אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן נט

סימן נח

ב"ה ט"ו אלול תרכ"ט לפ"ק קאליש.

לכבוד הרב הגאון הגדול החסיד בוצ"ק חו"פ נ"י ע"ה פ"ח כש"ת מו"ה אברהם שליט"א האבדק"ק קראשנעוויטץ יע"א:

יקרת מכתבו קבלתי על דבר האשה שמצאה ג' פעמים דם סמוך לתשמיש אך בפעם הג' לא הי' סמוך לתשמיש אך דהוי ספק אם מצא גם הבעל דם על הכתונת שלו היינו על עד שלו דבמצא הבעל דם על העד שלו אפילו שאינו סמוך לתשמיש מקרי רואה מחמת תשמיש ונסתפק כ"ג אם בספק רואה מחמת תשמיש נאסרה ג"כ וכ"ג פלפל בחכמה ובתבונה ובדעת ובדברים מתוקים:

ולענין עיקר הדין הנה לפענ"ד אין לספק בזה כלל וכל דהוו ספק אינו נכנס בגדר רואה מחמת תשמיש כאשר בארנו בחידושינו בארוכה בהלכות נדה דרואה דם מחמת תשמיש דאסורה לבעלה הוא רק בראתה טומאת נדה ולא טומאת כתם ובכתם בוודאי אין חשש רואה מחמת תשמיש וכאשר הבאתי בתשובה אחת להרב המה"ג המ"ץ דק"ק גראדזיסק דכתב אלי דעתו על אשה שראתה פעם אחת או פעמים מחמת תשמיש דהי' דעתו להוציאה מחשש דרואה מחמת תשמיש כשתראה ג' פעמים להלבישה בגדי צבעונין להנצל מכתמים והשבתי לו דלא אוכל להבין דעתו דהמה ענינים רחוקים זה מזה בשביל כתם אין כאן חשש דרואה מחמת תשמיש כלל אך בראיית נדה דלא הוי רואה מחמת תשמיש אך היכא דחייבת חטאת או אשם תלוי שהוא בתוך השיעור כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק והראב"ד בבעלי הנפש הביא די"א דאין אנו בקיאין בשיעור הנזכר לכן כל שרואה סמוך לתשמיש מקרי מחמת תשמיש אבל בכתם דמדאורייתא טהורה לגמרי לא גזרו בזה לאסור אשה לבעלה ולשיטת האומרים דטעם האיסור דרואה דם מחמת תשמיש משום וסת הוא כמו שיש לה וסת ע"י מעשה והגאונים בשו"ת נו"ב בסי' מ"ג ובסי' מ"ד מהגאון מו"ה יצחק אבדק"ק האמבארג ובסי' מ"ה בתשובת הג' מו"ה חיים צאנזיר כולם דרכו בשיטה זו א"כ לפי המבואר בש"ע בסי' ק"צ ס"ק נ"ד דאין בכתמים משום וסת כיצד מצאה הכתם בר"ח אפילו שלשה פעמים לא קבעתו ולא עקרתו חוץ מכתמי עד הבדוק לה שהם טמאים בכ"ש וכתב בש"ך כדלעיל סי' ל"ג והיינו כשמצאה דם ע"י בדיקת עד הבדוק אבל בכתמים אין חוששין לוסת א"כ בוודאי אין בכתם חשש דרואה דם מחמת תשמיש כיון דהוי רק מטעם וסת ואפילו לפי מה שחידש החוות דעת וכן הארכנו בחידושינו לנדה דהאיסור דרואה דם מחמת תשמיש אינו משום וסת רק הוא חולי הממלאה ונופצת ג"כ נראה בודאי דבכתמים אין חשש דרואה דם מחמת תשמיש דמדינא לא הוי רואה דם מחמת תשמיש רק היכא דחייב' חטאת או אשם תלוי כנ"ל ואיתא שם בנדה בד' י"ד על הך דינא דחייבין קרבן בנמצא אותו יום וקא מפלגי שם בגמ' מאי דיוצא מתורת טומאת נדה והוי טומאת כתם ובכתם גמור בודאי לא הוי רואה דם מחמת תשמיש [ויעו"ש בב"י שהביא בשם סמ"ג דמחמת תשמיש הוא רק היכא שחייבים באשם תלוי והב"י כתב דכל דאיכא לספוקי אם הוי מחמת תשמיש או אח"כ אין זה מחמת תשמיש ובכתמים כל עיקר הדם אם הוי מגופה הוי ספק כמבואר בכסף משנה]:

אך הנה הש"ך כתב בס"ק א' דלדידן דקי"ל דכל סמוך לתשמיש מקרי רואה מחמת תשמיש וכמו שכתב הרב היינו דוקא בידוע שראתה סמוך לתשמיש אבל אם במופלג מתשמיש בדקה עצמה ומצאה דם אע"ג דיש לומ' דראתה בשעת תשמיש מותרת ומכ"ש באשה שראתה ג' פעמים בבוקר אחר ליל טבילתה כשקמה ממטתה מצאה על כתונת שלה ריבוי דם שהיא מותרת יעו"ש:

ולשונו משמע דדוקא בבוקר כשמצאה ריבוי דם על הכתונת לא הוי רואה דם מחמת תשמיש וקשה דהא מה שמצאה על הכתונת בלא"ה לא הוי רואה דם מחמת תשמיש דלא הוי רק כתם אך אפשר דהש"ך מיירי באופן שהיה הכתונת בדוק מתחלה באופן דאין לספק מעלמא והוי טומאת נדה או אפשר בכיון כתב הש"ך דמצאה על הכתונת ריבוי דם דבזה אי אפשר לספק מעלמא:

והנה אפשר לומ' דכל דם שראתה סמוך לתשמיש אפילו בנמצא על הכתונת אין בו דין כתם רק כמו דם נדה ממש דכתם אינו טמא מדאורייתא בשביל שהיה בלא הרגשה ומדאורייתא אין דם טמא עד שיהיה בהרגשה אבל כל דהוי סמוך לתשמיש דחיישינן שמא בשעת תשמיש ראתה ומאי דלא הרגישה דכסבורה הרגשת שמש הוא כדמתרץ בהרואה על מאי דמקשה על הך מתני' דנמצא על שלה אותו יום חייבין קרבן ולאחר זמן פטורים ומקשה בגמ' ממ"נ אי דארגישה לאחר זמן אמאי פטורים אי דלא ארגישה אמאי בתוך הזמן חייבים ומתרץ לעולם דארגישה ואימור הרגשת שמש הוא וכתבו הפוסקים דה"ה להיפך אף היכא דלא הרגישה איכא ספיקא דאורייתא דלמא הרגישה וקא סברא הרגשת עד הוא וכאשר כתב בשב יעקב בסימ' ל"ו וא"כ היכא שמצאה כתם אחר התשמיש יהיה שפיר ספק דאורייתא דשמא היה בהרגשה ואין עליו דין כתם וא"כ היה אפשר לומר דשייך בו דין רואה דם מחמת תשמיש אמנם הארכנו במקום אחר וכן איתא בסדרי טהרה בסי' קפ"ג דהטעם דכתם טהור מדאורייתא לא הוי משום דלא הרגישה אך כל דהוי ספק שמא אינו מגופה אינו טמא מדאורייתא דשני טעמים איכא על כתם שהוא טהור מדאורייתא או מטעמא דשמואל דכתיב בבשרה עד שתרגיש בבשרה או מטעמא דר' עקיבא דם ולא כתם והפירוש דכל שלא יצא הדם מגופה ממש רק מצאה כתם ויכולה לתלות מעלמא שוב מדאורייתא אינו טמא דהתורה לא טמאה רק ודאי דם מגופה ובסימן ק"צ בס"ק צ"ג מסיק שם בס"ט דלדעת רש"י ותו' דאפילו מצאה הכתם אחר תשמיש דאיכא ספק הרגשה כיון דלאו ודאי מגופה טהורה מן התורה ואפילו לדעת הרשב"א והר"ן דהא דכתמים דרבנן משום דלא הרגישה מכל מקום אף דמצאה לאחר תשמיש לא הוי רק מדרבנן כיון דטעות בהרגשה לא שכיח וגם דאיכא עוד ספק דלמא הוי מעלמא והוי ס"ס יעו"ש:

הכלל כל היכא דלא הוי רק כתם שנמצא בבגדה בכל ענין אפילו שמצאה אחר תשמיש אין כאן חשש דאורייתא ואין בו משום ראתה מחמת תשמיש:

והנה בסדרי טהרה בסימן קפ"ז בס"ק הביא בשם תשובת פנים מאירות וז"ל וכל זה מיירי בעד שלו שהכין לקנח עצמו לאחר תשמיש וקינח עצמו בו אבל אם לא קינח עצמו בעד שלו רק שנמצא בכתונתו א"כ לא הוי רק כמו שאר כתם הנמצא ולא מצינו שניחוש לכתמים בבגד האיש בכל הש"ס כי אם בבגדי אשה ע"כ ודברים הללו נפלאים הם ממנו כי אפילו שניחוש לכתמים בבגדי האיש מכל מקום כיון שלא הוי רק משום כתם אין חשש דרואה דם מ"ת:

ובלא"ה כל דהוי ספק אם הוי רואה מחמת תשמיש הוי ספק דרבנן ולקולא דכל עיקר איסו' מחמת תשמיש לא הוי רק מדרבנן:

ועל מה שהביא כ"ת על שיטת הב"ח דתמוה לשיטתו דהוא כתב דמש"ה מהני בדיקת שפופרת ולא אמרי' אין כל האצבעות שוות משום דאם אתי מהמקור אין חילוק בין האצבעות אך אם בא מהצדדים אז יש חילוק בין האצבעות ותמוה דממה נפשך אם הוי מהצדדים אפי' לבעל ראשון מותרת ואם מהמקור אפי' לבעל שני אסורה כאשר תמהו האחרונים הס"ט והחוות דעת ובתשובות גאוני בתראי הביאו בסי' ל"ד שחכם אחד הקשה להב"ח בעצמו ולא נמצא אם הב"ח השיב ע"ז:

וכ"ת כתב בטוב טעם ומה שנראה לפענ"ד ואשר כבר בארתי בחידושי על נדה דהנה כפי מה שביארו הפוסקים בכל רואה מחמת תשמיש איכא ספק אם הוא מהמקור או מהצדדים ואם כן אמאי אסורה ברואה דם מחמת תשמיש הא הוי ספק דרבנן דוסתות דרבנן ותרצתי לנפשי וכן מצאתי בנו"ב דעיקר ספיקא הוא מדאורייתא ואנו מסופקין על הדם אם הוא מהמקור או מהצדדים ומש"ה מחמירין אפילו לענין וסתות כדאיתא בכללי ס"ס:

והנה שורש דין זה נובע מדרכי משה הובא בש"ך בכללי ס"ס סי' י"ט על מה שהביא הב"י בסימן נ"ז דמש"ה ספק דרוסה שנתערב אסו' ולא הוי ספק דרבנן דודאי היכא דהספק באיסו' עצמו שהוא מדרבנן ספיקו לקולא אבל כאן מצד האיסו' עצמו הוא ספק דאורייתא אלא מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן הואיל ונתערב ומדאורייתא חד בתרי בטל בכה"ג לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא:

וכתב הש"ך וז"ל ואין להקשות וכו' דהא לקמן בסימן קי"א אמרינן באיסו' דאורייתא שנפל לשני קדירות ויש בקדירה רוב בענין שהוא מותר מן התורה אף על גב דמדרבנן אסור ה"ל ספק דרבנן ולקולא וי"ל דשאני התם דאין הספק מצד עצמו אסו' מן התורה שהרי הקדירה מותרת לגמרי שהיא של היתר אלא שיש ספק אם יש בה איסו' כלל והלכך אמרינן דניהו דיש בה איסו' מכל מקום מן התורה בטל ברוב וא"כ לא הוי ליה אלא ספק דרבנן דכיון שאפשר שאין כאן איסו' כלל א"כ הספק בא לו מצד עצמו ומצד עצמו הוא דרבנן משא"כ הכא דאי אפשר לומר דאין כאן איסו' כלל דהא ודאי יש בתערובות זה ספק טריפה ודו"ק עכ"ל:

ובפרי מגדים כתב וז"ל ומה שחילק הש"ך בין ההוא דקי"א לכאורה הכי קאמר דהתם הקדירה בחזקת היתר ולא אתרע כלל וצ"ע מצ"ח במינו ונשפך דידוע שיש כאן איסור והיינו ביש רוב וספק אם יש ששים דשם לא הוי הקדירה בחזקת היתר:

והנה מה שחילק הפרי מגדים משום חזקת היתר א"י מה ענין זה לחזקה. אך האמת יורה דרכו בדברי הש"ך ובדברי הד"מ ונשענים לדברי אלה שהביא הט"ז בר"ס ק' גבי דברים שאינם מתבטלים מדרבנן כמו חתיכה הראוי להתכבד אם הוי ספק אם הוי ראוי להתכבד בטילה דהוי ספק דרבנן ואם הוי ודאי ראוי להתכבד רק דהספק אם הוא אסו' ספיקו לחומרא דהספק הוא בדבר דאורייתא:

ומש"ה לא קשה מספק דרושה שנתערב להך דסי' קצ"ח בנתערב במינו ואיכא רוב וספק אם איכא ששים דשם בספק דרוסה הספק על הדאורייתא אם היא אסורה ולא על הדרבנן דבטיל בודאי ליכא מדרבנן אבל בס' צ"ח הספק הוא על דרבנן אם איכא כאן ביטול מדרבנן או לא

אך הש"ך הקשה מסי' קי"א בנפל לשתי קדירות ואינו יודע לאיזה נפל ויש בקדירה רוב בענין שמן התורה בטל ובדרבנן לא בטל וא"כ אין ספק על הביטול דאם נפל לכאן איסור בודאי לא בטל והספק הוא על דאורייתא אם נפל לכאן איסו' דאורייתא או לא אבל ביטול מדרבנן בודאי לא הוי כאן וע"ז תירץ הש"ך לחלק דדוקא היכא דהוי ספק על דבר שנתערב אם הוא אסו' או מותר אמרינן דהוי ספק דאורייתא כיון דהספק הוי על דבר שאסו' מדאורייתא אבל בספק אם נפל כאן האיסו' לא הוי הספק על הדבר שנפל רק על התערובות וכיון שאנו דנין על התערובות והתערובות מעולם לא הוי אסו' מדאורייתא רק ספק אם הוא אסו' מדרבנן או לא הוי כאילו הוא בעצמו אסו' דרבנן ויש ספק אם יש כאן עצמות איסו' דרבנן או לא ושפיר הוי ספק דרבנן:

ועתה נשובה להנ"ל לענין רואה דם מחמת תשמיש. הנה לבעל הראשון אסורה בודאי מספק שמא הדם הוא מהמקור ולא אמרינן דהוי ספק דרבנן כיון דוסתות דרבנן ואמרינן שהדם הוא מהצדדים דהספק הוא בדאורייתא ולא בדרבנן דהנה מה שהוא דרבנן שהוא הוסת ואמרינן אורח בזמנו בא ע"ז אין שום ספק ובודאי יבוא האורח בזמנו אך הספק הוא על הדם שיבוא אם הוא מהצדדים או מהמקור והספק בדאורייתא דהדם שיבוא יהי' טמא מדאורייתא ויתחייבו הוא והיא אשם תלוי אחר כך כשיבוא הדם והוי ספק דאורייתא והוא ק"ו בן בנו של ק"ו אם הספק בדבר שנתערב והוא הוי דאורייתא אפילו שעתה שנתערב ואין כאן עוד שום נדנוד ספק דאורייתא בדאוריי' דכבר נסתלק האיסו' דאורייתא מכל מקום אמרינן דכיון דגוף הספק אינו על הדבר דרבנן אך על הדבר דאורייתא אנו מחמירין בספיקו וממילא אינו בטל מדרבנן דעל הביטול ליכא ספק אפילו דעתה לא יהיה עוד איסו' דאורייתא וכ"ש בנ"ד דעל אדרבנן אין ספק דאמרינן אורח בזמנו בא ובודאי בא יבוא האורח בזמנו שע"ז אין שום ספק לומר שלא יבוא ושנימא ספק דרבנן לקולא ולא יבוא דע"ז אין ספק א"כ חוששין בודאי שיבוא אך שאנו אומרים שהדם שיבוא יהיה טהור שהוא מהצדדים וע"ז הוי הספק בדאורייתא דהדם שיבוא יהיה טמא מדאורייתא ועוד יהיה הספק דאורייתא לפנינו ואיך נוכל עתה להתיר לשמש ולומ' דהוי ספק דרבנן משום דוסתות דרבנן שהרי כשישמשו יבוא הדם ויהי' ספק דאוריי' ויתחייבו אשם תלוי ואם אנו מחמירין בספק בדאורייתא מה שכבר עבר האיסו' דאורייתא ולא יהיה עוד מכ"ש מה שיהיה עוד האיסו' דאורייתא ויתחייבו אח"כ אשם תלוי וספק זה בדבר דאורייתא שיהיה עוד הספק בדאורייתא:

וזה ניחא בבעל הראשון אבל בבעל שני אם נימא שהוא מהצדדים לא יהיה עוד הוסת בבעל השני שאין כל האצבעות שוות וא"כ הוי הספק בדרבנן דזאת הוי מדרבנן שאורח בזמנו בא וכאן הוי הספק אם יבוא האורח כל דשמא מהצדדים ולא יבוא האורח עוד שפיר אנו מקילין מטעם ספק דרבנן לומר שלא יבוא האורח שזהו מדרבנן והוי ספק דרבנן ולא יבוא לספק דאורייתא כלל שאנו אומרים שלא יבוא האורח כלל אבל בבעל ראשון יבוא האורח ויהיה אח"כ ספק דאורייתא ובביאת האורח אין ספק אבל בבעל השני הוי ספק בביאת האורח גופא וזאת הוי ספק דרבנן ואמרינן שלא יבוא כלל ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה