא נעש' לקבל' דפוסל המקו' לשיטת מהרי"ק הנ"ל:
אך באמת זה אינו ואינו דומה לשם דכיון דאין דרך לקבל בכלי זה בסמיכ' לכל אדם ושלא בסמיכה לא תוכל לקבל לא הוי כלי בית קיבול כלל שאינו ראוי לקיבול לשום אדם אך היכא שראוי לקבל לכל אדם אך בשביל שהוא לא עשאו לקבל' אז פוסק הראב"ד לפסול והמרי"ק חשש להחמיר אבל בנ"ד אין כאן שום חשש:
וגם בלאו הכי בנ"ד כיון שהמקו' מצד עצמ' היא מעין אף שלפעמים יחסר שיעור מקו' מכל מקום להלכ' פסקינן דבמעין אין שאוב פוסל רק לכתחיל' מחמירין כדאיתא בש"ע בסי' מ' ע"כ אין שום חשש כלל וכלל:
ואם כי בהמקו' אשר נשאל' לפני צויתי לעשות חומרא יתירא לעשות בסוף צינור של אבנים שלש' טפחים ונאפשרי לעשות מצימענט או בסיד וזה יהי' לתועלת אף אם באנו לחוש לחומרת המרדכי הנ"ל דשמא יש חטטין בהסינון והוי כלי קיבול מכל מקום שוב כשר משום המשכ' מה שנמשך אח"כ על סילון של אבנים ואף שאינו נמשך על גבי קרקע ממש שזה הוא רק חומרא לכתחיל' כמבואר בסי' מ"ו וזה מועיל אם נשאר רוב מקוה עכ"פ ואף אם לא היו רוב מהני לענין כמה דברים כאשר הארכתי בזה הרבה בתשובותי. שם לא הוי המקוה ממעין אבל במעין יש בלאו הכי קולא וגם בטח כבר טבלו בנות ישראל בזה ואם נבוא עכשיו לעשות איזה תיקון מצד החומרא יוכל להיות לזות שפתים ע"כ אין לעשות שום תיקון ואין כאן שום חשש כלל וכלל: