אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה סימן סד › סעיף ז

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן סד · סעיף ז

סעיף ו

עוד אפשר לומר הטעם דספק ניקב הושט הוי חזק' היתר כמבואר בחולין בדף מ"ג דספק ניקב הושט הוי חזקה להכשיר אף דבניקב הושט איכא חזק' איסור לומר שנשאר עדיין איסור הראשון עליו כנ"ל כיון דניקב הושט איכא נבלה ועדיין נשאר איסור הראשון שאינו זבוח מכל מקום איכא כנגדו חזק' הגוף שלא ניקב הושט וחזקת הגוף עדיף מחזקת איסור ובריש כתובו' קי"ל כר"א וכר"ג דחזקת הגוף עדיף מחזקת ממון וחזקת ממון עדיף מחזקת טומא' דהא אף ר' יהושע דסובר חזקת ממון עדיף מחזקת הגוף מכל מקום סובר דחזקת הגוף עדיף מחזק' טומא' בריש פרק ד' דנגעים משנה י"ד מכ"ש למאן דסובר דחזק' הגוף עדיף מחזק' ממון מכ"ש בחזק' הגוף עדיף מחזקת טומא':

וה"ה בניקב הושט אף דאיכ' חזקת איסור איכ' כנגדו חזק' הגוף שלא ניקב הושט דהוא עדיף מחזקת איסור:

ומהאי טעמ' גם בזבה בימי הספיר' אף דאית לה חזקת טומא' מכל מקום איכ' כנגדו חזק' הגוף דעדיף טפי לומר דלא ראת' עוד הפעם וכאן עדיף הרב' דלא הי' כאן שום ריעות' שנחזיק שהי' כאן ראי' אבל שם בנתחב קוץ בושט עכ"פ ריעות' הוי ולקמן יבואר דספק זה לומר שמא נעש' כאן מעש' שאין שום הוכח' ע"ז עדיף מכל חזקו' שבעולם. וכל זמן שאין הוכח' לומר שנעשה כאן מעש' אין אנו חוששין שמא נעש' מעש' ויש ע"ז הרב' ראיו' וכיוצא בזה אית' בפרי מגדים בסימן כ"ה בש"ך בס"ק ב' בשם הגנת ורדים דאין חשש רק שיש מקום לחוש ונולד איזה ספק אבל כל שלא נולד שום ספק אין חשש כלל ומש"ה לא חיישינן שמא במקום נקב שחט ונימא סמוך מיעוט' לחזק' חזקת שאינו זבוח אך משום שלא נולד שום ספק כלל ליכא חשש:

וראיה לזה מדברי התוספו' בנדה בדף י"ח בד"ה ותו ליכא דכתבו וז"ל דהתם מסייע חזק' האדם לרוב הרי בפירוש מבואר דהחזקה הוא חזק' הגוף לא חזקת טהר' דשם מיירי באיש ואשה שעשו צרכיהן בספל דאם נימא שהוא מאיש אינו טמא וליכא חזק' טהרה רק חזקת הגוף יעו"ש:

אך לפי זה יהי' דוקא היכא דהפסיקה ראייתה איכא חזק' הגוף שלא חזרה וראת' אבל היכא דהוי ספק אם הפסיק' ראיית' או שלא פסק' כלל ליכ' חזק' הגוף ואפשר דגם בזה שייך חזק' הגוף דאין מחזיקין מראי' אח' לחברתה ולקמן יבואר:

אמנם אם נבוא בזבה בספק ראי' לטהר מטעם חזקת הגוף אף שאין לה חזק' טהר' לא שייך זה רק בספק אם ראת' כל עיקר אבל היכ' שודאי ראת' אך שאינו ידוע אם הוא דם טהור או דם טמא או שראתה קרטין ואינו ידוע אם הוא דם או ברי' בכה"ג לא שייך חזק' הגוף לומר דהעמידנה על חזקתה דלא הי' כאן ראי' חדשה דהרי בודאי ראת' ואין נפק' מינ' לענין חזק' הגוף אם ראת' דם טהור או דם טמא או אם דם ראת' או בריה ראתה דאינה מוחזק' בזה יותר מזה ולא שייך בזה חזק' הגוף שוב מעמידין על חזק' טומא' שבימי הספיר' עומדת בחזק' טומאה:

שבתי וראיתי דברים אלה בנו"ב בסי' ס"ג שמביא שם בשם הגאון מוה' חיים כהן אבד"ק לבוב שחידש סברא זאת שמה שאמרו אשה בחזק' טהר' עומדת הוי הפירוש חזקת הגוף שהוא בחזקת מסולקת דמים שלא בשע' וסתה וחזקת הגוף עדיף מחזקת טומא' וראיתו מתוספו' כתובו' בדף ע"ה ע"ב בד"ה ספק טמא וז"ל אמר ר"ת דהכ' מיירי שנזקק לטומא' וכו' והשתא מייתי שפיר ראיה דאזיל ר' יהושע בתר חזקה דבגופה אע"ג דאיכא חזק' דהעמידנה בחזק' טומא' כנגדה עכ"ל:

והנו"ב חולק עליו וסיים לבסוף וז"ל ועוד אפי' יהיבנא לי סברת הגאון מהו' חיים כהן מכל מקום וכי חזקת הגוף שאינו מוצא' דם נדה שלא בשעת וסתה אבל קרטין ונקודו' דרכה להוציא אתמהה והלא חזקת הגוף בכל הנשים שלא להוציא בשעת וסתה כלל וע"כ צריך אתה לומר שבאשה זו נתחדש מקרה בגופה ויצאתה מחזקתה אם כן מאן מוכח שאינה מוציאה דם נדה באופן זה שלא בשעת וסתה עכ"ד ות"ל כי כוונתי לדעת הקדושים אשר בארץ המה:

ובזה הנ"ל אשיחה וירוח לי בסוטה בדף ס"ו דאי' שם בשבע' דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה משנזקק לזיבה אין בודקין אותו אנסו ושכבת זרעו טמאים שרגלים לדבר ומפרש בתלמוד' ספיקו לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת ש"ז ספק מחמת ראי' כיון שנזקק לטומא' ספיקו טמא:

והמהרי"ט בח"א בסי' פ"ב הביא מזה ראי' דמחזיקין מאיסור לאיסור דאמרינן כיון שנזקק לטומא' ספיקו טמא:

והש"ש בשמעתת' ה' פ"ב דחה דבריו דהתם לא הוי הטעם משום חזקת טומא' אלא משום שרגלים לדבר שלא בא מחמת שכבת זרעו אלא מחמת זיבה כיון שכבר נזקק לזיבה ותדע דהא אמרינן התם אנסו וספיקו לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת ש"ז ספק מחמת זיבה כיון שנזקק לטומא' טמא ואם נימא משום חזקה א"כ בספק חזא נמי נימא אוקמי אחזקת טמא ע"כ:

ולפי הנ"ל ניחא דשפיר נוכל לומר הטעם משום חזקת טומא' אך איכ' כנגדו חזקת הגוף דלא ראה דהוא עדיף מחזקת טומא' אבל היכא דודאי חזא ואינו יודע מאי חזא אי שכבת זרע אי זיבה בלא"ה הי' כאן שינוי הגוף אך שאינו יודע אם משכבת זרע או מזיבה אבל עכ"פ הי' כאן שינוי ועכ"פ אינו עלול לראות יותר שכבת זרע מזיבה כיון שכבר הוזקק לזיבה ואין כאן חזקת הגוף ושוב מעמידין על חזקת טומאה ודו"ק:

ובזה יתיישב לנו ג"כ דברי התוספו' בד' ט"ז בד"ה ומי סבר וסתות דרבנן דכתבו וז"ל נראה דוקא במרגשת שבא דם זה מהמכה ואעפ"כ למ"ד וסתות דאוריי' חיישינן שמא גם מהמקור בא דם אבל אם אינ' מרגשת דם מהמכה טמא' לכ"ע אם הוא זמן וסתה דאל"ה וכי לעולם לא תהי' רואה והלא קודם מכה הי' לה וסת עכ"ד:

ואינם מובנים דהא על הוסת אמרינן דוסתו' דרבנן ומדאוריי' אין משגיחין על הוסת אך הקשיתי בעצמי וכן מצאתי בחוו' דעת בסימן קפ"ג דאמאי יהיו וסתו' דרבנן הא בתלת' זמנא הוי חזק'. אך אפשר לומר דבדבר התלוי במעש' לומר שנתהוה כאן מעש' לא אזלינן בתר חזק' דאיכ' כנגדו חזק' הגוף דלא נעשה המעשה וכו זה היכא דהוי ספק אם ראת' אבל היכ' דודאי ראת' ואינ' יודע' אם היא דם נדה או דם אחר דליכ' חזקת הגוף דהגוף בודאי נשתנ' מאינה רוא' לרוא' שוב שפיר אזלינן בתר הוסת ולענין זה וסתו' דאוריי' אבל היכא שמרגשת שהדם הוא מהמכה ואנו יודעין מאין בא השינוי אך שיש לספק שמא הי' עוד שינוי בהגוף וראתה באותו זמן דם נדה גם כן לענין זה איכ' חזק' הגוף שלא הי' עוד שינוי בהגוף ולענין זה הוי וסתו' דרבנן:

ובזה יתיישב לנו מה דהקש' החוות דעת בסימן קפ"ג לשיטת הרמב"ם דהיכ' דבא וסתה אף שהיא עומד' עדיין בימי זיבה חוזרת לוסתה ולימי נדות והקש' החוו' דעת כיון דוסתו' דרבנן איך תלינן חשבון פתחי נדה וזיבה שהן גופי הלכו' נדה דאוריי' בוסתו' שעיקרן מדרבנן ולפי הנ"ל ניחא דהיכא דראת' דם ואינ' יודע' מה היא שאין כאן חזק' הגוף המתנגדת לחזקה דתלתא זמנא ושוב אזלינן בתר תלתא זמנא דהוי חזקה ולענין זה וסתו' דאוריי' ודו"ק:

והנה מה שאמרנו לעיל דהיכא דאיכא חזק' הגוף נגד חזק' טומא' חזק' הגוף עדיף יש להוסיף עוד נופך בדבר כפי שבארנו במקום אחר דכי מעמידין חזק' נגד חזק' היינו דוקא היכא שחזק' אח' לא הית' משמשת במקום החזקה השני' אז אמרינן אף דהי' לה חזקה לזה מ"מ כיון שבאה אח"כ חזקה הסותרת הראשונה הוי חזקה נגד חזקה אבל אם חזקה אח' היתה משמשת אף שהית' חזקה אחרת כנגדה לא נוכל לדחו' חזקה זו בשביל חזקה אחרת שהיא כנגדה דהרי יש חזקה לזה שחזקה זו תהי' משמשת אפילו שחזקה אחרת כנגדה ויש לה חזקה לזה שתכריע החזקה השני וכאשר דחיתי בזה דברי הנו"ב שכ' דמשום הכי הוי וסתו' דרבנן אף דהחזקה דאורח בזמנו בא משום דאיכא כנגדו חזקת טהרה ודחיתי דבריו דהרי יש לה לזה חזקה ג"כ שיבוא האורח בזמנו אף בימי טוהר כמו שבא תמיד האורח הזה בימי טוהר ופלפלתי בזה בתוספו' בבכורו':

וא"כ ה"ה בנ"ד הוא להיפך כיון דהי' לה חזקה לזה שפסק' לראו' דם בשבע' ימי נקיים אף דהיא אז בחזקת טומאה כן בודאי הוי ג"כ אח"כ שלא חזרה לראו' ולא שייך לומר דאיכא כנגדו חזקת טומא' שהרי חזק' הגוף זה שפסקה לראו' הי' ג"כ בימי טומאה אע"פ כן פסק' לראו' ומעמידין על החזקה שג"כ אח"כ לא ראתה עוד:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה