אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן סג

סימן סב

שאלה השלוחה אלי ממרן הקדוש זצוק"ל מסאנרעץ. ובדבר הזה נדרשתי ממרן הגאון הקדוש זצוק"ל מגור יע"א. לעיין בזה בדבר שקרה שם.

שלח אלי מרן הגאון הקדוש מסאנדעץ וז"ל באגרתו ע"ד אשה שיש לה אבעבועות במקורה שהדם נובעת מהם והמה קטנים מאוד ונראים לרופאים על ידי כלי הבטה אשר רואים בעיניהם והאשה אינה יכולה לטהר עי"ז כמה שנים אך בימי וסתה רואית כשאר כל הנשים וזה איזה שנים אשר יגעתי להתיר אשה כזאת ואח"כ מצאתי בחתם סופר היתר אולם הרבה אחרונים מחמירים והחוות דעת מחמיר וכעת נצטרף עוד שהאשה בודקת עצמה במקורה ולא תמצא דם רק במקום שהבעבועות עומדים אך למעלה לא נמצא כלל דם א"כ נראה בעליל שהוא מהמכה והוי ספורים לפנינו שאנו רואים על ידי המראות מראות חושית גשמיות שדמי המקור נפסק ולא נשאר רק דם המכה שהוא נראה בחוש. עכ"ד הקדושים אות באו':

והנה לעת זקנתו ותשות כוחו מאוד כנודע כתב בקיצור מאוד והנה מה שכתב שהחוות דעת מחמיר בוודאי כוונתו על דברי החוות דעת בסימן קצ"ו ס"ק ג' בביאורים שהאריך וכתב דהא דתולה במכה מכל מקום היכא שהיתה טמאה קודם שנולד המכה או אפילו שהיה לה מכה מקודם בהגיע ימי וסתה או ביום שלשים באשה שאין לה וסת שאינה תולה במכתה שאינה יוצאת מטומאתה עד שיהיה לה בדיקה פעם אחת שתעלה לה במקום הפסק טהרה ובדיקת נקיים מדם ביום אחד מהנקיים. דאל"ה לא מהני מה שתולה במכה דהא מכל מקום לא נבדקה ואנן ספירין ובדיקה ודאי דוקא בעינן שיהיו ספירין ובדוקין לפנינו:

ועל זה היה כוונת הגאון הקדוש הנ"ל דכיון שהאשה זו אינה יכולה לטהר בשום פעם ובהגיע שעת וסתה רואה כשאר כל הנשים אין לה תקנה לשיטת החוות דעת דשוב אין עולה מטומאתה אפילו שיש לה מכה ידוע כל זמן שאין כאן בדיקה וספירה לפנינו ואח"כ כתב דבנ"ד אף ספירין לפנינו הוי כיון שאינה מוצאת דם רק במקום אחד בשעת הבדיקה ובשאר מקומו' אינה מוצאת וגם כיון שנראה על ידי מראה שאינו יוצא דם רק ממקום הזה שפיר הוי בדיקה ג"כ וספירין לפנינו:

אך מה שכתב הגאון הקדוש הנ"ל דהחתם סופר מתיר לא אדע דגם החתם סופר מחמיר בסימן קמ"ב ובסימן קמ"ד בנשי דידן דאף שהוא כתב שבנדה יש להקל אפילו אה לא תוכל לפסוק בטהרה מכל מקום החמיר להלכה כיון דנשי דידן ספק זבות הן ובזבה לא מהני עד שתפסוק בטהרה ולכן לא אדע כוונת הגאון הקדוש בזה:

והעתקתי להגאון הקדוש הנ"ל תשובה אשר כתבתי בדבר הזה באשר נדרשתי מהגאון הקדוש מנור זצוק"ל במעשה שאירע בביתו ג"כ בענין מכה אך שם היה הפסק טהרה ושם בארנו כל פרטי הדברים לפי ענ"ד הקלה והקלושה:

וז"ל השאלה שם ע"ד אשה שיש לה וסת ולאחר פסיקת דמה ותפסיק בטהרה תחזור ותראה ולפי דעתה תרגיש ותדמה אשר היא מהצדדים והרופא אמר שיש לה מכה על האם אשר היא מוציא ליחה ומוגלא ודמים ואחר עסקה ברפואו' הוטב לה כי נתקרם קרום על המכה כפי דברי הרופאים ולא ראתה עוד המראות רק שהרופאים אומרים אשר מסיבת התשמיש בפגוע השמש במקום הזה נתהוה מחדש פתיחת המכה ואז שוב לא תוכל לטהר ומראו' הללו המה משונים מדם ראיתה כי לרוב פעמים יש בהם ליחה ומוגלא ובעת שנעשה לה שפריציוואניע כואב לה במקום ההוא ביותר במקום אחד אשר יפגעו שם בזריקו' הרפואו' כמו בשר חי גם אשה אח' ראתה אצלה בפנים מקום אודם ביותר כמו בשר חי בלא עור והיא אדום ביותר ובעת שתראה מראות הנ"ל לרוב פעמים מרגשת כאב במקום אחד ועת אשר יבוא לה אורח וסתה תרגיש הרגשה כמשפטי הנשים בביאת האורח ע"כ היה השאלה:

וכתבתי דלפענ"ד אפשר להתיר וראש המדברים בזה הוא הרשב"א ז"ל אשר נחלקו בדבריו רבותינו ז"ל דהרשב"א ז"ל כתב הרואה דם מחמת מכה טהורה ומסתברא דאפילו אינה מרגשת ממש שהדם שותת ויורד מהמכה ודאי דאין עיני' בין מכתה ואי אפשר לה לדעת אלא בבדיקת שפופרת כדרך שאמרו בפרק התינוקות ברואה דם מחמת תשמיש והתם משמע בודאי ברואה דם מחמת מכה אינה צריכה בדיקת שפופרת דתניא התם הרואה דם מחמת תשמיש מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק את עצמה כיצד בודקת את עצמה מביאה שפופרת אם יש לה מכה תולה במכת' כו' אלמא אפילו בלא בדיק' תולה במכתה דאפילו ביש לה מכה אי אפשר לה לדעת אם היא ממכתה אלא בבדיקה אלמא מן הסתם תולה במכתה והא דקאמר נאמנת לומר מכה יש לה שממנה הדם שותת ויורד לא נאמני' לומר שממנה שותת ויורד קאמר אלא כלפי שאמר אם יש לה מכה תולה במכתה קאמר שאין צריכין לדעת בבירור שיש לה מכה אלא היא עצמה מרגשת במכה ונאמני' לומר מכה יש לי ששם יש דם ותולה במכתה שאני אומר ממנו הדם שותת ויורד עכ"ד הרשב"א:

ונחלקו בפירוש דבריו הב"י והדרכי משה והב"ח ז"ל פירשו דדעת הרשב"א לתלו' במכה אפילו אינה יודעת כלל שמכתה מוציאה דם אך שיודעין שיש לה מכה אנו תולין ואומרים שממנה הדם בא:

והש"ך בסימן קפ"ז ס"ק קכ"ד בסופו כתב דרק אינו צריך שתדע שעתה בא הדם מהמכה אבל מכל מקום יודעת שמכתה מוציאה דם באיזה פעם:

והנה בנ"ד לדברי שני הפירושים מותר דבנ"ד יודעים שהמכה מוציאה דם שהרופאים אומרים כן בבירור וכעת יכולים הרופאים לדעת זאת על ידי המצאה חדשה שהמציאו בדורו' האחרונים שיוכלו להביט במראו' הצובאו' כאלה לדעת ולראו' מה שיש בפנים כנודע:

וגם האשה אמרה שראתה אצלה מקום אדום ביותר כמו בשר חי בלא עור וגם זה הוי בכלל מכה המוציא דם כפי המבואר בחתם סופר בסימן קמ"ב דכתב דיש שני מיני מכו' אח' פצע וחבורה ומכה טרי' ואבעבועו' וצמחים שדרכם להאסף שם דם וליחה חמוצה וסרוחה כידוע וגם שיפתחו ולא יסתמו לעולם ומין הב' הוא כאב וחולי באבר מהאברים ואין שום דבר הניכר לעין וקורין לה הרופאים רעמאדיסמוס שאינו מוציא דם ואמר הרשב"א שאין צריך שתדע רק שהוא מכה ממין המכו' שיש בתוכם דם ויעו"ש דעתו דאף שאינו ידוע אם המכה מוציאה דם כיון שרק ידוע שבתוך המכה יש דם תולין שממנה יצא הדם יעו"ש:

וא"כ כיון שהאשה ראתה מקום אדום ביותר כמו בשר חי בלא עור בודאי זה הוי מכה שיש שם דם ולא ממין המכו' שאין שום דבר הניכר לעין שקורין רעמאדוסמיס שכ' החתם סופר ובפרט בנ"ד שהרופאים אומרים שמכה זו מוציאה ליחה ומוגלא ודם בודאי מותר:

והנה בנ"ד בלא"ה היה מקום להתיר אפי' אם לא היתה יודעת שמכתה מוציאה דם דהנה הרמ"א מחלק ג' חלוקים ביש לה וסת מותר' בין וסת לוסת אפילו במכה שאינה יודעת אם מוציאה דם ובאין לה וסת ואינה יודעת אם הדם היא מהמקור או מהצדדים ג"כ מותר מטעם ס"ס והט"ז בס"ק י' חולק על דין זה דהרמ"א דכ' דביש לה וסת מותר אפילו שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם וכתב דסותר דברי עצמו דבס"ז כתב דאם כל זמן שהיא בודקת בכל החורין וסדקין אינה מוציאה דם כי אם במקום אחד מהצדדין יש לתלות שבמכה שבאותו צד בא אלמא דרק באופן זה מקילין וכן הקשה מסי' קצ"א דכתב דאין מתירין רק ע"י בדיקה ומש"ה הט"ז אינו מתיר רק באופן המבואר בסימן ז' אך על כל זה מסיים הט"ז דאם בשעת הכאב מוציאה דם מוכחא מילתא שממנו היא וע"כ מותר אפילו לאחר שפסק הכאב מוציא דם דנראה דמתמצית אותו הדם שהיה בשעת הכאב נשאר זה כמו שכתב הרמ"א בסימן קצ"א ועוד נראה לי דאם יש לה מכה שרגילים נשים אחרות לראו' דם ממכה זו אע"פ שזו אינה יודעת יש לתלו' במכה עכ"ד הט"ז:

וא"כ בנ"ד היה מקום להתיר אף אם לא היתה יודעת שמכתה מוציאה דם כיון שתמיד מרגשת כאב במקום אחד וכאן עדיף יותר מנידן הט"ז דהוא מתיר רק במרגשת כאב וכאן שמרגשת כאב במקום אחד עדיף טפי שנראה בעליל שהוא ממכה שבאותו מקום:

אך כיון שמבואר בשאלה שרוב פעמים תרגיש כאב אלמא דמתרמי שאינו כואב לה ותראה ג"כ דם מ"מ נראה לפענ"ד כיון שרוב פעמים כואב לה ורואת דם ומוכחא מלתא שהיא מכאב המכה אף אם תראה אח"כ לפעמים בלא כאב בין וסת לוסת מותר משום דהוי כמכה שידוע שמוציאה דם כיון דבשעת הכאב מוכחא מלתא שהיא ממכה ושוב הוי כנודע שיש כאן מכה המוציא דם וממילא אנו תולין בה כל הדמים:

אך ע"ז אפשר לומר דבודאי אין להתיר רק אם יודעין שהמכה עדיין בה דאל"ה יוכל להיות שכבר נתרפא' המכה כיון שעתה אינו כואב לה וכן איתא בנו"ב שכל הנשים שתולין במכה צריך להיות מוכיחה קיים שעדיין המכה בה אך אפשר לומר כיון דכן הוא כל ימי' שרוב פעמים מרגשת כאב ומעט שאינה מרגשת וחוזרת ומרגשת כאב אף בעת שאינה מרגשת הוי כעדיין מוכיחה קיים שלא נתרפאה שכן דרכה וזה עדיין צ"ע:

אבל בנ"ד בלא"ה מותר כיון שיודעת שמכתה מוציאה דם שרואין על ידי כלי הבטה שיש שם מכה בפנים אף דגם בזה צריך שיהיה מוכיחה קיים ואי אפשר לראו' בכל עת אם עדיין המכה בה מכל מקום כיון שהיא בעצמה מרגשת כאב ע"פ רוב כאב וגם יבדקו לעתים על ידי כלי הבטה ויראו שעדיין המכה בה בודאי יש להתיר כיון שנראה ע"י כלי הבטה דאף בעת שאינו כואב לה עדיין המכה יש שם:

אך עדיין היה מקום לספק בנ"ד דהנה הגאון חכם צבי הקשה על דברי הרשב"א הנ"ל ממאי דאמר רבי עקיבא גבי כתם אם יכולה מכתה להתגלע ולהוציא דם טהור ובכל זאת ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה עד שאמר להם רבי עקיבא דם ולא כתם משמע דם גמור לא תלינן במכה שיכולה להתגלע וכתם נמי דוקא במכה שיכולה להתגלע ואיך אמר הרשב"א דתלינן במכה שא"י אם מוציא' דם ותירץ הכו"פ וז"ל שם מיירי דכבר נתרפאה המכה רק שעדיין הקרום עליו כמו שכ' שם רש"י שהיא כמו מכה יבשה וכיון דכבר נתרפאה המכה רק רישומו ניכר אמרינן אם אפשר להתגלע כבראשונה תלינן יעו"ש ולתירץ זה הסכים גם כן החתם סופר וסיים דבכה"ג שכבר נתרפאה המכה אך שיכולה לחזור ולהתגלע כיון שסתמא לא יחזור ויתגלע והמכה כבר חלפה ועברה לה לא תלינן רק בכתם ולא בראי' ממש:

ולפי זה בנידון דידן שאמרו הרופאים שעל ידי רפואו' נתקרם הקרום עלי' רק שע"י ביאת הבעל בפגעו באותו מקום נתהוה מחדש פתיחת המכה והוי לכאורה כמו יכולה לחזור ולהתגלע דלא תלינן בראיה ממש אלא בכתם.

אך באמת יש להתיר גם בזה כיון דהטבע הוא שע"י השמש יחזור ויתגלע תלינן בזה והתם בעובדא דר' עקיבא היה המכה בחוץ ולא היה דבר שיחזור ויגלע המכה אך שיכולה לחזור ולהתגלע אם יהי' איזה סיבה אבל לע"ע לא נודע מהסיבה בזה לא תלינן רק בכתם ולא בדם ממש:

אך כל זאת אם תוכל האשה הזאת עכ"פ לטהר אחר ימי וסתה ולהפריש בטהרה ולבדוק עכ"פ איזה בדיקה בתוך הנקיים אבל מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה שלא תוכל אף להפסיק בטהרה ע"י המכה הזאת וכאשר היה בעובדא דהגאון הקדוש מסאנדעץ דא צריכה רבה:

והנה הנו"ב כ' דהרשב"א לא התיר רק מטעם חזקת טהרה וזה לא שייך רק בעת שהיא טהורה אבל לא בהגיע ימי וסתה ונטמאה שאז אית לה חזק' טומאה ולא חזק' טהרה ואיך תולה במכה כאשר האריך בזה הח"ס בסימן קמ"ב ובסימן קמ"ד וגם החוו' דעת בסימן קצ"ו שהבאתי לעיל כתב דכל זמן שלא הפסיקה בטהרה ולא בדקה בימי נקיים לא תוכל לתלו' בשום מכה דניהו דהדם הוא דם מכה מכל מקום לא היה כאן הפסק טהרה ולא בדיק' וגם הסדרי טהר' בסי' קצ"ו ס"ק י"ח הביא הטעם דצריכה בדיקה אחת עכ"פ בתוך השבעה נקיים חוץ ההפסק טהרה משום דבעינן שיהי' ספורין לפנינו הימי טהור ומש"ה החמיר בכל ספיקא כל שאינה בודקת את עצמה ומצאה א"ע טהורה בודאי ולקמן בקונטרס יבואר באורך בזה:

אך הנה החוות דעת כ' שם אחר שכ' דכיון שנטמאה פעם אח' צריך שתהיה טהורה לגמרי ולא מהני מה שתולה במכה משום דבעינן הפסק טהרה ובדיקה א' בתוך השבעה נקיים כ' אח"כ וז"ל וניהו דלענין בדיק' נקיים נוכל לומר דלא צריכה מטעם ספק ספיק' אימור לא ראתה כלל דוסתו' היא דרבנן והרשב"א אפילו בשע' וסתה מטהרה ואפילו אם תימצי לומר ראתה אימור בימי נדה היא ולא בימי זיבה ולא בעי נקיים דספק שהוא לכל העולם לא הוי ספק חסרון ידיעה כמבואר בסימן צ"ט בט"ז ס"ק ו' וס"ס זו מתהפך וספק אחד מתיר יותר מחבירו מכל מקום לענין הפסק טהרה דאפילו נדה בעי הפסק טהרה כמבואר בנדה בדף ס"ח ליכא ס"ס ולענין בדיק' נקיים קשה ג"כ לסמוך על ס"ס זו דספק אימור לא ראתה אפשר דלא נחשב לספק כלל משום דכי לעולם לא תראה וכן ספק הב' דאימור בימי נדה נולד מקודם והוא ספק דאוריי' דלא הוי ספק ספיקא כמבואר בסימן ק"י ולכן פסק לדינא דכל אלו שתולין במכה היינו רק קודם שנטמאה אבל לאחר שנטמאה בימי וסתה אינו עולה מטומאת' עד שיהיה לה שני בדיקו' אלו וכ' דהש"ע והרמ"א קצרו במקום שהיה להם להאריך:

והנה מה שכ' דהספק האחד נולד מקודם לא אדע פירושו ובדבריו מבואר דהך ספק דאימור בימי נדה נולד מקודם ולא אבין זאת דתיכף שראתה הוי אלו שני הספיקו' שמא לא הוי כלל מהמקור ואת"ל דהוי מהמקור שמא הוא בימי נדה ולא בימי זיבה וזה בודאי אי אפשר לומר דקודם שראתה עוד הוי ספק אם עומדת בימי נדה או בימי זיבה דזה בודאי אינו דקודם שראתה אינו נ"מ כלל באיזה זמן הוא אך בעת שראתה ובודאי כוונתו להיפוך דזה הספק נולד מקודם אם היא מהמקור או מהמכה דזה הוי נפק' מינ' תיכף בשע' הראיה אבל הספק אם הוא בימי נדה או בימי זיבה אין נפק' מינה עתה כלל דעכ"פ מתחילה הוא טמאה אך על הימים שאחר כך הוי נ"מ איזה טומאה היה לה אם טומאת הנדה טמאה שבעה וא"צ נקיים ואם טמאה זיבה צריכה נקיים ובראי' אח' מדינא רק שומרת יום כנגד יום וא"כ נולד זה הספק מקודם אם היא דם נדה או דם מכה:

אך באמת זה אינו דעכ"פ שני הספיקות נולדו ביחד דתיכף בשע' ראי' נולדו אלו שני הספיקו' אם היא דם מכה ואם הוא מהמקור אם הוא בימי נדה או בימי זיבה:

אך אפשר לומר דמכל מקום הוי כאן כנולד ספק אחד מתחלה דהפוסקים חלקו בין נודע ספק הראשון מתחלה אסור והב"י כ' הטעם משום דכיון דנודע הספק הראשון ואסרנו אותו נעשה כודאי ואינו מצטרף עוד עם הספק השני:

א"כ ה"ה כאן אף שנולדו ב' הספיקו' ביחד מכל מקום הספק הראשון אנו אוסרין דהרי עכ"פ טומאת נדה תהי' עליה דלענין טומא' נדה לא הוי רק ספק אחד אם הוא מהמכה או מהמקור וא"כ כיון שאנו אוסרין הספק הראשון לחשב כודאי ואינו מצטרף עוד עם הספק השני:

אבל באמת לא דמי דהתם בנולד הספק הראשון ואסרנו אותו לגמרי נחשב כודאי ואינו מצטרף עוד עם הספק השני אבל כאן כיון שנולדו ב' הספיקו' ביחד ניהו דלענין טומא' נדה אסרנו דהוי ספק אחד מכל מקום לענין טומא' זיבה תיכף התרנו מטעם ס"ס ותיכף בשעה שאסרנו הספק הראשון לא אסרנו אותו רק לענין טומא' נדה ולא לענין טומא' זיבה וכעין שכ' הרא"ש בפרק גיד הנשה דאף ע"ג דכל דבר שנתבטל ברוב נעשה היתר גמור ומותר לאכול כולן בב"א דנעשה היתר גמור מכל מקום בטומא' שנתבטל' לענין משא עדיין טמא דניהו דנתבטלה ברוב לא נתבטלה רק לענין טומא' מגע ולענין טומאת משא לא נתבטל' כלל מעולם וז"ל הרא"ש שם דבטומא' יש שני מיני טומאו' מגע ומשא ולאותו טומאה כגון משא שהרי הוא נושא את כולו לענין זה לא נתבטל אף על פי שלענין טומאת מגע נתבטל אבל לענין איסור אם נשאר בו שום איסור לא היה מותר באכילה יעו"ש:

וה"ה כאן להיפך לענין שהחמרנו בספק הראשון דאמרינן דנעשה כודאי גמור מכל מקום לענין טומאה דיש שני טומאו' טומא' נדה וטומא' זיבה אף שלענין טומאת נדה החמרנו מכל מקום לענין טומא' זיבה לא נאסר מעולם דאיכא עוד ספיקא ולענין זה היו תיכף שני ספיקו' ונולדו שני הספקו' ביחד:

ומה שכ' הגאון הנ"ל דלענין הפסק טהרה לא הוי ס"ס דאפילו נדה בעי הפסק טהרה כמבואר בנדה בדף ס"ח:

החתם סופר בסימן קמ"ב מוכיח משם להיפך דנדה אינה צריכה הפסק טהרה דשם אי' במשנה נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טהורה ובין השמשו' לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה בדקה עצמה ביום שביעי שחרית ומצאה טמאה ובין השמשו' לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טהורה הרי זו בחזקת טמאה. ולכאורה מבואר ממשנה הנ"ל דכל היכא דלא הפרישה בטהרה אף בנדה הרי היא בחזק' טמאה:

אך החתם סופר בסי' קמ"ב הנ"ל מוכיח להיפך ממשנה זו דדיוקא דמתני' קשיין אהדדי דברישא קתני נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טהורה וכו' הרי היא בחזקת טהורה ובסיפא משמע דוקא בדקה ביום השביעי ומצאה טמאה הוא דטמאה הא לא בדקה כלל טהורה והאריך שם בדבר ומסיק דכל שלא בדקה כלל בשביעי אף שלא הפסיקה בטהרה טהורה דבודאי אין דרך נשים להמשיך ראייתן כל כך ומסתמא פסקה ביום שרגילה לראו' וטהורה אף שלא הפסיקה בטהרה אבל כיון שראתה בשביעי ומצאה א"ע טמאה וראינו שאשה זו נפקא מרוב נשים דרוב נשים לא חזיין בשביעי ומש"ה חיישינן בה שראתה אח"כ גם כן יעו"ש דבריו באורך דכ' דאם היתה נדה היתה תול' במכ' אף דלא הי' כאן הפסק טהרה דבנדה לא בעי הפסק טהרה אך החמיר שם מטעם דנשי דידן ספק זבו' שוינהו רבנן יעו"ש:

וא"כ שוב הוי ס"ס כאשר כ' החוות דעת שמא הוי דם מכה ואת"ל דלא הוי דם מכה שמא הוי דם נדו' ולא בעי הפסק טהרה ולא שבע' נקיים:

ועוד נרא' לפענ"ד דאף בלא הטעם דס"ס מותר אף בספק אחד אם הוי נדה או זבה מקילין לומר שהיא נדה ולא זבה דמבואר ברמ"א בש"ע בסימן קפ"ז דאף ביודעת בודאי שמכתה מוציאה דם מכל מקום טמאה בשעת וסתה או משלשים יום לשלשים יום משום דאל"כ לא תטמא לעולם משמע דאי לאו האי טעמא דאם לא כן לא תטמא לעולם היתה מותרת אף בשע' וסתה וכדאי' בתוס' בנדה בדף ט"ז ע"א בד"ה ומר סבר וסתו' דרבנן והטעם נראה דאף דבשע' וסתה שכיחא דמים בה מכל מקום כיון דזאת המכה בודאי מוציאה דם תולין יותר בה והית' טהורה אף בשע' וסתה אך דאם כן לא תטמא לעולם ואנו יודעין שכל הנשים רגילין לראו' ואם נימא שהכל הוא מהמכה תצא אשה זו מחזק' כל הנשים וזה לא אמרינן דהוא נגד הבירור שאנו יודעים שכל אשה רואו' דם וכן מצאתי אחר כך בח"ס סי' קמ"ב הנ"ל וא"כ עכ"פ אין אנו מחזיקין אותה רק לנדה ולא לזבה דדם נדה רגיל' כל אשה לראו' ולא נוציא אותה מחזק' כל הנשים אבל זבה אדרב' אין אשה רגילה לראו' שזבה היא כשרוא' בלא עת נדתה ואחר שיעבורו ימי נדה מתחילין ימי זיבה וזה אין טבע האשה אם כן בוודאי אין מחזיקין אותה לזבה דלענין הספק דזבה נתלה יותר בדם מכתה שהיא בודאי מוציא דם אך לענין ספק דנדה לא נוכל לומר כן כיון דכל אשה רגילה לראות דם בזמן הקבוע לנדתה אבל לזיבה לא חיישינן:

ועוד נוכל לומר דאף אם נימא הטעם דבימי וסתה אין תולין במכתה לא משום דאל"כ לא תהי' טמא' לעולם אך משום דבימי וסתה ג"כ שכיחא דמים ואין תולין במכת' יותר מדם וסתה או כדברי התוספו' בנדה בדף ט"ז בד"ה ומר סבר וסתו' דרבנן הנ"ל דכתבו דבשעת וסתה אין תולין במכתה משום דא"כ לעולם לא תהי' נדה והלא קודם מכה הוי לה וסת הרי דכתבו שני טעמים משום דאם כן לעולם לא תהי' טמא' וגם שהוסת הי' לה קודם המכ' ותלינן בוסת:

מכל מקום אפשר לצרף לזה שיטת הרמב"ם דימי נדת' תמיד מתחילין משע' וסתה ושעת וסתה היא עת נדתה ואחר עבור ימי הנדה משע' וסתה מתחילין ימי זיבה וא"כ כיון דמה דאנו מטמאין הדם משום דתולין בוסתה שוב אין לספק בימי זיבה רק בימי נדה דהא שעת וסתה היא ימי נדה ולא זיבה:

וגם העיקר כנ"ל דהתוספו' גם כן אמרו רק עיקר הטעם משום דאל"כ לא תהי' טמאה לעולם וא"כ די לנו שנטיל עלי' חומרא דנדה ולא חומרא דזיבה:

וכיון שאין עלי' רק חומרא דנדה שוב אחר עבור ימי הנדה טהורה וא"צ בדיקת נקיים ולפי דברי הח"ס אף הפסק טהרה אינה צריכ' ואחר עבור ימי נדה טהור' והראי' תולין במכה:

ומה שהבאנו לעיל דברי הנו"ב דהרשב"א גופי' לא מטהר לתלו' במכ' רק משום חזקת טהר' והיכא שכבר נטמא' ליכא חזקת טהר' רק חזקת טומאה ע"ז נוכל לומר דזה הוא רק במכ' שאינ' יודע' שמוציא' דם דאף בזה מטהר הרשב"א צריכין אנחנו לבוא לחזק' טהר' דאל"ה לא היינו מטהרין מספק אבל היכא שידוע שהמכה מוציאה דם אין אנו צריכין לחזק' טהר' רק דאין ספק מוציא מידי ודאי שהמכ' בודאי מוציא דם והמקור שלא בשע' וסתה עכ"פ ספק הוי ותולה בודאי במכתה:

וגם לקמן בקונטרס נבאר בארוכה דגם זה אינו ברור אם טעם הרשב"א משום חזקת טהרה ולקמן נביא דברי הרשב"א בחידושיו דסובר דאף אם רואה האשה בימי טהרה לא מקרי חזק' טהרה א"כ אין טעם הרשב"א משום חזק' טהרה כלל וגם הח"ס בסימן הנ"ל חולק על הנו"ב:

ועוד כ' שם הח"ס דבימי נדה לא הוי כלל חזק' טומא' אף שלא הפסיקה מלראו' דאדרב' יש לה חזק' שלא תרא' בתמידו' ואין אנו מחזיקין מימי נדה לימי זבה דאם נימא שלא פסק' לראו' אחר שבעה שוב תהי' זבה והיא הוחזקה לנדה ולא לזבה ואין מחזיקין מנדה דרוב נשים רגילין לראו' בהם לזבה שבימי זיבה אדרבא חזקה מסולקת דמים היא וגם רוב נשים לא חזיין כ"כ זמן רב:

אבל אם ראתה בימי זבה הוי חזק' טומא' כיון שראת' בלא עת נדתה חיישינן שראתה עוד יעויין שם דבריו ופירש שם בזה שיטת הש"ס דבנדה ליכא חזקת טומא' ובזבה איכא חזקת טומאה:

והנה מה שכ' דרוב נשים לא חזיין כ"כ זמן רב כן הוא בב"י בסימן קצ"ו ריש הס' בד"ה ומה שכ' רבינו ומלשון א"א הרא"ש ז"ל וז"ל שם או משום דרוב נשים פוסקת קודם יום הז' והזכרון יוסף בסי' י' הביא דברי הב"י הללו ופלפל בהם באורך והביא ראיו' מש"ס מנדה בדף ט"ו ע"ב דקאמר התם מחשב ימי וסתה ובא עלי' שפירושו נמי שמחשב ע"פ רגילתה משך זמן שרגילה לראו' והביאו שכן מוכח בתוספו' גיטין בדף ב' בד"ה עד אחד וביבמו' פ"ח ע"א בד"ה ברי לי:

ואנכי בקונטרס שאביא לקמן אמרתי לחלק בסברא אחרת בין נדה לזבה דבנדה לא הוי חזקת טומאה רק בזבה דאיכא פלוגתא דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וכן מטומאה לטומאה ומש"ה בנדה אף שהיא טמאה נדה אין מחזיקין מראי' זו לראי' אחרת דראיה ראשונה ודאי חלפה עברה לה אחר ז' ימי נדה בין ראתה בין לא ראתה בהם נסתלק הטומאה הראשונה ומשום הכי אין אנו חוששין אחרי עבור השבעה שתשוב ותטמא לאחר שבעה שאין מחזיקין מטומאה לטומאה אבל בזבה שראתה שצריכה נקיים וכל זמן שלא היה לה שבעה נקיים עדיין טומאה הראשונה עלי' ואם חזר' וראת' אין זה טומאה חדשה דהרי אף שלא ראתה רק ראי' אח' בתוך הנקיים צריכה לחזור ולספור שבע' ימים ובשביל ראי' אח' אינה צריכה לספור שבעה נקיים אך על ידי הראי' זו סותרת ימי הספירה וצריכה לחזור ולספור בשביל הראי' הראשונ' ועדיין טומאה הראשונה עלי' והספק הוא אם יצאה מטומאה ראשונה שפיר הוי חזקת טומא' ולקמן יבואר באורך:

וניחא גם כן מאי שבארנו לעיל והבאנו בשם הח"ס דבנדה אף הפסק טהרה אינו צריך דלא כהחוו' דעת דכ' דאין חילוק בין נדה לזבה רק לענין הבדיקה בתוך השבע' נקייה דבזב' צריך להיו' נקיים וספורין אבל לענין הפסק טהר' אין חילוק דגם בנדה צריך להיו' הפסק טהר' ולפי הנ"ל יש חילוק גם לענין הפסק טהרה דבנדה ליכא חזקת טומא' ואינו צריך הפסק טהר':

עוד אפשר לומר הטעם דבנדה אינו צריך הפסק טהר' ולא הוי חזקת טומא' דהנה לקמן בקונטרס יבואר מה שהערה הגאון מהו' יעקב יוסף נ"י אבד"ק ברעסלא המובא בספר זכרון יוסף בסי' ט' דמדאוריי' אינו צריך בדיקה כלל רק כיון שלא הרגישה טהור' ואם כן למה לי בדיקה הא מזה בעצמו תדע שטהור' היא כיון שלא הרגישה:

והנה אף דאי' בגמר' ריש נדה דאמרינן דלמא ארגשה ולאו אדעתה מכל מקום היכא דנתנה לב לדעת אם מרגשת ולא תרגיש בבירור זה יעלה במקום בדיקה כיון דודאי לא ארגיש' ומדאוריי' טהור' ולא נשאר רק איסור דרבנן ובפרט כפי המבואר בשאלה שני שאומרת שמרגשת שהיא מהצדדים ולא ממקור ונסתפק שם הגאון הנ"ל דלענין ספירת שבע' נקיים אף דם בלא הרגשה טמא ולא הוי נקיים רק שתהי' טהורה לגמרי:

וגם החוו' דעת בסימן קצ"ו בס"ק ג' הביא דלענין שבע' נקיים בעינן דוקא בדיק' לראו' שהיא נקי' לגמרי דימי נקיים ספורין ובדוקין בעינן וצריך דווקא שתבדוק א"ע ותמצא טהורה וכל זמן שלא בדקה אף שלא הרגיש' טמא' יעו"ש ולקמן בקונטרס נבאר זאת באורך:

וזה ניחא בזבה אבל בנדה אף שלא פסקה בטהר' טהורה כיון שלא הרגישה ונקיים אינה צריכה וליכא חשש שמא חזרה וראתה בימי זיבה כיון דלא הרגישה:

וא"כ אף באשה שיש לה מכה שאינה יכול' לטהר מכל מקום יש עצה לשים לב אם מרגש' הדם יוצא כנ"ל דבסתמא איכ' למימר דלמא ארגשה ולאו אדעתה אך אם תשים לדעת אם מרגשת ואומר' בבירור שאינה מרגשת טהור' מדאוריי' עכ"פ:

ואף דבלא הרגישה עכ"פ טמא' דרבנן שוב הוי ספק דרבנן וגם כבר הבאנו במקום אחר מה שהביאו האחרונים והוא בר"ש בפ"ק דמקוואו' דמדאוריי' לדרבנן לא הוי חזקה דאם מעיקרא הי' כאן איסור דאוריי' והאיסור דאוריי' בודאי נסתלק ואנו מסופקין שמא נשאר כאן איסור דרבנן לא הוי חזקה וגם כאן בנדה מתחלה הוי סומאי דאוריי' ואחרי עבור ימי הנדה אנו מסופקין שמא עדיין הוא איסור דרבנן ליכא חזקת טומא' וא"צ הפסק טהרה:

והנה עוד אפשר לומר מאי דבזבה צריכה הפסק טהרה ולא די במה שאינה מרגשת דהנה הפוסקים חקרו מאי היא הרגשה והעלו דהעיקר דהרגשה היא שתרגיש שנפתח מקורה להוציא דם כמבואר בשב יעקב בסי' אפי' שהמרשש"ך חולק שם עליו דהרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה החתם סופר בכמה תשובו' ובסי' קס"ז חולק על המרשש"ך אם כי הוא היה מיוצאי חלציו והעלה דעיקר דהרגשה הוי שנפתח מקורה וחולק על הנו"ב דסובר דהרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה:

וא"כ כיון שראתה פעם אחת כל זמן שלא הפסיקה בטהרה אם רואה אח"כ אף שאינה מרגשת עוד טמאה מדאורייתא כיון דכבר הרגישה פעם אחת פתיחת המקור ועדיין לא נסתם והדם יוצא ע"י פתיחת המקור שנפתח בהרגשה אבל כיון שכבר הוי הפסק טהרה ונסתם המעין מה שחזרה ורואה אח"כ אם הוי שלא בהרגשה מדאורייתא אינה טמאה ומה שצריכה אחר הפסק טהרה עוד בדיקה בתוך ז' ימי הנקיים ואינה סומכת א"ע על מה שלא הרגישה בזה צריך לומר כדברי הפוסקים הנ"ל דבתוך הנקיים צריך בדיקה וספירה לפנינו שתהי' נקי' לגמרי מדם אבל על גוף ההפסק טהרה לא קשה דכל זמן שלא פסקה בטהרה טמא הדם מהרגשה ראשונה שהרגישה שנפתח מקורה:

ומצאתי כדברים האלה בהראשונים דהחתם סופר בסי' קמ"ד בסופו הביא וז"ל כתב הרז"ה בפ"ב דנדה לדעת כמה גאונים לא בעינן בדיקה לנקיים לבעלה דסגי לנקיים שלה במה שאחר שפסקה בטהרה ונסתם המעין הראשון שוב לא הרגישה ז' ימים אחר זה יעו"ש:

הרי דחקירת הגאון מברעסלא והחוות דעת כבר נבוכו בה הראשונים ובאמת היה דעת כמה גאונים שסוברים כן באמת דכיון דלא הרגישה זה בעצמו הוי ספירת ז' נקיים ועכ"ז כתבו דלאחר שפסקה בטהרה ונסתם המעין הראשון שוב לא הרגישה מהני אבל קודם שהפסיקה בטהרה מודים דלא מהני מה שלא הרגישה ובוודאי היא מטעם הנ"ל דכיון שהמקור נפתח בתחלה ע"י הרגשה כל הדמים שיוצאים אח"כ ע"י פתיחת המקור הזה טמאים ומש"ה צריך הפסק טהרה שנדע שנסתם המעיין הראשון ואם אח"כ לא הרגישה מחדש טהורה:

אך עכ"ז בנדה נראה דמותר מן התורה אף בלא הפסק טהרה כל שלא הרגישה אח"כ דהרגשה ראשונה שהיה כשנפתח מקורה בהתחלת ימי נדתה בוודאי אינו מטמא אח"כ בימי זובה דאף אם ראתה בימי נדה ולא נפסק המעין עד אחר עבור ימי הנדה ובאו ימי הזיבה ולא הרגישה אח"כ מחדש בימי הזיבה אינה טמאה זיבה מדאורייתא כיון דלא הוי הרגשה והרגשה הראשונה שהיה בימי נדה אינו מועיל לימי הזיבה שתהי' עי"ז זבה כיון דבימי הזיבה לא הרגישה וההרגשה צריכה להיות בימי זובה ואין הרגשת ימי נדה מועיל לימי זובה:

אך עדיין אני מסופק בזה דאפשר דאף ההרגשה מפתיחת המקור שהי' בימי נדה מועיל לעשותה זבה אם לא פסקה בנתיים ויש ראיה לזה מנדה בד' ל"ה ע"ב דאיתא שם לענין ימי טוהר של אשה דרב אמר מעין אחד התורה טמאתו והתורה טהרתו דמה שטהרה התורה ימי טוהר באשה הוי מעין אחד עם הדם טמא אך בימי טוהר טהרה התורה המעין הזה בעצמו ולוי אמר שני מעינות הם נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא מאי בינייהו איכא בינייהו שופעת מתוך שבעה לאחר שבעה וכו' ומתוך ארבעים לאחר ארבעים וכו' והיינו בשופעת מתוך שבעה ללידה בזכר לאחר שבעה שהיא ימי טומאה לרב לקולא היא דבימי טוהר טהור אף שלא נסתם המעין הראשון שעדיין פתוח מ"מ תמיד מעין אחד היא והתורה טהרתו ולהיפך בשופעת מתוך ארבעים שהיא ימי טוהר לאחר ארבעים שהיא ימי טומאה שוב לחומרא הוי דבימי טומאה טמא אף שעדיין לא נסתם המעין הראשון שהוא טהור מ"מ תמיד מעין אחד והתורה טמאתו וללוי הוא להיפך יעו"ש:

וקשה אמאי לרב טמא בשופעת מתוך ארבעים לאחר ארבעים ניהו דלאחר ארבעים המעין הזה בעצמו טמא מ"מ הא לא הוי הרגשה דהרי לא הרגישה בפתיחת המקור שכבר המקור נפתח בימי טוהר ולא היה עתה פתיחת המקור וצריך לומר דהרגשה הראשונה מפתיחת המקור בימי טוהר מועיל לטמא בימי טומאה אף שאז לא היה הדם טמא מחמת הרגשה זו דהתורה טיהרה מעין זה בעצמו בימי טוהר מ"מ בהגיע אח"כ ימי טומאה נטמאה ע"י הרגשה הראשונה שהיה בימי טוהר:

וא"כ מכ"ש הוא שאם נטמאה ע"י הרגשת ימי טוהר שאז היתה טהורה לגמרי מכ"ש שנעשית זבה ע"י הרגשת פתיחת המקור בימי נדה אף שאז לא נעשה בראי' זו זבה מ"מ אח"כ בימי זובה נעשה זבה ע"י הרגשת פתיח' המקור בימי נדה:

אך עכ"ז לדינא לא נראה כן דאף אם נימא כמו שאמרנו לעיל דכיון דהרגישה פעם אחת פתיח' המקור כל הדמים שיצאו אח"כ כל זמן שלא הפסיקה בטהרה טמאים אף בלא הרגשה כנ"ל מדברי הגאונים הנ"ל כיון דכבר הרגישה בפתיח' המקור מ"מ זה דווקא היכא שההרגשה הוי בימי זיבה אבל אם בימי זיבה לא הוי הרגשה אף שהרגישה בימי נדה מ"מ ימי נדה כלים אחר כלות השבעה וימי זיבה מתחילין אח"כ מחדש אחר ימי נדה וצריך להיות הרגשה חדשה ובלא הרגשה בימי זיבה אינה נעשית זבה ומה דשם טמאה בשופעת מימי טוהר לימי טומאה אף שלא נסתם המעין בנתים מ"מ יוכל להיו' שהיה אז בימי טומאה הרגשה חדשה אף דההרגשה הוי הרגשת פתיח' המקור ושם כבר הוי פתיח' המקור בימי טוהר ולא נסתם המעין עדיין לרב דאמר מעין אחד היא וא"כ המעין הזה כבר פתוח ואיך תוכל להרגיש פתיח' המקור מ"מ אפשר דהרגשה אינו דווקא פתיח' המקור שהיה סתום מתחלה אך כל זמן שמרגש' שהמקור פתוח ושופע דם מקרי הרגשה אך אף שאינה מרגשת שהמקור פתוח ג"כ טמאה ע"י הרגשה הראשונה כאשר הבאנו לעיל מדברי הגאונים הנ"ל דאף שהמה מטהרים הז' נקיים בלא בדיקה כלל ודי במה שלא הרגישה שזה עצמו הוי בדיקה מ"מ אינם מטהרים רק אחר הפסק טהרה אבל כל זמן שלא הפסיקה בטהרה אף שלא הרגישה בפתיח' המקור כיון שהמקור פתוח מתחלה וע"כ אף שלא הרגישה שהמקור פתוח ג"כ טמאה ע"י הרגשה הראשונה דאל"כ אף הפסק טהרה לא היתה צריכה אך כל שאינה מרגשת שהמקור פתוח. אך ע"כ אף שלא הרגישה כלל שהמקור פתוח ג"כ טמאה ע"י הרגשה הראשונה:

מ"מ יוכל להיות שבלא הצטרפות הרגשה הראשונה כגון היכא שהרגשה הראשונה הי' בימי טוהר כנ"ל טמאה ע"י שמרגשת שהמקור עדיין פתוח ובכה"ג מיירי שם המשנה דבשופעת מימי טוהר לימי טומאה טמאה היינו שמרגש' בימי טומאה שהמקור עדיין פתוח אבל לעולם היכא שאינה מרגש' בימי טומאה כלל מפתיח' המקור אינה טמאה ע"י הרגשה הראשונה שהרגישה שנפתח המקור בימי טוהר כיון שאז הרגשה זו לא טמא אותה וה"ה היכא ששופעת מימי נדה לימי זיבה אינה נעשי' זבה רק שתהי' הרגשה חדשה בימי זובה וע"י הרגש' ימי נדה אינה נעשי' זבה שטומא' הנדה חלף הלך לו אחר שבעה:

וא"כ שפיר אפשר לומר כדברי הח"ס דנדה אינה צריכה הפסק טהרה ג"כ ודי במה שלא הרגישה והיינו היכא ששמה לב לדעת אם הרגישה ואינה מרגשת כנ"ל דבסתמא יוכל להיו' דארגש' ולאו אדעת' וא"כ אם באשה שיש לה מכה ואינה יכולה לטהר בבדיקה מ"מ אם הטומאה הוי רק טומאת נדה תוכל לטהר בזה שאינה מרגש' פתיח' המקור ואף שבלא הרגשה טמאה מדרבנן שוב הוי ספק דרבנן כנ"ל:

ואי משים דנשי דידן ספק זבות נינהו היה אפשר לסמוך כנ"ל דכיון דיש לה מכה מהדין טהורה אף בשעת וסתה ולא נטמאה כלל אך משום דאל"כ לא תטמא לעולם והוא היפך מטבע כל הנשים שרואות דם וזה היא לענין נדה דהוא טבע כל הנשים אבל לענין זיבה דהיא בלא עת נדתה ואז בחזקת מסולקת מדמים לענין זה לא חיישינן ותולה יותר במכה כנ"ל:

אך כל זה הוא היכא שיש לספק גם בימי וסתה שמא היא מהמכה אך שאנו מטמאין אותה משום דאל"כ לא תטמא לעולם אבל היכא שבהגיע ימי וסתה רואה באמת ראיה מרובה כדרך כל הנשים שרואית בימי וסתה ואינו דומה להראי' שרואית בבדיקה שתמצא המוך אינו נקי ע"י המכה שבפנים אבל עתה בשעת וסתה רואה ראיה מרובה כדרך כל הנשים כאשר הי' באמת בעובדא דידן באופן דאין לספק בשעת וסתה לתלות במכה כלל וא"כ כיון דאין לתלו' כלל בשעת וסתה במכה שוב יש לחוש שמא היא אז בימי זובה כמו כל נשי דידן שהמה ספק זבות דבשלמא אם הי' אפשר לתלו' גם בימי וסתה במכה אך משום דאל"כ לא תטמא לעולם אנו מטמאין אותה די לנו שאנו מטמאין אותה טומאת נדה ולא טומאת זבה אבל כיון שאין לתלו' ביום הוסת במכה כלל שוב הוי ספק זבה ככל נשי דידן ובזבה אף שיש לה מכה לא תשוב לטהרתה עד שיהי' לה הפסק טהרה ושבעה נקיים ספורין ונקיים לפנינו בטהרה בבירור בעינן:

ואפשר לומר דהא דנשי דידן ספק זבות הן היא רק מחומרא דרב זירא שבנות ישראל החמירו על עצמן שכל אשה שרואה טיפת דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים אבל מצד הדין אין לחוש לזבה וכפי המבואר בחוות דעת בסי' קצ"ו הנ"ל הוי ספק בכל אשה שרואה דם אם היא נדה או היא זבה מ"מ כיון דספק הוא מסתבר לומר שהיא נדה ולא זבה שכל הנשים רגילו' לראו' בעת נדתה אבל בימי זיבה מסולק' בדמים וכמבואר בחתם סופר בסי' קי"ב הנ"ל שמש"ה אף שהיתה נדה אין מחזיקין אותה שראתה אח"כ גם בימי זובה משום דניהו דהוחזקה לראו' בימי נדתה דרוב נשים חזיין בהו לא נחזיקנה רואה בתוך י"א ימים שמסולק' מדמים וא"כ ה"ה כל אשה הרואה דם אף אם באמת הי' לנו ספק במאי עומד' או בימי נדה או בימי זיבה והיא בעצמה לא תדע נתלה אותו הראי' בימי נדה כרוב הנשים ולא בימי זיבה שאז בחזקה היא שמסולק' מדמים ואין לומר כיון דהוי ספק חסרון ידיעה שאפשר לדעת באיזה עת היא לא אזלינן בתר רוב כיון דאפשר להתברר דהא כבר הבאנו דברי החוות דעת דזה הוי ספק ממש כיון דהוי ספק לכל העולם וא"כ כיון דהוי ספק ממש שוב מהראוי ליזל בתר רוב וחזקה דהיא בימי נדתה שרוב נשים הוחזקו לראו' אז וגם נוכל לומר דאם הוי ספק אם הוי בימי נדה או בימי זיבה הוי ס"ס דשמא היא בימי נדה ואת"ל דהוי בימי זובה שמא לא הרגישה ושוב הוי ספיקא דרבנן לקולא דבלא הרגשה לא הוי רק טומאה דרבנן וכעין שהביא הש"ך בס' בס"ק יוד בשם הסמ"ק והאו"ה והב"י דהפרניגש מותרים מטעם ס"ס ספק אם נמלחו עם דגים טמאים או לא ואת"ל נמלחו שמא לא היה בהם שומן ואז צירן אינו אסור רק מדרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא ופירוש דבר זה פירש הש"ך בדיני ס"ס אות י"ו דמן התורה מותר מטעם ס"ס שמא לא מולחו ואת"ל נמלחו שמא לא היה בהם שומן וג"כ מותר מן התורה וא"כ אין כאן איסור תורה דלענין דאורייתא איכא ס"ס ומדרבנן מותר בחד ספק שמא לא נמלחו עם הטמאים וה"ה בנ"ד מדאורייתא איכא ס"ס שמא הוי בימי נדה ואת"ל דהוי בימי זיבה שמא לא ארגישה ומותר ג"כ ומדרבנן די בחד ספק שמא עומד' בימי נדה ויעו"ש בזכרון יוסף בסי' י' דכתב דיש לצרף לספק שמא לא ארגישה דזאת הוי ספק ומש"ה רצה שם לומר דמדאורייתא מותר אף בלא בדיקה שמא לא ראתה ואת"ל ראתה שמא הוי בלא הרגשה יעו"ש אך שם בראתה הוי חזקת טומאה ובמקום אחר פלפלתי בארוכה בזה אם יש לצרף לספק שמא לא ארגישה ויעו"ש בזכרון יוסף פלפול ארוך הכלל דבספק נדה ספק יש להתיר מספיקא ואם כי בנות ישראל החמירו על עצמן שרואית טיפת דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים היינו רק להמתין שבעה נקיים אבל לא לענין שתאסר עולמית לבעלה ע"ז בוודאי לא החמירו על עצמן בנות ישראל ובפרט לפי שיטת הרמב"ם שבכל עת וסתה מתחיל ימי נדה אף אם עומד' בימי זיבה כנ"ל וא"כ כיון שעיקר טומאתה היא רק בימי וסתה שפיר יש להקל אחר עבור ימי וסתה אף שע"י המכה אינה יכולה להפסיק בטהרה ולא למנו' שבעה נקיים:

וכן נראה משמעו' הש"ע בסי' קפ"ז דכל שיש לה מכה שידעה שמוציאה דם אינה טמאה רק בשעת וסתה ואחר עבור ימי וסתה טהורה והחוו' דעת בסי' קצ"ו בס"ק הנ"ל תמה ע"ז מדוע לא בארו בש"ע דעכ"פ אחר עבור ימי הוסת צריכה להפסיק בטהרה ולמנו' שבעה נקיים ולפי הנ"ל על פי הדין אחר עבור ימי הוסת כשיש לה מכה שידוע שמוציא דם אף שאי אפשר להפסיק בטהרה ולמנו' נקיים ע"י המכה ג"כ טהורה:

אך הנה החתם סופר הבאנו לעיל שמחמיר בזה כיון דנשי דידן ספק זבות הן אך אפשר החתם סופר מיירי דלא ידעינן בוודאי שהמכה מוציאה דם אך שהוא מין ממיני המכה שדרכן להוציא דם ומש"ה הצריך עכ"פ הפסק טהרה וספיר' נקיים דכ"כ לא מקילין וכעין זה כ' בסי' קמ"ד בסופו דתרי קולו' לא נעביד יעו"ש אבל בנ"ד כפי מה שהמציאו בדורו' אחרונים כלי הבטה שרואים בעין שהמכה מוציא דם והגאון הקדוש הנ"ל כ' דזה הוי ספורין ובדוקין לפנינו ג"כ שרואים בכלי הבטה שהדם יוצא מהמכ' ולא ממקום אחר אך באמ' זה ענין חדש שיהיה בדיקה ע"י ראי' לראו' שממקום אחר אינו יוצא דם רק מהמכה כאשר כ' הגאון הנ"ל שאנו רואים ע"י המראו' מראו' חושית גשמיו' שדמי המקור נפסק ולא נשאר רק דם המכה שהיא נראה בחוש כנ"ל:

ועכ"פ זאת בוודאי אפשר לראו' בעין שהדם יוצא מהמכה וא"צ לזה שום קולא ואפשר להקל קולא השני להחזיק ימי הוסת לימי נדה ואחר עבור ימי וסתה אף שלא תוכל להפסיק בטהרה ולמנו' ז' נקיים ע"י המכה תוכל לטהר:

והחתם סופר בסי' קמ"ב הביא דאפשר דאם דם מכתה שרגילה לראו' כל שעה אע"פ שהיא ממראה טמאה אם הוא עכ"פ משונה ממה שהיא בשעת וסתה א"כ אחר שהמתינה כ"כ ימים שדרכה לפסוק בראי' דמים באומד יפה ותפסיק במהרה ותראה אח"כ העד נקי ממראה הוסתו' רק שהוא מלוכלך ממראה דם מכתה שפיר הוי הפסק מהרה לענין זה יעו"ש:

ויעו"ש בסדרי טהרה בסי' קפ"ז ס"ק י"א דהביא בשם שו"ת דבר שמואל דיש לעשו' מזה סניף להקל כיון שהדם משונה אף דכל חמשה מיני דמים טמאים והסדרי טהרה חלק עליו וכתב דלא דמי למה שכתב בהגהו' שערי דורא שאני התם דהי' מראה מוגלא ולא הי' דומה למראה אודם:

וכ"כ בשו"ת פני יהושע חלק יוד סי' א' דמוגלא מוכיח שיש מכה באותו מקום ועוד מבואר שם דאם בא הדם בשינוי ממה שבא בשעת וסתה דרגלים לדבר הוא דלאו דם מכה הוא יעו"ש:

וא"כ בשאלה השני שנתבאר שמראו' הללו שרוא' שלא בשעת וסתה משונים מדם ראיתה כי לרוב פעמים יש בהם ליחא ומוגלא כנ"ל בזה בוודאי יש להתיר אף אם באופן שלא תוכל כלל להפסיק בטהרה ולא לספור נקיים כיון שהדם הזה מהמכה היא משונה מדם ראיתה וגם יש בה מראה מוגלא:

וגם בשאלה הראשונה השלוחה אלי ג"כ יש להתיר כיון שבכל מקום שהיא בודקת אינה מוצאת דם רק במקום אחד שפיר הוי ספורין ובדוקין לפנינו שהרי אינה מוצאת דם בשום מקום חוץ מהמקום שהמכה שם כדברי הגאון הקדוש הנ"ל מסאנדעץ זצוק"ל:

אך אף אם לא הי' אלו השנים היינו שלא הי' דם מכתה משונה מדם ראיתה וגם לא תוכל לבדוק בשום מקום שלא תמצא דם היינו שהיא באופן שדם המכה נתגלע ונתפשט בכל אותו מקום ולא תוכל לבדוק בשום מקום שיצא המוך נקי מ"מ לפענ"ד הי' אפשר להתיר כנ"ל כיון שיודעת שמכתה מוציאה דם ואין חוששין שהיא ימי זיבה רק נדה ומותר אף שלא תוכל לפסוק בטהרה ולספור נקיים ע"י המכה כנ"ל כיון שאי אפשר באופן אחר לטהר לבעלה:

אך מ"מ נראה דאם אפשר לעשו' עצה אחרת לטהרה היינו כמו שנתבאר בס' שתפסיק בטהרה ותספור ז' נקיים ע"י בדיקת הנו"ב שהיא כעין בדיקת מהרי"ו והיינו שקודם שתפסיק בטהרה תרחץ אותו מקום ותקנח היטב ואח"כ תכניס מוך בעומק הרחם וישהה שם איזה שעה ואח"כ קודם שתוציא המוך תרחץ אותו המקום ותקנח היטב ואח"כ תוציא המוך אם הוא נקי הרי הפסיקה בטהרה וכמבואר כל זה בארוכ' בסי' הנ"ל ואם אפשר לעשות עצה זו טוב יותר לבוא לידי בירור שלא נצטרך לטהר מספק אך אם לא יועיל עצה זו נרא' לפענ"ד דיש לסמוך כנ"ל:

שבתי וראיתי בחתם סופר בסי' קנ"ד שהביא שם לענין שאלה בנ"ד שכתב שם להקל וכתב אח"כ ומהיות טוב תוכל לבדוק עצמה כך שתעשה כיס ארוך כאצבע מפשתן לבן ונקי ותמלאהו מוכין רכים ובשעה שתחל להרגיש כאב תכניסהו בנחת ובדרך ישר עד שיעבור המורסא שמרגשת ותזהר שלא יגיע הכיס בראשו אל המורסא ויהיה כך תחוב בגופה שעה או שתים ותוציאנו בנחת וכשתמצא הדם על צד הכיס במקום שנגע במורסא ולא בעליונו של כיס מותר' ואין בדיק' זו קש' כבדיק' מהרי"ל ומהרי"ו שבסי' קצ"א:

וכעין בדיקה זו הוזכרה בספר אמונת שמואל על מלתא אחריתא ואין הפסד בבדיקה זו כי אם נמי תמצא על עליונו של הכיס לא נאמר שהוברר שהדם בא מהמקור כי אולי לא היו בקיאין בהטי' ונתלכלך בכניסתו או ביציאתו שהרי מפני זה הצריכו חז"ל להכניס מכחול לתוך השפופרת שיהי' עובי השפופרת מפסיק בין הצדדים לראש המכחול דאל"כ יתלכלך מהצדדים ועי"ש דבריו דאם לא יהי' אפשר לעשות עצה זו אז יסמכו על התירים בצירוף המורים:

הרי דהוא כתב ג"כ דאם אפשר לעשו' עצה לעמוד על הבירור טוב יותר מלסמוך על התרים אך אם אי אפשר לעמוד על הבירור אז יש לסמוך על התירים:

ועל גוף העצה שהוא נתן להכניס מוך כאורך אצבע ולהטו' שלא יצטבע הראש ממקום המכה צריך לי עיון דאם אין המוך דחוק לפענ"ד לא מהני כאשר בארנו בס' סי' ס"א דהחוו' דעת הקש' על הנו"ב שנתן עצה לטהר כל אשה שאינה יכולה לטהר לבעלה לסמוך על בדיקת מהרי"ו שתכניס מוך בעומק הרחם ואם ימצא דם בחוץ והמוך בפנים יהי' נקי תהי' טהורה שיהיה ראי' שאין הדם בו מהמקור והקשה עליו מדברי הגמרא בנדה בדף ג' דקאמר שם מוך אגב זיעה מכוין כווץ והיינו שנכון המוך אגב זיעה ונפל הדם למטה וא"כ מאי מהני מה שלא תמצא הדם על ראש המוך רק בצדדים הלא יוכל להיות שנכוץ המוך ונפל הדם למטה ולא מהני בדיקת מהרי"ו רק לענין עקירת וסת שהיא רק מדרבנן וכו' יעו"ש. ואנכי תירצתי בסי' הנ"ל ותמהתי עליו דהביא ראי' לסתור דהרי הגמרא שם קאמר על מאי דמתרץ מוך נמי אגב זיעה מכויץ כויץ ומודה רבא במוך דחוק דבמוך דחוק לא חיישינן שנפל למטה ושפיר ניחא דברי הנו"ב דצווה להכניס מוך דחוק:

אך דברי החתם סופר הנ"ל צ"ע דאם תכניס לרחמה מוך דחוק בלתי אפשר להטות המוך ממקום המכה שלא יצטבע ראש המוך כיון שהמוך דחוק וממלא כל החלל ואם אין המוך דחוק אין ראי' ממה שלא נמצא על ראש המוך דשמא נפל למטה כנ"ל:

אך הבדיקה של הנו"ב יכול להיו' שתכניס מוך דחוק למעלה ואם תמצא למטה דם ואח"כ תוציאי המוך ויהי' נקי שאז הוי ראי' שאין הדם בא מהמקור ומהראוי מתחל' לנסו' ע"י הבדיק' ואם בלתי אפשר לטהר ע"י בדיק' הנ"ל אז לפענ"ד אפשר לסמוך כנ"ל:

הכלל היוצא לדינא באשה שאינה יכולה לטהר לבעלה וכעת ע"י כלי הבטה באפשרי לראות בפנים שהדם ממש יוצא מהמכה שתוכל לתלו' הדם בהמכה ובהגיע ימי וסתה טמאה ואף אז לא ראתה יותר משרגילה לראו' תמיד מהמכה מ"מ בשעת וסתה טמאה ואחר עבור ימי וסתה וכפי שרגילה שימשך ימי ראיתה תוכל להתחיל לספור שבעה נקיים אף שאי אפשר לה לפסוק בטהרה ולא למנו' נקיים כנ"ל כיון שאף בעת וסתה היתה יכולה לתלו' במכה אך מטעם שא"כ לא תטמא לעולם ומשום זה אין אנו מחזיקין אותה רק לנדה ולא לזבה ובנדה מותר אף בלא הפסק טהרה כשיש לה מכה המוציא דם ונקיים בוודאי אינה צריכה:

ואם רואת בימי וסתה ראי' מרובה שבוודאי אין לתלות במכה אז יש חשש גם לזבה וצריכה להפסיק בטהרה ולמנות ז' נקיים ואם אי אפשר להפסיק בטהרה ולמנות ז' נקיים היכא שדם מכתה משונה מדם ראיתה ובפרט היכא שמעורב בו מוגלא אפשר לטהר ולומר דזה הוי הפסק טהרה כיון שאינה רואה כדרך ראיית דם אך בשינוי כמו דם מכה:

וכן היכא שבודקת עצמה בכל המקומו' ולא תמצא דם רק במקום אחד ג"כ מותר דזה הוי הפסק טהרה וספירת נקיים כיון שאינה מוצאת דם בשום מקום רק במקום אחד שהיא מהמכה:

ואם שני אלה לא יהי' לה שאינו רואה הדם בשינוי ומוצאה דם בהמוך אף שלא ממקום ידוע מ"מ כיון שאי אפשר לטהר לבעלה בשום אופן אפשר להקל כיון שנראה ע"י כלי הבטה שאין הדם בא רק ממקום אחד:

אך מתחלה צריכה לבדוק שתרחוץ אותו המקום היטב ותכניס המוך דחוק בעומק ואח"כ תרחוץ אותו המקום היטב ותוציא המוך ואם יהי' המוך נקי גם זאת לבדיקה יחשב ואם אי אפשר לעשות באופן זה לפענ"ד אפשר לסמוך כנ"ל כשיסכימו ע"ז גדולי המורים:

וכל זאת באינה מרגשת פתיחת המקור בימים הנקיים אבל אם מרגשת פתיחת המקור בוודאי טמאה והכל נתבאר לעיל:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה