נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן סב
ב"ה יום ך' תמוז תרל"ה לפ"ק קאליש.
לכבוד ידידי הרב החריף החסיד המפורסם כש"ת מהור"ר שמואל יוסף זינגער נ"י.
מכתבו קבלתי. ונפשו בשאלתו על אשה שרגילה לראות דם אחר הטלת מי רגלים כשמקנחת א"ע ובמי רגלים לא נמצא כלום ואינה מרגשת כאב לא בשעת הטלת מי רגלים ולא אחר הטלת מי רגלים והיא אשה מינקת ושאלה שאלה זו למורה אחד והורה להתיר אשה זו ע"י בדיקת מהרי"ו ג"פ ואז תהיה מותרת אח"כ אפינו בלא בדיקה ושאל כבודו המורה הלא מבואר בש"ע בסי' קצ"א ברמ"א שאינו מועיל בדיקת מהרי"ו רק דוקא במרגשת כאב וביש לה וסת ושלא בשעת וסתה וניהו דמינקת יש לומר דדמי ליש לה וסת אבל חסר היתר זה של מרגשת כאב והשיב לו המורה ע"ז כי הוא סומך על הוראות הנו"ב שמתיר בבדיקה זו אף דאינה מרגשת כאב ושאל אותו כבודו הלא הנו"ב אפילו שהוא סומך על בדיקת מהרי"ו כמו על בדיקה מעליותא ומועיל אפילו באינה מרגשת כאב הוא ג"כ דוקא להתירה בשעת בדיקה בשעה שהמוך מונח בתוכה אבל לא להתירה אפילו בלא בדיקה אחר בדיקת ג' פעמים כמבואר שם בסימן מ"ו ובפרט כי החוות דעת סותר את דברי הנו"ב וסובר שבדיקה זו אינה בדיקה מעליותא כסברת הש"ך בסי' קצ"א ס"ק ז' ובדיקה זו אינה מועיל להתיר אפילו בשעת הבדיקה אם לא במרגשת כאב דוקא והשיב לו ע"ז שיש לו קבלה מכמה גדולי זמנינו ולפני זמנינו אשר השאלה זו יש להתיר אפילו באינה מרגשת כאב ע"י בדיקת מהרי"ו ג"פ כפי הוראתו הנ"ל ושאל אותי כבודו אם יש לסמוך ע"ז עכ"ל:
והנה אנכי לפני כמה שנים למדתי הלכות נדה בעיון וכתבתי שם חידושי לדינא ובדעתי אי"ה לחזור ולשנותה ולראות אם אוכל לסמוך על דברי הנאמרים שם להלכה כאשר בדעתי אי"ה לסדר קונטרס הוראה על כל היו"ד ולע"ע עוד לא הגעתי להלכ' זו ועל הראשונות לא אדע אם אוכל לסמוך ואיך אוכל להורות לרבים לדעה מה יעשה ישראל אך להתיר אשה לבעלה ולמלאות שאלת כבודו אכתוב דעתי בקצרה:
הנה על מה שהשיג החוות דעת בסימן קצ"א ס"ק ה' על הנו"ב אשר סומך על בדיקת מהרי"ו הנאמר שם בש"ע דהיינו קודם שתשתין תבדוק עצמה היטב בחורין ובסדקין ואם לא תמצא דם תכניס מוך נקי על המקור בפנים ותשתין ותקנח עצמה יפה ממי רגליה ותוציא המוך אם נקי היא הוכחה גדולה דאין הדם מהמקור אך בש"ע מיירי שיש לה כאב ושראתה בשעת הטלת מי רגליה והנו"ב מתיר אפילו באין לה כאב וראתה שלא בשעת הטלת מי רגליה והחוות דעת כתב שם וז"ל באמצע דבריו דאפשר דאף שהמוך ברחם שתרד הדם דרך חורין וסדקין למטה ולא יגע בהמוך ולא מהני בדיקה זו רק לענין עקירת וסת שהוא מדרבנן וכן להתיר הדם שנמצא במי רגלים שאין בו רק טומאת כתם שהוא מדרבנן וכן להתיר הדם שנמצא על העד אחר הטלת מי רגלים משום דהוי כעד שחזקתו מלוכלך שנתלכלך ממי רגלים כמו שכתבתי לעיל אבל להתיר הדם דאורייתא ע"י בדיקה זו ודאי לא וכו' וכתב אח"כ ולפי מה שכתבתי נסתר דברי הרב בעל נו"ב בנידון אשה שמצאה תמיד למטה במקום אחד והשיב להכניס מוך נקי במקור ואח"כ תבדוק למטה באותו מקום ואם עדיין תמצא דם תוציא המוך וכשיהיה נקי אז יש הוכחה שהדם מהצדדים ולפי מה שכתב הש"ך דבדיקה זו לאו בדיקה מעליותא הוא אין לסמוך על בדיקה זו דאף שהמוך נקי יש לומר שהדם ירד דרך חורין וסדקין ולא נגע בהמוך וראיה לזה דהא באין לה כאב לא סמכינן על בדיקה זו כו' ועוד ראיה ברורה לפענ"ד שאפשר לדם לזוב דרך סדק ולא יצטבע המוך אפילו שהמוך ברחם מנדה בדף ג' דמקשה הש"ס משמשת במוך מאי איכא למימר ומשני מוך אגב זיעה מכויץ כויץ וע"כ אי אפשר לומר דמיירי בנמצא על המוך דכשנמצא על המוך מאי משני מוך אגב זיעה מיכוויץ פירוש והוי אתי מעיקרא הא כשנתדבק הדם במוך ודאי דאי אפשר שוב לירד ועוד דכשנמצא על המוך לא גרע מכתם הנמצא בבגד אלא ודאי דמיירי שלא נמצא הדם על המוך רק ראתה ממש ואפילו הכי מקשה לשמאי משמשת במוך וע"כ צ"ל שהדם יוצא דרך סדק והמוך דוחק בשר הקמוט אחד על חבירו והמוך בנתיים ואינו נוגע במוך דאלת"ה א"כ אפילו משמשת במוך י"ל אם איתא דהוי דם הוי יורד על המוך והיה המוך נצטבע אלא ודאי דאפשר להדם להיות בסדק ולא יגע בהמקור כו' עכ"ד:
והנה מה שהביא כ"ת ראיה מדברי הגאון הנ"ל דפליג על הנו"ב הנה הג' הנ"ל בעצמו מוד' היכא שראת' בשע' הטלת מי רגלים וכן להתיר היכא שראתה על העד אחר הטלת מי רגלים משום דהוי כעד שחזקתו מלוכלך שנתלכלך ממי רגלים:
אך דברי החוות דעת תמוהים המה מה שהביא ראיה מגמרא נדה הנ"ל דקאמר אגב זיעה מכויץ כויץ והוא ראיה לסתור דשם אמר אביי מודה שמאי במשמשת במוך רבא אמר מוך נמי אגב זיעה מכויץ כויץ ומודה רבא במוך דחוק הרי דבמוך דחוק כ"ע מודים דלא חיישת אגב זיעה מכויץ כויץ וכאן הוי מוך דחוק דמכנסת לרחמה מוך דחוק כדי שתדע בבירור ובמוך דחוק לד"ה לא חיישינן שירד הדם למטה בעת שיהיה המוך דחוק:
ועוד יותר תמוה דהנו"ב בעצמו הביא הך גמ' דנדה והביא מזה ראיה דלא חיישינן שנפל הדם למטה בעת שהיה המוך שם וז"ל שם בסימן מ"ו שהשיב על דברי הגאון הקדוש מהורר חיים צאנזער זצוקלל"ה ומ"ש מוהרר"ח וכי עיני' בבית הסתרים לראות שיהיה המוך מונח שמה ושמא באותו רגע שיגיע וסתה ינוד המוך משם וירד הדם בפרוזדור ולעולם לא תהיה טמאה ואין אלו אלא דברי תימא דמי ינוד המוך המונח דחוק כו' ולא איפלגי אביי ורבא בדף ג' אלא אם אגב זיעה מכויץ כויץ המוך ויכול הדם לעבור גם למטה מהמוך אבל שיעבור הדם למטה לפרוזדור וישאר המוך נקי ולא יצטבע מדם זה לא יעלה על הדעת כלל והוא נגד החוש והשכל ואפילו למאי דפליגי לענין מכויץ כויץ מכל מקום במוך דחוק מודה רבא דלא כויץ כלל ע"כ:
והנה בודאי מאי דקאמרו שם בגמ' משמשת במוך מאי איכא למימר בודאי הפירוש שאשה זו היתה משמשת במוך ובהסירה המוך נמצא הדם באותו מקום וגם על המוך דבכה"ג קשה דתטמא למפרע ולא שייך לומר דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי שהרי המוך עיכב לבוא עד עתה ועל זה אמר רבא מוך נמי אגב זיעה מכויץ כויץ והיה נופל הדם למטה ובודאי גם המוך יצטבע אך שהיה נופל למטה ג"כ אולי היה מעיקרא ולא היה המוך יכול לעכב הדם לגמרי מלבוא:
ושפיר קאמר הנו"ב דאף למ"ד דמוך אגב זיעה מכויץ כויץ היינו שאפילו שהמוך שם לא יעכב שלא יפול הדם למטה אבל שיפול הדם למטה ולא יצטבע המוך זה בודאי דבר שאי אפשר ודברי החוות דעת אינם מובנים כלל וכלל במה שכתב דאי אפשר לומר שנמצא על המוך מאי משני מוך אגב זיעה מכויץ הא כשנתדבק הדם במוך ודאי דאי אפשר שוב לירד ועוד כשנמצא דם על המוך לא גרע מכתם הנמצא על הבגד (פירוש דבודאי מטמא למפרע כאשר איתא במשנה בנדה בד' נ"ו דהרואה כתם מטמא למפרע) וכל זאת אינו דבודאי אינו מיירי דנמצא על המוך לחוד ולא באותו מקום דבכה"ג בודאי לא שייך לומר דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי ולא שייך לומר דאגב זיעה מכויץ כויץ ויורד למטה דהא נדבק במוך וגם היה דינו ככתם כיון שנמצא על המוך אך בודאי מיירי שנמצא באותו מקום וממילא היה גם על המוך שהרי המוך מונח שם והדם שותת עליו אך שנמצא באותו מקום ג"כ עדיין הדם יורד או שמונח בבית הרחם:
ובזה שפיר פליגי אביי ורבא אם נימא דבזה לא שייך אם אית' דהוי דם מעיקר' הוי אתי כיון דהמוך מעכב או דנימא דגם בזה שייך אם אית' דהוי דם מעיקר' הוי אתי דאגב זיעה המוך מכויץ כויץ והיה ירד דם למטה אבל אה"נ דגם המוך היה מצטבע כדברי הנוד"ב ואינו דומה כלל לכתם דשם לא נודע מתי נפל הדם על הבגד אבל בזה דנמצא הדם ברחם ומאותו הדם שנמצא ברחם נצטבע גם המוך דבזה נוכל לומר גם הדם שנמצא על המוך עתה הוא שנפל ונצטבע מדם המקור שנופל עתה ממנו דם דאולי הי' מעיקרא היה נופל למטה ג"כ ומעיקרא הוי הוי אתי כמו שנופל עתה הדם מבית הרחם מעיקרא הוי אתי:
וגם היכא דמוך דחוק קאמר בגמרא דלא חיישינן כלל דנופל למטה כל זמן שהמוך שמה. והכלל דדברי החוות דעת אינם מובנים כלל וכלל:
אך עכ"ז בארתי בחידושי דניהו דמדברי הגמ' הנ"ל בנדה אין ראיה לסתור דברי הנו"ב מכל מקום אין להביא ראיה לדברי הנו"ב ג"כ דניהו דבגמ' אמר דהיכא דהמוך דחוק מודה רבא דלא כויץ כלל מכל מקום התם לא מיירי רק לענין דהיכא דאיכא מוך דחוק לא שייך לומר דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי ובלחי אפשר להתעכב שמה הדם בשום אופן על זה אמרינן דבמשמשת במוך שפיר באפשרי להתעכב שם דם ויוכל להיות שנתעכב הדם אבל לומר להיפך דאין באפשרי בשום אופן שירד הדם למטה כיון שהמוך דחוק זה לא שמענו אך דיש באפשרי שיוכל להתעכב אבל יוכל להיות דגם זאת הוא באפשרי לירד למטה:
אך מצד הסברא נראים דברי הנו"ב דכיון שהמוך דחוק בודאי אי אפשר למטה בשום אופן שלא יצטבע המוך עכ"פ וכיון שהמוך נקי בודאי לא הוי הדם מהמקור:
והנה להתיר אף דם שתמצא אח"כ בלא בדיקה כיון שבדקה שלשה פעמים וראתה שאין הדם מהמקור קשה מאוד להתיר דם שהוא ספק דאורייתא והנו"ב גם כן לא התיר רק בכל עת שתבדוק אך עכ"פ בנ"ד לפענ"ד ע"ז תוכל לסמוך אחר שתבדוק שלשה פעמים בדיקת מהרי"ו ויתברר שהדם אז שבא אח"כ אחר הטלת מי רגלים לא הוי מהמקור שלא תצטרך לבדוק עוד אחר הטלת מי רגלים שבדיקה זו אחר הטלת מי רגלים לא הוי רק מטעם וסת שעלולה לראות אחר מי רגלים ולענין וסת גם החוות דעת מודה שיכולה לסמוך על בדיקה זו שלא תצטרך לחוש עוד לוסת ועל דעתי אחר הטלת מי רגלים תוכל לרחוץ אותו מקום במים ושלא להשגיח כלל על המים הללו אם המה צבועים או שיהיה לה מוכן עד מלוכלך בדם ובעד הזה תרחוץ אותו מקום אחר כל הטלת מי רגלים ולא תשגיח עליו וגם אפילו אם תראה בו דם לא יפסיד לה כיון שהוא מלוכלך בדם ואחר זה תוכל לבדוק את עצמה בבדיקה כראוי שלא בשעת הטלת מי רגלים כן נראה לפי עניית דעתי להצטרף לטהר אשה לבעלה ובפרט כי המורה אומר כי יש לו קבלה מגדולי ישראל ע"ז להתיר אח"כ כל הדם שיצא ממנה אחר הטלת מי רגלים מאחר שבדקה שלשה פעמים ועל דעתי זה העצה היותר נכונה וגם כן תהיה מותרת לבעלה שמאחר שתעשה כן אין חשש שתתקלקל:
שבתי וראיתי בשיורי טהרה בסי' קפ"ז תשובה כ"ז וז"ל ע"ד אשה אחת שקרה לה מקרה שבכל עת שתבדוק אחר הטלת מי רגלים תמצא דם:
והנה תחילת המקרה היתה מרגשת כאב בשעת הטלת מי רגלים רק אח"כ נשתכך הכאב בעת הטלת מי רגלים רק תמיד מוצאת דם כשבודקת אחר מי רגלים והנה האשה הזאת יש לה וסת ככל הנשים עכ"ל השאלה:
והשיב וז"ל. והנה לדעתי הדבר פשוט שיוכל להורות לסמוך על הבדיקה המבואר בסי' קפ"ז דאפי' דשם מבואר דבעינן שיהיה לה כאב נראה דזה דוקא התם דמיירי שרואית בלי בדיקה כלל אז לטהר הדם צריך שיהי' לה כאב ג"כ ולא סמכינן על הבדיקה לבד אבל כאן כיון דבלא בדיקה אינה רואית רק שבודקת אחר מי רגלים ומוצאת דם א"כ די בבדיקה זו שלא תצטרך עוד לבדוק כיון דלבדוק לכתחילה הוי רק כקביעת וסת וזה הוי רק דרבנן וגם הוי כוסת הגוף כיון דרק על ידי מי רגלים רואית וע"י בדיקה שלה לכך די בבדיקה זו שאח"כ לא תבדוק עצמה בשום פעם אחר הטלת מי רגלים ודי בזה גם כשתפסוק בטהרה תבדוק עצמה רק ביום ראשון וביום שביעי ובשעה שתפסיק בטהרה ואח"כ לא תבדוק כלל וגם שלשה פעמים הללו תבדוק עצמה כמו שעה ויותר אחר הטלת מי רגלים ותרחץ מקומה תחלה יפה ולא תראה כלל המראה מה היה ואח"כ תבדוק עצמה שלשה פעמים הנ"ל עכ"ד הגאון הנ"ל:
הרי שכתב ממש כדברינו הנ"ל והוא גברא דמרא סייעו ונתקבלו דבריו בישראל:
והנה מה שכתב לסמוך על הבדיקה המבואר בסימן קפ"ז צריך להיות הבדיקה המבואר בסימן קצ"א אך מה שכתב דתבדוק עצמה כמו שעה ויותר אחר הטלת מי רגלים ותרחץ מקומה תחלה משמע דהמעשה שם היה דאף כשבודקת זמן רב אחר הטלת מי רגלים כמו שעה ומחצה עדיין היה שם דם מתמצית מי רגליה ע"כ כתב דתרחץ מקומ' תחל' יפה ולא תרא' כלל המרא' מה הי' ואח"כ תבדוק עצמה בזה אין אני מודה לו דמאחר שתרחץ עצמה המקור ותיכף אחר הרחיצה תבדוק עצמה לא מהני כאשר כתבתי לעיל בסימן ס"א בתשובה על דברי הנודע ביהודה הנ"ל בסימן מ"ג אשר חידש בכל אשה שאינ' יכולה לטהר את עצמה לבעלה שתעשה כן שתרחץ אותו מקום היטב ואחר כך תכניס מוך עמוק בהרחם וקודם שתוציא המוך תחזור ותרחוץ אותו המקום ואם יצא המוך נקי הוי הפסק טהרה ובדיקה וכתב שם שתחזיק המוך אצלה כל היום בעומק הרחם כדי שלא תטמא בבדיקה בנתיים שתראה דם בבדיקה ואם רצונה שלא יהיה המוך אצלה כל היום רק קצת שעה דיה בכך רק שתזהר שבעת שאין המוך בתוכה לא תבדוק כלל שלא תפסיד לעצמה יעו"ש דעתו דאף שלא תחזיק המוך אצלה כל היום מכל מקום עכ"פ בעי שיהיה המוך שם קצת שעה ולא מהני בדיקה לחוד אחר שתרחץ בודאי הטעם דהבדיקה אחר הרחיצה לא מהני דהרחיצה יוכל להעביר הדם שבא מהמקור לפי שעה וע"כ אנו צריכין לומר כן שהרחיצה יוכל לגרום להעביר הדם לפי שעה אפילו אם יש כאן באותו מקום מוצא לדם דאל"ה לא היה מהני העצה שנתן הנו"ב שתרחץ אותו המקום קודם כניסת המוך לעומק הרחם וקודם הוצאת המוך מעומק הרחם כדי להעביר הדם שבא מהצדדים ולא יצטבע המוך מדם שבצדדים וקשה מאי מהני זאת כיון שהדם בא מהצדדים תיכף אחר הרחיצה ישוב הדם הן בשעת כניסת המוך למקור הן בשעת הוצאות המוך מהמקור ויצטבע המוך. אך בודאי הרחיצה גורם להעביר הדם לפי שעה אפילו שיש בצדדים מכה שמוציא דם בכל עת מכל מקום לפי שעה תוכל הרחיצה להעיר הדם ה"ה בדם המקור בודאי תיכף אחר הרחיצה אינו מועיל בדיקה דלפי שעה תוכל הרחיצה להעביר הדם ע"כ הצריך שם הנו"ב שיהיה המוך שם קצת שעה אחר הרחיצה ואח"כ אז יצא המוך נקי והוי בדיקה:
ולכן נראה לפענ"ד גם בנ"ד אם האשה הזאת אינה רגילה לראות רק תיכף אחר הטלת מי רגלים ולא אח"כ כלל דיה כנ"ל שתעשה שלשה פעמים כבדיקת מהרי"ו ואם ימצא הדם מבחוץ ולא על המוך שמזה ראיה שהדם בא מהצדדים לא תצטרך לבדוק עוד אחר הטלת מי רגלים כלל כנ"ל אך אדרבא תרחוץ תיכף את המקור אחר הטל' מי רגלי' ולא תשגיח כלל על הרחיצ' הזאת ולא תעיין בה ואחר שעה אחר הרחיצ' מהטל' מי רגלי' תבדוק את עצמ' בעת שתצטרך בדיקה לטהר א"ע לבעלה ואם תחפוץ לבדוק את עצמה תיכף אחר הטלת מי רגלים תעשה בדיקה באופן זה דמהני אפילו אם רואה שלא בשעת הטלת מי רגלים גם כן היינו שתרחוץ מתחילה אותו מקום היטב ותכניס שמה אחר הרחיצה מוך דחוק באותו מקום וישחהה שמה המוך קצת שעה וקודם שתוציא המוך תוכל גם כן לרחוץ אותו המקום ואח"כ תוציא המוך ואם יהיה נקי תהני במקום בדיקה ובזה האופן השני שאנו אומרים עתה שתעשה כדברי הנו"ב ותשהה המוך קצת שעה באותו מקום וקודם שתכניס המוך וקודם שתוציאו תרחץ אותו המקום תרויח יותר שאפילו אם בא הדם מהצדדים ולא ממי רגלים אך יוכל להיו' שמי הרגלים גורמים להוציא דם ממכה שבצדדים ודין גרמא המי רגלים שיצא הדם מצדדים וגם אפילו היכא שרואה דם בלא הטלת מי רגלים גם כן מכל מקום מהני בדיקה זו של הנו"ב להוכיח שדם זה בא מהצדדים ולא מהמקור ועל ידי הבדיקה זו תצא בטהרה כיון שקודם שהכניסה המוך בעומק ואחר הוצאתו העבירה הדם מהצדדים על ידי רחיצה שלא יצטבע המוך מדם שבצדדים ואם הדם אינו מהמקור יצא המוך נקי ויהיה ראיה שהדם הוא מהצדדים וזה צריכה לעשות בכל עת שתפסיק בטהרה כנ"ל בתשובה הקודמת אך בנ"ד כיון שלא ראתה רק אחר הטלת מי רגלים יש עצה כנ"ל לבדוק עצמה כנ"ל ואם תראה שהדם בא מהצדדים לא תצטרך עוד לבדוק אחר הטלת מי רגלים כלל וכלל כנ"ל אך תבדוק את עצמה אחר הטלת מי רגלים כנ"ל: