אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה סימן סד › סעיף א

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן סד · סעיף א

סימן סד

מדי דברי בהאי ענינא בס' הקדום באיזה עת שאשה בחזקת טהורה עומדת או בחזקת טמאה והחילוק בין נדה לזבה אומר להעתיק בו קונטרס מיוחד אשר כתבתי בזה. וארבעה חילוקי דינים בזה:

א) היכא דאשה עומדת בימים שטהורה לגמרי וראתה דם ספק טמא ספק טהור אם זאת מקרי חזקת טהרה:

ב) אם האשה עומדת בימי נדה ותקראנה אותה כאלה:

ג) אם עומדת בימי זבה בשבעה נקיים:

ד) אם קרה לה הספק ביום השביעי שמהדין טהורה אז שמקצת היום ככולו אם אז הוי חזקת טהרה:

והנה בראשונה נבאר היכא דאשה טהורה וראתה דם וספק אם הוא דם טמא או דם טהור או אם הוא מהצדדים או מהמקור או אם הוא דם מכה אם מוקמינן בזה על חזקת טהרה של אשה וספיקה טהור או לא מהני בזה חזקת טהרה של האשה:

והנה הש"ך כתב בסי' קפ"ז בס"ק י"ט על מאי דאיתא במחבר שם דאם דם מכתה משונה מדם ראיתה אין תולין בדם מכתה וז"ל כתב הרב המגיד והר"ן והרשב"א דווקא שנתברר שהיא משונה הא לאו הכי תולין במכה לפי שהאשה בחזקת טהורה עומדת וכן דעת הרא"ש וכן פסקי האחרונים דלא כהרמב"ן ע"כ:

והנה דברי הרמב"ן הלא המה כתובים בהלכות נדה שלו בפרק הלכה ז' שכתב הי' בה מכה באותו מקום והרי הדם שותת יש מי שהורה שמטהרין אותה אפילו בזמן הזה ויראה לי שמטמאין אותה שאם הי' דם מכתה משונה מדם ראיתה טמאה מדין התלמיד וא"כ פעמים עתה מביא אותנו להקיף ולבדוק בדמים והרא"ש בפרק תינוקת כתב דכל זמן שלא נודע לנו שהיא משונה תולה במכתה והרשב"א דעתו שלעולם תולין במכה אף שא"י אם מוציאה דם ומקצת מהאחרונים רצו לומר דבזה פליגי דהרמב"ן ס"ל דלא מוקמינן האשה על חזקת טהרה מש"ה כל שאנו מסופקין שמא דם מכתה משונה מדם ראייתה אין תולין והרשב"א דסובר דתולין במכה תמיד משום דסובר דמעמידין האשה על חזקת טהרה ואנכי לא כן עמדי כאשר יבואר אח"כ:

הנה בריש המפלת איתא המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה רבי יהודא אומר בין כך ובין כך טמאה וקאמר שם רבי יוחנן של ארבעה מיני דמים ד"ה טמאה של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה לא נחלקו אלא שהפילה ואינה יודעת מה הפילה ר' יהודא סובר זיל בתר רוב חתיכות ורוב חתיכות של ארבע מיני דמים הם ורבנן סוברים לא אמרינן רוב חתיכות של ארבעה מינים:

וכתבו בתוס' בד"ה ורבנן וז"ל תימא ונימא דהוי פלגא ופלגא ויהי' ודאי טמא ברה"י אף דאיכא חזקת טהרה וכו' הנה מבואר בדבריהם דהיכא דאשה עומדת בטהרה אם ראתה דם איכא חזקת טהרה אך קושיתם לטמא מטעם ספק טומאה ברה"י ולקמן בס' נבאר כוונתם אם כוונתם דוקא לטומאה לענין טהרות דזה תלוי ברה"י ורה"ר אבל לאסור לבעלה הוי איסור ולא טומאה ואינו תלוי ברה"י ורה"ר:

אך לענין חזקת טהרה יש לדון אם נטהר האשה משום חזקת טהרה מאי נעשה בדם היכא דגם הדם לפנינו ואנו מסופקין אם הוא מהמקור או מהצדדין או דם מכה ואם נימא דהדם טמא משום דעל הדם ליכא חזקת טהרה שוב נוכל לומר דגם האשה טמאה כיון שהדם טמא ועל הדם ליכא חזקת טהרה וכדאיתא ברמב"ן בנדה בדף י"ח בתינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דסובר רבי מאיר סמוך מיעוטא לחזקה חזקת טהרות ואיתרע לה רובא דרוב תינוקת מטפחין ופי' הרמב"ן כפי' התוס' דהספק הוא בעיסה אם נגע בה התינוק ואמרינן רוב תנוקת מטפחין ולא כפי' רש"י דספק הוא בתינוק אם טפח באשפה ונטמא דהא בתינוק ליכא חזקת טהרה ומטמאין התינוק וממילא אנו מטמאין העיסה ג"כ כיון שודאי נגע בה התינוק והוי העיסה כתינוק וע"כ הוא כפי' ר"ת שהספק הוא אם נגע התינוק בעיסה והביא ראי' משליא מבית דטמא ודאי מטעם דרוב שליות בולד אף דאיכא לבית חזקת טהרה מ"מ כיון דלהשליא ליכא חזקת טהרה והשליא טמא ממילא גם הבית טמא דהבית כשליא יעו"ש:

וא"כ גם כאן נוכל לומר כן דאף דלהאשה איכא חזקת טהרה להדם ליכא חזקת טהרה וכיון דבדם ליכא חזקת טהרה והדם טמא ממילא גם האשה טמאה:

וראיתי אח"כ כדברים אלו ברשב"א שם בהמפלת וז"ל וא"ת להוי כמחצה על מחצה אמאי טהורה לגמרי י"ל משום דמסייע לה החזקה דאשה זו בחזקת טהורה עומדת והעמידנה על חזקתה ואינו מחוור דהא ודאי חתיכה הפילה וכיון דרוב חתיכות מארבעה מיני דמים הן נפקא אתתא מחזקתה וכעין שאמרנו לעיל גבי שליא בבית עכ"ד:

והנה בוודאי אין פי' דברי הרשב"א כיון דרוב חתיכות מארבע' מיני דמים הן דהרי עתה קיימינן אליבא דרבנן דלא אמרינן רוב חתיכות מארבע' מיני דמים הן וגם הרשב"א בעצמו מתחיל וא"ת להוי כמחצה על מחצה אמאי טהורה לגמרי הרי דקיימינן עתה דהוי רק מחצה על מחצה אך ע"כ מאי דקאמר וכיון דרוב חתיכות מארבע' מיני דמים הן הוא לאו דוקא אך כיון דמחצה חתיכות מארבע מיני דמים ג"כ נפקא אתתא מחזקתה:

והנה הי' מקום לפרש דברי הרשב"א דכיון דודאי הפילה חתיכה איתרע חזקתה אך כיון דמדמה לה לשליא ושם לעיל בדף י"ח בשליא בבית כתב וז"ל פי' רש"י ז"ל תינוק שאינו ודאי טמא אלא מפני שרוב תנוקת מטפחין באשפה והוא בוודאי נגע בעיסה ואין פירושו מחוור דאי ודאי נגע מאי חזקת עיסה יש כאן דהרי מדנגע בה נפקא לה עיסה מחזקתה והוי כתינוק עצמו וכעין שאמרו בשליא בבית דכיון דהשליא בבית נפקא לה הבית מחזקתה והוי כשליא עכ"ד הרי דטעמו בשליא בבית דכיון דודאי נגע השליא בבית הבית כשליא ולית לי' חזקת טהרה כמו השליא וכיון שמדמה הרשב"א אשה שראתה דם ג"כ לשליא בבית הוי ג"כ הטעם משום דלהדם ליכא חזקה ואנו דנין האשה כהדם:

והנה לשיטת התוס' דכתבו דמעמידין האשה על חזקת טהרה ולא אמרינן דלהדם ליכא חזקת טהרה ושוב האשה כהדם כיון דהדם אינו לפנינו ואין אנו דנין עליו דאלו הי' הדם לפנינו היינו יודעים אם הוא מארבעה מיני דמים או לא אך דמיירי שהפילה וא"י מה הפילה וא"כ אין אנו דנין על הדם כלל ונזכרת סברא זו בתוס' בקידושין בדף ס"ו בד"ה מאי חזית דכתבו דה"מ אי הואי האם לקמן והיתה לה חזקה דכשרות והיתה באה להתירה אז מועיל חזקת היתר שלה יעו"ש והתם מיירי לענין חזקת היתר וה"ה בנ"ד לענין חזקת איסור:

אך הרמב"ן והרשב"א ע"כ לא ס"ל חילוק זה דא"כ גם בשליא בבית לא שייך לומר דהבית כשליא דהרי השליא גם כן אינה לפנינו ואין אנו דנין עלי' דאילו הי' לפנינו היינו יכולין לראות אם יש בה ולד וכן הרשב"א שמדמה הך דמפלת וא"י מה הפילה לשליא בבית לא ס"ל סברא זו והוא סובר דבאינה יודעת מה הפילה גם כן ליכא חזקת טהרה משום הדם אבל לשיטת התוס' אפשר לחלק כן דשם כיון שהדם אינו לפנינו לא שייך לומר כיון דהדם טמא אף האשה טמאה ואילו הי' הדם לפנינו לא הי' ספק עליו כלל ושפיר מעמידין האשה בחזקת טהרה אבל בנדון שהבאנו לספק כגון שהדם לפנינו ואין אנו יודעים אם הוא מהמקור או מהצדדים או דם מכה בזה אפשר אף התוס' מודים לדברי הרשב"א דלא שייך להעמיד להאשה בחזקת טהרה כיון דהספק על גוף הדם ואנו מטמאין הדם ממילא אף האשה טמאה כסברת הרמב"ן והרשב"א בשליא בבית:

אך מה שאמרנו דכיון שהדם לפנינו ואנו מסופקין עליו ג"כ ומטמאין אותו ממילא גם האשה טמאה עדיין יש לדון היכא שהדם ודאי מהמקור אך שהוא ספק אם הוא ממכה שבמקור או לא יהי' הדבר תלוי בפלוגתא אי מקור מקומו טמא אי מקור מקומו טהור דאם נימא מקור מקומו טמא היינו שאף שהוא דם ממכה שבמקור ואין האשה טמאה מ"מ הדם טמא דמקור מקומו טמא כדאיתא בדף ט"ז א"כ שוב האשה טהורה משום חזקת טהרה ולא שייך לומר כיון דהדם לפנינו ואנו מטמאין הדם דלית לי' חזקה אף האשה טמאה דהרי על הדם אין אנו מסופקין כלל דהדם בלא"ה טמא אף אם הוא מדם מכה דמקור מקומו טמא:

והנה ראיתי אח"כ בנו"ב בסי' נ"ז אביאו לקמן בסעי' ב' שהביא סברא זו דכיון דהדם טמא דלית לי' חזקת טהרה אף האשה טמאה אך למ"ד דמקור מקומו טמא והדם בלא"ה טמא האשה טהורה והן הן הדברים שאמרתי:

ואנכי בחידושי חזון הרביתי לבאר דברי הגמ' בנדה בדף ט"ז דאיתא שם הרואה דם מחמת מכה אפילו בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה וסת חוששת לוסתה מאי לאו בהא קא מפלגי דמר סבר וסתות דאורייתא ומר סבר וסתות דרבנן אמר רבינא לא דכ"ע וסתות דרבנן והכא במקור מקומו טמא קא מפלגי רשב"ג סבר אשה טהורה ודם טמא דקא אתי דרך מקור ואמר לי' אי חיישת לוסת אשה נמי טמאה היא ואי לא חיישת לוסת מקור מקומו טהור הוא:

ודברי הגמ' הנ"ל אין להם שום ביאור דבפלוגתא דרבי ורבנן לא הוזכר כלל על הדם אם הוא טהור או טמא רק על גוף האשה ועוד מאי דקאמר רבי אי חוששת לוסת אשה נמי טמאה הוא ואי לא חיישת לוסת מקור מקומו טהור הוא מאי שייכות אלו השני דברים ביחד ומאי הספק ואמאי תלאן זה בזה:

ולפי הנ"ל ניחא בטוב טעם דהנה דם דתולין במכה כתבו הפוסקים הטעם משום דיש להאשה חזקת טהרה וכדאיתא בנו"ב בסי' מ"א אך לפי הנ"ל לא נוכל לטהר מטעם חזקה דכיון דלהדם ליכא חזקה והדם טמא אף האשה טמאה וכדברי הרשב"א הנ"ל אך למ"ד מקור מקומו טמא והדם בל"ה טמא ואין נ"מ עליו שוב האשה טהורה ושפיר ניחא דברי הגמרא דקאמר והכא במקור מקומו טמא קא מפלגי דרשב"ג סבר דאשה טהורה ודם טמא דקא אתי דרך מקור דהיינו דרשב"ג ס"ל בדף ס"ו דמקור מקומו טמא וא"כ שוב האשה טהורה דיש לה חזקה וא"ל רבי אי חיישת לוסת אשה נמי טמאה היא ואי לא חיישת לוסת מקור מקומו טהור היא ואף הדם טהור ומש"ה אף האשה טמאה דאי לא חיישת לוסת אף הדם טהור ולהדם ליכא חזקה:

אמנם דברי הרשב"א קשיא דידי' אדידי' דכאן כתב כיון דוודאי ראתה אף דהוי ספק שמא הוא דם טהור לא שייך לאוקמי על החזקה חזקת טהרה כנ"ל ובתורת הבית כתב לענין דתולין במכה דאפילו כשהגיע וסתה טהורה ואשה בחזקת טהורה ותלינן להקל שאני אומר דם זה מהמכה בא הרי דהתיר אף בשעת וסתה ואמרינן שדם זה מהמכה משום דאשה בחזקת טהורה עומדת אף שבודאי ראתה אך שא"י אם היא מהמכה או מהמקור וצ"ל לשיטתו לחלק דכיון דיש לה מכה לא נפקא מחזקתה כלל בשביל שראתה כיון שע"י המכה דרך לראות דם ובפרט לשיטת הש"ך בשיטת הרשב"א דאף שאינה צריכה לדעת שעתה יצא דם מהמכה מ"מ צריכה לדעת שיוצא דם ממכה זו מש"ה לא אתרע חזקתה אך כפי שבארנו לעיל דהרשב"א מדמה לה לשליא בבית דאין מעמידין הבית על חזקתו כיון דלהשליא ליכא חזקה א"כ גם כאן בדם מכה נימא כן כיון דהרשב"א מטהר מטעם חזקה וקשה דלהדם ליכא חזקה והדם טמא וממילא אף האשה טמאה ואפשר דמה שכתב שם בתורת הבית משום חזקת טהרה הוא לאו דווקא רק כיון שיש כאן מכה לפנינו בוודאי תולה בה יותר ממקור ואין עיקר הטעם משום חזקת טהרה ויהי' נ"מ דאף בימי טומאת' תולה במכה כאשר פלפלנו לעיל:

ואחר אמרי דברי' הנ"ל ראיתי בנו"ב בסי' נ"ז הביא סברות הנ"ל בשם חכם אחד והוא חלק עליו והרבה פצעיו ולא הי' למראה עיניו הבדולח שגוף הסברא ממקום קדוש ילכון מדברי הרשב"א אך החכם שהוזכר שם בדבריו לא כיון כראוי בפרטי הדברים וגם תשובת הנו"ב ז"ל צ"ע גדול:

הנה החכם הנ"ל כ' בפלוגתא של הרמב"ן והרשב"א דהרמב"ן כתב שאין תולין במכה והרשב"א סובר שתולין דהרמב"ן אזיל לשיטתו שסובר שאין חזקה של זה מועיל לאחר כמבואר בחידושי הרשב"א בגיטין בדף ס"ד בשמו גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה וכאן יש לדון בתרתי על הדם ועל האשה ולשיטת הרמב"ן אין מועיל חזקת האשה לטהר הדם והדם טמא וממילא אף האשה טמאה וחילק שם ג"כ דאם מקור מקומו טמא אין הספק על הדם כלל וחלק עליו הנו"ב. א) דהוא סובר דהלכה דמקור מקומו טהור ובאמת הלכה דמקור מקומו טמא ואין נ"מ לענין הדם ועוד חלק עליו דאינו ענין כלל לדברי הרמב"ן בגיטין בדף ס"ד שאין חזקת האשה מועיל לקרובים שנאמר העמד אשה על חזקתה שלא נתקדשה וממילא אין קרובתי' אסורין דכל זה בשני גופים מחולקים אבל דם שיצא מהאשה הרי היא כמוה ולמה לא תועיל חזקת האשה להדם האם לא תועיל חזקת הבהמה לחלב הלא מבואר בסי' פ"א בבהמה שנמצאת טריפה ויוכל להיו' שנטרפה קרוב לשחיטתה אנו מוקמינן לה כחזקתה עד עתה ועוד דאפילו נימא שאין חזקת האשה מועיל לדם וכי בשביל שנצרך לטמא הדם נטמא גם האשה אדרבא נהפוך היא שאם תלוי זה בזה אף הדם נטהר שהדם כשם שאין לו חזקת טהרה כך אין לו חזקת טומאה ואסור רק מספק אבל האשה יש לה חזקת טהרה ולכך קיי"ל כר' יוחנן בכתובו' בדף י"ג ע"ב לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ואף לדברי האומר דמכשיר בה ופוסל בבתה מ"מ אין שום ה"א דנאמר דאף האם תפסל משום זה יעו"ש דבריו בארוכות:

והנה כבר הראנו לדעת בסעי' הקדום דסברא זו מבוארת ברשב"א מה שהמציא החכם הנ"ל מדעתו דמטמאין האשה בשביל שהדם טמא והדם לא נוכל לטהר והסברא הזאת שדחה הנו"ב בשני ידיו ממקום קדוש תהלך וחוזר ונראה אך מה שרצה שם החכם הנ"ל לומר דהרמב"ן והרשב"א אזלי לשיטתם דלהרמב"ן אין תולין במכה משום דכיון דהדם טמא אף האשה טמאה ולהרמב"ן הדם טמא דאינו מועיל חזקת האשה להדם כמו שם בגיטין דאינו מועיל חזקת האשה לקרובי' ולהרשב"א כמו דסובר דמועיל חזקת האשה לקרובי' ה"ה דמועיל חזקת האשה על הדם ג"כ ואף הדם טהור ונשאר חזקת האשה בתוקפה:

הנה בכל אלה הוא מהיפך להיפוך דהרמב"ן בריש המפלת כתב בפירוש דמהני חזקת טהרה של האשה דכתב בד"ה דאפשר לפתיחת הקבר וכו' אבל שילדה לידה יבשתא העמד אשה על חזקתה וטהורה היא וכן ללשון ראשון שאמרו רבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכו' מד' מיני דמים הן קשיא ותהוי נמי מחצה על מחצה תהי' טמאה מספק אלא משום האי טעמא דהעמד אשה על חזקתה עכ"ד הרי מפורש בדברי הרמב"ן דמהני חזקת טהרה של האשה ודברי הרשב"א כבר הבאנו לעיל מה שכתב בריש המפלת דלא מהני חזקת טהרה של האשה ומטמאין האשה כמו שמטמאין הדם:

ומה שרצה החכם הנ"ל לומר דכיון דאינו מועיל חזקת האשה להדם ומטמאין הדם שוב ע"י הדם גם האשה מטמאין זה בוודאי דברי תימא הוא דכיון שחזקת האשה אינו מועיל לדם איך מועיל ספק הדם להאשה לקלקל החזקה:

אך באמת נהפוך הוא והדברים ישרים דלהרמב"ן שם שאינו מועיל חזקת האשה לחברתה מכ"ש שאינו מועיל ספק הדם להאשה ונשארת האשה בחזקתה ואין מלמדין מאחד על חבירו כאשר באמת סובר הרמב"ן כאן ולהרשב"א דסובר דמועיל חזקת האשה לחברתה גם כאן מלמדים מהדם על האשה וכמו דהדם טמא אף האשה טמאה כאשר סובר הרשב"א כאן ואי משום דכיון דמלמדין מהדם שהוא ספק על האשה מכ"ש דנלמד מהאשה שיש חזקת טהרה על הדם ונטהר גם הדם כאשר הקשה הנו"ב והביא ראי' ממה שמועיל חזקת הבהמה לחלב שלה וגם מזה דאיכא פלוגתא אם מחזיקין מאם לבת אם מועיל חזקת האם להבת לטהר גם הבת אבל לא שנאסור גם האם על ספק הבת כאשר צווח הגאון בעל נו"ב ככרוכיא ע"ז:

אך לדבריו יוקשה משליא בבית ותינוק שנגע בעיסה דכתבו הגאונים הנ"ל הרמב"ן ורשב"א דמטמאין הבית אף שיש לו חזקה משום ספק השליא וכן מטמאין העיסה בשביל ספק התינוק כיון דלהשליא ותינוק ליכא חזקה הרי ראינו דספק השליא וספק התינוק מועיל לבית ולעיסה וחזקת הבית והעיסה אינו מועיל לשליא ותינוק:

אך באמת הדברים נכונים וביאור הדברים הוא כך דיש חילוק בין היכא שנולד ספק על שני דברים כאחד ובין היכא שנולד ספק בדבר אחד והשני תלוי בספק של חבירו והיכא דהספק נולד על שני דברים כאחד כמו שם בספק למי נבעלה או לכשר או לפסול והספק עלי' ועל הבת ביחד בזה איכא פלוגתא אם מחזיקין מאם לבת אם לא אבל ספק הבת בוודאי אינו מלמד על האם:

אבל דבר שאחד תלוי בחבירו והספק הוא רק על האחד והשני תלוי בו כגון בשליא שהספק הוא על השליא אם יש בו ולד והבית תלוי בשליא דכיון דהשליא בבית אף הבית נטמא וכן היכא דהוי ספק על התינוק אם נגע בטומאה ואח"כ נגע התינוק בעיסה דאם התינוק נטמא נטמא העיסה ג"כ וכל עיקר הספק הוא רק על השליא והתינוק אך הבית תלוי בשליא והעיסה בתינוק בכה"ג אזלינן בתר הדבר שהספק עליו וכיון דזה שהספק עליו טמא ממילא גם מה שתלוי בו כמוהו דכיון דהשליא טמא אף הבית שהשליא בו טמא או כיון שהתינוק נטמא אף העיסה שנגע בו טמא אף דלהבית והעיסה איכא חזקת טהרה ועל התינוק והשליא ליכא לא חזקת טהרה ולא טומאה מ"מ אנו הולכין אחר דבר שנולד בו ספק וכיון דבו ליכא חזקת טהרה והוא טמא אף מה שתלוי בו ונגע בו טמא אף דבו איכא חזקת טהרה ובדבר הראשון ליכא לא חזקת טהרה ולא טומאה:

וכן איתא בט"ז ביו"ד בסי' א' שכתב שם לענין הכלים משוחט שנבדק ונמצא שא"י וז"ל וג"כ אין לומר בנידן דידן להתיר הכלים ולאוקמינהו בחזקתייהו דהיתר מתחלה ז"א דהא בגיטין בדף ל"א פירוש רש"י גבי מקוה שנמדד וכו' וז"ל כל תרומו' וטהרו' שנשתמשו בהן בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן טמאו' משמע אע"ג דאית לי' חזקת טהרה לאותן הטהרו' לא מהני וכו' יעו"ש והיינו כדברים הנ"ל דכיון דספק דטהרו' בא ע"י ספק המקוה אנו דנין הטהרו' בתר ספק המקוה:

שבתי וראיתי אח"כ חילוק זה וסברא זאת בש"ש ש"ד פ"ג לחלק כן דכל היכא דאחד תלוי בחבירו אנו דנין בתר דבר שהספק נולד בו יעו"ש:

ומעתה נחזי אנן גם באשה שראתה דם דעיקר טומא' האשה משום הדם שראתה אנו דנין מתחלה על הדם מה הוא ואם אנו מטמאין הדם ממילא גם האשה טמאה ומה שהקשה הנו"ב מחלב מבהמה שנמצא אח"כ טריפה דמתירין החלב מטעם חזקת היתר של הבהמה אין מקום כלל לקושיתו דשם ספק טריפה נולד בבהמה וכיון שהבהמ' מותרת משום חזקת היתר ממילא כל היוצא ממנ' מותר כיון דעיקר הספק על הבהמ' אבל בדם מהאש' עיקר הספק היא על הדם מה הוא אם הוא מארבע' מיני דמים ושפיר מדמ' הרשב"א הדם מהאש' לשליא בבית כנ"ל:

והנה כפי שהבאנו לעיל דהרמב"ן סובר דמוקמינן האש' על חזקת טהרה לפי זה יוקש' מאי דהרמב"ן כ' בהלכו' נדה בפרק ג' הלכה ז' שכתב דאם הי' מכה באותו מקום אין תולין במכ' משום שאם הי' דם מכת' משונה מדם ראית' טמאה מדין התלמוד וא"כ פעמים אתה מביא אותנו להקיף ולבדוק בדמים ע"כ והנראה מדברי הפוסקים דמספק מטמא הרמב"ן שמא דם מכתה משונ' מדם ראית' ואנן אין בקיאין וכפי שהבאנו אי אפשר לומר כן דהרי הרמב"ן בעצמו כתב דמספק מעמידין על חזקת טהר' אך נראה טעם הרמב"ן דהוי ספק חסרון ידיעה דאולי יבואו בקיאים ויאמרו שהוא משונ' וגם הרא"ש בפרק התינוק' דכתב דמספק טהור כל זמן שלא נודע שדם מכת' משונה מדם ראית' סיים אח"כ דזה כל אדם יוכל להבחין כשיש שני דמים לפניו לראות אם משונ' זה מזה יעו"ש וא"כ אף לפי שיטת הרא"ש כל זמן שתולין במכ' צריכין להביא דם נדה שלה ודם מכה לראו' אם דומים זה לזה שכל שאפשר לברר צריכין לברר ושפיר כתב הרמב"ן דא"כ אתה מביא אותנו להקיף ולבדוק בדמים:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה