נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן נו
שאלה בנפלה טיפת חלב על קדירה של בשר מבחוץ או שנפלה חתיכת חמאה על קדירה של בשר מבחוץ והקדירה רותחת או שנפלה רוטב איסו' על קדירה של בשר מבחוץ או חלב או שומן של איסו' על הקדירה מבחוץ אם די בהגעלה או צריך ליבון:
תשובה הנה כל דבר שנבלע ע"י האור בלא רוטב צריך ליבון ולא די בהגעלה וא"כ בכל הנ"ל שנפלה על דופן הקדירה מבחוץ צריך ליבון דנבלע על ידי האור ולא ע"י רוטב ובפ"מ בש"ד בסימן צ"ז סק"ב כתב ליישב הסתירה בש"ע דבסימן צ"ב אמרינן דבישול במקצת הכלי מפעפע בכל הכלי ואם נפלה טפה על הקדירה שלא כנגד הרוטב חיישינן דאסרה כל סביבותיה עד ששים פעמים ששים ובסימן צ"ד מבואר דכף שנתחב לתבשיל אינו צריך ששים רק נגד מה שנתחב משום דאינו מוליך בליעתו ואינו מפליט מכולו רק מה שנתחב בתוך התבשיל וכתב בתירץ השני וז"ל ועוד דההוא דטיפת חלב בסימן צ"ב דנפלה טיפת חלב מבחוץ הוי חימום ע"י האש דליכא מבחוץ משקין וה"ה כאן בתנור חמימו ע"י האש ומסיק הש"ך בסימן קכ"א שם דע"י האש מודים דמפעפע בכולו עכ"ד:
וא"כ מבואר בדבריו דהוי חימום ע"י האש טיפת חלב שנפלה על הקדירה וא"כ צריך ליבון אך באמת דבריו הקדושים צריכין עיון וסותרים דברי עצמו שכתב בסי' תנ"א במ"ז בס"ק ט"ז דמסופק שם מהו הפירוש דעל ידי משקה די בהגעלה אם צריך להיות משקה חוץ מהאיסור אבל האיסו' גופא אף דהוא משקה צריך ליבון כיון דהאיסו' גופא נבלע בקדירה בלא אמצעו' המים או דנימא כין דהאיסו' הוי משקה די בהגעלה ובכן מסיק להלכה לקולא דאף דהאיסו' גופא הוי משקה ג"כ די בהגעלה:
והנה מדברי הש"ך בסימן קכ"א ס"ק ח' נראה דבאמת הכל תלוי אם נבלע ע"י ממוצע דכתב הואיל שנבלע בלי שום אמצעי צריך הגעלה יעו"ש אך דעת הפ"מ אינו כן:
וא"כ בטפת חלב שנפלה על הקדירה לא הוי הבלוע ע"י האור עצמו כיון דחלב גופא הוי משקה אך בסי' י"ד בארתי דעכ"ז דברי הפ"מ נכונים דשם לענין אם מבליע בכל הכלי ניחא בסימן צ"ב כיון דהקדירה נתחממה ע"י האור עצמו אף דהבלוע הוי ע"י בישול שהטיפה הוי רוטב מ"מ כיון דהקדירה נתחממה ע"י האור עצמו שפיר מבליע בכולו והארכתי שם בסי' הנ"ל וכתבתי דאפשר דגם כוונת הפ"מ הוא כן:
וא"כ שפיר ניחא כפי המנהג שלנו דטיפת חלב שנפלה על הקדירה של בשר די בהגעלה וא"צ ליבון:
אך עדיין יש לספק היכא דנפל חמאה על קדירה של בשר מבחוץ כפי שכתב שם הפ"מ בא"ח בסימן תנ"א במ"ז ס"ק ט"ז הנ"ל דחמאה לא הוי משקה והיינו היכא דהחמאה לחודי' הוי איסו' כגון שנפלה על קדרה של בשר אבל אם החמאה הוא היתר ואיסור נתבשל על ידי חמאה וכגון חמץ בפסח שנצלה פת עם חמאה כגון פיינקוכען לא הוי ע"י האש אם יש הרבה חמאה כיון שהבליעה הולך ע"י האמצעי שהיא החמאה אבל אם החמאה גופא היא האיסור ונפל על הקדירה מבחוץ שפיר הוי הבלוע ע"י האש וצריך ליבון יעו"ש:
אך עכ"ז נראה דאף בזה אינו צריך ליבון לפי מאי דאית' בסימן קכ"א סק"ד מחבת שמטגנין בה אע"פ שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה לענין שאר איסורים צריכה ליבון:
וכתב הש"ך בס"ק ח' וז"ל שלענין חמץ בפסח די בהגעלה כיון דהתירא בלע וכן משמע הטעם בב"י וכן נראה מלשון המחבר כן וכ"כ העט"ז ולפי זה גם במחבת של חלב או בשר סגי בהגעלה כיון דהתירא בלט אבל בת' מנחם עזרי' סימן צ"ו כתב הטעם מפני שמחבת של עכו"ם רוב תשמישן בלי מים אלא ע"י שאר משקין כגון שמן והדומה לו משא"כ מחבת של חמץ (היינו שישרו תשמישן ע"י מים) ע"כ ולפי זה גם במחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי ע"כ:
והנה קשה על דברי הש"ך דהרי מבשר לחלב או אפכא לא מהני כלל הגעלה כמבואר במג"א בסי' תק"ט ס"ק י"א וא"כ בלא"ה לא מהני כלל הגעלה מכלי בשר לחלב או אפכא וכבר עמד בזה הבאר היטב והיה מכאן ראי' דדעת הש"ך דאף מבשר לחלב מהני הגעלה:
אך יש לספק לשיטת הש"ך דאפשר כוונתו היכא שכלי של בשר בלע חלב או אפכא אם מהני ג"כ הגעלה משום דהתירא בלע דהבליעה ראשונה שהיתה של בשר או של חלב היתה של היתר או משום דכיון דעתה הוי איסו' שוב לא מהני הגעלה וצריך ליבון:
ונראה דבכה"ג צריך ליבון דהנה הפ"מ במ"ז בסי' תנ"א בס"ק ט"ז כתב דלא ידע טעם לחלק בין התירא בלע ובין איסורא בלע לענין ליבון והגעלה דאמאי בהתירא בלע סגי בהגעל' אך באמת לפענ"ד ניח' והוא כאשר כ' הרשב"א בבית רביעי בשער רביעי דהיכא דהתירא בלע מהני אף במכשיר מקצת הכלי אף דלא הוי הגעלה כראוי כדאיתא בזבחים דכל יום נעשה גיעול לחבירו והטעם דבישול מקליש הטעם בתוכו אף דלא הגעלה כראוי ואינו מוציא הטעם מ"מ מקלישו והיכא דהתירא בלע כיון דנעשה קליש אינו יחול עליו איסו' חדש כמו דנ"ט בר נ"ט דהתירא מותר מטעם דאקליש איסורו ואינו יכול לחול איסו' חדש אבל נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסו' וה"ה בבישול אף דלא הוי הגעלה טובה מ"מ כיון דהתירא בלע ונקלש אינו יכול שוב לחול עליו איסו' חדש יעו"ש ומש"ה ניחא נמי מאי דמהני הגעלה אף בדבר דצריך ליבון היכא דהוי התירא בלע דניהו דאינו מוציא האיסו' מ"מ מקלישו ולא יכול לחול עליו איסו' חדש וזה ברור:
וא"כ זה ניחא היכא דהוי התירא בלע ועדיין הוא היתר עד שעת הגעלה מהני הגעלה בדבר הצריך ליבון משום דנקלש איסורא אבל אם קודם שהגעיל נעשה איסו' אף שבשעת שבלע הוי היתר מ"מ כיון שקודם הגעלה נעשה איסו' וקודם שנקלש כבר חל עליו האיסו' לא מהני אח"כ הגעלה וא"כ אף היכא שבלע התירא בשר או חלב ואח"כ נבלע בו חלב או בשר האוסרו לא מהני הגעלה בדבר הצריך ליבון:
אך הדבר תלוי בשני תירוצי הגמ' בע"ז בד' ע"ו דרמי שם מאי דתנן הלוקח מהנכרי שפוד או אסכלא מלבנן באור ומקשה מדתניא גבי קדשים דהשפוד ואסכלא מגעילן בחמין ודי בהגעלה ומתרץ בגמ' גבי קדשים התירא בלע והתם איסורא בלע ומקשה סוף סוף כי פליט איסורא פליט דנעשה אח"כ נותר קודם הגעלה ומתרץ דבכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו טרם שנעשה נותר וזה הוא תירץ רבא רב אשי אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא הכא התירא בלע הכא איסורא בלע ודקשיא לך בעידנא דפליט איסורא פליט בעידנא דקא פליט לא אית' לאיסורא בעינא ופירוש רש"י לאחמיר כשנעשה נותר לא הוי איסורא בעינא שבתוך דופני הכלי הוא בלוע ומעולם לא הוכר איסורו:
ומעתה נידון דידן יהיה תלוי בשני תירוצי הגמרא דלתירץ רבא בכה"ג שנבלע מתחלה בשר ואח"כ חלב צריך ליבון דניהו דבעידנא דבלע התירא בלע היינו הבשר שנבלע בתחלה נבלע בהיתר מ"מ בעידנא דפליט איסורא קא פליט שכבר נאסר משום בשר בחלב ולתירץ רב אשי גם זה מקרי התירא בלע דמתחילה בשעה שנבלע הבשר התירא בלע אך אח"כ שנבלע החלב נאסר הבשר ואז כבר הבשר אינו בעין רק בלוע בדופני הקדירה ושפיר מהני הגעלה לענין בליעת בשר וגם לענין בליעת החלב גם כן מהני הגעלה דהחלב גם כן כל זמן שהיתה בעין היתה היתר ואימתי נאסרה בשעה שנבלעת בדופני הקדירה ואז ליתא בעינא רק בלוע בדופני הקדירה:
והנה לא איפסקא הלכתא כרבא או כרב אשי והפוסקים לא דברו מזה כלל והוא באמת נפקא מינה גדולה לדינא כנ"ל ונראה דהלכה כרב אשי דהוא בתרא דרבינא ורב אשי המה בתראי שחתמו התלמוד כדאיתא במבוא התלמוד וא"כ שפיר יש להתיר אף הכלי בשר שנבלע בה אח"כ חלב ונאסרה ג"כ בהגעלה אף בדבר הצריך ליבון כיון דהתירא בלע מתחילה:
וא"כ שפיר יהיה ניחא דברי הש"ך דכתב דכלי של בשר או של חלב סגי בהגעלה כיון דהתירא בלע אפילו דלכלי של בשר או של חלב לא מהני הגעלה להשתמש בהם חלב או בשר כל זמן שלא נאסרו מ"מ הוי נ"מ היכא שכבר נאסר הכלי שהכלי של בשר ונבלע אח"כ בה חלב או להיפך דאז צריך הגעלה ושפיר מהני הגעלה. אף בדבר הצריך ליבון דאף שעתה נאסר מכל מקום בלע התירא ומהני הגעלה:
ומעתה בנידון דידן בטיפת חלב שנפלה על קדירה של בשר מבחוץ אף דבלע ע"י האש די בהגעלה משום דהתירא בלע ובטיפת חלב בארנו לעיל דלא הוי הבלוע ע"י האש אך אף בחמאה שנפלה על קדירה של בשר דהוי שפיר הבלוע ע"י האש מ"מ די בהגעלה דהוי התירא בלע דאף שעתה כשנפלה החמאה על הקדירה של בשר נאסרה הקדירה מ"מ כיון שתחלה נבלע בהיתר די בהגעלה:
ועוד נראה דאף אם נימא דהיכא דעתה אסורה שוב לא מהני הגעלה כיון דבשעה שפליט איסורא קא פליט כתירץ רבא וגם כפי שנראה מדברי הרשב"א הנ"ל דהטעם דבהתירא בלע מהני הגעלה כיון דנקלש טעמא ולא יכול לחול עליו איסור חדש א"כ היכא דכבר נאסר קודם הגעלה לא מהני הגעלה:
מ"מ בנ"ד בחמאה שנפלה על קדירה של בשר מהני הגעלה דניהו דלהחמאה לא מהני הגעלה כיון דהוי בלוע על ידי האש מ"מ להבשר שהיה בו בתוכו מהני הגעלה דהבשר נבלע ע"י רוטב ולא ע"י האש ושפיר מהני לה הגעלה להבשר הנבלע בתוכו וכיון דמהני הגעלה להבשר הנבלע בתוכו ומוציא טעם הבשר לגמרי ממילא מהני הגעלה להחמאה וחלב שנבלע בו ג"כ אף דהחמאה וחלב נבלע ע"י האש וצריך ליבון מכל מקום כיון שהגעלה פולט כל טעם הבשר שוב טעם החמאה והחלב הנשאר בתוכו הוי דהתירא כיון שנפלט טעם הבשר ונשאר טעם החלב או החמאה לחודי' ושוב מהני הגעלה אף לטעם החלב או החמאה ג"כ כיון דהתירא בלע וגם עתה דהתירא הוא ואף דבבשר בחלב חתיכה נעשה נבילה ונעשה כל החלב נבילה מכל מקום ידוע דעת הת"ה הובא בש"ך בסי' ק"ה ס"ק י"ז דאף בבשר בחלב אמרינן דאין איסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ובשר שקיבל טעם מחלב שלא היה בו ששים לבטלו ונאסר ושוב נגע כשהיא חם בבשר אחר אינו אוסרן משום דאין איסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כדמוכח שמעתתא דסוגיא דטיפת תלב דאין החתיכה שקבלה טעם מחלב אוסרת שאר החתיכו' בלא ניער וכיסה משום דאין איסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב (ולשיטת ר"י מיירי שהחתיכה כולה חוץ לרוטב) וקשה דהא בשר בחלב נעשה גופו של איסו' ואם כן הבשר גופא יאסור שאר הבשר והביא הש"ך על זה דברי התה"ד דכתב וז"ל ונראה לתרץ דודאי בשר בחלב כל זמן שהוא מעורב מקרי שרשו וגופו של איסו' ואפילו הבשר בלא חלב כמו כלאי בגדים בזמן שחוט של פשתן מעורב בטלית צמר אסו' להתכסו' בכל הטלית אפילו באותו צד שאין חוט פשתן בו ואם נחתך מן הטלית אותו צד שאין בו פשתן מותר אותו הצד ה"נ קים להו לרבנן שאין שום טעם הולך מחתיכה זו רק טעם בשר לחוד ולא שום חלב אלא א"כ על ידי רוטב וה"ל כאילו בא אליהו ז"ל ואמר לנו נחתך מהבשר הזה חתיכה קטנה שאין בה שום טעם חלב והוי שרי כההוא דכלאים עכ"ד:
וא"כ לפי דעתו דאף בשר בחלב הוי גופו של איסו' מכל מקום היכא דנפרד לגמרי החלב מהבשר חוזר והותר נלענ"ד ברור דהיכא דנבלע בקדירה בשר וחלב אחד ע"י האש ואחד ע"י הרוטב והגעילו הכלי דכיון דלזה שנכנס ע"י הרוטב מהני הגעלה והפליט הטעם לגמרי שוב הקדירה מותרת כיון דלא נשאר רק בשר לבד או חלב לבד והשני נפלט לגמרי שוב חוזר להתירו כמו בכלאים היכא דנפרד החוט של צמר מפשתן כנ"ל והבלוע האחרת שנבלע ע"י האור נשאר היתר כיון שנפרד ממנו החלב או הבשר ולהיתר בודאי מהני הגעלה אף שנבלע ע"י האש כיון שגם עתה בשעת הגעלה הוי היתר ודו"ק ואף אם זה שנבלע ע"י האש היה באחרונ' וא"כ בשע' שנבלע הוי דאיסורא בלע מכל מקום כיון שעתה בשעת הגעלה הוי היתר מועיל הגעלה לד"ה וכנ"ל טעם הרשב"א כיון דעתה היתר הוא אינו יכול לחול עליו איסו' חדש אחר הגעלה כיון שנקלש טעמו ומכ"ש היכא דזה שנבלע ע"י האש היה ראשונה דהיה בשעת הבליעה היתר וגם עתה הוי דהיתרא ודו"ק:
ומעתה שפיר יש מקום לדברי הש"ך דכתב דאם נימא דהתירא בלע מהני הגעלה מכלי בשר או כלי תלב כנ"ל אף אם נימא דהיכא דעתה אסורה לא מהני הגעלה מ"מ ניחא דברי הש"ך דשפיר הוי נ"מ היכא דיש בה בלוע בשר בחלב ואחד נבלע ע"י האש ואחד ע"י רוטב דמהני הגעלה לשניהם דלזה שנבלע על ידי הרוטב מהני הגעלה וממילא מהני הגעלה אף לזה שנבלע ע"י האש כיון דהוי דהתירא בלע:
וא"כ בנידון דידן אף שנפל על קדירה של בשר חמאה דהוי בלוע ע"י האש ג"כ מהני הגעלה דלהבלוע של בשר מהני הגעלה דהוי ע"י רוטב ומהני אף להחמאה דהוי התירא בלע:
אך הש"ך בעצמו מסופק אם הטעם משום דהתירא בלע גבי חמץ ומותר בהגעלה אף מבשר לחלב או דשם הוי הטעם משום דהוי ע"י משקה אבל היכא דהוי על ידי אש אף בהתירא בלע צריך ליבון וא"כ בחמאה שנפלה על הקדירה של בשר צריך ליבון אך בת' הגאון מו"ה עקיבא איגר בסימן מ"ט ז"ל תמה על הש"ך דבמחבת בשר בודאי מהני הגעלה כדמסקינן בסוגיא דע"ז גבי נותר כיון דהתירא בלע והא דנתן רמ"ע טעם אחר בחמץ היינו משום דס"ל כהרשב"א דחמץ מקרי איסורא בלע דשמו עליו אבל בשל בשר לחלב פשיטא דמהני הגעלה אך לדעת הש"ך צ"ל כמו שכתב הפ"מ בסימן תנ"א במ"ז בס"ק ט"ז הנ"ל דבשר בחלב הוי ג"כ שמו עליו כמו גבי חמץ אך באמת קשה הדבר לומר כן דבשלמא בחמץ נוכל לומר דמקרי שמו עליו דאף קודם פסח שמו עליו דהוא חמץ ובפסח חמץ אסו' אבל בבשר בחלב בשר לחודי' אינו אסו' וכן חלב לחודי' אך בשר בחלב יחד נאסר וא"כ בשר לחודי' או חלב לחודי' אין שמו עליו כלל ושפיר הוי דהתירא בלע:
וא"כ חמאה שנפלה על קדירה של בשר שפיר מותר בהגעלה משום דהוי התירא בלע כנ"ל אבל שומן נבלה שנפלה על קדירה של היתר מבחוץ במקום שאין רוטב בודאי צריך ליבון דהוי נבלע ע"י האש ואף דהשומן מהותך מ"מ כיון שנבלע שלא ע"י אמצעו' שום דבר לא הוי השומן לבדו כמשקה וצריך ליבון כנ"ל דברי הפ"מ בסי' תנ"א במ"ז סקט"ז ואם נבלע רוטב נבילה מבחוץ על קדירה של בשר עדיין צ"ע אם מהני הגעלה ואם צריך ליבון דהפ"מ בסי' תנ"א מביא דכיון דהוי משקה אף שהמשקה גופא הוי איסו' די בהגעלה אך בש"ך בסי' קנ"א ס"ק ח' נראה דהכל תלוי אם נבלע בלי שום אמצעי צריך ליבון דכתב צריך ליבון הואיל ונבלע בלי שום אמצעי וצ"ע: